הדרך לשאנז אליזה 2020 (2) – הסיפורים שמאחורי הטור / דוד "פאקו" סעדה

אף אחד לא ראה את זה קורה. אף אחד. כל המהדורות מהשנים הקודמות של הפוסט הזה עסקו בעיקר בסיפורי הרקע של הטור, אך הרבה פחות בזוכים. ככה זה כשיודעים מי יזכה, או לפחות מאיזו קבוצה הוא יגיע. אבל זה העניין עם היסטוריה, היא מגיעה כשאתה הכי פחות מצפה לה. הנה כמה סיפורים מהטור הזה, כולל כמובן זה הראשי.

שובר כללים: טאדיי פוגאצ'אר הגיע לכאן כדי לשבור את הסדר הקיים. הסדר שאומר שזוכה בטור צריך לבוא עם בשלות מסויימת ועם קבוצה תומכת. עד כמה קבוצת האמירויות תמכה בו בטור הראשון שלו אי פעם, היה אפשר לראות עם זה שהיא שלחה עימו מאיץ בדמותו של אלכסנדר קריסטוף, בעוד שבטיפוסים הוא היה אמור להשליך את יהבו על פאביו ארו השברירי. ארו אכן התפוגג מהטור בשלב מוקדם, כמו גם דווידה פורמולו מעט אח"כ, מה שהותיר את פוגאצ'אר עם מצבה של שני מטפסים עוד לפני שהטור התניע. איבוד הזמן לרוחות הצד בקטע 7 היה תוצאה בלתי נמנעת של ההחלטות מהסוג הזה, כשנדמה היה שהוא יהיה הקורבן הראשון מול הגלקטיקוס של רוגליץ' ושות'. אלא שההחזרה המהירה של חלק מהזמן בסדרת התקפות אופייניות, יחד עם שני נצחונות על רוגליץ' ראש בראש על הקו, הבהירו לאחרון מי יהיה היריב האמיתי שלו בטור הזה. בדיעבד, נראה ששתי הנסיגות של פוגאצ'אר במירוץ הזה היו רק מתיחות של הרוגטקה. הראשונה הייתה איבוד הזמן לרוחות, והשנייה הייתה הפיגור מול רוגליץ' בסיום הקטע המטורף בקול דה לה לוז, סיום שכולו היה שידור בסלובנית מרוגליץ' לחברו הצעיר – "זמנך עוד יגיע". והוא בהחלט הגיע, שלושה קטעים בדיוק אחר כך, בנג"ש ששבר את שיאי הזמנים בטיפוס למקפצת הבנות היפות, והביא לפוגאצ'אר שלוש חולצות היסטוריות. כמה מספרים סמליים הביא לנו פוגאצ'אר באותו הנג"ש: פער הזמנים שהוא פתח על רוגליץ' בחלק של הטיפוס למקפצה היה 1:21 דקות, בדיוק הזמן שהוא איבד לרוחות הצד בתחילת המירוץ. והשני היה 57 השניות של פיגור הזמנים מול רוגליץ' לפני הקטע, בדיוק הפער שקאדל אוונס היה צריך לסגור מול אנדי שלק בקטע הנג"ש האחרון של טור 2011 האלמותי. בכל הקשור לאלמותיות, אפשר כבר לומר בביטחון שהטור של 2020 מאיים על מעמדו של זה מ-2011, כמו גם על זה של 1989 בו גבר גרג למונד על לורן פיניון. אם תרצו, עוד בעיטה של פוגאצ'אר בסדר הקיים. בגראנד טורים הבאים, עם או בלי קבוצה טובה יותר, זה כבר עשוי להיות סדר חדש לחלוטין.

כשילד עושה היסטוריה.

הלב יוצא לרוגליץ'. זה ממש לא היה אמור לקרות לפרימוז רוגליץ'. מי שנראה כמו הרוכב הטוב בענף הגיע לקטע התחרותי האחרון ביתרון מבטיח, כשהוא אפילו לא משתמש בשני כלים חזקים מהארסנל שלו – היכולת בירידות והנג"ש. את הכלי הראשון הוא לא ניצל כלל במירוץ, כנראה בבחינת "תפסת מרובה, תפסת קרקע". והנג"ש בקטע האחרון היה אמור להיות סוג של תעודת ביטוח, שהשפיעה למעשה על כל המירוץ (עבורו ועבור יריביו). את היתרון במירוץ על יריביו הרבים הוא השיג בנשקם שלהם – כישורי הטיפוס. כלי אחד שנראה שהוא בהחלט השתמש בו היה האופי הנחוש, שנראה לכאורה כזה שסוגר את הסיפור בקול דה לה לוז. אלא שכמו בסיפור הידוע על העץ שנעקר עם שורשיו ברוחות העזות, כאן זה קרה עם משב הרוח שייצר פוגאצ'אר בקטע הנג"ש. לפני הקטע, ניתח ברדלי וויגינס ביורוספורט את איך ששני המתחרים נראים, והסיק שרוגליץ' נראה הרבה יותר מוכן כשהוא כבר רכון עם חליפת הנג"ש על האופניים, בעוד שפוגאצ'אר היה עירום בחלקו העליון, כשהוא מרכיב משקפי שמש רגילות. וויגינס היה אחד השענים הטובים אי פעם, אך נראה שכאן הוא פספס בגדול – אותה נחישות של רוגליץ' כנראה החביאה לחץ גדול, שיוסיף בסופו של דבר עוד סיפור טראגי לאלה המסופרים על הבנות היפות הקופצות מהמקפצה אל האגם. זה לא היה סה"כ נג"ש כזה רע של רוגליץ', אלא שהוא ייזכר בעיקר כאחד שנרמס תחת גלגלי ההיסטוריה. ועדיין, יש כאן רוכב ולוחם גדול שצריך להצדיע לו, ולקוות שיזכה לגאולה בטורים הבאים.

על הקרשים. רוגליץ'.

וזה גם לא מגיע ליומבו ויסמה. הקבוצה ההולנדית הצהובה עשתה הכל נכון במירוץ הזה, וגם לפניו. בניית סגל חכמה הביאה את הקבוצה לשיא במירוץ זה, ובאלה שלפניו, מה שהביא את ריצ'י פורט לכנותה "צרעות הטרף" במירוץ הדופינה שקדם לטור. הקבוצה לקחה במירוץ הזה את התפקיד של קבוצת סקיי מהעשור הקודם, שגרסה בקלות את כל היריבים במהלך המירוץ, עם דומיננטיות מרשימה ברוב המכריע של קטעי המירוץ. אלא שאת זה היא עשתה עם כמחצית מהתקציב של אותה סקיי, תוך שהיא בונה רוח צוות מרשימה. דוגמא מצויינת היא טום דומולאן: הכוכב ההולנדי ידוע כבחור דעתן שלא חושש לומר את שעל ליבו בכל הזדמנות, אך במירוץ זה הוא הקריב את השאיפות האפשריות שלו ב-GC בשלב מוקדם, ביום שבו נראה שהקבוצה מעט יותר התקשתה מול האופוזיציה. הקבוצה היא למעשה גלגול מודרני של קבוצת העבר רבובאנק, קבוצת פאר הולנדית בעבר, אך גם כזו ששמה נקשר לפרשת עגומות של חומרים אסורים. ניצחון במירוץ היה יכול להוות הפי אנד מושלם לצרעות הטרף, אך סלובני צעיר אחד חשב אחרת. נותר רק לקוות שהרוח תמשיך לנשוב במפרשים הצהובים של הקבוצה גם בעתיד הקרוב והרחוק, גם בגלל מה שכתוב בפסקה הבאה.

יש תחרות. אם היה אפשר לאפיין את העשור הראשון של המילניום ככזה שהוכתם בענק על רקע פרשות של חומרים אסורים, ואת זה שאחריו כנקי הרבה יותר, אך ככזה שבו עוקרה התחרות באדיבותה של מפלצת בשם סקיי\אינאוס, העשור החדש נפתח עם תקוות למירוצים שתהיה בהם אשכרה תחרות. לא היה צריך את המופע של פוגאצ'אר כדי להסיק זאת – המשבר של אינאוס במירוץ הספיק עבור זאת היטב. שמחת עניים הייתה למפלצת בקטע שבו זכה קביאטקובסקי, ובו גם קאראפאז זכה ללבוש את החולצה המנוקדת למשך שני קטעים. קבוצת AG2R הצרפתית, לשם השוואה, זכתה אף היא בקטע אחד ואחזה בחולצה למשך 16 קטעים. מפתה להעמיס את הצרות של המפלצת על כאבי הגב של איגן ברנאל, אלא שהצרות התחילו עוד הרבה לפני כן, לא מעט בגלל פטירתו הפתאומית של ניקו פורטאל, ה-DS של הקבוצה, ורק הגיעו לשיא בטור הנוכחי. המפלצת עוד תתאושש, סמכו עליה. אך עדיין, היא צפוייה למצוא מולה כמה כוחות אופוזיציונים חזקים במיוחד, הכוללים צרעות טרף, סלובני צעיר אחד, ולכו תדעו, אולי גם קבוצה אחת מכוחותינו.

לא תינוק, אבל בירוק. סם בנט נחשב לאחד המאיצים הטובים בענף בכמה שנים האחרונות, אלא שהטור דה פראנס הנוכחי הוא הראשון שאליו הוא מתייצב כמאיץ המוביל של קבוצתו. הסיבה היא אחד, פטר סאגאן. סאגאן ובנט חלקו את קבוצת בורה הגרמנית בשלוש השנים האחרונות. זה התחיל כשבנט שימש כאחד מהפועלים של סאגאן, אך כשגדל להיות מאיץ מוביל, הוא נשלח למירוצים אחרים כמו הג'ירו או הוואלטה, שם זכה להצלחה רבה. אם לא די בכך, הקבוצה הגרמנית כללה גם את המאיץ פסקל אקרמן, שגדל אף הוא להיות אחד הטובים בענף. וכך, האינפלציה בכוכבי הקבוצה על המסלול השטוח הובילה דווקא את בנט אחר כבוד אל מחוץ לקבוצה. העונה הנוכחית מצאה אותו במדי קוויק סטפ, במה שנראה כמו שידוך שנוצר בגן עדן, וכך הגיע לטור כמאיץ מוביל לראשונה בקריירה. הניצחון הראשון שלו בטור, בקטע 10 שבין שני האיים, שחרר אצלו הרבה רגשות, כשלא הצליח לעצור את הדמעות בראיון לטלוויזיה, ולפיכך התנצל בפני המראיין על היותו "תינוק בכיין". אלא שהניצחון הזה, יחד עם הביצועים הטובים שלו במיאוצי הביניים, הביאו לו בונוס בלתי צפוי – החולצה הירוקה. אותה החולצה שהייתה שייכת לסאגאן בטאבו בשנים האחרונות. מיאוץ מסוכן של האחרון בקטע 11, בו נפסלו הישגיו בקטע, הפכו את הפער של בנט במאבק על החולצה לכמעט בלתי מחיק, אך כנראה גם אם זה לא היה קורה, החולצה הייתה נופלת בחיקו של האירי. הניצחון בקטע היוקרתי בשאנז אליזה רק הפך את הטור של בנט לחלומי עוד יותר. כאן כבר לא היו דמעות, וגם לא היה צורך בהן יותר.

בנט לפני סאגאן. המהפך הושלם.

זו דרכו של עולם. אם כבר סאגאן, זהו למעשה הטור הראשון ללא הישג משמעותי של הסלובקי, מלבד הגדלת השיא הפסיכי של מספר הימים בחולצה הירוקה (130 ימים, ספק אם אי פעם יישבר). אין מה לעשות, כל דבר טוב מגיע לסיומו, ודומה שגם סאגאן עצמו השלים עם זאת. מלבד זאת, נראה שקבוצת בורה היא כבר מזמן לא רק הקבוצה שלו. כך ראינו את לני קאמנה הצעיר זוכה בקטע בריחה בצורה מרשימה, כמה קטעים לאחר שהפסיד קטע טיפוס אכזרי במיוחד לדני מרטינז. וראינו גם את זוכה פאריס-ניס, מקס שכמן, משתתף באינספור בריחות במירוץ, כשאת זה הוא עושה עם עצם בריח שבורה (זכר להתנגשות ברכב לא מורשה במירוץ לומברדיה האחרון). סאגאן בכל זאת סיפק כדרכו קטע משעשע בתחילת אחד הקטעים בהם התחיל לרכב עם המסיכה שלו, בכוונה או שלא, והוריד אותה רק לאחר שרוגליץ' הפנה את תשומת ליבו לכך.

אמנות השלמות. אם מחפשים כוכב במירוץ הזה מלבד ההוא שהוזכר בהתחלה, וואוט ואן ארט יהיה כנראה הבחירה הטובה ביותר. הבלגי פרץ לענף בעונה שעברה עם כמה נצחונות מרשימים, שניים מהם בטור, אלא שאת אותו הטור הוא לא סיים לאחר תאונה שכמעט קיפחה את חייו. העונה הוא כבר ממש התחיל לחיות את החלום עם נצחונות בשלל מירוצים, כולל המונומנט הראשון, מילאנו-סאן רמו. אלא שדומה שאת היכולות שלו הוא הביא לשיא בטור הנוכחי. ברמת ההישגים הוא זכה במיאוצים המוניים בשני קטעים שטוחים, אבל בסמוך להם הוביל את קבוצתו בהרים, תוך כדי שהקצב שהוא מכתיב שם מפרק מטפסים מהרמה הגבוהה ביותר כברנאל, אורן ואדם ייטס. נזכיר רק שכמה מהנצחונות בשנה שעברה (גם בטור) הוא השיג בקטעי נג"ש. אה, ושזו לו סה"כ העונה השנייה במדי קבוצת כביש, זאת לאחר שזכה באליפות העולם בסייקלוקרוס שלוש פעמים. אם מחפשים דוגמא לשלמות של רוכב, ואן ארט הוא בפירוש הדוגמא המושלמת. נראה שסם בנט דלעיל צריך לשלוח לרוגליץ' זר פרחים גדול, שכן אם ואן ארט לא היה מחוייב לדאוג לו בכל אותם קטעי טיפוס קשים, הרי שהחולצה הירוקה הייתה מוצאת את עצמה בסיום המירוץ על גבו של מישהו אחר.

ואן ארט בפוזה אופיינית.

הצל המאיים נותר בצל. הרבה חששות היו לנו כאן מכך שהנגיף הארור יחבל במירוץ בצורה ממשית. זה כלל כמה הפחדות ממשיות בדמות ארבעה אנשי צוות (אחד מכל קבוצה) שקיבלו תוצאות חיוביות בבדיקות. כך היה גם עם המנהל הוותיק של הטור, כריסטיאן פרודום, שנאלץ להיעדר מהשליש השני של המירוץ, מאותה הסיבה. אלא שנראה שהמדיניות האחראית של מארגני המירוץ נחלה הצלחה, כשמדיניות הבדיקות והקפסולות הקשוחה מנעה מהעניינים להידרדר אל מעבר לכך. ולחשוב שהמירוץ היה יכול להסתיים לפני קטע הנג"ש.

חביב(י) הקהל. קבוצת סאנווב הגרמנית ספגה בסוף העונה הקודמת מכה קשה, כשהכוכב המוביל שלה, טום דומולאן, נטש אותה לטובת יומבו ויסמה. בהיעדרו של ההולנדי, הדבר הכי קרוב לכוכב במדי הקבוצה היה מייקל מתיוס האוסטרלי. אלא שבהחלטה מפתיעה, "בלינג" לא נכלל בסגל הקבוצה לטור, מה שכמובן הוביל למחאה נמרצת מהאוסטרלי, שלא ממש נוהג לסכור את פיו. בלי כוכב ב-GC או מאיץ מוביל ראוי, היה ברור שהקבוצה תנסה לקושש הישגים בבריחות במירוץ, וזו הייתה חתיכת קוששות. שני קטעים הצליח להשיג הדני הנפלא סורן קראו אנדרסן, שניהם בבריחות עוצמתיות לקו כשקבוצות רודפות אחריו ללא הצלחה. אלא שהכוכב של הקבוצה במירוץ היה מארק הירשי. השוויצרי בן ה-22 כמעט זכה בקטע ובחולצה הצהובה בקטע 2 (לאחר בריחה), אלא שאלאפיליפ הצליח להקדימו ממש על הקו. קטע 9 כבר הפך להיות אחד המרגשים במירוץ: בריחת סולו ארוכה של הירשי נתפסה ממש לקראת הסוף ע"י רוגליץ', פוגאצ'אר ושות', מה שבד"כ מוציא את האוויר מרגלי הבורח. לא במקרה של הירשי, שדווקא יזם שם פריצה נוספת לקו, רק כדי שליבו יישבר ע"י שני הסלובנים. הקטע הפך את הירשי באחת לגיבור הקהל הנייטרלי, אם כי עדיין ללא הישגים במירוץ. זה השתנה בקטע 12, שבו הצליח לזכות לאחר עוד בריחה אל הקו, אלא מה. קטע 18 כבר מצא אותו בעוד בריחה, בה היה בדרך הבטוחה לזכות בחולצה המנוקדת, אלא שהתרסקות בירידה מאחת הפסגות קטעה לו את החלום (הספציפי הזה). אם נחזור לניצחון הראשון של אנדרסן בקטע 14, הרי שהוא הגיע לאחר מספר התקפות של רוכבי סאנווב, ביניהן עוד אחת של הירשי. לאחר הניצחון אמר אנדרסן ש"הילד הזה מהווה השראה לכל הקבוצה". מארגני המירוץ הסכימו איתו, והעניקו לילד את תואר הרוכב ההתקפי של המירוץ. בהחלט בצדק.

הברון הירשי

העתיד ועוד איך כאן. פוגאצ'אר, ואן ארט, הירשי, קאמנה ומרטינז שמו סימן קריאה על המגמה מהשנה שעברה, לפיה הרוכבים הצעירים משתלטים על הענף. עוד סימן מעודד עבור העתיד.

השד הטסמני מחזיר את השעון לאחור. אחד לא ממש צעיר שהגיע לכאן הוא ריצ'י פורט. במחצית הראשונה של העשור הקודם הוא שימש בטור כבורג חשוב במכונה הנוצצת של סקיי, קודם עבור וויגינס ואח"כ עבור פרום. במירוצים אחרים בהם הוביל (כפאריס-ניס) הוא זכה להצלחה רבה, אך דרכו כמוביל בטור, אחרי ההרפתקה בסקיי, הביאה לו בעיקר סבל ומכאוב. במקרים הטובים זה נגמר באכזבות ספורטיביות. במקרים הרעים זה נגמר בכאב ממשי, כמו בהתרסקויות הזכורות על הר החתול או בקטע פאריס-רובה לפני שנתיים. דווקא בגיל 35, מול אופוזיציה מרשימה של מטפסים, ובשנה האחרונה לפני שיחזור לעבוד עבור רוכבים אחרים, הטסמני גילה את מעיין הנעורים. לא פעם ולא פעמיים הוא היה אחד הגברים שנותרו אחרונים לעמוד בטיפוסים הבלתי שגרתיים של הטור הנוכחי, והביצוע המרשים שלו בנג"ש המסיים קידם אותו לעמדת הפודיום בטור, בפעם הראשונה בקריירה. בשנה הבאה, הקבוצה שתשכור את שירותיו על מנת לעבוד עבור אחרים, עשוייה לקבל אחלה מוביל פוטנציאלי.

ויש גם היסטוריה מקומית. קבוצת ISN שלנו יכולה בהחלט לסמן וי על טבילת האש בטור הראשון שלה. כפי שאולי היה צפוי, זה לא היתרגם להישגים של ממש בטבלת התוצאות, אך הקבוצה הראתה נוכחות במירוץ, בעיקר בבריחות. המוביל דן מרטין הצליח להתאושש מהפציעה בדופינה, וגילה אקטיביות בעיקר בחלק השני של המירוץ. הלטבי קריסטס ניילנדס הצליח לזכות בתואר הקרביות לאחר בריחה בה השתתף עם נילס פוליט מהקבוצה. הצרפתי הוגו הופשטטר המשיך למצב את עצמו כאחד הרוכבים הטובים של הקבוצה, כשהיה הכי קרוב לפודיום בקטע 3, והשתתף אף הוא בכמה וכמה בריחות. והייתה כמובן גם היסטוריה בדמות השלמת הטור הראשונה של רוכב ישראלי, גיא ניב. לניב היה טור שקט וטוב, שאותו הצליח להשלים בלי יותר מדי ספקות (מהסוג שראינו בג'ירו הראשון). זה כלל השלמת קטעים רצחניים מהסוג של הקול דה לה לוז, כשהוא מקדים שמות רבים וטובים בדרך. שאפו גדול. לפיכך הקבוצה של סילבן אדמס סימנה עוד וי על אחת המטרות העיקריות שלה, שהיא הבאת רוכב ישראלי לבמה הגדולה מכולם. בשנה הבאה, נראה שפונקציית המטרה של הקבוצה הולכת להשתנות בגדול, עם הבאתו של כריס פרום לקבוצה, ויחד איתו צוות מסייע מכובד. נותר לראות עד כמה המטרה המקורית של תמיכה ברוכבים הישראלים תסתייע יחד עם השינוי הנ"ל.

אדמס וניב בתחילת הטור (קרדיט נועה ארנון). ברכת הדרך, ואח"כ ברכת הגומל.

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. תודה רבה פאקו
    בתור אחד שהיה מנותק מכל דבר שהוא בראש השנה פתאום אתמול בערך ב חצות לילה אני רואה כותרת ולא רוגליץ מופיע בה כאלוף הטור …וואו נפלתי מהכיסא .
    ובתור מבין קטנטן מאד בענייני טורים אני זוכר 2 מקרים בעבר
    הניצחון שהזכרת של גרג למונד על שמפיון בסוף שנות ה 80
    ולהבדיל הניצחון של פרום בג'ירו לפני שנה שנתיים
    ואני שואל מה היה יותר מטורף
    הניצחון של פרום או של פוגאצ'אר ?

      1. נוטה להסכים איתך.
        כמובן שמבחינת המי עשה למי זה פחות אבל האופרציה שם הייתה הרבה יותר מסובכת ובלתי צפויה.

  2. תודה פאקו. סיכום נהדר וכן ירבו. הנג״ש היה מטורף ולא ראיתי את זה בא וזו סיומת מעולה לטור תחרותי + הדובדבן של ISN וניב.

  3. סיכום נהדר של טור נהדר.
    עדיין לא התגברתי על לראות את רוגלה על הרצפה מוכה ושבור. הוא אכזב את עצמו ואת הקבוצה בצורה כל כך לא אופיינית. בכל אופן עדיין היה לו את הקלאס ללכת לברך את פוגצ'אר ולשם שינוי לתת ראיון מהלב ולא את השיעמומון הרגיל שלו.
    מת על הילד יש לו עתיד גדול וצריך לזכור גם את מי שלא היה כאן – הוריקאן רמקו.
    השאלה המרכזית שיצאתי איתה מהטור היא האם ון ארט יכול להיות בעתיד מנצח גראן טור? התשובה האינסטינקטיבית שלי לפני הטור היא לא. עכשיו אני מתחיל להטיל בזה ספק.

    1. תודה עידו. מה שוואן ארט עשה בטור הזה היה מטורף לחלוטין. הוא אגב נשאל על כך, וענה שאין לו אספירציות להתמודד על ה-GC.
      ורמקו – הלוואי שייצא מזה. השנה אבל כבר לא נראה אותו.

      1. נכון אבל לדעתי הוא(רמקו) יהיה מתמודד על הצהובה כבר בשנים הקרובות.
        שמעתי את ון ארט – אבל הוא עוד יתרגל לרעיון…לעשות מה שהא עשה על בסיס יומי לא טריוויאלי בכלל (זה באמת אחרת כשאתה צריך להיות בטופ אבל).

            1. כל אחת לחוד ושתיהן ביחד.

            2. יש לזה תקדים אגב?

            3. לא בבוגרים לדעתי.

          1. אין חדש ממה שאני יודע. היו ספקולציות שמדובר באיזשהו סטיק של נתונים שקוויק סטפ לא רצו שיגיע לאף אחד (לא יודע כמה זה נכון). חושב שההר הזה יוליד לבסוף עכבר.

            1. תודה

    2. פאקו, סיכום נהדר. תודה רבה.
      הופתעתי מאוד מההתפתחויות בקטע נגד השעון ביום שבת, גם כי ידעתי על יכולותיו של רוגליץ' בקטעים מסוג זה. שמח עבור פוגאצ'אר והסלובנים ומקווה לראות את רוגליץ' עם החולצה הצהובה בפאריז בעתיד.

  4. זה מוזר שאני לא יכול לשמוע רבובנק בלי להזכר באריק דקר?

    זה מאוד מעודד כשהצל המאיים שמרחף מעל הטור הוא מחלה מדבקת ולא משפרי ביצועים

  5. תודה על הסיכום, פאקו.
    ניסיתי הפעם לראות כשהתאפשר, עדיין לא הבנתי 95% ממה שקורה, אבל היה נחמד וטוב גם בדיעבד להצליח להדביק סיפור להתלהבות השדרים.

  6. מעולה פאקו!
    .
    הירידה החדה בשעות הצפייה שלי בענף מאז שעברתי לשעון מזרח ארה"ב הגיעה לשיא השנה, כאשר לא הצלחתי לצפות אפילו לא בקטע אחד והסתפקתי בסיכומים היומיים.
    .
    לפחות אני יכול להתנחם בסיכום שלך שגורם לי להרגיש כאילן ראיתי כל דקה. תודה גדולה

  7. מי שבלטו לרעה השנה היו הרוכבים הדרום אמריקאים. אף אחד מהם לא מילא אחר הציפיות ממנו (למעט ריגוברטו אורן).

    1. אתה יודע מה אומרים על ציפיות. בתכלס, אף אחד מהם לא התעלה מעל למה שהיה ידוע לגביו (עזוב את כאבי הגב של ברנאל): לופז נשאר לא יציב, עם יכולת מזעזעת לחלוטין בנג"ש שתוקעת אותו לגמרי. קינטאנה הרבה מעבר לשיא. קאראפאז הגיע כדומסטיק אחרי שהתכונן בכלל לג'ירו, ועשה די את המקסימום האפשרי מבחינתו. האחרים (כמו מרטינז) עדיין צעירים, ויכולים להשתפר בהמשך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט