בינג' מוד – The End Game / אורי הדר

אי שם באמצע מרץ, כאשר ה-NBA והעולם כולו נעצרו בגלל הקורונה, אף אחד באן.בי.איי, אחד מארגוני הספורט המובילים והמתקדמים מבחינה טכונלוגית בעולם, לא העלה בדעתו שנגיע כל כך קרוב לקו הסיום, ללא תקלות קורונה.

הבועה העמידה במבחן את כל מי שנטל בה חלק, כולל סגל המאמנים, השופטים והעיתונאים. לשתי הקבוצות שהגיעו עד הלום יש סיכוי לעשות הסטוריה ולזכות באליפות חסרת תקדים, מהקשות שידעה הליגה.

לגמר הזה יש כמה נרטיבים יוצאי דופן, ללא קשר לבועה- בפעם הראשונה נפגשות בגמר שתי קבוצות שלא היו בפלייאוף בעונה הקודמת. סביב אל.איי מרחף מותו של אגדת המועדון קובי בראיינט. הסיפור המרכזי הוא כמובן לברון ג'יימס בעונתו ה-17, מוביל את הלייקרס לגמר מספר 32 בתולדות הפרנצ'ייז ונמצא בגמר העשירי בקריירה, מחפש את הטבעת הרביעית שלו ובקבוצה השלישית שלו. נגד מי? נגד קבוצתו לשעבר ובראשה הנשיא פט ריילי, שהשתתף בגמר ה-NBA בתור שחקן, מאמן או נשיא מועדון בכל עשור מאז שנות השבעים.

היחסים בין ריילי ללברון הם נושא לכתבה נפרדת, אתייחס אליהם בקצרה. כזכור, לברון הגיע למיאמי ב-2011. הוא האמין במועדון ובתרבות שריילי יצר במהלך השנים על מנת שתוביל אותו לאליפות הראשונה שלו. ג'יימס עזב את ההיט בסוף 2014 לאחר ארבעה גמרים, שתי אליפויות וההפסד המוחץ לספרס בגמר.

ריילי ראה במהלך העזיבה שהובילה לפירוק בגידה בכל מה שנבנה במיאמי בארבע השנים של ה-'heatles'. הוא האמין כי לשושלות לוקח זמן להיבנות ולקחת אליפות הוא תהליך ארוך, והטיל ספק לגבי שאיפותיו של לברון לחזור הביתה לקליבלנד על מנת לזכות באליפות. בראיון כמה שנים אחר כך אמר ריילי ש"הרגיש שהשושלת עפה מהחלון".

לברון לא רק הוכיח לריילי אחרת כאשר זכה שנתיים לאחר מכן באליפות הסטורית עם קליבלנד, אלא עשוי לזכות פעם נוספת- והפעם עם קבוצה שנבנתה והורכבה במהלך השנה האחרונה, ללא כל אבן יסוד מהשנים הקודמות דווקא מול ההיט וריילי.

אגש לכדורסל. בתור 'LeBron truther' וצופה אדוק של הבועה, כאשר נגשתי לנתח את הסדרה הבחנתי בכמה סימני שאלה משותפים לשתי הקבוצות (במידה ויש לי תשובות לשאלות, הן יוצגו בזווית המאמנים):

  1. שלשות- כמובן השאלה המתבקשת היא אחוזים לשלוש, אך אותי עניין לדעת כמה שלשות באחוזים הקבוצות זורקות ביחס לכל הזריקות שלהן.
  2. ספסל+צוות מסייע- השאלה ריחפה סביב הלייקרס כל העונה ובמיוחד לקראת הבועה, אך בעקבות פציעת דראגיץ' ובאם היא הפכה קריטית להיט – הם זקוקים להתעלות משחקני הספסל והצוות המסייע.
  3. לברון vs באטלר- באיזה אנרגיות לברון מגיע? האם באטלר הגיע בביסט מוד וסוחב את קבוצתו כמו במשחק 3?
  4. אנתוני דיוויס מול באם אדביו.

נתון יוצא דופן: הלייקרס 56-0 כשהם נכנסים ביתרון לרבע הרביעי.

בליגה שבה כל יתרון הוא רק זמני, במיוחד בשנים האחרונות עם כניסת השלשה והאנליטיקה למשחק, הנתון הזה מרשים. הלייקרס לא נותנים לקבוצות כמו מיאמי לעשות את הריצה שהם כל כך אוהבים ברבע הרביעי. אך יותר מכל בעייני הנתון מסמל את הדומיננטיות של לברון. הקינג הוא המנהיג בלתי מעורר של קבוצתו והוא משאיר אותם עם הראש מעל המים התקפית והשנה אפילו הגנתית. כשהוא כותב בגרופ טקסט לחבריו בבוקר המשחק “it’s a must win game” זה מהדהד אצל השחקנים – הם מנצחים.

זווית המאמנים:

אריק ספולסטרה:

בסוף המשחק השני, כאשר ההיט היו בפיגור 0-2, נשאל אריק ספולסטרה איך הוא ושחקניו מתכוונים לחסום את רעשי הרקע לקראת המשחק השלישי. קואץ' ספו ענה: " We don’t give a s**t what anybody else thinks". היופי בתשובה הפשוטה הזו הוא שהיא מייצגת באמת את מה שספולסטרה ושחקניו בראשות באטלר, מאמינים בה. אנחנו אנדרדוג בכל סדרה שנכנסנו אליה, לא סופרים אותנו וזה פשוט לא מעניין אותנו.

בשני המשחקים הראשונים, הלייקרס בראשות שניים ממוחות הכדורסל המבריקים בתולדות המשחק- לברון ג'יימס ורייג'ון רונדו, פירקו את האזורית לחתיכות והשיגו ללייקרס נקודות קלות בצבע ומחוץ לקשת. מיאמי נטשו את האזורית בחלק מהם כי הם פשוט לא הצליחו לעצור את הלייקרס.

למשחק השלישי ספולסטרה הכין תוכנית שונה לחלוטין. ההיט השתמשו בהגנה אזורית רק חמש פעמים, לעומת 50% מהפוזשנים במשחקים הקודמים. לברון ודייויס התקשו מול החומה שהציבה ההגנה האישית של מיאמי, מה שגרם להם לאבד עשרה כדורים רק ברבע הראשון. הגנת מיאמי גרמה ללייקרס לזרוק הרים של שלשות ולהפסיק עם הלחם והחמאה שלהם, נקודות בצבע. ההיט שמרו על הכדור מצוין ומנעו מהלייקרס להגיע למתפרצות שהם כל כך אוהבים. בנוסף, מיאמי ניצלו משחק חלש של AD והיו צריכים את אחד ממשחקי הגמר הגדולים בהסטוריה (ג'ימי באקטס כמובן) על מנת לצמצם את הסדרה ל-1-2.

ההתאמות ההגנתיות, הבטחון בשחקני הספסל כמו קלי אוליניק ואפילו קנדריק נאן, הנחישות וההתמדה בשיטה, בנוסף לצניעות והמודעות לצורך לשנות שיטה כשצריך הופכות את ספולסטרה למאמן הטוב בליגה (סליחה ניק נרס). אינני רואה תסריט שבו ההיט חוזרים מפיגור 1-3 מול לברון והלייקרס, אך ריילי וספולסטרה יכולים להביט קדימה וכבר לחשוב על העונה הבאה. מיאמי תכנס בתור הפייבוריטית שלי במזרח עד שמישהו יוכיח אחרת, ועכשיו הלחץ עליהם.

פרנק ווגל:

הציניקנים יגידו שהקבוצה של ווגל ניתנה לו על מגש של כסף. נכון, לא בכל יום נמצאים שניים מחמישה השחקנים הטובים בעולם בקבוצתך. הקושי בבניית הקבוצה הזו היה גיבוש הזהות שלה. ווגל, הידוע כמאמן עם סגנון הגנתי, זיהה את הפוטנציאל בפרסונל של הלייקרס והפך אותה לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה- משהו לא אופייני לקבוצות של לברון בשנים מאז מיאמי.

במשחק הרביעי ראינו את החיה משוחררת- ווגל הציב את AD על באטלר מתחילת המשחק, דבר שהקשה עליו מאוד. דיוויס במשחק ההגנה הטוב ביותר שלו בפלייאוף היה בכל מקום: סגר את הריבאונד והצבע בצורה אבסולוטית עם תשעה ריבאונדים וארבע חסימות, שמירה הדוקה על ג'ימי באקטס ורוטציה של סגירה על קלעי ההיט. זה משהו שלא רואים כל יום משחקן המתנשא לגובה 2.08.

רבות דובר על התנועה ללא כדור של מיאמי לאורך העונה והפלייאוף. כאשר באם והקלעים משחקים את משחק ההאנד-אוף שלהם, קשה מאוד לעצור אותם, במיוחד כאשר הם מצליחים לייצר התקפה בתוך התקפה (second actions). הדבר היה אף קשה יותר כשנראה שללייקרס אין שחקנים מספיק זריזים, המסוגלים לרדוף אחרי טייל הירו ודאנקן רובינסון בחסימות. אך מבחן התוצאה לא משקר- ל.א עצרו את שני קלעי ההיט על 31.4% לשלוש בסדרת הגמר, בזכות הגנה קשוחה ותוכנית משחק נכונה לצד הניסיון שהשפיע לטובה על הלייקרס.

לאורך כל העונה השאלה הגדולה לגבי הלייקרס הייתה הספסל והצוות המסייע. ל.א ענו לשאלה הזו בשני חלקים: נסיון ו-וורסטיליות. ללייקרס לא חסר נסיון בסגל, שישה שחקנים מתוכם היו בגמר בעבר: לברון, רונדו, הווארד, מגי, גרין ואפשר להחשיב גם את ג'י אר סמית'. על כן, עומק הסגל הוא מיוחד. יש להם יכולת יוצאת דופן לעשות התאמות מול כל סוג קבוצה- לעלות ג'מבו סייז עם מגי\הווארד בסנטר יחד עם לברון, דיוויס, קוזמה ועוד גארד, או לעלות סמול בול עם קלעים- לברון ומרקיף מוריס בעמדת הגבוהים, בנוסף לשלושה גארדים.  אפשרות שלישית- הרכב הגנתי מפחיד כש-AD מתפקד כסנטר-תמנון שנמצא בכל מקום בהגנה.

ללייקרס למעשה שני קפטנים על המגרש, ממש כמו קבוצת פוטבול- קפטן בהתקפה הלא הוא לברון וקפטן בהגנה שהוא AD. כאשר כל אחד מהם אגרסיבי ומעורב בצד שבו הוא מפקד עליו במגרש, במיוחד כאשר שניהם משתפים פעולה, לשים סל על הלייקרס זה אתגר בכל התקפה ולעצור אותם בצד השני הוא כאב ראש.

בתור כותב, אני משתדל לא לחזות תחזיות ולצהיר הצהרות, אך משום שהגמר הנוכחי הוא מיוחד, ולכבוד סיום העונה המטורפת הזו אשתף בתחזית הבאה:

מיאמי נתנה פייט מצוין, אך הלייקרס גדולים וחזקים מדי להיט. 4-1 ללייקרס. אעיז ואומר שבשנה הבאה הלייקרס פייבורטים מובהקים לבק-טו-בק, לאחר עונה שהתחלנו אותה לראשונה מזה הרבה זמן ללא פייבוריטית יוצאת מן הכלל.

יתר על כן, ה- MVP של הגמר הוא ללא עוררין לברון ג'יימס. הקינג מעמיד ממוצעים סטנדרטים בשבילו, שבקנה מידה הסטורי הם משמעותיים. לברון בפלייאוף הבועה עם יותר מ500 נקודות. זו הפעם השישית שהוא רושם פלייאוף עם 500+ נקודות, 150+ ריבאונדים ו-150+ אסיסטים (השחקן היחד בהסטוריה של הפלייאוף עם עונה אחת כזו היא לארי בירד).

בזמן שכולנו תקועים בסגר ואי ידיעה, הבועה הייתה אסקפיזם מרענן וחשוב. אמנם הסדרה יכולה להגמר בחמישה משחקים, והקבוצה הטובה יותר היא בהחלט זו שתנצח, אך אפשר להסכים שעוד כמה ימים מהדבר המדהים הזה לא יזיקו לאף אחד.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. תודה אורי. לדעתי מוקדם לדעת בקשר למצטיין של הגמר: מי שיהיה יותר טוב במשחק 5, אם יש הבדל משמעותי, יזכה. זה מאוד צמוד ואם הייתה אפשרות של MVP גמר משותף הייתי נותן לשניהם. אני מסכים איתך שזה כנראה יהיה 4-1, כי השלשות של מיאמי לא מספיק טובות בסדרה וההגנה על באטלר במשחק הרביעי עבדה מעולה. זה מרגיש כאילו יש ללייקרס עוד הילוך ויכול להיות שהמשחק החמישי יהיה הרבה יותר דומה לשניים הראשונים כשהם שולטים במשחק לאורך 40-48 דקות

    1. תודה רבה רועי.
      אין ספק ששני כוכבי ל.א ראוים לתואר. אך בגלל ענייני פוליטיקה אני מאמין שדיוויס היה צריך לסיים את סדרה עם 35 נקודות ו15 ריבאונדים רק כדי להיות מוזכר עם לברון באותו משפט של FMVP. המשחק השלישי האנמי של AD חרץ את גורלו (אלא אם כן יתפוצץ הלילה בזמן שלברון יהיה סביר עם עוד 27\8\8 סטנדרטי).

  2. קודם כל הפוסט מעניין מאוד, תודה.
    הבעתי את עמדתי כמה פעמים שדיוויס הוא זה שצריך להיות ה-FMVP נכון לעכשיו. לברון אמנם מוביל ברוב הסטטיסטיקות הכמותיות – נקודות, ריבאונדים, אסיסטים וכו', אבל דיוויס עושה רק מעט פחות וביעילות טובה יותר, וזה עוד בלי להתייחס לפער בהגנה, כאשר דיוויס הוא כנראה שחקן ההגנה הטוב בפלייאוף בפער. המשחק החמישי (או הבאים אם יהיו) יכולים לשנות את המצב הזה, אבל כרגע לדעתי דיוויס מוביל.

    1. אתה יודע שזה של השיקצה נעול בכספת נכון?
      חוץ מזה נראה לך שאחד כמו דיוויס מסוגל לדבר על מורשת קובי ופוליטיקה בנאום שלו?
      הליגה כמפלגה פוליטית צריכה גם נואם ופוליטיקאי שייצג אותה ומי הפוליטיקאי והנואם מס 1 בליגה? השיקצה.
      כבר הביאו איזה אהבל שם שדומה לקושנר שנותן פרומו לבועה שזו האליפות הכי קשה בהיסטוריה וככה יזכרו אותה לא ראיתם את זה במהלך פסקי הזמן בשידורים? 😂😂😂

  3. תודה על המאמר.
    .
    אני חושב שההגנה של הלייקרס בסדרה הזו ובאופן כללי הרבה פחות טובה ממה שהיא נראת וממה שנותנים לה קרדיט.
    משחק ההתקפה של מיאמי נורא מוגבל ובסדרה הזו מורכב י2 קלעים ועוד, משחק פנים דל ופצוע (באם) וזהו בערך.
    החוזק של הלייקרס בהגנה הוא ההגנה על הצבע והטבעת ואת זה דייויס עושה מושלם – כל השאר מבוסס על היעדר הכישרון והיכולת של מיאמי לקלוע בכלל וממרחק בלבד.
    .
    לבאטלר נותנים מטר.
    לבאם ואיגודלה חמישה מטר.
    לרובינסון נצמדים הכי קרוב שאפשר כי לרצפה הוא לא מוריד את הכדור, גם קראודר כמעט ולא.
    אוליניק ולאונרד גמלוניים.
    לכל שחקן במיאמי יש flaw מאוד גדול אחד לפחות במשחק ככה שההגנה יודעת על מה צריך לוותר בשמירה עליו.
    .
    חזרה של דראגיץ עשויה לעזור למיאמי – הוא חודר וקולע ברמות הגבוהות וזה בדיוק מה שחסר כרגע למיאמי ויכול לעזור להם לעלות בהרכבים מאוזנים יוצר.
    נקודה נוספת היא שכאשר באטלר בספסל אין שום מביגר אחראי שמסוגל להעביר את הכדןר את החצי אפילו.
    .
    מיאמי יותר מאוזנת מהיריבות הקודמות של הלייקרס בכך שבהרכב מלא היא יכולה לקלוע בצבע, מיד ריינג, שלשות וחדירות, רק שהמוציאים לפועל שלה הם פחות טובים.
    הבעיות של מיאמי הן בהתקפה ולא בהגנה, הן גם לא פועל יוצא ישיר של הגנת הלייקרס אלא משחק התקפה וניהול משחק התקפה גרוע של ספולסטרה, וגם כמובן היעדר כשרון.
    .
    בלייקרס יודעים שמה שניצח להם עד עכשיו את הסדרה היו השלשות הפנויות.
    אם אני ספולסטרה אני יורד מהאיזורית ומשחק אישית עם בלי חילופים על לברון ודייויס.

  4. תודה על הטור
    מעניין
    ומסכים עם המסקנות
    גם עם זה שללייקרס יש סיכוי ל 4-1 ויש להם עוד אפסייד. ושמיאמי בפלייאוף מצוין מבחינתה כולל מיצוי האפשרויות בסדרת הגמר

  5. תודה רבה אורי, מאמר סיכום מעניין לסדרה.
    .
    בנוגע לעונה הבאה, לדעתי עוד מוקדם להכריז על הלייקרס כפייבוריטים, ועל מיאמי כפייבוריטים במזרח – הפרי אייג'נסי ועונת הטריידים יכולים לשנות את מצבם של מועדונים מהקצה אל הקצה, גולדן סטייט תחזור לצמרת, בוסטון ודנבר יתבגרו בשנה נוספת, מילווקי יכולה להתחזק או להיפך – יאניס יצטרף למועדון אחר, הקליפרס יחזרו לניסיון נוסף, סטיב נאש וחבר מרעיו ישחקו קצת כדורסל בין טוויט לטוויט, וכמובן – לקלדון ג'ונסון היה אפקטיבי של 72% בבועה… ימים יגידו.

    1. תודה מאנו. אין ספק שמה שיהיה בסתיו ובחורף יכריעו את את העונה הבאה. שזה מצוין גם ללייקרס כמובן- אולי להצטייד בעוד כמה קלעים. אם הייתי צריך להמר על מי שתצא מהמזרח ב2021- זה דווקא יהיה על סטיב נאש וחבר מרעיו (תקרא לי משוגע).

  6. FMVP צריך להבחר בצורה פשוטה: מי תרם הכי לניצחון בסידרה. תוציא את לברון מהלייקרס הם לא עוברים את ההיט. תוציא את דייויס והתוצאה לא משתנה, אולי מיאמי לוקחים עוד משחק.
    הזכייה של לברון תהיה פיצוי מסויים על העוול ב 2016

    1. עם לברון התחתית של הלייקרס גבוהה יוצר אבל דייויס הוא שובר שוויון בהגנה ובהתקפה.
      לשניהם יש טיעון לגיטימי

  7. פוסט מצוין, תודה.
    הימור שלי – דראגיץ' חוזר למשחק 5 והלייקרס מנצחים כדי להוכיח שגם איתו בסדרה זהות המנצחת לא היתה משתנה. הלוואי שאתבדה.
    .
    מסכים עם בן טולילה שההיט מוגבלים מאוד בהתקפה אבל הלייקרס מנטרלים את אחד הנשקים הכי משמעותיים שלהם וזה ההנד אוף בין באם לרובינסון. צריך לזה הרבה משמעת הגנתית ותיאום וראינו שגם קבוצות הגנתיות טובות התקשו בזה.

  8. תודה אורי. פוסט טוב מאד מלבד אי אזכרה של הגורם מס' אחד, אולי, על מה שקרה. לגורם הזה קוראים גורן דראגיץ'. ברבע הראשון של המשחק הראשון מיאמי הזכירה את משחקה הטוב נגד בוסטון עם תנועה לא פוסקת של שחקנים והעברת כדור, ופתיחת יתרון מהיר על הלייקרס. ברבע השני הלייקרס סגרו את הדפיציט, ואז גורן יצא וניפצע. הוא למעשה ה-PG היחיד של מיאמי, ובלעדיו עד עתה ז היה כאילו קטעו לה רגל.

    1. תודה רבה מנחם.
      אתה צודק שלא נכנסתי לעומק לחסרון של דראגיץ', אך בגלל מגבלותיו בהגנה אני לא יודע איך הלייקרס היו מנצלים זאת בהמשך הסדרה. ומצד שני- בהתקפה הוא היה עושה להיט את החיים יותר קלים. כשאתה מאבד את הסקורר הכי טוב שלך עד כה בפלייאוף בגמר, זה קשה. אם אני ספולסטרה במשחק החמישי- אני משתמש בבאטלר כPG בלעדי. השימוש בהירו ונאן רק עוזר לייקרס. הירו לא שומר על הכדור כמו PG אמיתי, ונאן פשוט חושך.

  9. בסוף, אחרי שלוקחים בחשבון הכל, יש ללייקרס את דייויס בערך בכל בלטה ואת לברון בפיק אנד רול – שני מהלכים שהראשון מבינהם הוא כמעט סל ודאי והשני הוא סל או הליכה לקו במספר רב מאוד של פעמים.
    .
    מה יש למיאמי?
    כרגע כלום.
    אולי חדירה של דראגיץ עם עצירה פתאומים ועליה לזריקה, וגם זה לא מספק נקודות באותה עקביות כמו השניים דל הלייקרס וגם ככה הוא פצוע.
    .
    הליגה הזו מזמן לא מתבססת על הגנה.
    הליגה החליטה לתת לשחקני ההתקפה להפציץ, אסור לגעת בהם.
    זה לא שמישהו עוצר את יאניס, הוא פשוט לא מסוגל לזרוק.

  10. אורי הדר מאמר נהדר!
    בלי דרגיצ השטף וניהול המשחק לוקה בחסר
    מינוס 20 נקודות שלו ושל תרומתו לחברים

    חברון יעדיף להפסיד את החמישי
    העיקר שדייויס לא יקח פיינלאםויפי
    יאללה מיאמי!

  11. הניתוח יפה מאוד
    בקשר לכל הצהלולים עלזה שדראגיץ חסר ובלעדיו זה היה אחרת אז אולי התקפית זה נכון אבל דראגיץ בהגנה הוא לא להיט ולכן כל נקודה שלו הלייקרס גם יכניסו וזה יתקזז
    לייקרס היו פייבוריטים ועדיין מיאמי זה לא קבוצה פח כמו שמציירים אותה אם אני לא טועה הלייקרס הם היחידים שמיאמי לא הצליחו לנצח העונה (לא בפלייאוף)
    אני לא אראה מחר מקווה לפתוח במוצשש ולראות את לברון עם הגביע צועק קובי דיס איז פור יווו

    1. תודה רבה איצקו.
      מסכים איתך בנושא דראגיץ' בגדול. לברון היה צד אותו בכל התקפה שהוא על המגרש כמו שהוא עושה להירו ורובינסון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט