מחשבות אולימפיות 2# – מולי

הייתי במכונית שלי כאשר שמעתי בחדשות שאבישג סמברג זכתה במדליית ארד. זה היה כשעתיים אחרי ששירה ראשוני הפסידה בקרב על מדליית הארד בג'ודו וסיימה במקום החמישי. אני מודה שעד לאותה מהדורת חדשות לא שמעתי את שמה של אבישג, ושאינני יודע יותר מדי על טאקוונדו. אבל מסתבר שההצלחה גורמת להתעניינות – אפילו אצלי.

אבישג סמברג על רקע סמל האולימפיאדה

אז בויקיפדיה כתוב, ואני מצטט: "סמברג נולדה, גדלה והתחנכה בגדרה, להוריה אורן ונילי. בתחילה למדה גם בתיכון אזורי גדרה, אך החליטה לעבור להתגורר ברמלה, סמוך למועדון בו היא מתאמנת ("שרעבי אומנויות לחימה") – ועל כן, למדה בעצמה לבגרויות."

לעבור לרמלה מרצון? זה עומד כל כך בניגוד לתדמית של רמלה ולוד שזה גרם לי להסתקרן אפילו יותר. אז הלכתי לברר מה זה טאקוונדו ולמה דווקא רמלה, והנה מה שגיליתי:

טאקוונדו, ע"פ ויקיפדיה "(בקוריאנית: 태권도, באלפבית פונטי בינלאומי: [tʰɛkwʌndo], בתרגום חופשי: "דרך החיים של הבעיטה והאגרוף") היא אמנות לחימה קוריאנית שמתבססת בעיקר על כוח שנוצר כתוצאה מתנופה של מסת הגוף ומתנועת האגן ושמה דגש פחוּת על כוח ישיר."

כמו כן, מסתבר גם שבישראל יש מעל לשבעים מועדוני טאקוונדו שמאוגדים בהתאחדות הישראלית לטאקוונדו, ותריסר מהם הם סניפים של "שרעבי אומנויות לחימה". מועדון הטאקוונדו הראשון בישראל, אגב, נפתח בירושלים בשנת 1977 ע"י מישל מדר.

מתברר שבחוגי הטאקוונדו העיר רמלה היא מרכז העולם, או לפחות מרכז ישראל. נראה שכשם שעיריית רמלה לקחה על עצמה בזמנו לטפח את כדורסל הנשים בישראל, כך היא גם לקחה על עצמה לטפח ולהעצים את מקצוע הטאקוונדו, בראש ובראשונה בנושא המתקנים, כאשר ברמלה הוקם אולם טאקוואנדו שמארח את אליפות ישראל ושהועמד לרשות נבחרת ישראל בטאקוונדו שהתאמנה בו באופן קבוע ובמיוחד לקראת האולימפיאדה.

אז לא פלא, אם כך, שאבישג סמברג חיה רוב שעות היום ברמלה, מה גם שאפילו בן זוגה הוא לוחם טאקוונדו.

בראיון עם אבישג, היא חזרה מספר פעמים על האמירה "רציתי יותר ממנה", ואני לא הפסקתי לחשוב על עיריית רמלה שרצתה, ואפילו רצתה יותר. משך שנים ראינו מה עשה לכדורסל הנשים ברמלה זה שראש העיר יואל לביא רצה יותר, וכעת אנו רואים גם מה קורה לטאקוונדו כשעיריית רמלה והעומד בראשה מיכאל וידל רוצים יותר.

אני מקווה שעוד ערים ילכו בעקבותיהם וייקחו עליהם להוות מרכז לספורט זה או אחר. יש לי תחושה שזה יביא לנו המון מדליות.

בשורה התחתונה שאפו לאבישג, שאפו למאמן שלה יחיעם שרעבי. ויודעים מה: גם שאפו לעיריית רמלה ולעומד בראשה!

אבישג והמדליה האולימפית

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  3. שחר אלוני

    24 יול 2021 18:54:41

    תודה מולי, באמת כל הכבוד
    כראשל"צי במקור אני יכול להעיד שכדוריד היה ענף הספורט העירוני, ושתי הקבוצות מהעיר הפואל ומכבי זכו עשרות שנים ברוב האליפויות.
    בשחמט, זה לא בדיוק יוזמה של העיריה, אבל יש יוזמות חזקות מקומיות בכמה ערים.
    כדורעף יש במטה אשר (אזור פרדס חנה)

  7. אהרון שדה

    26 יול 2021 04:17:34

    מולי תודה רבה.
    1. ברמלה היה שנים ראש עיר נהדר שזכה לאמון עצום מהתושבים
    יואל לביא .
    הוא שם את הספורט על המפה במיוחד בענף כדורסל הנשים שם אליצור רמלה הייתה שליטת הענף בתקופתו וזכתה ברוב אליפויות וגביע ישראל …..ואפילו הביאה תואר אירופאי היסטורי לעיר ….
    ככה שלא פלא בעיני שמסתבר שהעיר היא גם המובילה בתחום הטקוונדו .

    2. בנוסף אני מתחבר גם למה ששחר כתב על כך שישנם ערים כמו ראשון עם הספורט שלה .
    שחר דיבר על ראשון בכדוריד ….שליטה שהחלה באמצע שנות ה 80 ולפני כן אגב הייתה שייכת לעיר רחובות .
    זה נכון גם בכדורעף ענף שהיה שייך לקיבוצים …תחילה המעפיל ולאחר מכן במטה אשר עד שעבר לערים .
    כיום הענף נשלט בעיקר בידי מכבי תל אביב ( קצת כפ"ס) אך בעשור שעבר ובזה שקדם לו ….דווקא קריית אתא הייתה בירת הכדורעף.

    בדומה ענף הכדורמים נשלט עד היום בידי כמה קיבוצים ( בעבר גבעת חיים כיום יותר טבעון וגוש זבולון ).

    זו כמדומני לא תופעה ייחודית דווקא לנו
    גם באירופה כדורסל נשלט הרבה פעמים בערי השדה /פריפריה במדינות כמו צרפת ואיטליה
    וכן הכדוריד בגרמניה למשל .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט