דירוג המאמנים בפלייאוף עד כה – 2 / חיים

הפעם נתעלם מהמאמנים שהודחו עד מועד פרסום הכתבה הראשונה בסדרה – ברט בראון, נייט מקמילן וז'אק ווהאן, ולא רק בגלל ששלושתם כבר לא משמשים בתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה בה הם היו. באותו אופן גם בדירוגים הבאים לא יוזכרו המאמנים שהודחו עד עכשיו, כל אלו שהודחו בסיבוב הראשון.

13: טרי סטוטס – פורטלנד. (דירוג קודם – 10)

הספקנו כבר לשכוח את המשחק האחד שהבלייזרס לקחו בזכות ההגנה (וההחטאות של הלייקרס), ובמשחקים האחרונים חזר סטוטס לשיטה הישנה – תחרות קליעות עם היריבה. לברון ובעיקר דיוויס דאגו שפורטלנד יפסידו, במיוחד אחרי הפציעה של ליאלרד, שהייתה צריכה להיות רמז שצריך גם לחשוב הגנה.

12: מייק בודנהולזר – מילווקי. (דירוג קודם – 13)

יאניס הצליח להסתדר נגד אורלנדו, למרות שלא הייתה לו הרבה עזרה, אבל פתיחת הסדרה נגד מיאמי הראתה שלפעמים גם היווני צריך עזרה כדי לצבור נקודות. מידלטון ולופז דווקא קלעו יפה, אבל התחושה הייתה שזה די מקרי.

11: דוק ריברס – קליפרס. (דירוג קודם – 12)

הם דווקא ניצחו את שני המשחקים מאז הפעם הקודמת, אבל קשה להתרשם משינוי אסטרטגיה משמעותי, בעיקר כאשר דונצ'יץ' שוב קלע 38 עם 9 ריבאונדים ואסיסטים במשחק 6. גם הניצחון ההיסטורי במשחק 5 יירשם יותר לטובת הקליעה היוצאת דופן ולא לטובת המאמן.

10: ריק קרלייל – דאלאס. (דירוג קודם – 1)

בצד המפסיד של אותה סדרה ניצב ריק קרלייל, אותו דירגתי בפסגה בפעם הקודמת, אבל הפעם נגמרו לו הרעיונות והוא ניסה להמשיך עם מה שעבד במשחקים הראשונים, למרות שזה לא ממש עבד ב-2 האחרונים. ההגנה נראתה פתאום כמו ההגנה של העונה הסדירה, וההתקפה נבלמה לראשונה העונה.

9: בילי דונובן – אוקלהומה. (דירוג קודם – 7)

בשני המקומות הבאים עומדים שני המאמנים של אותה סדרה, שמה שהבדיל ביניהם בדירוג זה בעיקר התוצאה הסופית. דונובן הצליח יותר בתחום ההתאמות בין משחק למשחק, אבל נכשל בניסיון לעשות זאת תוך כדי משחק, והעובדה שהכדור האחרון הלך לסטיבן אדאמס פוגעת בו משמעותית.

8: מייק ד'אנטוני – יוסטון. (דירוג קודם – 8)

בצד המנצח נוסף פתאום אתגר חדש – לשלב את ווסטברוק. בינתיים זה רחוק מלהיות הצלחה, אבל גם לא כישלון. ד'אנטוני הגיע לסיבוב השני בכל אחת מהעונות שלו עם יוסטון, והפעם אין גולדן סטייט אז יש סיכוי להתקדם, אבל זה מתחיל להיות תלוי גם בקבלת ההחלטות הבינונית שלו עד כה.

7. קווין סניידר – יוטה. (דירוג קודם – 2)

ההגנה של יוטה המשיכה להיות טובה, למרות ההשתוללות של מארי, והמחצית השנייה של משחק 7 הייתה מרשימה מבחינת הג'אז, אבל סניידר היה כבר בעמדה טובה מאוד והפסיד את הסדרה. לפחות דונובן מיטשל יקבל את המקס המגיע לו ויתחילו לסדר סביבו את הקבוצה.

6: ניק נרס – טורונטו. (דירוג קודם – 5)

כל החסרונות ההתקפיים של טורונטו צפו ועלו ב-2 המשחקים הראשונים, מה שהוביל ל-2 הפסדים, אבל ניכר שנרס עושה התאמות כאלה ואחרות, בעיקר בהגנה שהשתפרה משמעותית במשחק השני. יש סיבות טובות להאמין שיהיה שיפור גם בהתקפה של טורונטו בהמשך.

5: סטיב קליפורד – אורלנדו. (דירוג קודם – 6)

הקבוצה המזרחית היחידה שלא נכנעה בסוויפ, ואפילו הצליחה לגרור כמה קרבות צמודים נוספים. קליפורד הצליח להפוך את ווצ'ביץ' מאולסטאר בקושי לסנטר הטוב בפלייאוף הזה, לפחות לפי הסטטיסטיקה, וגם כמה שחקנים אחרים הפתיעו לטובה, גם בהתקפה וגם בהגנה. עכשיו צריך שחקנים טובים.

4. פרנק ווגל – לייקרס. (דירוג קודם – 9)

חלוקת התפקידים בלייקרס שומרת לווגל בעיקר את הצד ההגנתי, והוא עושה את זה מצוין לאורך כל העונה, וגם ספציפית נגד פורטלנד. חסר שחקן שלישי שיתרום על בסיס קבוע חוץ מדיוויס ולברון, ועיקר המאמצים של ווגל עכשיו צריכים להתמקד בזה.

3: מייק מאלון – דנבר. (דירוג קודם – 14)

לא ברור איך מאלון שינה את מארי והפך אותו ב-4 המשחקים האחרונים לכמעט סופרסטאר, אבל זה עבד, וכשזה פחות הסתדר מאלון הצליח לתת ליוקיץ' לעשות בשבילו את העבודה. גם ההגנה השתפרה משמעותית במשחקים האחרונים, ואולי יש סיכוי שנמשיך לראות מדנבר הגנה סבירה או יותר.

2: בראד סטיבנס – בוסטון. (דירוג קודם – 4)

אחת משתי הקבוצות שעדיין מושלמות, וההגנה ממשיכה להיראות מצוין לאורך כל הפלייאוף הזה. סטיבנס הצליח גם להגיב טוב תוך כדי משחק כמה פעמים, אבל חלק מהכוכבים לא מספיק יציבים, ולהיות תלויים ב-5 שלשות רצופות של מרקוס סמארט זה לא מומלץ.

1: אריק ספולסטרה – מיאמי. (דירוג קודם – 3)

הקבוצה המושלמת הנוספת והמפתיעה יותר. באטלר מצוין, אבל ספולסטרה האחראי המרכזי לשגשוג של ההיט, הרבה מזה בזכות ההחלטה להעביר את דראגיץ' לחמישייה. השחקן השישי של מיאמי הפך להיות הסקורר הטוב ביותר של הקבוצה הטובה ביותר עד כה בפלייאוף. גם השיטה בשני צידי המגרש עובדת מצוין, וספולסטרה בינתיים הצליח להוריד משמעותית את הממוצעים של יאניס. ההמשך צפוי להיות מרתק…

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. מודה ומתוודה, לא החזקתי מספולסטרה יותר מידי עד עכשיו, אבל בעקבות הפלייאוף הנוכחי שיניתי את דעתי.
    מיאמי משחקת ממש טוב, הרבה בזכות המאמן שלה, כבוד!

  2. צריך גם לעשות התאמה לציפיות, סטוטס עמד בהן, בודנהולצר ההזוי ימשיך להוציא את יאניס לנוח עד שכל הבאקס ינוחו בבית

  3. תודה רבה.
    אני הייתי מוסיף כמו בכדורגל, לא השפיע, או לא ניתן לדרג ממשחק קודם.
    סך הכל הצמרת הגיונית, למרות שנרס לפי דעתי מאמן טוב מאוד, הוא לא אשם שהסגל שלו פחות טוב(בחמישייה) מבוסטון, והשחקנים שלו חושך.
    זו בכללי הבעיה במאמני עונה סדירה טובים, מוציאים מעל ומעבר מהשחקנים שלהם, ואז בפליאוף כשהכסף על השולחן ופתאום יש הגנות הקבוצה שלהם מפשלת.
    כנ"ל באד. יאניס צעיר, ומזכיר את לברון, הוא יפתח משהו חוץ מלדרוס שחקנים.
    ובנוגע חדונובן ודאנתוני, לפי דעתי הם נתנו (לקראת הסוף) סדרה טובה, זה פחות או יותר הפער מיוסטון ואוקלהומה. וככה זה נגמר.

    1. אני חושב שבכדורסל, ובפרט בפלייאוף, מאמן שלא משפיע ועושה אותו דבר כל הזמן הוא לא מוצלח במיוחד.
      לגבי נרס – רואים שהוא מנסה לשנות ולהתאים, אבל לתוצאה יש משמעות כאן, והיא יותר משמעותית מהפער בסגלים, אם יש כזה.

  4. אני עם לילי בעניין סטיבנס.
    בשני המשחקים האחרונים, ראו סימוכין בבלוגים החיים, אני רואה מאמן פחות אדיש ויותר מסתובב על הקווים וצועק הוראות לשחקנים. אני רואה סטיבנס שמגיב לשינויי מגמה בזמן ולא מחכה שהמשחק יברח קצת. שתי התקפות מהירות של טורונטו והוא לוקח מיד פסק זמן בשביל לסדר תרגיל ולארגן את ההגנה. זה פליאוף, כל טעות יכולה להיות קריטית.

    1. את המשחק הראשון לא ראיתי, אבל לגבי השני אני יכול להעיד שהוא בלם כמה ריצות של טורונטו בעיתויים קריטיים, וכל פעם הגיעה ריצה שהחזירה את בוסטון.

    1. אני בגדול מעריץ גדול של דוק ריברס.
      הוא לא מאמין השטויות כמו התאמות וכל הבולשיט הזה, הוא אומר שחקו טוב חזק תאמינו בעצמכם וזה צריך להספיק.
      עכשיו ברור שצריך החומה מול יאניס של סאפו הוא גאוני וכו' אבל הוא מתאים למיאמי לא קליפרס. ובינתיים מי שמנצח משחקים זה השחקנים. וגם ג'ורג' עוד יהיה משמעותי ..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט