כוכבים נופלים- סיכום מחזור 6 בNFL

מאת צוות הופס פוטבול: עידו רבינוביץ', רביב פייג ויאן מלניקוב

משחק שירצה לשכוח, אהרון רודג'רס

שישה מחזורים לתוך העונה ונותרנו עם שלושה קבוצות לא מנוצחות. סיאטל, פיטסבורג, וטנסי אבל שלושתן עוד צריכות להשלים משחקים בגלל שהיו בביי או בגלל הקורונה.

ומהצד השני, הג'טס. שעובדים קשה להיות אחת הקבוצות הגרועות של השנים האחרונות. ולמרבה הפלא, אדם גייס עדיין לא מובטל.
מלבד זאת היו כמה משחקים מעניינים השבוע, חלק מהמשחקים שהיו צריכים להיות צמודים נגמרו בצורה חד צדדית וחלק שהיו צריכים להיות חד צדדים נגמרו במותחנים צמודים.
כל זאת ועוד בסקירה שלפניכם.

ניו יורק ג'איינטס (5-1) – וושינגטון פוטבול טים (5-1) 19-20

במחזור השישי של העונה, הצליחה סוף סוף קבוצה ביתית לנצח באיצטדיון מטלייף, והניו יורק ג'איינטס חילצו את ה"ניצחון" הראשון שלהם העונה מול וושינגטון המקרטעת.
דניאל ג'ונס עשה את המינימום האפשרי כדי למזער טעויות ולהחזיק את הקבוצה שלו בחיים וכיאה לק"ב שלא בטוח בעצמו, רץ הרבה בעצמו (היה הרץ המוביל של הקבוצה).
לעומת זאת וושינגטון לא חסכו בטעויות. ניסיון שער שדה כושל ופאמבל סופר קריטי של קייל אלן ברבע הרביעי עזרו להשאיר את הג'איינטס במשחק.
בכל זאת עם 43 שניות על השעון קבוצת הפוטבול של וושינגטון הצליחה להגיע למצב של לפחות לשלוח את המשחק להארכה עם נקודת הבונוס, אבל  ריוור-בואט רון ריברה החליט להמר על הניצחון והלך על המרת שתי נקודות שלא צלחה.

ג'קסונויל ג'אגוארס (5-1) – דטרויט ליונס (3-2) 34-16

ג'קסונויל חוזרת לממדים הטבעיים ולמי שחשבנו שהם יהיו לפני תחילת העונה כשדטרויט לא התקשתה במיוחד להוביל בבטחה כל המשחק ולבסס את הניצחון השני שלה העונה.
דאנדרה סוויפט, הרץ של דטרויט עם השם הכה מתאים, נתן ביצועים יפים על המגרש כשחתך את הגנת ג'קסונוויל ל114 יארד ב14 נשיאות ושתי כניסות לאנד זון.
בעוד בג'אגוארס לא ממש הצליחו להשיג יארדים על הקרקע מול הגנת דטרויט שגם כיסתה יפה את "השמות הגדולים" בחוליית התופסים של ג'קסונויל ואילצה את גרדנר מינשו להשתמש בקילאן קול שהשיג יום קריירה עם 143 יארד ב6 תפיסות.


אינדיאנפוליס קולטס (2-4) – סינסנטי באנגלס (1-4-1) 27-31

הניצחונות ממשיכים לחמוק מג'ו בורו והסינסנטי באנגלס במה שנראה כמו משחק בו הבנגאלס נראו לרגע שהם מתעלים לדרגה הבאה שהם כה קרובים אליה.
 סינסנטי פתחו את המשחק בסערה עם 3 ט"ד ברבע הראשון ל21-0 קליל אבל לא הצליחו לשמור על המומנטום והסתפקו בשני שערי שדה כל שאר המשחק כשהם רואים באימה איך פיליפ ריברס והתופסים שלו מצמצמים את הפער ומדביקים ועוברים אותו בסוף הרבע השלישי.
המשחק היה עוד בהישג יד של סינסנטי כשבורו הוליך דרייב במטרה לסגור פער של 4 נקודות. אך הדרייב הזה נעצר 3 יארד מהאנד זון של אינדי כשבורו מסר לחטיפה מסיימת משחק עם 40 שניות על השעון.

פיגור של 21 נקודות ברבע הראשון? אין בעיה. פיליפ ריברס



ניו אינגלנד פטריוטס (3-2) – דנבר ברונקוס (3-2), 12:18.

הניו אינגלנד פטריוטס מציגים מאזן שלילי. עד ראשון האחרון, זה משפט שלא נאמר כבר 18 שנה. ולמען האמת, זה היה הפסד רע במשחק רע, נגד קבוצה שלא הגיעה לאנדזון פעם אחת. ההגנה של הפטריוטים עשתה את העבודה שלה, גם שמרו על דנבר לשערי שדה בלבד כל המשחק, וגם תפסו שני כדורים של דרו לוק ברבע הרביעי כדי לתת להתקפה שלהם עוד צ'אנס לנצח את המשחק. ההתקפה האומללה של הפאטס, עם קו ההתקפה המודבק הצליחה לשים רק שער שדה אחד לאחר שני האיבודים של הברונקוס והפסידו את המשחק.

קרדיט גדול להגנה של הברונקוס, שנראו יותר מאומנים מההתקפה של ביל בליצ'ק, ששמה 3 נקודות בשלושת הרבעים הראשונים. פעם ראשונה מאז שבוע 4 ב-2016 שהפאטס לא שמים ט"ד על הלוח במחצית הראשונה של משחק בית.

חשוב לציין לטובה את טים פטריק, התופס האתלטי של הברונקוס שתפס 4 כדורים וצבר 101 יארד באוויר, יותר מכל שאר שחקני הברונקוס יחד (88) . בכל הפך לברונקו הרביעי בעשור האחרון שצובר מספר יארדים תלת ספרתי בשני משחקים רצופים (הצטרף לעמנואל סנדרס, אריק דקר ודמאריוס תומאס).

בין שניהם מי היתם מהמרים שינצח? ניוטון ולוק

פילדלפיה איגלס (1-4-1) – בולטימור רייבנס (1-5), 30:28.

משחק הציפורים שמתרחש פעם בארבע שנים בין הניצים לעורבים הסתיים בניצחון של בולטימור לאחר שהדפו ניסיון קאמבק מרשים של המקומיים מפילי.

הרייבנס הובילו 17:0 בסיום המחצית הראשונה בעזרת 2 ט"ד, אחד של ניק בויל בתפיסה, אחד של גאס אדוארדס בנשיאה פלוס שער שדה של ג'סטין טאקר האמין. ברבע השלישי האיגלס התעוררו לחיים, ריצה עצומה של מיילס סאנדרס שחרך את הגנת הרייבנס כמעט הסתיימה באסון למארחים כאשר פימבל קרוב לאנדזון, למזלם ג'יי.ג'יי ארסגה-וייטסייד היה שם כדי לאסוף את הכדור ולשים 6 על הלוח, שנשארו כך לאחר כישלון בהמרה ל-2 נקודות. לאמאר ג'קסון החזיר תשובה שהוא גם יודע איך לרוץ, וצבר ט"ד של 37 יארד שהקנה לרייבנס יתרון 24:6 עם רבע אחד לשחק.

ברבע האחרון האיגלס התפוצצו, שמו שני ט"ד שהורידו את ההפרש לפוזשן אחד ואף כמעט השוו עם אחד נוסף, אבל לאחר שני מהלכים מוצלחים לשתי נקודות בטאצ'דאונים הקודמים שלהם ברבע הרביעי, ההמרה שהם היו צריכים יותר מכל, חמקה מהם, גיים אובר.

קרוליינה פנת'רס (3-3) – שיקגו ברס (1-5), 23:16.

אנשים רבים מזלזלים בקבוצת הברס הזו, אבל הם כל שבוע מחדש מוצאים דרך לנצח. ההגנה המפלצתית שלהם הביכה את טדי ברידג'ווטר, שהשלים רק 16 מסירות לקבוצתו ועוד שתיים ליריבה, ללא ט"ד. ניק פולס מנגד גם לא היה מדהים, 198 יארד עם ט"ד וחטיפה, אבל כשיש לך את ההגנה הרצחנית הזאת בצד השני, לפעמים לא מדהים זה די והותר. הדובים ניצחו 15 מ-19 המשחקים בהם קאליל מאק רשם סאק במדיהם.

הברס מנצחים את משחק החוץ השלישי שלהם ברצף, פעם ראשונה שזה קורה מאז 2006.

הרוצח הראשי, קליל מאק

מיאמי דולפינס (3-3) – ניו יורק ג'טס (6-0), 0:24.

סוף שבוע מהנה לאוהדי הדולפינס: שיתוק יריבת בית על 0 נקודות (פעם ראשונה שזה קורה מאז… הג'טס של 2019), כמה סנאפים של הרוקי הצעיר, טואה טונגאווילואה, מאחורי הסנטר וכל התוצאות האחרות שהיו צריכים, הלכו לטובתם. הטקסנס, שמסרו את שני הבחירות הראשונות שלהם בדראפט הזה לדולפינס בטרייד על לראמי טונסיל, הפסידו לטייטאנס וירדו למאזן 5-1 שמקנה לדולפינים את הבחירה השביעית בעת הנוכחית. גם יריבות הבית, ניו אינגלנד ובאפלו הפסידו והם כעת רק משחק אחד מאחורי ג'וש אלן והבילס על ראשות הבית.

גם הג'טס צריכים להיות מרוצים אחרי השבוע הזה. נכון, הם הקבוצה הגרועה בליגה עם מאמן כושל שאוהב לירות לעצמו ברגל עם בזוקה ומוביל אותם לעונה הכי זוועתית שלהם מאז 1996, עונת ריץ' קוטייט הידועה לשמצה, אבל כל זה לא ישנה שנה הבאה. סביר מאוד להניח שאדם גייס יפוטר בקרוב, וטרבור לורנס, הקוורטרבק המרשים של קלמסון, נראה כמו הסופרסטאר הבא. גם הפלאקונס וגם הג'איינטס ניצחו השבוע, מה שמשאיר את הסילונים כקבוצה היחידה ללא ניצחון.

אה, וגם היה משחק בהארד רוק סטאדיום. פיצפטריק לא הרשים כמו בשבוע שעבר, נחטף פעמיים (כולל אחת נוראית בסיום המחצית הראשונה שעלתה לקבוצתו בנקודות בטוחות) אך גם שם שלושה ט"ד במחצית הראשונה שגמרו את המשחק עוד לפני שבאמת התחיל.

ההתקפה האימפוטנטית של הג'טס, שעדיין לא ניצחה משחק ללא סם דארנולד מאז שההוא נבחר בדראפט, שברה עוד שיא מביך: ג'ו פלאקו התרוצץ אחורה וחטף סאק של 28 יארד. זה לא הארוך ביותר בתולדות ה-NFL, היה אחד של 30 יארד ואחד של 29 יארד, אבל שני אלו הגיעו לאחר פאמבלים. פה, פלאקו פשוט רץ אחורה עם הכדור ונכנע ללחץ.


 טמפה ביי באקנירס (2-4) – גרין ביי פאקרס (1-4) 10-38

באמת חשבנו שזה יהיה יותר צמוד כשהקבוצה הטנדורה הקפואה ירדה לשחק בחום של פלורידה.
שני הסופרסטארים בעמדת הק"ב ניהלו משחק לא אופייני עם מספר כמעט זהה של יארדים מועטים באויר. אבל ההבדל הגדול היה שתוכנית המשחק של טמפה השכילה להשתמש ברץ רונלד ג'ונס שחרך את המגרש ל113 יארד ו2 ט"ד ופיצה על יום חלש של עמדת המוסרים.
גרין ביי לא הצליחה לפתח משחק ריצה שיכפר על אחד הימים הגרועים בקריירה של אהרון רודג'רס אשר בצורה לא אופיינית מסר 2 חטיפות בשני דרייבים רצופים כשהראשונה מהן היא פיק סיקס. כאשר גרין ביי לא איבדה את הכדור העונה אפילו פעם אחת עד למשחק הזה.
אז אולי זה באמת החום של פלורידה ואולי העובדה שרודג'רס נוטה מובהקות להפסיד משחקים אחרי שבוע ביי אבל אחרי הרבע הראשון שבו צברו הפאקרס את הנקודות היחידות שלהן במשחק, טמפה ביפתחה מבערים ולא הסתכלה לאחור עם 38 נקודות רצופות.
בדו קרב אגדות הNFL, בריידי יוצא כשידו על העליונה ומוכיח שגם בגיל 42 אל תעזו לפקפק בכך.


פיטסבורג סטילרס (0-5) – קליבלנד בראונס (2-4) 7:38

הבראונס, אפשר לומר, נחשפו במערומיהם בהיינץ פילד. ההגנה של פיטסבורג באה יותר ממוכנה לספר הטריקים המוגבל למדי של קליבלנד, ובייקר מייפילד המשיך להראות דווקא רגרסיה ולא התפתחות. מייפילד ספג ארבעה סאקים ולעומת זאת השלים רק עשר מסירות, מה שהסתכם למדד QBR של 5.5. ההתקפה של רותליסברגר הצליחה לנצל מגרשים קצרים כדי לשים על הלוח 38 למרות משחק לא גדול שלה, אם כי הרוקי צ'ייס קלייפול המשיך להיראות נהדר. הסטילרס, נכון לכרגע, בכסא הנהג בבית הצפוני.

מינסוטה ויקינגס (1-5) – אטלנטה פאלקונס (5-1) 40:23

אם בשבוע שעבר הויקינגים שיחקו נהדר והפסידו, הפעם לא קרה דבר מהסוג הזה. אטלנטה הגיעה שבורה למדי, אחרי פיטורי מאמן וללא ניצחונות, אבל זה לא נראה כך מהמשחק המדובר. קירק קאזינס קרס שוב עם שלוש חטיפות, ומצא את עצמו שוב מנפח נתונים בגארבג' טיים – וגם החסימות לריצה לא עשו חסד עם אלכסנדר מאטיסון, שרץ רק ל-2.6 יארד לנשיאה. יום גדול של מאט ראיין (30/40 ל-371 יארד ו-4 ט"ד) וחוליו ג'ונס (8 תפיסות ל-137 יארד ושני ט"ד) סגרו את העסק עבור הפלקונס והרחיקו אותם עוד צעד מטרבור לורנס.

נצחון ראשון, רחים מוריס

טנסי טייטנס (0-5) – יוסטון טקסנס(5-1) 36:42 לאחר הארכה

גם דשון ווטסון הבין מצויין שהמשחק כבר לא בידיו ברגע שנחת המטבע. ההגנה של יוסטון לא הצליחה לעצור לא את טנהיל ולא את הנרי למשך המשחק כולו, ועם זאת דשון ווטסון הצליח להוביל קאמבק מפיגור שני ט"ד ברבע השני ליתרון שבע נקודות עם פחות משתי דקות לסיום. הכישלון בהמרת שתי הנקודות איפשר לטנסי להשוות את המשחק רק עם בעיטה לאחר ט"ד – ובהארכה, דריק הנרי סגר את הסיפור עם סנאפ ישיר לט"ד. הרץ הענק נתן יום של 212 יארד בריצה ועוד 53 בתפיסה, יחד עם שני ט"ד כשאחד מהם, כאמור, המנצח. אבל אסור לשכוח מראיין טנהיל, שמשחק ברמה גבוהה במיוחד אפילו השנה. בשבוע הבא, תישאר רק בלתי מנוצחת אחת ב-AFC, כשפיטסבורג תפגוש את טנסי במשחק שנדחה משבוע 4.

סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (3-3) – ל.א ראמס (2-4) 16:24

ההגנה של הניינרס הייתה חייבת משחק הצהרה, להראות שהיא עדיין כאן, והיא עשתה זאת בגדול נגד הראמס של שון מקוויי וג'ארד גוף. במרכז העניינים עמדו כמה מהלכים גדולים של ג'ייסון ורט, וסיפור הקאמבק שלו משרשרת פציעות שנראתה בלתי נגמרת הוא מדהים בפני עצמו. אבל בהקשר למשחק הזה, היה כאן ניצחון שמאפיין את הניינרס של 2019 – קייל שנהאן עושה מספיק כדי לצבור יותר נקודות משההגנה הנהדרת תאפשר ליריבה.

לפחות הוא עדיין בריא, קייל שאנהאן




לפוסט הזה יש 21 תגובות

  3. תומר

    20 אוק 2020 14:03:53

    תודה רבה, מניח שבקרוב תשלימו את שני המשחקים המאוחרים
    .
    אל תבינו אותי לא נכון, הכיסוי של המחזורים מצוין אבל עדיין לא ברמה של הפריוויו. אני לא יודע אם זה בגלל לחץ הזמן או מסיבות אחרות אבל הפריוויואים הם באמת ליגה, בעוד שסיכומי המשחקים הם יותר תקצירים וסיכומים סטטיסטיים.
    שוב, אני לא רוצה להישמע יותר מדי ביקורתי וכל שבוע מחדש, כיף לקרוא את הסיכומים רק שעם האוכל בא התיאבון.

    1. רביב פייג

      20 אוק 2020 14:36:21

      אני באמת שמח על התגובה הזו.
      ואשמח גם לשמוע איפה לדעתך הסיכום צריך להשתפר.
      במה היתם רוצים יותר להתרכז?
      במהלך עצמו של המשחק? יותר או פחות סטטיסטיקות? המצב בקונפרנס ובדיוויז'ן? סיפורי צבע הקשורים למשחק, לשחקנים, לצוות, לקבוצה בכללי? טוויטים וממים מצחיקים? וידאוים של מהלכים גדולים?
      לא מבטיח שהכל אפשרי, אבל זה יהיה נהדר לדעת מה לדעתך ולדעת קוראים אחרים ישמחו לראות בסיקורים.

      2. תומר

        20 אוק 2020 16:44:41

        אחלה,
        חסר לי, ובכן, יותר תיאור של המשחקים עצמם. לא בהכרח פליי ביי פליי אבל לא יזיק ניתוחים של התפתחות המשחק, תוצאות של מצ'אפים מעניינים, מהלכים מרכזיים כמו שכתב עידו (לא רוצה להשפיט אתכם חס וחלילה אבל אם יהיו גם סרטונים אז בכלל).
        .
        קח בתור דוגמה את המשחק של הניינרס, כמעט שאין בסיקור אינפורמציה על המשחק עצמו. הפוסט שלך (תגובה 4) הוא משהו שהייתי שמח לראות לגבי המשחקים כתקן, כמובן שלשתי הקבוצות.
        .
        שוב, אני מבין שזה צרות של עשירים ואני קצת מתבייש לבוא אליכם בטענות אחרי כל הטוב הזה.
        ברור לי שכשמדובר בחמישה עשר משחקים, קשה לתת סיקור מפורט לכל אחד ואחד מהם כמו ב NBA כשיש שלושה משחקים ליום והעומס מתחלק על יותר כותבים אבל ביקשת…

        1. רביב פייג

          21 אוק 2020 07:01:35

          תודה תומר. אני מסכים שהסיקור לא אחיד מבחינת סגנון, אורך ונושאים בשל העובדה שמדובר על צוות של 7 אנשים שונים שכל אחד עם הזמן והיכולת שלו להשקיע כמיטב יכולתו.
          המטרה שלנו (שלי) זה לתת בסיקורים האלו ערך מוסף שלא מקבלים מרק צפיה במשחק עצמו, ומצד שני גם לספק מענה לאנשים שלא ממש רואים את כל 16 המשחקים כל שבוע (אני מעריך שרובנו).
          אני מודע שלבדוק סטטיסטיקות באתרים השונים כל אחד יכול. הנסיון הוא למצוא את קשר בין הסטטיסטיקות האלו להתפתחות מהלך המשחק, המיינד סט של הקבוצה וצוות האימון בגישה למשחק וכמובן נקודות ציון דרך בקריירה של שחקנים וההיסטוריה של המשחק.
          אני יודע שיש פה אוהדים שונים של קבוצות שונות שהיו רוצים לקבל כמה שיותר התייחסות לקבוצה שלהם. לא תמיד יהיה לנו את הזמן, היכולת ואפילו הידע, לסקר כל קבוצה באופן שווה.
          אבל נשתדל.

  4. רביב פייג

    20 אוק 2020 14:59:33

    קצת יותר על המשחק של הניינרס:
    אחרי התבוסה שבוע שעבר למיאמי, המועדון ספג ביקורת קשה ביותר מכל העוסקים בדבר ובכל אמצעי המדיה.
    בעיקר קו ההתקפה שהיה דלת מסתובבת במשחק מול הדולפינס.
    נראה שבאיזשהו מקום הביקורת חילחלה והשחקנים הגיעו חדורי מוטיבציה להוכיח שהם לא ויתרו על העונה.
    ובכל זאת היו כמה הבדלים מרכזיים שעזרו לביצוע:
    הקבוצה התאמנה אימון מלא שכולל את הנשקים התקפיים המרכזים שהיו פצועים, פעם ראשונה השבוע.
    ג'ימי מרוחק שבוע מפציעת הקרסול ונראה שהוא כבר יכול להניח יותר משקל על הרגל האחורית.
    איזה הבדל עצום החזרה של עמנואל מוזלי וג'ייסון וארט בעמדות הקורנר עשתה. אחרי שהציגו, שבוע שעבר, 2 שחקנים מהרחוב בעמדה ההו כה חשובה הזו, השבוע הקורנרים, ובמיוחד ווארט, פשוט לא הורגשו כמעט כל המשחק אלא אם כן זו החטיפה המדהימה שלו באנד זון.
    קו ההתקפה היה יותר ממדהים. עצם העובדה שאהרון דונלד לא הצליח לעשות כלום!!! במשחק, ולא משנה היכן העמידו אותו, השחקן שמולו הצליח לנטרל אותו.
    רחים מוסטארט: לאקספלוסיביות שלו אין תחליף. לצערי הוא שוב נפצע, אבל כל עוד הוא שיח במחצית הראשונה, כמעט כל נגיעה שלו הייתה יכולה להפוך להיילייט.
    וההבדל הכי מהותי: תוכנית המשחק של קייל שאנאהן שדגלה בהוצאת הכדור כמה שיותר מהר מהידיים של גארופולו למסירות קצרצרות ואפילו ברובן סקרינים למאחורי קו ההתקפה ופשוט לתת לפליי מיייקרים לעשות את השאר.
    ואכן הYAC(yards after the catch) brothers כמו שחוליית התופסים קוראת לעצמה (דיבו סמואל, ג'ורג' קיטל וברנדון איוק) הצליחו להפוך מסירות קצרות להישיגים משמעותיים.
    המרחק הממוצע של עומק התפיסות היה משהו כמו 1.7 יארד. וכ-90 אחוז מקרדיט היארדים שנזקפו לזכותו של גארופולו באו פשוט מYAC.

  5. חיים

    20 אוק 2020 15:51:40

    תודה על הסיקור המצוין כרגיל, וזה לא סותר את התגובות של תומר ועידו, שגם איתן אני מסכים במידה מסוימת (שזה בעיקר עומד לזכות הפריוויו).
    חבר טוב שיתף אותי באנקדוטה מעניינת – הראמס במאזן 4-2 עם הפסדים לבילס ולניינרס – מה משות, ל-4 הקבוצות אותן הראמס ניצחו?

    1. חיים

      20 אוק 2020 15:54:47

      ועוד משהו מאותו חבר – במילניום הנוכחי הבראונס מצאו את עצמם פעמיים עם מאזן של 80% או יותר – שבוע שעבר ואחרי השבוע הראשון של 2004

  7. onetwo3

    20 אוק 2020 16:26:10

    תודה רבה על ההשקעה הקבועה.
    מקווה שלא תיעלבו אבל יש משהו קצת יהיר באופן שבו אתם מסקרים. עברתי משחק משחק והמעט בכל תיאור של משחק יש ירידות על הקבוצות, גם המפסידות וגם המנצחות, וזה נקרא כאילו שמי שכתב את זה הוא יודע-כל ורק במקרה הוא לא מנהל את הקבוצות האלו.

    2. רביב פייג

      21 אוק 2020 07:07:50

      היי, תודה על התגובה.
      ברור שאנחנו לא יודעי כל ולא מתיימרים לדעת או להבין יותר מאנשי המקצוע. יש מצב שביקורות מסויימות מנוסחות כמו "ירידה" או זלזול בקבוצה ובצוות המקצועי. הדברים משקפים הלך רוח של כתבות שקוראים ורואים ותגובות אוהדים במדיות השונות.
      אשמח אם תוכל לתת דוגמא קיימת כדי להבין יותר לעומק איפה זה מתבטא. לא מבטיח שהסגנון ישתנה, אבל ניקח לתשומת ליבנו איך זה מתקבל.

  8. מנחם לס

    20 אוק 2020 16:58:53

    תמיד הייתי בדיעה שמאמן פוטבול (והצוות שלו) הם חשובים יותצר מאשר בכל ספורט אחר (מלבד, אולי, בייסבול). מאז שרחים מוריס החליף את דן קווין כ'מאמן זמני', רואים קבוצה ממש אחרת. אם ימשיכו כך, 'הזמני' יהפוך למאמן להרבה, הרבה זמן.
    ההפתעה הגדולה לגבי היא הסטילרס. אני הייתי בטוח בשנה שעברה שבן גמר. הוא נראה כקוורטרבק שבקושי מסוגל ללכת.
    והנה הוא במיטבו, עם 162 יארדס, TD, ןוהמוביל של קבוצתו ל-0-5, לראשונה מימיהם הגדולים משנות ה-70 המאוחרות.

    ולראות את תום בריידי עליון על ארון רוג'רס היה משהו-משהו. לנצח את גרין ביי הבלתי מנוצחת עד הלום 10-38 אחרי פיגור בדאבל דיג'יט היה משהו-משהו לעיניים הרואות.

    1. תומר

      20 אוק 2020 17:07:33

      לפחות בעניין טאמפה אני אוכל את הכובע. הייתי בטוח שהולך להיות שם פיאסקו מארץ הפייסקואים. שבריידי לא הולך לשום מקום בלי בליצ'ק ושגרונק כבר לא יכול לשחק פוטבול תחרותי יותר משלוש דקות לשבוע.
      מה שכן, אוכל את הכובע בשמחה.

  10. airrandy84

    20 אוק 2020 23:30:58

    אני מופתע שאינכם מדסקסים על הדבר המטורף שראינו (טוב, מי שראה 60דקות של פוטבול במפה), ובכן אני טרם ראיתי כזה דבר. הקריסה המנטלית של רודג'רס. לאורך כל המשחק ההגנה של טמפה הגיעה עליו (וזה הסיפור האמיתי של המשחק לדעתי), הוא הזיע כמו שמעולם לא הזיע במשחק מקצועני. ואחרי הפיקסיקס, זה היה מטורף, ראית איך הוא קורס, הופך לצללית של קיובי.. ידיים רועדות, עיניים חלולות. התרסקות עוצרת נשימה.. וואו..

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט