כשאנחנו מתחקים אחרי ההיסטוריה של הבייסבול במדינות השונות שיגיעו לאולימפיאדה, נראה שהאמריקנים מיהרו מאוד להפיץ את הבשורה בעולם הרחב על המשחק שזה עתה ״נולד״, ואם ליפן וקוריאה הבייסבול הגיע כבר בשלהי המאה ה19, קל וחומר שלשכנה מדרום. ואכן, לבייסבול במקסיקו היסטוריה עשירה מאוד של בייסבול כבר משנות החמישים של המאה ה19, אם כי בניגוד למדינות ממזרח אסיה, הבייסבול הגיע למקסיקו בנסיבות פחות רוחניות ויותר אלימות, ויש המקשרים את תחילת הבייסבול במקסיקו למלחמת מקסיקו-אמריקה מ1846 שהובילה לשינויים טריטוריאליים שעל הדרך גם הפיצו את בשורת הבייסבול שזה עתה החל לחלחל לדרום ארה״ב לאחר סיום מלחמת האזרחים שם. כך או כך, הבייסבול הגיע למדינה והתנחל שמה והפך לענף השני בפופולריות אחרי הכדורגל. באותה תקופה הרבה חברות אמריקניות עשו עסקים מעבר לגבול, והפופולריות של הענף החלה לשאת גם פירות כספיים. ב1925 הוקמה הליגה המקצועית בבייסבול, הLiga Mexicana de Béisbol, LMB במקור עם ששה מועדונים, והיום עם 18 מועדונים מחולקים לשתי תת-ליגות. בעשורים הראשונים לקיומה, הליגה המקסיקנית משכה שחקנים מקובה ומהנגרו ליגס שלא יכלו לשחק בארה״ב, ומשנות החמישים של המאה ה20 גם שחקנים אמריקניים יכלו לשחק winter ball במקסיקו כהשלמת הכנסה. כמובן שבמדינה מבולדרקת כמקסיקו שום דבר לא יכול להחזיק מעמד יותר מדי, שלא לדבר על כל בעלים חדשים שהחליטו להעביר את המועדון שלהם עיר, או לשנות את השם וכך עם כל החילופים נרשמו בהיסטוריה של הLMB לא פחות מ90 מועדונים עם 12 מועדונים שהתפרקו מאז הקמתם. המועדון המצליח ביותר הוא הדיאבלוס רוחוס דל מחיקו ממקסיקו סיטי, עם 16 אליפויות.

עד מהרה החלו שחקני בייסבול מקסיקנים לעשות את דרכם צפונה, אל שדות הבייסבול הרווחיים באמריקה. המקסיקנים שלא סבלו מהגבלות גזע יכלו לתפוס מקומות במועדוני המייג׳ור ליג, אם כי היו כאלה שהלכו לשחק דווקא בנגרו ליגס (וכאמור שחקנים לבנים ושחורים שיחקו במקסיקו בזמן הגבלות הגזע). המקסיקני הראשון בליגה האמריקנית היה מל אלמדה, סנטר פילד ששיחק ברד סוקס, אבל פורץ הדרך היה לא אחר מאשר בטו ״בובי״ אווילה שחבט 281 ב10 שנותיו בליגה, כולל עונת שיא של 341 ב1954. אבל היה זה פרננדו ״אל טורו״ ולנזואלה ששם את מקסיקו על המפה. ב1980, עונתו הראשונה בדודג׳רס ולנזואלה פתח ב25 משחקים, רשם שמונה שאט אאוטס ב11 משחקים שהשלים עם ERA של 2.48 וזכה בסיי יאנג ותואר רוקי העונה. ולנזואלה סיים ב1997 קריירה של 17 שנים עם ERA של 3.54 ואליפות אחת ב1981 עם הדודג׳רס. מקסיקו המשיכה לשלוח כוכבים לארה״ב כאלכס טרווינו, אורליו רודריגז, ואדריאן גונזאלס. סה״כ נכון להיום שיחקו בארה״ב כ136 שחקנים שמוצאם ממקסיקו, ובעונה הנוכחית משחקים כ15 שחקנים מקסיקניים, כולל חואקים סוריה מאריזונה, חוליו אוריאס מהדודג׳רס ואוליבר פרז מקליבלנד.

וצ'יף צ'יף צ'ף הקטר נשף

אבל לא הכל דבש בסיפור הזה. עקב השיתוף של מספר שחקנים יחסית גבוה (אם כי לא בהשוואה למדינה אחרת שתסוקר בהמשך), הנבחרת המקסיקנית מגיעה ללא תריסר השחקנים הטובים ביותר שלה, והתוצאות בהתאם. מקסיקו השתתפה שש פעמים בגביע העולם בבייסבול ז״ל, חמש פעמים מקום שני ופעם אחת מקום שלישי, וכן 4 מקום שלישי בארבע השתתפויות במשחקים הפאן-אמריקניים. אבל כשזה מגיע לWorld Baseball Classic? עזבו. סיבוב שני ומקום שישי בארה״ב ב2006 זה מיקום סביר, סיבוב שני ומקום שמיני בארה״ב/מקסיקו 2009 קצת פחות, אבל מקום 11 ו13 ב2013 ו2017 בהתאמה כש2017 אצלהם בבית? בזיון. את הפיאסקו ב2017 אפשר לזקוף לחובת מארגני האירוע שהכריזו כי את התיקו בין מקסיקו, וונצואלה ואיטליה ישברו שתי הנבחרות שספגו פחות ריצות במשחקים הפנימיים בינהן פר אינינג. מאחר והוועדה חישבה אינינג שבו האיטלקים נצחו בווק-אוף כאינינג שלם, הדירוג של מקסיקו נפל מתחת לוונצואלה. וכך, למרות שניצחו את וונצואלה 11-9, מצאו עצמם המקסיקנים עם הלשון בחוץ רואים את משחק שובר השוויון בחדרי המלון שלהם. אז נכון שהטורניר לא הוכרע על הדשא, אבל מנגד, אם לא היו מאפשרים לאיטליה את הווק-אוף, לא היו צריכים חישובי ריצות הזויים. ועם כל הפדיחה, זה עדיין הישג טוב יותר מאשר מקסיקו באולימפיאדה, מאחר והטריקולורים לא העפילו לאף אחת מהפעמים בהם שוחק בייסבול כענף אולימפי. בנוסף את טורניר ההעפלה לאולימפיאדה שלו הוקצו שני כרטיסים למפעל סיימה מקסיקו במקום השלישי ועלתה מאחר והמארחת, יפן, שעלתה אוטומטית, זכתה במקום הראשון.

כרגיל, הסגל מורכב משחקנים מהליגה המקסיקנית או שחקני מיינור ליג. מצד שני לרבים מהסגל יש נסיון ואפילו נסיון עשיר בMLB מהרבה קבוצות בהם שיחקו. אחד השמות המוכרים לחובבי הבייסבול הוא אוליבר פרז, שזרק בשלל קבוצות במייג׳ורס, בעיקר פיטסבורג, המטס וקליבלנד וסיים 19 עונות עם ERA של 4.34. זורק מוכר נוסף הוא פרננדו סאלאס שזרק בקרדינלס (אליפות ב2011), באיינג׳לס, במטס ובעוד כמה קבוצות, וחזר למקסיקו אחרי 10 שנים וERA של 3.91. כמובן שהנסיון הזה שנרכש בשנים רבות של משחק מלמד גם על גילם של השניים, 39 ו36 בהתאמה, אבל בטורניר של שבוע המקסיקנים מקווים כי העומס לא יבוא לידי ביטוי והשניים יוכלו להתמודד כיאות. באינפילד שם מוכר הוא דני אספינוזה, שבילה שמונה עונות במייג׳ורס, שש מהן בנאשיונלס, והצטיין בעיקר בלחטוף כדורים ולהפסל בסטרייקאאוט.

צ׳יקיטיבום אה לה בים בום בה

אבל השם הכי בולט בסגל הוא כמובן אדריאן גונזלז. החובט בן ה39 הספיק לעבור בריינג׳רס, בפאדרס, ברד סוקס, בדודג׳רס ובמטס. ב15 שנותיו בליגה רשם גונזאלז ממוצע חבטות של 285 וOPS של 843. ב2009 הוא הוביל את כל המייג׳ור ליג בwalks וב2014 עם RBI, כשהוא נבחר חמש פעמים לאולסטאר וזכה ארבע פעמים בגולדן גלאבס, והWAR שלו לקריירה הוא 37.5, סה״כ נתונים מרשימים מאוד לשחקן שכמובן תהילתו כבר די מאחוריו, למעשה המספרים שלו בשנתיים האחרונות בליגה היו רחוקים משיאו כמה שנים לפני, במיוחד מאחר והוא לא שיחק בשלוש השנים מאז שעזב את הMLB אבל עדיין, ברמה של הטורניר, גם גונזאלז חצי הילוך עדיין טוב דיו. שם שוודאי יהיה מוכר לחובבי הבייסבול הוא דווקא שמו של מנג׳ר הנבחרת, בנג׳י גיל. קריירת הMLB של גיל התפרסה על פני כעשור, 1993-2003 אבל כללה רק 604 משחקים ב8 עונות. גיל שיחק בטקסס ובאנהיים איינג׳לס, כשעונות השיא שלו היו ב2002-2001 עם ממוצע חבטה של 296 ו285 בהתאמה, הוא תפקד בעיקר בבסיס השני וסה״כ שיחק ב160 משחקים בשתי העונות האלה, ששיאן, איך לא, בוורלד סירייס הזכורה מול הג׳איינטס מסן פרנסיסקו אותה סיים עם ריצה אחת וארבעה היטס מחמשה הזדמנויות בשלושת המשחקים בהם שותף.

המקסיקנים מדורגים חמישיים בעולם, הרחק מאחורי ארה״ב. הנבחרת מציגה סגל רחב ומעניין, כמות הנסיון במייג׳ורס שרצה שמה בהחלט משפרת את נקודת המוצא שלהם, אם כי העובדה שהנסיון הזה הושג בעשור וחצי האחרון על ידי שחקנים שמצויים בצד הלא נכון של גיל 35 קצת מורידה מההתלהבות. נכון שלנבחרת גם שחקנים צעירים רבים שיכולים להרוויח מהנסיון של הבוגרים, אבל בהתחשב בכך שמדובר בנבחרת, השאלה היא כמה כבר מנטורינג יכולים הוותיקים לעשות. מבחינת נסיון בינלאומי, עד כמה שזה רלוונטי פה, המקסיקנים עם רקורד די מחריד, בטורנירים שהתקיימו אצלהם בבית, כך שהעובדה שהמשחקים ישוחקו ביפן וודאי לא מוסיפה נקודות אופטימיות לחבורה החביבה הזו. בכל הנוגע לרמת הנבחרת ביחס לליגה המקסיקנית, זו אכן ה-נבחרת שיכלו קברניטי הבייסבול במקסיקו לאסוף, בהתחשב במגבלות. זו נבחרת המייצגת ליגה פעילה, מהטובות בעולם (עד כמה ש וכו׳), אבל פחות הומוגנית מנבחרות כמו היפנים והדרום קוריאנים, כשכאמור תריסר שחקנים מעולים ממקסיקו לא עמדו לרשות הנבחרת. האם כל זה יספיק להם כדי להשיג מדליה בנסיון הראשון שלהם באולימפיאדה? כנראה שלא. תחזית: מקום 4-5.