סדרות הפלייאוף הגדולות של כל הזמנים – ספיישל 2020 / עמיחי קטן

הפלייאוף הנוכחי זה עתה הסתיים באליפות מספר 17 של לוס אנג'לס לייקרס, כאשר לאורך הפלייאוף זכינו לכמה סדרות איכותיות ומעניינות, וכעת זה הזמן לדרג אותן. מכיוון שכולם ודאי זוכרים כל אחת מהסדרות, אני אוותר על סיקור מסודר של כל המאורעות, ובכל סדרה אתן סיבה אחת למה היא ראויה וסיבה אחת למה לא. הדירוג הזה, בדומה לכל הפרויקט, לא יכלול סדרות גמר.

בינתיים, ניתן עדיין להצביע בקרב הגמר של הפרויקט, שההצבעה שלו תימשך עד יום שני בשבוע הבא. באותו יום שני יעלה הסיכום של כל הפרויקט כולל הכרזה על הסדרה הגדולה ביותר של כל הזמנים, וגם הכרזה על הסדרה המנצחת של פרק הספיישל הזה.

סיבוב ראשון:

מילווקי באקס – אורלנדו מג'יק 1-4:

למה כן – סדרה שהייתה צמודה הרבה יותר מהצפוי, ואמנם הסתיימה יחסית מהר, אבל רוב המשחקים היו צמודים יחסית, וזכינו לקרב בין הכוכב המוביל של כל קבוצה, כאשר יאניס קלע 30.6 למשחק והוסיף 16 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, ואילו ווצ'ביץ' תרם לקבוצתו 28 נקודות, 11 ריבאונדים ו-4 אסיסטים באחוזים שנכללים בתחום של 90-50-40. גם הסדרה הכי צמודה של הסיבוב הראשון במזרח…

למה לא – סדרה שכולם הימרו שמילווקי תנצח וכולם גם צדקו, ואם נתעלם מהפתעה אחת של אורלנדו במשחק הראשון, אז גם בכל משחק בנפרד זהות המנצחת הייתה ברור לכל אורך הדרך.

טורונטו ראפטורס – ברוקלין נטס 4- 0:

למה כן – הספסל של טורונטו נתן כמה תצוגות יוצאות דופן, כולל שיא פלייאוף של 100 נקודות ספסל, וההגנה של טורונטו הרשימה נגד חוליית התקפה לא כל כך רעה של ברוקלין. היה לנו גם משחק אחד צמוד ודרמטי.

למה לא – סדרה שלא הייתה תחרותית בשום שלב וזהות המנצחת הייתה ברורה עוד לפני שהתחילה הבועה, ויש מצב שגם לפני שהתחילה העונה.

בוסטון סלטיקס – פילדלפיה סבנטי סיקסרס 4- 0:

למה כן – במהלך העונה הסדירה הסיקסרס היו עדיפים על בוסטון, והיה מקום לשער שללא סימונס אמביד ימצא את הדרך להתפוצץ, כך שהעבודה ההגנתית של הסלטיקס מרשימה במיוחד. היו כאן גם 2 משחקים צמודים.

למה לא – בתיאוריה זה היה צריך להיות מעניין, אבל נדמה היה שפילי עשו הכל כדי שזה לא יהיה מעניין, ובוסטון לקחו את הסדרה הזאת יותר מדי בקלות. אמביד קלע הרבה, אבל זהו.

אינדיאנה פייסרס – מיאמי היט 0- 4:

למה כן – כל ארבעת המשחקים היו צמודים יחסית, ובדיעבד ניתן לומר שאינדיאנה נתנו פייט לא רע לאלופת המזרח. קיבלנו בסדרה הזאת גם קדימון לכמה מהדברים המשמעותיים שראינו מההיט בפלייאוף הזה.

למה לא – סוויפ, ועוד כזה שלא היו בו דרמות יוצאות דופו מצד אחד, וגם לא שום תבוסה רצינית מצד שני. בכל משחק היה ברור שבסוף מיאמי יהיו עדיפים בקלאץ' וינצחו בהפרש של 8-12 בערך.

לוס אנג'לס לייקרס – פורטלנד טרייל בלייזרס 4- 1:

למה כן – המשחק הראשון נתן לנו תחושה שהבלייזרס יכולים להפתיע גם מעבר לזה, וקיבלנו לפרקים את לילארד בכושר טוב מול קבוצה מצוינת. לברון נגד החבר מהבננה כרמלו.

למה לא – הלייקרס העלו הילוך אחרי משחק אחד והשאירו את פורטלנד מאחור, ואז גם לילארד נפצע וסגר כל אפשרות לסדרה תחרותית.

לוס אנג'לס קליפרס – דאלאס מאבריקס 4- 2:

למה כן – קוואי נגד לוקה ודאלאס שהצליחו קצת מעבר לציפיות. לוקה עם ביקור בכורה היסטורי בפלייאוף, כולל 2 משחקי 40 נקודות, ובמיוחד אותו משחק 4 ענק, גם בלי פורזנגיס, וקוואי היה שם בכל פעם שהקליפרס קצת הזדקקו לעזרה, למרות יכולת רעה של פול ג'ורג'.

למה לא – הקליפרס פתחו בריצת 18- 2 כדי להראות מי הפייבוריטית הברורה, והסדרה נעה בין הרגעים שהם פתחו פער לאלו שהם הורידו רגל מהגז ודאלאס צמצמו. קשה היה למצוא ספק מי תיקח את הסדרה הזאת ולו לרגע.

דנבר נאגטס – יוטה ג'אז 4- 3:

למה כן – הקרב הענק בין מיטשל ומארי והקרב בין יוקיץ' לגובר, קאמבק ראשון של דנבר מפיגור 3- 1 לניצחון, הרבה משחקים צמודים ודרמה גדולה.

למה לא – סדרת סיבוב ראשון בין 2 קבוצות שניזונו מחולשה הגנתית של היריבה, ואז משחק 7 עם תפוקה התקפית מזעזעת.

יוסטון רוקטס – אוקלהומה סיטי ת'אנדר 4- 3:

למה כן – סדרה שהגיעה ל-7 משחקים והוכרעה ברגע האחרון של אותו משחק 7, כולל הקרב בין ווסטברוק והארדן ובין אוקלהומה. אחד לו דורט שגנב את ההצגה במשחק 7 וכמעט גם את הניצחון בסדרה.

למה לא – יוסטון הייתה אמורה להיות טובה יותר משמעותית, אבל ווסטברוק היה חלש, הארדן בינוני לפרקים, והשלשות עבדו לפי מתווה החל"ת הנוכחי. הת'אנדר מהצד שלהם נקלעו לסדרה חלשה של רוב החמישייה שלהם וניזונו בעיקר משרודר ודורט.

חצי גמר אזורי:

מילווקי באקס – מיאמי היט 1- 4:

למה כן – ההפתעה הגדולה של הפלייאוף, כאשר הקבוצה הטובה ביותר של העונה הסדירה לא רק הפסידה, אלא הייתה מרחק הארכה מלעוף בסוויפ. ג'ימי באטלר שלט במשחקים 1 ו-3, ויאניס נוטרל כמעט לחלוטין במשחקים הראשונים על ידי ההגנה, ואז נוטרל לחלוטין על ידי פציעה. 2 משחקים הוכרעו בשנייה האחרונה, וגם כל האחרים היו צמודים לפחות עד הדקות האחרונות.

למה לא – 2 השאלות המרכזיות בסדרה היו האם יהיה סוויפ ומה עם הפציעה של יאניס. אחרי המשחק הראשון מיאמי שלטו בקצב של הסדרה באופן די מוחלט, ואמנם הפסידו משחק אחד בהצגה יוצאת דופן של מידלטון, אבל זה רק הביא את הנימוס למטאטא.

טורונטו ראפטורס – בוסטון סלטיקס 3- 4:

למה כן – סדרת 7 משחקים צמודה ביותר, כולל שלשת ניצחון עם הבאזר ומשחק של 2 הארכות. האלופה המכהנת לא הייתה מוכנה לרדת בלי מלחמה, ולמרות החיסרון בכישרון היא הצליחה להגיע עד לרגעים האחרונים של משחק 7 כשהכל עוד פתוח. בצד השני, בוסטון הצליחו לגבור על יריבה עיקשת שתמיד מוצאת איך להפיע אותך.

למה לא – בוסטון הובילו לכל אורך הסדרה, ורוב השאלות הדרמטיות היו האם בוסטון תיקח את הסדרה בקלות או שטורונטו יהפכו את זה לצמוד. בשאלה הזאת הראפטורס ניצחו, אבל בוסטון שלטו בכל המשחקים הקריטיים להם, כולל משחק 7 שהיה צמוד, אבל ביתרון קטן של בוסטון לאורך הדרך.

לוס אנג'לס לייקרס – יוסטון רוקטס 4- 1:

למה כן – ביג בול נגד סמול בול ודיוויס נגד כל הטאקרים למיניהם. הלייקרס ניצחו את הסדרה הזאת בהגנה, אבל גם בהתקפה הם יכולים לסמן ניצחון משמעותי על תכנית הפעולה של יוסטון, למרות שלפרקים היה נראה שהרוקטס לא פחות טובים, ואולי גם יותר מחוברים כקבוצה, לפחות עד שרונדו נכנס לעניינים.

למה לא – למעט רבע רביעי אחד, הלייקרס שלטו בסדרה והחזיקו ביתרון כל הזמן. ההרכבים של דיוויס ב-5 כתשו לחלוטין את הרוקטס, והם עצמם הגיעו בכושר רחוק מאידיאלי, מה שלא מספיק נגד יריבה כזאת.

לוס אנג'לס קליפרס – דנבר נאגטס 3- 4:

למה כן – דנבר שוב חוזרים מפיגור 3- 1 לניצחון בזכות הצגות של מארי ויוקיץ', והפעם בכל שלושת המשחקים האחרונים הנאגטס גם חזרו מפיגור דו-ספרתי. ההגנה הצליחה לגרום לקוואי להפסיד סדרת פלייאוף על הפרקט לראשונה מאז 2016, ושחקני המשנה של הנאגטס ניצחו בעוד קרב שבו לקליפרס היה אמור להיות יתרון.

למה לא – 4 משחקים ראשונים לא מעניינים במיוחד, ו-3 משחקים שהבנו בשלב מוקדם יחסית של כל אחד מהם שדנבר עשו משהו פסיכולוגי לקליפרס. קוואי הוביל לבד את הקליפרס לאורך רוב הפלייאוף, כשהשאר לא ממש תפקדו, ובסוף נמצאה הדרך לעצור גם אותו ולהשאיר את הקליפרס בלי כלום.

גמר אזורי:

בוסטון סלטיקס – מיאמי היט 2- 4:

למה כן – החסימה של באם במשחק 1 וההצגה שלו במשחק 6. בין לבין האזורית של מיאמי הצליחה לעשות שמות בבוסטון לפרקים, ובזמנים אחרים הסלטיקס עשו בה שמות. בוסטון הצליחו להתמודד עם הקלעים של מיאמי הרבה יותר טוב מ-2 היריבות הקודמות, והייתה לנו כאן סדרה צמודה לאורך כל הדרך.

למה לא – מיאמי היו צעד אחד קודם כל הזמן, ובוסטון כל הזמן נתנו תחושה שהם יכולים לשנות משהו, אבל זה לא נעשה. חוץ מהמשחק הראשון לא היו לנו כל כך דרמות של הרגעים האחרונים.

לוס אנג'לס לייקרס – דנבר נאגטס 4- 1:

למה כן – הלייקרס הצליחו להצר קצת את צעדיהם של הצמד הטוב ביותר בפלייאוף ולשלוט כמעט לחלוטין לצבע, אבל דנבר הצליחו לתת פייט ולהיות לפחות קרובים ולאלץ את הלייקרס לעבוד קשה יותר מהסדרות הקודמות. דוויט הווארד הכניס את עצמו לתפקיד משמעותי בלייקרס בסדרה הזאת, וכך גם אחרים בצוות המסייע.

למה לא – הלייקרס שמטו רק משחק אחד שבו הם החליטו לעשות ניסוי – האם אפשר לנצח משחק בלי ריבאונדים. בשאר המשחקים השאלה הייתה כמה הלייקרס יובילו בכניסה לדקות האחרונות ובכמה הם ינצחו בסוף.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. תודה חיים!
    דנבר, קל
    יוטה או קליפרס, זאת ההתלבטות…
    אם דאלאס היו מקשים טיפה יותר על הקליפרס אז אולי גם, הבעיה שיודעים כבר שהם לוזרים, הקליפרס 🙂

  2. תודה חיים. הסדרות הללו ייבחנו בהמשך בראי ההיסטוריה.. קשור גם לאן השחקנים בהם יגיעו… שתי הסדרות של דנבר כמובן פוטנציאל להיות זכורות ולדעתי גם דאלאס- קליפרס בגלל לוקה וכביכול הסדרה בה התחיל סיפור הגדולה שלו אבל זה מותנה לאן תלך הקריירה שלו. אני אישית בחרתי בבוסטון – טורנטו שמבחינת עניין, מתח, כדורסל הכי נהנתי ממנה. (כל אחד והסטיות שלו)

  3. שתי הסדרות סיבוב 1 ושני של דנבר היו פשוט מדהימות, יהיה יתרון היסטורי לסדרה מול יוטה כי נשבר השיא לשני שחקנים שקולעים ביחד ויקח זמן רב עד שישבר מחדש אני מאמין.
    *
    אני מוסיף גם את מיאמי ובוסטון רק בשל איכות המשחקים ובעיקר החסימה של באם, שהייתה המהלך של הפלייאוף בשבילי.

  4. נהנתי מאוד משתי הסדרות של בוסטון – מול טורונטו ומול מיאמי, אבל מספר אחד זאת הסדרה של דנבר-קליפרס.

  5. שתי הסדרות האחרונות של בוסטון וקליפרס-דנבר בטופ. הצבעתי גם למיאמי-מילווקי (סדרה לא מדהימה אלא אם אתה אוהד מיאמי) ולדאלאס-קליפרס בסיבוב הראשון, רק משחק 4 שווה הצבעה לכל הסדרה

  6. דנבר יוטה היתה טובה מאוד. בעיקר כי היה כיף ממש לראות את דונובן מול ג'אמל. שהביאו הצגות של כדורסל מדהים.
    בוסטון טורונטו היתה לא משהו מבחינת הכדורסל, אבל איזו שלשה של אנאנובי, כנראה המהלך של כל הפליאוף הזה. (עם הסל של לוקה על הקליפרס).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט