תיאוריית שלושת הכוכבים – דירוג מיוחד לאמצע העונה – מקומות 1-10 / דרור פישר

שבוע טוב ויום אולסטאר שמח לכולם! רגע לפני האירוע האנמי ביותר בתולדות האולסטאר, הגיע הזמן לסיים את הדירוג המוקדם מדי. אז כפי שכבר הסברתי, הדירוג מתבסס על התיאוריה לפייה כל קבוצה שרוצה לרוץ באופן ריאלי לאליפות צריכה שלושה כוכבים גדולים. את ההסבר המפורט יותר על התיאוריה אפשר למצוא כאן.

למעבר לחלק הראשון, מקומות 21-30.
למעבר לחלק השני, מקומות 11-20.

אז בפעם האחרונה לשלושה חודשים הקרובים, הגיע הזמן לקבל החלטות קשות. יאללה לדירוגים:

10. מיאמי היט

בכיכוב: באם אדבאיו, ג'ימי באטלר.
שותפים לחגיגה: גוראן דראגיץ', טיילר הירו.

הפתעת הפלייאוף בעונה שעברה נכנסה לסחרחרת קורונה ופציעות כבר בתחילת העונה, עם שחקנים מושבתים והתקפית רעה. אחרי החזרה של באטלר לעניינים, מיאמי התעוררה ונמצאת בדרכה למעלה, אבל אל תתפלאו אם היא תסתבך בפלייאין. השחקנים הצעירים, בראשות הירו ודאנקן רובינסון, לא יציבים ונעים בין משחקים מעולים למשחקי נפל, בזמן ששאר הקבוצה גם מציגה יכולת פושרת, בטח כשהציפיות הפכו לגבוהות בגלל העונה שעברה. מה חסר? השיפור שכל אוהדי ההיט מחכים לו מהירו. הוא הראה יכולת מעולה בכל העונה שעברה וציפו ממנו לקחת את המושכות בעמדת הרכז. הניסיון לא עבד וספולסטרה חזר לפתוח עם דראגיץ'. אם יצליח להשתפר, מדובר בקונטנדרית בהתהוות.

9. בוסטון סלטיקס

בכיכוב: ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון.
משתדל לככב: קמבה ווקר.
שותפים לחגיגה: אין.

הייתה לי לא מזמן שיחה עם חבר על מה בוסטון צריכה לעשות כדי להצליח להתקדם מעבר לגמר המזרח. הרעיון שלו היה לעשות טרייד על בראון או טייטום כי הם אותו שחקן ואי אפשר לנצח עם שני שחקנים שהם אותו דבר. אם חושבים על זה, יש הרבה אמת ברעיון. הנתונים של בראון וטייטום הם די דומים, ומשתנים בהתאם בהתחשב בעמדה שבה הם משחקים. הדרך לעצור אחד היא גם הדרך לעצור את השני. הם לא משלימים אחד את השני, הם שכפול, ואולי זה ההבדל בין גמר מזרח לגמר פלייאוף. קמבה לא חזר לעצמו מאז הפציעה, ונראה שקשה מאוד לרכזים שהם גם סקוררים בקבוצה של בראד סטיבנס. מה חסר? שחקן פנים עם קליעה, גארד עם גיוון שמשחק בצורה שונה מאחד הכוכבים ואת הטלפון של המכשפה שאיזייה תומאס שילם לה שתקלל את הפרנצ'ייז שבעט אותו.

8. דנבר נאגטס

בכיכוב: ג'מאל מארי, ניקולה יוקיץ'.
שותפים לחגיגה: מייקל פורטר ג'וניור.

כיף לראות את יוקיץ'. אם יצליח לסחוף את דנבר לביתיות במערב, כנראה שיקבל גם MVP. לכאורה, השלישייה שלהם מושלמת: הם יכולים לשחק בכל עמדה עם בונוס של יוקיץ' כרכז, קולעים מכל טווח וראיית משחק פנומנלית של האירופאי. הם נמצאים בטופ לאורך כל עונה אבל עדיין חסר להם הגרוש ללירה. מה חסר? מימוש הפוטנציאל של פורטר ג'וניור, עליו דובר רבות עוד לפני עונת הרוקי שלו, וגם יציבות אצל מארי, שיכול לתת משחקים של 21 מ-26 מהשדה ביום אחד ולמחרת לקלוע 5 מ-26 מהשדה עם 0 מ-10 לשלוש.  יוקיץ' נהדר וימשיך להיות נהדר.

(ויקיפדיה)

7. פיניקס סאנס

בכיכוב: דווין בוקר, כריס פול.
שותפים לחגיגה: דיאנדרה אייטון, מיקאל ברידג'ס.

אם מישהו ישאל אותכם מי השחקן שהכי מגיע לו לזכות במשהו בליגה, התשובה שלכם צריכה להיות כריס פול. האיש הרים ארגונים שלא קיימים ושם אותם בקרבות על ביתיות בפלייאוף המערב הקשוח גם ככה. העונה הוא הגיע לפיניקס במה שנראה כמו התחלה של הסוף מבחינתו, ושם הוא מצא תלכיד שרק ייחל להגעה של מישהו כמוהו. הקבוצה הצעירה של מונטי וויליאמס הולכת לדבר חזק בליגה בשנים הקרובות, עם שחקנים שהפוטנציאל שלהם בשמיים (ברידג'ס, קמרון ג'ונסון) ושחקנים שכנראה לא הראו קמצוץ ממה שהם יכולים לעשות (אייטון). מה חסר? הגבוה ההוא שיכול גם לזרוק משלוש. אם אייטון יפתח קליעה, יש פה אלופה פוטנציאלית בשלוש שנים הקרובות, עד שימצאו מחליף לכריס פול.

6. מילווקי באקס

בכיכוב: יאניס אדטקומבו, כריס מידלטון.
משתדלים לככב: ג'רו הולידיי, ברוק לופז.
שותפים לחגיגה: דונטה דוינצנזו.

מילווקי חווה עונה מוזרה. הרבה רצפים של עליות ומורדות, שהתחיל מהפסד לבוסטון בגלל החטאות של יאניס מהקו והמשיך בניצחון עצום על גולדן סטייט. הם הובילו את המזרח, התחילו רצף הפסדים גדול ועכשיו יוצאים לפגרה עם רצף ניצחונות שקצת משכיח את התקופה הרעה. אז מה בכל זאת חסר? קליעה ליאניס מכל טווח שהוא לא בצבע (אפשר לקרוא על כך בהרחבה בקישור שנמצא בפסקה הראשונה) ושעון מעורר להולידיי, לופז ומייק בודנהולצר לפני שהם מאבדים את היוקרה שעוד נשארה להם בליגה. המניה שלהם יורדת בקצב מפחיד ואם אין להם אס בשרוול, הם ימצאו את עצמם נודדים ברחבי המדינה נואשים לחוזה טוב.

5. יוטה ג'אז

בכיכוב: דונובן מיטשל, רודי גובר.
שותפים לחגיגה: כולם.

הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה שוב פעם הצליחה להתחבר. מיטשל וגובר סידרו את ההדורים ביניהם ואחרי שהיו הראשונים שנדבקו בליגה, הם הדביקו לכל קבוצה הפסד למזכרת עם כדורסל קבוצתי נהדר של כל הרוטציה, בתצוגות שמזכירות את אטלנטה גרסת 2015, עם בונוס של השחקן השישי של העונה לעתיד, ג'ורדן קלארקסון. מה חסר? רכז אנרגטי שיוכל להחליף ביום מין הימים את מייק קונלי ועוד יכולת בקלאץ'. לג'אז יש נטייה מסויימת להיות לוזרית נצחית בעקבות מאורעות ג'ורדן בסוף המילניום. היא תסיר את התווית הזאת עם אליפות, והשנה זה הזמן הכי טוב לעשות את זה. אטלנטה ההיא הגיעה עד לגמר המזרח, רק כדי להפסיד ללברון 4-0 בסדרה חד צדדית מדי. אולי העונה נצליח לראות קבוצת פלייאוף מנצחת את לברון, וליוטה יש אחלה פוטנציאל לעשות זאת.

4. לוס אנג'לס קליפרס

בכיכוב: קוואי לאונרד, פול ג'ורג'.
משתדלים לא להפריע: ניקולה באטום, טיירון לו.
שותפים לחגיגה: אין

הלוזרית הנצחית של הליגה מתחילה להתחבר, וזה נראה מפחיד למדי. היה חשש גדול שייקח זמן לקליפרס להתאושש ממפלת הפלייאוף האחרונה, אך נראה שלפול ג'ורג' היו תכניות אחרות. הוא שיפר את המשחק שלו לרמת אומנות, קולע באחוזים מצויינים מכל טווח ומראה שיש על מי לסמוך כשקוואי עושה את המנוחות שלו. קוואי הוא קוואי, סולידי בדרכו ועדיין אחד השחקנים הטובים בליגה ללא שום צל של ספק. הקטגוריה החדשה והייחודית באה לתת דגש שלמרות שיש גם לבאטום וגם ללו חלק במה שקורה בקליפרס, הם מתעסקים בעיקר בלא להפריע לכוכבים שלהם לעשות מה שהם עושים, וזה לנצח כשהם לא נחים. מה חסר? רכז ברמה גבוהה, שיכול למסור כמו שצריך, לאן שצריך ומתי שצריך כשבברלי ישמש כמחליף שלו. גם סנטר יהיה נחמד, אבל כזה שלא ינטוש ליריבה העירונית כשיתחשק לו.

(ויקיפדיה)

3. לוס אנג'לס לייקרס

בכיכוב: לברון ג'יימס, אנתוני דיוויס.
שותפים לחגיגה: דניס שרודר, מונטרז הארל.

השנה זאת הפעם הראשונה שאני סבור שלברון יודח בפלייאוף על ידי קבוצה מהקונפרנס שלו. אולי בסיבוב הראשון, אולי בחצי גמר או אולי בגמר, אבל התחושה שסובבת סביב הלייקרס לאחרונה היא לא טובה. בגילו המופלג, לברון כבר לא יכול לסחוב קבוצה לבדו על הגב, וצריך תצוגות של שחקני הרוטציה כדי לנצח משחקים לא בהארכה. כשדיוויס יחזור המצב יהיה יותר טוב, אבל גם הוא חווה ירידה ביכולת, אולי בגלל העזיבה שלו רונדו או הציוות הפחות מוצלח עם הארל ומארק גאסול. מה חסר? שרודר לא מספיק טוב כדי להיות רכז פותח בקונטנדרית. כל הקריירה הוא שיחק כשחקן שישי והיה מעולה בזה. הנטל של ניהול המשחק נופל ברוב הזמן על לברון, ובעונה שעברה היה לו את ראז'ון רונדו שיחליף אותו. אם אין כזה בשוק, אז קלעי יוצר ברמה גבוהה, וככה לברון יתפנה להיות רכז במשרה מלאה.

2. פילדלפיה 76

בכיכוב: טוביאס האריס, בן סימונס, ג'ואל אמביד.
שותפים לחגיגה: סת' קרי, טייריס מקסי.

דוק ריברס ודריל מורי זה שילוב משמיים. הם קונטנדרית שחייבת שיקום רציני אחרי מפלה כואבת מאוד והפכו אותה למפחידה יותר, חזקה יותר, מרווחת יותר וטובה הרבה יותר. אם ימשיכו בקצב הזה, אמביד יהיה האפריקאי השני לקחת את תואר הmvp ובן סימונס יקבל את הכבוד שראוי לו בתור סופרסטאר. מה חסר? חוץ מקליעה לסימונס, שזה כבר לא יקרה, אין משהו שיכול למנוע מהם לרוץ עד הסוף. אולי התדמית של הלוזריות תפגע גם בהם, אבל אם הם לא מצליחים לקחת העונה אליפות וגם סימונס לא זורק מבחוץ, משהו יהיה חייב להשתנות שוב, אבל אל תדאגו, Trust the process.

1. ברוקלין נטס

בכיכוב: קיירי אירווינג, ג'יימס הארדן, קווין דוראנט.
שותפים לחגיגה: ג'ו האריס, דיאנדרה ג'ורדן, סטיב נאש.

"אתה 1, אני 2". זה המשפט שהולך ללוות את כל תקופת הטריו של התפוח הגדול. השלישייה קבעה לעצמה תפקידים על המגרש, שעונים בול לתיאוריה לפיה יש שחקן שיוצר (הארדן), סקורר בחסד (אירווינג) וגבוה שקולע מכל טווח באחוזים טובים (דוראנט). המשותף לכולם, בנוסף להיותם חברי היכל התהילה בעתיד,  הוא שהם שלושה מתוך עשרת הסקוררים הכי טובים בעשור האחרון. שלושה כאלה על מגרש אחד בקבוצה אחת שעובדים בתיאום וסידור מעולה אחד עם השני זה החלום הרטוב של כל מאמן בליגה, וסטיב נאש כנראה יזכה באליפות שלא ציפה שתהיה לו כל כך מהר. אז מה בכל זאת חסר? הגנה. קיירי ודוראנט חוזרים מפציעות ארוכות ואולי שריר החשק שלהם לא בכושר כשזה קשור להגנה, הארדן אף פעם לא היה ידוע בתור מישהו שיודע לשחק הגנה טובה וסטיב נאש, יחד עם צוות האימון שלו, גם לא מכירים במושג הזה. בדיוק בשביל זה האריס, ג'ורדן ושאר שחקני המשנה נמצאים בקבוצה. הם יקבלו הרבה דקות על הפרקט לצד שלושת הכוכבים ויצטרכו לתת הגנה טובה, אחרת זה כבר יעבור את גבול הטעם הטוב. טרייד על דינווידי תמורת סנטר ופורוורד הגנתיים יכול לתרום משמעותית להמשך הדרך, אבל בה ניגע כבר באיזור חודש מאי.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. תודה דרור,
    עשית סקירה מרשימה
    רק חשוב לדעתי להבדיל בין קבוצות עונה רגילה לקבוצות (או שחקני) פלייאוף מוכחים.
    לדעתי פילי היא לא קבוצת פלייאוף כזו עדיין, גם אמביד וגם סימונס והאחרים עוד לא נתנו פלייאוף אחד ברמה שהם יכולים להגיע אליה בעונה הרגילה. לדעתי הם קבוצת סיבוב שני או גג שלישי גם העונה.

  2. הנטס מאד מסקרנים, אבל יש שם יותר סימני שאלה מסימני קריאה:
    הגנה? תלכיד? מאמן מנוסה? בריאות של דוראנט וקיירי בפלייאוף? חוסן מנטאלי של הארדן בפלייאוף?
    אם הם יגיעו לגמר הכללי זה יהיה מעולה, יש מצב גם שזה יהיה סיבוב 2 או 3

  3. לייקרס יותר חזקים משנה שעברה. לברון ודייויס יתנו פלייאוף כמו הקודם, ויש סביבם יותר כח אש עם שרודר, הראל ואפילו הורטון טאקר שנכנס לרוטציה. הם צריכים עוד מחליף גבוה, שינסו להביא עד הדד ליין. כרגע הם הטים טו ביט.
    קליפרס בסגל חזק, הכל תלוי איך ישחק ג'ורג' בפלייאוף, והעונה הרגילה היא לא מדד לכך.
    פניקס פעם ראשונה בפלייאוף בסגל הזה, עוד מוקדם להם להיות קונטנדרים.

  4. קיירי הוא לא היסטורי בכלום. שחקן טוב מאד אבל אוברייטד בטירוף היו כמוהו הרבה בהיסטוריה של הליגה הוא רוכב על גבם של 2 ענקים אחרים.

    הלייקרס הם הטים טו ביט שיקצה גבה והפרשים באפור ומאמנים רפי הבנה לא קל לנצח את כל זה

  5. לפני הפלייאוף יעלה עוד דירוג רק של קבוצות הפלייאוף עם התחשבות בעונה ובעונות קודמות. אך הייתי מתחשב בזה, ברור שלא הייתי שם את פילי כל-כך למעלה, כמו גם את פיניקס. זה דירוג של פוטנציאל אליפות לפי התיאוריה (שלושה כוכבים וכו') ולכן המיקומים בהתאם.
    קיירי שחקן טוב מאוד. הוא שוטינג גארד שרק העונה התחיל לתפקד ככזה. השאלות סביב הנטס יימשכו כל העונה וגם בפלייאוף, ובוודאי שיצוצו שאלות חדשות בכל פעם שאחת תיפתרנה. כנ"ל פילי. מה שבטוח, יהיה כיף מאוד לראות את הפלייאוף השנה.

  6. תיאוריה עם בסיס של דה שוט…
    לא הבנתי איך פילדלפיה מצליחה להקדים את האחיות לוס אנג'לס, בשתיהן אפשר לטעון לשלושה כוכבים לא ברמה גבוהה יותר משל הסיקסרס.
    לייקרס עם ג'יימס ודייויס ואפשר להוסיף להם את שרודר והארל. קליפרס עם לנארד וג'ורג' כשאיבקה וויליאמס לוקים אף הם בכוכבנות.

      1. תראה לי עוד שחקן בגובה שלו שיכול לקלוע מכל מקום על המגרש באחוזים מעולים (גם מהצבע) ואני אסכים איתך. רשמתי בתיאוריה גבוה דומיננטי בכוונה כדי שאף אחד לא יחשוב שדוראנט שחקן פנים. גם דריימונד גרין ב2015 לא גבוה, זה לא מוציא אותו מחוץ לשלישיית כוכבים. היה לו תפקיד של יוצר בזמן שקליי וקרי קלעו מכל מקום, אבל תסכים איתי שבלעדיו הם לא לוקחים אליפות, וזה כל העניין

        1. מה זה קשור? גם לדונציץ יש אחוזים טובים בצבע, לכן הוא יוגדר גבוה?
          דייויס הוא גבוה, פורזינגיס הוא גבוה, אפילו קווין לאב וכריס בוש הם שחקני פנים

          1. דוראנט 2.11, זה לא גבוה מבחינתך? גם מה הקשר דונצ'יץ' לדיון? אל תביא לי דוגמה *רכז* כשנושא הדיון הוא פורוורדים

            1. הגובה של דוראנט הוא נושא בפני עצמו…
              אבל זה לא אומר שהוא לא שחקן כנף לכל דבר.
              הוא אפילו לא שחקן מהסוג של נוביצקי, או כריס וובר וגם לא כמו קווין גארנט. הוא לא מסוגל להתמודד בעמדה הזו.
              הוא sf מאוד גבוה, אבל הוא שחקן חוץ.

    1. אפשר לטעון, אבל בפועל כשאתה מוציא שחקן אחד החוצה מתוך השלישייה, הקבוצה עדיין מנצחת ונחשבת לקונטנדרית. תוציא מכל קבוצה בדירוג את מי שרשום בתור שותף לחגיגה ולא תשים לב להבדל בקבוצה. לדעתי להאריס יש יותר השפעה העונה (דגש על העונה) על הסיקסרס מאשר לשרודר על הלייקרס, או איבקה/לו וויליאמס על הקליפרס. את הארל לא הכנסתי כי הוא מאוד חד-גוני ולדעתי הוא לא ההבדל בין אליפות או לא. תביא סנטר אחר במקומו והקבוצה נשארת אותו דבר.

      כמובן שזה דירוג של אמצע העונה. הפלייאוף הוא כבר סיפור אחר, ושם הווינריות וההצלחה תדבר חזק, כמו גם איך השלישייה תשחק

        1. הכל נתון לפרשנות ולדעה, לא פוסל אותך. האריס נע במשך כל הקריירה על הגבול הזה ולדעתי הוא עושה את התפקיד שמצפים ממנו בצורה טובה, שזה להיות סולידי לאורך זמן ולתת את הנקודות שצריך בכל משחק בלי להכריח, כמו שלדעתי אנתוני היה צריך להיות בתאנדר

    1. תודה מנחם, בדיוק בגלל זה המיקום של הנטס מתאים כאן. הם דומיננטיים מאוד בצמדים ששיחקו בהם עד עכשיו, וקשה לדמיין את הגרסה המוגמרת שלהם

    1. ומה עם דוראנט דרו הארדן וגריפין?
      מה יעצור אותם? לברון? הגבהבוב?
      שום דבר לא יעצור את הרביעייה הזו, רק פציעות של יותר מכוכב אחד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט