תורת המספרים: הפסילה ה27

תורת המספרים: הפסילה ה27

בכל שבוע, נתעמק במספר אחד בסדר עולה ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר.

Weaver's Fourth Law: Your most precious possessions on offense are your twenty-seven outs

Earl Weaver, Weaver on Strategy

ארל וויבר, שהיה מנג׳ר האוריולס בשנים 1968-1982 ואז ב1985-1986 נחשב לאחת הדמויות הצבעוניות והמרתקות בהיסטוריה של הבייסבול, בהחלט בכל הנוגע לביצועים שלו על המגרש. האיש שנא שופטי בייסבול בכל ליבו וכל מאודו ודאג ליידע אותם בנושא בכל הזדמנות, דבר שהוביל ל91 (או 98) פעמים שנזרק מהמגרשים במהלך העונה הסדירה (ועוד אי-אילו פעמים במהלך הפלייאוף). שלוש פעמים בקריירה שלו הוא הצליח להזרק משני המשחקים בדאבל הדרס, ופעמיים נזרק לפני שהמשחק החל. הפעמיים האלה היו על ידי השופט רוב לוסיאנו, שזרק את וויבר שמונה פעמים ממשחקי ליגה. בזמן שוויבר היה מנג׳ר בקבוצת המיינורס של האוריולס, אותו לוסיאנו הוצב במשחק קבוצתו של וויבר בסדרת גמר הליגה, וזרק את וויבר מכל ארבעת המשחקים בסדרה. וויבר לא נותר חייב, וטען שלוסיאנו הפך את עצמו לכוכב המשחק וכי ״לוסיאנו הוא השופט היחיד בליגה שאנשים קונים כרטיסים כדי לראות אותו״, וזו לא היתה מחמאה. היחסים בין השנים הגיעו לנקודה שבה הליגה נאלצה לשנות את שיבוצי השופטים כדי למנוע מצב שבו לוסיאנו ו-וויבר ייפגשו באותו משחק. גם אחרים לא נצלו מלשונו החדה. למשל, לשופט שהציע להראות לו את החוק בספרון החוקים שלו אמר ״אני לא יודע לקרוא כתב ברייל״. ב1980, בזמן ששופט הבסיס הראשון, ביל היילר, נשא מיקרופון לטובת סרט תעודה שנעשה עליו, הסתבך היילר עם וויבר וההקלטה קלטה רצף של קללות, השמצות, טענות כי היילר שופט לטובת הדטרויט טייגרס מאחר ואחיו היה תופס מחליף בקבוצה ב72 ושאר ירקות.

אלא שמכל האנקדוטות הללו, המעניינת ביותר בהקשר הזה היתה הסיבה שנתן וויבר להתנהגותו שוברת שיאי ההשעיה. מעבר לשנאה שרחש לכל שופט בייסבול, והנחת העבודה שלו שכולם מושחתים ומנסים להתפרסם על חשבון הקבוצה, וויבר טען כי הסיבה שהוא מתפרץ על שופטים היא כדי למשוך אש משאר שחקני הקבוצה. וזאת מאחר ו״התפקיד של לריב עם השופט שייך למנג׳ר הקבוצה, כי זה לא יפגע בקבוצה אם הוא יושלך מהמשחק״ (החוק העשירי של וויבר). ההסבר שלו לטענה הזו? פשוט: ״תפקידו של המנג׳ר מסתיים בבחירת ההרכב״. הוא הכיר בכך ש״המנג׳ר מגיע להיכל התהילה בזכות מה שהשחקנים שלו עשו עבורו״ והוסיף וטען כי ״תפקיד המנג׳ר הוא פשוט, במשך 162 משחקים אתה מנסה שלא להרוס את כל המהלכים המבריקים שהצוות המקצועי עשה בדצמבר האחרון״. כל הציטוטים האלה, ויש המון אחרים, לא באו במטרה ליצור פרובוקציות, או לשעשע. וויבר האמין ופעל על פי העקרונות האלה. לטענתו, כל הנסיונות של מנג׳רים ״to manage״ בפועל פוגעים בהצלחה של הקבוצה ויוצרים מצב שבו הם דופקים לעצמם ולשחקנים את המשחק. וויבר זיהה נכונה את הבעיה של כל מנהל בעולם, העובדה שהצלחתו נמדדת על ידי פעולתם של אנשים אחרים, ובמיוחד בספורט שבו המאמן תלוי למחייתו בשחקנים שיצליחו וינצחו. הבעיה הזו גורמת למאמנים רבים בכל ענפי הספורט לנסות ולמצוא דרכים כדי לכפות את עצמם על המשחק על ידי מיקרו-מנג׳ינג של מהלכים, הערמה של טקטיקות, חילופים אינטנסיביים, ונסיון לבנות תרגיל לכל מצב. וויבר דחה את הגישה הזו, ואת הדיעה שלו על שלל הטקטיקות שנקטו בהם המאמנים דאז העביר במשפט אחד: הנכס היקר ביותר שלך התקפית הוא 27 הפסילות שיש לך.

ארל וויבר (שמאל). נהג לסובב את הכובע לאחור כדי שיוכל לשאוג לשופטים סנטימטר מפרצופם בלי מגע.

I don't believe in momentum. You could be on a five-game winning streak and then run into Nolan Ryan – Earl Weaver

לכאורה, לא כזה גילוי מסעיר. בייסבול בניגוד לכדורגל, כדורסל, פוטבול וכדומה, לא משוחק על זמן; ובניגוד לטניס, או כדורעף, לא משוחק על תוצאה, אלא על פסילות. שלוש פסילות לאינינג, תשעה אינינג למשחק. מה שתצליח לעשות במקום להיפסל תהיה התוצאה שלך בסוף המשחק, ועל כן הגיוני שהמטרה שלך תהיה לא-להיפסל כמיטב יכולתך, לא? מסתבר שלא ממש. בבייסבול יש טקטיקה שלמה שבנויה על הרעיון של ״בניית ריצה״ על ידי ״הקרבה״ של חובטים. לצורך העניין, שמת רץ על הבסיס הראשון, לא משנה איך. דבר ראשון תנסה לגנוב בסיס, כדי לעמוד על הבסיס השני, הגניבה מסכנת את האינינג שלך כי כשלון אומר שבמקום רץ על בסיס ראשון ואפס אאוטס, יש לך אפס רצים ואאוט אחד. בזמן הזה החובט הבא ינסה לקדם את הרץ על ידי חבטת bunt, כלומר החזקת המחבט בשתי ידיים כדי לבלום את הכדור עם המחבט כך שיפול לקרקע. הכדור יתפס על ידי שחקן שדה והחובט ייפסל, אלא שבגלל שהחבטה הפילה את הכדור ממש ליד הצלחת, יהיה להגנה אפשרות לפסול שחקן אחד, ומאחר והשחקן על הבסיס הראשון או השני יגיע מהר יותר לבסיס הבא, יפסל החובט בבסיס הראשון והרי לנו רץ על הבסיס השני (או השלישי אם היתה גניבת בסיס) ואאוט אחד. עכשיו צריכים לדאוג לקדם את השחקן הלאה, לשלישי או הביתה. זה עושים עם מה שנקרא sacrifice fly, כלומר כדור שמועף מה שיותר לעומק האאוטפילד ונתפס על ידי שחקן ההגנה שם, אבל מאפשר לרץ להגיע לבסיס הבא או אפילו הביתה. במידה ונעצר על הבסיס השלישי, הרי שבשאיפה יש לנו עוד אאוט לנסות להביא אותו הביתה. וזה על רגל אחת, מאחר ובמהלך מאה וחמישים שנות בייסבול נבנתה תורה שלמה שכללה מהלכי היט-אנד-ראן, ראן-אנד היט, safety squeeze ושאר שמות יצירתיים לרעיון של קידום הרץ במחיר פסילה או בהימור על פסילה, כלומר שימוש במשאב של הפסילות שבידי ההתקפה כדי להשיג את הראן.

ארל וויבר לא היה מוכן לשמוע על זה. לטענתו יש מקום למהלכי הקרבה, והמקום הזה הוא עמוק בבוידעם מתחת לערימות בגדים שלא נלבשו כבר 20 שנה. דבר ראשון, אם אתה מקריב את כל האינינג שלך לטובת ריצה אחת, תגיע לסופו של האינינג עם… ריצה אחת. עכשיו הצד השני יחבוט שתי ריצות וכל העבודה שלך לחינם. והרי, גורס וויבר, מטרת המשחק היא להשיג מה שיותר ריצות, לא מה שפחות. הגעת לבסיס הראשון? יופי, עכשיו תנסה להביא עוד רץ לבסיס, ואז תנסה להביא את שניהם פלוס החובט הביתה ולא בשיניים ובציפורניים לגרד את הריצה ולגמור עם הלשון בחוץ, אלא באופן הכי פשוט שאפשר. ומה הדרך הפשוטה ביותר לעבור את כל הבסיסים? "הדרך הקלה ביותר להקיף את הבסיסים היא על ידי הנפה אחת של המחבט״ (החוק השלישי של וויבר). שים את הליד אוף שלך, זה שמתמחה בלהגיע לבסיס ראשון, ושיגיע לבסיס. שים את השני שלך אחריו שינצל את זה שהזורק עסוק ברץ להגיע לבסיס גם הוא, ואת הסלאגר שלך שלישי ותן לו להעיף את הכדור מחוץ ליציע, והרי לך שלוש ריצות ואפס פסילות במקום שלוש פסילות וריצה אחת. וויבר פסל מראש את כל הרעיונות שזכו לכינוי ״אינסייד בייסבול״ או ״סמול בול״. למשל הרעיון שכדי לאפשר לרץ לגנוב בסיס על החובט להניף את המחבט, מאחר וזה מקשה על התופס לזרוק את הכדור לבסיס השני. למה שהחובט יניף את המחבט לחינם וירשום לחובתו סטרייק במקום בול? אם הרץ רוצה לגנוב בסיס, יתכבד-נא ויגנבהו, אבל החובט תפקידו לחבוט. הקרבות? מהלכים? שטויות. במקום שהחובטים והרצים יתעסקו במי זז מתי לאיפה ולאן, שהחובט יתרכז בלחבוט והרצים יתרכזו בלרוץ, ובכלל, להגיד לחובט שכל חייו מתאמן בלהניף את המחבט במטרהה לפגוע בכדור שהוא צריך עכשיו להחזיק אותו מאוזן לקרקע כדי הוריד את הכדור לאדמה זה לא טבעי לו, כמו שתגידו לחלוץ בכדורגל לנסות להבקיע עם העקב במקום עם השפיץ של הנעל.

ארל וויבר. I was right again אומר הכיתוב

Bad ballplayers make good managers – Earl Weaver

וארל וויבר גם דאג לגבות את הפילוסופיה הזו במעשים. הוא אימן ב2540 משחקים בעונה הסדירה וניצח 1480 מהם (יחס של 0.583) וניצח גם 26 מ46 המשחקים שאימן בפלייאוף (0.565) כולל 4:1 בוורלד סירייז של 1970 מול הסינסינטי רדס לתואר היחיד שלו (האוריולס גם לקחו את האליפות ב1983, בעונה לאחר פרישתו הראשונה). הוא הגיע עוד 3 פעמים לוורלד סירייס וסיים 6 פעמים במקום הראשון בAL east בעונה הסדירה. האוריולס בניצוחו רשמו חמש עונות בהן עברו את 100 הנצחונות. את כל זה הוא עשה לא רק בלריב עם שופטים ובלתת לחובטים לחבוט, אלא בזכות תורה שלמה שבמרכזה עמדו לא פחות מאשר ערימה של ניתוחים סטטיסטיים. לוויבר היו רשימות מפורטות על מצ׳ אפים, מי השיג כמה ומול מי. כמה כל חובט או זורק שלו השיג מול אילו קבוצות, ומול אילו חובטים, ובאילו מגרשים. הוא דאג להרכיב שחקנים לכל משחק על פי היכולת שהציגו בעבר ועל פי יכולתם כפי שהתבטאה ברישומים שלו. הוא בנה את האימונים על מנת להציף את החוזקות של השחקנים שלו כפי שלמד מהניתוח הסטטיסטי ודאג לשבץ אותם בהתאם. חובטים חלשים הועלו להרכב ופתחו במקום גבוה אם היתה להם שורה סטטיסטית חזקה מול זורק מסויים או מול קבוצה מסויימת, וחובטים מעולים לא הועלו אם היסטורית הם כשלו מול קומבינציה אחרת. הוא העדיף רוטציה של 4 זורקים על פני 5 כי סטטיסטית ככל שאתה מוסיף זורקים הסיכוי ליפול גדל. הדחף הבלתי נגמר שלו להצטיין ולנצח גרם לו לחתוך שחקנים בלי רחם, והוא תמיד דאג למקם את הכלים שלו בהתקפה, בהגנה, ועל גבעת הזורק באופן הטוב ביותר שיוכל למקסם את היכולות של אותם כלים. ואז הוא התיישב לאחור בדאג-אאוט ונתן למשחק לרוץ. עד שהשופטים קראו משהו שהוא לא אהב.

ב2003, לאחר ההצלחה המפתיעה של האוקלנד את׳לטיקס, אז הקבוצה עם התקציב השני מהסוף בליגה, פורסם הספר מאניבול על ידי העיתונאי מייקל לואיס. הספר הראה כיצד בילי בין, הג׳נרל מנג׳ר של האייז השתמש בסטטיסטיקות לא מקובלות, שכונו אז SABRmetrics (שכונו כך על שם הSociety for American Baseball Resarch, ארגון די זניח עד אותה תקופה, שליקט ופרסם סטטיסטיקות של בייסבול) כדי לבחור שחקנים בתקציב הנמוך שלו וכדי לאפשר לקבוצה שלו להגיע להישגים מעל ומעבר ליכולתם ״על הנייר״. הסייברמטריקס הראו שהרבה מההנחות של המשחק עד אז היו שגויות. התפיסה של ממוצע חבטות, שלא ספרה הגעות לבסיס בהליכה, פגיעה של כדור, ולא החשיבה הגעה כתוצאה מבחירת ההגנה או שגיאת הגנה התעלמה ממבחן התוצאה, והוא שבסופו של דבר הגיע שחקן לבסיס הראשון, וכי אם יגיע השחקן הביתה, זו ריצה, ולא משנה מה גרם לו להגיע לבסיס הראשון. הנתונים אף הראו כי גישת החתירה למגע עם הכדור בכל מחיר לא יעילה, ומבחינת היחס של עלות-תועלת עדיף לשחקנים לנסות להשיג הומראנס, גם במחיר של סטרייקאאוטס. בנוסף התברר כי סטטיסטית, כל מהלכי הסמול בול פחות אפקטיביים ממשחק הלונג בול, לנסות לחבוט כל כדור לירכתי המגרש ומחוצה לו. כלומר סטטיסטית הטרייד של אאוט תמורת קידום הרץ לא משתלם ועדיף לתת לכל חובט לנסות להשיג את ההיט שלו. לבסוף, על ידי הצלבת נתונים יצירתית מצאו בילי בין ואנשיו דרכים חדשות לאמוד את תרומת השחקנים לקבוצה ובכך יכלו להביא שחקנים זולים יותר במקום הכוכבים שאיבדו, ואז השתמשו בנתונים הסטטיסטים למצוא את האופן הנכון שבו יש להרכיב כל שחקן בכל משחק, וכן להיכן יש לכוון את ההגנה ועוד. במובן הזה המאניבול של בילי בין הפך את הבייסבול (וגם ענפים אחרים, כמו כדורסל) על ראשו והראה, מעל לכל צל של ספק, שהמשאב החשוב ביותר להתקפה הם 27 הפסילות, וכי המפתח לנצחון, כפי שאמר ארל וויבר, הוא: Pitching, and a three run Homer

מספר חזק: מייק טראוט

כל מי שיעיין בטבלאות ההישגים והשיאים של הבייסבול, יוכל למצוא שלל שחקנים משלל תקופות בהיסטוריה, כאלה שבמהלך 15-20 שנותיהם בליגה חבטו, פסלו, רצו והביאו רצים, או מנעו מהם לרוץ במספרים תלת וארבע ספרתיים. רוב המדדים הם מצטברים, ולכן קשה לאמוד את היחס שבין השחקנים במקומות השונים. אבל אפשר להשוות אם מסתכלים על מדדים משוקללים, כמו למשל OPS. כפי שציינתי למעלה, הbatting average סופר כמה היטס הושגו בכמה at-bats, שאלה מספר הפעמים שהחובט עלה לחבוט, פחות הפעמים שהשיג walk או hit by pitch או נפסל בsacrifice. באו חכמים ואמרו ״הרי הראינו שדין בסיס ראשון מהיט כדין בסיס ראשון מווק״ וכללו את הפעמים שהשחקן הלך וכו׳. ולזה החליטו להוסיף את המכפלה של כמה בסיסים השיג השחקן בכל היט, סינגל שווה אחד, דאבל שווה שניים וכמובן שהומראן שווה ארבע, מה שמכונה ממוצע slugging. שלבו בינהם והרי לנו on base + slugging או OPS. המוביל בכל הזמנים? בייב רות׳ כמובן עם 1.1636 מפלצתי. במקום השני? טד וויליאמס, 1.0798, ואז לו גריג, בארי בונדס, ג׳יימי פוקס, האנק גרינברג, רוג׳ר הורנסבי ומייק טראוט. מייק טראוט? רגע, ההוא מהאיינג׳לס?

מייק טראוט. בדרך לשבירת עוד שיא.

כן, עם OPS של 1.0044 מייק טראוט עומד במקום השמיני בכל הזמנים. ואגב, אם מסתכלים על הOPS+ שלוקח בחשבון את המגרשים שבהם הושגו כל הנתונים, טראוט מזנק למקום החמישי בהיסטוריה. אבל רגע, הרי כל הקאנונים האלה שלפניו, אחריו, ומסביבו גם סבלו מירידה כלשהי בנתונים בשלהי הקריירה, וטראוט עוד רחוק משלהי, אז אולי זה משחק תפקיד? במקום תשובה, בואו ננסה השוואה לפי שנים. בעשור הראשון לקריירה שלו, בארי בונדס השתתף ב1425 משחקים, וחבט 1436 חבטות בממוצע של 286. טראוט השתתף ב1203 משחקים וחבט 1411 היטס בממוצע של 306. בונדס השיג 292 הומראנס, טראוט 308. הOPS של בונדס עמד על 0.938 ו159 OPS+, של טראוט כאמור 1.0044 ו176. הRBI של בונדס 864, טראוט 812. הWAR של בונדס (ע״פ baseball-reference.com) היה 74, ושל טראוט כרגע 75.9. וזו רק דוגמה אחת. פיט רוז, למשל, בעשור הראשון שלו חבט 1724 חבטות בממוצע 309. אז במספר חבטות אין על רוז, אבל הממוצע? אותו דבר. ומן הסתם עם 103 הומראנס רוז נמצא הרחק הרחק מהOPS של טראוט. ובכלל, האיש נמצא בכל רשימה שתרצו, כל סטטיסטיקה שתמצאו, הוא שמה. מקום 20, מקום 50 מקום 150, מה זה משנה? הרי אם האיש ב11 שנה הגיע למקום 250 בטבלת מעיפי הווטאבר, אז דבר ראשון, מקום 250 בהיסטוריה זה כבר הול אוף פיים, ודבר שני, אם עכשיו הוא במקום 250, הרי שתנו לו חמש-שש שנים והנה הוא במקום ה50, או ה30 או למעלה מזה. ההגנה סיימה את טיעוניה.

אבל אי אפשר בלי להזכיר את הזבוב שבמרק. הקוץ שבאליה. הסמוכטה שבבריכה, הגרגירים הצפים שבקפה שחור, ה… טוב, הבנתם. באופן אירוני, עוד דבר שאפשר להשוות בין טראוט לבונדס הוא ה0 בשורת האליפויות שלקחו. באופן עוד יותר אירוני, הקבוצה שאחראית יותר מכולן לכך שלבונדס אין אליפות היא האיינג׳לס שנכון להיום גם אחראית לכך שלטראוט אין אליפות. לאיינג׳לס יש כסף, מסתבר, ולכן הם יכלו לתת לטראוט ב2019 חוזה ל12 שנה, בסכום של 426,500,000 דולר, שיקנו לו בממוצע 35 וחצי מליון דולר לעונה, פלוס בונוס חתימה של 20 מליון. אז כסף לא יהיה לו חסר בסוף הקריירה שלו. גם הול אוף פיימר הוא יהיה. אליפות? כנראה לא. מאז 2014 שסיימו בראש הAL west והפסידו בסדרה 3:0 לרויאלס, האיינג׳לס מדשדשים במרכז הטבלה, ופרט ל2017 (מקום 2, לא הספיק לווילד קארד) הקפידו לסיים כל עונה במקום הרביעי, כולל בעונה הקודמת. טראוט מפגיז, מפגיש את הכדור עם המחבט ומפגין יכולת-על ברמה שמשאירה את שאר הליגה מאחור, אבל שנה אחרי שנה נאלץ לראות את הפלייאוף בטלוויזיה. לפחות בכסף שהוא עושה הוא יכול לממן לעצמו מערכת צפיה משובחת עם סאונד סראונד ושטיח דשא מלאכותי ולהרגיש ״כמו באצטדיון״. אמנם הנבואה נתנה לשוטים, אבל בהנחה ולא יקרה משהו דרסטי, דהיינו טרייד שערורייתי סטייל נולאן ארנאדו של טראוט החוצה, או הבאה מסיבית של כשרון לאיינג׳לס, הרי שהכשרון הגדול ביותר של תקופתנו יסיים יחד עם שמות כמו בונדס, טד וויליאמס, טיי קוב, וקן גריפי ג׳וניור. גם זו רשימה מכובדת ביותר, אבל לשחקן הגדול של זמננו מגיע יותר.

מה מגיע לטור הבא? אתם מוזמנים להציע רעיונות בתגובות. בשבוע הבא, הכ״ח רמת גן.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  3. מנחם לס

    5 מאי 2021 21:25:13

    הבעייה עם ארל וויבר היתה שהוא היה לעתים גדול מהמשחק עצמו. בבייסבול לא קורה הרבה שמבטך מרוכז במנג'ר ולא בשחקנים שלו. הוא פשוט גנב את ההצגה באימרותיו, וצורת המנג'ריות שלו (לא האמין בסמול בול, לא האמין בגניבות בסיס, לא האמין ב'שטויות' כמו BUNT). אצלו בייסבול התבטא באיר\מרתו הידועה: פיצ'ינג, דפנס, AND 2-RUN HOME-RUN!
    האוארד קוסל האליל אותו במשפט הפרידה ממנו:

    "Thee Er-uhl of Bal-tee-more. They love…troo-lee love…this man, Er-uhl Weeev-ver! A man of the people. The Weeeve! One of a kind. A baseball gar-rate!"[12]

    1. ארז

      6 מאי 2021 13:38:03

      אכן, באופן אירוני, המאמן שדגל בלתת למשחק לרוץ ולא לכפות את עצמו על המשחק היה בעל אישיות שהפכה אותו למוקד העניינים. הוא האשים את השופטים בכך שהם רוצים שיראו אותם עם קריאות שערורייתיות ובעצמו היה מישהו שקנו כרטיס כדי לראות מה הוא יעשה…

  9. אור

    6 מאי 2021 10:35:14

    תודה ארז. לא הכרתי את וויבר, דמות צבעונית ומעניינת
    .
    טראוט כאמור כבר עכשיו מגדולי המשחק אבל צריכים לעשות משהו מסביבו שלא יגמור תמיד את העונה בספטמבר.

    1. ארז

      6 מאי 2021 13:41:02

      נכון הדמות צבעונית, אבל זה רק הפסאדה, לדעתי וויבר הוא אולי גדול המאמנים בעת החדשה, בזכות היכולת שלו להבין את המשחק בצורה שהקדימה את זמנה בעשורים. גם הספר שלו שקראתי שוב בהכנה לפוסט הזה כתוב בצורה של ״ספר בייסבול״ עם אנקדוטות והומור והכל, אבל מתחת לכל הפסאדה מסתתרת חוכמה מאד עמוקה. ובכלל לא נכנסתי לכך שלדעתי הסיבה להבנה שלו של הבייסבול היתה בגלל שהוא לא היה אקס-שחקן, ולכן הוא מלכתחילה ראה את המשחק בעין של מישהו שלא גדל מתוך המשחק. בקיצור, אדם מרתק.

      1. אור

        6 מאי 2021 13:43:54

        במה הוא הקדים את זמנו? (סליחה אם לא הבנתי מהפוסט)
        .
        מה שאני יודע שאומרים את זה על טוני לה-רוסה, שהשתמש ב"אנליטיקס" די הרבה זמן לפני שהמושג היה קיים

        1. ארז

          6 מאי 2021 20:07:42

          כל מה שכתבתי, הרעיון של לשחק לונג-בול על פני סמול בול, התפיסה של מה באמת חשוב על פני מה נתפס כחשוב והשימוש בסטטיסטיקות, מה שהיום קוראים אנליטיקס. לה רוסה התחיל לאמן כשוויבר היה כבר עשור באוריולס.

    1. ארז

      6 מאי 2021 13:42:18

      מאוד משמח לשמוע. משתדל מאוד לכתוב באופן שווה לכל חובב ספורט, לא רק למביני עניין, אם יש משהו שאתה מרגיש שלא הוסבר, אני יותר מאשמח להרחיב פה או בטור עתידי.

  11. אהרון שדה

    6 מאי 2021 11:26:34

    28 שלי
    כמובן כ"ח באייר שחל בשבוע הבא יום שחרור ירושלים …
    בכל הקשור לספורט
    המספר הבולט ביותר הם המדליות האולימפיות של גדול הספורטאים האולימפיים בכל הזמנים מייקל פלפס.
    כולם זוכרים את 8 הזהב שלו מבייג'ינג' 08
    ששבר את ה 7 של שפיץ
    גם ב 23 הייתה הזדמנות לכתוב עליו עם 23 זהב יותר מכל אחד אחר
    28 זה יותר מדליות מכל אחד אחר

    נגיד זאת כך הייתה ספורטאית מתעמלת סובייטית שכתבתי עליה בעבר בשם לאריסה לטינינה שהשיגה סה"כ 18 מדליות אולימפיות

    מבין הגברים השיא היה של המתעמל מברה"מ ניקולאי אנדריאנוב שהשיג 15 מדליות באולימפידות 72-80

    15 השיג גם מארטין ביורגן הנורווגי אבל באולימפיאדות החורף של 2002-2020

    יש עוד בודדים להגיע לדו ספרתי של מדליות

    13 יש למתעמל
    בוריס שאחלין ( 56-64 )
    לסייף האיטלקי
    אדוארדו מנג'רוטי ( 36-60 עם הישג יוצא דופן הוא זכה בזהב בברלין 36 של לפני המלחמה חזר וזכה בזהב ב 52 כאשר ב 48 זכה ב 5מדליות אך לא מזהב ואז ב 56 ו 60 אך רק ב 52 באישי בכל מקרה פער של 24 שנה בין הזהב הראשון לאחרון יכול להיות שיא )

    וגם לאולה איינר ביורנדלין (חורף ביאתלון מנוורוגיה (98-10 )

    12 מנדטים
    מחזיקים הרץ האגדי פאבו נורמי ( פינלנד 20-28 ללא ארד אלא 9 זהב ו 3 כסף)
    בירגיט פישר הקייאק הגרמני ( משך 7 אולימפידות 80-04 כולל8 זהב ו 4 כסף גם ללא ארד)

    המתעמל היפני סוואו קאטו (יפן 68-76 )

    חברו /יריבו של פלפס ראיין לוכטה (ארה"ב 04-16)

    השחיינית האמריקאית ג'ני תומפסון (92-04 8 זהב אבל כולם בשליחות ובכלל רק 2 מדליות אישיות 1 מכסף 1 מארד)

    וגם ביורן דאהלי (נורווגיה חורף 82-98 סקי למרחקים )

    ברשימת ה 11 נמצא את
    השחיין האגדי מארק ספיץ ( ארה"ב 68-72 )
    מאט ביונדי(עוד שחיין ארה"ב 84-92)

    המתעמלת ורה צ'סלבסקה (צ'כוסלובקיה 60-68 ללא ארד 7 זהב)
    המתעמל וקטור צ'ורקין (ברה"מ 52-56 )

    10 מדליות
    לאתלט המיתולוגי קארל לואיס (ארה"ב 84-96)
    לסייף ההונגרי אלדר גרביץ' ( 32-60 שעלה אפילו על האיטלקי שכן זכה בזהב בכל אחת 6 האולימפידות הנ"ל למרות שב 56-60 זכה "רק" בקבוצתי )

    וגם אקינורי נקיימה (המתעמל היפני 68,72)
    והאגדה וטלי שרבו ( 6 זהב ב 92 שהמשיך ל 4 ארד ב 96)

    ועוד

  12. אהרון שדה

    6 מאי 2021 11:41:04

    נחזור קצת לפלפס
    יש לו 28 מדליות אולימפיות כאמור
    23 זהב 3 כסף 2 ארד

    כך זה מתפרס לפי אולימפידות
    2004 עם 6 זהב ו 2 ארד

    2008 8 זהב

    2012 4 זהב ו 2 כסף

    2016 5 זהב וכסף

    הנה מה שעשה לפי משחים
    אישיים
    זכה בזהב ב 5 משחים שונים ב 100 ו 200 פרפר ו 200ו 400 מעורב וכן ב 200 חופשי
    וכן ב 4 מקצי שליחים שונים ב 100 ו 200 מעורב וב 200 ו 400 חופשי

    אם פלפס היה מדינה רק 42 מדינות השיגו יותר ממדינת "פלפס"
    אחריו בין היתר צ'כיה ,איראן ,מצרים ישראל ,קולומביה ,מקסיקו ועוד

  13. אהרון שדה

    6 מאי 2021 12:17:14

    28 זהו גם שיא ההפסדים ברצף של קבוצת נ.ב.א של פילי 15-16
    ואם איני טועה בספירה זהו מספר העולות לפיינל פור האירופאי בכל הזמנים

    ואלה שמות
    ספליט , פרטיזן , לובליאנה ( אקס יוגוסלביה ).
    צסק"א , קובנה , קובאן ( ברה"מ ).
    אנדולו , פנרבחצה ( טורקיה ).
    מכבי תל אביב ( ישראל ).
    לימוז , וילארבן ( צרפת ).
    אריס , פאוק , אולימפיקוס , פאו , אאק ( יוון ).
    מילאנו פזארו ,קינדר , סקיפר , בנטון , סיינה (איטליה).
    ברצלונה , ריאל , חובנטוד , אסטודיאנטס , טאו , מאלגה (ספרד) .

  14. Berch

    6 מאי 2021 13:53:34

    אחלה טור

    לטעמי הכי טוב להיות שחקן מקס של קבוצה שלא מגיעה לפלייאוף.
    יש לך יותר זמן מנוחה שאתה מרוויח עליו. החלום הרטוב של כל כוכב בר דעת.

    הכי טוב זה פעם אחת אליפות ואז חזרה לסוף הטבלה 🙂

    1. אור

      6 מאי 2021 13:56:24

      הערה קטנה, בבייסבול אין מקס' אז הוא יכול להרוויח סכומים כאלה ואין מישהו שקרוב אליו בכלל בשכר ממוצע לשנה

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט