דראפט 2009 מיוחס אצלנו בעיקר לשחקן אחד, הישראלי הראשון ב-NBA, עומרי כספי. אבל אם צריך לשים את הציונות בצד, הדראפט בשנה הזו כלל כמה שחקנים מעולים, אפילו שחקני היכל התהילה לעתיד. מה שמרתק בדראפט הזה הוא הבחירות בסיבוב השני והשחקנים שלא נבחרו שעושים הבדל משמעותי בבחירה מחדש. השחקנים שבטופ של הדראפט הזה נכנסים לסדר כרונולוגי הגיוני, אלו שאחריהם, אותם רול פליירס, מעלים סוגיה נרחבת ומאתגרת – מי באמת יותר טוב?

1. לוס אנג'לס קליפרס בוחרת בסטפן קרי

בחירה מקורית: בלייק גריפין.

הטופ 4 של הדראפט הזה מפוצץ בסופרסטארים או כאלו שהיו בטופ של הליגה בנקודה מסוימת. בסוף, הבחור ממכללת דיווידסון הוא השחקן הטוב ביותר בדראפט הזה בפער עצום. הקלע הטוב בהיסטוריה, רכז בטופ 3 בכל הזמנים, פעמיים אם וי פי כשלאחד נבחר פה אחד, אלוף אן בי איי שלוש פעמים והשיאים ממשיכים מפה עד לקליפורניה. בשנת הרוקי שלו קרי לא היה נחשב לחודר טוב לסל כפי שהצליח לבסס את עצמו, ההגנה שלו הייתה פחות טובה והיכולת שלו להשתחרר מכדרור וללא הכדור התפתחה לדבר הפנומנלי שאנחנו רואים היום. אבל מכיוון שאנחנו מסתכלים בדיעבד, קרי הוא באמת השחקן הכי טוב לבחירה הראשונה גם כשאחריו יש שחקן ששינה את המשחק בדרכו הייחודית.

2. ממפיס גריזליס בוחרת בג'יימס הארדן

בחירה מקורית: האשים ת'אביט.

גם הארדן נמצא רמה מעל השניים הבאים, וגם תאריו והישגיו נמשכים עוד ועוד. את היכולת המרהיבה שלו ליצור התקפה של איש אחד הוא לא פיתח ביום, הוא היה על תפקיד האיש השישי באוקלהומה המפוצצת. כשלקח את כשרונו לטקסס, החל להיות הסקורר החדש. זה שלא מתבייש לכדרר את כל השעון כדי לעשות סל, זה שמוציא 50 פאולים במשחק והולך לקו 100 פעמים. תשנאו את זה, תאהבו את זה, הארדן שינה את פני המשחק ואת הדרך בה מתייחסים לסקוררים, לטוב ולרע. פתאום, להחזיק בכדור לא נהיה עניין של אגו, אלא עניין של יעילות התקפית. האשים ת'אביט בשום מובן לא היה השחקן הראוי לבחירה השנייה, הארדן שנבחר אחריו והיה נחשב לחודר אתלטי לסל ולספוט-אפ שוטר הפך לסופרסטאר. היה יציב לאורך כל הקריירה, כל שנה הוסיף עוד לסגנון המשחק המיוחד והמרתק שלו והפך לחבילה שלמה של קליעה. עכשיו רק צריך שיוותר על האגו לצד שני הסטארים האחרים ושיסיים עם טבעת על האצבע.

3. אוקלהומה סיטי ת'אנדר בוחרת בבלייק גריפין

בחירה מקורית: ג'יימס הארדן.

גריפין היה נראה כמו הבחירה הראשונה המובהקת. אתלט ברמה היסטורית, חודר טוב לסל עם שליטה מצוינת בכדור. אבל דבר הוביל לדבר, פציעה ועוד פציעה, בדרך כלל בזמני פלייאוף וגריפין מצא את עצמו כרול פלייר בברוקלין נטס המפוצצת בכישרון עם זה שנבחר פה מעליו. לדעת לאיפה גריפין היה מגיע לולא הפציעות לא נוכל. אבל בלייק, שסיים בעונת 2013-14 במקום השלישי במרוץ האם וי פי, היה שחקן שהשמיים לא היו הגבול מבחינתו, הוא רצה לקפוץ מעליהם, הברכיים לא אפשרו כל כך. הסיבה שגריפין נבחר שלישי ולא רביעי היא שגריפין הביא עונות סטטיסטיות טובות משל הבא אחריו. אם מסתכלים על קריירה בראייה כוללת, כנראה השחקן בבחירה הרביעית יסיים עם קריירה יציבה יותר אך גריפין יסיים עם קריירה שהייתה יותר טובה בתקופת השיא. לגבי גריפין תמיד תעלה אותה שאלה, "מה אם?", את התשובה לא נדע.

4. סקרמנטו קינגס בוחרת בדמאר דרוזן

בחירה מקורית: טייריק אוואנס.

דרוזן, שהיה נחשב לחור הגנתי הרבה מאוד זמן, סיגל לעצמו סגנון שכבר לא רואים בליגה שאוהבת להעיף שלשות. חדירה אתלטית לסל וסיומת רכה ביחד איתה, אליה מתווספת קליעת חצי מרחק נקייה. דרוזן לא היה מנהיג של קבוצת אליפות אף פעם, ותמיד יצא שטורונטו קיבלה בראש מהמלך ג'יימס, שלא סתם קיבל את הכינוי "לברונטו". אבל ארבע פעמים אולסטאר, פעמיים נבחר לחמישיית העונה, עונת שיא של 27.3 נקודות למשחק וכנראה השחקן עם הסיפור הכי עצוב בהיסטוריית הטורונטו ראפטורס. דרוזן גם פיתח יכולת מסירה לא מוערכת, כשבשהותו בספרס עד כה מסר פי שניים אסיסטים למשחק ממה שמסר בטורונטו, 6.2 לעומת 3.1. דרוזן, שנתן את כל כולו למועדון מקנדה, הועבר בטרייד עגום שהביא את המושיע של העיר, קוואי לנארד. לאחר שלוש עונות בספרס בהן התחבא בצללים, ינסה לשקם את המוניטין שלו בבולס ולהראות שהוא לא רק שחקן טוב לקבוצה מפסידה. האם זה יעבוד? כל עוד יש במזרח יאניס ודוראנט אני בספק. בסוף, דמאר הוא השחקן הכי טוב מחוץ לטופ 3 של הרי-דראפט הזה די בענק.

5. מינסוטה טימברוולבס בוחרת בג'רו הולידיי

בחירה מקורית: ריקי רוביו.

הולידיי, שהביא שנה טובה מאוד במדי הבאקס, הוא השחקן הכי טוב בדראפט הזה שהוא לא כוכב מובהק. על אף הופעת אולסטאר, הולידיי לעולם לא היה המנהיג של קבוצה ותמיד היה נחשב כינור שני או שלישי. אבל הכינור השני הזה הוא שומר מדהים, פליימייקר מצוין ששיחק כקומבו גארד בהרבה מאוד מצבים (בעיקר בניו אורלינס). הולידיי הוא הבחירה הכי הגיונית למקום החמישי ברי-דראפט, אין אחריו אף שחקן שמתקרב אליו סטטיסטית ומבחינת תארים. אחריו רק אולסטאר אחד, שלדעת רבים נבחר באופן לא מצדיק אבל זה דיון ליום אחר. למעשה, לאחר הבחירה השישית, הופעות אולסטאר לא יהיו מדד. רק סטטיסטיקה, יציבות לאורך זמן ממושך והשפעה על הצלחה קבוצתית.

6. מינסוטה טימברוולבס בוחרת בג'ף טיג

בחירה מקורית: ג'וני פלין.

טיג, שכבר היה בפסגות כשהוביל את ההוקס ביחד עם הורפורד ומילסאפ למקום ראשון במזרח, כעת מסתובב בליגה במטרה למצוא את עצמו מחדש. בשנתיים האחרונות עבר ארבע קבוצות כשבאף אחת לא שיחק 35 משחקים ומעלה בעונה הסדירה. בכל מצב, טיג הוא מנהל משחק מצוין שמוסיף גם חדירה טובה לסל. הסיבה שזמנו של טיג לא ארך בליגה ולא נשאר במעמד הרכז הפותח היא הקליעה הבעייתית לשלוש. בליגה שזורקת המון לשלוש, שחקן עם קליעה בעייתית שכבר מעבר לשיא שלו נהיה כבר לא רלוונטי. לטיג יש טבעת אליפות אבל לא כרכז פותח או אפילו כרכז המחליף. קיבל ביקורת חריפה על חוסר היעילות שלו על הפרקט בפלייאוף שהפך את ג'רו הולידיי, שנבחר בחירה אחת מעליו כאן, לאקס-פקטור. טיג ינסה להשיב את הניצוץ ולהזכיר לקבוצות שהוא עדיין רכז שיודע לחדור לסל ולמסור ברמה גבוהה, חוטף טוב מאוד (0.8 חטיפות למשחק בקריירה, 1.5 למשחק בשתי עונות) שיכול לייצר לאחרים ובעיקר לעצמו בטווח שתי הנקודות.

7. גולדן סטייט ווריורס בוחרת בריקי רוביו

בחירה מקורית: סטפן קרי.

הבחירה בין השניים הבאים קשה, אך בחרתי ברוביו בגלל שהיה יציב יותר לאורך הקריירה וסיפק את הסחורה בכל שנה. יכולת ניהול המשחק שלו ידועה, אבל הוא אינו מוערך על החטיפות שלו שהקנו לו תפקיד חשוב כשומר על שחקני מפתח. ראינו את ההגנה המשונה על ג'יימס הארדן בפלייאוף כשהיה ביוטה. הוא נבחר למשימה בזכות הידיים הזריזות שלו (אם המונח הזה נכון) והרגליים שהצליחו ללוות אותו בדיוק לאן שצריך. ההגנה הזו לא כל כך עבדה כי ג'יימס הארדן יכול לקלוע על כל אחד בערך. אצלו התפתחה מאוחר קליעה לשלוש אבל זה כלל לא הפריע כשהיה נחשב לשחקן קבוצתי ולמוסר אסיסטים מצוין עם 7.6 למשחק לאורך הקריירה. כמובן שרוביו עשה חייל בנבחרת האולימפית כשבשנים האחרונות היה העוגן המרכזי של נבחרת ספרד, וכל זה בגיל 30.

8. ניו יורק ניקס בוחרת בדני גרין

בחירה מקורית: ג'ורדן היל.

דני גרין מעולם לא היה שחקן מפתח, אבל גם רוביו לא היה. הסיבה שרוביו נבחר על חשבונו היא היכולת היותר טובה לאורך השנים והחשיבות שלו לקבוצה. אבל דני גרין, בניגוד לרוביו, תרם להצלחה קבוצתית. הוא עם שלוש טבעות על היד, נחשב לשחקן 3 אנד די מהבולטים בליגה והוא הוכיח את עצמו כשחקן חמישייה לגיטימי. הבעיה בגרין היא שהוא לא יציב, הוא יכול להיות השחקן הכי משמעותי בחמישייה במשחק אחד ומשחק לאחר מכן לקלוע 0-7 מהשלוש. ועם כל חוסר היציבות הזו, הוא עדיין שומר ברמה גבוהה ונתן קריירה הישגית טובה מאוד שמקנה לו את המקום השמיני ברי-דראפט הזה.

9. טורונטו ראפטורס בוחרת בטייריק אוואנס

בחירה מקורית: דמאר דרוזן.

אוואנס היה אחד הרוקיז המבטיחים ביותר שהיו, לאחר עונת רוקי היסטורית בה העמיד ממוצעים של 20.1 נקודות למשחק, 5.3 ריבאונדים ו-5.8 אסיסטים אליהן הוסיף גם 1.5 חטיפות למשחק. מהעונה הזו הקריירה של טייריק הייתה בירידה, אך הוא עדיין נשאר סקורר מגוון ומוסר טוב מאוד. אוואנס, מבחינת הכישרון וסט היכולות, הוא השחקן הטוב ביותר שנמצא כרגע על הלוח. לא תמיד הסתדר מבחינת יעילות לקבוצה, הקליעה לשלוש התפתחה מאוד מאוחר והוא לא הצליח להרים את הקריירה שלו חזרה מלבד עונה שמזכירה נשכחות בממפיס לפני שלוש שנים. דבר הוביל לדבר ואוואנס הושעה לשנתיים מהליגה בעוון שימוש בסמים. אם היה מצליח להיות יותר יעיל ויציב במשחק שלו הוא כנראה היה שחקן טוב יותר וכנראה גם שווה בחירה גבוהה יותר, אבל חוץ מעונת הרוקי שלו, אוואנס לא היה רלוונטי לקבוצה מנצחת באף שלב.

10. מילווקי באקס בוחרת בווסלי מתיוס

בחירה מקורית: ברנדון ג'נינגס.

מתיוס הוא דני גרין בלי טבעת אליפות, אם אומרים את האמת. מביא הגנה קשוחה, קולע מצוין לשלוש והיה גם בכמה קבוצות פלייאוף טובות. ביוטה של דרון וויליאמס, בפורטלנד של אולדריג' ורוי, בבאקס שהפסידו לקוואי ועוד. מתיוס פתח בכל משחק פלייאוף בקריירה שלו ונתן גם כמה הופעות מצוינות. מה שמבדיל בין מתיוס לכל שחקן 3 אנד די אחר בליגה, הוא היכולת שלו. מתיוס עושה את התפקיד שלו על הצד הטוב ביותר ובצורה מדויקת, וזה מה שממקם אותו מעל כל הרול פליירס, הוא מגיע לקצה גבול היכולת שלו.

11. ניו ג'רזי נטס בוחרת בטיי לואסון

בחירה מקורית: טרנס וויליאמס.

טיי לואסון היה אחד השחקנים המבריקים שהיו בליגה. על אף גובהו, לואסון התמודד עם הענקים באמצעות השכל שלו וסגנון משחק זריז מאוד. הסיבה שלא הגיע מעל רוביו או גרין, על אף ממוצעי קריירה טובים יותר בעונות השיא, היא חוסר בהישגים ובהצלחה קבוצתית, על אף פלייאוף מצוין בעונת 2012-13. לואסון גם היה שומר רע מאוד, אל תתנו לממוצעי החטיפות לבלבל אתכם, בכל שנה סיים לואסון עם מדד דיפנסיב בוקס פלוס-מינוס שלילי. נרו של לואסון כבה מהר, הוא לא הצליח להישאר בליגה הרבה זמן ולתת מכישוריו וכעת הוא משחק בסין.

12. שארלוט בובקאטס בוחרת בדארן קוליסון

בחירה מקורית: ג'רלד הנדרסון.

קוליסון הוא עוד שחקן שהרבה לשחק אך לא עשה שינוי משמעותי בליגה. קלע מצוין לשלוש על אף זריקה איטית, היה מאוד אפקטיבי. למעשה – הוא שמיני במחזור הדראפט הזה בנקודות, שישי באסיסטים ושלישי באחוזים לשלוש כשלפניו דני גרין וכמובן סטף קרי. קוליסון, כמו לואסון, לא הרבה לשחק בפלייאוף. לואסון נבחר לפניו בשל עונות סטטיסטיות טובות יותר.

13. אינדיאנה פייסרס בוחרת בפאטי מילס

בחירה מקורית: טיילר האנסברו.

מילס הוא אמנם שחקן עם טבעת על היד ותרומה משמעותית לקבוצה מנצחת, אך לא היה יותר מרול פלייר מהספסל לאורך הקריירה שלו. בעונת השיא שלו קלע קצת יותר מ-11 נקודות למשחק ולא מסר אף פעם מעל ארבעה אסיסטים למשחק. אבל מילס הוא קלע מחונן לשלוש עם כמה עונות מעל 40 האחוזים, בעל שליטה טובה בכדור וכפי שראינו באולימפיאדה האחרונה גם ווינר. למעשה, מהבחירה בטיי לואסון כל בחירה פה יכולה להיות שונה, לטוב או לרע. יש שיגידו שמילס עוקף את השניים האלו ויש שיגידו שהוא מתחת לבאים.

14. פיניקס סאנס בוחרת בג'ו אינגלס

בחירה מקורית: ארל קלארק.

אינגלס לא נכנס לליגה מהדלת הקדמית, וכולם זוכרים אותו כשחקן לא כזה משמעותי במכבי תל אביב. אך באן בי איי אינגלס מצא את מקומו. כקלע השלשות המוביל בכל הזמנים של היוטה ג'אז, יכולת מסירה משובחת ותוספת לקבוצה כמו יוטה שחייבת את הרול פליירס החזקים ביותר. אינגלס הוא לא כוכב אבל הוא רול פלייר מוביל, יש לו ארסנל יכולות יותר גדול מהרבה שחקנים בג'אז והוא לעיתים נראה כמו השחקן הטוב ביותר על הפרקט. אבל הצלחה קבוצתית בפוסט-סיזן לא הייתה, הממוצעים לא בשמיים, ועל אף השיא המכובד, הפורוורד האוסטרלי יצטרך להסתפק בבחירה מתחת לגארד שאיתו בנבחרת.

המשך בחירות הטופ 20:

בגלל שיש המון שחקנים מוכשרים בבחירות הבאות, החלטתי עד הבחירה ה-20 לציין רק את הסיבה שהם נבחרו מעל שחקן כזה או אחר (לא לדאוג, כשנגיע לנציגות הישראלית אפרט יותר).

15. דטרויט פיסטונס בוחרת בטאג' גיבסון. בחירה מקורית: אוסטין דיי. גיבסון הוא סנטר מאסיבי שיכול גם לשחק בעמדה מספר 4, אתלטי עם הגנה קשוחה. הבעיה היא שהוא לא סקורר מצטיין (9.3 נקודות למשחק בקריירה), לא מוסר טוב (אסיסט אחד למשחק) והוא בייסיקלי הבריון שכל קבוצה צריכה.

16. שיקגו בולס בוחרת בפטריק בברלי. בחירה מקורית: ג'יימס ג'ונסון. בברלי נבחר מעל השאר בדראפט הזה כי הוא נותן יותר מכל השאר, הגנה לוחמת, ניהול משחק וגם קליעה לפעמים. בברלי הוא הבולדוג שקבוצה צריכה.

17. פילדלפיה סבנטי-סיקסרס בוחרת בברנדון ג'נינגס. בחירה מקורית: ג'רו הולידיי. לא הרבה לשחק אבל נתן כמה הופעות מאוד מרשימות, הוא כנראה מוכשר יותר מהרבה שחקנים בדראפט הזה ולפרק זמן קצר היה נראה שיהיה אולסטאר. לאט לאט דעך והשאיר אותנו עם הפנטזיות.

18. דנבר נאגטס (הועברה ממינסוטה) בוחרת בארון ביינס. בחירה מקורית: טיי לואסון. ביינס, שלא נבחר בדראפט, נתן לליגה טעימה מסגנון הסנטרים החדש ביחד עם מאט בונר. די כבד, לא אתלט בכלל, יודע לסיים בפוסט אפ והכי חשוב – לקלוע לשלוש. ביינס הוא לא השחקן הכי מגוון בליגה אבל הוא מרווח את המשחק ועד לא מזמן גם נתן אספקט שלא היה להרבה סנטרים אחרים.

19. אטלנטה הוקס בוחרת בדמארה קארול (איך שגלגל מסתובב). בחירה מקורית: ג'ף טיג. קארול הוא גם מסגנון ה-3 אנד די שהיה בקבוצה מוצלחת לכמה עונות. בסוף, הוא נתן כמה עונות טובות ביחס לתפקיד שלו ועם הגעת עוד רול פליירס צעירים ממנו, קארול הפסיק להיות רלוונטי. אבל כשהיה רלוונטי, הוא היה משמעותי וטוב מאוד.

20. יוטה ג'אז בוחרת בג'יימס ג'ונסון. בחירה מקורית: אריק מיינור. ג'ונסון הוא שחקן בסגנון דריימונד גרין. לא מבחינת המסירות, אלא מבחינת הגישה. ג'ונסון הוא השחקן שיעשה כל מה שהמאמן יגיד לו וייכנס בכל מה שזז. לג'יימס ג'ונסון גם אין בעיה להיכנס במי שצריך כדי לנצח, לבחור יש חגורה שחורה בקארטה והוא במאזן 20-0 חיובי בקרבות קיק-בוקסינג. אם יש מישהו שלא כדאי לריב איתו, זה הוא. למה זה עוזר בכדורסל? כל קבוצה צריכה בולדוזר שיכול להיכנס במי שצריך תוך כדי המשחק ולהאט את הקצב לטובתה.

המשך בחירות הסיבוב הראשון:

21. ניו אורלינס הורנטס בוחרת בוויין אלינגטון. בחירה מקורית: דרן קוליסון.

22. פורטלנד טרייל בלייזרס בוחרת בג'ודי מיקס. בחירה מקורית: ויקטור קלאבר.

23. סקרמנטו קינגס בוחרת שוב בעומרי כספי. גם ברי-דראפט מצא את עצמו עומרי בסוף הסיבוב הראשון. והאמת? ניסיתי להיות אובייקטיבי כמה שיותר על אף ההערכה שלי לכספי. כספי נתן כמה דברים שלא ידענו שהוא יכול להביא. חוץ מהקליעה לשלוש שהייתה בסדר גמור, עומרי גם היה מוסר לא מוערך, שחקן חכם ופיזי וגם בעל מהלכי פוסט אפ טובים. עומרי לא היה השחקן המושלם אבל הוא היה השחקן שקבוצות כמו סקרמנטו, שרק החלו בבנייה מחדש היו צריכים, כזה שהצליח לתת את מה שצריך. הפציעות הן כמובן נושא עגום אבל אם מתעלמים מהן, כספי הצליח לתת עשר עונות מאוד סבירות באן בי איי עם עליות וירידות ובעיקר כניסה ללב של כולנו עם התמדה, כוח רצון והתחושה שהכל אפשרי.

24. דאלאס מאבריקס בוחרת ביונאס ירבקו. בחירה מקורית: ביירון מאלנס.

25. אוקלהומה סיטי ת'אנדר בוחרת בגארט טמפל. בחירה מקורית: רודרי בובואה.

26. שיקגו בולס בוחרת במרכוס טרונת'ון. בחירה מקורית: טאג' גיבסון.

27. ממפיס גריזליס בוחרת ברודרי בובואה. בחירה מקורית: דמארה קארול.

28. מינסוטה טימברוולבס בוחרת בדאנטה קאנינגהאם. בחירה מקורית: וויין אלינגטון.

29. ניו יורק ניקס (הועברה מהלייקרס) בוחרת בננדו דה קולו. בחירה מקורית: טוני דאגלס.

30. קליבלנד קאבלירס בוחרת בצ'ייס באדינגר. בחירה מקורית: כריסטיאן איינגה.

מעוניינים להשתתף בפרויקט? נותר מקום אחרון ברשימה… מוזמנים להירשם.

https://docs.google.com/spreadsheets/d/17jbmwh3UIx62GvGMCDgsSgmzT_aFeZcjP_cCFV-h2rM/edit?usp=sharing.