תורת המספרים: שמונה בעקבות אחד.

תורת המספרים: שמונה בעקבות אחד.

בכל שבוע, נתעמק במספר אחד בסדר עולה ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר. הטור השבוע בא בעקבות תגובה של אור, תודה!

נה נה ני דיגידם דיגידם, נה נה ני דיגידם דיגידם, נה נה ני ני ני דיגידי דיגידם – שיר מספר שמונה, יענקל׳ה רוטבליט.

״…וברגע זה השופט הולך להוציא כרטיס, איזה כרטיס זה יהיה… היד הולכת לכיס האחורי! אדום, זה הולך להיות אדום! טאקה פאוליסט יורחק מהמשחק, והפועל מכביסט נשארת בעשרה שחקנים, וכעת, לפי ההנחיות החדשות של פיפ״א, תאלץ מ.ס. בני-בית״ר להוציא גם היא שחקן על מנת לא לאפשר להם יתרון…״. ״יש שריקה! וזו החמישית שלו, והוא יסיים את המשחק על הספסל, וכמובן שעל פי ההנחיות עכשיו גם עירוני אליצור יאלצו לספסל שחקן שלהם…״

נשמע מופרך? תתפלאו. מסתבר שבתקופה די ארוכה יחסית (שבע שנים), ליגת ההוקי האמריקנית, הNHL, הנהיגה חוק הזוי שכזה, כלומר חוק שנבע מאותו עקרון, רק קצת הפוך. בהוקי, כמו בענפים אחרים (כדוריד וכדורמים), שחקנים מורחקים על עבירות לפרקי זמן של 2-5 דקות שבמהלכם קבוצתו של השחקן שביצע את העבירה משחקת בחסרון של שחקן (או יותר) מה שנותן לקבוצה השניה יתרון של שחקן. במידה ושני שחקנים משתי הקבוצות מעורבים בתקרית, שניהם מורחקים והמשחק ממשיך עם שמונה שחקנים (ארבע על ארבע) כשלאף צד אין יתרון. זה בתיאוריה; בפרקטיקה, אם הקבוצה שאתה משחק מולה הם האדמונטון אוילרס של תחילת שנות השמונים, ובשורותיה משחק ווין גרצקי, 8 שחקנים על הקרח כמוהם כיתרון.

ווין גרצקי (משמאל) והקורבן היומי שלו (מימין)

נר שמיני

האדמונטון אוילרס בתחילת שנות השמונים הפכו את המצב של ארבע על ארבע על ראשו, כשפיתחו מהלכים שניצלו את המרווח היחסי שנוצר על הקרח בעקבות ההרחקות לכיבוש מהיר של שערים. השחקן המוביל של האוילרס, ווין גרצקי, הפך במצבים האלה לקטלני במיוחד בכך שהצורך של ההגנה להתפרס השאיר לו עוד יותר שטחים לנוע בהם, והדבר האחרון שאתה רוצה מול האוילרס זה את גרצקי בתנועה חופשית.

כדי להבין את הגדולה של ווין גרצקי, צריך להבין את המשחק המכונה בארה״ב וקנדה ״הוקי״ (ובשאר העולם הוקי-קרח) בתקופה ההיא. המשחק היה גירסה על הקרח של פוטבול. שחקני הוקי היו בריוני קשקשים שהתמקדו בלהעיף כל דבר שבדרכם אל הדיסקה (puck), ולכשזכו בה, נכנסו עם הראש והגוף בשחקני ההגנה שעמדו בדרכם אל השער. גרצקי, 1.80 מטר על 80 ק״ג, ננס במושגים של הNHL, לא היה שורד דקה אם היה מנסה לשחק ככה. למזלו הוא לא היה צריך. היכולת של גרצקי היתה להבין לאן הדיסקה הולכת להגיע, ולקרוא את תנועת כל השחקנים על הקרח, כדי למצב את עצמו חופשי ובתנועה. האוילרס מצדם שחקו מסביבו כאילו חייהם תלויים בכך, והתנועה שלהם ״ללא כדור״ היתה מהפכנית. הם נעו על הקרח במהירות ואגרסיביות כאילו הדיסקה אצלהם ולא אצל מישהו אחר, ההגנות לא יכלו להתמודד עם התנועה הזו והתוצאה היתה שהסגירה על השער לא היתה הרמטית ואגרסיבית, ואפשרה לגרצקי לנוע אל השער ולהבקיע.

אבל, הוקי משחקים לא בשטח של מגרש כדורגל או פוטבול, אלא ב״זירה״ שגודלה 200 על 85 פיט (כ61 על 26 מטר), ועם כל הרצון הטוב, כשמדובר בארבעה שחקנים על 26 מטר, בסופו של דבר קשה למנוע מהם לסגור על השחקן עם הדיסקה ולמנוע ממנו תנועה חופשית בייחוד באזור השער שגם אין הרבה לאן לזוז גם ככה, וגם השוער מצטרף לסיפור. אבל! אם אנחנו משחקים עם 8 שחקנים על הקרח, שלושה שחקני הגנה ושוער, הרי שהיכולת של ההגנה להסגר נפגעת, וגרצקי יכול לנוע יותר בחופשיות ולסדר לעצמו או לחבריו לקבוצה מצבי הבקעה נוחים, ואכן האוילרס הבקיעו בסיטונאות מהמצבים האלה, עד שבאה הליגה ועצרה את החגיגה.

גרצקי וידיד בפוזה אופיינית

שמיני עצרת

ב1985 הודיעה הנהלת הNHL כי, במקרה שבו מורחקים שחקן (או יותר) מכל צד, הקבוצות תמשכנה לשחק בהרכבים מלאים בעוד השחקנים המורחקים יושבים בpenalty box. המטרה היתה אחת ויחידה: לבטל את היתרון המסיבי של האוילרס במצבים האלה. המניע הזה היה כל כך ברור שהחוק זכה לכינוי The Gretzky Rule. גרצקי עצמו הביע ביקורת נוקבת על החוק:

במקום לנסות לעודד שחקנים אחרים להצטיין, הם פשוט מעודדים חוסר הצטיינות…. כולם דברו איך החזרנו את הskating למשחק, ועכשיו הם שוב לוקחים את זה מאיתנו… אם תסתכלו על חלק מהקבוצות שהצביעו בעד החוק, אפשר להתערב שאלה לא הskaters… אנחנו שומעים שהאוהדים והקבוצות והשחקנים כולם רוצים להוריד את האלימות בהוקי, אבל עכשיו, תוכל לקבל penalty ולא ממש להפגע מזה. אני חושב שזה רק יהפוך את המשחק ליותר אלים.

זו לא היתה הפעם הראשונה (ולא האחרונה) שהליגות החליטו להעביר חוק להתמודד עם דומיננטיות של שחקן. בעקבות השליטה של לו אלסינדור (לימים קרים עבדול-ג׳באר) בצבע והעובדה שהפרש הגבהים בינו לבין שאר שחקני הקולג׳ים היתה מגוחכת, ההטבעה (slam dunk) נאסרה בNCAA (התאחדות ספורט הקולג׳ים) במה שכונה ״חוק אלסינדור״. וילט צ׳מברליין שהיה אימת כל יריביו מתחת לסל גרם לליגת הNBA להרחיב את קו הזריקה החופשית, דבר שהגדיל את ה״צבע״, האזור בו נאסר על שחקני הגנה לשהות ללא כדור יותר משלוש שניות. בעקבות הדומיננטיות המוחלטת שהראה בוב גיבסון ב1968 (1.12 ERA) וזורקים אחרים הוחלט להוריד את גובה גבעת הזורק מ15 אינצ׳ים ל10. אבל כל אלה מהווים שינוי של אלמנט במשחק, ושינוי גורף. שינוי חוקים כמו חוק גרצקי בעצם יוצר פה מצב של איפה ואיפה בין ״שחקן הזה עשה עבירה ולכן תשחקו שתי דקות בחסרון של שחקן״ לבין ״שני שחקנים עשו עבירה ובעקרון צריכים לשחק 4 על 4 אבל ווין גרצקי כזה תותח שאנחנו לא ניתן לכם לשחק ככה״. זה כמו שיגידו שלמרות שעבירה בכדורסל היא 2 זריקות, סטף קארי זורק רק 1 כי גם ככה הוא לא מחטיא, ובכלל אין עליו and one כי זה לא פייר, רק שיציגו את זה כ״והיה והשחקן שעליו נעשתה העבירה קולע מעל 90% לא ישרקו לטובתו 2 זריקות חופשיות אלא אחת וכן לא תשרק לטובתו זריקה חופשית במידה ו…״.

לא שזה עזר יותר מדי. יש סיבה שווין גרצקי מכונה The Great One. אם בכדורגל, בכדורסל, בבייסבול יש ויכוחים מי היה הגדול מכולם, הרי שבהוקי אין דיון, ההסכמה היא אוניברסלית. כדי להבין ״מי זה גרצקי״ תחשבו על שילוב של הדומיננטיות של מראדונה, הכשרון של פלה, אינטליגנצית המשחק של קרויף, קריאת המגרש של זידאן, התנועה של כריסטיאנו והגאונות של מסי עם קבוצה כמו האוילרס שהם שילוב של איאקס שנות השבעים וברצלונה של הטיקי-טקה. ״חוק גרצקי״ פורסם בסוף עונת 1985, בדיוק בזמן שהאוילרס חגגו את הסטנלי קאפ השני שלהם בשלוש שנים. בשלוש השנים הבאות, חוק גרצקי או לא, זכו הגדול מכולם והאוילרס בעוד שני גביעי אליפות. ב1988 הוא הועבר בטרייד לקינגס מלוס אנג׳לס, ואמנם המשיך לבקר תדירות בפלייאוף, אבל אליפות הוא לא ראה, ולא סתם. התרומה הגדולה ביותר של גרצקי להוקי היתה שהוא הפך את הספורט מענף אינדיווידואלי לענף קבוצתי. אלא שלקח למהפכה זמן לחלחל ובינתיים הוא מצא עצמו בקבוצות שהטקטיקה שלהם היתה ״תעבירו את הדיסקה לגרצקי, ותרדו להגנה״. זה לא הפריע לו להמשיך להעמיד סטטיסטיקות מופלאות ולקבוע שיאים שחלקם הגדול לא נשבר עד היום. לאחר פרישתו ב1999 ניסה גרצקי את כוחו באימון אבל ויתר די מהר, כי הרי הכל אפשר ללמד, חוץ מגדולה.

מספר חזק: טום צ׳יימברס

עמכם הסליחה, ועם כל השחקנים הנהדרים שלבשו את מספר שמונה, שאל רובם נגיע בהמשך, אבל אם יש סיפור שצריך לספר, זה טום צ׳יימברס. האיש, למי ששכח, נבחר במקום השמיני בדראפט בסיבוב הראשון, שזה מאוד מכובד, על ידי הקליפרס, שאחרי שנתיים העבירו אותו בטרייד לסיאטל סופרסוניקס, ושם, ולאחר מכן בסאנס, רשם צ׳יימברס עשור שבו הוא הפך לשחקן מאוד נחשב בליגה, עם 20.5 נקודות למשחק, 6.6 ריבאונדים ו2.35 אסיסטים, וגם 4 הופעות באולסטאר ואפילו נבחר לMVP של האולסטאר ב1987. אבל אם תשאל את תושבי מדינה אחת במזרח התיכון, זה לא מה שזוכרים ממנו.

הימים ימי הניינטיז העליזים, ימי המדבר, מכבי ת״א לוקחת אליפות בישראל בהליכה לאחור, אבל אירופה שבשנות ה80 עוד היתה בהישג יד הולכת ומתרחקת. מכבי ממשיכה לקטוף מכל הבא ליד בליגה, וקטש, ליף, שטיינהאוור, ושלף מצטרפים להנפלד, דניאל, וראדיסב צ׳ורצ׳יץ׳, שבשלב הזה, פלוס 40 קילו ומינוס אזרחות ישראלית, שיחק כזר. ואז יצאה ההודעה על החתמת טום צ׳יימברס. תקשורת הספורט נפלה על הקרשים. לא כל יום מגיע לישראל שם כזה עם רזומה של יותר מ20,000 נקודות. ונכון שהבחור בן ה35 בסוף הקריירה, אבל עדיין, קריירה של NBA, לא של הליגה האדריאטית. צ׳יימברס קיבל את גופיה מספר 8 וכולם התיישבו לראות מה הוא הולך לעשות.

וכגודל הצפיות. כלומר, 17.7 נקודות למשחק (15.1 באירופה) זה סבבה, אבל משחקן זר בסדר גודל כזה מצפים ליותר, הרבה יותר. וגם אם לא, אז לא מצפים לערב כמו ההוא בברצלונה שבו צ׳יימברס החטיא כל אחת מאותם 14 נסיונות, כולל הטבעה. וגם לא מצפים שעליו יקלע עדי גורדון את סל הניצחון בגמר הגביע באותה עונה. וכך, אחרי עונה אחת שבה, אם לצטט את מוטי דניאל ״תרומתו העיקרית הייתה בהעלאת הסכומים בפוקר״ (ולהפסיד את הסכומים האלה לכולם), והאליפות היחידה בחייו, עזב צ׳יימברס את ישראל, ודי מהר גם פרש מכדורסל בכלל והיום הוא מדי פעם עולה לכותרות באיזה נסיבות לא חיוביות של תקיפה, אם כי מדו״ח המשטרה עולה שהאגרופים לפחות פוגעים.

איזה מספר לבשתם ביסודי? אתם מוזמנים להציע רעיונות בתגובות! בשבוע הבא: מלחמת ההתשע.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. asaf

    23 דצמ 2020 19:52:19

    מעולה ארז. אגב מגיל קטסל ועד סוף יא ששיחקתי במסגרת מקצוענית בתור שחקן ספסל אפור(הרבה רצון טוב ולחימה , הרבה פחות כשרון ויכולת) לבשתי את מספר 8 ..
    הסיבה הייתה בגלל שמעון אמסלם שבתור אוהד הפועל מתחילת שנות ה-90 הוא בלי ספק גיבור ילדותי ונעוריי.

  2. מנחם לס

    23 דצמ 2020 20:03:56

    מספר 8 ידוע כמספר של "הרמוניה" ו-"שיווי משקל". בסין הוא גם מספר המביע "מזל" "כוח".
    פיטגורס כינה את מספר 8 "OGDOAD" – 'קדוש'.

    המשחקים האולימפיים בבייג'ינג היו ב-8/8/08 וניפתחו ב-8 דק' ו-8 שניות אחרי השעה 8 בערב.
    שימו לב:

    9X9 + 7 = 88

    9X98 + 6 = 888

    987X9 + 5 = 8888

    9876X 9 + 4 = 88888

    98765X 9 + 3 = 888888

    987654X 9 + 2 = 8888888

    9876543X 9 + 1 = 88888888

  4. אור

    23 דצמ 2020 21:21:24

    מעניין, אני עוקב אחרי הוקי שנים ולא ידעתי שהחוק הקיים עם העבירות היה שונה ועכשיו כזה בגלל גרצקי.
    .
    פספוס גדול שלא הצליח להביא את הגביע ל-LA, אבל לפחות זכיתי לראות בלייב את שתי האליפויות הראשונות והיחידות בינתיים.
    .
    תודה ארז

  7. אהרון שדה

    23 דצמ 2020 23:14:40

    אצלי 8 זה קודם כל אורי מלמיליאן כפי שמנו אמר לפניי
    הנער ממילא השחקן הכי הגון ולדעתי גדול שחקני בית"ר .
    עוד דברים ב 8 הם מספר שערי הולנד בזכייה ביורו ….88 כמובן

    ה 8 הנוסף הוא המועדון הנחשב ביותר בעולם הספורט
    והוא מועדון אלופות העולם בכדורגל גרמניה ,איטליה ,אנגליה ,ספרד ,צרפת אורגוואי ,ארגנטינה וברזיל.

    עוד 8 משמעותי ביותר הוא כמובן ההצגה של פלפס מאולימפיאדת מבייגינג' …08 עם 8 מדליות זהב.

    1. אהרון שדה

      23 דצמ 2020 23:17:12

      8 הם מספר המדליסטים הישראלים בכל הזמנים כמובן מועדון שכולל את
      יעל ארד וירדן ג'רבי בין הנשים
      וכן אורן סמדג'ה ,אריק זהבי ,גל פרידמן ,שחר צוברי ,מיכאל קולגנוב ואורי ששון מבין הגברים.

  8. אהרון שדה

    23 דצמ 2020 23:38:24

    9. מבחינת ספורטאי אז בעיני זה קודם כל מ.י.ק.י ב.ר.ק.ו.ב.י.ץ
    גדול כדורסלני ישראל בכל הזמנים.

    9 בעולם הוא מרקו ואן באסטן מספר 9 האמיתי והנהדר של נבחרת הולנד ומילאן

    אבל ה 9 הכי גדול מבחניתי זה 9 שלעולם לא קרה ואני כחובב ספורט מחכה ל 9 הזה כמדומני מאז 1984 והעולם מחכה לו מאז מקסיקו 1968.

    ואני מתכוון כמובן ל 9.00 מטר בקפיצה לרוחק .
    ב 1968 קבע בוב בימון 8.90 בגבהי מקסיקו שיא עולם מטורף שהחזיק משך 23 שנה עד אליפות העולם 1991 בטוקיו שם קארל לואיס אלוף האולימפי הגיע לתחרות עם רצף נהדר של 65 ניצחונות ברציפות .
    בתחרות הזו עשה לואיס את המקבץ הטוב ביותר בהיסטוריה כאשר קפץ 8.68 ואז 8.83 לאחר מכן הוא עבר את השיא של בימון עם 8.91 אך מעל הרוח המותרת כך שזה לא נחשב כשיא עולם
    בקפיצתו האחרונה בתחרות הוא קבע את שיאו 8.87 אלא שהמדהים הוא שזה הספיק לו רק למדליית כסף שכן
    בן ארצו מייק פאוול הדהים את העולם למרות תחילת תחרות ראה של 7.85
    אח"כ התקדם ל 8.54 ואז ירד ל 8.29 בקפיצה 4 נפסל
    אך בקפיצה 5 הוא הדהים בהתעלות חד פעמית ברוח גבית מותרת עם 8.95 !!!!

    8.95 של פאוול הוא שיא העולם עד היום

    אבל את המספר שאני כ"כ מחכה לו הוא לא קבע ורף 9.00 מטר עדיין קיים
    אני כבר מעל 37 שנה חובב ספורט ואני לעיתים משתעשע איפה אני אהיה (בתקווה ….) כאשר אתלט יפרוץ את המחסום הכי גדול בהיסטוריה של 9.00 מטר ברוחק.

    1. ארז

      24 דצמ 2020 10:40:05

      האמת שאני מאוד רוצה להכניס את בימון אבל לך תדע איפה זה נכנס, יש פורמט הרי. אבל כן, זוכר את השבירה של פאוול. יחד עם השיא של מייקל ג׳ונסון ב200, השיא של בן ג׳ונסון ב100 והגביע של מראדונהאלו שלושת הרגעים שהכי זכורים לי כילד או נער חובב ספורט שגרמו לי להרגיש איך העולם ואני עוצרים את הנשימה לרגע.

  11. jefffoster10

    24 דצמ 2020 19:26:30

    תודה ארז, ממש מעניין
    לגבי 9- רף ה-9 מ' בקפיצה לרוחק בהחלט משהו מיוחד לכתוב עליו. גם אולי על עמדת ה-9 בכדורגל, איך השתנתה העמדה והתפקוד של חלוץ 9 על המגרש (או שאתה שומר את זה למס' 10).

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט