שבת בבסיס / Sweet Lou – יוני לב ארי

ה-6 בספטמבר 2020 היה יום אבל בסיינט לואיס. לו ברוק, מאגדות הקארדינלס, הלך לעולמו, והותיר חלל עצום בלבבות אוהדי הקבוצה. ברוק, מגנבי הבסיסים הטובים שידע המשחק, שיחק 19 עונות, רובן במדי הקארדס, כשהוא שובר לא מעט שיאים. אז מי הוא היה?

ברוק (צילום: nodawaybroadcasting.com)

גדל כאוהד דודג'רס

חודש יוני בשנת 1939 היה עמוס באירועים. ב-12 ביוני נחנך לראשונה היכל התהילה בקופרסטאון, עם 25 שחקני עבר, 11 מהם בחיים. ב-19 ביוני גילה לו גריג האגדי כי הוא חולה ב-ALS, מחלה שבהמשך תיקרא על שמו. שמונה ימים מאוחר יותר, ב-27 ביוני, שוחק משחק הלילה הראשון, בקליבלנד סטדיום, האינדיאנס ניצחו את הטייגרס 0:5.

ובין לבין, ב-18 ביוני, נולד ב-אל דוראדו, ארקנסו, לו ברוק. אני מנחש שהלידה היתה קצרה, והדרך שלו לאוויר העולם היתה מהירה, כי כזה הוא ברוק, הכל הוא עשה מהר. בגיל צעיר משפחתו עברה לקולינסטון, לואיזיאנה, אך למרות המרחק הוא גדל אוהד של הדודג'רס, אז עוד בברוקלין, שבאותן השנים הביאו לעולם את השחקן השחור, בדמותם של ג'קי רובינסון, דון ניוקומב ורוי קאמפנלה.

ימי הרדיו

את הידע הבסיסי שלו בבייסבול רכש ברוק בזכותו של הארי קראיי, שדר הרדיו האגדי של הקארדינלס, כיוון שעד שהגיע לגיל 17 הוא לא שיחק באף מסגרת. הלימודים ב-Southern University החלו בצורה עקומה, והמלגה שלו היתה בסכנה. לכן החליט לשחק בייסבול, כדי לנסות ולזכות במלגת ספורטאי. מזל.

השנה הראשונה היתה קשה, עם ממוצע חבטות של 189., אך משהו קרה בחופשת הסמסטר, כשהוא חזר לעונה שניה של 500., בדרך לזכייה באליפות האזורית. לאחר ניסיון כושל להתקבל לסיינט לואיס, עבר ברוק לנסות את מזלו בשיקגו, שם הוא קיבל חוזה מהקאבס, כשהוא חובט בעונה הראשונה במיינורס 361..

הארי קריי (צילום: Pinterest)

רוקי 1

כשהוא בן 22, ב-10 בספטמבר 1961, השבוע לפני 59 שנה, ערך ברוק את הופעת הבכורה שלו במייג'ורס. עונת הרוקי שלו היתה 1962, אז עדיין לא ראינו (אנחנו בטח לא, אבל גם אלה שראו אז בייסבול לא) את ברוק האמיתי. ממוצע חבטות של 263., 16 בסיסים גנובים בלבד, אך רגע השיא שלו היה דווקא בצד הפחות מוכר שלו – כח. ברוק העיף הום ראן לחלק הרחוק ביותר ב-פולו גרואנס, אחד משלושה שחקנים בלבד. אך זה היה אחד מ-149 הום ראנס בלבד לאורך הקריירה, כשרק פעם אחת הוא עבר את ה-16 דינגרס בעונה…

במהלך השנתיים וחצי בשיקגו, לא הצליח ברוק להתעלות על עצמו, וראשי הקבוצה והמנחוס לא הצליחו לזהות משהו מיוחד ב-לו הצעיר. ממש ב-דד ליין של 1964 (אז הוא היה ב-15 ביוני), עבר ברוק לסיינט לואיס, אולי, חלום שהתגשם לו, בעסקה שכללה שישה שחקנים נוספים. הדמות המרכזית בטרייד מהצד השני היתה ארני ברוגילו, פיצ'ר שהספיק לנצח שבעה משחקים במדי הקאבס, מה שהפך את הטרייד הזה לאחד הזכורים בהיסטוריה של המשחק. ברוק, שכזכור למד את רזי המשחק משידורי הרדיו של הקארדינלס, סגר מבחינתו מעגל.

כאן הוא העיף הום ראן לסנטרא פילד (צילום: blogspot.com)

ירד דרומה, עלה ברמה

בשנתיים וחצי במדי הקאבס (327 משחקים) רשם ברוק ממוצע חבטות בינוני של 257., עם 20 הום ראנס ו-50 בסיסים גנובים (0.15 בסיסים למשחק, תזכרו את הנתון הזה). השלב הראשון במעבר 490 ק"מ דרומה כלל מעבר מה-Right ל-Left פילד. והמספרים? כבר עם הנחיתה נסק ברוק, שממוצע החבטות שלו עלה מ-251. בשיקגו ל-348. במיזורי, כשהוא גונב 33 בסיסים ב-103 משחקים (גנב עשרה בלבד ב-52 משחקים בשיקגו באותה העונה).

והקארדינלס? מהמקום הלפני אחרון ביום הטרייד, הם טסו למעלה, וביום האחרון של העונה הבטיחו את ראשות הבית – יש פלייאוף. בוורלד סירייס חיכו היאנקיז, ואיזו סדרה זו היתה. ברוק הוביל את הקארדס לניצחון 5:9 במשחק הראשון, כשדאבל שלו באינינג השמיני סגר את תוצאת המשחק.

החצי השני של הטרייד (צילום: 1960sbaseball.com)

במשחק החמישי, במצב של 2:2 בסדרה, פתח ברוק את מסכת הריצות עם סינגל, בדרך ל-2:5 ביאנקי סטדיום ויתרון 2:3 – מרחק ניצחון אחד מאליפות. המשחק השישי בסיינט לואיס השאיר לניו יורק תקווה, אחרי 3:8 ענק, והשתיים נפגשו ב-15 באוקטובר למשחק אחד על כל הקופה. במצב של 0:4 באינינג החמישי, העיף ברוק את הום ראן הפלייאוף הראשון שלו בקריירה – 0:6, בדרך ל-5:7 ולאליפות ראשונה מאז 1946. את הסדרה הזו סיים ברוק עם ממוצע חבטות של 300..

המהירות עולה על כל דמיון

המנג'ר שלו, ג'וני קין, ראה את פוטנציאל המהירות של ברוק, ונהג לומר לו: תוותר על הום ראנס, תגנוב בסיסים. וכך באמת המספרים החלו לעלות: 63 ב-1965, 74 ב-1966, והיד עוד נטויה. גם ממוצע החבטות התייצב במקומות טובים, סביב ה-290., הרבה מעבר לכל מה שהוא הראה באילינוי…

יש אליפות! (צילום: PBS)

עונת 1967 היתה מהטובות שידע, גם אישית וגם קבוצתית. בנוסף לממוצע חבטות של 299. ו-52 בסיסים גנובים, הקארדס סיימו את העונה במקום הראשון בהפרש ניכר, כשהפעם בוורלד סירייס המתינו הרד סוקס מבוסטון. ברוק, מוקף בהול אוף פיימרים עתידיים כמו אורלנדו ספאדה, רוג'ר מאריס, בוב גיבסון וסטיב קארלטון, ראה גם את הסדרה הזו הולכת לבאזר.

במשחק הראשון, בפנוויי פארק, ברוק היה זה שהעלה את הקארדס ל-0:1, יתרון שהלך לאיבוד כבר בחלק התחתון של אותו האינינג. בשביעי, במצב של 1:1, עלה ברוק עם סינגל, גנב בסיס כמובן, והגיע הביתה כדי לנצח את המשחק 1:2 גדול. הרד סוקס ניצחו את המשחק השני בבוסטון, והקבוצות המשיכו לסיינט לואיס במצב של 1:1.

מאריס וברוק (צילום: Fine Art America)

רבים מחשיבים את המשחק השלישי כחשוב ביותר, כנראה שגם ברוק. מה רע בלפתוח משחק עם טריפל? האיש ש"עורך את השולחן" הגיע הביתה בהמשך וקבע 0:1, אך הוא לא סיים פה. אחרי שהסוקס צמצמו ל-3:1, ברוק פתח את החלק התחתון של האינינג השישי עם באנט – וכמובן שהגיע לבסיס ראשון. מאריס הביא אותו הביתה, המארחת ניצחה 2:5 ועלתה ל-1:2 בסדרה.

אך ברוק והקארדס המשיכו. Infield single, שכולו המהירות של לו, והקארדס מתחילים לעבוד. האינינג הסתיים ב-0:4, בדרך ל-0:6 ענק, עם תצוגת תכלית של גיבסון, שעלה ל-0:2 בסדרה. בוסטון השמיעה קולות של קאמבק, עם שני ניצחונות, והנה קיבלנו שוב גיים סבן, הפעם בפנוויי.

שתי אגדות. ברוק וגיבסון (צילום: Philadelphia Tribune)

והשורה שלו במשחק השביעי? ברוק קלאסי – שלושה בסיסים גנובים, סינגל, וניצחון ענק, 2:7 – אליפות שניה תוך שלוש שנים, אך לצערו של ברוק גם אחרונה. האליפות הבאה של סיינט לואיס תיחגג רק ב-1982, כשברוק כבר בן 43…

חמוץ מתוק

אך גם עונת 1968 הביאה איתה דרמות. אמנם הסוף היה קצת פחות שמח (אנדר סטייטמנט), אך דרמות לא היו חסרות. הפעם ברוק הסתפק ב-62 בסיסים גנובים, אולי בגלל שהעלה את כמות הדאבלים (46) והטריפלים (14), לא היתה לו ממש סיבה לגנוב בסיסים…  בכל מקרה, הוא הוביל את הנשיונל ליג בכל שלוש הקטגוריות האלה.

אי אפשר לעצור אותו (צילום: latinosports.com)

גם הפעם, עונה שניה ברציפות, הקארדס סיימו ראשונים, כשהפעם הטייגרס מחכים בוורלד סירייס. יתרון של 1:3 בסדרה לא הספיק, כשדטרויט חוזרת עם שלושה ניצחונות, שניים מהם במיזורי, אחד מהם (גיים 6) בתוצאה משפילה (1:13), והאליפות ברחה מהידיים. לברוק היו מספר טעויות על הבסיסים במשחקים האלה, שייתכן שעלו לקארדס באליפות.

היתה זו ההופעה האחרונה האחרונה של ברוק בוורלד סירייס, שימו למספרים המסכמים: ממוצע חבטות 391. (הכי גבוה בהיסטוריה לשחקנים שרשמו מעל 20 משחקים), 14 בסיסים גנובים ב-21 משחקים (שיא עד היום), שבעה דאבלס, שני טריפלס, שתי אליפויות והפסד במשחק השביעי. וואו.

המשיך לשבור שיאים. ברוק (צילום: nytimes.com)

שיא אחרי שיא אחרי שיא

בינתיים המשיך ברוק לאסוף מספרים יוצאי דופן, כשהוא רושם תשע עונות רצופות עם 190 חבטות מוצלחות או יותר החל מ-1969. הוא הוסיף תשע עונות עם 50 בסיסים גנובים או יותר, כשהוא מפתח אלמנט חדש בגניבת הבסיסים – במקום לקחת מקדמה גדולה, לתפוס תנופה. השיאים לא נעצרו, כשבעונת 1974, כשברוק כבר בן 35, הוא גנב לא פחות מ-118 בסיסים, אף אחד בגילו לא התקרב לזה עד היום.

"הוא מדהים", אמר עליו לארי בואווה, שהייה אז השורט סטופ של היריבה מפילדלפיה. "כולם באצטדיון יודעים שהוא ירוץ, והוא עדיין מצליח. השיאים שלו יחזיקו כמה שנים טובות…".

לארי בואווה. התרשם (צילום: blogspot.com)

מי מספר 1?

שלוש עונות מאוחר יותר, ב-29 באוגוסט 1977, הוא גנב בפעם ה-892, ובכך הפך למלך גניבות הבסיסים בכל הזמנים. שנים חשבו שהשיא הזה לעולם לא ישבר, עד שריקי הנדרסון הגיע, ונעצר רק על 1,406.

לברוק היתה מחלקת סקאוטינג פרטית משלו, במהלך עונת 1964 הוא רכש מצלמה, וכשהיה בדג-אאוט הוא צילם את הפיצ'ר היריב, על מנת ללמוד את התנועות שלו ולשפר את אחוזי הגניבות, מהלך שהניב תוצאות במהירות (תרתי משמע).

הנדרסון וברוק. חברים (צילום: ABC News)

אך על מנת לגנוב כל כך הרבה בסיסים, צריך גם להגיע לבסיס מספיק פעמים. לאחר שחלה הידרדרות ביכולות ההתקפיות שלו ב-1978, איבד ברוק את תפקיד ה-Left Fielder, אך כבר בתחילת העונה הבאה זכה בו מחדש, בזכות ממוצע חבטות של 345. בספרינג. ב-13 באוגוסט 1979 היה ברוק לשחקן ה-14 בהיסטוריה של המשחק שמגיע להיט ה-3,000, דווקא נגד האקסית משיקגו. בסיום אותה עונה הוא פרש, למרות שחבט 304., כשהוא כבר בן 40!

אז מה היה לנו שם?

ב-19 עונות רשם ברוק 2,616 משחקים, במהלכם גנב 938 בסיסים, 0.35 בסיסים למשחק, יותר מכפול מהמספרים שרשם בשיקגו. תוסיפו לזה ממוצע חבטות של 293., לצד 486 דאבלס, 141 טריפלס ואחוז הצלחה בהגנה של 95.9, ותקבלו את החבילה השלמה.

ברוק. אגדה (צילום: The Durango Herald)

"19 שנים הוא שיחק, ואפילו פעם אחת לא היה ברשימת הפצועים", נזכר מייק שאנון, שדר הקארדינלס ששיחק לצד לו. "הוא היה שחקן קשוח, הכי קשוח שראיתי. גם לאחר שסנדי קופאקס פגע בו עם כדור בכוונה, מאוד כאב לו, אך הוא המשיך". ב-1985 נכנס ברוק להיכל התהילה, כבר בניסיונו הראשון, עם 79.75 אחוזי הצבעה. ברוך הבא הביתה.

הצרות הבריאותיות של ברוק החלו ב-2015, כשרגלו השמאלית נקטעה בשל זיהום שהסתבך. באפריל 2017 הודיע ברוק כי הוא חלה בסרטן הדם, אך לאחר מספר חודשים נראה היה שהוא החלים. ב-6 בספטמבר 2020, לפני כעשרה ימים, הלך ברוק לעולמו, כשהוא בן 81.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. ב-1986 או 1987, דני היפ היה שחקן המטס שגר בגרדן סיטי, ובנו היה חניך ב-LONG ISLAND BASEBALL CAMP (היו לי מחנות קיץ ב-12 ענפי ספורט, כולל צ'ירלידינג קמפ, מרשיאל ארטס קמפ, קמפ לשחמט, ולא תאמינו אבל יש לי הוכחות LONG ISLAND STOCK MARKET CAMP. כל מחנה הורץ ע"י מאמן או מומחה בשטח. למשל את המחנה לבורסה הריצה חברת פידליטי השכנה לאונ' אדלפי). אני השכרתי את כל בנייני המגורים והמגרשים של האוניברסיטה (והשכרתי את המקום והשם והכל היה תחת LONG ISLAND CAMP CORP בבעלות גייל ואני, וזה כלל את האדמיניסטרציה, הביטוח, והשרות הרפואי.
    יש לי סיפורים לעשרה ספרים מה-25 שנה שהרצתי מחנות, כולל ננסי ליברמן שהריצה קמפ לכדורסל ונעלמה יומיים לפני שהסתיים. הייתי יכול לפוצץ את האתר לחמש השנים הבאות מ"סיפורי מחנות הקיץ של מנחם לס")

    טוב. נחזור לדני היפ. כל קמפ היה מיום שני בבוקר עד שבת בצהריים עם שינה, אוכל, והכל. האוניברסיטה עשתה עלי המון כסף. לפני סיום הקמפ ביום חמישי דני צילצל אלי ואמר לי שיש אורח חשוב שיבוא לקמפ להגיד שלום לילדים. האורח היה לו ברוק. איזה אדם נחמד!!! שוחח כחצי שעה עם הילדים, ענה בסבלנות על שאלות, ואכל צהריים עם הילדים והמדריכים-מאמנים בחדר האוכל של האוניברסיטה. היה לי הכבוד לבלות במחיצתו למעלה משעה.

      1. שחר, יש לי סיפורים שאם אתחיל, לא אגמור. למשל שלקחנו את כל המחנה למשחק כדורגל של הקוסמוס ומאמן אחד איבד שני ילדים…או מחנה לבייסבול שמנהל המחנה הביא מתחזים לשחקני עבר, או מחנה למרשיאל ארטס שאיזה אמריקאי-קוריאני הבטיח שהוא מביא איזה גורו מקוריאה למחנה. ככה פרסמתי זאת. כשהתחלתי לקבל טפסי הרשמה עם צ'קים מאוסטרליה, משבדיה, מקנדה, ועוד חורים בעולם, וטלפונים מלאי תדהמה על הגורו שהסתבר לי אח"כ שהוא נחשב לקדוש שמעולם לא עזב את עיירתו אי שם בהרים בדרום קוריאה, בררתי עם 'המנהל', והסתבר שהכל הייתה המצאתו והפסדתי אלפי דולארים בהחזרת כספים וצארות שנימשכו כמה שנים.. אחרי מחנה הבורסה הופעתי במגזין 'ביזנס וויק' עם ראיון לא הכי 'מסביר פנים', ובמחנה המעודדות פתחתי כנראה מלחמה בין שני ארגוני מעודדות שהם נשיונלס ולא היה לזה סוף. אבל היו לי הצלחות רבות – הרבה יותר מספורים לגיהנום – ולטובה במיוחד אזכור את מחנה הכדורסל עם ארני גרנפלד וחברו הטוב קינג (גם באונ' טנסי וגם בניקס)
        כבר שנים שלא חשבתי עליהם…

  2. טוב, לו ברוק, לכאורה מה לי ולאגדה המהלכת (איזה מהלכת, רצה, ספרינט, ווש ובוינג! הנה היא על הבסיס השני!) הזו? אז יש סיבה. בסט. לואיס קרדינלס, קבוצה סימפטית וחביבה, סוג של אבירי הג׳די לאימפרית הסית׳ מהברונקס, שיחק פעם אחד, מספר 17, בסיס ראשון, קית׳ הרננדז. והוא גדל בצלו של לו ברוק האגדי, ושתה ממנו כל דבר שיכל לשתות וללמוד ולקלוט, והאיש עשה חיל פה ושם, לקח שתי אליפויות וכל מני תארים והיום הוא מפרשן משחקים של המטס. ואין, שתבינו, לא עבר שבוע בלי לו ברוק אמר ככה ולו ברוק היו אומר זה, ולו ברוק עשה. לו ברוק היה גונב בסיסים ככה, ולו ברוק היה חובט ככה, עד שבSNY החברה המעולים שמה יצרו אפקט כל פעם שהרננדז היה מזכיר אותו עם מוזיקה, ואפילו הצלחתי לגנוב צילומסך לפני אי אילו שנים: https://ibb.co/NTvy8hc.

    אז אני מכיר את לו ברוק אוהו (אגב, מנחם, אני בטוח שהרננדז היה הקשר של דני היפ ללו ברוק) והאמת, שמדובר באדם שכולו מהפכה של שמחה. כל מה שכיף בבייסבול. קית׳ הרננדז מספר שלו ברוק (הנה התחלנו) לימד אותו לחלק את הצלחת (שמעליה עומד הסטרייקזון) לשניים, פנים וחוץ, רוב הזורקים לא מסוגלים לדייק בשני החצאים, והרי לך אפשרות למקם את הsweet spot של המחבט על פחות אזור. אם הזורק ace כמובן שיש לך בעיות יותר רצינות. הריצה של ברוק היתה מדוייקת, בקו ישר (כך הרננדז), הוא היה רץ אל הבסיס, וגולש אליו ברגליים מוכנות, לא כמו רוב הרצים שמנסים להקיף את הבסיס ולגלוש אליו עם היד. כל מי שראה גניבה של ברוק לא יכול לשכוח את האופן שבו הוא היה מסיים את הגניבה עומד על הבסיס כאילו כלום.
    הטרייד של ברוק הוא גם אחד מאותם מקרים הזויים בהיסטוריה של הספורט, כמו הדראפט של ג׳ורדן, אבל כמו הדראפט של ג׳ורדן (או הסיפור המוזר של סיוור), אני חושב שמדובר בהשגחה העליונה של היסטורית הספורט שכאילו אומרת ״אתה… אתה צריך לשחק פה, לא אצלהם״ והשאר סיפור מופלא. באמת אובדן קשה לעולם הבייסבול.

    1. התפתחות של שחקן היא לא תמיד ליניארית. אנחנו שופטים את ההיסטוריה לפי התוצאות הסופיות, אבל לא בטוח שלא היינו מקבלים את אותה ההחלטה ביום שהיא קרתה.
      אתן דוגמה בענף שאני יותר בקיא בו: ג'וני יונייטס – ששנים נחשב לקווטרבק הטוב בהיסטוריה – נזרק מהליגה ונאלץ לשחק עבור $6 בקבוצה חצי מקצוענית בפרוור של פיטסבורג, לפני שהצליח לפרוץ את הרוטציה של בולטימור בגלל פציעות. גם אז, הוא לא בדיוק הבריק, אבל העובדה שפחות או יותר נותר היחיד שעומד, נתנה לו את האפשרות לפתח יחסים קרובים עם הרסיבר ריימונד בארי והשניים הפכו לטובים בתחומם.

      1. ברור, הרי לא יכלו לדעת בקאבס שהאיש יהיה מגדולי הענף. זה גם תמיד נובע משיקולים לא בהכרח ״תביא את השחקן הכי טוב״, אם כבר אמרתי ג׳ורדן, כמדומני שהסיבה שפורטלנד לא בחרו בו היא כי הוא ישב על המשבצת של דרקסלר ורק אידיוט יביא ג׳ורדן להתחרות עם דרקסלר על אותה משבצת. או כמובן ג׳קי רובינסון שהסיפור הוא שנבחר לא כי היה השחקן הכי טוב בניגרו ליג אלא כי ברנצ׳ ריקי, הGM של הברוקלין דודג׳רס חשב שתהיה לו היכולת המנטלית והפרסונלית להתמודד עם הסיטואציה. וכאמור, ברוק היה שחקן טוב, אבל באותו זמן חשבו בקאבס שהם מקבלים מישהו הרבה יותר טוב.

  3. וכמובן המון תודה יוני, עשית לו הרבה כבוד, בכלל אני ממתין כל שבוע לסיקור שלך, ולטור, צריך להגיד את זה כל שבוע מחדש!

        1. בעד! כמה שאני לא מחובבי הברייבס, כשמאדוקס גלאווין וסמולץ זרקו שם, אי אפשר היה שלא להתחבר למשחקים האלה. זה כמו הבדיחה של שפיגלר על זה שכשמראדונה בועט חופשי, השחקנים בחומה עומדים עם הפנים לשער כי גם הם רוצים לראות את הגול.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט