כתבה ראשונה בטור שבועי שלי הולך לסקר מדי שבוע סדרה שונה מהפלייאוף.
השבוע אתמקד בסדרה שהכי עניינה אותי: יוסטון – אוקלהומה. שתי הקבוצות משחקות באופן שונה לחלוטין ולפי קצב הכוכבים שלה: יוסטון זורקת המון שלשות בהובלת ג'יימס הארדן, לעומת הת'נדר שמשחקים איטי יותר וזורקים מחצי מרחק בהנהגת כריס פול.
כמה מילים על הסדרה עד כה: יוסטון מובילה 3-2. בשני המשחקים הראשונים יוסטון התעלו על עצמם בהגנה כאשר הם מאפשרים לת'אנדר 103 נקודות בממוצע לעומת 114 נקודות בממוצע בעונה הסדירה. הסוויצ'ים שמבצעים הרוקטס בעזרת השומרים הקשוחים והרחבים שלהם, מוציאים את העוקץ מהפיק אנד רולס בין פול לאדאמס או SGA לאדאמס ומוציאים מאיזון את התקפת הת'אנדר.
במשחקים 3 ו-4 הת'אנדר נעזרו בחזרה של שרודר על מנת לשחק חמישיות נמוכות יותר שיכולות להשתוות לרוקטס. שלישיית הגארדים הצליחה להחזיק מעמד ולהוציא שתי נצחונות חשובים. לעומת זאת במשחק 5 כמעט ולא ראינו את אותם הרכבים נמוכים ואחרי מחצית צמודה הרוקטס לקחו את המושכות ברבע השלישי ורצו עד קו הסיום כשהארדן מוביל אותם בעוד משחק יעיל.
נתון יוצא דופן: במשחק השני ליוסטון היו 7 איבודים ו-56 זריקות לשלוש (שיא NBA), כולל 35 נסיונות (שיא NBA) ו0 איבודים במחצית הראשונה.
בעונה הסדירה יוסטון היו במקום הראשון בזריקות לשלוש במשחק ובכמות זריקות לשלוש- עונתי מצטבר.
על מנת להתחרות בפלייאוף על הרוקטס להוציא לפועל באופן מושלם את ה"מורי בול": הרכב נמוך ללא סנטר שבו טאקר ורוקו משחקים גבוהים, תוך המטרת שלשות – וכך עשו.
במשחק הראשון הארדן היה מצוין עם 37 נקודות יעילות על 22 זריקות. הוא נעזר בגורדון ובכח מחץ מהספסל של מקלמור וג'ף גרין (מי היה מאמין?!), שקלעו 36 נקודות ביחד ו-7 מ-14 מהשלוש.
במשחק השני דורט חזר לחמיישית אוקלהומה והקשה על הארדן במשך כל המשחק, אך בהמשך ישיר של המשחק הראשון הצוות המסייע של יוסטון נחלצו לעזרתו. כל מי ששמו לא הארדן קלעו ביחד 17 מ 45 לשלוש (37%),- נתון ממוצע למדי עבור יוסטון- אך כשאתה זורק כל כך הרבה לשלוש המתמטיקה תיהיה איתך.
כשיוסטון משחקים את הדרייב אנד קיק וקולעים ברמה גבוהה, הם גורמים לת'אנדר לרדוף אחרי הכדור ולהראות כמעט מיושנים. זה עבד במשחקים 2 ו-5.
המתעלה: לפני הסדרה שאלתי את עצמי מאיפה יוסטון ייצרו נקודות בעקבות החסרון של ווסטברוק. הצוות המסייע של המזוקן הגיע לעבוד- אריק גורדון לא יציב אבל השפיע לטובה בחלק מהמשחקים ויש את טאקר, רוקו והאוס מספקים ביחד 35 נקודות, 18 ריבאונדים ו-41% משלוש בממוצע.
ההפתעה האמיתית היא ג'ף גרין. התפוקה והריווח שהוא מספק מהספסל היא אקס פקטור עד כה בסדרה: 15 נקודות ו7 ריבאונדים ביעילות מצוינת של 50% מהשדה ו47% לשלוש, לצד הגנה טובה מאוד.
המאכזב: התקפת הת'אנדר נראית תקועה ומיושנת מול הגנת הסוויצ'ים של יוסטון- חלק גדל מהאחריות נופלת על כריס פול.
ה'פוינט גוד' שמצליח בדרך כלל לפתור הגנות ולפרק אותן שוב ושוב, לא מופיע לפלייאוף. אפשר להאשים את הגיל, את חומר הגלם של השחקנים והמאצ'אפ המוזר שהרוקטס נותנים לקבוצתו. אך בשורה התחתונה אם אוקלהומה רוצה לחזור לסדרה ולנצח, היא צריכה את כריס פול בשיאו. הרוקטס מחליפים היטב על אוקלהומה שזורקת זריקות רעות מחצי המרחק.
אסיסטים והנעת כדור– פול עם 4.4 אסיסטים למשחק בפלייאוף לעומת 6.7 בעונה הסדירה, ובכלל- אוקלהומה אינם מייצרים נקודות דרך אסיסטים: הממוצע הקבוצתי שעמד על 24 אסיסטים למשחק צנח בסדרה עד כה ל-16.8!
דבר זה מעיד לא רק על היכולת האישית של פול אלא גם על היכולת של התקפת הת'אנדר להניע את הכדור ולייצר זריקות טובות.
זווית המאמנים:
מייק דאנטוני (רוקטס). דאנטוני עד כה באחת מתצוגות האימון המרשימות שלו בפלייאוף. כל הרעש מתחילת העונה על סיום החוזה שלו, הבלאגן (עם סין) של מורי, הטרייד על כריס פול שלמרות כל התחזיות משחקים מצוין בלעדיו כמו גם הטרייד על קפלה שקיבל אינסוף ביקורת מעורבות; ועדיין דאנטוני מוכיח את קור הרוח והאמון שיש לו בשיטה ובשחקנים שלו.
ההוכחה לכך היא השיטה שאיתה הרוקטס הגיעו לסדרה- למרות המאצ'אפ הכביכול הבעייתי מול גלו ואדאמס בעמדות הגבוהים, מוכיחים יוסטון בראשות רוקו וטאקר שכל שחקן שמקבל אותם בחילוף מסוגל לשמור עליהם ולהוציא אותם משלוותם. אדאמס לא מורגש במיוחד בסדרה, גלינארי לא יציב.
חזרתו של ווסטברוק מפציעה ושילובו בהרכב היא עוד משימה מאתגרת אך משתלמת לדאנטוני- בדקות שהוא על הפרקט ליוסטון יש יתרון פיזי ברור, ויחד עם שאר הראנינג בקס שלה יכולים לתת גושפנקה לסדרה ולסיים אותה ב6 משחקים.
בילי דונובן (ת'אנדר). דונובן נקלע לסדרה בעייתית מבחינתו בגלל השיטה של יוסטון והכלים העומדים לרשותו. על מנת למקסם את היכולת של הקבוצה שלו הוא צריך לפתוח עם החמישייה שסגרה את המשחק השלישי והרביעי: שלושת הגארדים יחד עם דורט בעמדת הפאוור פורוורד וגלו בסנטר.
לעלות את אדאמס מהספסל יתן לו כמה דברים: הפחתה בדקות שבהם אדאמס וגלו על הפרקט ביחד, ויתן לשרודר עוד דקות על המגרש מה שיחזיר לו את הביטחון בקליעה. כאשר שלושת הגארדים על המגרש לת'אנדר ה off rating של הת'אנדר הטוב בליגה- 127 ובמיוחד ברבע הרביעי הוא 130. רק ניצול של הנתון הזה יכול לתת לאוקלהומה סיכוי למשוך את הסדרה ל7 משחקים, מול ההתקפה האקספלוסיבית של הרוקטס.
גם אם ילכו הביתה ב6 או 7 משחקים, דונובן יכול להתנחם בעונה המפתיעה שעברה על הת'אנדר ולחשוב מה עושים עם החוזה הענק של פול אחרי עונת אולסטאר של הגארד.
מנחם לס
31 אוג 2020 16:46:41האכזבה הגדולה ביותר שלי, והסיבה שהת'אנדר ממדדה היא משחקו הפחות מבינוני של שי גילגואוס. הוא היה אמור להיות זה שיוכל לפגוע קשות ברוקטס. בינתיים הוא בינוני-מינוס.
אורי הדר
31 אוג 2020 17:04:11תודה מנחם.
בתור שחקן שנה שנייה לא ציפיתי משי שיהיה עוגן הגנתי (שם הוא חושך מצרים). בחלק ההתקפי, הוא מוכיח שצריך לידו בעיקר בפלייאוף עושה משחק שיסדר את ההתקפה ויניע אותה, משהו שכריס פול לא מצליח ולכן בעיני הוא המאכזב. חוץ מזה SGA עוד לא למד לפרק הגנות במשחק עומד בחצי מגרש בפלייאוף, במיוחד אם יש הרבה סוויצ'ים ואין את המיס מצ'ים שהוא כל כך מחפש.
Less is More
31 אוג 2020 18:02:16המאכזב של המשחק האחרון הוא דורט, לא? כבר עשו ממנו לפחות קאווי אם לא המגן הטוב בהסטוריה, ואז הזקן גרס אותו לחתיכות קטנות במשחק 5.
Less is More
31 אוג 2020 17:23:02תודה אורי.
זו סידרה שמתנדנדת בין כדורסל לשפשף את העיניים לבין זה שמכאיב בעיניים. הכל בסופו של דבר יהיה תלוי בהארדן. כמה כוח יש לו לסחוב את חבורת הגמדים? אם לא בסידרה הזו אז בבאה – הלייקרס- יחזרו השדים: עייפות, אפאטיה, אחוזי קלעיה נוראיים וכו. ואולי נתבדה והבועה תעשה איתו צדק הסטורי.
bobby
31 אוג 2020 19:08:21כל עוד יוסטון אכן מנצחים הערב ולא נגררים למשחק 7, וכל עוד הפציעה של ווסטברוק מאחוריו והוא יכול לחזור לכושר מלא, אין להארדן תירוצים של עייפות – לפחות לא בחצי הגמר. היה ויוסטון מגיעים לגמר המערב ומעלה – אז בהחלט יכול להיות שנראה את הארדן מותש.
אבל קודם בוא נראה מה יהיה הערב..
bobby
31 אוג 2020 17:26:56מעניין אם דונובן באמת ינסה ליישם יותר דקות עם החמישייה שציינת (3 הגארדים + דורט וגלינארי כגבוהים). אחרי הכל היום זה win or go home מבחינתו.
מהצד של יוסטון, יהיה מעניין לראות אם ווסטברוק יצליח להסיר את החלודה הלילה, אך מבלי לפגוע בשטף המשחק שעד כה באמת מרשים. מהבחינה הזאת ראוי מאוד לציין את הארדן – אחרי שנתיים בהם ההתקפה הייתה מבוססת על בידודים שלו או של פול, כולם היו בטוחים שהשנה זה יהיה אותו דבר רק עם ווסטברוק. אבל וואלה, המעבר לסמול-בול אילץ אותו להתמסר יותר עם הקלעים מסביבו. בעונה הסדירה זה פחות בא לידי ביטוי, אבל בפלייאוף עד כה הארדן מצליח לא לכפות על עצמו את המשחק יותר מדיי (אבל כמובן כן לקחת על עצמו את המשחק כשצריך).
popo
31 אוג 2020 21:53:20מסכים
יוסטון הכי קבוצתית שראיתי בתקופת הארדן.
גם כשכריס פול הוביל את הקבוצה הארדן היה בספירה אחרת ולא מעורב בתרגילים הקבועים של הקבוצה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 אוג 2020 18:21:03אחלה ניתוח, תודה רבה אורי.
.
מאמין שנראה אוקלהומה טובה יותר מאשר במשחק הקודם, אבל לא נראה לי שזה יספיק.
סכין בגב האומה
1 ספט 2020 01:14:39פול האשם העיקרי? בגללו הזורק המוביל בקבוצה שלו היה דורט שלקח יותר שלשות מהארדן?
דונובן חרא של מאמן פלייאוף. דויין קייסי של המערב. היה לו את כל הבועה להתכונן למפגש מול יוסטון והוא פשוט הניח שיהיה בסדר. בלי ההתפוצצות של שרודר הוא כבר היה כרגיל בבית.