"הייתי נותנת לו שק של סנטימנטים, אך אני מתביישת לתת"… בשינוי מגדרי, שר אפרים שמיר את המילים האלה בשיר "היא כל כך יפה" של להקת כוורת. דברים דומים אפשר לחבר למחשבותיה של אן קלארק, לאורך שנים רבות, כשזו היתה מאוהבת בסתר ב-בובי פלר, הפיצ'ר הגדול ביתר בהיסטוריה של הקליבלנד אינדיאנס.

השבוע לפני 85 שנה רשם אותו פלר את הופעת הבכורה שלו במייג'ור ליג בייסבול, זמן טוב לספר את סיפור האהבה שעטף את הקריירה שלו, מבלי שהוא בכלל יידע על כך, ויסתיים, כמו כל סיפור אמריקני טוב, חתום בנשיקה.

אייווה עליכ

אן קלארק נולדה ב-18 בנובמבר 1918, ב-דה סוטו, אייווה, עיירה קטנה על Interstate 80, בסמוך ל-ואן מיטר, עיירת ילדותו של פלר. באותן השנים לא היתה מערכת חינוך ב-דה סוטו, ו-אן נדדה בעזרת ה-School Buss המפורסם לעיירה הסמוכה, ביחד עם חברותיה, החל מכיתה א' ועד לסיום התיכון.

אן היתה שונה מרוב חברותיה לספסל (אז זה באמת היה ספסל). כשהיתה בת 15, היא פחות בילתה עם שאר הבנות, כשרוב העניין הלך לכיוון מפתיע – בייסבול. אביה, פרד קלארק, היה אאוטפילדר לשעבר, ואף זכה כמנג'ר באליפות עם הפיירטס, דבר שקירב את אן לענף המוזר הזה. העובדה שהיו לה שלושה אחים, והיא היתה בת יחידה בבית (אימה נפטרה כשאן היתה תינוקת), הוסיפה עוד קש למדורת הבייסבול.

מזל של אלוף

בזמן שרוב הבנות בשכבה לא הפסיקו לנעוץ מבטים בקפטן נבחרת הפוטבול של בית הספר, אן, בחשאי, אהבה דווקא את הבחור המוזר הזה, רוברט וויליאם אנדרו פלר, שהחבר'ה שלו קראו לו בוב. פלר הצעיר שיחק כסנטר בנבחרת הכדורסל, אך יום אחד נפצע הפיצ'ר של השכבה, והבחור הגבוה החילט לנסות את מזלו.

אן, ממש במקרה, היתה באותו היום ביציע, ביחד עם שאר המשפחה, כיוון שאחיה היה שחקן הבסיס השני של אותה קבוצה. פלר עלה, ומשום מקום ירה סטרייק, שחתך את האוויר, אף אחד לא הבין מאיפה זה בא. אן, היתה מאוהבת מהפיץ' הראשון.

בסיום אותו משחק, פלר כבר לא חזר לשחק כדורסל. ואותו בחור שנפצע, החל לחפש מקצוע אחר. תפקיד הפיצ'ר הפותח של נבחרת בית הספר Van Meter High School, היה שלו ורק שלו. אן החלה לפנות לעצמה את ימי שני ב-14:00, שעות המשחקים של הקבוצה, במסווה של צפיה באחיה משחק, אך לא היה לה מושג מה הוא עושה על המגרש. רק בובי עניין אותה.

הפלא ו-פלר

ב-26 בדצמבר 1935, ואן מיטר לבשה חג – סקאוטים מסביב למייג'ור ליגס באו לראות את הפלא. גם אן לבשה חג, והגיעה נוצצת ליציע, מחזיקה אצבעות לזה שלא יודע כלל וכלל על קיומה… לאחר שהטיס כמה פאסט בולס לכפפה של התופס, כאלה שאף חובט מהצד השני לא הצליח לראות, הגיע המקרה הבודד בו מחבט שפשף את הכדור, פאול שטס ליציע, היישר לכפפה של גברת קלארק הצעירה.

כל הנוכחים התרשמו מיכולת התפיסה של אן, שמייד ניצלה את הרגע לשלב מבטים עם בובי, שצעק לעברה: "רוצה חתימה?". אן, בלי להתבלבל, ירדה שלוש שורות, התקרבה לבובי, הדופק על 200, והנה, מזכרת ראשונה מהקשר הדמיוני שלה. "תשמרי את זה, אולי יום אחד זה יהיה שווה משהו", צחקק בובי לכיוונה של אן המובכת, שחייכה וברחה בחזרה למקומה.

המיינורס? עניין מינורי

פלר, כך נראה, הרשים לא מעט סקאוטים, אך היה אחד, חצי מקומי – גדל ב-דה מויין (Des Moins), העיר הגדולה הקרובה ביותר לוואן מיטר, שהצליח לתפוס את תשומת לבו של בובי הצעיר יותר מכולם. זה של הקליבלנד אינדיאנס. הקבוצה הבטיחה לו דבר אחד ששווה זהב: אצלנו תדלג על המיינורס, היישר לקבוצה הגדולה.

מספר שבועות מאוחר יותר, ב-22 בינואר 1936, חזרה אן מבית הספר, ופתאום שמעה את אביה קורא לעברה: "תגידי, אנני, שמעת על בובי פלר? הוא לומד איתך לדעתי". הגברת הצעירה לא ידעה מה לענות וסיננה משהו כמו "פלר? מוכר לי, למה?". ואז קלארק סיניור הראה לה את הכותרת ב-The Des Moines Register, לא בספורט, בראשית:

"בובי פלר, העילוי הצעיר מוואן מיטר, חתם בקליבלנד אינדיאנס"

נדיר שעיירה קטנה כל כך, מצליחה לייצר כוכבים. כשזה כבר קורה, ההתרגשות בשיאה. פלר, אהוב ליבה הנסתר של אנני, שאף אחד לא באמת שם לב לקיומו עד אז, הפך בן לילה לכוכב הנוצץ ביותר של האיזור כולו, והמשימה של אן להרשים אותו הפכה מורכבת פי כמה וכמה.

מצד אחד, זה מעט תסכל אותה. עכשיו יהיה מאוד מסובך לתפוס את תשומת ליבו, כשהוא כל כך מפורסם, וגם נראה כאילו בקרוב יעזוב את העיירה. מצד שני, אנני לא יכלה שלא לשמוח בשביל אהוב ליבה, שמצליח לגעת בשמיים.

If You Love Him, He Will Come

אבל באנגלית יש מושג כזה, Destiny, יש דברים שצריכים לקרות. ואנני מאוד האמינה בזה. כשבוע מאוחר יותר היא קיבלה מלגה מה-Cleveland State University, ונראה שאנני שלנו תוכל להמשיך לעקוב מקרוב אחרי בובי שלה.

החדר במעונות צפה למתקן האימונים של הקבוצה, מה שפגם משמעותית ביכולת הלמידה שלה… אנני, נערה מרשימה לכל הדעות, משכה לא מעט עיניים בקמפוס, אך כלום לא עניין אותה. רק בובי פלר. רק חבל שהוא, רווק מבוקש, לא יודע את זה….

פלר הדהים את כולם, ולא רק שהוא דילג על כל שלבי המיינור ליגס (הראשון בהיסטוריה של האינדיאנס, והשביעי בסך הכל), הוא גם עשה את זה בסטייל. כשאנני גילתה שהוא בסגל הקבוצה, היא חיכתה שוב, ושוב, ושוב, למשחק הראשון אותו יפתח.

Ace Of Base

אך סטיב אוניל, המנג'ר של קליבלנד, עשה לה תרגיל, וב-19 ביולי 1936, השבוע לפני 85 שנה, העלה אותו באינינג השמיני. לזה אן לא היתה מוכנה. האירוע החגיגי נקבע ל-23 באוגוסט, כשפלר עדיין לא בן 18. הסיינט לואיס בראונס הגיעו העירה, ואנני שלנו הגיעה לקליבלנד סטדיום, במקום של כבוד, גוררת את חברתה הכי טובה מהתואר, השותפה היחידה שלה לסוד. חוץ מאיתנו כמובן…

את האינינג הראשון, איך לא, החל פלר עם סטרייק אאוט. גם שני הפסולים הבאים – K. למעשה, חמשת האאוטס הראשונים שפלר הוציא במשחק הסטארט הראשון שלו – סטייייייייירייק אאוט. אנני, כמובן, מכירה אותו טוב מכולם, הביאה דפים עם K לתלות אחרי כל סטרייק אאוט, כשבסיום אותו המשחק היא נפרדה מלא פחות מ-15 (!!!) כאלה.

סוף סוף זה קורה?

פלר זרק משחק שלם, תשעה אינינגים, ספג ריצה אחת וניצח 1:4 את המשחק. אנני, לעומת זאת, ריקדה עם ביחד עם שירלי חברתה כל הדרך לפאב הקרוב, לחגוג את המאורע. אחרי 3-4 כוסות, לא בטוחה אם היא מדמיינת או לא, דלת ה-Herb's Tavern נפתחה, והנה הוא נכנס. בובי פלר. הפלא ופלר. התיישב על הבאר, הזמין בירה, וכאילו חיכה לה.

אנני, נשמה עמוק, ספרה עד עשר, והחלה לצעוד לכיוונו, מוכנה לחשוף בפניו את הכל: "היי בובי, אולי אתה זוכר, לפני שנה בערך חתמת לי על כדור"… "בטח!!!! תזכירי לי את השם?". "אן קלארק, אני חייבת לספר לך משהו". היא לא הספיקה להגיד ג'ו דימאג'יו… דלת הפאב נפתחה שוב, ו-וירג'יניה ווינת'ר, הצמודה של בובי, נכנסה, ומייד נצמדה.

פאסט בול בלב

"מה רצית להגיד לי?" שאל פלר את אנני המסכנה. "אהההה", גמגמה משהו, "היה לך משחק ממש טוב היום!", שרבטה את הדבר הראשון שיצא לה מהראש, וברחה משם, מרגישה כאילו כל המקום סוגר עליה, ופתאום כל השפעת האלכוהול נעלמה. אאוץ'.

הערב הקסום הזה נגמר רע, ואנני נחתה קצת על הקרקע. התחילה לצאת עם גברים אחרים, ובמקביל כל הזמן עקבה אחרי הקראש שלה מהתיכון, בעיתון, ברדיו, פה ושם אפילו נדדה למגרש עצמו לצפות, לדמיין כיצד הוא רץ אליה אחרי עוד סטרייק אאוט. לא קרה.

פלר, אם אתם שואלים, בינתיים נסק לעננים. ב-1938, בגיל 19, הוא הוביל את הליגה בסטרייק אאטוס (240), מנהג אותו הפך להרגל, עליו הוא חזר בשלוש העונות הבאות. עונת 1940 היתה אחת הגדולות של פיצ'ר בכל הזמנים, עם מאזן של 11:27, ERA של 2.61 ו-261 סטרייק אאוטס.

רק צריך להאמין…

בין עונה לעונה, נאלץ פלר לחזור לבית הספר, להשלים את לימודיו, כיוון שעזב לאינדיאנס עוד לפני שסיים 12 שנות לימוד. אן, לעומת זאת, היתה מגיעה מדי פעם לביה"ס כדי לעזור לאחיה הקטן. באחד המקרים, ממש כמו בסרטים, נתקלה אנני עם כל הספרים בפלר, שכמובן כמו ג'נטלמן אמיתי עזר לה מייד, אך אחיה הקטן של אן הרס את כל הרגע, ואנני פספסה עוד הזדמנות.

למחרת קראה קלארק בעיתון המקומי: "פלר הוא האדם הצעיר המוכר ביותר בכל אמריקה, אולי אולי חוץ משירלי טמפל". אנני חייכה לעצמה, כשהיא מהנהנת בראש וחושבת: 'אולי יום אחד והוא יהיה שלי'…. איך אמרו הגששים? בלי האמונה צסק"א לא היתה אוכלת אותה.

חגיגה בשיקגו

באפריל 1940 נסעה קלארק הצעירה עם כמה חברות לשבוע בשיקגו, אחת הערים האהובות עליה. גם לא רחוק (חמש שעות נסיעה), גם על הלייק מישיגן, מה רע? בבוקר יום שלישי היא גילתה, שהיום מתחילים האינדיאנס את העונה, כאן בשיקגו, ופלר יהיה הסטארטר. אנני עשתה הכל כדי להשיג כרטיס, ובסופו של דבר הצטרפה ל-14,000 הצופים בקומיסקי פארק.

בובי היה נראה בשליטה כבר מההתחלה, עם שני K באינינג הראשון, ועוד שלושה בשני. באינינג החמישי, פתאום קלטה אנני שעמודת ה-היטס של הווייט סוקס עדיין על 0. היא החלה לשבת בקצה הכיסא, דרוכה מתמיד. עבר השישי, עבר השביעי, וגם השמיני מאחורי פלר וקלארק – נו היטס. נכנסים לתשיעי.

מייק קריביץ', הסנטר פילדר שחובט שלישי עלה – והעיף כדור גבוה שנתפס בקלות על ידי שחקן הבסיס השני, ריי מאק. וואן אאוט. ל-אן נגמרו כבר הציפרניים. מוס סלוטרס, הלפט פילדר, גלגל כדור לכיוון השורט סטופ, לו בורדו – שני אאוטס. לוק אפלינג יהיה האחרון? השורט סטופ סחט Walk, והעלה את הדופק, אם לא אצל פלר לפחות אצל אנני. הבא בתור – טאפי רייט, שחקן השדה הימני. הוא ירה טיל – אך ישר לעברו של מאק – ויש לנו No Hitter, כבר במשחק הראשון של העונה! דבר שלא קרה עד אז מעולם! פלר, ואיתו קלארק, נכנסו מי להיסטוריה ומי להיסטריה.

לגזור ולשמור

בעקבות אותו הישג, יצא מוסף מיוחד בעיתון, אותו אן כמובן רכשה, גזרה ושמרה. בו נכתב הסיפור הבא, אותו היא לא הכירה: "בשל הזריקות המהירות של פלר, החליטו ראשי הליגה לבדוק מי מהיר יותר – אופנוע של הארלי דייוידסון או זריקה של פלר. הניסוי נערך בלינקולן פארק שבשיקגו, למרחק של 300 מטרים. האופנוע החל מהר יותר, אך הכדור של פלר ניצח, כשהוא מגיע למהירות של 104 מייל לשעה (167 קמ"ש)".

עוד באותו העיתון, צוטט ג'ו דימאג'יו, אגדה מהלכת בפני עצמה באותם הימים, כשהוא אמר על בובי: "אני לא חושב שנראה עוד אי פעם מישהו שיזרוק את הכדור מהר יותר ממנו. וה-Curveball שלו לא אנושי".

היא התחתנה והיא (לא) מאושרת

אנני, בינתיים, סוג של התאהבה בבחור בקמפוס, סיימה את הלימודים, התחתנה ועברה ביחד עם בעלה ל-הום טאון שלו, פאלמר, נברסקה. חתיכת חור… אבל ככה זה באהבה. לשניים נולדו שני ילדים, עם הראשון הם עוד הסתדרו, השני כבר די הפריד ביניהם, וב-1969 התגרשו.

אבל מה אני מדלג כל כך רחוק. גם כשאן חיה עם בעלה, מיסטר פלר היה בראש מענייניה יום יום. בוקר אחד קמה אנני, פתחה את הרדיו, ולא האמינה למה שהיא שומעת. זה היה ב-7 בדצמבר 1941. "הצבא היפני תקף במפתיע את בסיס פארל הארבור שבהוואי, כוחותינו ספגו אבדות רבות". העולם כולו וארה"ב בפרט הזדעזעו באותו היום, כשלמחרת יצאה ההודעה: ארה"ב פתחה במלחמה על יפן.

You're In The Army Now

יומיים מאוחר יותר, בזמן שבעלה בעבודה, נתקלה אנני בעיתון המקומי, שם סופר כי הספורטאי הראשון שהתנדב להצטרף לצבא ארה"ב, למחרת ההודעה על פרוץ המלחמה נגד האויב היפני – בובי פלר. נכתב שם כי פלר, שקיבל דרגת נגד, התגייס לנייבי, והוצב ב-USS ALABAMA.

אן החליטה בליבה – אכתוב לו מכתבים, והחלה פעם בשבוע לשפוך על נייר את ש-על ליבה. כל הסיפור, מהיום הראשון של כיתה ח', כשראתה אותו במסדרון, ועד לאותו מפגש צורב בפאב בקליבלנד. המכתבים נשלחו, אך לא באמת הגיעו ליעדם. אבל היי, לפחות אן פרקה את שעל ליבה.

החייל האמיץ פלר

פלר, בינתיים, היה חייל אמיתי, והשתתף בכמה קרבות לא פשוטים במפרץ מקסיקו ובאוקיינוס השקט, וראה מול עיניו את חבריו נהרגים. הוא השתתף בקרב טאראווה בנובמבר 1943, קרב בו נהרגו קרוב לאלף חיילים אמריקנים. בהמשך אף לקח חלק במערכה באיי גילברט ומרשל. מדי פעם מצאה אן פיסת מידע על מצבו בעיתונות, או ברדיו. בינואר 1943 נכתב כי פלר חזר לביתו בעקבות מות אביו, כשבסיום אותו ביקור אף נשא את חברתו לאישה. עוד שתי דקירות בלב.

המלחמה תמה, אן המשיכה עם שגרת חייה, ודי שכחה ממיסטר פלר, במיוחד כשלא היה כיצד לעקוב אחריו. אך בשבת, ה-25 באוגוסט 1945, כשהיא פותחת את הרדיו, שמעה קלארק את הדיווח הבא: "בעקבות חזרתו אחרי שסיים את שירותו בצבא, בובי פלר קיבל אמש אות של כבוד מעיריית קליבלנד, כשלמעלה מ-1,000 צופים הגיעו לכבד אותו, בטקס שנערך במלון קרטר. פלר עצמו אמר במהלך הטקס: 'הגיבורים האמיתיים לא שבו הביתה'. לאחר אותו הטקס עוד המשיך פלר וניצח משחק עבור האינדיאנס, 2:4 נגד הטייגרס".

שוב הוא כאן ושוב הכל, מאבד צורה

אנני חייכה לעצמה, ושמחה. הוא חזר בריא ושלם, אמנם נשוי אבל חי, וכעת יהיה קל יותר להמשיך ולעקוב אחרי אהוב נעוריה. לדוגמה, קלארק שמרה, עד היום, את העיתון של ה-1 במאי 1946, שם סופר על ה-No Hitter השני של פלר. הפעם היא לא נכחה ביציע, המשחק הזה התקיים ביאנקי סטדיום, אך את הציטוט שלו בסיום היא זוכרת מצוין:

"כולם זוכרים את ה-No Hitter הראשון שלי, כיוון שהוא היה ביום פתיחת העונה. אך השני, ביאנקי סטדיום, היה נגד קבוצה טובה בהרבה. הייתי צריך לזרוק באינינג התשיעי לטומי היינריך, צ'ארלי קלר וג'ו דימאג'יו, כדי לסיים את המשחק". בסיום אותה עונה, אגב, הוא שבר את שיא הסטרייק אאוטס לעונה באמריקן ליג – 348. ושאר המספרים שלו? 15:26 עם 2.18, לא ממש הורגש שהוא בילה כמה שנים במלחה.

We Are The Champions

באפריל 1948, דגדג משהו לאנני בלב. "זו השנה של בובי, תפקחי עליו עין". המספרים האישיים אמנם היו רגילים, אולי אפילו פחות מזה, עם מאזן של 15:19 ו-ERA של 3.56, אך המנהיגות שלו הובילה את האינדיאנים לוורלד סירייס, שם חיכו הבוסטון ברייבס. אך דווקא אז, בשיא הפריחה של האינדיאנס, פלר אכזב. שני הפסדים, כולל משחק חלש בגיים 5, אך החבורה מקליבלנד עשתה את שלה, וחגגה אליפות שניה בתולדות המועדון, ואחרונה עד היום.

אנני, מצידה, היתה ברגשות מעורבים. מצד אחד – פלר זכה באליפות שכל כך מגיעה לו. אך מצד שני, קליבלנד לא ממש מעניינת אותה, ובובי עצמו לא התעלה, כפי שניתן היה לצפות. אך אהבה זו אהבה, וקלארק המשיכה לחייך בניצחונות של פלר, ולהתבאס בהפסדים. מזל שלא היו רבים כאלה.

פלר המשיך בדיוק באותו המנהג שהיה לו לפני שיצא לקרבות באוקיאנוס השקט. זוכרים? ארבע עונות ברציפות כשהוא מוביל את הליגה ב-K. כך קרה גם ב-1946-1948, כשהקינוח, כאמור, אליפות. אן בינתיים היתה לעקרת בית טובה, נהנית מפרנסת בעלה, ומשני הילדים, אי שם באמצע נברסקה.

תחילת הסוף

בובי המשיך את הקריירה עד 1956, מדי פעם נוסק שוב למעלה (בעונת 1951 הוא ניצח 22 משחקים), אך הכלי האמיתי שלו, הסטרייק אאוטס, היו בירידה מ-1947, באופן איטי אבל ברור. בגיל 37 הוא תלה את הכפפה, והתפנה למשפחה.

בשנת 1971, לאחר 28 שנה, הזוג פלר התגרש. היתה על כך ידיעה קטנה בעיתון, שתפסה את עיניה של אן, גרושה אף היא כבר מספר שנים, אך התקווה כבר נמחקה לה מזמן. או אז… באחד ממחסני הארכיב של הצבא האמריקני, נמצאו כמה ארגזים של מכתבים שנשלחו לחיילים ולא הגיעו.

סוף סוף!

יום בהיר אחד, קיבל פלר ארגז, ובו כל המכתבים שאנני שלחה לו בזמן המלחמה. מיותר לציין עד כמה נרגש הוא היה, ומאותו היום היתה לו מטרה אחת – למצוא את אותה בחורה, לה הוא חתם על כדור, אותה הוא פגש בפאב, בה הוא נתקל במסדרון בבית הספר. שכל כך אהבה אותו.

זה לא היה פשוט, אך בסופו של דבר, ביום בהיר אחד, באמצע 1972, דפק בובי על דלתה של אן. היא פתחה את הדלת, לא מאמינה למראה עיניה. "בובי???". הסוף, כאמור, כמו בסרטים, חתום בנשיקה. השניים התחתנו, וחיו ביחד בפרבר של קליבלנד (Gates Mills), עד ליום מותו של בובי, ב-15 בדצמבר 2010. חלק מהסיפור הזה אמיתי. חלק דמיוני. אך כל מה שנכתב פה על הקריירה של פלר – הכי אמיתי שיש (:

שבת שלום.