השבוע החולף בליגת הNFL מסתיים לו עם ניחוח של ניצחון עצום לטובת בעלי הקבצות של הליגה, בקרב התמידי בין השחקנים לבעלים. היחס בין העובד למעסיק וזכויותיו של כל אחד מן הצדדים הוא סוגיה מרתקת בכל מקום בעולם, אבל כשמגיעים לליגות הבכירות בארה"ב ניתן לראות שינויים קיצוניים בין היחס בNFL לשחקנים לבין זה של הNBA לשחקניו. ניתן להסביר את השוני די בקלות, ולא לשם כך נכתב הפוסט, אך נדמה לי שאירועי השבוע האחרון מחייבים להצית מחדש את הדיון – האם הכוח שייך לשחקנים או לבעלים?
הסיפור מתחיל עם סעיף ייחודי שקיים רק בליגת הפוטבול- הפרנצ'ייז טאג. מדובר בכוח מיוחד שניתן לבעלים להחתים את הכוכבים של הקבוצות שלהם במידה ואלו מסרבים לחתום על חוזה חדש, בסיום החוזה הישן. מיד בתום העונה, ישנו חלון של שבועיים בו קבוצות יכולות 'לתייג' שחקן אחד בלבד שמסתיים לו החוזה, ובכך להכריח אותו לשחק עבור אותה קבוצה. לרוב, הקבוצות מנסות להגיע להסכם על חוזה חדש או להחליף את השחקן בטרייד – ואז השחקן יהיה רשאי לחתום על חוזה חדש בקבוצתו החדשה. הפרנצ'ייז טאג בפועל מכריח שחקנים לשחק עבור קבוצה גם בניגוד לרצונם. כוח ענק שניתן לבעלים לשמור על הכוכבים הגדולים שלא יברחו להם עם סיום החוזה. חשוב להבהיר כי לרוב הכסף המשולם לשחקן המתוייג הנו 120% מהשכר השנתי של השנה שעברה או לחלופין משכורת ממוצעת של עשרת השחקנים הבכירים בעמדה (הגבוה מביניהם) – כך שהשחקן צפוי להשתכר סכום גבוה מאוד באותה עונה. הבעיה היא שפוטבול הוא ספורט נזיל מאוד, וכשכל משחק עשוי לסיים לך את הקריירה, השחקן חתום על שנה אחת מבלי כסף מובטח לשנים הבאות, כשפציעה כזו או אחרת עשויה לסתום את הגולל עבור חוזה החלומות.
בסיום עונת 2019 עמד דאק פרסקוט, הקווטרבק של הקבוצה הכי פופולארית בארה"ב -דאלאס קאובויז, בפני צומת דרכים חשובה מאוד לקריירה שלו – האם לחתום על חוזה חדש בדאלאס בשווי 165.1 מיליון דולר (עפ"י הפרסומים) ל5 שנים, חוזה שימקם אותו במקום השמיני בטבלת המשתכרים בקרב הקווטרבקים בליגה, או לחפש לו קבוצה אחרת, שוודאי תסכים לשלם לו יותר כדי שיישחק עבורה. פרסקוט הרגיש שהוא שווה יותר ובחר לסרב לדאלאס, שבתגובה 'תייגה' אותו. פרסקוט הסכים לפרנצ'ייז טאג וחתם לשנה אחת בה ירוויח 31.4 מיליון דולר. בחודשים שלאחר מכן דאלאס הציעו אפילו יותר כסף ממה שהוצע לפרסקוט בסיום העונה. זה לא הספיק לו. דאק רצה יותר. עונת 2020 נפתחה כשפרסקוט משחק תחת חוזה לעונה אחת בלבד.
ג'רי ג'ונס, הבעלים 'הקמצן' לכאורה של דאלאס שסירב לשלם לקווטרבק כפי מבוקשו ניסה ללכלך עליו בתקשורת כשהקבוצה פתחה את העונה בצורה צולעת למדי, אבל לא נראה שפרסקוט הוא הבעיה של דאלאס. הכוכב ניפק מספרים מטורפים עם 1,690 יארדים באוויר (ראשון בליגה בפער ניכר) כשהוא מציג את העונה הכי טובה בקריירה הקצרה שלו. אלא שאז, ביום ראשון האחרון ריצה לא טובה של פרסקוט הסתיימה בפציעה כואבת למדי שגדעה את העונה החלומית, ועל הדרך גם החלום לחוזה שמן וארוך טווח לא עומד על הפרק. איזה בעלים בליגה ישלם כ"כ הרבה לשחקן שלא בטוח יוכל לשחק בעונה הבאה? ומי יודע האם יחזור לכושרו הנוכחי אי פעם? פציעתו של פרסקוט מגלה עד כמה בעייתית היא האופצייה של הפנצ'ייז טאג עבור השחקנים האומללים.
מי שנשא את דגל המחאה של השחקנים כנגד הכוח של הבעלים הוא הרץ לביון בל. בל היה אולי הרץ הכי טוב בליגה בשנת 2016, כשהוא מככב במדים של פיטסבורג סטילרס. באותה שנה בדיוק הסתיים לו החוזה רוקי עליו היה חתום כשנבחר בדראפט. הצדדים לא הגיעו להבנות בנוגע לחידוש החוזה והסטילרס תייגו את בל. אחרי שגם ב2017 בל היה פנטסטי הוא כבר לא היה מוכן יותר להסתכן. פיטסבורג סירבו לשלם לו את שדרש ופעם נוספת שמו את הטאג על הרץ (הטאג השני הנו 120% מהטאג הראשון), אלא שבל החליט שהוא מסרב לטאג ושבת במשך עונה שלמה. הסירוב שלו כמובן מנע ממנו לקבל את הכסף לו היה זכאי אילו היה חותם. הוא ציפה לשבור את השוק עם חוזה ענק ב2019, אך המזימה לא צלחה לו והוא הסתפק בחוזה בשווי 52 מיליון דולר ל4 שנים. שנה וחצי לאחר שחתם על החוזה החדש עם הג'טס, הודיעה הקבוצה השבוע שהיא משחררת את הכוכב, לאחר ירידה משמעותית ביכולת שלו – הגיוני כאשר מחליטים לשבות מפוטבול במשך שנה.
המלכוד של השחקנים. אם יחתמו על הטאג – יסתכנו בפציעות משמעותיות וכן סכנה לירידה ביכולת (שכנראה יקבלו חוזה נמוך יותר ביחס למה שיכלו להרוויח בשנה הקודמת). אם לא ייחתמו על הטאג וינסו להשתחרר בכל מחיר מהקבוצה – יקבלו חוזה נמוך מהמצופה אחרי שנה בלי פוטבול, וכן ירידה ביכולת כפי שקרה ללביון בל. הסעיף הזה מבטל כמעט לחלוטין את זכויות השחקן להחליט היכן ישחק. הקבוצות הן הנהנות העיקריות ממנו. ג'רי ג'ונס יכול לשמוח לאיד על כך שסירב בתוקף לשלם כ"כ הרבה. כעת הוא לא תקוע עם חוזה שמן לקווטרבק שלא הולך לחזור למגרשים בשנה הקרובה. פיטסבורג שמחה אף היא שלא התפרעה והוציאה סכומי עתק על רץ ששום קבוצה לא רצתה לעשות עליו טרייד השבוע, ולכן שוחרר בבושת פנים.
לשמור על הכוכבים שלך. הטאג מאפשר כוח לקבוצות לשמור על הסופרסטארים שלהם, ובכך למנוע בריחה של הכוכב הכי גדול שלך מיד בסיום החוזה. היתרון לדעתי הוא בעיקר לקבוצות משווקים קטנים, שיכולות לשמור על הסופרסטארים שלא ירוצו לחתום מיד בקבוצות בערים הגדולות. ראו את כל השחקנים החופשיים הבולטים לאחרונה בNBA – לברון, קיירי, קוואי, דוראנט, קמבה ובאטלר. המשותף לכולם הוא הערים בהן קבוצותיהן משחקות לוס אנג'לס, ניו יורק, בוסטון ומיאמי. ברור לכולם שמדובר בארבע ערים מרכזיות בארה"ב עם שוק גדול ופוטנציאל רווחי לפרסומות וכדומה. הטאג היה יכול לסייע לקבוצות הקטנות יותר להינות עוד שנה אחת לפחות עם השחקן ואולי גם להגיע עמו להסכם חדש. אף אחד לא חשב לעצמו שאחד מהסופרסטארים הללו יחתום במינסוטה או באטלנטה. בNBA הסעיף היחיד שניתן לקבוצות בכדי להקל עליהם להחתים מחדש את הכוכבים הוא חוק 'לארי בירד', שמאפשר לחרוג מתקרת השכר על מנת לחתום על חוזה חדש עם שחקן בעל וותק במועדון. לדעתי, הוספת סעיף כזה לNBA יכולה לשפר המון את השוויוניות בליגה.
הפרנצ'ייז טאג הוא סעיף אכזרי לשחקנים, אך ייתכן מאוד כי הוא טוב לליגה. הNFL שוויונית יותר בצורה משמעותית מהNBA, ולסעיף המיוחד יש חלק בזה. הוא מונע בריחת סופרסטארים המונית למס' קבוצות מצומצם כפי שקורה כיום בNBA. שנה נוספת לדסקס על פרטי חוזה חדש זה המון זמן להגיע להבנות, וברוב המקרים זה גם מה שאכן קורה – השחקן חותם על חוזה חדש, או לחלופין מקבל הצעה מקבוצה אחרת וקבוצתו המקורית מקבלת את הזכות להשוות. כצופה ואוהד מהיציע ברור לי שאני בעד הסעיף. עם זאת, חוסר ההוגנות כלפי השחקנים מציק מאוד, ועם מקרה מצער כמו זה של פרסקוט, או אפילו זה של ארל תומאס ב2018 (סיאטל סירבה להאריך לו את החוזה, תומאס שבת במהלך כל קדם-העונה וחזר לשחק. נפצע לאחר ארבעה שבועות והגיב עם אצבע משולשת לכיוון המאמן) – קשה שלא להתייצב לצד השחקנים, שבמקצוע נזיל כמו פוטבול – חייבים להבטיח לעצמם כמה שיותר כסף.
עם כל הכאב שבדבר, ובין אם הסעיף הוא טוב או רע – אל תצפו לשינויים בקרוב. ארגון השחקנים חתם הקיץ על חוזה קיבוצי חדש שתוקפו עד 2027. הפרנצ'ייז טאג עדיין שם. כנראה שפוטבול הוא עדיין ספורט של פועלים שחורים…
Smiley
16 אוק 2020 11:37:37רעיון התיוג אולי מביא שוויוניות, ויש בזה הגיון "להגן" על השווקים הקטנים, אבל מצד שני, מה קורה לשחקן כוכב שפשוט נתקע במערכת דפוקה שלא מסוגלת לבנות קבוצה כמו שצריך (לפרטים בכדורסל: גארנט… דיוויס…)
האם הוא צריך להקריב את הקריירה שלו ולקבל כסף גדול יחסית, אבל לא ממש לראות הצלחות?
אור
16 אוק 2020 15:24:00כמעט או בכלל לא קורה שקבוצות שמות טאג יותר מפעמיים, כי מהפעם השלישית הסכומים של הטאג נהיים לא הגיוניים, כך שאמנם שנתיים זה הרבה במונחי פוטבול אבל זה גם לא נכון שהם מוחזקים בקבוצה לאורך כל הקריירה.
שחר דלאל
16 אוק 2020 15:45:19צריך ללכת הרבה אחורה כדי להבין את שורשי הפרנצ'ייז טאג, ולסכסוכי העבודה של השחקנים עם הליגה בשנות ה-70.
לאחר שפחות או יותר היו להם רק שתי ברירות: לשחק בקבוצה שבחרה אותך בדראפט עד שנמאס לה ממך או ללכת לקנדה ולשחק ב-CFL, ארגון השחקנים הבתולי הצליח להשיג הישג. מעתה שחקנים יורשו לעבור לקבוצות חדשות, אבל בורר מטעם הליגה ייקבע מה הקבוצה החדשה צריכה "לשלם" לקבוצה הישנה – מעין "דמי השבחה". כששחקנים בכירים ניסו לעבור, והשווי עלה בבחירות דראפט בסיבוב הראשון (בד"כ 2) היה ברור שמשהו פה לא בסדר.
מאז עברו הרבה מים מתחת לגשר, עברנו גם שתי שביתות מאוד מתוקשרות בשנות ה-80, אבל הנתון היחידי שלא משתנה הוא הפרנצ'ייז תג (שבאופן אבסורדי מאפשר מעבר לקבוצה חדשה בתמורה ל-2 בחירות דראפט בסיבוב הראשון, אותה אקדח שהופיע במערכה הראשונה).
.
עם זאת, הבעיה הזאת היא לגמרי על כתפי השחקנים, שבוחרים לא לדון בנושא שוב ושוב מול הבעלים ובוחרים להתמקד בנקודות אחרות בחוזה השכר. אולי פציעה דומה בסיטואציה מקבילה לפני הדיונים על חוזה השכר הבא ישנו את התמונה…
אור
16 אוק 2020 15:58:53אני מנחש שהם מעדיפים להתמקד בדברים אחרים כי זה פוגע במעט מאוד שחקנים ביחס לכלל
Ljos
16 אוק 2020 16:21:00לא יודע, אבל אולי שיטה שהתחילה מאוד מאוד מוטה ומאז שונתה רק בעזרת מאבקים ממוקדים פעם בכמה שנים כנגד בעלים ש"לא מוכנים לתת לאסירים לנהל" זו לא השיטה הכי טובה שיש.
שחר דלאל
16 אוק 2020 17:40:30הבעלים מתנהלים בצורה מאוד מוטה, שמזכירה חברות ניקיון בישראל, אבל האשמה היא לחלוטין של השחקנים.
הם לא הגיעו עם תכנית סדורה, לא ביקשו שום דבר משמעותי, ורק הגיבו להצעות של הבעלים. יו"ר האירגון שלהם, שמקבל שכר דומה לשל הקומישנר של הליגה, התכונן 5 שנים ובסוף לא השיג שום הישג משמעותי.
האשמה היא נטו על השחקנים.
Ljos
16 אוק 2020 17:49:08במצבים כאלו אני תמיד נוטה להאשים קודם את הרנטיירים הכוחניים.
מנחם לס
16 אוק 2020 18:27:44אחת הבעיות של שחקני ה-NFL היא שאין להם ארגון שחקנים חזר כמו ב-NBA. מצד שני אני לא חושב שה'טאג' ישומש וייצא לפועל הרבה פעמים במציאות: איזה בעל קבוצה ירצה להכריח שחקן לחתום כשהוא מעדיף להיות במקום אחר? במקרים כאלה תמיד מוצאים איזה שהוא מוצא.
trusttheprocess
16 אוק 2020 19:53:17אני לא חושב שארגון השחקנים יותר חלש , אני חושב שיש להם קומישינר שהוא נאמן 100 אחוז לבעלים ולא שם זין על השחקנים, ויש להם בעלי קבוצות הרבה יותר "קשים" וממולחים מה nba שלא מוותרים על כלום .
אלו בעלים שהעדיפו לחתום על דיל שעלה להם עשרות מיליונים בתביעה של קולין קיפרניק כי החליטו שהוא לא ישחק יותר בליגה וזה בכלל לא מעניין אותם שהוא יתבע .
שחר דלאל
16 אוק 2020 21:17:32בעשור האחרון השתמשו בו כ-60 פעמים (ממוצע של פעמיים לכל קבוצה). לפעמים זה משרת את השחקן (קירק קאזינס) אבל ברוב המקרים לא…
trusttheprocess
16 אוק 2020 19:49:26אני לא בטוח שלביון בל יזה ירידה ביכולת.
אני כן בטוח שהוא עשה בחירה לא נכונה כשחתם בג'טס קבוצה עם הבעלים הכי גרוע בליגה, המאמן הכי גרוע בליגה,ה gm שהחתים אותו ופוטר מאז היה ה gm הגרוע ביותר בתולדות ה nfl , אופנסיב ליין הכי גרוע בליגה , קבוצת רסיברים הכי גרועה בליגה וק"ב שמפחד מהצל שלו
זה הקבוצה שבל חתם בה וזה מגיע מאוהד של הג'טס.
אני חושב שלבל יש עוד הרבה לתת ונראה את זה בהמשך השנה בקנזס סיטי. קבוצה שהיא בדיוק ההיפך מהג'טס בכל הקטגוריות שהזכרתי.
שחר דלאל
16 אוק 2020 21:19:53החלק הכי טוב מבחינת הצ'יפס? שנה הבאה הוא יחתום שוב בקבוצה על חוזה גדול והם יקבלו בחירת דראפט…
עידו גילרי
16 אוק 2020 21:43:37compensatory picks – the way of the sith