לבחור מחדש: דראפט 2007 / הגולש bobby

bobby הוא יליד 89, החל להתעניין בליגה בתחילת שנות ה-2000, ולדאבונו לאהוד דווקא את יוסטון. נשוי ואבא ל-2 + כלבה. עוסק בראיית חשבון וייעוץ פיננסי. ניסה גם קריירת כדורסל בתור מומחה D&3, אבל עם הגנה חלשה וקליעה גרועה קשה ללכת למכולת. בפועל הולך דווקא הרבה למכולת השכונתית להשלמת מצרכים.

בקיצור:

בטוח שמרבית הקוראים כאן, אספו בשלב כזה או אחר בילדות שלהם קלפים/מדבקות/שטויות אחרות, לדוגמה– סופרגול, פוקימון, פוגים, חבורת הזבל – You name it. מכירים את הקטע הזה של ההתרגשות בעת קניית חפיסה? שאתם מפללים שהיא תכיל איזה קלף/מדבקת אס, שאין לאף אחד, או בדיוק זה שחסר לכם להשלמת סדרה כלשהי. ונכון שלא משנה מה יצא לכם עוד בחפיסה, אם קיבלתם את אותו קלף נדיר – זה מה שתזכרו. אז ככה נצרב בתודעה (לפחות שלי) דראפט 2007.

הדראפט בעצם מכיל יהלום נדיר בדמותו של קווין דוראנט. יהלום שכזה, גורם לך לחשוב "וואלה, אחלה דראפט". ובאמת אם נסתכל מעט עמוק יותר נגלה שכבה נוספת של שחקנים לא רעים בכלל – מארק גאסול, מייק קונלי, אל הורפורד ויואקים נואה. עד כאן יש לנו חמישייה שכוללת הול אוף פיימר, ועוד ארבעה אולסטארים מעט אפורים אך מאוד לגיטימיים. נייס.

הבעיה היא ששאר הקלפים בחפיסה היו דיי זניחים. את השכבה השלישית ברמת הכישרון מעטרים מגוון שמות של שחקנים סבירים לכל היותר. חלקם רול-פליירס מעט אפורים שדווקא שרדו (ושורדים) הרבה שנים בליגה, כגון – ת'אדוס יאנג וג'ף גרין. כמו כן יש מגוון שחקנים חביבים שחוו פיקים יפים אבל קצרים מדי, כגון – גלן דייוויס, מרקו בלינלי, ארון ברוקס, רודי פרננדז ועוד.

סה"כ שלוש השכבות הנ"ל מסתכמות לדירוג של X שחקנים שמובא להלן. מי שממש סקרן לקרוא על שמות נוספים מהמחזור, מוזמן לגגל את הערך NBA draft 2007, ולאחר מכן להבין שהוא בזבז את הזמן שלו.

לסיכום – אפשר להגיד שהדראפט הזה לא רע בזכות השחקנים בטופ 5, שהיו מתברגים בטופ של הרבה מחזורים אחרים. מנגד, אי אפשר להגיד שהוא עמוק, כשממקום 6 ומטה הוא כולל או שחקנים די אפורים, או שחקנים שהיו רלוונטיים לזמן מועט.

נחמד לדעת – הטופ-10 המקורי בדראפט כלל 5 שחקנים שנפגשו בגמר המכללות – שלושה מהאלופה פלורידה (הורפורד, נואה וברואר) ושניים מהמפסידה מאוהיו (קונלי ואודן). מדובר בעצם בתרגום די מוצלח של כשרון ממכללות אל הליגה, מה שלא קורה בכל מחזור. 3 מתוך ה-5 נמצאים בטופ 5 בדירוג זה. ולכו תדעו, אולי גם אודן היה נכלל שם לולא הפציעות.

אבל כאמור, כל שאר הבציר מהמכללות או איפה שלא תרצו באותו קיץ – היה מעט דליל. שיטת הדירוג – לא הסתבכתי יותר מדיי, פשוט לפי הכישרון הכי מהותי שנראה לי, עם השתדלות לשקלל נתונים כגון סטטיסטיקה והופעות בפלייאוף, למעט מקרים חריגים. בניגוד למדרגים של השנים האחרונות יותר, לא ניסיתי להתחקות אחורה אחרי הצרכים של הקבוצות והסגל שהיה קיים נכון לערב הדראפט.

וכעת – הדירוג:

1) פורטלנד טריילבלייזרס בוחרים בקווין דוראנט (במקור – גרג אודן)

כאמור, האס בחבילה. לא משחרר מתפקיד השחקן הטוב במחזור החל מעונת הרוקי בה כמובן זכה ב-ROY. אבל כאמור, דוראנט הוא הרבה מעבר למחזור שלו. שחקנים כמו ג'יימס ויאניס היו מתים ליכולת הקליעה שלו. קובי ז"ל וג'ורדן היו יכולים לעשות עוד יותר שפטים בליגה אם היה להם את האורך והגובה שלו. כשהבן אדם מחליט שהוא בזון, פשוט אי אפשר לשמור עליו – קולע מכל בלטה במגרש, וכל זה על 2.08 מטר גובה ומוטת ידיים ארוכה. קחו את סטף קרי למיטת סדום, תחזירו, ותקבלו משהו דומה (בהנחה שהאיברים נותרו שלמים בתהליך). לדעתי מעבר להיותו מס' 1 במחזור, הוא arguably השחקן מס' 1 בדירוג המחזורים 2004 עד היום.

האם פורטלנד פישלו בגדול עם הבחירה המקורית? אודן כן היה השם הכי חם ומדובר לפני אותו דראפט. וכאמור, היינו בתקופה בה עדיין קבוצות הזילו ריר על סנטרים מוכשרים בטח אם הם 7-פוטרס. חשוב גם לזכור שבעונת הרוקי שהתעכבה בשנה, הוא בהחלט הראה פוטנציאל עם ממוצע של 9 נק', 7 ריבאונדים וחסימה בכ-21 דקות משחק בלבד, בהן ראו שהוא מוגבל ולא 100%.

אז מצד אחד קשה לבוא בטענות להנהלת הקבוצה כי הפוטנציאל להיות שחקן משמעותי (גם אם פחות מדוראנט) היה שם. אבל כן צריך לבקר את הערכת הסיכונים של מקבלי ההחלטות, כשעוד לפני הדראפט הבריאות שלו הייתה בסימן שאלה, ובחירה בו במקום 1 תהיה למרות סכנת הפציעות שלו.

2) סיאטל סופרסוניקס בוחרים במארק גאסול (במקור – קווין דוראנט)

סיאטל וודאי היו מתבאסים שלא יוכלו לבחור מחדש בדוראנט, אבל הם יתנחמו באח הצעיר לבית גאסול, שבמקור נבחר עמוק בסיבוב השני על ידי הלייקרס, 48 במספר. הגישה כלפיו באותם ימים הייתה דומה למה שחשבו על סת' קארי עד לפני שנתיים – האח הפחות מוכשר, שמגיע לליגה יותר בזכות הייחוס המשפחתי ופחות בגלל היכולת. בעונת 07/08 הוא עוד שיחק בספרד, ובמהלך העונה הלייקרס והגריזליס ביצעו טרייד במרכזו פאו גאסול עבר לעיר המלאכים, וממפיס קיבלו מספר נכסים שבאותם ימים נחשבו כתמורה מגוחכת, ביניהם הזכויות על האח הצעיר מארק.

בסופו של דבר, אוהדי ממפיס בהחלט לא מתחרטים על הטרייד, כשמרק הוביל אותם חזרה לפלייאוף, היווה עוגן מרכזי בהגנה וגם זכה בשחקן ההגנה ב-2013. יותר חשוב – הוא הצליח גם לקטוע את רצף ההדחות בסוויפ בסיבוב הראשון שאחיו הגדול השאיר לו. הדובדבן שבקצפת – לעת זקנה הוטרד לטורונטו, והיווה חלק אינטגרלי באליפות היסטורית ב-2019. ומי יודע, אולי גם יזכה באליפות עם הלייקרס?

3) אטלנטה הוקס בוחרים (שוב) באל הורפורד

אני חושב שברור לכולם שההתלבטות כאן היא בין הורפורד לקונלי. אני חושב שזה זה עניין של טעם, ולדעתי הורפורד עדיף במעט. מה שהכריע את הכף זה שכבר בעונת הרוקי שלו, הורפורד היווה חלק אינטגרלי מהקבוצה, שאף העפילה לפלייאוף. כלומר – הורפורד הגיע, ומיד הצליח להשפיע על הקבוצה ולהחזיר אותה להיות קבוצת פלייאוף.

כמו כן ראוי לציין את הרנסאנס שחווה בעונות שלו בבוסטון, כאשר רבים חשבו שהוא כבר גמור, אבל הוא נתן מספרים יפים, הן בעונה הסדירה והן בפלייאוף, ומיצב את עצמו מחדש כסנטר אינטלגנטי הן בהתקפה והן בהגנה. באופן כללי, אני חושב שעד המעבר לפילי, הבחור נתן תפוקה די יציבה, וקשה להגיד שהיה לו תקופות שיא או שפל. כלומר – במשך 11 עונות היה בסוג של שיא מתמשך, ורק בגיל 33 הגיע בבת-אחת הנפילה. נראה, אולי עוד יצליח לחוות התאוששות בקבוצה אחרת לפני שיפרוש.

4) ממפיס גריזליס בוחרים (שוב) במייק קונלי

טוב, לא מפתיע אחרי מה שכתבתי בסעיף 3. אני חושב שבדומה להורפורד, גם קונלי הראה יציבות יחסית מרשימה לאורך הקריירה. אני חושב שמה שהכריע את הכף לרעתו, הוא המעבר ליוטה, שהתחיל בצורה דיי חורקת, לעומת הורפורד שעבר בצורה חלקה מאוד לבוסטון. אבל אני בהחלט אקבל את מי שיטען שקונלי דווקא צריך להיות ממוקם שלישי.

5) בוסטון סלטיקס בוחרים ביואקים נואה (במקור – ג'ף גרין, שהועבר בטרייד לסיאטל)

טוב, כאן אנחנו מתחילים קצת לצלול לצד האפור יותר של המחזור הזה (בינינו, גם גאסול, הורפורד וקונלי, מעולים ככל שיהיו, הם דיי "אפורים"). נואה אמנם היה רק פעמיים אולסטאר, אבל אין ספק שעד אמצע העשור הקודם הוא היה שחקן שכל קבוצה עם שאיפות הייתה שמחה לו. סנטר פייטר בהגנה, שגם יודע להוריד כדור ולמסור. נכון, קליעה לא כל כך הייתה לו, אבל זה בהחלט שחקן של לצאת איתו למלחמה. מעין אב טיפוס לדריימונד גרין אם תרצו. הנה הסטטיסטיקה בעונת 13/14 (עונה שהייתה אולי השיא שלו ואחריה החלה התדרדרות חדה) – 12.6 נק' למשחק (אם כי בפחות מ-50% מהשדה), 11.2 ריב' ו-5.4 אסיסטים (!!). נגר על, אבל ורסטילי.

לכל מי שבכל זאת לא מבין מה נואה עושה במקום החמישי, אציין שצריך לתת משקל לעובדה ששיחק בקבוצה סה"כ דיי מוצלחת, שהייתה אורחת קבועה בפלייאוף, ולכו תדעו גם לאין היו מגיעים לולא הפציעות של רוז. בהקשר של הבחירה החמישית, ראוי גם לציין את הטרייד בין בוסטון לסיאטל. במסגרתו ג'ף גרין עבר לסיאטל, שקיבלו את ריי אלן. טרייד שגם תרם לאליפות של בוסטון ב-2008, וגם להמשך תהליך הבנייה מחדש של סיאטל ובהמשך אוקלהומה, שלא הסתיים באליפות אבל כן בחצי עשור בו הם היו בטופ של המערב.

6) מילווקי באקס בוחרים בג'ף גרין (במקור – יי ז'נליין)

במקור חשבו שהוא יהיה הסגן הבכיר של דוראנט, הפיפן שלו. דוראנט אולי לא ג'ורדן, אבל כבר הסכמנו ששחקן אגדי ומכונת התקפה משומנת הוא כן. גרין לעומת זאת? שחקן חביב, אבל לא הרבה מעבר. סטטיסטיקות מעניינות? היו כמה עונות שיא מבחינת נקודות שהגיעו לכ15-16 למשחק. ריבאונדים ואסיסטים? לא יותר מדי. הגנתית? שומר לא רע, אבל גם לא איזה חיית הגנה. אני חושב שאם היה מגיע לליגה כמה שנים מאוחר יותר, כששלשות וסמול בול הם כבר עניין שבשגרה, הוא היה מצליח קצת יותר.

לא שהוא איזה צלף שלשות גדול (האחוזים נעו לאורך הקריירה בין 30 ל-35% בד"כ), אבל הוא כן יודע לתפור כאלה כשצריך, ומצד שני הוא יכול להגיע לצבע בהתקפה בצורה שלא מביישת סנטרים בזכות הסייז שלו. הנה דוגמה – בעונה הקודמת ביוסטון ובעונה האחרונה בברוקלין, הצליח לרשום 35.5% ו-41% מהשלוש, בהתאמה. כלומר, מעל הממוצע, כשלרוב הוא מתפקד כסנטר בדקות שלו כך שההתקפה מרווחת יותר.

מישהו זוכר את הבחירה המקורית, ז'נליין? האגדה אומרת שלפני הדראפט קבוצות שבחנו אותו הורשו לראות אותו מתאמן לבד מול כיסאות, ולא מול שחקנים נוספים.. הייתי אומר שמילווקי פישלו כאן בגדול, אבל בואו, זה לא שג'ף גרין היה מהווה שינוי משמעותי לפרנצ'ייז הזה באותן שנים.

7) מינסוטה טימברוולבס בוחרים בת'דאוס יאנג (במקור – קורי ברואר)

מישהו זוכר את הקבוצה שהייתה לסיקסרס אחרי עידן אייברסון ולפני הטנקינג של הינקי? הייתה שם קבוצה דיי קשוחה אבל גם בינונית, שהייתה מגיעה לפלייאוף במזרח מבלי להוות איום ממשי. מעין גרסה של ממפיס רק במזרח. שחקן אינטגרלי מאותה קבוצה הוא הפורוורד החביב הזה, עם ממוצע קריירה של אזור ה-13 נקודות וכמעט 6 ריבאונדים למשחק. גם ממוצעי הפלייאוף שלו לא נוראיים עם כ-10 נק' למשחק ו-6 ריבואנדים גם כן.

הבעיה היא שמלבד פלייאוף 2012 (בו כאמור רוז נפצע ופילי הצליחו להפתיע ולגבור על שיקגו ולאחר מכן למתוח את בוסטון ל-7 משחקים בחצי גמר המזרח), יאנג היה שותף ב-7 פלייאופים נוספים שבכולם יצא בסיבוב הראשון. לא חס וחלילה טוען שזאת אשמתו, הוא הרי לא היה הכוכב הראשי בקבוצות ששיחק בקריירה. וזאת בדיוק הנקודה שמחדדת את הבינונית של המחזור מרגע שנפרדנו מהטופ-5.

8) שארלוט בובקאטס בוחרים במרקו בלינלי (במקור – ברנדון רייט, בחירה הועברה בטרייד לווריורס)

אז כך או אחרת, בלינלי היה מגיע לווריורס כאשר נבחר על ידם במקור במקום 18. מעבר לקאצ' אנד שוט, לבלינלי אין עוד הרבה כלים בארסנל, אבל לזכותו ייאמר שהוא עושה את זה טוב. בנוסף, הוא עונד טבעת בזכות עונת האליפות עם הספרס ב-2014, מה שבהחלט נותן לו עוד כמה נקודות זכות.

9) שיקגו בוחרים בקורי ברואר (במקור – יואקים נואה)

אז גם בדיעבד שיקגו זוכים לבחור בנציג פלורידה שנשאר על הלוח. למרות שלברואר סטטיסטיקות פחות מרשימות מהבאים אחריו ברשימה, הבחור מדיי פעם ידע להתפוצץ ולתפוס אש. מי שיצא לו לצפות בו משחק, ודאי זוכר את האנרגתיות שלו – הוא ידע להוביל נהדר במשחקי ריצה. כאוהד יוסטון אזכור לו תמיד את הסדרה הנהדרת ובמיוחד את משחק 6 הנהדר מול הקליפרס ב-2015.

לדאבונו, השנים הראשונות שלו בקריירה היו במינסוטה הקפואה, ולכן רזומה הפלייאוף שלו לא עשיר במיוחד. אבל מהקצת שבילה בליגה אצל קבוצות מוצלחות יותר (כגון יוסטון ב-2015, וגם דנבר ב-2013 ואוק' ב-2018) הוא הראה מספרים יפים וחיוניות, ולכן אני מאמין שאם מראש היה נבחר על ידי מועדון נורמלי יותר, יש מצב טוב שהשם שלו היה יותר מוכר.

10) סקרמנטו קינגס בוחרים בניק יאנג (במקור – ספנסר הוז)

סוואגי פי מעמיד סטטיסטיקה יפה לשוטינג גארד שלרוב עלה מהספסל, עם כ-11 נקודות באחוזים סבירים ביותר ל-2 ו-3. הבעיה היא שלאורך הקריירה, הוא תמיד שיחק בנמושות, עד שלשמחתו קיבל תפקיד של זנב לאריות עם הווריורס ב-2018 והתכבד בטבעת. בדומה לברואר, גם יאנג הותיר תחושה שמדובר על שחקן פונקציונאלי שדווקא היה יכול לתרום יפה לא פחות בקבוצות צמרת.

11) אטלנטה הוקס בוחרים ברודי פרננדז (במקור – אייסי לו)

נכון, שיחק בליגה למספר עונות מועט. אבל מבחינת הכישרון, הוא בהחלט ראוי לדעתי לטפס למקום הזה, כשבמקור נבחר ב-24. היה שחקן עם ביצים, כזה שלא מפחד לקחת את הזריקה המכריעה. היה יכול לדעתי לעשות קריירה סטייל ג'ינובלי, אבל בסוף העדיף לחזור לאירופה אחרי 3 עונות בלבד. מוזמנים בהחלט להתווכח איתי על הבחירה הזו, בחירה שביצעתי על סמך זיכרון העין והלב מהפעמים שיצא לי לראות אותו משחק. לבחור היה ניצוץ.

12) פילדלפיה בוחרים בגלן דייויס (במקור – ת'דאוס יאנג)

כבר הבנתם את המוטיב של הבחירות הנוכחיות – או שחקנים עם קריירה חביבה אך בלי הרבה פיקים משמעותיים, או כאלה עם קריירה דיי קצרה אבל מעניינת. אז דייויס נופל לקטגוריה השנייה. הפורוורד-סנטר החביב, ששקל באזור ה-130 ק"ג על 2.06 מט' בלבד, היה חלק חשוב בבוסטון בשנים 2008-11. דווקא בעונת האליפות הוא לא לקח חלק משמעותי מדיי מהספסל כרוקי, אולם בפלייאוף של 2010 כבר נתן תפוקה משמעותית יותר, כולל בסדרת הגמר הנהדרת מול הלייקרס, שהסתיימה במפח נפש לירוקים אבל לפחות
נשארו עם מחמאות.

בהמשך עבר לאורלנדו, ודווקא עונת השיא שלו ברמה האישית, 2012/13 בה רשם סטטיסטיקה נאה של כ-15 נקודות ו-7 ריבאונדים למשחק, נקטעה על ידי פציעה ובסה"כ השלים דיוויס 34 משחקים בלבד. לאחר מכן לקח חלק אצל הקלפירס של פול וגריפין, אבל מבלי שנתן תרומה משמעותית מדיי, וסיים את דרכו בליגה. סה"כ בהחלט היווה סוג של גניבה מהמקום ה-35 בדראפט.

הסיבה שדירגתי אותו 12 למרות שפרננדז מעליו שיחק פחות בליגה, היא הרלוונטיות – לדייויס הייתה קליעה חביבה מחצי מרחק אבל הוא כמעט ולא קלע שלשות. כמו כן, בגלל המשקל שלו הוא מצד אחד לא יכול היה להיות יעיל בחילופים ולקבל גארדים או פורוורדים זריזים, ומנגד הוא גם לא היה כזה גבוה שיכול היה לאטום את הצבע. בקיצור, כנראה שלליגה של היום הוא היה צריך לעבוד קשה כדיי שיבחרו בו, בזמן שבולרים סטייל פרננדז וסוואגי פי תמיד היו ותמיד יהיו רלוונטיים.

13) ניו אורלינס בוחרים בספנסר הוז (במקור – ג'וליאן רייט)

אז אם ביג בייבי דייויס הוא דוגמה לסנטר שפחות היה רלוונטי לליגה של היום, הוז הוא הגובה והקליל יותר, שגם תפר כ-חצי שלשה למשחק ב-35% דיוק, היה בהחלט משתלב גם היום. לצערו השתלטות האנליטיקס צברה תאוצה בשנים בהן הוז כבר ירד מאוד בתפוקה ובכושר, ומאז 2017 כבר לא חזר לליגה.

14) לוס אנג'לס קליפרס בוחרים בטיאגו ספליטר (במקור – אל ת'ורנטון)

אני משוכנע שהסנטר הברזילאי המוכשר הזה היה יכול לתת יותר אימפקט בליגה לו היה נבחר בגיל צעיר יותר. אבל בגיל 26, כשכבר התרגל לכדורסל אירופאי, הטרנספורמציה ל-NBA היא לא תמיד אינטואיטיבית. בכל זאת, נתן תפוקה יפה בקו הקדמי של הספרס לצידו של דאנקן, כשבין היתר הוא כמובן שותף באליפות של 2014. סך הכל שיחק 7 עונות, כשה-5 הראשונות אצל הספרס שבחרו בו במקום 28, ורשם נתונים יפים של 8 נק' ב-55% מהשדה ו-5 ריב', ב-20 דקות בלבד למשחק. עונת השיא שלו הייתה ב-12/13, בה פתח ב- 58 משחקים מתוך 81, ורשם 10.3 נק' ו-6.5 ריב' למשחק.

עד כאן הלוטרי. להלן רשימה של שחקנים נוספים שראויים לציון, אך בסדר אקראי. בסוגריים כתבתי את מיקום הבחירה המקורי:

ארון ברוקס (26) – החל מהעונה השנייה ביוסטון, בה מקגריידי היה פצוע ברובה, הצליח להיכנס לואקום של הסקורר ולרשום כ-11 נק' למשחק. בעונה השנייה גם יאו מינג נפצע והוא לקח על עצמו יותר, ורשם עונת שיא של 19.6 נק' למשחק. הבעיה היא שמדובר היה בבחור צנום, מטר שמונים וקצת ובלי הרבה מסה, ובהמשך הקריירה שלו תפקד בעיקר כסקורר מהספסל לדקות מוגבלות. סיים בסוף קריירה חביבה עם כמעט 10 נק' למשחק ב-37% דיוק מהשלוש, אך רק עם 3 אסיסטים – כלומר- למרות מימדים שצועקים רכז, הבחור היה בסוף שוטינג גארד, אבל כאמור – לא מספיק פיזי לכדי בחירת לוטרי לטעמי (ואכן
נבחר כאמור ב-26).

ג'ארד דאדלי (22) – אנשים אוהבים לעשות צחוק מהפורוורד בעל החזות השמנמנה, אבל בסוף הוא שרד בליגה ממש עד השבוע. בסופו של דבר הוא יודע להביא האסל, ובנוסף הוא יודע לרווח את המגרש עם ממוצע קריירה של כמעט 40% מהשלוש, כשבעונת 09/10 אף קלע 1.5 שלשות ב-45% דיוק. מרשים מאוד. אמנם לא נכנס ללוטרי, אבל בהחלט שווה יותר ממקום 22.

קארל לנדרי (31) – מזכיר לי מאוד את טרז הארל בסגנון ובמשחק ההתקפה, כשבדומה להארל, גם לנדרי היה מעט מוגבל בהגנה. ההבדל הוא שב-2007 לנדרי מן הסתם תפקד כפאוור, בזמן שהארל בד"כ משחק כ-5 מה שמבליט עוד יותר את המיסמאצ' שלו בהגנה נגד גבוהי היריבה. לקח חלק בריצות הפלייאוף החביבות של יוסטון ב-2009 (הפסד מכובד בחצי גמר לאלופה שבדרך) ועם הווריורס ב-2013 (הפסד מכובד בחצי גמר לפיינליסטית שבדרך)

ארון אפללו (27) ו-וילסון צ'נדלר (23)

השניים הנ"ל שחקני D&3 חביבים, לרוב בעמדת ה-SF שבשלב כזה או אחר נהיו Journey man בליגה. כל אחד בשיאו הגיע למספר עונות עם ממוצע נקודות באזור ה-15-16 למשחק. כשחושבים על זה הם לא נתנו מספרים הרבה פחות טובים משל ת'אדוס יאנג או ג'ף גרין שהוזכרו לעיל, אבל ההבדל הוא שהם בילו את רוב הקריירות שלהם בנמושות ולא זכו להשתתף בהרבה פלייאופים, ועל כן גם הממוצעים מעט מנופחים.

זהו חברים!

לפוסט הזה יש 120 תגובות

  1. תודה רבה,
    מבחינתי הדראפט הגדול בהיסטוריה:)
    רק לדמיין מה היה קורה אם לפורטלנד היה שלישייה של דוראנט-ברנדון רוי-למרקוס. המון חוסר מזל לקבוצה הזאת.

    הדירוג דיי טוב, אני מאלה שהיו מעדיפים אץ קונלי על הורפורד, אבל זה בהחלט נתון לויכוח.

    מדהים איך שחקן כמו נואה הצליח באותם ימים, שחקן כזה מוגבל, שהזן חרטא מאסטר הביא לו חוזה הזוי בניקס.

    1. הבעיה היא שאם השלישייה דוראנט-רוי-אולדריג׳ הייתה משחקת, זה היה בנוסף לעוד סנטר (ג׳ואל פריזבלה או איך שלא קראו לנגר הלבן ההוא) שהיה יוצר פקק תנועה בצבע. זה היה המוד חשיבה אז. אף אחד לא היה מעז להסיט את אולדריג׳ לסנטר, מה שהיום ברור שהיו עושים כדיי ששלישייה כזו תרוץ.

  2. בוקר טוב לכולם ותודה ל-bobby על פוסט מצוין
    מעבר לפיקנטריה והלגלוג על פורטלנד , זכור לי שמרוב חשש לחזור על השטות של 1984 , פריצ'ארד יזם משאלים אצל אוהדי הקבוצה את מי הם מעדיפים ורוב גדול העדיף את אודן .

    1. מעניין, לא זכרתי את הסיפור הזה. וואו, משאל לאוהדים, באמת? מהלך מעניין אבל גם דיי פחדני מצד ההנהלה. ניסיון לברוח מאחריות.

      1. בוקר טוב
        היתה להם התלבטות קשה ביותר . המצב היה שונה מאד מהמצב של 1984 כשהיה פער עצום בין MJ לסם בואי
        פה דובר על שני השחקנים הטובים ביותר במכללות כששניהם נתפסו כפוטנציאל לכשרונות דוריים . למעשה , לפי מה שפורסם בזמנו הם החליטו ממש ביום האחרון והיה משקל לדעת האוהדים .

    2. הוא לא באמת יזם משאל הוא יותר השתמש בזה כיח"צ למכירת כרטיסים.
      איך בדיוק מדדו את תוצאות ה"משאל" הזה?

      1. הי עידו
        זכור לי שעשו משאל באתר שלהם ובו אנשים הצביעו , דומה מאד למשאלים שנעשים פה באתר . נדמה לי ש-75 אחוז מהמצביעים בחרו באודן . בנוסף , ( לא יודע איך טכנית זה נמדד אם בכלל ) , האוהדים התבקשו כשהם עוברים עם הרכב ליד billboard על הכביש לצפור צפירה אחת או שתיים לפי המועמד . ברור שהיה פה הרבה קידום כרטיסים , אבל זכור לי שקראתי שהלוך הרוח של האוהדים נלקח בחשבון בבחירה ( או שזה היה תירוץ בעקבות איך שהדברים התפתחו , לא יודע ) . הכל מהזכרון , כך שיש מצב לטעויות .

          1. הכוונה לטענה ש"הלוך הרוח של האוהדים נלקח בחשבון בבחירה".
            כי זו טענה כבדה זה מאד מאד לא מקצועי מצידו אם זה היה כך.

          2. זו טענה שאני קראתי לפני שנים . על מה היא התבססה איני יודע . אם אתה מתכוון לשאול האם נציג רשמי של הקבוצה אימת את זה התשובה שלילית , אבל זה מסוג הספקות שאפשר להטיל בהרבה ידיעות שמתפרסמות בכל תחומי החיים . שוב ,יכול להיות שזה משהו שנאמר למישהו בנסיון להתחמק מאחריות , לא יודע . אולי מישהו ירים את הכפפה , ינבר בארכיון , ויאיר את עינינו בפוסט חביב .

            1. אז בעיני עדיף להימנע מלהזכיר טענות כאלה. רק תסתכל על התגובה של בובי ותבין איזה משקל יש לזה.

            2. הי עידו
              הבנתי עכשיו . כתבתי פה כמה פעמים את עמדתי לגבי התנהגות מנכלים בליגה ( דווקא בתגובה לאלו שמזלזלים בהם ) . באותה מידה לא מקבל את הטענה שהתחשבות בדעת האוהדים מצביעה על חוסר מקצועיות . ברור שלא חייבים לקבל אותה אבל יש להתחשב בה יחד עם עוד הרבה קלטים אחרים כשבאים לקבל החלטות . אחרי שנים רבות שאני באתר , אני חושב שיש כאן אי הבנה לגבי כל הענין הזה של ניהול ארגון ( בסופו של דבר גם קבוצת nba היא ארגון )
              אם יש איזה קורא שעשה קורס התנהגות ארגונית כלשהוא בשנים האחרונות , ומוכן לנתח את משרת ה-gm לפי זה , אני חושב שזה יהיה פוסט שיזכה להרבה פופולריות .

            3. הי עידו
              אני אגזר על עצמי שתיקה לעולם ועד 😆

            4. התנהגות ארגונית היה מהקורסים הכי מרדימים שהיו. ללא ספק בראשמור. אם לא היה נוכחות חובה ומרצה קפדן לא הייתי מכיר בכלל את המרצה 🙂

            5. דעתי היא לקחת את רצון האוהדים בחשבון בהחלטות שקשורות למועדון – לגיטימי. לקחת בחשבון את הרצון האוהדים בהחלטות מקצועיות לגבי סגל השחקנים – שערוריה וחוסר מקצועיות שלא נראה כדוגמתו.

            6. הי עידו
              ממש לא רוצה להגרר לויכוח . הנקודה היא שבקורסים בניהול מלמדים שאין דבר כזה החלטה מקצועית בשום תחום . חוות הדעת המקצועית זה פרמטר מאד חשוב בקבלת ההחלטה אבל בטח ובטח לא היחיד . אתה באמת חושב שלמנות את סטיב נאש למאמן הנטס זו החלטה שהשיקול היחיד או העיקרי בה היה מקצועי ? על סמך איזה רקורד ? או שלא צריך רקורד ? מה שונה בחירת מאמן מבחירת שחקנים ? זו סתם דוגמא , לי לא היתה שום בעיה עם המינוי הזה .

            7. מאד תלוי למה זה מגיע.
              למשל להשאיר שחקן שהוא סמל למרות שהוא לא משחק בשביל האוהדים. לא נורא. זה משתלם מהרבה בחינות.
              אבל אנחנו מדברים כאן על בחירה 1 בדראפט זה פשוט משהו שלא עושים. אתה רוצה לקרות לזה החלטה מקצועית נוראית בסדר.

            8. אני אתן לך דוגמא נוספת לגבי סגל שחקנים : ג'ורדן של הנטס . להשאיר אותו בקבוצה ייקבע לפי יכולתו/תרומתו בעבר או פרמטרים אחרים ? בסופו של דבר אני אסכם לך בכמה מילים מה שאני זוכר מקורס שעשיתי לפני 40 שנה :
              מנהל אמור לאזן בין אינטרסים סותרים של בעלי ענין .
              בין שאר בעלי הענין נכללים העובדים והלקוחות .
              לא. הוגדר באיזה סוגי החלטות צריך לעשות איזון כזה ובאיזה לא , זו זכותו של המנהל להחליט .
              יחליט טוב כמו לייקוב , יתעשר .
              יחליט רע כמו פריצ'רד , יעוף .
              אגב , שים לב שיש סתירה גדולה בין שמלמדים בנושא הזה בחוג לכלכלה לבין החוג למנהל עסקים.

            9. הי עידו
              לגבי ההחלטה עצמה , לדעתי הם החליטו החלטה שהיתה נכונה לזמנה . שוב מהזכרון , אודן נחשב למניה בטוחה , מי שהיו לגביו ספקות היה KD , בפרט לאחר הפיאסקו שלו בקומביין . הכל תחת ההנחה שלא הוזהרו לגבי הברכיים של אודן על ידי הצוות הרפואי. למי שלא זוכר , KD היה כל כך חלש פיזית שלא הצליח בקומביין לדחוק את המשקל המינימלי , וזה גרם לספק לגבי יכולתו להשתלב בליגה . התמיכה של האוהדים בבחירה , היתה לדעתי בבחינת על אחת כמה וכמה .

            10. היו חששות לגבי אודן בעיקר בגלל הפציעה שלו בקולג'.גם לגבי KD היו רבים שראו בו מניה בטוחה.
              לא מטיל ספק בהחלטה שלהם – חושב שגם לכאן וגם לכאן היה יכול להיות טוב עבורם.
              אתה שם הרבה יותר מדי משקל על איזה פול באתר אינטרנט שלא ברור בכלל כמה השתתפו בו.
              (לא אומר שהם לא שמחו שם בפורטלנד על הבחירה)

            11. הי עידו ושמעון
              אני ממש לא שם משקל רב על המשאל הזה , רק הזכרתי את זה כקוריוז , כי בזמנו היה הרבה הייפ סביב זה , לא היתה לי שום כוונה להפוך את זה לכזה דיון , בפרט שבכוונה נמנעתי מלהביע דעה על עצם הבחירה .
              לאחר אותו קומביין כושל , ראיינו את המאמן שלו במכללה ריק בארנס והוא אמר משהו בסגנון :
              "אם אתם מחפשים מרים משקלות אל תבחרו בו , תבחרו בו רק אם אתם מחפשים כדורסלן"

            12. Yp – ברור שלא ניסית לפתח על זה דיון, אבל ככה זה בעונת המלפפונים – הדיון מתפתח מעצמו גם אם לא התכוונת. ובטח אם גילרי מעורב 🙂

            13. נו מה חשבת שיעברו לך בשקט על כזו שמועה?
              YP, תפתח ציקלופדיה….
              דיון שלא מוביל לשום מקום, אבל ככה זה בקשת.

    1. מבין אותך, הייתי צריך לקרוא כמה פעמים לפני ששלחתי ולהשלים עם זה שפאקינג ג׳ף גרין ות׳אדוס יאנג מאיישים את מקומות 6-7 😂😂
      אבל הרביעייה הראשונה זורקת גלגל הצלה למחזור הזה, וסהכ נראה לי שיש כאן בהחלט ציון ״עובר״. ואם אודן לא היה נפצע אז כבר היינו מדברים עליו כדראפט סביר+

      1. כל דראפט כאן אנשים מצפים שבמקום העשירי יהיו שחקני חמישיה אבל בתכלס זו ציפיה לא הגיונית.
        העומק הרציני של רוב הדראפטים נופל אחרי הבחירה החמישית-שישית.

        1. בכל עונה יש 150 שחקני חמישייה שמתחלקים בממוצע על פני 15 שנתונים נגיד (לדעתי זה קצת פחות). אפילו אם נניח שבממוצע לכל קבוצה יש שחקן חמישייה אחד שהוא לא ברמה של חמישייה עדיין יש 120 שחקנים על 15 שנתונים, ובממוצע צריכים להיות 8 שחקני חמישייה ראויים בכל מחזור.

          1. מסכים אבל יש הרבה "שחקני חמישיה" – כלומר יש הרבה קבוצות שאין להם סטרטר מוגדר בגלל בעיית האיכות הזו.

        2. דראפט טוב מכיל 2-3 סופרסטארים 2-3 אולסטארים ו4-7 שחקני חמישייה רוטציה טובים.

          פה יש לך את דוראנט וזהו

          הורפורד זה לא באמת אולסטאר למרות שנבחר לשם. שאתה רואה את גואקים נואה ברי דראפט מקום 5 אתה יודע שאתה בדראפט פח 🙂

            1. 2003 🙂
              גם זה של טריי, אייטון, לוקה.
              לדעתי גם זה ציון וג'ה.

              גם קרי והארדן.

              אפשר לטעון גם קוואי, קיירי, וקליי.

              ועוד כמה. אבל לא חושב שזה הסטנדרט. יש דראפטים עם יותר שחקני טופ ויש כאלה עם פחות.

              יש גם את זה יוקיץ' ויאניס אאל"ט.

            2. שכחת את דראפט 2014 שנראה כמו הדראפט הטוב בעשור הקודם כיום שהוציא שני סופרסטאר שני אולסטאר ועוד שחקנים משלימים מצויינים, יוקיץ אמביד לווין רנדל, פארקר גם נראה כמו בדרכו הבטוחה להיות אולסטאר לפני שהרצונות קרסו

            3. מה ההגדרה שלך לסופרסטאר?
              בספר שלי סופרסטאר זה שחקן שאם הוא מגיע לקבוצה בינונית היא הופכת לפייבוריטית לאליפות, ואין שלושה סופרסטארים ב2003 יש רק סופרסטאר אחד.
              לוקה טריי אייטון זיון וג'ה לא שם גם כן לפחות בינתיים.
              קרי והארדן גבוליים.
              קיירי וקליי לא סופרסטארים.
              יוקיץ' לא בשנה של יאניס אלא של אמביד ושניהם לסופרסטארים.

            4. דווין וייד בשיאו, היה סופרסטאר לכל דבר. הפיק היה קצר יחסית לסופרסטארים אחרים בליגה.

            5. איגוד ויוקיץ שחקנים בקליאבר של MVP והגדרה לסופרסטארס, שני השחקנים הם פרנצייז פלייר שאפשר לבנות סביבם קבוצה לאלופת. דווין ווין היה טופ שלוש בעולם הוא בהחלט היה בהגדה של סופרסטאר. אותו דבר לוקה שמגב סופרסטאר לכל דבר

            6. איגוד ויוקיץ שחקנים בקליאבר של MVP והגדרה לסופרסטארס, שני השחקנים הם פרנצייז פלייר שאפשר לבנות סביבם קבוצה לאלופת. דווין ווין היה טופ שלוש בעולם הוא בהחלט היה בהגדה של סופרסטאר. אותו דבר לוקה שסופרסטאר לכל דבר

      2. אני נשברתי בגואקים מקום 5 🙂
        גואקים בניגוד לנגרים אחרים היה נגר גם בצורת זריקה שלו ובמראה. מדהים ששחקן כזה החזיק לא מעט עונות בליגה. אני בספק אם היה מצליח בליגת העל. הוא מקבל מקום כבוד בHOF שלי

  3. חוץ מדוראנט דראפט קטאסטרופה. אף שחקן לא באמת היה כוכב חוץ מדוראנט כאבול אל ארפורד קונלי זה נחמד אבל לא מספיק

    1. אני הייתי מחזיר אותו לשיאו ונותן לו מקום נחמד בספסל של דנבר. כמה חסר לדנבר הנוכחית אחד כמוהו.
      אבל אתה צודק, הניקס, אייזיאה תומאס אפילו, ידעו לבחור בבחירות שהיו להם. צ'נדלר ב-23 זה אחלה. הבעיה היא הבחירות שאייזיאה תומאס השאיר לניקס.

  4. מחזור בינוני עם יהלום בקודקודו וכמה שחקנים טובים אחריו לפני השקיעה לשחקנים שוליים.
    .
    אני לוקח את הורפורד, שחקן שאני מאד אוהב, לפני קונלי, שחקן שאני מאד אוהב, בגלל שהוא פחות פציע.
    .
    טיאגו היה אדיר יחסית לכשרונו, היה צריך להגיע למקום שידע לנצל את יתרונותיו, ואכן הגיע.
    .
    פוסט מצוין ומנומק להפליא, תודה רבה בובי, תמשיך לכתוב לנו 👍🏼🙏

  5. תודה בובי, דראפט לא פשוט לכתוב עליו
    אני כותב על דראפט 2004 והפוסט מוכן, אשמח אם מישהו מהצוות יוכל להגיד לי לאן לשלוח אותו?

  6. אחלה פוסט לדראפט די משמים, כשדוראנט מהווה את הדובדבן על הנסורת. תודה רבה בובי, זה כתוב מצויין

    1. דובדבן על הנסורת, נייס! אם הייתי חושב על זה בעצמי הייתי יכול לחסוך כאן פסקאות 😂
      תודה לך ולכל שאר המגיבים!

  7. תודה bobby. מסכים מאוד עם הדירוג והנימוקים המצוינים. פורטלנד זה אחד המועדונים הכי חסרי מזל עם בחירות מבטיחות ופציעות…
    החל מסאם בואי, דרך ברנדון רוי וכמובן אודן…

    1. אם אני זוכר נכון (מניח שבכתבה מחר יפרטו על זה) פורולנד דווקא ביצעו טרייד מוצלח בערב הדראפט 06 כששלחו את רנדי פוי למינסוטה תמורת רוי. כך שעד הפציעה של רוי, היו כמה עונות בהם המזל קצת האיר להם פנים.
      לחשוב איזה קבוצה הייתה יכולה להיות שם עם רוי ואודן בריאים..

            1. מה שנקרא לפעמים עדיף ס"מ מזל מק"מ של שכל… נדמה לי שלפי הסיפורים מה שטרפד את ההעברה של דאנקן היה אשתו

    2. מה שמעניין זה שלפורטלנד בשנות ה 80 היה רצף בחירות פשוט פנטסטי של שחקנים באמצע-סוף הסיבוב הראשון ובסיבובים המאוחרים, מה שבנה להם קבוצה שהגיע פעמיים לפיינלס. רק חבל שבבחירה החשובה באמת הם פישלו

      1. נכון מאוד. אגב גם במקרה בואי הם בחרו שנה קודם את דרקסלר ולכן חיפשו שחקן פנים …מה שכן הפרויקט הנפלא הזה באתר זו הפקלוטה לחוכמת הבדיעבד

        1. לא מסכים תמיד. קווין דוראנט היה שחקן ב10 רמות על אודן גם במכללות. היה צריך להיות רפה הבנה רציני להעדיף אותו. באותם ימים היה לי ויכוחים ואמרתי שגם קונלי יהיה שחקן טוב בהרבה מאודן ושהוא מס 2 בדראפט הזה אחרי דוראנט כי גם קונלי היה טוב ממנו במכללות.
          אודן היה סתם נגר גדול גוף שהתלהבו ממנו בגלל הגודל. הוא היה חתיכת נגר עם כדרור חלש ולא היה הופך להיות כוכב בחיים גם ללא הפציעות. עשו איתי התערבויות באותם ימים והאנשים האלה נעלמו כמו אודן 😎
          קווין דוראנט ראו שהבן אדם מפלץ זה לא אותו דבר.

          לגבי 84 עוד לא נולדתי אז אבל שאני רואה איך מייקל נראה במכללות לעומת סם בואי ככה סתם מהתקצירים הייתי צוחק עליהם גם ב84 כמו שצחקתי על האשים תאביט שהועדף על הארדן ב09. מייקל היה נראה גם אז 10 רמות מעל בואי מבחינת פוטנציאל ויכולת.

            1. גם ביזלי היה 10 רמות על אודן 🙂
              גילרי תלמד חוק שברי. אם אתה רואה גארד מפלץ שקולע מכדרר ועם סוואג ומולו אתה רואה גבוה מסורבל למלם בלי התקפה בכלל עם חורים בידיים אבל גדול שרירי ומוצק תמיד תיקח את הגארד. חוק לחיים 🙂

            2. רק שאודן לא היה כזה.
              יש לי חוק שברי אחר אבל אני שומר אותו לעצמי…

            3. מה לא היה הבן אדם היה נגר על (לא ברמה של נואה אבל נגר), היה איטי וחלש ביצירה לעצמו. שחקנים שבאים עם בסיס התקפי חלש מאד לליגה קשה להפוך אותם לכוכבים (דוויט זה מקרה נדיר ואולי היו עוד מעטים כאלה) ורובם מסיימים כמו קוואמי בנט תאביט וכל החברה האלה

            4. כרגיל אין לך מושג. ראית שתיים חצי דקות של היילייטס והחלטת.

            5. גילרי ראיתי את אודן משחק. כנראה לא הבנת מה אתה רואה. הבן אדם לא ידע לקלוע והיה חלש בליצור לעצמו. ההגנה שלו גם נראתה טוב רק במכללות כי הוא היה גדול. הוא היה מאד איטי, התקשה ליצור בעצמו. קונלי היה מנהל שם את העיניינים.

              זה האשים תאביט מול הארדן קלאסי (אודן היה טוב מתאביט)

            6. שמעון אני מסכים על הכלל שעדיף גארד על גבוה. אבל לא מבין מה אתה רוצה פה.
              אתם מתווכחים על שחקן שבעיקר היה פצוע.

              אני לא כזה בקיא באיך אודן היה, אני סקפטי שהוא היה ברמה של דוראנט, אבל מספיק שהיה הווארד וזה היה בסדר גמור.

            7. אהה נכון, כי אז כדורסל מכללות נראה משהו חשוב בעיניך. כן בדיוק.מאד אמין.

          1. לדעתי אודן נטול פציעות היה עם רצפה של דראמונד, ותקרה של האוורד. שזה לא רע (הווארד עד 2012 היה חיה רעה והוביל קבוצה לפיינלס) אבל בטוח לא עדיף על פני דוראנט.

            1. הוא היה יותר מוכשר התקפית

            2. דראמונד זה השואאה טובה בובי. לא היה לאודן כוח כמו של דוויט בשיאו

          2. שמעון, מה קשור התלהבו מהמידות של אודן. הוא 7 פיט, יש מספיק כאלו שמסתובבים אבל סביבו היתה התרגשות ששחקן בסדר גודל של טימי מגיע לליגה.

            1. ששש רבנו פסק – מדובר בנגר.

            2. התלהבו מהגודל אמרו הוא חזק שאק הבא וכל מיני הזויות שהצחיקו אותי הוא היה שחקן חלש לnba. ראו שהוא איטי ולא ידע לקלוע הוא בעיקר טחן פנימה כל מיני ילדים. הוא לא יזם הרבה. לי היה ברור שבnba זה סוג של דראמונד.
              בטח לא כוכב העל שדיברו עליו שאק וכל אלו. גם מבחינת אופי הוא היה מאד פאסיבי

  8. תודה בובי, דירוגים טובים.
    מה זה בעצם דראפט ממוצע?
    אם בליגה יש 15 שחקנים מובילים, ועוד 30 שחקנים ברמת אולסטר או קרוב לכך )אני לארג'( ועוד 75 שחקני חמישיה מובהקים, אז בכל דראפט יהיו בממוצע:
    1 מוביל
    2 אולסטרים ואולי 3-4 אם מחשיבים כל אחד שהיה פעם מזמן אולסטר. ועוד 5 שחקני חמישיה. משהו כזה. וחלק מהם באים לא מצמרת הדראפט. כך בממוצע אחרי מקום 6-7-8 זה הופך לשחקנים מחליפים. דראפט שעובר את זה הוא טוב

  9. אחלה מאמר. לי אישית דווקא גורם להעריך שחקנים כמו ג'ף גרין ות'ד יאנג שאחרי 15 עונות אפורות בליגה עדיין רלוונטים ועולים כל יום לשחק

  10. דווקא דראפט בסדר גמור ויחסית אפילו עמוק. אנשים קצת שכחו (או שהיו צעירים מידי) שגם שחקנים שצויינו כשוליים (ברוקס, לאנדרי, צ'אנדלר ועוד) דווקא עשו קריירה בסדר גמור.

    1. אני חושב שבהסתכלות לאחור היום הוא כן מרגיש קצת חלש, אבל מצד שני אם היינו עושים את ה״קאט״ הזה איפשהו בנניח קיץ 2016, סיכוי טוב שהדראפט היה נתפס כחזק מאוד. העניין הוא שיש כאן לא מעט שחקנים מהדרג השלישי, שחוו פיקים יפים אבל התרסקו והפכו ללא רלוונטיים בבת אחת (במחצית השנייה של העשור הקודם). ומצד שני, הרבה מהשחקנים באותו דרג ששמרו על רלוונטיות, אף פעם לא ממש התרוממו לרמת אולסטאר (גרין, יאנג, בלינלי).
      כמו שכבר כתבתי – לא חושב שזה מהמחזורים הרעים, אבל גם לא מהטופ.

  11. תודה רבה בובי! גם לדעתי דראפט לא רע מבחינת עומק. ג'ף גרין שחקן שתפס אותי כבר ב-NCAA, וכל כמה זמן נותן איזה משחק שנראה כמו סופרסטאר, אחד המתסכלים. איכשהו בשקט בשקט גם צבר לו היילייטס מהמרשימים בליגה.

  12. תודה בובי. אני זוכר פוסטר של הבלייזרס עם אודן, אולדריג׳ וברנדוו רוי (איזה שחקן מדהים). הם לא לקחו את KD גם בגלל שהיה כבר את למרכוס וגם בגלל הפוטנציאל של אודן. פשוט חוסר מזל של הבלייזרס

  13. תודה רבה על הכתבה. הייתי מציין גם את גארי ניל,אנטוני טוליבר ורמון סשנס שעשו קריירות מאד יפות.
    לטעמי דראפט טוב. גם סופרסטאר, גם כמה אולסטארים והרבה מאד שחקנים שהיו שחקני חמישיה בקריירה שלהם

  14. הגענו כבר למחזורים שלא ניתן לשפוט אותם על פי מה שעשה השחקן לאחרונה. איפשהו מישהו כתב שיש 150 שחקני חמישיה מכ-15 שנתונים. בפועל מעטים מאוד אלו שמשחקים 15 עונות. הממוצע בליגה הוא 4.5 שנים אך זה לוקח בחשבון את השחקנים שבאים ונעלמים מהר. אלו היו בודקים את שחקנים שהיו בחמישיות ברוב המשחקים ששיחקו העונה ובודקים ממוצע קריירה היו מגלים בטח משהו סביב 7-9 שנים של קריירה. זאת אומרת שמחזור טוב מוציא כ-17-18 שחקנים שבשלב כשלהו היו שחקני חמישייה קבועים בעונה. לגבי אול סטארים אני ברוב הדראפטים שבדקתי היו בין 4-7 שחקנים שהיה להם לפחות הופעת אול סטאר אחת בקריירה וסופר סטארים זה כבר עניין נדיר. הבעיה היא שקשה לבצע רי דראפט כאשר שחקנים רבים שכן התפרצו והשתפרו לאו דווקא עשו זאת בקבוצתם הראשונה ובכך נשאלת האם הם היו הופכים לבעל ערך בקבוצה שהייתה בוחרת בהם גם אילו היו מחזירים את הגלגל לאחור

  15. דראפט מעניין, תודה.
    נזכרתי שבוסטון היו באחת השנים הרעות שלהם, ובמקום לקבל את הבחירה השניה הם למזלם הרע ירדו לחמישית. איינג' עשה פה טרייד אדיר הביא את ריי אלן במחיר מצחיק ופתח את הדרך לקווין גארנט מה שבדיעבד הביא אליפות. כנראה שבשנים האחרונות אחרי הטרייד על קיירי הוא כבר קיבל רגליים קרות ופחד לחתוך בבשר. עכשיו סטיבנס נמצא במצב דומה ויש לו כוכב כמו פול פירס ביד ומעניין לראות איך הוא ממנף את המצב. סם פרסטי אז בסופרסוניקס עדיין איתנו ועדיין מנהל מכולת עד שיפול לידיו הדוראנט הבא. מקווה לחזרת הקבוצה לסיאטל במהרה.
    *מבחינתי דוראנט אדיר אבל תמיד ישאר קאפקייק בעיקר בגלל כל הריבים המיותרים ברשתות, לא לעניין.

    1. דרך אגב לא שכחתי את המילה התקפה. הרבה אנשים אומרים שחקן ההתקפה השני בטיבו בהיסטוריה כדי לא לריב עם אוהדי לברון/קארים/בירד וכ'. בדירוג האישי שלי הוא השחקן השני בטיבו בהסטוריה. בלי התנצלויות. נקודה.

          1. דרך אגב הייתי קודם עסוק אז לא יכולתי לנמק אבל אני חושב שיש הרבה אנשים שחושבים שלברון מספר 2 בכל הזמנים ויש לא מעט אנשים שחושבים שדוראנט טוב מלברון. זה אומר שיש לא מעט אנשים שחושבים שדוראנט הוא מספר 2 בכל הזמנחם.

            1. זו טענה מעניינת…
              הרי די ברור שהאנשים שממקמים את לברון במקום השני בכל הזמנים או יותר מכך, בדיון על הגדול בהיסטוריה, לא מחשיבים את דוראנט כטופ 10 היסטורי, לעומת אנשים שסבורים שדוראנט היסטורית גדול יותר מלברון (לא שאני מכיר כאלה למעט אולי האשך וסקיפ בייליס), לא שמים את לברון במקום השלישי וגם לא בטופ חמש ולמטה למטה מזה.
              בכל הדיונים לאורך השנים, על עמדת הסמול-פורוורד, התחרו בירד ולברון למשל, דוראנט לא נכלל בדיון.

            2. כן, ויש אנשים שחושבים שלברון, להלן היקסה, עבר את מייק מזמן…
              אז יש אנשים…
              ויש גמדים שהולכים על קיר
              ויש עליות בירידה.
              🙂

            3. תודה על החיזוק רזי…

      1. בזבז הרבה זמן עם ראס אבל חוץ מזה לא חסר לא כלום . בעיקר שחקן של כמעט 40/50/90 כממוצע קריירה
        2 זכיות באליפות ה-NBA ‏(2017, 2018)‏
        MVP של סדרת הגמר ב-NBA ‏(2017, 2018)
        MVP של העונה הסדירה ב-NBA ‏(2014)
        חמישיית העונה הראשונה (2010–2014, 2018)
        חמישיית העונה השנייה (2016, 2017, 2019)
        11 בחירות למשחק האולסטאר ‏(2010–2019 ,2021)
        2 זכיות ב-MVP של משחק האולסטאר ‏(2012, 2019)
        מלך הסלים של ה-NBA ‏(2010–2012, 2014)
        רוקי השנה ב-NBA ‏(2008)
        חמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA ‏(2008)
        MVP של אליפות העולם בכדורסל (2010)
        המשחק שלו יותר אלגנטי משל לברון . אלמלא שיחק עם ראס שאיתו אי אפשר לזכות בכלום היה כבר היום מחזיק בשלל אליפויות. היה חסר מזל גם השנה בברוקלין עם הפציעות של הצוות המסייע וגם במאבק האליפות עם הלוחמים כשקרע את גיד אכילס. אני מעדיף אותו על פני לברון.

        1. אני מאמין שהוא יכול לסגור את הקריירה עם 4-5 אליפויות לפחות. הוא עוד באמצע. בכל מקרה כל מקום שהוא משחק בו בשנים האחרונות מאז עזב את ראס הוא מועמד אוטומטי לאליפות. לברון זהו פינטו. 4 אליפויות. לא מזלזל בו חס וחלילה אבל… חושב שדוראנט פשוט טוב יותר.

        2. גם קווין גארנט בזבז הרבה זמן במינסוטה, לכן הוא יותר טוב מדאנקן? בכלל, נראה שאתה מערב את תחושתך הסובייקטיבית ואת אהדתך לשחקן, עם השיפוט ההיסטורי. אני יכול מאוד לאהוב את קובי ועדיין אני לא אטען שהוא גדול ממייקל, או קארים, בירד, מג'יק. לטעמי שימון נופל קבוע בטיעונים כגון אלה של מבחן העין, כך הוא מדרג היסטורית את קובי כל כך גבוה, כשהוא מתעלם מהפרמטרים שהוא עצמו הציב ובכך מקטין או מעצים שחקנים.http://www.hoops.co.il/?p=131038
          רזומה: מג'יק, בירד, טימי, קארים, לברון, האקים, ועוד שחקנים, מחזיקים ברזומה נאה יותר, חלקם הראו דומיננטיות מרשימה יותר על הפרקט, אימפקט רחב יותר, מאוד מסקרן אותי למה דוראנט נחשב כיום גדול יותר מכל אחד שהזכרתי.
          דוראנט בלוחמים, הגיעה לקבוצה שהייתה פייבוריטית לאליפות לפניו, ובנטס הוא בנה פרויקט גלאקטיקוס. זה כמו שאם לילארד יעבור לסיקסרס, מישהו יגיד שהוא הופך קבוצה לפייבוריטית לאליפות.
          כשדוראנט ייקח קבוצה בינונית כמו הקאבס של לברון בשנים האפלות שלה, כמו לארי בירד ששינה את מצבה של בוסטון, האקים ביוסטון, או אפילו מה שקוואי עשה לראפטורס, אזי הוא ישדרג את מקומו ההיסטורי פלאים.

          1. תודה. אם משווים ללברון – לברון לא הצליח בקליבלנד יותר ממה שדוראנט הצליח ב okc. שתי הקבוצות היו בינוניות ושניהם לא הצליחו לקחת אליפות למרות שהצליחו בזכות הכישרון של שני הכוכבים שלהם להגיע עמוק לתוך הפליאוף. גם לברון בנה סוג של גלקטיקוס במיאמי. וויד כבר היה אלוף בלעדיו ובוש היה כוכב אולי זאת היתה הסופר טים הראשונה. בקיצור שניהם נדדו הלאה ורק שם לקחו אליפות. זה לא מקטין אותם בעייני לפחות. אם פיפן לא היה מגיע לשיקגו יכול להיות שלא היינו מדברים על מייקל כעל העז… בקיצור.. סיטואציות. וחד משמעית לא הסתכלתי רק על מה שרואה במגרש. התחלתי בשחקן שקרוב ל 40/50/90 כממוצע קריירה. קריירה. פנומן בעייני וככה אני חושב כמובן זכותו של כל אחד לחשוב אחרת.

  16. אני דווקא רוצה להתעכב ולשבח את מילווקי על בחירה 6 שלהם ביי זיינלין.
    זו ממילא בחירה שהיא הימור, אז למה לא ללכת על "הכל או כלום"?
    בליגה כזו, עדיף לך להוציא מהחפיסה אס אחד ועוד 4 קלפים בטווח 2-6, מאשר חמישה קלפים של 9 עד נסיך.
    אז כאן יצא להם 3 תלתן, אבל הדראפט של היווני הם כבר שלפו אס לב, וזה כבר שינה להם את המועדון

כתיבת תגובה

סגירת תפריט