לכל מקום שאני הולך, פה בעבודה, כוכבה החתול (פעם חשבנו שהוא חתולה) הולך איתי. לפעמים אני מסתכל למטה, וחושב לעצמי – איזה צמד היינו יכולים להיות, אני והחתול כוכבה. ה-1-2 פאנץ' הכי טוב במחסן, חד משמעית. אז גם הבוקר זה קרה, מה ששלח את הראש שלי למחוזות הצמדים הגדולים בהיסטוריה של המשחק.

השבוע נתרכז בפיצ'רים, בשבת הבאה נגיע לפוזישן פליירס. הרשימה מסודרת כרונולוגית, אתם תגידו מי הצמד שאתם הייתם לוקחים לקבוצה שלכם כשיתחיל הפלייאוף…

מרדכי בראון (חבר בהיכל התהילה, שתי אליפויות)

ג'ק פפיסטר (שתי אליפויות)

עונה: 1906 (השיקגו קאבס הפסידו בוורלד סירייס בשישה משחקים לשיקגו ווייט סוקס)

בין 1906 ל-1909, Dead-Ball Era או לא, הצמד הזה הוביל את השיקגו קאבס, ואת הליגה כולה, עם מספרים בלתי נתפסים. בראון לא עבר ב-ERA את ה-1.47, פפיסטר הגיע עד 2.43, כשלשיא הוא הגיע ב-1907, עם 1.15. משוגע.

לבראון, דמות צבעונית ששווה כתבה, היה ביד הימנית, הזורקת, רק שלוש אצבעות שלמות. שתי האחרות נחתכו בתאונה כשהיה נער, ומכאן הכינוי Three Fingers Brown. הוא הפך את החיסרון ליתרון, וייצר לעצמו Curve Ball שהיה בלתי ניתן לחבוט נגדו.

ב-1906, העונה שבנתה את הקאבס לקראת שתי עונות של אליפויות, העמיד בראון מספרים של 6:26 ו-1.04, קשה להבין את המספרים האלה. תשעה ניצחונות על האפס, ו-27 משחקים שלמים. אם היה אז סיי יאנג, הוא היה מקבל אותו בוודאות. פפיסטר, בעונתו הראשונה בקאבס (הגיע מפיטסבורג), לא היה רחוק ממנו, עם 8:20 ו-1.51.

ג'וני אנטונלי (אליפות אחת)

רובן גומס (אליפות אחת)

עונה: 1954 (הניו יורק ג'איינטס זכו באליפות)

אחד משלושה צמדים ברשימה שאף אחד מהם לא הול אוף פיימר. מעונת האליפות האחרונה של הג'איינטס בניו יורק, מה שהרוב זוכרים זה את ווילי מייז והתפיסה המדהימה שלו במשחק הראשון של הוורלד סירייס. אבל מה עם הפיצ'ינג שהביא להם את התואר הזה?

אנטונלי, בעונתו הראשונה בג'איינטס, לאחר שסיים שירות צבאי, ניצח 21 משחקים עם ERA מרשים של 2.30. תוסיפו לזה שישה ניצחונות על האפס, ותקבלו אחלה פיצ'ר שבעולם. גומז, לצידו, בעונתו השניה בקריירה, סגר על 9:17 ו-2.88, כשהשניים מנצחים כל אחד משחק אחד בוורלד סירייס, ואנטונלי אף מוסיף שמירה במשחק האחרון.

סנדי קופאקס (חבר בהיכל התהילה, שלוש אליפויות, שלוש זכיות בסיי יאנג)

דון דרייסדל (חבר בהיכל התהילה, שלוש אליפויות, זכיה אחת בסיי יאנג)

עונה: 1965 (הלוס אנג'לס דודג'רס זכו באליפות)

אחד משני צמדים ברשימה הזו שנמצא ביחד בהיכל התהילה. השניים האלה חלקו את מדי הדודג'רס, תחילה ברוקלין ובהמשך לוס אנג'לס, בין 1956 ל-1966. היו להם לא מעט עונות מצוינות ביחד, אך לשיא הם הגיעו ב-1965. קופאקס, העונה לכינוי "יד שמאל של אלוהים", כנראה הפיצ'ר הגדול בהיסטוריה של הדודג'רס, ניצח 25 משחקים באותה העונה, עם ERA של 1.88. לזה תוסיפו 382 סטרייק אאוטס (שני בהיסטוריה, אם לא סופרים את שנת 1900 ומטה) ו-11 ניצחונות על האפס, ותקבלו את תואר הסיי יאנג הראשון מתוך שלושה בקריירה.

דרייסדל, "ביג די", השלים אותו בצורה נפלאה. מאזן של 12:23, ERA של 2.77, לצד שבעה ניצחונות על האפס ואפילו שמירה אחת. כל זה יסדר לכחולים אליפות רביעית, ואחרונה של השניים בקריירה, למרות גילם הצעיר יחסית (קופאקס היה בן 29, דרייסדל בן 28).

קאטפיש האנטר (חבר בהיכל התהילה, חמש אליפויות, זכיה אחת בסיי יאנג)

קן הולצמן (שלוש אליפויות)

עונה: 1972 (האוקלנד את'לטיקס זכו באליפות)

מאז 1930 לא ראו אוהדי אוקלנד אליפות. עד ש-קן הולצמן הגיע ב-1972, הצטרף להאנטר, וייצר 1-2 מדהים שסוף סוף הביא את התואר הביתה. קאטפיש, בעונה רגילה מצידו, העמיד מאזן של 7:21 עם 2.04, הולצמן "הסתפק" ב-11:19 ו-2.51, ובוורלד סירייס, נגד המכונה האדומה מסינסינטי, ניצח האנטר פעמיים (כולל גיים 7) והולצמן פעם אחת.

דווייט גודן (שתי אליפויות, זכיה אחת בסיי יאנג)

רון דארלינג (זכיה אחת באליפות)

עונה: 1985 (הניו יורק מטס לא הגיעו לפלייאוף)

אחד משלושה צמדים ברשימה שאף אחד מהם לא הול אוף פיימר. השניים האלה כיכבו במדי הניו יורק מטס בין עונות 1984 ל-1990, אך לשיא, זה אין ספק, הם הגיעו ביחד ב-1985. גודן, "דוק" בשבילכם, היה אז רק בן 20, ונחשב לדבר החם ביותר בבייסבול. מאזן של 4:24, עם ERA בלתי נתפס של 1.53, כזה שגרם ללא מעט אנשים להזכיר את שמו העונה, בצמוד לזה של ג'ייקוב דגראם. 16 משחקים שלמים, 268 סטרייק אאוטס, החבילה השלמה, שסידרה לו את הסיי יאנג.

לדארלינג היתה עונה "סבבה", עם ERA של 2.90 ומאזן 6:16, עונה לאחר מכן הוא הוריד את ה-ERA שלו ל-2.81 וניצח 15 משחקים, כשהפעם, עם 17 ניצחונות של גודן, זה נגמר באליפות. שתי העונות האלו היו הלוהטות של הצמד הזה, אבל אין ספק שההתעלות של דוק ב-1985 הפכה את העונה הזו לגדולה באמת.

דווייט גודן (שתי אליפויות, זכיה אחת בסיי יאנג)

דייויד קון (חמש אליפויות, זכיה אחת בסיי יאנג)

עונה: 1988 (הניו יורק מטס הפסידו ב-NLCS בשבעה משחקים ללוס אנג'לס דודג'רס)

אחד משלושה צמדים ברשימה שאף אחד מהם לא הול אוף פיימר. אבל גודן לא עצר פה. רון דארלינג נחלש מעט? הגיע בחור חדש, בשם דייויד קון, והנה קיבלנו צמד חמד בעונת 1988. קוני, בגיל 25, רשם את עונת ה-20 ניצחונות הראשונה בקריירה מתוך שתיים – 3:20, עם ERA יפה של 2.22 ו-213 סטרייק אאוטס.

דוק ירה 9:18 ו-3.19, "חלש", עם 175 קייס, והשניים, שימשיכו ביחד במטס עד 1991, היו הלהיט של הליגה. אגב, ב-1996 הם נפגשו שוב, הפעם בצד השני של העיר – ביאנקיז, ואף זכו ביחד באליפות, כשגודן זורק No Hitter.

גרג מדוקס (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת, ארבע זכיות בסיי יאנג)

טום גלאווין (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת, שתי זכיות בסיי יאנג)

עונה: 1998 (האטלנטה ברייבס הפסידו ב-NLCS בשישה משחקים לסן דייגו פאדרס)

אחד משני צמדים ברשימה הזו שנמצא ביחד בהיכל התהילה. בין 1993 ל-2002, מדוקס וגלאווין נחשבו לצמד הטוב במייג'ורס, למרות תחרות לא פשוטה מהרבה כיוונים. השניים, שנעזרו גם בג'ון סמולץ וקווין מילווד, ייצרו בעונת 1998 מספרים שקשה לתפוס.

מדוקס, המוביל מבין השניים, העמיד מאזן של 9:18 עם ERA של 2.22, כשהוא פוסל 204 חובטים בסטרייק אאוט, עם תשעה משחקים שלמים (לא מושלמים, שלמים), חמישה מהם על האפס. תוסיפו לזה את כפפת הזהב, ומקום רביעי בסיי יאנג.

גלאווין לא היה רחוק מאחור, עם 6:20 ו-2.47, כשהוא פוסל ב-K 157 חובטים. הסיי יאנג היה שלו בעונה הזו, כמו גם הסילבר סלאגר. כל זה הספיק לברייבס ל-106 ניצחונות בעונה הסדירה, אך אפילו לוורלד סירייס אטלנטה לא הגיעה, כשהפאדרס ניצחו בסדרת הגמר של הנשיונל ליג. מדוקס סיים את הסדרה הזו עם מאזן של 1:0, גלאווין עם 2:0. אאוץ'.

קורט שילינג (שלוש אליפויות)

רנדי ג'ונסון (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת, חמש זכיות בסיי יאנג)

עונה: 2001, 2002 (זכיה באליפות ב-2001, ב-2002 הפסד ב-NLDS לסיינט לואיס בשלושה משחקים)

אמנם עונת 2001 זכורה בעיקר בזכות הסוף הטוב שלה, אבל גם בעונה שלאחר מכן הצמד הזה העמיד מספרים בלתי נתפסים. השניים ניצחו בשנתיים האלה ביחד 110 משחקים, 55 לכל אחד, כששילינג פסל בסטרייק אאוט 609, הביג יוניט 719. בין 1999 ל-2002 ג'ונסון זכה בסיי יאנג ארבע פעמים ברציפות (מאז ועד היום אף פיצ'ר לא זכה אפילו בשלוש ברציפות).

רגע השיא הגיע, כמובן, בוורלד סירייס של 2001, מול הניו יורק יאנקיז, שזכו בשלוש אליפויות ברציפות עד אותה סדרה דרמטית. את המשחק הראשון שילינג ניצח, עם שבעה אינינגים וריצה אחת בלבד. את השני ג'ונסון ניצח – משחק שלם, על האפס, 11 סטרייק אאוטס.

במצב של 2:3 לניו יורק, כשהסדרה חזרה לפיניקס, זרק הביג יוניט שבעה אינינגים, שתי ריצות, שבעה סטרייק אאוטס, וניצחון, 2:15. את המשחק השביעי והמכריע פתח שילינג, וירד במצב של 1:2 ליאנקיז, אחרי 7.1 אינינגים של בייסבול מצוין, עם תשעה סטרייק אאוטס. מי שהשלים את המשחק הזה, יום אחרי שזרק 104 פיצ'ים, היה ג'ונסון כמובן, עם אינינג ושליש נקיים. השניים זכו ביחד ב-MVP של הסדרה.

קורט שילינג (שלוש אליפויות)

פדרו מרטינז (חבר בהיכל התהילה, אליפות אחת, שלוש זכיות בסיי יאנג)

עונה: 2004 (הבוסטון רד סוקס זכו באליפות)

זו העונה היחידה שהשניים שיתפו פעולה, כשלשילינג זה כבר הצמד השני בסדרה הזו. אחרי שהעניק לאריזונה אליפות היסטורית ב-2001, המשיך שילינג לפרויקט הבא שלו – הסרת הקללה של הבייב מ-1918. אמנם ה-ERA שלו לא היה מדהים – רק 3.26, אך 21 ניצחונות (הכי הרבה באמריקן ליג), אחוז הצלחה הגבוה בליגה עם 77.8, ו-203 סטרייק אאוטס, בהחלט הובילו את הרד סוקס לעונה חלומית.

פדרו, בעונתו האחרונה בבוסטון (הגיע ב-1998), רשם מאזן של 9:16 ו-3.90, לא מדהים, אך עם 227 סטרייק אאוט, כשהוא זורק יום אחרי שילינג, כל קבוצה שעמדה מהצד השני לא ממש ידעה מה לעשות. זה נגמר במהפך הגדול ביותר בספורט האמריקני, ובאליפות ראשונה לבוסטון מאז 1918.

רוי הלאדיי (חבר בהיכל התהילה, שתי זכיות בסיי יאנג)

קליף לי (זכיה אחת בסיי יאנג)

עונה: 2011 (הפילדלפיה פיליס הפסידו ב-NLDS בחמישה משחקים לסיינט לואיס)

איזה רוטיישן חלומי היה לפיליס ב-2011. לצד שני האייסים האלה תוסיפו את רוי אוסוולט וקול האמלס, ותקבלו רביעייה שכל דבר חוץ מאליפות ייחשב כישלון. ואכן, ההדחה בסיבוב הראשון מול הקארדינלס נחשבה לכישלון….

הלאדיי המנוח, עוד אחד שענה לכינוי "דוק", זרק ל-6:19 ו-2.35 מדהים, עם 220 סטרייק אאוטס, מה שהביא אותו למקום שני בסיי יאנג. לצידו העמיד לי מספרים של 8:17 ו-2.40, עם 238 קייס, שסידרו לו מקום שלישי בסיי יאנג. מי לקח את הסיי יאנג? ילד בשם קלייטון קרשואו.