שנת 2020 הגיעה לקיצה וכבכל שנה, השנה האזרחית החדשה מבשרת על בואו של פלייאוף ליגת הNFL.  בסופה של עונה מתישה עם ענן של חוסר וודאות סביב משחקים ואיצטדיונים כמעט ריקים, הNFL הצליחה לחתום 256 משחקים ללא ביטול של אףמשחק ואפילו לעמוד בלו״ז שנקבע מבעוד מועד – תסריט שהיה נראה דמיוני עד לא מזמן. הביקורת הציבורית סביב השתקת בדיקות חיוביות וסיכון השחקנים נהדפה, הפוליטיקה ומחאת הBLM נותרה אף היא בחוץ ולמרות ירידה קלה ברייטינג הטלוויזיוני, הליגה שמרה על מעמדה כמלכה הבלתי מעורערת של הטלוויזיה האמריקנית וגררה עניין רב בכל ארה״ב.

שיטת הפלייאוף בפוטבול היא אכזרית במיוחד לאור העובדה שכל המשחקים מוכרעים במשחק אחד, בניגוד מוחלט לשיטה הנהוגה בכל שאר הענפים במדינה. כעת, כשכל קבוצה במרחק ארבעה ניצחונות בלבד מזכייה בלומברדי הקדוש (מלבד קנזס וגרין ביי) זהו זמן מצויין לדרג את כל קבוצות הפלייאוף ולבחון מי מהן מגיעה בכושר הטוב ביותר לפוסט-סיזן ומי בזבזה את כל המצבורים כבר בפתיחת העונה. ״לא משנה איך אתה מתחיל, משנה איך אתה מסיים״ אומרת הקלישאה הכ״כ נכונה, במיוחד בפוטבול. מה שעשוי להכריע את המשחקים הקרובים הוא הכושר והמומנטום בו מגיעות הקבוצות. ׳מומנטום – תאוצה של תהליך, התפתחות בתנופה׳ על פי ההגדרה המילונית. כל ארגון בליגה עובר במהלך העונה תהליכים רבים, עליות ומורדות, ניסויים וטעיות. מי שתגיע בתאוצה הגבוהה ביותר תהיה זו שידה על העליונה. הדירוג שלפניכם מציג שכלול של איכות הקבוצה יחד עם המומנטום איתו היא מגיעה לשלבים המכריעים של העונה, ובהשוואה לדירוג עוצמה שערכתי בקרב כל הקבוצות בליגה אי שם בשבוע 4.

לקריאת דירוג העוצמה שנערך בחלוף רבע עונה (9 באוקטובר) לחצו כאן.

1.קנזס סיטי צ’יפס (2-14), מקום ראשון בAFC. בדירוג הקודם: 2 (1+)

2020 שינתה את פני הגלובוס כולו והפכה את שגרת החיים של כולנו להכי רחוק ממה שהורגלנו עד עתה, אך אם משהו לא השתנה השנה ביחס לשנה שעברה הוא הדומיננטיות של קנזס סיטי. האלופה המכהנת הגיעה לעונה הנוכחית בציפייה לשמור על התואר, ועל פי העונה הסדירה היא בדרכה הבטוחה לשם. הצ’יפס חוו קיץ שקט במיוחד והצליחו לשמור כמעט על כל סגל האימון במלואו, דבר לא שכיח בקרב אלופות. השלד המרכזי של הקבוצה נשמר, והבחירה בדראפט באדוארדס-הילייר הקנתה לקבוצה הכל-כך וורסטילית אספקט נוסף. התוספת של לביון בל במהלך העונה אמנם נתנה השפעה מינורית בלבד, אך קשה לזלזל במי שהיה עד לא מזמן הרץ הטוב בליגה. מלבד ההפסד לריידרס אי שם בשבוע 5,  המכונה המשומנת של קנזס תקתקה כמו שעון עם למעלה מ5000 יארדים באוויר לאורך העונה, כשטרוויס קלסי מתעלה ומנפק את אחת העונות הטובות בהיסטוריה של טייטאנד בליגה. מהומס נותר מהומס, חוליית התופסים של היל, ווטקינס, רובינסון והארדמן המשיכה להיות בלתי ניתנת לעצירה וקנזס ניצחה וניצחה וניצחה, עם יכולת למרשימה למדי ככל שהעונה הלכה והתקדמה. היצירתיות במהלכים ההתקפיים של אנדי ריד וביאניאמי הם אתגר אדיר עבור כל מאמן הגנתי שניסה העונה להגיע נגד הקבוצה. הפאטס, הצ׳ארג׳רס והריידרס הצליחו להקשות מאוד על מהומס דווקא כאשר הם הפעילו פחות לחץ על הקו, והתרכזו יותר בשמירה איזורית בעומק המגרש. הגנתית, קנזס התקשתה באופן תדיר נגד רצים אחוריים והיא זקוקה לליינבקרים טובים יותר. במבט כללי על הקבוצות שהגיעו העונה לפלייאוף, ובהתחשב בכך שקנזס תיכנס למעגל המשחקים עם שבוע חופש עודף על פני שאר היריבות, הצ’יפס היא הקבוצה הכי חזקה בליגה ומגיעה לפלייאוף כפייבוריטית ברור לזכות באליפות נוספת.

2. בפאלו בילס (3-13), מקום שני בAFC. בדירוג הקודם: 4 (2+)

גבירותיי ורבותיי, היסטוריה. בפאלו בילס, הקבוצה שהופעתה הראשונה בפלייאוף מתחילת המילניום הייתה רק ב2017 הצליחה לכבוש את ראשות בית הAFC מזרח אחרי 25 שנות בצורת עם עונה לפנתיאון, כשבמשחקיה האחרונים היא שרפה את המגרש ומגיעה במומנטום סופר חיובי לפלייאוף. ג׳וש אלן נתן עונה אדירה שהציבה אותו כמועמד בכיר לזכות בMVP וענה היטב לכל הספקנים בנוגע ליכולתו, ולבטח לאוהדים שהעדיפו את ג׳וש רוזן על פניו בדראפט לפני שנתיים. בניגוד מוחלט לכל הקריירה שלו, החל מגיל תיכון וכן ב4 שנות מכללות – אלן היה מדוייק להפליא העונה (69%) ובלט באספקט בו היה חלש מאוד יחסית לאורך כל שנותיו כשחקן פוטבול. התנועה שלו מחוץ לפוקט והזרוע החזקה והדומיננטית סייעו לבילס לבנות התקפה אדירה בשילוב התופס המצטיין סטפון דיגס, שנחת בקיץ בזכות טרייד על סיבוב ראשון, חמישי ושישי והתגלה כבינגו שמתאים בדיוק למערכת. שון מקדרמוט ראוי לכל ההערכה מהיום הראשון בו דרך במועדון הכושל (ב20 שנה האחרונות) והעונה הוא התעלה מעל ומעבר. בבפאלו מחיקים גם בהגנה שהייתה לאחת הטובות בליגה, ובנו סגל מאוזן להפליא שהקפיץ אותם השנה ל13 ניצחונות. כאמור, לפוסט-סיזן הם מגיעים בכושר אולי הטוב בליגה עם שישה ניצחונות רצופים בדו-ספרתי. הבילס מאפיה חוזר בגדול, וכמה חבל שלא כל האוהדים יוכלו להיות בשלג המקפיא כשהקבוצה תילחם על המגרש בפלייאוף. הגעה לגמר החטיבה היא בהחלט המטרה המתבקשת עבור בפאלו, ואף אחד כבר לא ירים גבה אם יגיעו לסופרבול.

3. גרין ביי פאקרס (3-13), מקום ראשון בNFC. בדירוג הקודם: 1 (2-)

אארון רודג׳רס מתחיל להתקרב אל סיום הקריירה והוא רוצה טבעת. עם איך שהקבוצה שלו שיחקה לאורך העונה, הוא יכול להיות אופטימי. הקווטרבק הוותיק סים עם 48 ט״ד (!!!) –  חמישי בהיסטוריה של הליגה, לצד 5 איבודים בלבד בעונה יוצאת מן הכלל שהזכירה לנו נשכחות. מאט לאפלור מצליח לנצל את הכישרון ההתקפי העצום של הקבוצה עם שינוי בסגנון משחק הריצה שהכריח את ההגנות היריבות לשים לב לארון ג’ונס המצוין, ומאידך לאפשר יותר מרחב לרודג׳רס, שעל הדרך נהנה מקו התקפי חזק (שאיבד השבוע את התאקל הבכיר – דיוויד בחטיארי). דיבאנטה אדאמס היה לבן זוג המושלם עבור ארון עם 18 תפיסות באנדזון (מקום שלישי בהיסטוריה) והשניים פירקו כמעט את כל מי שהגיע נגדם.  מלבד הקריסה נגד טמפה, גרין ביי שמרה על יציבות ואיזון מדהים בין משחק המסירה לריצה, וגם היא מגיעה לפלייאוף עם רצף נאה של שישה ניצחונות וכמובן שבוע החופש היוקרתי. הסקנדרי של הקבוצה בראשות ג׳איר אלכסנדר שנתן את העונה הטובה בקריירה, הוא מהבולטים בליגה, ומי ש׳תזכה׳ למפגש נגד הפאקרס בשלב השני בפלייאוף תצטרך לעשות זאת בעיקר דרך הקרקע. הקבוצה מוויסקונסין נותנת תקווה לאוהדיה הרבים שהשנה זה אמור לקרות, והיא ללא ספק הקבוצה הטובה ביותר בNFC כיום. לנו נותר רק לתהות עד כמה רודג׳רס יכל להצליח אילולא מייק מקארת׳י…

4. ניו אורלינס סיינטס (4-12). מקום שני בNFC. בדירוג הקודם: 12 (8+)

בדירוג הקודם, שערכתי לאחר רבע עונה (שבוע 4) ניו אורלינס היו במצב שונה לגמרי. תומאס היה פצוע וגם ההגנה סבלה מחוסרים רבים, בריס הסריח את המגרש כשגילו החל העונה לתת את אותותיו והם פתחו את העונה עם שני הפסדים בארבעת המשחקים הראשונים. אלא שמאז, שון פייטון הצליח להסתדר עם הכלים שיש בידו, וגם הפציעה של בריס שהכניסה לעניינים את טייסום היל לא נתנה לסיינטס להשפיע עליהם, כשהקבוצה יצאה לרצף של תשעה ניצחונות רצופים. בריס אמנם לא היה עד כדי כך רע כשחזר מהפציעה, אך הוא לבטח לא אותו השחקן שהיה עד לפני כמה שנים, כשהשבוע דווח ברשתות החברתיות כי בקבוצה מצפים ממנו לפרוש בתום העונה. לכן, הסיינטס שמו את כל יהבם על אלווין קאמרה שסיים את העונה עם 16 ט״ד על הקרקע ועוד חמישה נוספים באוויר, והיה לנשק התקפי בלתי עציר עבור פייטון. היכולת האדירה של קאמרה פתחה לחלוטין את ההתקפה של הסיינטס ואפשרה לתופסים כמו עמנואל סאנדרס וג׳ארד קוק לבלוט באנדזון. החולייה ההגנתית בניצוחו של דניס אלן המתאם עשתה עבודה פנטסטית לאורך כל העונה ונתנה שקט להתקפה. הנדריקסן עם עונה חלומית מצדו פירק את הקווטרבקים היריבים, כשגם הסקנדרי – שנחשב לחולייה החלשה של ההגנה, השתפר משמעותית. אחרי ההפסד האכזרי בשנה שעברה בהארכה לוייקינגס, והאכזרי עוד יותר לפני שנתיים נגד הראמס בגמר החטיבה, ניו אורלינס מתכוונת לשבור את תקרת הזכוכית של השנים האחרונות, ובהחלט יש לה את הכלים לכך.

5. טמפה ביי באקנירס (5-11). מקום חמישי בNFC. בדירוג הקודם: 8 (3+)

השודדים יצאו לדרך חדשה בפתיחת העונה, עם האוף-סיזן הכי מסקרן שראינו השנה. ההגעה של טום בריידי בן43 והחזרה המתוקשרת מפרישה של רוב גרונקובסקי גרמו לסקרנות עזה בקרב חובבי הליגה לצפות באריות מחוץ לכלוב הזהב של הפטריוטס. ממרחק של תשעה חודשים לאחור ניתן לקבוע בצורה חד משמעית שהניסוי צלח. זה אמנם לקח מעט זמן להתחבר, ובריידי היה צריך להתרגל לסכימות של ברוס אריאנס שדרשו ממנו לאמץ את הזרוע כמה שיותר, אך כיום טמפה נראית כמועמדת לגיטימית להעפיל לסופרבול – משפט שלא חלמו להגיד אותו בפלורידה בשנה שעברה. התקפת המסירה שלהם שנייה רק לקנזס, וכשיש כל-כך הרבה אופציות באוויר לא קשה להבין למה. אנתוניו בראון שחזר מהמתים באמצע העונה, מייק אוואנס, כריס גודווין, סקוטי מילר, רוב גרונקובסקי וקמרון ברייט סייעו לבריידי לרשום 40 ט״ד למרות גילו המופלג וביכולת מעודדת – במיוחד במשחקים האחרונים. הגנת הריצה, שהייתה הכי טובה בליגה בשנה שעברה שמרה על התואר גם ב2020, והגנת מסירה השתפרה משמעותית הודות לרוקי אנתוני ווינפלד שמועמד לזכות בתואר רוקי העונה. הבאקס מגיעים לווילד קארד כשהם בכושר מצוין ויישחקו נגד יריבה במאזן שלילי, כשלכולם ברור שהם הפייבוריטים. הסופרבול כידוע ייערך באיצטדיון הביתי שלהם, וסמכו על בריידי שהוא ייעשה הכל בכדי להגיע לשם.

6. בולטימור רייבנס (5-11), מקום חמישי בAFC. בדירוג הקודם: 3 (3-)

קבוצה נוספת שזכתה לתשבוחות על פעילותה בקיץ האחרון היא בולטימור רייבנס, שאחרי ההדחה המפתיעה ע״י טנסי בשנה שעברה, חיזקה את השורות עם קאליס קמבפל ופאטריק קווין (דראפט) והייתה בטוחה שתמשיך בדיוק מאיפה שעצרה ב2019. הקשיים נערמו בדרך, וודאי לקבוצה שלא אוהבת לשחק באוויר בעידן בו מסירה היא משמעותית יעילה יותר מריצה, אך הסיום של העונה הסדירה נתן הרבה סיבות טובות לאופטימיות עבור העורבים הסגולים. משחק המסירה החלש ביותר בליגה מגובה היטב בידי משחק הריצה שמדורג ראשון בפער ניכר, כשלאמאר ג’קסון חוצה את רף האלף יארדים. ההגנה הלוחצת מדורגת במקומות הראשונים במרבית הפרמטרים ביחס לשאר הקבוצות ועושה חיים קלים יותר להתקפה של הארבו. למרות סגנון המשחק הפרמטיבי לכאורה של בולטימור, הקבוצה מחזיקה בממוצע של 37.2 נקודות למשחק בחמשת משחקיה האחרונים והיא תגיע לפלייאוף בכושר לוהט מתמיד. קשה לי מאוד להאמין שהם יצליחו להוות איום על קנזס, אך כל עוד למאר לא עושה שטויות באוויר – בולטימור יכולה לכוון לגמר החטיבה ומשם לקוות לטוב.

7. סיאטל סיהוקס (4-12), מקום שלישי בNFC. בדירוג הקודם: 5 (2-)

סיאטל פתחה את העונה בסערה, חוותה דרופ משמעותי באמצע העונה וסיימה אותה עם ארבעה ניצחונות רצופים (2 על קבוצות פלייאוף) וכבשה את הבית שסומן בפתיחת העונה כחזק ביותר בליגה. ווילסון היה אדיר במחצית העונה הראשונה ונחשב כמועמד לMVP היחיד, אלא שמאז הרבה מים עברו בנהר, ההתקפה של סיאטל נחלשה ונראיתה אפורה לפרקים ארוכים כשגם הניסיונות לתת לראס לבשל כשלו נגד יריבות משמעותיות. הגנת המסירה של הקבוצה היא אולי הסיפור הגדול של העונה של סיאטל. הסיהוקס שילמו הון תועפות לג׳טס עבור הסייפטי המצטיין ג׳מאל אדאמס לפני העונה, בכדי לחזק את הסקנדרי. אלא שפיט קארול מעדיף את אדאמס בתור סייפטי שמצטרף לבליצים על הקווטרבק – למרות החסרון המשמעותי שנותר בעומק המגרש. סיאטל הייתה להגנת המסירה השנייה הכי גרועה בליגה, וזו שניסו למסור מולה הכי הרבה פעמים (42 ניסיונות מסירה נגדה בממוצע למשחק) בפער ניכר. בהתחשב בפער העצום בין הגנת הריצה להגנת המסירה של הקבוצה, בהחלט ניתן להבין מדוע כולן רוצות למסור נגדה. די קיי מטקלף עם עונה מטורפת והרבה מהלכים גדולים שהעניקו לסיאטל הרבה אוויר לנשימה במהלך העונה, ועושה רושם שהסיהוקס הצליחו לדוג דג ענק בדראפט הקודם. עם מהלכים גדולים בהתקפה ושיפור בסקנדרי סיאטל תנסה להגיע לסופרבול, לראשונה מאז הטרגדיה ב2014.

8. פיטסבורג סטילרס (4-12), מקום שלישי בAFC. בדירוג הקודם: 6 (2-)

יש ביטוי בתלמוד הבבלי שאומר ״מאיגרא רמא לבירא עמיקתא״ ומשמעותו – מהר גבוה לבור עמוק. לטעמי, המשפט הנ״ל מתאר היטב את העונה של הפלדות. פיטסבורג פתחה את העונה עם 11 ניצחונות מהדהדים והגנה אכזרית במיוחד שלא ריחמה על יריבותיה. ההתקפה התבססה בעיקר על מסירות קצרות של ביג בן לשלל מטרותיו, ובעזרת קו התקפי נהדר וחוליית תופסים מגוונת, ההתקפה הצליחה לעשות את שלה. משחק הריצה כמעט ולא היה קיים העונה עבור פיטסבורג שהסתמכה על ג’יימס קונר. רות׳ילסברגר, אולי בעונתו האחרונה בקריירה, נהנה משלל תופסים לא רעים בכלל כולל רוקי אחד (צ׳ייס קלייפול) שכיכב במהלך תקופת הניצחונות של הקבוצה. מי שנצצו במיוחד עבור הסטילרס הם קו ההגנה שנתן עונה פנומנאלית. טי ג׳יי וואט הוכיח שהוא למד כמה טריקים מאחיו הבכור ושיפר עמדות לקראת חוזה העתק שהוא צפוי לקבל. אחת מנקודות המפנה שהובילו לרצף ההפסדים היא פציעותיהם של דווין בוש ובאד דופרי. שני הליינבקרים שנתנו את העונה הטובה בקריירה שלהם עד כה גמרו את העונה ופגעו בחוזק ההגנה. ההתקפה נראית קצת אנמית וההפסד לבנגלס החלשים לפני שלושה שבועות הדליק לא מעט נורות אדומות בנוגע ליכולת הקבוצה. עם זאת, מדובר בקבוצה שניצחה העונה 12 משחקים ולבטח לא כדאי לזלזל בה. שמועות בנוגע לפרישה של ביג בן מתחילות לרחף באוויר והגעה לסופרבול תהיה אקורד סיום מושלם לקריירה.

9. טנסי טייטאנס (5-11), מקום רביעי בAFC. בדירוג הקודם: 9 (-)

הפתעת הפלייאוף של 2019 נתנה בתחילת הקיץ חוזים לטנהיל ודירק הנרי ונתנה עונה שעומדת בציפיות הריאליות של הקבוצה, עם פסגת בית הAFC דרום. שני הסופרסטארים של הקבוצה הצדיקו את החוזים. טנהיל הפך לגמרי את מעמדו מקווטרבק סביר מינוס במדי הדולפינס במשך מס׳ עונות לטופ 10 בליגה במדים של טנסי. דירק הנרי זכה למלוא הקרדיט עם הכי הרבה נשיאות העונה (378) וריסק את המגנים שלו פעם אחרי פעם בדרך ל2000 יארדים על הקרקע, העונה הכי טובה עבור רץ מאז עונת הMVP של אדריאן פיטרסון. הצד ההגנתי של הטיטאנים הוא לא כזה שניתן להתגאות בו, 19 סאקים בלבד ביצעה הקבוצה העונה – הנתון הנמוך ביותר בקרב קבוצות הפלייאוף, ובהיעדר לחץ אפקטיבי על הקווטרבק מנגד, הגנת המסירה של הקבוצה ספגה יארדים בקצב מסחרר. עם זאת, היכולת לכפות איבודים תהיה קריטית מאוד להצלחת הקבוצה בפלייאוף. טנסי הלכה ונחלשה באוקטובר-נובמבר אך ברגעי ההכרעה הצליחה לנצח את המשחקים הדרושים ולכבוש את הבית. ההכנה של ורייבל למשחקים הנחוצים הייתה נהדרת וטנסי מסוגלת להיות הפתעת הפלייאוף גם העונה.

10. אינדיאנפוליס קולטס (6-10), מקום שביעי בAFC. בדירוג הקודם:10 (-)

הקולטס בחיפושים אחר סופרבול ראשון מאז עידן פייטון מאנינג והם חוזרים לבמה המרכזית אחרי שנה היעדרות בניסיון נוסף להגיע אל האולימפוס. פיליפ ריברס המזדקן הוחתם עבור המשימה הלא פשוטה, כשבנוסף על כך אינדי חיזקה את ההגנה עם דיפורסט באקנר שהגיע בטרייד מהניינרס.  בעוד ריברס הציג יכולת מעוערעת ולא מאוזנת בעליל, ההגנה של הקולטס היא הסיפור האמיתי של עונת 2020 עבורם. דריוס לאונרד כיכב במרכז ההגנה והמשיך ביכולת שסייעה לו לזכות ברוקי ההגנתי של העונה לפני שנתיים. אקסיבייר רודס שהגיע מהוייקינגס ורוק יא-סין היו מצויינים בעמדות הקורנר, באקנר וג׳סטין יוסוטון הפעילו לחץ יעיל מהקו והגנת הקולטס הצליחה לנצח עבורם משחקים. ריברס כאמור היה לא יציב, ורייך העדיף לסמוך על ג’ונתן טיילור הרוקי, שהוביל את ההתקפה של אינדיאנפוליס. בעזרת הקו ההתקפי המצויין התקפת הריצה הייתה פרודוקטיבית והצליחה להשיג את מבוקשה. הקווטרבק בן ה38 יעמוד למבחן שעשוי לקבוע כיצד ייזכר בזיכרון הקולקטיבי והוא מקבל העונה אחלה הזדמנות להוביל את קבוצתו רחוק. לא בכל עונה זוכים לשחק עם הגנה שכזו. היכולת של פיליפ ריברס תקבע האם אינדיאנפוליס תצליח להוות איום או תובס בווילד קארד.

11. לוס אנג׳לס ראמס (5-11), מקום שישי בNFC. בדירוג הקודם:7 (3-)

הראמס חוזרים אל הפלייאוף אחרי שלא הצליחו להגיע לשם בשנה שעברה (הפסד אכזרי לניינרס בשבוע 16) ויינסו לשחזר את ההישג מ2018 – להגיע לסופרבול. אוהדי הקבוצה המועטים צריכים להתפלל בינתיים לשובו של ג׳ארד גוף למגרשים, לאחר ששבר את אגודלו כשזה נתקע במסכה של שחקן יריב בזמן זריקה. ההגנה של הראמס הייתה העונה לדעת רבים הכי טובה בליגה, ועל אף לא מעט משחקים בהם התקפת הקבוצה לא תפקדה, ההגנה הייתה שם כדי לחפות על החסרון ההתקפי. אארון דונאלד עם עונה נוספת לפנתיאון והוא ממשיך לבסס את מעמדו כאחד הטובים ששיחקו את המשחק. כמעט בכל מהלך הוא זוכה לשמירה כפולה ולעתים אף שמירה משולשת, מה שמוריד שמירה משאר קו ההגנה, וכך מורגן פוקס, לאונרד פלויד ומייקל ברוקרס נהנו מהשלל. וכשיש לך את גיילן ראמזי וג׳ון ג׳ונסון בקו השני והשלישי, גם באוויר לראמס יש כיפת ברזל. הקבוצה נפרדה השנה מברנדון קוקס וטוד גרלי – שניים מנשקיה ההתקפיים החשובים בשנים האחרונות ובהיעדרם, ולאור האפרוריות שאופפת את גוף – ההתקפה של מקוויי התקשתה לייצר נקודות. אייקרס, הנדרסון ובראון חלקו את הנשיאות מהבקפילד ובנו התקפת ריצת יעילה יחסית. הראמס יקומו וייפלו בפלייאוף הקרוב על ההגנה שלהם, שכבר הוכיחה העונה שהיא יכולה לרסק כל קבוצה שתבוא מולה.

12. קליבלנד בראונס (5-11), מקום שישי בAFC. בדירוג הקודם: 14 (2+)

תשפשפו את העיניים היטב והביטו למסך: קליבלנד בראונס בפלייאוף! לראשונה מאז 2002, הפרנצ׳ייז הכושל הצליח להגיע לאן שכל קבוצה אחרת בליגה הזו כבר הייתה ב18 שנה האחרונות- הווילד קארד. למען האמת, תכננתי לדרג את קליבלנד גבוה יותר, אלא שמכת הקורונה הקשה שפקדה את הקבוצה בשבוע האחרון הורידה אותה אצלי עד המקום ה12 בקרב הקבוצות שהגיעו לפלייאוף העונה. יש יותר קליבלנד בראונס מלחטוף את הנגיף דווקא בשבוע הכי קריטי של הארגון מאז תחילת המילניום? אלת הנאחס עדיין שוררת באוהיו. קליבלנד בנתה העונה סגל חזק, בייקר חזר לתפקוד נורמאלי אחרי עונת נפל ולמרות הפציעה המבאסת של אודל בקהאם ג׳וניור, הבראונס הצליחו לייצור לעצמם מספיק באמצעות משחק ריצה בהובלת ניק צ׳אב וקארים האנט. קווין סטפאנסקי נכנס לתפקיד שרבים נכשלו בו לפניו, ובנה סכמות התקפיות שהובילו את קליבלנד להיות אחת מהאטרקטיביות בליגה והוא ראוי לקרדיט עצום. מיילס גארט המשיך גם הוא בקו השיפור ונתן עונה שמציבה אותו בטופ 3 מועמדים לזכייה בשחקן ההגנה של העונה. מעודדים מהניצחון המכריע על פיטסבורג בראשון האחרון, קליבלנד מגיעה לפלייאוף במומנטום טוב ותקווה להפתיע למרות הקורונה, שלקחה ממנה גם את סטפאנסקי – שלא יוכל לעמוד על הקווים השבוע.

13. וושינגטון פוטבול טים (9-7), מקום רביעי בNFC. בדירוג הקודם: 28 (15+)

שינוי הכינוי הבעייתי ״רדסקינס״ לכינוי הגנרי ״קבוצת פוטבול״, התפוצצות פרשיית מין חמורה בכל דרגי ההנהלה, חשיפת מחלת הסרטן של המאמן החדש רון ריברה וחזרה מרגשת של אלכס סמית׳ למגרשים. וושינגטון פוטבול טים עברה טלטלות בשנה האחרונה ששום ארגון אחר בליגה לא עובר ב20 שנה, ואיכשהו – בזכות הבית הכי חלש אולי בהיסטוריה של הליגה, הצליחה להעלאות לפלייאוף – למרות מאזן שלילי. הישג שרק 5 קבוצות הצליחו לעשות קודם. החזרה הסנסציונית של סמית׳ לדשא היא אולי גם נקודת המפנה בעונה ההזויה של וושינגטון שנפטרה רשמית מהאסקינס וזרקה אותו מכל המדרגות לפני שבועיים. הרופאים כבר רצו לקטוע לו את הרגל אבל סמית׳ התעקש להמשיך בשיקום האינטנסיבי עד החזרה לשחק פוטבול, ולבסוף הוא היה סולידי (כמו בכל הקריירה שלו) מספיק כדי לתת להגנה שלו לעשות בשביל הקבוצה. ריברה כבר הציג לעולם הגנה מפלצתית עם קרוליינה בזמנו, והוכיח שהוא מסוגל גם בסביבה הרבה יותר קשוחה. צ׳ייס יאנג הצדיק את ההייפ שהיה סביבו לפני הדראפט ככל שהשבועות חלפו, ויחד עם דיארון פיין ומונטרז סווט ההגנה של הפוטבול טים הספיקה כדי לייצר ניצחונות, כשבעומק המגרש קנדל פולר, שחזר לקבוצה אחרי אליפות עם קנזס – היה יוצא מן הכלל. מלבד הניצחון על הסטילרס, בבירה לא הצליחו לנצח אף קבוצת פלייאוף וקשה לראות אותם עוברים שלב העונה (במיוחד לאור כשירותו של סמית׳), אך עצם ההגעה למעמד – הוא הישג ענק שאף אחד מהפרשנים לא הצליח לחזות.

14. שיקאגו ברס (8-8) מקום שביעי בNFC. בדירוג הקודם: 16 (2+)

היכולת לא הייתה משכנעת, הקווטרבקים התחלפו שוב ושוב ואפילו לנצח במשחק המכריע בשבוע 17 הברס לא הצליחו, אלא שההפסד של אריזונה לראמס העלה את שיקאגו לווילד קארד, בעיקר בזכות פתיחת עונה מוצלחת ולמרות ההמשך המגמגם. מיץ׳ טרוביסקי כזכור פתח את העונה כקווטרבק הפתוח של הקבוצה, היה חלש מאוד (למרות שהקבוצה ניצחה), והוחלף ע״י ניק פולס, שאמר לתקשורת ״לא אכפת לי איך אנחנו משחקים – העיקר הניצחון״ לאחר שקבוצתו לא הרשימה תחתיו אך הצליחה לעלות למאזן נהדר 1-5 אחרי שישה שבועות. אלא שאז החלה הדרדרות והבלוף התפוצץ, עד שפציעה של פולס החזירה את טרוביסקי לעניינים וזה החזיר את שיקאגו למסלול הניצחונות וסלל לה את הדרך לפלייאוף. טרוביסקי מסכם עונה מאוד לא יציבה מבחינתו ששוב מעלה המון ספיקות האם הוא ראוי להיות קווטרבק פותח של קבוצת פלייאוף. גם הקו ההגנתי החזק של הקבוצה ספג השנה עליות ומורדות קיצוניים, וקשה להעריך את היכולת של הקבוצה לקראת הווילד קארד. משחק הריצה הדליל של הדובים השתפר משמעותית בשבועות האחרונים, ויוכל להיות אקס-פאקטור עבורם בפלייאוף. עם כל חוסר הוודאות ששורר סביב היכולת האמיתית של שיקאגו – היא בעיניי הקבוצה הכי חלשה בפלייאוף העונה.