שני צעדים לפני אמצע העונה אנחנו כבר יודעים לאן רוב הקבוצות הולכות, וסוכני ההימורים בווגאס כבר מתחילים לסמן לנו פייבוריטיות לקראת הפלייאוף. השבוע קיבלנו את טום בריידי שלימד שיעור את ארון רודג'רס, קיבלנו תשובה לגבי מידת המוכנות של באפלו למקום בין הגדולות וב-NFC מזרח עדיין אין קבוצה במאזן חיובי. אבל מבחינתי הסיפור הגדול של השבוע, הגיע קצת אחרי שכל המשחקים הסתיימו.

1. קשה להתעלות על החזרה של אלכס סמית' למגרשים, אך בחסותם של הניו יורק ג'טס (עוד עליהם בהמשך) קיבלנו קמבאק מרגש לא פחות, כאשר הקווטרבק של מיאמי טואה טאגוולואה, אחד הפרוספקטים המדוברים בהיסטוריה עלה לראשונה על המגרש של הגדולים. אבל מה שהיה אמור להיות נקודה חמודה בסיפור של השבוע קיבל תפנית קצת אחרת.

הרוקי שחזר מפציעה שסיכנה את המשך הקריירה שלו קיבל קצת דקות גארבג' טיים במשחק האחרון, אך ביום שלישי הודיעו הדולפינס שהחל מרגע זה טואה הוא הקווטרבק הפותח של הקבוצה, מהלך די מפתיע בהתחשב ביכולת שהציג הקווטרבק עד לאותה נקודה – ראיין פיצ'פטריק.

טואה היה אמור לקחת את התפקיד שלו בנקודה מסוימת, זה היה ברור לכולם, פיצ'מג'יק רק חימם לו את הכיסא, אך הצורה בה זה נעשה שינתה את התמונה. האיש והזקן הוביל את מיאמי למאזן חצוי, שמר אותם במאבק על הפלייאוף ולפי כל המדדים המתקדמים הוא משחק העונה כמו אחד מעשרת הקווטרבקים הטובים בליגה.

תתאר את היום שלך, נשאל הקווטרבק המודח ביום רביעי: "בגדול, פיטרו אותי אתמול בבוקר ואז ביקשו ממני להשתתף בישיבה בזום, בה היו נוכחים מי שפיטר אותי והמחליף שלי ואז דיברנו במשך ארבע שעות על הטעויות שעשיתי במשחק".

צריך לזכור, אין אדם בעולם שלא רוצה בהצלחתו של טואה, כולל זה ש"פוטר" מתפקידו ומגדיר את עצמו כמנטור שלו. אפילו הוא חגג את הכניסה שלו למגרש כאחד הרגעים המרגשים של העונה. צריך גם לזכור שפיצ'פטריק מודע לחלוטין למעמד שלו בליגה, כשחקן "גשר" שאמור לייצב את העמדה עד שהקבוצה שמחזיקה בו תמצא את קווטרבק העתיד שלה – וזה קרה – אבל עדיין בסוף היתה הרגשה לא נעימה.

ממועדון שעשה את הכל לא נכון בשנים האחרונות הדולפינס הפכו בשנתיים האחרונות לקבוצה מעניינת שעושה הרבה דברים כמו שצריך ומביאה למסך את האוהד הנייטרלי שרוצה בהצלחתה. ואז בשניה אחת חזרה אחורה בזמן.

בדיווחים האחרונים דובר על כך שהמהלך הזה תוכנן זמן רב, ובקבוצה רצו לתת לטואה את שבוע החופש כדי שיהיו לו שבועיים להתכונן למשחק הראשון שלו כפותח. הם גם ציינו את זה ששבוע הביי של מיאמי הוקדם בשל מגיפה הקורונה (תוכנן לשבוע 12), אבל בכל הסיפור הזה לא ציינו מדוע לא דיברו עם פיצ'פטריק וסיפרו *לו* על המהלך. בטח כאשר מדובר במי שאמור לעזור למחליף שלו לעשות את הצעדים הראשונים שלו בליגה.

אז כן, כנראה שפיצ'פטריק הבטיח לעצמו חוזה נוסף בקבוצה שעדיין מחפשת את המחליף שלה. הוא גם עשה קריירה גדולה יותר משכל אחד – כולל הוא עצמו – דמיין. אבל קשה שלא להתחבר לשחקן שבילה את כל הקריירה שלו כאאוטסיידר ופתאום הרגיש שסוף סוף הקבוצה שלו, רק כדי שאותה קבוצה תמשוך לו את השטיח מתחת לרגליים. כנראה שגם לו נגמרו הקסמים.

2. למרות מה שנכתב עד עכשיו, מגיע גם לטואה הרגע שלו בשמש. לאחר שראה את החלום שלו מתנפץ עם פציעה במשחק חסר חשיבות, עבור קבוצה שלא שילמה לו שכר, הבחור הצעיר מהוואי לא נתן רגע לו חיכה כל חייו לחמוק ממנו. עם סיום המשחק, אחרי שכולם כבר הלכו, הוא פשוט התיישב על קו ה-15, הנקודה בה נפצע, לאחר תיקול של שחקן יריב. קשה למצוא מישהו שלא התרגש כשראה את זה.

3. אגב, ראיין טנהיל – עוד קווטרבק שהקריירה שלו נראתה גמורה אחרי התקופה בסאות' ביץ' – פתח ב-15 משחקים מאז שעזב את פלורידה. באותם משחקים הוא הצליח להשיג טאצ'דאון ב-83% מהמקרים בהם הגיע לרד זון. אז אולי לפיצ'מג'יק יש עוד תקווה.

4. קבוצה בה נראה שהתקווה מעולם לא היתה קיימת היא הג'טס. החברים הירוקים מניו יורק מצליחים למצוא שוב ושוב דרך לרדת עמוק יותר בתהום, גם כשנראה שאין שום סיכוי שזה יקרה. השבוע שלהם התחיל עם ריב בין מתאם ההגנה גרג וויליאמס (למה מישהו עדיין מעסיק אותו???) למאמן הראשי אדם גייס:

המשיך בתבוסה על האפס מול אותם דולפינים מהמערכה הקודמת, ונגמר בכך שהשחקן שהעבירה לטמפה ביי אפילו לא רצה לחזור עם הקבוצה לניו יורק. הוא פשוט נכנס לאוטו ונסע לשם ישירות ממיאמי:

אחרי הניצחונות של אטלנטה והג'יינטס הג'טס נותרו הקבוצה האחרונה ללא ניצחון. כשההפרש המצטבר בששת המשחקים שלה הוא מינוס 110, ואפשר להתחיל לדבר עליה כאחת הקבוצות הגרועות בהיסטוריה.

לפחות המשחק שלהם השבוע סיפק לנו את הרגע המושלם של 2020:

5. לאחר שאיבדו את סטאר לולאטי בתחילת העונה (בחר לא לשחק), הבילס איבדו השבוע גם את האריסון פילפס שייעדר לתקופה לא ידועה. לא סתם ראינו השבוע את קנזס סיטי חוגגת מול על הקרקע.

6. אני רוצה לחזור לנקודה שהעליתי בשבוע שעבר על השיפוט, איתו יש לי שתי בעיות. הראשונה, היא שהליגה מסרבת לקבל את העובדה שגם להגנה יש זכות לשחק. להלן דוגמה:

הבעיה היא השניה, שהתייחסתי אליה גם בשבוע שעבר, היא חוסר האחידות. להלן שתי דוגמאות:

אז כן, אפשר לראות מהקישורים ששמתי שזה מפריע לי ברמה האישית כי זה פוגע בקבוצה שלי. אבל זה בעיקר פוגע בי ברמה האישית כי ההנאה שלי מהמשחק נפגעת. פוטבול הוא מאבק בין מוחות התקפיים להגנתיים (מאמנים ושחקנים), כשמוציאים משהו מהשוואה המשחק שאנחנו אוהבים נהרס. אני בטוח שאפילו המצדדים הגדולים של המשחק ההתקפי וה"אייר רייד" לא רוצים את זה.

7. איך אפשר שלא לאהוב את דריק הנרי?

8. מישהו יכול לעזור לנו למצוא מה לא בסדר בתמונה הזאת?

9. הליגה רמזה השבוע שככל הנראה היא בונה על זה שהיא תצטרך לממש את האופציה של "שבוע 18" עבור קבוצות שייאלצו לשנות את הלו"ז בשל נגיף הקורונה, כאשר ביטלה את משחק הפרובול. נקווה שזה יסתיים רק בזה.

10. אני חושב שזה הציוץ המושלם לסיים איתו:

*

משחק יום חמישי: ניו יורק ג'איינס (5:1) אצל פילדלפיה איגלס (1:4:1)

באופן הזוי לחלוטין המשחק הזה הוא בעל חשיבות עצומה עבור שתי הקבוצות, מכיוון שלמרות המאזן המזעזע של שתיהן, ניצחון כאן יקרב אותן לכרטיס לפלייאוף, בעוד המפסידה תתקרב עוד יותר לבחירה השניה בדראפט (הראשונה שייכת לג'טס). ככה זה כשאתה משחק בבית ה-NFC  מזרח…

המארחת תנסה להסתדר שבוע נוסף בלי מרבית הכלים ההתקפיים שלה, כשהשבוע היא תחסר גם את הרץ הפותח מיילס סנדרס שנפצע בברך ביום ראשון ולא יעמוד לראשותו של דאג פדרסון. המחליף שלו, בוסטון סקוט, רשם לזכותו עד עכשיו רק 21 נגיעות בכדור. לפחות הם יכולים לסמוך על הרסיבר הצעיר טרוויס פולגם, שכבר עבר שלוש קבוצות בשנתיים, אך מתגלה בשבועות האחרונים כשחקן לא רע בכלל.

בצד השני ינסו להתבסס על משחק הריצה שלהם, שמתחיל להתאושש לאחר הפציעה של סקון ברקלי. דבנטה פרימן מוכיח שיש לו עוד קצת דלק במיכל, והוא ינסה לעשות נזקים מול אחת מהגנות הריצה הגרועות בליגה.

הימור: משחק מרושל שייגמר בניצחון המארחת.