מלחמת ההתשה: לקראת סדרות הגמר בבייסבול / יוני לב ארי

"אחרי שצחקנו, נעברו לחלק האומנותי", סיכם סרג'יו קונסטנטה האגדי את המצב ב"גבעת חלפון אינה עונה". לי אישית קשה כרגע לצחוק, אך סדרות הדיוויז'ן מאחורינו, היאנקיז, המארלינס, הפאדרס והאייס בבית, ועל תואר האליפות יתחרו שלוש קבוצות: הדודג'רס מלוס אנג'לס, הברייבס מאטלנטה, הרייז מטמפה ביי והאסטרוז מיוסטון. שתי סדרות, הטוב מ-7, ללא ימי מנוחה בין משחק למשחק. הולך להיות מעניין.

הרייז חוגגים (צילום: luniversal.com.mx)

טמפה ביי רייז – ניו יורק יאנקיז 2:3

בכמה מילים: הסדרה היחידה שסידרה לנו מתח, ואם כבר מתח, אז עד לשניה האחרונה. המשחק הראשון היה בשליטה מוחלטת של גאריט קול והיאנקיז, כשג'יאנקארלו סטנטון נושא את עול ההתקפה עליו, בדרך ל-3:9 ענק. בשלב הזה היאנקיז החליטו לעשות תרגיל, ובמקום מסאהירו טנאקה הרייז קיבלו את דייוי גארסיה הצעיר, שהחלף אחרי אניניג אחד בג'יי.איי האפ. התרגיל לא הצליח, והרייז ניצחו את המשחק 5:7.

המשחק השלישי, ה-סווינג גיים, היה אמור על פי התכניות של ניו-יורק ללכת לטנאקה, אך הסטארטר, שבדרך כלל מאוד אמין באוקטובר, לא פגע, טמפה ביי התלבשה עליו וניצחה מאחורי צ'ארלי מורטון ועוד תצוגת התקפה של הפתעת הפלייאוף עד כה, רנדי ארוזארנה (הום ראן, 3 מ-4) 4:8. כשהיאנקיז עם הגב לקיר הם פנו לג'ורדן מונטגומרי והבולפן, ניצחו 1:5 בזכות הום ראנס של גלייבר טורס ולוק ווייט, וכפו משחק חמישי.

ברסואו חוגג את ההום ראן (צילום: wxyz.com)

במשחק המכריע, הכל או כלום, היאנקיז עלו עם גאריט קול אחרי שלושה ימי מנוחה בלבד, וקיבלו ממנו מה שביקשו (ריצה אחת ב-5.1 אינינגים), אך טיילר גלאסנואו והבולפן הנפלא של הרייז עמדו כשווים מול שווים, והמשחק נכנס לאינניג השמיני ב-1:1. אז מייק ברוסאו העיף הום ראן על ארולדיס צ'אפמן, והרייז חגגו עליה ל-ALCS עם 1:2 סופר דרמטי.

הפתעת הסדרה: רנדי ארוזארנה. אמנם בשני המשחקים האחרונים הוא נרגע מעט, אך האאוטפילדר הפתיע עם שמונה היטס ב-12 אט-באטס (667.) בשלושת המשחקים הראשונים, עם הום ראן אחד בכל משחק. לאורך כל העונה הסדירה הוא העיף שבעה הום ראנס בסך הכל. אגב, גם במשחק החמישי גארדנר תפס כדור שלו שאמור היה לצאת החוצה…

מי היה מאמין שהוא יאכזב. טנאקה (צילום: nypost.com)

אכזבת הסדרה: מסאהירו טנאקה. היאנקיז לא יכולים לנצח סדרות בהן קול וטנאקה מפסידים שני משחקים. היפני, שתמיד היה הסלע היציב בפלייאוף, זרק ארבעה אינינגים בלבד, חטף חמש ריצות ורשם את ההפסד שנתן את כל המומנטום לרייז.

אוקלנד את'לטיקס – יוסטון אסטרוז 3:1

המשחק הראשון היה קרב יריות, ויוסטון טובה בכאלה. אחרי שאוקלנד הוליכה 3:5 באינינג החמישי, אלופת האמריקן ליג היוצאת התעוררה, רשמה בסך הכל 16 היטס, וגרמה לאוקלנד להעלות לא פחות משמונה פיצ'רים. קרלוס קוריאה עם שני דינגרים, ויוסטון ניצחה 5:10 ענק. במשחק השני אמרו ביוסטון: אם זה עובד, ננסה שוב. אוקלנד עלתה ל-0:1, האסטרוז, הפעם בהנהגת ג'ורג' ספרינגר (שני הום ראנס) הפכה, ואמנם הסתפקה בשש חבטות, אך שלוש מהן היו דינגרס, והאסטרוז עלו ל-0:2 בסדרה אחרי 2:5 גדול.

אוהדי הקרטון של הדודג'רס נהנו מהתצוגה של יוסטון (צילום: newsweek.com)

קרב היריות האמיתי עוד היה לפנינו, כשמשחק מספר שלוש החל. האייז הוליכו 2:4 באינינג החמישי, יוסטון הגיבה עם חמש ריצות ועלתה ל-5:7, רק כדי לחטוף חמש ריצות ולהפסיד 9:7, במשחק בו נורו 21 היטס, לא פחות משבעה הום ראנס, ואוקלנד נותרה בחיים עוד יום. יוסטון חזרה לשיטה שלה במשחק החמישי – פיגור וניצחון עם הום ראנס. במצב של 0:3 לאוקלנד באינינג הרביעי, האסטרוז ירו חמש ריצות, המשיכו עם עוד שש בשלושת האינינגים הבאים, ניצחו 6:11 וישבו לצפות בסדרה המקבילה.

הפתעת הסדרה: קרלוס קוריאה. להגיד עליו שהוא מפתיע זה קצת מוגזם, ועדיין, לחבוט 500. בשלב כזה (7 מ-14), עם שלושה הום ראנס, זה בהחלט מרשים.

אכזבת הסדרה: הפיצ'רים של אוקלנד. לחטוף 33 ריצות בארבעה משחקים (למעלה משמונה ריצות למשחק), לקבוצה שדורגה חמישית ב-ERA במהלך העונה הסדירה, זה גזר דין הפסד סדרה ללא קשר ליכולות ההתקפה.

קוריאה מקשיב לקרטונים (צילום: bolavip.com)

ALCS: טמפה ביי רייז – יוסטון אסטרוז (הטוב ב-7, מתחילים בלילה שבין ראשון לשני)

במבט קדימה: צפויה לנו סדרה מרתקת, בין ההתקפה המדהימה של יוסטון, שהתעוררה לחיים באוקטובר, לבין הפיצ'ינג הנפלא של טמפה ביי, שמגיעה עם תחושת נקם, אחרי ההדחה בדיוויז'ן בעונה שעברה. סדרה של הטוב מ-7 בלי ימי מנוחה תוציא את הטובה באמת לוורלד סירייס, כשבעיקר מנטלית מאוד קשה להתמודד ראש בראש בלי הפסקה.

כיצד יוסטון תנצח? החבורה שהביאה אותה עד לכאן צריכה להמשיך גם הלאה. קוריאה לפני כולם, ביחד עם חוסה אלטובה, ג'ורג' ספרינגר ואלכס ברגמן, הם המנהיגים של האסטרוז. הם אולי לא ימשיכו לחבוט 500., ולא יעיפו 12 הום ראנס בארבעה משחקים, אך יהיה להם מאוד קשה לנצח משחקים 0:1.

הרייז חייבים את גלסנואו בשיאו (צילום: CBSSports.com>R.J. Anderson)

כיצד טמפה ביי תנצח? השלישייה הגדולה של הרייז – בלייק סנל, טיילר גלסנואו וצ'ארלי מורטון, לצד 4-5 רליברים נפלאים, חייבים לעצור את מצב הרוח ההתקפי של יוסטון. גם הרייז לא ינצחו הרבה משחקים 8:9 בסדרה הזו.

הימור של שיר הבת שלי, שחייבת לחזור לעצמה (1 מ-4 בדיוויז'ן): 2:4 ליוסטון

לוס אנג'לס דודג'רס – סן דייגו פאדרס 0:3

המשחק הראשון הסתיים ב-1:5 לדודג'רס, מאחורי הסטארטר המצטיין ווקר ביולר (ריצה אחת בארבעה אינינגים) והבופלן הנפלא, שהרשה היט אחד בחמישה אינינגים. הפאדרס, לעומת זאת, שלחו תשעה פיצ'רים, ויצאו עם הפסד.

צפו בתפיסה המדהימה של בלינג'ר

אם חיפשתם דרמה בסדרה של 0:3, קיבלתם אותה בגיים 2. הפאדרס הוליכו 0:1, קודי בלינג'ר הוביל את LA ל-1:4, ועבר להגנה. במצב של 4:3, הטיס פרננדו טטיס כדור עם רץ על בסיס. בלינג'ר רץ לקיר, קפץ והחזיר את הכדור שכבר היה הום ראן – והציל את הדודג'רס מפיגור. וואו. באינינג התשיעי קיבל אריק הוסמר הזדמנות, בפיגור 6:5 ועם בסיסים מלאים, אך לא הצליח והדודג'רס עלו ל-0:2.

המשחק השלישי היה בשליטה מוחלטת של הדודג'רס. יתרון 2:6 כבר באינינג השלישי, שהמשיך ל-2:8 בחמישי, וננעל עם 3:12 בתשיעי, והדודג'רס המאוזנים כל כך שוב ב-NLCS. 23 ריצות, רק הום ראן אחד, ככה אתה לא תלוי במצבי רוח.

מצטרף לחבורה. אוריאס (צילום: limparcial.com)

הפתעת הסדרה: חוליו אוריאס. הסטארטר המקסיקני חובר לביולר וקרשואו, ומייצר ראש משולש שאם ימשיך ככה יקשה מאוד על הברייבס. לאחר תצוגה חלשה באוקטובר 2019, נראה שהשנה הוא מפוקס יותר.

אכזבת הסדרה: מאני מצ'אדו, פרננדו טאטיס ג'וניור ו-וויל מאיירס, עם חמש היטס מ-33 אט באטס, ממוצע חבטות 151., המנוע של הפאדרס היה מכובה.

אטלנטה ברייבס – מיאמי מארלינס 0:3

לחבורת ההתקפה המופלאה של אטלנטה, בהנהגת רונאלד אקוניה ומרסל אוזונה, הצטרף בחור חדש. טראוויס דארנואו, ממנו אוהדי המטס בעיקר סבלו כששיחק בניו יורק, "הפך פתאום לג'וני בנץ'", כמו שתיאר זאת ג'ו ביננגו מ-WFAN הניו יורקית. 3 מ-3, הום ראן, דאבל ו-5:9 ענק לברייבס על הדגים מפלורידה. המשחק השני היה בעיקר קונצרט של פיצ'ינג, בהנהגת איאן אנדרסון הנפלא והבולפן של הברייבס, עם 0:2 ענק, כשעל ההתקפה חתום, מי אם לא, דארנואו, עם עוד הום ראן.

בשמיים. דארנואו (צילום: sports.yahoo.com)

ההתקפה החלשה של מיאמי נחשפה במערומיה גם במשחק השלישי, אותו הביסו הברייבס 0:7, מאחורי תצוגה של קייל רייט הבינוני, שלא הרשה ריצה בשישה אינינגים. ובהתקפה? דארנואו עם דאבל, שני היטס, אוזונה סוואנזון ופרימן סייעו, והברייבס החלו להתכונן לסדרת הגמר של הליגה מול הדודג'רס, ללא ספק הסדרה שרינו לקבל.

הפתעת הסדרה: ללא ספק, דארנואו. אמנם היתה לו עונה מצוינת, אך בפלייאוף לא ציפינו לראות אותו הופך לשחקן ההתקפה העיקרי של הברייבס. 6 מ-10, שני הום ראנס, שני דאבלס, כל זאת מעמדת הקאצ'ר. ככה מובילים קבוצה לנצח סדרה.

התעסק יותר בלריב עם אקוניה. אלקאנטרה על המאונד (צילום: fansided.com)

אכזבת הסדרה: סנדי אלקאנטרה וסיקסטו סאנצ'ס. שני הסטארטרים הצעירים, שהובילו את המארלינס במהלך העונה עם ERA של 3 ו-3.46 בהתאמה, רשמו ביחד תשעה אינינגים ותשע ריצות, שזה בערך ERA של 9…. עם נתון כזה למיאמי לא היה סיכוי.

NLCS: לוס אנג'לס דודג'רס – אטלנטה ברייבס (הטוב ב-7, מתחילים בלילה שבין שני לשלישי)

בכמה מילים: הסדרה אותה כולם רצו. שתי קבוצות שסיימו ראשונות את הבתים שלהן, שתיים מאריות הליגה, שתיים שאם כל אחת מהן זוכה באליפות – זה יהיה בהחלט ראוי. שתיהן השיגו הכי הרבה ריצות העונה, עם הכי הרבה הום ראנס בכל המייג'ורס, כך שהסדרה הזו צפויה להיות מאוד מהנה.

נפגשו בעבר, לא העונה. הברייבס והדודג'רס (צילום: passionmlb.com)

כיצד הדודג'רס ינצחו? להבדיל מאטלנטה, ל-LA יש משחק מגוון יותר, ופיצ'ינג מוצלח יותר. החבורה מקליפורניה מובילה את המייג'ורס גם ב-ERA, עם 3.02, להבדיל מה-4.41 של הברייבס שבמקום ה-15. כל עוד ביולר, קרשואו והבולפן ישלטו בעניינים, הדודג'רס יהיו בסדר.

כיצד הברייבס יצנחו? לאטלנטה יש חבורה צעירה, מוכשרת ומלאת רעב לזכות השנה. אוזונה, אקוניה, פרימן הוותיק, ועכשיו גם דארנואו שעלה על הסוס, צריכים למצוא את הדרך להגיע כמה שיותר מהר לבולפן של הדודג'רס, ולהתיש אותו, כשבסדרה ללא ימי מנוחה כל פיץ' נוסף יכול לעשות את ההבדל. מלחמת התשה.

הימור של שיר: 3:4 לדודג'רס

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. תודה יוני! עבודה מדהימה בבייסבול!
    אני רוצה לקבל בוורלד סיריס את LA נגד יוסטון- שחזור של הגמר לפני שנתיים והפעם בלי רמאויות והרבה אמוציות. (הלכו כבר מכות השנה 🙂 )

  2. הרבה אקשן היה והרבה אקשן צפוי! שני דברים על הפאדרס, אז בלינג׳ר כבר מכין את הרזומה להיילייט ריל של סוף העונה, אבל אם הכדור הזה עף ליציע, אף בלינג׳ר לא יכול להציל אותו, וזה מוביל אותי למה שאפשר לראות בשניה הראשונה של המשחק, הזורק בוהה בכובע שלו. זה לא טקס או משהו, כתוב לו שם הסימנים של התופס כשיש רץ על הבסיס השני. אני לא טוען שהוא היה עסוק בכובע ובלהבין את מה שהתופס הציע לו, אבל אם מחפשים תירוצים לכדור העצוב שהוא זרק לאחד החובטים החמים בליגה, אפשר לתהות אם זה מה שקרה, ושיגיד תודה שהכדור לא היה שני אינצי׳ם ימינה כי אז הוא באמת היה הולך ליציע.
    שורה תחתונה הקבוצות העדיפות בנאשיונל עלו, וזה מעניין, הרבה דיו אלקטרוני נשפך על זה שבפורמט של השנה המקום הראשון יכול לעוף לשמיני בסיבוב הפתיחה, אז לשמחתנו (או לצערנו) לא רק שזה לא קרה, אלא שלוש מארבע הקבוצות בגמרי הליגה הן ״ראויות״' מקום ראשון ושני בנאשיונל ומקום ראשון באמריקן ורק יוסטון מקלקלת את החגיגה כקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמגיעה לגמר הליגה עם מאזן שלילי בעונה. מאחר ועתיד הפורמט לעונה הבאה טרם נקבע, מעניין אם זה ישפיע.
    לגבי טראוויס ד׳ארנו, אני לוקח אחריות מלאה על מה שקרה, לאיש יש חוש שישי למתי אני צופה בו והוא מקפיד להצטיין בכל פעם לעשות לי דווקא (ואני עוד הייתי בעדו שהוא היה במטס), אז לאוהדי הברייבס, you're welcome.
    אוקלנד קצת חבל לי. היה ברור שמתי שהוא יגמר להם המזליקי, אבל קיוויתי לפחות שיעשו ליוסטון יותר כאב ראש, בסיכום הסדרה זה הזוי שיוסטון סיימה 7 משחקים אחרי אוקלנד, כי בסדרה בינם זה היה נראה ממש לא כוחות.
    כאוהד מהצד אין לי פייבוריט. הסדרה דודג׳רס ברייבס כמובן תרתק אותי למסך, כשמבחינתי המנצחת עולה כפייבוריטית לוורלד סירייס.
    ובהצלחה לטמפה ביי.

    1. ככה זה מגישים של 100 MPH ועוד איזה סליידר (ע"ע צ'פמן), אם שמים עליהם את המחבט הבייסבול עף רחוק רחוק
      .
      יוסטון ואוקלנד המשיכו את הסיפור מהשנים האחרונות, "ווינרים" ו"לוזרים" של הפלייאוף

  3. ראשית אגיב על הפודקאסט, קודם כל שאפו! נהניתי לשמוע, כמה הערות קטנות:
    .
    מסכים עם מנחם שצריך לקצר, פשוט כי אין זמן (לכן אני אישית נמנע מפודקאסטים ורואה דברים ביוטיוב על מינימום x1.5)
    .
    מציע לפרסם את הלינק בקבוצת הפייסבוק "בייסבול ישראל" וככה גם לחשוף יותר חובבי המשחק ובכלל להזמין אותם להגיב בהופס
    .
    גם חיפאים כמוני לא נעלבים מ"מכביסט"..
    .
    הלכתי לראות את הגראנד סלאם של מרטינז והדבר היחיד שחשבתי עליו זה כמה מוזר לראות שוב כל כך הרבה קהל
    .
    ארז, חבל שלא הצטרפת לדודג'רס בכל זאת 🙂
    .
    מסכים שאין שנאה ויריבויות גדולות כמו פעם (יש לפעמים מכות ובלאגן, אבל לא בין הקבוצות ההיסטוריות) ושג'יטר היה מוצלח מדי בכדי לחבב אותו
    .
    מסכים כמובן לגבי יוסטון, לגמרי שונא אותם, ומה שהכי מעצבן שהם כן קבוצת בייסבול טובה מאוד וזה לא הספיק להם + עונשי הבדיחה של הליגה
    .
    מסכים לגבי הסמול בול ושצריך גמישות במשחק (ומעדיף שחקנים כמו למאהיו שפשוט קשה להוציא באאוט מאשר מפציצים), מצד שני כאוהד קבוצה שהייתה מלא זמן סמול בול ולא הייתה מסוגלת להעיף דאבל גם אם החיים שלה היו תלויים בזה אני ממש מבסוט על הפאוור היטינג של הדודג'רס

  4. טוב, היאנקיז נפלו שוב בפיצ'ינג הפותח, לא משהו שכמה מאות מיליוני דולרים לא יכולים לפתור. יפה לראות את הרייז עוברים אותם כשמדובר על שני קבוצות שבד"כ ההצלחה שלהן הפוכה (ראו את יוסטון ואוקלנד ששם התוצאה הייתה ה"טבעית").
    .
    אטלנטה קיבלו לחימום את המארלינס במתנה, מבאס אבל אין מה לעשות. אני כמובן נשאר עם התחזית שהדודג'רס לא מפסידים הטוב מ-7 והמפתח יהיה הבולפן שלנו (ודייב רוברטס), כרגע קנלי ג'נסן הוא עדיין הקלוזר למרות שהוא חלש מאוד ועוד טעות אחת הוא כבר לא יהיה, מקווה שהיא לא תקרה ברגע ממש מכריע שכבר לא תהיה ממנו דרך חזרה.
    .
    הדודג'רס טיפלו יפה בפאדרס ו"חבל" שהם החסירו את שני הפיצ'רים הפותחים המאיימים שלהם, אחרת הם היו יכולים לנצח את זה (בטוב מ-5). אהבתי את ה-tempers בין הקבוצות שבמרכזו מני מצ'אדו שהגיע אליהם מהדודג'רס שהוסיף עניין ליריבות הספורטיבית.
    ביולר וקרשואו עשו את העבודה, ובעיקר ערימת הרליברים-לטווח-ארוך בראשות דאסטין מיי וחוליו אוריאס שהשתיקו את הפאדרס. גם ההתקפה עשתה את העבודה למרות שאני רואה אותם מושתקים כהרגלם מול פותחים מהעילית (בעיקר כאלה שיש לרייז).
    .
    תחזית: טמפה עוברת יוסטון 4-2 או 4-3, הדודג'רס את אטלנטה 4-1 או 4-2.

  5. אני לא צריך לעשות משאל בין חובבי הבייסבול באתר לדעת ש-99% מהם רוצים וורלד סרייס בין הדודג'רס ויוסטון. אם ישנם 99 אוהדים שגם כותבים אז אני האחוז היחיד שלא רק שמקווה שהברייבס יהיו שם ולא הדודג'רס, אלא שב-59 שנות טרוף אחרי בייסבול זאת הפעם הראשונה אי פעם בחיי שאני רוצה שקבוצה מה-NL תנצח את הוורלד סרייס, וזו שתעשה זאת תהיה הברייבס.
    בחודשים האחרונים אימצתי את הקבוצה הזאת המשחקת 20 דקות נסיעה.
    עבורי טורניר הפננט הפעם הוא הוורלד סרייס. אם הברייבס מכניעה את הדודג'רס זאת תהיה חגיגה. הבעייה היא שהיום ב-7:30 מתחיל ברייס – דודג'רס, ולייקרס – מיאמי. לבי יהיה חצוי בין שני המשחקים. העסק כאן פשוט: לדודג'רס ישנם אסים בין הפיצ'רים הפותחים. ץ אבל לברייבס ישנם אסים גם בין הפותחים ובעיקר בבולפן, ואני לא אתפלא אם כבר אחרי 5 -6 אינינגס הברייבס יתחילו עם הבולפן הנפלא שלהם. ובראשו בריאן מצדק. הברייבס סוף סוף בריאים עם כל הפיצ'רים הפותחים, והדודג'רס יודעים שהשחקן מס' 1 בכל הליגה הוא מהברייבס – פרדי פרימן, ואס שלהם בפיצ'ינג מקס פריד הוא ב ריא לחילטין ו מוכן.
    הפננט של הנשיונל מבטיח להיות בין הטובים!!!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט