המירוץ לזהב: נבחרת ישראל בבייסבול לאולימפיאדה – ארה"ב, פסים יש. כוכבים? פחות / יוני לב ארי

ה-27 בספטמבר 2000. ה-סידני בייסבול סטדיום, לעיני 14,107 צופים. נבחרת ארה"ב, בהנהגת טומי לאסורדה האגדי מנצחת את קובה 0:4, וזוכה במדליית הזהב האולימפית הראשונה שלה. ועד היום, גם האחרונה. בסוף החודש הקרוב תחל נבחרת הפסים, הכוכבים וה-AAA את מסעה לעבר השבת הזהב הביתה – במסגרת טוקיו 2020.

צילום: USA Baseball

נתחיל בהווה

אז איזה נבחרת יש לאמריקנים? נתחיל בצוות האימון. את USA יוביל מייק סושיאה, מהמאמנים הוותיקים והמוערכים ביותר במייג'ורס. סושייה היה המנג'ר של האיינג'לס בין 2000 ל-2018, כולל זכיה בוורלד סירייס של 2002. כשחקן הוא זכה פעמיים באליפות, ב-1981 וב-1988, עם הדודג'רס.

אם תוסיפו אליו את הצוות המסייע שלו, רולי דה ארמאס (מאמן הספסל), דארן פנסטר (מאמן הבסיס השלישי), דייב וואלאס (מאמן הפיצ'רים), ג'רי וויינשטיין (מאמן הבסיס הראשון, אימן את נבחרת ישראל בעבר) וארני יאנג (מאמן ההתקפה), תקבלו ביחד למעלה ממאה שנות ניסיון במייג'ורס, ומאזן מושלם של 0:4 במשחקים האולימפיים עד היום.

מוכן למשיה. סושייה (צילום: baseballamerica.com)

בשל העובדה שליגת ה-MLB ממשיכה להתקיים כסדרה בזמן המשחקים ביפן, סגל השחקנים של הפסים והכוכבים מורכב ברובו משחקני מיינור ליגס, או משחקנים ותיקים מחוסרי עבודה. ועדיין, ל-14 שחקנים מתוך הסגל יש ניסיון במייג'ורס, כולל שני אלופים – הסטארטר אדווין ג'קסון בן ה-37 (ב-2011 עם סיינט לואיס) והרליבר דייויד רוברטסון בן ה-36 (ב-2009 עם היאנקיז).

סקוט קאזמיר בן ה-37, שעשה ניסיון קאמבק השנה בג'איינטס, ללא הצלחה מרובה, מוביל את הסגל בהופעות באול סטאר עם שלוש כאלה, ובניצחונות בליגה, עם 108. ג'קסון ממש קרוב אליו עם 107. השלישייה הזאת אמורה להוביל את צוות הפיצ'ינג, כשלצידם שני צעירים מבטיחים שכדאי לשים עליהם את העין: סיימון וודס ריצ'ארדסון בן ה-20, ושיין באז בן ה-22.

הקלוזר, רוברטסון. פעם הוא היה הודיני (צילום: nydailynews.com)

גם ההתקפה משולבת בין צעירים לוותיקים. המנוסה ביותר הוא שחקן הבסיס השלישי טוד פרייז'ר בן ה-35, עם 218 הום ראנס בקליבר ושתי הופעות באול סטאר, כולל מלך ההום ראנס באול סטאר 2015 (עובדה שהפתיעה גם אותי). טיילר אוסטין, שחקן הבסיס הראשון, ששיחק בין 2016 ל-2019 במייג'ורס, ומשחק היום ביוקוהמה, יהיה המרגל של האמריקנים.

הצעיר המבטיח בחבורת ההתקפה הוא האינפילדר טריסטון קזאס, מהמיינורס של המארלינס, שאמור לתת בוסט של אנרגיות. מתוך 19 השחקנים בסגל הנוכחי, רוברטסון הוא היחיד שהיה בסגל הנבחרת שזכתה באליפות העולם ב-2017, כשהיה הפיצ'ר האחרון שזרק בגמר מול פורטו ריקו (ניצחון 0:8).

נעבור לעבר

המשפט האחרון מחבר אותנו מצוין לעבר… כאמור, הבייסבול חוזר למגרשי האולימפיאדה לראשונה מאז בייג'ינג 2008. לאמריקנים יש מדליית זהב בודדת בענף האהוב עליהם כל כך, מסידני 2000 כאמור. לזה תוסיפו שתי מדליות ארד, באטלנטה 1996 ובבייג'ינג 2008.

אבל אפשר ללכת לאחור עד 1912: המשחק הראשון אי פעם באולימפיאדה, שהתקיים בין ארה"ב למארחת, שבדיה. מספר שחקנים מהנבחרת האמריקנית חיזקו את שבדיה, והמשחק ארך שישה אינינגים. בשישי העליון האמריקנים לא חבטו, כשבתחתון לשבדים היו שש פסילות. ועדיין, ארה"ב ניצחה 3:13, ו-סוג של זכתה בזהב (לא באמת חילקו על זה מדליות). רוב שחקני ארה"ב היו אתלטים שהשתתפו בענפים אחרים…

בן שיטס חוגג את המדליה ב-2000 (צילום: YouTube>Olympics)

במשחקים של 1936, איך אמרו הגששים, המצב השתפר לרעה. היו שתי נבחרות, שתיהן מארה"ב. זה היה יותר משחק ראווה מאשר באמת טורניר. הקבוצה בשם World Champions גברה על US Olympics בתוצאה 5:6, לעיני לא פחות מ-90,000 צופים בברלין.

עד לסיאול 1988 כולל, שוחק הבייסבול בעוד ארבע אולימפיאדות שונות, אך כמשחקי ראווה בלבד, כשארה"ב תמיד לקחה חלק במשחקים. החל מ-1988, ובמשך שש אולימפיאדות רצופות, הבייסבול היה חלק פעיל במשחקים, אך מדליות חולקו החל מ-1992.

אדווין ג'קסון אלוף במדי סיינט לואיס (צילום: Sun-Sentinel)

בסיאול גברו האמריקנים על יפן 3:5 בגמר, עם שחקנים כמו ג'ים אבוט, טום גודווין, טינו מרטינז, צ'ארלס נאגי ורובין ונטורה, כל אחד מהם שם שם… הטורניר ב-1992 היה מביך, עם הפסדים של נומאר גארסייפארה, ג'ייסון וריטק וג'ייסון ג'יאמבי בחצי הגמר לקובה ובקרב על הארד ליפן. אין מדליה. אאוץ'.

ב-1996, אולימפיאדה ביתית באטלנטה כזכור, אר.איי דיקי, ג'ף וויבר וטרוי גלאוס החזירו מעט מהכבוד, עם תבוסה בחצי הגמר 11:2 ליפן, אך ניצחון בקרב על הארד 3:10 על ניקרגואה (על מי??????).

ג'יאמבי הצעיר במדי הנבחרת. אכזבה (צילום: Pinterest)

סידני 2000 היתה כבר אופרה אחרת. 2:3 על דרום קוריאה בחצי הגמר, והצגה של 0:4 בגמר על קובה, שלחו את הזהב לארה"ב, הרבה בזכות שמות כמו רוי אוסוולט, בן שיטס ודאג מנקייביץ'. באתונה 2004 האמריקנים לא השתתפו בטורניר, ובהזדמנות האחרונה עד היום, בייג'ינג 2008, נכנעה ארה"ב 2:10 לקובה בחצי הגמר, אך גברה על יפן 4:8 בקרב על הארד. את הנבחרת הזו הובילו שחקנים כמו דקסטר פאולר, סטיבן שטרסבורג וג'ק ארייטה.

ומה יהיה על העתיד?

הנבחרת האמריקנית, למרות ההרכב נטול המייג'ורס כאמור, מגיעה לטוקיו עם ציפיות לפחות למדליה. על פי דירוג World Baseball & Softball Ranking, האמריקנים תופסים את המקום הרביעי בעולם, אחרי המארחת יפן, טאיוון שכלל לא הגיעה לטורניר ודרום קוריאה. מקסיקו תופסת את המקום החמישי בעולם, הרפובליקה הדומיניקנית שביעית, ישראל? 24.

יכניס צבע. אלווארז (צילום: kopiyoir.blogspot.com)

אדי אלווארז, שחקן ה-AAA של המארלינס, כבר זכה במדליה אולימפית בעבר, בצבע כסף, במשחקי החורף של 2014, בנבחרת ה-Speed Skating האמריקנית. "זו הזדמנות לסגור חשבון מבחינתי", הוא מספר. "כשאתה כל כך קרוב לזכות, אבל שומע על הפודיום המנון אחר, זה משאיר טעם מר בפה". מבחינתו, המטרה היא רק זהב.

באז הצעיר נשמע נרגש לקראת המשחקים: "לקבל הזדמנות לייצג את המדינה שלך באולימפיאדה, זו כנראה הזדמנות של פעם בחיים. בכנות, הדבר הכי גדול שאני יכול לעשות על מגרש הבייסבול, זה ללבוש את המדים הכחולים – אדומים – לבנים, ולנסות לזכות במדליית זהב עבור המדינה שלך".

המשחק הראשון? ביום שישי, ה-30 ביולי, 13:00 שעון ישראל, מול הכחולים לבנים שלנו.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. איזה טורניר אדיר זה היה אילו ה-MLB היה לוקח חופש של 3 שבועות והנחברות היו מופיעות במלואן. עדיין ארה"ה הייתה מועמדת לזהב אבל אחרי הרבה השתנת דם.

    1. גם אם הבייסבול היה עוצר לחודש והMLB היה מחייב את הקבוצות לשלוח שחקנים לנבחרות, אין מועדון שפוי שהיה שולח ולו חצי שחקן. היית רואה שבועיים לפני מסדר פצועים שלא היה מבייש את מסדר הפצועים שכבר ככה יש בליגה בלי קומבינות. האיינג'לס גם ככה עם טראוט, רנדון, איטון ואפטון פצועים, אז היו מודיעים שאוטאני שבר ציפורן ושולחים אותו למניקוריסט מומחה בהרי האפלצ'יה שיעשה לו למניקור הוליסטי בדיקור סיני לחודש, ואותו כנ"ל הדודג'רס, והמטס גם ככה עם חצי סגל חצי עונה, והיאנקיז בכלל היו מודיעים שמה שלא יקנסו אותם הם ישלמו. וזה הקבוצות, לחצי מהשחקנים היה בטח בחוזה שאסור לשלוח אותם לשום אולימפיאדה ואם היתה פגרת נבחרת היו דורשים לקבל תשלום מלא על הסיפור הזה.

  2. העובדה שהנמסיס קובה לא תהיה במשחקים רק מגבירה את הלחץ על האמריקאים לחזור עם הזהב, אולי בהזדמנות האחרונה שלהם (כי שוב לא יהיה בייסבול בפאריס 24', ועדיין לא הוחלט אם יחזרו בל"א 28').
    אגב נושא הפסקת העונה, אין ספק שאם זה אכן היה קורה היה למשחקים האולימפיים ערך גבוה יותר, והוועד האולימפי היה שמח לכלול את הענף בתכנית המשחקים גם קדימה. בתצורה הנוכחית (חצי מקצועני) לא פלא שאנחנו רואים טורניר פרטץ' ומעט מאוד עניין בקהילה העולמית.
    דומאות לא חסר – הכדורסל הוא הבולט שבהם, אבל ההקבלה הטובה ביותר היא להוקי. בעבר היו עוצרים את עונת ההוקי בזמן משחקי החורף, החל מנגאנו 98', כדי שהנבחרות הטובות ביותר יופיעו במשחקים – משהו שקידם מאוד את הספורט בעולם (אבל גם שם זה כנראה חוזר אחורה, לאחר ויכוח עם הוועד האולימפי…)

    1. צריך לציין, הטורניר פרטצ' מבחינת זה שטובי השחקנים בעולם לא שמה, אבל זה לא שהרמה שמה תהיה בזבל, אלה ברובם עדיין שחקנים מקצוענים שמשחקים למחייתם, וזה שהרמה דרג ב-ג בהשוואה למייג'ור ליג זה רק אומר שזה לא שתהיה פה חגיגת הומראנס או פרפקט גיימס או תריסר errors בכל משחק, אלא יהיה מצ'אפ טוב, שמביא את היכולות של כל נבחרת. ברור שמי שמכיר את הרמה בארה"ב יראה שזה לא אותו דבר, אבל הטורניר יהיה תחרותי.

      1. לא מדבר על המשחקים בפני עצמם, או על הסגל. כן על זה שיש רק 6 קבוצות (המינימום האפשרי) רק כדי לרצות את היפנים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הלו"ז שנועד להגדיל את כמות המשחקים…

        1. זה תמיד השאלה, אפשר להגדיל את הכמות, אבל כמה נבחרות בייסבול באמת יש בעולם? היה באמת מקום להכניס את קובה ו-וונצואלה, אבל יותר מזה אני חושב שאנחנו מגרדים את תחתית החבית.
          לגבי הלו״ז אני חושב שהבעיה היא לא כמות המשחקים, צריך להגדיל את כמות המשחקים, בייסבול צריך סדרות ולא משחק יחיד, יש רוטציה, הממוצע של חובטים אומר שיום ראשון זה וזה פוגעים, יום שני שני אחרים, אז להכריע במשחק אחד זה קצת ״אנטי-בייסבול״. הייתי שמח יותר אם היו עושים בית אחד ושני סיבובים ואז מעלים את ארבע הראשונות לפיינל פור, או אפילו ששתי הראשונות יעלו, אבל מה שזה לא יהיה, ככל שיש יותר אפשרויות לתקן בענף כמו בייסבול זה תורם.

          1. אני לא לגמרי מסכים, וחושב שבכל מקרה טורניר שאין בו 8 משתתפות הוא בעייתי. רק מהראש – קובה, קנדה והרפובליקה הדומיניקנית מאמריקה, הולנד ואיטליה מאירופה וטאייוואן מאסיה. בנוסף יש גם את בריטניה (שהיתה היריבה הגדולה שלנו בהעפלה ל-WBC) ואוסטרליה שהן תמיד במשחק ברמות האלה.
            לגבי שיטת המשחק – בטורנירי העבר היו 8 נבחרות ששיחקו כולן באותו הבית ואז נבחרו 4 העולות לחצי הגמר, בטח עדיף על מה שיש עכשיו.

            1. אני מסכים שהיה מקום לעוד נבחרת שתיים מאירופה, נבחרת שתיים מאמריקה ונבחרת מאסיה. סה"כ 12 היה מצוין

כתיבת תגובה

סגירת תפריט