Anthony’s day/צפריר אוזדובה

אנתוני דיוויס עם הסל הגדול ביותר שעשה בקריירה ניצח ללייקרס את המשחק. שלשת ניצחון שלא הייתה מביישת את קובי ובדומיננטיות שלא הייתה מביישת את שאק. מנצח ללייקרס את משחק מספר 2.

הוכיח שהוא ווינר

כשנפתח המשחק היה נראה שלברון בא לשחק כשקלע 10 נק רצופות. מה שכן אם פיל ג׳קסון היה המאמן שלו הוא היה אומר לו שהרבע הראשון מיועד להכניס את שחקני המשנה למשחק. וזה למעשה מה שקרה ללייקרס הלילה. אף שחקן משנה לא הופיע. (קצת מ קארוסו אבל לא מספיק) גם לא הייתה הנעת כדור ו יותר מדי איבודים (24). כמובן שמגיע גם לנאגטס קרדיט על ההגנה שלהם אבל עדיין הלייקרס קצת הלכה לאיבוד בהתקפה ושחקן ששיחק נפלא כמו מוריס לא קיבל את הזריקות הרגילות שלו. למעשה גם בסוף המשחק הייתה הרגשה שאם הכדור לא ילך לדייויס אין סיכוי שהלייקרס עושים סל.

במחצית השניה לברון נראה כמו כיפה אדומה שהלכה לאיבוד ביער. הוא נכנס בכוח והגדולים של הנאגטס חיכו לו שם ואיבד הרבה כדורים. הזכיר לי את לברון של פיינלס 2011 שנעלם וקיווה שוויד יושיע אותו. ״היי הוא לא קובי״ ניסיתי לנחם את עצמי.

הנאגטס שברבע השני קיבלו הרבה עזרה מהשופטים (הרי לא הגיוני שקבוצה כלשהי תקבל 8 שריקות יותר מהלייקרס). רצו 9-0 בסוף המשחק וחשבתי לעצמי ״הם עשו זאת שוב״ עוד קאמבק הירואי. אבל דיוויס שקלע את 10 הנק׳ האחרונות של הלייקרס דפק שלשה עם הבאזר והציל ללייקרס את המשחק.

ובנוגע ל נאגטס, מייק מלון חייב להוציא יותר מהספסל של הנאגטס (ויש מה להוציא) בלתי אפשרי לדרוש כל כך הרבה דק׳ ממארי (44) ויוקיץ (39) מה גם שהם שיחקו 4 משחקים יותר מהלייקרס ובפלייאוף זה משמעותי. הם לא מצליחים ללחוץ על הדוושה באופן רציף. הם דווקא קיבלו תרומה הלילה מהספסל בייחוד מייקל פורטר שהיה מצוין עם 15 נק׳ אבל הוא שיחק רק 20 דק׳ וחבל.

היה משחק טוב הלילה. משחק של גבוהים. בעוד שבמזרח שתמיד סימל בשבילי קשיחות שני הקבוצות משחקות עם גבוה אחד ו 4 ״נמוכים״ (שני גארדים ושני סמול פורוורד) הלילה בגמר המערב ראינו שני קבוצות גבוהות הנאגטס פתחו עם יוקיץ ושני מספרי 4 (מילסאפ וגראנט) והלייקרס עם מגי דיוויס כ 4 ולברון יכול להיחשב לאיזה תפקיד שתרצו. איזה כדורסל ינצח? לדעתי זהות האלופה תקבע את סגנון המשחק שקבוצות ישאפו לשחק אבל גם אם ישאפו לשחק גבוה או נמוך את הפריבילגיה של שחקן כמו דיוויס יש רק ללייקרס.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. רועי ויינברג

    21 ספט 2020 14:52:05

    נקודות נכונות. מסכים איתך בקשר ללברון שהיה מאוד חלש וניסה להכנס לצבע נגד גרנט והקיר שחיכה לו שם אחרי שזה לא עבד כמה פעמים, מאמין שבמשחק הבא נראה אותו משחק חכם יותר. הדקות של מארי ויוקיץ' גבוהות אבל לא בטוח שיש לדנבר משהו אחר על הספסל – אין להם ברירה כרגע. מפחד שהסדרה הזאת תגמר בסוויפ

  2. שחר אלוני

    21 ספט 2020 15:10:13

    הלייקרס היו קצת שאננים במשחק הזה, לא פתחו הפרש כשיכלו, לא שיחקו חכם, איבדו הרבה
    קרדיט גם לדנבר על נחישות לאורך המשחק, קבוצה טובה מאד עם עתיד

  4. Zion king

    21 ספט 2020 18:56:48

    דיוויס עם רמת הכישרון שלו מאכזב, דיוויס צריך לתת מספרים בסגנון של האקים וצריך לשחק כ 5 בטח בכדורסל של היום שמתאים לו בול, אבל במקום זה כל הזמן בורח לשחק כ 4.
    לא שיש מפלצות ב5 כמו פעם, שאקיל מוזס יואינג..
    לא ברור למה הפחד.
    שמח בשבילו שהוא מצליח בלייקרס, אולי איכשהו יפתח ביצים וילמד מלברון.

    1. Tzafriros

      21 ספט 2020 19:45:34

      היי מי שנחשב לפאוור פורוורד הגדול בהיסטוריה טים דנקן היה למעשה סנטר (לדעתי קרל מאלון היה גדול יותר אבל אין לו טבעות לגבות את זה) דיוויס בגובה של סנטר נכון אבל קשה להשוות אותו לשמות שנתת. אתה יכול לדמיין אותו שומר על שאק או האקים? לעומת זאת סנטר היום הוא לא מרכז הקבוצה כמו בעבר (חוץ מבנאגטס) יש לו יותר סיכוי להיות מעורב ולהשפיע מעמדה 4 וגם את האתלטיות שלו כפריבליגיה. ותכלס הוא קצת רך. מלברון הוא ילמד איך לנצח. אבל קלאץ עדיף שילמד מקובי כי קובי בחיים לא היה נותן 4 נק מחצית שניה במשחק פלייאוף. וגם אם היה נותן רק 4 זה בגלל שהיה 2 מ 32.
      אה ותודה לכולם על התגובות והפרגון

      1. גיא רוזן

        21 ספט 2020 20:18:19

        נוסטלגיה גורמת לנו להעצים זיכרונות טובים ולשכוח רעים.
        רק מה, אני רחוק מלהיות אוהד של קובי.
        .
        כולם זוכרים את הכישלון של לברון בפיינלס של ההיט מול דאלאס ב-2011, ומשום מה שוכחים את הסוויפ שהלייקרס חטפו מאותה דאלאס באותה עונה.
        קובי היה בגדר נוכח נפקד במשחקים 3 ו-4 בסדרה,
        כאשר את משחק 3 הוא מסיים עם 17 נק', רק 4 מהן ברבע האחרון (1 מ-4 מהשדה), רבע בו בראיינט חזר לשחק 7 ומשהו דקות לסיום כאשר הלייקרס ביתרון בן 8 נק', והסתיים בהפסד ב-6 נק'.
        ואת משחק 4 הוא מסיים עם 17 נק', אסיסט אחד ו-5 איבודי כדור.
        את המחצית השנייה של אותו משחק כניעה, בראיינט סיים עם 2 נק' בלבד (0 מהן ברבע האחרון), 0 מ-5 מהשדה (הלייקרס הושפלו עם הפסד ב-36 הפרש).
        דרך אגב, בראיינט באותו פלייאוף היה בן 32.

        2. ברוך רובין

          21 ספט 2020 23:43:32

          לכולם היה משחקים רעים כן אפילו לגורדן, לא מוריד בשנייה מהקריירה שלהם, אני בהחלט רואה את דיוויס שומר על אולגואן ומאט אותו (בלתי אפשרי היה לעצור אותו),דיוויס מתקשה בהגנה של סנטרים מסיביים, את שאקיל בשיאו אף שחקן בהיסטוריה לא יכל לשמור ב1 על 1, פשוט היה חזק אתלטי וגדול מדי, הוא היה מנגב עם דיוויס את הפרקט ואז את שולחן השדרנים.

  6. the artist formerly known as the Shot

    21 ספט 2020 20:55:54

    אחלה פוסט, תודה !
    נראה שיותר מכולן הלייקרס מגיעה למשחקים עם תוכנית. מעבר לזה – כפי שצויין – יש סינרגיה מעולה בין השחקנים – כולם משחקים למען הקבוצה. ראינו את זה במיאמי (אחרי שהתאזנה) ובקליבלנד של לברון. כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו. מגיע קרדיט גם לווגל (וקיד?).
    אני לא חושב שיש שם מספיק כישרון כדי להיות ברמה של הגדולות בהיסטוריה (סלטיקס, שואוטיים, שאקובי, בולס, והגולדנים) – אבל מספיק כדי לטאטא את השביל לטבעת בבועה.

  7. Yinon Yavor

    21 ספט 2020 22:10:04

    אגב – יש לי רעיון עבור דנבר:
    להפסיד גם את הבא ל-3:0, ואז לתת הכל כדי לצמק ל-3:1. משם הם הרי בטוח מנצחים, ואז הם ייזכרו בהיסטוריה כקבוצה היחידה שחזרה מ-3:0….

כתיבת תגובה

סגירת תפריט