סיקור משחקי מוצ"ש / דובי עופר

NBA Executive Details Why Collin Sexton Puts Cavs in 'Such a Good Place  Going Forward' | Cavaliers Nation

הNBA סגרה הלילה את פברואר עם שבעה משחקים, חלקם אפילו מצוינים. הקאבס הפתיעו בפילדלפיה, הג'אז חזרו לנצח באורלנדו, הפליקנס הפסידו בסן אנטוניו, המאבס ניצחו בברוקלין, הניקס והפייסרס שחזרו מאבקים מהעבר, הוולבס המשיכו להפסיד, והפעם בוושינגטון, ודנבר כיבו את הת'אנדר על המדרכה באוקלהומה, ואז שפכו עליה דלי מים. ולפני הכדורסל, היסטוריה.

יום מיוחד, 28 בפברואר, בו פקחו עיניים לראשונה ג'ון טניאל, מאייר ספרי אליסה בארץ הפלאות, המאפיונר באגסי סיגל, השוער האגדי של נבחרת איטליה במונדיאל 82', דינו זוף, ועוד אחד שנדבר עליו ממש לקראת סיום, באחד המשחקים.

אבל בשבילי זה היום להרכין ראש לזכרו של אנתוני מייסון, שהיום לפני שש שנים בגד בו ליבו ונדם, והעביר את מייס לעולם שבו הפרקט לעולם אינו מחליק והבייבי הוק שוטס נכנסים ב100%. מייסון, פורוורד מאסיבי שהוביל כדור באותה יעילות שבה שם גוף מול שאקיל הגדול עליו בשני ראשים וחצי טון, נבחר בסוף הסיבוב השני בדראפט, והפך לאחד מסמלי ניקס בחצי הראשון של שנות התשעים, תקופה שחלק גדול מדי מהאוהדים כיום מכירים דרך קטעי וידאו מוקלטים. אין לי אלא לבקש שתאמינו כשאני אומר שמי שלא היה שם בזמן אמת יתקשה להבין את המתח, העצבים, האנרגיה האדירה וריח הזיעה שנדף דרך מרקעי הטלוויזיה דאז. בשבילי, אוהד ניקס בעשור הראשון לסיוט, אלה היו השנות היפות ביותר של הNBA. לא רק האפשרות לצפות בג'ורדן בזמן אמת, ובמאבקיו מול פורלטנד, קליבלנד, אינדיאנה ומיאמי בשיאן, אלא גם, ובעיקר, העוצמות שזרמו מהMSG, קרוס דה אטלנטיק, ולסלון האפלולי ברחוב העלייה בנהריה.

אז מייסון ביום חם בקושי גירד שני מטר, אבל היה רחב כמו החיוך של חמי רודנר, יותר עקשן מקוץ של סברס בלשון, והיה לו פרצוף מהסוג שעושה לסמטאות אפלות סיוטים. וחוץ מזה הוא היה שחקן כדורסל מוכשר. מאוד. וכשהניקס העבירו אותו לשארלוט תמורת לארי ג'ונסון משהו בלב של כל אוהד נסדק.

אז אם יש לכם מתישהו כמה דקות מיותרות, אתם מוזמנים להקדיש אותן ללב ולשרירים של הניקס, אנטוני מייסון.

פילדלפיה 76' (12-22) 109 – קליבלנד קאבלירס (21-13) 112

תשאלו שנייה את הקאבס מה בא להם למנה ראשונה. תשאלו, בחיאת, זה מצחיק. טוב קאבס מה בא לכם למנה ראשונה? סיקסרס. וואלה.. ועיקרית? סיקסרס. וגם קינוח וארוחת ארבע וערב. כל הזמן תביאו סיקסרס.

כי במשחק הראשון בקליבלנד הקאבס עשו מהקבוצה מעיר האחווה קונפטי, והלילה הגיעו לפילדלפיה להתמודדות מול קבוצה שחוששת למקומה הראשון במזרח, לקחו את המשחק להארכה, וניצחו.

כבר באמצע הרבע השני הוכיחו האורחים כוונות רציניות והובילו ב-13, 34-47. אל חשש, אמר אמביד, שם את הכישרון על הפרקט, יחד עם קצת אנחות ונפנופי ידיים, ר' בהמשך, והמארחים חזרו והישוו. רבע שלישי… רבע רביעי… צעד קדימה, שניים אחורה, סקובידו יד ביד, ו-1:38 לסיום ג'ו ג'ו מטביע שוויון 92. משלב זה כולם שווים בפילדלפיה ומחטיאים ללא הבדל דת, גזע וחיה מועדפת באות ו"ו (וירוס זה לא חיה, נשאר לכם ורדית סיני או וומבט. צ'ק מייט).

הארכה. כאן קובעים הלב והעצבים. הקאבס עולים עם כל האנרגיה, ורצים 0-5 .. אמביד לא מוותר, גארלנד מתעקש, ופתאום זה 97-103 קליבלנד, עם 42 טיקים לבאזר! אמביד צולף מחוץ לקשת, השופטים מעלימים עין מדחיפה של סימונס על סקסטון, אבל די(ן) ווייד וגארלנד קרי רוח מהקו, ואפילו שלשה של סימונס לא ממתיקה את הגלולה המרה מאוד שהסיקסרס מוכרחים לבלוע. 109-112 קליבלנד, הקאבס מנצחים בחוץ לראשונה מאז תחילת ינואר, ואם הנטס מתגברים על דאלאס תהיה למזרח מובילה חדשה.

אצל המנצחים הקו האחורי מלפנים, עם 28 ו-3 חטיפות של סקסטון, 25 ו-9 אס' מאת גארלנד, ו-15, 8 ריב', ו-3 באס' וחטיפות של הרוקי אוקורו. ג'ארט אלן תרם 14 ו-10 ריב' ודוטסון עלה מהספסל עם 10.

בצד המפסיד אמביד מבזבז משחק ענק של 42 נק', 13 ריב', ו-6 אס' למרות פציעה קלה ברבע הראשון, ובעזרת כל אווו ואאוץ' ואיי… בספר, שהביאו אותו לקו 12 פעם במחצית הראשונה, כולל 3 עבירות שסחט מג'בייל מגי המסכן תוך דקה. פלופינג או לא (כן), בהיעדרו של טוביאס האריס הפצוע, מצא לידו אמביד רק את 24 הנק' של סימונס. הצמד הספיק להביא את הסיקסרס להארכה, אבל לא לניצחון. ואם למישהו כאן יש את המספר של בן, תמסרו לו שההד בנד קטן עליו והוא נראה כמו בטטה שגנבה לגזר את הסרט.

וושינגטון וויזארדס (18-13) 128 – מינסוטה טימברוולבס (27-7) 112

הוויזארדס כבר 1-7 במשחקים האחרונים, הוולבס כבר עם 7 הפסדים רצופים, 3 מהם בעידן המאמן החדש כריס פינץ'. ודני שלנו, הוא עדיין בתקופת הרצה.

הוולבס הגיעו לוושינגטון עם כל הכוונות להעניק למאמנם החדש ניצחון ראשון, אבל ללא דיאנג'לו ראסל הפצוע עדיין, וללא מאליק ביזלי, שהושעה ל-12 משחקים אחרי משפטו, בו הורשע באיום ברובה טעון על משפחה. הוויזארדס מצדם חזרו הביתה אחרי מסע מערבי מוצלח, ואחרי יתרון 52-54 סמלי במחצית שמו את הברטנס על און והגבירו למקסימום, והלטבי (כן, ברטנס מלטביה כמו פורזינגיס) נענה עם 4 שלשות ברבע, שכישפו את המקומיים ל-44 נק' ב-12 דקות, כל הדרך ליתרון 81-98 ושירה רמה של הגברת השמנה ביציע. זה דימוי כמובן, אבל תודו שהסתכלתם. ברבע האחרון כולם מנפחים מספרים, ובסיום הוויזארדס מנצחים 112-128.

ברדלי ביל עם 34, 8 ריב' ו-6 אס' היה הכושף הראשי בקסמהדרין, ולצידו ווסטברוק האחרון שיחמיץ הזדמנות לטריפל דאבל, עם 19 נק', 14 ריב' ו-12 אס'. ברטנס מהרבע השלישי מסיים עם 19, וגריסון מת'יוס מדגים שנה שנייה מוצלחת עם 18 נק'. אבדיה תורם 2 נק' ו-2 ריב' ב-21 דקות על הפרקט, ונושא עיניים לימים טובים יותר.

אצל הזאבים האומללים, שמחזקים את עמדתם במקום האחרון בליגה, טאונס עם 23, 11 ריב' ו-5 אס' מנסה, ואדוארדס ממשיך עונת רוקי טובה סטטיסטית עם 21, אבל אפילו 17 נק' מעודדות של ריד מהספסל לא מספיקות בהיעדרו של ראסל וכשרוביו בתקופה הגרועה בקריירה מסיים עם 6 בלבד אחרי שזרק 4 פעמים מהשדה.

סן אנטוניו ספרס (12-17) 117 – ניו אורלינס פליקאנס (19-14) 114

הספרס חוזרים לנצח אחרי הפנצ'ר באוקלהומה, ופותחים חצי צעד במקום החמישי במערב מול הבלייזרס והווריירס הנושכות בעקביהם. הפליקנס מנגד עם הפסד שני רצוף מחוץ לבית, ועדיין מסתכלים על הפלייאוף ממרחק 4 משחקים. והפעם האשם המרכזי היה דמאר דרוזן.

הגארד הוותיק החמיץ משחק עקב מות אביו, אבל חזר מרוכז לחלוטין, קלע 32 ומסר 11, כל הדרך לניצחון. "כל מה שהיה לי חשוב היה לעשות אותך גאה", כתב לאביו שנפטר אחרי מאבק ארוך במחלה, "הלוואי ויכולתי להגיד לך תודה פעם אחת אחרונה". על הפרקט, ללא רודי גיי, דווין ואסל, קלדון ג'ונסון ודריק ווייט, שעדיין לא משחקים עקב פרוטוקול בידוד הקורונה, נזקקו הספרס לכל נקודה ודקה של דרוזן.

למרות הסגל הקצר העלה שוב פופוביץ את למארקוס אולדריג' מהספסל, והפורוורד שיתף פעולה עם 21 נק' ב-23 דקות, כולל 10-10 מהקו. למרות שפיגרו 9-17 אחרי חמש דקות, חזרו הספרס, לקחו את ההובלה, ושמרו עליה כל הדרך עד הסיום. מאמצים אחרונים של הפליקנס בראשות וויליאמסון הביאו את השקנאים פעמיים למינוס 3 מינימלי ברבע הרביעי, 111-114, אבל בול מחטיא מחוץ לקשת, ו-11 שניות לסיום דרוזן מתכבד להטביע ולהבטיח את הניצחון. 114-117 בסיום, ספרס.

דרוזן עם 32 ו-11 בראש המנצחים, כבר שמענו, וגם על ה-21 של אולדריג' מהספסל. מאריי הוסיף 18, 7 אס' ו-6 ריב', ולוני ווקר, הרביעי, תרם 17 בשם כל הלוני ווקרז.

אצל הפליקנס אינגרם הרב קלעי עם 27, ולצדו ציון במשחק מצוין נוסף, עם 23, 14 ריב' ו-5 אסיסטים מעודדים, אבל עם פיזור הזריקות שנראה כמו מקבץ של צלף אמריקאי על תמונה של בין לאדן. בלדסו עם 19 ולונזו 16 ניסו בכל מאודם לסייע.

ניו יורק ניקס (17-17) 110 – אינדיאנה פייסרס (17-15) 107

ניקס פייסרס, MSG, לפנות בוקר… לא יודע מה העוגיות מדלן שלכם, אבל אני שומע, זוכר ומריח כל גרגר אבק בסלון מתחילת שנות ה-90 (לא שהיו כאלה אמא, זה רק דימוי). הפעם הגיבורים על הפרקט הם לא מייסון המנוח, או יואינג או סטארקס, אלא ג'וליוס רנדל, אר ג'יי בארט ועמנואל קוויקלי, על הקווים אין ספייק לי מתפרע, וממול כבר לא ניצבת מאיימת דמותו הדקיקה ושקועת העיניים של אח של שריל מילר.

וטוב שכך, כי אלפריד פייטון פצוע, וטאג' גיבסון מסובב קרסול ונוטש אחרי 4 דקות פרקט ומשאיר את נואל בודד בצבע מול סבוניס וטרנר (ותודה לאל שדייל ואנטוניו דייויס אינם אתנו הערב בהיכל).

רבע ראשון ורוחו של הסקיני דוחפת את הפייסרס כבר מהטיפ אוף עד כדי 30-46 באמצע הרבע השני. הניקס מתעוררים, רנדל מפעיל את המחפר מול סבוניס, בארט את הידית עם שתי שלשות, ועם חצי שנייה למחצית רוז שולף מחוץ לקשת ליתרון נכון ראשון במשחק, 52-54. תאמינו לי, כל הקטע של כדורסל תחרותי ומתח… לא יודע אם זה בשבילי העניין הזה.

רבע שלישי עוברים לפינג פונג עם יתרון שקופץ מצד לצד, והניקס מצליחים לדחוק אף קדימה בזכות צליפות מכל מקום של רנדל ובארט, וממול סבוניס הבלתי נלאה (זה אומר שהמניוק לא מתעייף, נשבע לכם) ומקדרמוט שנזכר בזמן לא נכון כמה אהב לקרוע רשתות בגארדן. ועדיין, אצבע בעין, הניקס מובילים 78-81 לקראת הרבע האחרון. בווויהה.

מתחיל מצוין עם קוויקלי שמעלה ל-11 במהלך של 4 נק', אבל מקונל מתחפש לקרציה כי פורים בניו יורק חוגגים יום נוסף, וסבוניס הבלתי הזה לא מפסיק לחפור מול רנדל, למרות שג'וליוס הקיסר מכה אותו שוב ושוב, ומשדה התעופה באוקלהומה ממריא איזה סאמנר, ונוחת ישירות על הטבעת שלנו לשוויון 91. דאם גירל, טרנר עם שלשה לפלוס 3! פיכסה.

הפייסרס כבר בורחים ל-93-98, לפני שאר ג'יי מאמי בארט מחבר שש ברצף, והניקס שוב בפלוס! אחד!! עם שלוש וחצי דקות לסיום.. רנדל מדייק לשלוש, בארט ממשיך לקלוע, וב98-104 עם 2:22 לסיום הכל אצלנו שמנת ותותים, תודה רבה. אבל מה זה מתקרב פה זה שוב הקרציה מקונל… ושוב סאמנר ועכשיו משלוש… הניקס רק בפלוס 1… נורלנס עושה כמו אריה, נלחם, סוחט וגם קולע… רנדל מגדיל לחמש עם חצי דקה לסוף, סבוניס שולף אחת משלוש ומצמק לשתיים 106-108… זיכרונות בני 26 שנים מתחילים לצוף, לפני שניליקינה, הוא מכולם, חוטף ובורח ומדייק מהקו, ואפילו עבירה מטומטמת של רוז לא לוקחת מהניקס את הניצחון, 107-110, והקבוצה מניו יורק במאזן 50%, וצמודים לרפטורס במקום הרביעי במזרח. תסגרו את הפה, זאת אמת.

רנדל עם 28 נק', 10 ריב', 6 אס' ו-4 חטיפות היה גם הפעם המנהיג. בארט הראה את כל הרפרטואר עם 24 מכל הטווחים, כולל 7-4 משלוש, ודרק רוז קלע 17, קטף 11 ומסר 4 מעמדת הנהג. הניקס הרשימו עם 24-12 מחוץ לקשת, ונראה שלשם שינוי משחקת השנה בMSG קבוצה ראויה.

בצד הפייסרס של הדברים ברוגדון עם ברך כואבת נגרע מהמצבת זמן קצר לפני המשחק, ובמקומו הקרציה מקונל לוקח את ההזדמנות בשתי ידיים עם 17 נק', 12 אס' ו-6 ריב' ב-46 דקות על הפרקט. מקדרמוט היה הפייסר הקולע ביותר עם 20, אבל אפס ברבע האחרון, וסבוניס קלע 15, מסר 9 ואסף 7 קרשים, ומייד בסיום טס לאמבטיית קרח ועיסוי כדי להתאושש מהאינטראקציה הבלתי פוסקת עם גפיו המתנפנפות של רנדל.

אורלנדו מג'יק (21-13) 109 – יוטה ג'אז (7-27) 124

הקבוצה בראש הליגה המשיכה את הסיור בפלורידה, ואחרי המהמורה במיאמי חזרה לנצח, הפעם באורלנדו. וכמה נחמד כשהחיים מזמנים לך הזדמנויות מפתיעות, כי כמה רציתי לשמוע שוב את זאב טנא, והנה אנחנו באורלנדו, בה שיחק רוני סייקלי, הסנטר האמריקאי יליד ביירות. ואם זאת לא סיבה לשמוע את זמר המחתרת והנשמה, אני לא יודע מה כן. אז יאללה, שלוש דקות על הגגות בלבנון וחזרנו.

אז מה נספר בעצם? מחצית ראשונה צמודה מסתיימת 50-54 לזכות האורחים מסולט לייק סיטי, ואז הג'אז מכוונים את הכלים, פותחים פער דו ספרתי נוח ברבע השלישי ומשייטים ברבע האחרון מול ההרכב החסר של המג'יק עד 109-124 בסיום. קל, והפרט המעניין ביותר על הפרקט היה פציעת הגב של השופט המוביל ביל קנדי לקראת סיום המחצית הראשונה. קנדי לא חזר לשפוט, והשאיר את שני עמיתיו הצעירים לפסוק בכל הנוגע לנעשה במשחק.

שופט או לא, לדונובן מיטשל זה לא הפריע לנגן 31 פעם, כדי להתגבר על חסרונו של מייק קונלי. קלרקסון עלה מהספסל עם 18, ורודי גובר קלע 12 וקטף 16 פעם ממרומי קומתו.

באורלנדו ווצ'ביץ' קלע 34, אבל קטף 8 בלבד מול האימה הצרפתית ששלטה ברחבה לניצחון 37-52 בריבאונד. פורנייה הוסיף 16.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (20-14) 96 – דנבר נאגטס (15-18) 126

הנאגטס הגיעו לאוקלהומה עצבניים אחרי הפסד הבית לוושינגטון, פתחו הכי מהר שלהם, ואז לאט לאט הגבירו. טיפ של אלופים.

זה התחיל 0-13, המשיך 15-38, ובמחצית 43-65. לפתוח הכי מהר ולהגביר. וואלה עובד. עם 69-99 בסוף הרבע השלישי, ו-88-123 לקראת סיום, יכול להיות שקבוצות נוספות צריכות לשים כסף על קרמבו כיועץ. הצדדים נפרדו אחרי 48 דקות עם 96-126 בהסכמה חד צדדית שצריך להיפגש שוב מתישהו. הת'אנדר הלכו רגע לבדוק בלו"ז אם מסתדר ולא חזרו.

מארי 26, יוקיץ' TD של 19, 13 אס' ו-11 ריב', ומייקל פורטר ג'וניור עם רבע ראשון מצויין סיים עם 20, 8-5 מחוץ לקשת, ו-10 ריב'. הנאגטס היו סופר מדויקים משלוש עם 31-15.

אצל המארחים נכח בייזלי עם 22, וגילגוס אלכסנדר הוסיף 13. רובי וג'רום חגגו מהספסל את זמן הזבל עם חלוקה מדויקת של 30 ביניהם. הת'אנדר, לעומת המנצחים, דייקו מרחוק רק ב-47-11.

ברוקלין נטס (13-22) 98 – דאלאס מאבריקס (16-16) 115

מה שאמור היה להיות המיין איבנט של הערב, עם סוללת כוכבים על הפרקט ומאבק של קבוצה אחת על המקום הראשון במזרח מצד אחד, מול מאבס שנאבקת על המקום האחרון בפלייאוף המערבי, התברר כהתמודדות דלת שומן ומאכזבת. ללא דוראנט הפצוע ועם קיירי על הספסל, בפגרת טרום פגרת אולסטאר משלו, עטוי בחולצה ואקססוריז כמעט סטייל אלן אייברסון, הצליחו הארדן והנטס לתת פייט במשך קצת יותר ממחצית, לפני שנכנעו למאבס בהרכבם החזק, כולל פורזינגיס שחזר אחרי שלושה משחקים בחוץ. מ-72-74, שתיים וחצי דקות ברבע השלישי, רצו המאבס ל-76-91, שלוש דקות לסיומו. 4-17 תוך שש וחצי דקות, באדיבות פורזינגיס, ריצ'ארדסון ולוקה, ודונצ'יץ' יכול היה להתפנות לתכנון חגיגות יום הולדתו ה-22 שחל היום, ה-28 בפברואר.

הארדן שהה על הפרקט עד 7:37 לסיום, ואז, בפיגור 84-106, פינה את מקומו למחליפים. בסיום 98-115 סולידי יחסית. הנטס נשארים במקום השני במזרח, המאבס עולים לתשיעי במערב.

דונצ'יץ' עם 27, 7 אס' ו-6 ריב' הוביל את המנצחים, ולצידו פורזינגיס עם 18.

הארדן עם 29 היה הנט הראוי היחיד, ולצידו הצבעים בראון וגרין עם 12 כ"א.

דובי

אנטומולוג, עובד סוציאלי ומטפל.. גר בערד וגם במייל dubiduofer@gmail.com

לפוסט הזה יש 99 תגובות

    1. הגעתי מאד מאוחר, אבל אין 'מוקדם ומאוחר בתורה'. כמה הערות של 2 משחקים שראיתי, ואחד שקראתי וראיתי היילייטס.
      1.במשחק דאלאס בנטס החצי הראשון היה אחיד המצויינים שראיתי גם במהירות, גם באחוזי הקליעה, וגם במלחמה. לוקה כזה חימוד עם החיוך שלו. כזה חמוד וכזה טוב. דוראנט לא ישחק גם באול בסטארס אבל ישתתף כראש קבוצה ויבחר את קבוצתו. אם ג'ו הראריס היה קולע קצת יותר טוב אז היה יכול להיגמר אחרת.
      *
      2.. סקוסטון מהקאבס היה נפלא. נפלא ממש. ואמביד? הסנטר הטוב בליגה ללא ספק. אחד הדאנקים בסיבוב של בן סימונס חייב להיכנס להיילייטס של השנה.
      *3. אבדיה…לא ראיתי כלום אבל קראתי. 2 נקודות. אבל 16+ הגבוה בקבוצה?????

  1. תודה דובי. אומן הסיקורים והמילים. מייסון, זאב טנא ומבצע סבתא באותו סיקור , איך זכינו בכל הטוב הזה?
    רוחות של תקווה בניקס, הקצב,הכניס רוח חיים בגוויה..שאפו.

  2. תענוג איתך דובי, פשוט כיף של סיקור keep it coming plz..
    .
    1. פילי בבעייה, אין להם הרבה מעבר לאמביד וסימונס ובימים שהאריס על הספסל וקרי עם 1מ13 פשוט אין מי שישים נקודות.
    בפלייאוף זאת חולשה שקבוצות חכמות ידעו לנצל ויש לא מעט כאלו במזרח. למורי הפתרונים.
    2. הניקס מרשימים אותי, בחיי אנחנו עוד שנייה במחצית העונה והם במאזן חצוי ותיקו על המקומות 4-5 במזרח? מרשים. רק חבל שהאנס אצלכם, הורס יופי של קבוצה.
    3. ומאחד שאנס לאחד שקיבל 12 משחקים השעיה על איומים ברצח עם נשק אוטומטי טעון.
    בתי המשפט באמריקה מתפקדים יותר גרוע מהשופטים בNBA בגמר המערב שנה שעברה. וזה אומר הרבה.
    4. מיטשל במשחק ענק הלילה, 15 נק' ברבע השלישי ומחצית שנייה של 9מ13 מהשדה. יש לילד משחק.
    נתון מעניין לגביו – המשחק הזה הייתה הפעם ה11 בקריירה שהוא קלע 25 נק' במחצית. 100% מהפעמים זה קרה במחצית השנייה.
    5. דאלאס מתחילים לתפוס קצב. לדעתי לא קבוצה שתעבור סיבוב אבל לפחות מראים שיפור מתחילת העונה.
    לדונציץ מגיע יותר.
    .
    אה ו-וולבי. כן כן אני יודעת, קצת טרחני מצידי אבל אתה הרמת אז סליחה אבל לא עושים לי צ'אק מט כזה בקלות.

    1. חבל שאני בטח כבר לא אזכור את זה כשהמקלוסקים יסיימו את המשפט שלהם ויקבלו חנינה או משהו כזה במקרה הכי גרוע

  3. פצצה של סיקור… ובכלל עם כל הסיפור של ניו יורק בתקופות שריגשת החזרת אותי לתקופה נעימה מאוד….
    רוגשתי
    הניקס בכללי מהפתעות העונה, וכל זה בלי איזה כוכב על. מרשים ביותר.

    ויש כמובן להזכיר את הגמל הדרום האמריקאי הקטן – ויקוניה, כבעל חיים נוסף במשפחה
    🙂

  4. אחלה לפתוח כך את השבוע, תודה רבה דובי.
    .
    יופי של ניצחון זה היה הלילה, על הפליקאנס, בהרכב חסר כל כך. כל הכבוד לבחורינו על הנחישות, ולדרוזן על הביצוע, נקווה שהמגמה תימשך עד לחזרת החולים לקו הבריאות, ואחריה.

  5. תודה דובי, ברכות על הניקס שלך. אולי תיבודו בכל זאת יודע מה הוא עושה 🙂
    מה תגידו על וושינגטון? אולי ברוקסי מאמן גדול? אולי אם יטפסו למקום 4 במזרח (לא הגיוני אבל גם לא מחוץ לאופק) ביל מועמד ראוי ל-MVP? אל תבואו עם שריקות מהבית 😉

      1. מה שקורה במזרח בינתיים די מטורף – אין כמעט הבדל במאזנים של מקומות 4-10, כשמתחת וושינגטון ואטלנטה גם אוטוטו מצטרפות לדבוקה הזאת. שלא תבינו לא נכון – הרמה פקקטה, אבל לפחות יש תחרות ויש עניין!

  6. תודה על הסיקור המעולה.
    ווש – אינדי – ההתערבות כבר הייתה בכיס, זה לא מצחיק כבר. אינדי תתעוררו!
    דג'ונטה מאריי – ירדתי ממנו סופית. נותן עונת פריצה אמיתית וסוחב אותנו על הגב עם כל החוסרים.
    נמצא בכל מקום בהגנה וממש אגרסיבי בהתקפה + קליעה משופרת. כל הכבוד.
    טריי ליילס סוף סוף הגיע לעונה אחרי העונה המעולה הקודמת שלו.
    ספרס בניצחון חשוב מאוד לא נכנעים להרכב החסר. פליקנס ממשיכים לאכזב.

        1. התעוררו כן אבל עכשיו יש להם קליר פאת שסה יתן להם בוסט. ההיט יסיימו ברגיל שלהם. אין להם סיכוי למקום 3.
          שים לב שליריבות הבאות של הראפס

          בולס
          דטרויט
          בוסטון
          הוקס
          שארלוט
          בולס
          דטרויט
          יוטה
          קאבס
          יוסטון

          אני רואה פה לפחות 8 נצחונות

          1. מפני שלא מדובר בקבוצה ברמה של יוטה והשתיים מל"א ופילי, רוב הסיכויים שלא יהיו להם שמונה ניצחונות.

            1. אני איתך 100% פה.
              מיאמי קבוצה למופת.

            2. זה גם מה שאמרת על יוטה לא מזמן.
              תרשה לי להמשיך לסרוג כובעים, יש לי הרגשה שתצטרך כמה מהם 🤭

            3. אני אוסיף שחוץ מברוקלין, אני לא רואה קבוצה שתדיח אותם בפלייאוף 🙂

            4. טז"מ – התערבות שמיאמי עוברת סיבוב? (בהנחה שבאטלר לא נפצע)

            5. ציקו תלוי מול מי היא יוצאת.
              נראה לפני הפלייאוף ואז נתערב בהנחה שגם בקבוצה שלי לא יהיה פציעה של הכוכב למשל אמביד אם זו פילי.
              אני חושב שמיאמי תעבור את ראפס ובוסטון.
              הבאקס זה גבולי אבל לא נראה לי. והיא לא תעבור את הנטס ופילי בלי פציעות.

  7. דובי יה אשף! לא תפספס הזדמנות לזאב טנא… ענק!
    .
    דז׳ונטה מארי העונה נזכר סוף סוף שהוא גדל בסיאטל על רזי ההתקפה של הסנדק, ג׳יי קרוסאובר.
    .
    באינדיאנה חסר גארד שיסגור משחקים ויצליח לבצע מהלך. וורן ולאמב אמורים. לאייש את הנישה הזאת עכשיו שאולדיפו לא שם.
    .
    הניקס מפתיעים. אבל אני עדיין חושב שהם לא יעשו פלייאוף.
    .
    פילי צריכים להבין מה הרוטציה שלהם מעבר לאמביד וסימונס. הם צריכים יוצר נקודות כי האריס לא יציב וכל השאר קלעים.
    .
    שמישהו יציל את רוביו מהקפור במינסוטה. לא מגיע לבנאדם טוב לקבל את הח** הזה בקבוצה הלא מתפקדת הזו.
    .
    גריפין צריך להבין שסגל עמוק זה נחמד, אבל הוא צריך כוכב שלישי לצד זאיון ואינגרם. יש שם יותר מדי שחקנים שלא מצליחים לבוא לידי ביטוי כי חסרות להם דקות.

  8. יופי של סיקור דובי.
    1. פילי חסרה את האריס וזה בולט במיוחד ביום שבו הצוות המסייע לא פוגע בכלום. לא נורא, במיוחד שהקרקס הפסיד גם.
    2. תיבודו יצר יופי של יחידה לוחמת, מאמן גדול בעיני הוא לא (מתאים לקבוצות בסדר גודל בינוני), אבל הוא בהחלט הביא קבוצה עם אפס ציפיות (אם לא מתייחסים לציפיות האוהדים שהפעם הקבוצה כן תגריל את המקום הראשון בלוטרי…) למאזן חצוי במזרח (במערב זה לא מספיק לפלייאוף, תשאלו את לוקה) וחזק במאבק על הפלייאוף המזרחי. יהעה קשה לראות אותם נופלים מחוץ לפליי-אין. אם לא קווין סניידר בעולם (וקצת פופ), הוא היה יכול לזכות בתואר מאמן העונה.
    3. ואם בפופ עסקינן, שווה לדבר על הדורבנות.
    הקבוצה הצליחה השנה להעלות את הרמה, הגנתית והתקפית, נראית מלוכדת, אומנם אפורה בגוון ספרסי מובהק, אבל תוקעת (כרגע) יתד במקום החמישי במערב הפרוע ואחרי עונה אומללה אשתקד, היא שוב הטקסנית הבכירה ומוליכת הבית וכל זה מבלי להתחזק בצורה הנראית לעין ועם פציעות כאלה ואחרות (בגדול כמו כל הקבוצות) שורדת יפה במערב הפרוע. בפלייאוף, גם מאיר אריאל ובן טולילה יבואו לעודד.

    1. למה אתה חושב שתיבס לא מאמן גדול או מתאים לקבוצה גדולה? הוא הצליח בכל מקום בו היה בבולס, פאקן מיניסוטה!!! הוא עשה איתם פלייאוף, ניקס.
      אליפות בבוסטון?
      מה הבעיה עם תיבס? אני חושב שהוא 10 רמות מעל הסטיבוט שכולם פה מתלהבים ממנו ומעל באד ונאש וריברס ולא נופל בכלום ושווה לגמרי לנרס או ספולסטרה
      אם תיבס היה מאמן הקליפרס הם היו לוקחים אליפות בהליכה עונה שעברה והעונה

        1. איך הנחת את זה? הוא לקח עם גואקים נואה ולואל דנג למשחקים צמודים את לברון וויד ובוש….
          שמר על השיקצה למוות בקאבס הוא לא נשמר ככה מאז וגרם לו ולקובי לנגר למוות כמעט כל הסידרה.
          להיפך מאמן פלייאוף טוב מאד ממה שאני ראיתי.
          חי את המשחק מכין את הקבוצות שלו טוב שחקנים משחקים הגנה בשבילו בליגה שזה אסור מה אתה עוד רוצה?
          מי יותר טוב כל רפי ההבנה בליגה? וולטון? ברוקס? גם ברשימה שלך אם תכין תיבס יכנס לטופ 10. תכין ותגיד לי איזה מקום הוא יצא.
          אז הוא שמן צועק ומזיע ונותן לשחקנים שלו לשחק 42 דק כמו שאני אגב הייתי נותן להם עובדה שזה אפשרי למרבה ההפתעה והם לא מתים וואו….שירוצו קצת בטלני הלואד.

            1. 6 משחקים הוא קורצף שם ושם 39 אחוז מהשדה. רק משחק 1 ניפח לו סטט בו הוא פגע מבחוץ.
              כן על זה אני מדבר

              יפה שאתה מעוות נתונים 4 1 כן אבל כל המשחקים היו צמודים עד הסוף

            2. איזה נתון בדיוק אתה טוען שעיוותתי? צמודים עד הסוף?
              2011
              10
              11
              8
              3
              2013
              37
              10
              23
              3
              אלה ההפרשים של שמונת ההפסדים של הבולס בשתי הסדרות. יש לך הגדרות מעניינות לאחת או יותר מהמילים 'כל' 'צמודים' 'סוף'
              אפשר בבקשה לקבל את ההגדרה למילים קורצף וניפח בעולם המושגים השמעוני?

          1. מקובע מאוד, מיושן, מאוד מאוד גרוע בהתאמות.
            12 טובים ממנו ברשימה שלי:
            נרס, קר, ספו, פופ, סניידר, קרלייל, ווגל, סטיבנס, באד, ג'נקינס, מלון, ריברס.
            הוא מעל 12 אחרים:
            וולטון, ברוקס, פירס, קייסי, דונובן, בירקרסטף, סילאס, לו, סטוטס, קליפורד, בירגו, ון-גנדי.
            לגבי מונטי, נאש, בירקרגרן, והמאמנים החדשים של מיני ואוק' אני לא יכול לדעת כרגע.
            בקיצור, הוא בסביבות האמצע.

            1. מסכים בגדול. חושב שדונובן טוב יותר, כך גם מקמילן המובטל. חושב שלו עדיף עליו בקבוצות גדולות.

            2. מקמילן לא מובטל אלא עוזר של לויד פירס באטלנטה

            3. חחחח סילי בילי יותר טוב מתיבס? 😂😂😂😂😂😂😂

              אשך קר זה אוברייטד גדול מאד תיבס הרבה יותר טוב ממנו.
              הוא טוב בהרבה מסטיבנס באד וריברס.
              טיי לו זה עלבון לאינטליגנציה תיבס עם הקליפרס מביא 2 טבעות קל.

            4. "קר זה אוברייטד גדול מאד תיבס הרבה יותר טוב ממנו."
              זה שתזרוק סתם משפט לחלל האוויר לא הופך אותו לנכון.
              הנה, גם אני יכול:
              "דוראנט זה אוברייטד גדול מאוד ג'רמי גרנט הרבה יותר טוב ממנו."

      1. אני חושב שאנחנו מעריכים מאמנים בצורה שונה.
        לך הכי חשוב שמאמן יכריח את שחקניו לעשות הגנה (רק לא קליר פאת…) ויצרח עליהם עד שתצלינה אוזניהם. סבבה.
        בעיני זה מאוד מגוון. יש את פיתוח השחקנים, בריאות המערכת, התאמות הגנתיות והתקפיות, היכולת לשלוף 'שפן' מהכובע ועוד ועוד (לא הכל עולה לי בראש, אולי תוך כדי כתיבה).
        תיבודו טוב ב'שחקן של מאמן', שזה פחות בקבוצות גדולות עם שחקנים גדולים, יש לו יופי של תרגילים הגנתיים והקבוצה שלו נראית קבוצה מלוכדת. אני לא אומר מאומנת, כי זה לא יוטה של השנה נניח, שכל שחקן יודע את מקומו ותפקידו בכל רגע במגרש, או ג"ס הגדולה והאינטליגנטית וכמובן הספרס של פופוביץ.
        הוא לא מפתח שחקנים בכלל (מקרה באטלר הוא יוצא דופן ומלמד הרבה יותר על ג'ימי באקט מאשר על תיבס) וגמר את הברכיים של רוז, וההשוואה לסטיבנס (כן רזי, אני חושב עליך) או פופוביץ, היא פשוט מעליבה.
        הוא גם לא מכין את הקבוצה למשחקים בצורה יוצאת דופן ולא רואים תוך כדי משחק ספציפי את השינוי המיוחד, את האס מהשרוול שהוא שלף. פופ, קר, ספו וגם סטיבנס, עולים עליו לאין שיעור. זה לא שהוא רע במיוחד, הוא מוטיבטור טוב ומכין הגנתית מצוין עם תרגילים טובים (פחות התאמות ספציפיות לתפישתי) אבל הוא גם לא כזה טוב.
        הוא ממש חלש התקפית ובכל הקטע של הניהול ההתקפי, התאמות והכנה, כמו גם ליצור קבוצת התקפה, הוא לא טוב.
        לא חושב שהוא מאמן פלייאוף טוב, הוא היה חלש ממה שאני זוכר אותו בבולס מול מיאמי ובסדרה שהם נחשבו עדיפים מול הקאבס, הוא ממש נכשל תוך כדי הסדרה. במיוחד במשחק השישי, בבית בסגל מלא, מול קליבלנד חסרה מאוד, התקפה שבלונית וטיפשה.
        אני לא אומר שהוא רע ויש לו קבלות, אבל ברמה הגבוהה, הוא נכשל. בטח שהוא לא ברמה של נרס, שהוא ממש שועל וידע להוציא מים מסלע (רק לחשוב על הבור שיש לו העונה בהגנה על משחק הפנים אחרי שגאסול ואיבקה עזבו).
        הוא לא מאמן גדול. הוא מאמן סבבה שהרצפה והתקרה שלו די קרובים בעיני.
        פופ הוא לדעתי המאמן הכי גדול בעת האחרונה ואולי בכלל. הוא מצטיין בכל האספקטים ולא חסר לו חסרונות, או על מה להתלונן, וזה שמאז שטימי לא לובש את הגופיה מספר 21 הקבוצה טובה הרבה פחות, אבל הוא הנפיק קבלות בצורה ממש מרשימה.
        ספולסטרה, מפתח מעולה, מתמודד יופי עם הסביבה, יודע להכין התאמות בשני הצדדים (הוכח בפלייאוף האחרון) ויודע להביא הקבוצה בכושר הנכון.
        גם לסטיבנס יש הרבה קרדיט על הפיכתו של טייטום לכוכב ושל בראון לכוכב שהוא ומגיע לו כל הקומפלימנטים.
        זוכר שראיתי את משחק 1 ומשחק 5 (לוקח את המשחקים האלה, כי הראשון, הוא ראשון, והחמישי בא אחרי שהם שמטו יתרון של 2-0 והיה דיבור שאולי לברון וחבורתו פיצחו את השיטה ושברו אותם) בגמר המזרח מול הקאבס וממש נהניתי לראות את צעירי הסלטיקס משחקים טוב, מאומנים ונותנים בראש לקליבלנד.
        הוא מכין פנטסטי והוא חלק גדול מהסיבה שהקבוצה שלו נראית חלק מהגדולות ואז אפשר לבוא אליו בתלונות, למה הוא לא מצליח…
        זהו, חפרתי… אולי בגלל שעברתי היום חיסון שני וזו תופעת לוואי…

        1. הוא פיתח את רוז ובאטלר כמו שפיתחו את טייטום ובראון….
          הוא לא גמר לרוז!שום ברכיים זאת פציעה שלפעמים קיימת מה לעשות זה כמו ל6מר שמישהו גרם לאכילס של דוראנט.
          פציעות קורות בספורט באד לאק.
          איך אתה יודע שהוא לא מאמן של כוכבים?
          הוא לא אימן עד כה כוכבים.
          מה נרס עושה בחייאת הוא במזרח. ברט בראון כמעט עשה לו בהיס.
          זכה בפוקס באליפות בגלל ברט בראון ופציעת דוראנט ועשו אותו פה אל.
          נוגב עי סטיבוט שנה שעברה ויעוף השנה סיב 1 מה הוא בדיוק עשה יותר מתיבס?
          תיבס עושה בדיוק מה שהם עושים מכינים קבוצות טוב מנהל משחק מצויין.
          התקפה? תן לו את דוראנט קרי וקליי ואת הארדן וכו ותראה אם אין לו התקפה.
          זה סתם סיסמאות יצא לו לאמן בעיקר נגרים.
          בוסטון נתנו לקאבס בראש? הם נוגבו עי השיקצה בקליר פאת עם סגל מביך לצידו.
          מה ספולסטרה עשה לפני באטלר ולברון? גירד תחתית פלייאוף במזרח ביום טוב.

          1. שמעון הסכמות ההתקפיות של השוחט הם משנות ה90, הוא רב עם שחקנים,הוא ממש מאמן חלש לא יודע מה אתה מחזיק ממנו.

            1. לא הבנתי מה המערכת כתבה לי😡😠

            2. אישרתי לך, המערכת מעבירה אוטומטית להמתנה תגובות המכילות יותר מקישור אחד.
              חוץ מלאנשי צוות, מסתבר.

            3. תודה!
              אשך אחד ששווה כמו ארבעה…

        2. תגובה פצצה.
          כשאני מסתכל על הניקס של היום, על התיאום בהגנה ובמידה לא מעטה בהתקפה, על שמחת החיים, ההיררכיה הברורה, ההתקדמות של בארט ורובינסון והדרך שבה רנדל התברג לתפקיד המנהיג, וכמובן אוויר הפסגות, יחסית, שלא זכינו לו שנים…
          לאור כל אלה אני אומר שתיבודו הוא המאמן הכי מתאים שהיה לנו שנים.
          אפילו שוקל לסלוח לו שלא איים בהתפטרות על הבחירה בטופין על פני האליברטון.

          1. דיברת אלי או לשימון?…
            הוא בהחלט המאמן הכי טוב שהניקס יכלה לקבל, לא חושב שהוא היה מצליח ככה בקליפרס לדוגמה.

            1. אליך כמובן, כי התגובה שלך מושקעת כמו פוסט

  9. תודה דובי על עוד סיקור משובח.
    מה קורה שם בוושינגטון, האם הם באמת נתנו לליגה פור, איך הזבלים הפכו למלכים? לא ברור.
    היו שמועות שבן סימונס קלע שלשה בהארכה או שאני מתבלבל?
    תודה על הזכרתו של אנתוני מייסון, חלק חשוב בקבוצה המרגשת של הניקס משנות ה-90.
    שמעון היה קורא לו רב-נגרים אבל הבחור בעצם היה פועל שחור שידע את תפקידו,
    ידע לדחוף את הקבוצה כמו שצריך ולשמור בהצלחה רבה על כוכבי היריבה (חוץ מעל אולג'וואן שקלע עליו סל חשוב 🙂 )
    הוא היה מסוג האנשים שאם היית נכנס לסמטה חשוכה בלילה והוא היה מחייך, היית
    רואה רק את השיניים ובורח בבהלה.
    יש לי חבר שהיה מאבטח של אלעל באותה תקופה, הוא סיפר בהתרגשות על החווייה של לעמוד ליד מייסון,
    איזה "מקרר" הוא.

    1. פרט חשוב לציון- אנתוני מייסון זצ"ל כמעט חתם במכבי ראשון לציון אי אז…ובעל הבייבי הוק המכוער והיעיל מכולם
      תודה על הסיקור, נהדר שדווקא אתה נפלת על הסיקור של הניקס נגד אינדיאנה, כן ירבו.
      אינדיאנה ישנים בעמידה. למרות הפציעות, יש הזדמנות להיפרד מחבורת הזבל של מקום 4 ומטה ולתפוס פור למקום 4 (בסוף כמובן שמיאמי יעקפו אותנו, יתמקמו ב-4 וידיחו אותנו ב7 משחקים בסיבוב הראשון).

    1. רחוק ממנו כמרחק אינדיאנה מאנגליה… את העקיצה של הסאמנר הזה אתה לא מרגיש עד שהוא מתעופף מעליך לדאנק. הבנאדם עם קפיצים וכנפיים איפה שלי ולך יש האמסטרינג וכתפיים

  10. סיקור אדיר, תודה.
    מי שלא חווה את האינטנסיביות של הניינטיז לא יבין על מה אנחנו מלינים, אבל ניחא. מייסון דורג גבוה ברשימת השחקנים שתיעבתי בניקס, בולס פאן יו נואו..
    .
    המכשפים מנגבים וגם דני מנגב – את המושב בספסל. בכל זאת, טחורים מישיבה מרובה זו פציעה לא פשוטה.

  11. סרטון מעולה על מייסון.
    הוא היה ניק אמיתי, שור לוחמני וקשוח.
    אבל בניגוד מוחלט לחזות העצומה, היה לו finesse רב במשחקו.
    היה לו כדרור מצוין, קרוס-אובר, וחצי מרחק קטלני.
    בהחלט הייתה חוויה לצפות בו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט