מילווקי-אורלנדו

המג'יק עשו כמה דברים טובים בניצחון המפתיע שלהם. אהבתי במיוחד את התפקוד של ניקולה ווצ'ביץ', סנטר התקפי נהדר ואחד השחקנים הפחות מוערכים בליגה. ברוב המחצית הראשונה שמר עליו ברוק לופז, ווץ' הצליח להרחיק אותו מהסל ועשה תנועה כמעט בלתי פוסקת. שימו לב לתפקיד שלו (9) במהלך הבא:

ווץ' חוסם לאיוונדו ומגיע לקבל את הכדור ליד הסל. הוא מתרחק (יחד עם יאניס) ומקבל את הכדור בטופ אוף דה קי מאוגוסטין שמקבל אותו חזרה בהנד-אוף מוצלח. אוגוסטין מושך כמה שומרים פנימה ומשאיר את ווצ'ביץ' חופשי לשלשה פתוחה. הוא זרק כמה זריקות טובות מחצי המרחק והצליח להשאיר את הצבע פנוי לחדירות של המג'יק, בעיקר כשלופז שמר עליו. מילווקי יכולה להגיב לזה בקלות – יאניס או הגבוה השני על ווצ'ביץ' והגבוה הראשון יותר קרוב לצבע. במחצית השנייה, כשהשלשות לא נכנסו, הוא שיחק יותר קרוב לצבע ועצר את ניסיונות הקאמבק של הבאקס:

ווצ'ביץ' סיים עם 35 נקודות משלו ועוד 23 נקודות כתוצאה מחסימות (Screen Assists). תצוגת תכלית.

מעבר לזה, אורלנדו הצליחה לנצל את האורך שלה בשביל לכפות איבודים על מילווקי. בין אם כשהבאקס נכנסו לפוסט או ניסו למצוא את יאניס השילוב של גארי קלארק בחמישייה, במקום ארון גורדון הפצוע, אפשר למילווקי לכפות איבודים על יאניס ומידלטון. הם הצליחו להשיג נקודות קלות במעבר, נקודה חשובה למשחקי ההמשך.

יותר מניצחון של המג'יק זה היה הפסד של מילווקי. ההתקפה שלהם לא עבדה – קריס מידלטון שיחק רע, לופז לא פגע והיחיד ששיחק טוב היה יאניס, שגם קלע היטב מחוץ לקשת (סימן מסקרן להמשך). בסיבוב הראשון של השנה שעברה המג'יק ניצחו את המשחק הראשון בטורונטו והפסידו את הארבעה הבאים ובוסטון ניצחה את מילווקי ב-22 הפרש לפני שהפסידה את ארבעת הבאים. הבאקס יכולה לשחק, ושיחקה לאורך רוב העונה, הרבה יותר טוב ממה שראינו היום. השאלה היא האם הם יצליחו לעשות את הסוויץ' במשחק השני בסדרה, כי ברגעים בהם הצליחו לשחק כמה מהלכים טובים ברציפות הם הראו שהם יותר מוכשרים מהמג'יק. אני מאמין שכן, ושלא נראה את אורלנדו לוקחת עוד אחד.

מיאמי-אינדיאנה

ההיט ניצחו משחק שהם היו אמורים לנצח, כשהפייסרס שיחקו בלי ויקטור אולדיפו שנפגע בפניו בתחילת הרבע השני. אני מאמין שנראה אותו בהמשך הסדרה, אולי כבר במשחק הבא (עם מסכה), וזה יכול לעשות בעיות מצ'-אפ קשות למיאמי: אינדיאנה תקפה כמה פעמים את דאנקן רובינסון בהגנה והוא לא קלע הערב מספיק טוב בשביל להשאר על המגרש, ההגנה של טיילר הירו גם בעייתית ולכן יכול להיות שנראה את אנדרה איגודלה ממשיך לקבל כמות משמעותית של דקות.

איגודלה היה התשובה הטובה ביותר של ההיט למלקולם ברוגדון ברבע הרביעי, בניגוד לרובינסון, דראגיץ' או הירו. הוא הצליח להצמד עליו ולהאט את כל ההתקפה של אינדיאנה, במיוחד כשאולדיפו בחוץ. וורן נתן משחק טוב וקלע 22 נקודות, אבל ההצבה של באטלר עליו יכולה להיות הפתרון הטוב מבחינת מיאמי. החזרה של אולדיפו לצד שניהם, שנתנו משחקים לא רעים, תקשה על ההיט.

בהתקפה הנעת הכדור של מיאמי קרטעה. רובינסון והירו קלעו ב-3 מ-13 משותף מחוץ לקשת והצוות המסייע של הרביעייה המרכזית במיאמי (דראגיץ', הירו, באטלר, נאן) קלע 29 נקודות. הרביעייה הזאת הצליחה לנצח את המשחק – אדביו מסר היטב והשיג נקודות בצבע, הירו שיחק עם ביטחון עצמי עודף אבל סיים עם 15 נקודות והמשמעותיים ביותר היו דראגיץ' ובאטלר, שני שחקני ההתקפה הטובים ביותר של מיאמי. דראגיץ' הגיע בקלות לטבעת, שיחק על החסימות של חבריו לקבוצה ונכנס לרצף חשוב ברבע האחרון שהבטיח למעשה את המשחק למיאמי. ההיט הצליחו להגיע לטבעת ולקו העונשין, כשמיילס טרנר לא היה פקטור בהגנה הערב. שימו לב לזה כאן:

החסימה של באטלר והתנועה של אדביו מאפשרות לדראגיץ' להגיע בקלות לסל והיו רגעים שבהם המשחק של מיאמי עבד היטב כמו כאן, במיוחד בריצה ברבע השלישי שהעלתה אותם ליתרון דו ספרתי. הם לא הצליחו לשמור על יציבות במשחק הפלייאוף הראשון שלהם העונה, אבל לאינדיאנה לא הייתה תשובה כשהזריקות שלהם נכנסו. השאלה עכשיו, ובכן, היא איך הם יכנסו בהמשך.

ג'ימי באטלר הציל אותם מהיום הבינוני של ההתקפה הקבוצתית. הוא לקח מעט זריקות ביחס לסופר-סטאר בפלייאוף, 15 (ו-12 מהעונשין), אבל רובן הגיעו בחצי הראשון או ברבע הרביעי, כשההתקפה נתקעה. ברבע האחרון ראינו אותו עושה משהו שהוא כמעט ולא עשה העונה, קולע משלוש, והקליעה שלו יכולה להיות גיים צ'יינג'ר. המשחק הבא עם אולדיפו יראה אחרת לחלוטין. ההיט יקוו שהדקות בהן הצליחו להניע את הכדור יהפכו למשחקים שלמים, אינדיאנה תקווה שאין להם איך לשמור על אולדיפו, וורן וברוגדון במקביל.

לייקרס-פורטלנד

הבלייזרס הפתיעו אותי. חשבתי שהם ינצחו אחד משני המשחקים הראשונים בסדרה (ויפסידו אותה בסופו של דבר), אבל שזה יקרה דרך ההתקפה – משחק 50+ של לילארד או יום מעולה של כל הקבוצה ו-120 נקודות מרחוק. הפעם הם ניצחו דרך הגנה טובה שעצרה את הלייקרס על 93 נקודות. לברון נעצר על 9 מ-20, אנטוני דיוויס עשה מחווה לקובי בראיינט עם 8 מ-24 וההתקפה שלהם לא הייתה טובה.

השיטה ההגנתית שלהם הייתה פשוטה ויעילה במקביל. כשלברון חדר לצבע הם נתנו לאחד הגבוהים שלהם, חסן וויטסייד או יוסוף נורקיץ', לרדת לפוסט על חשבון השחקן עליו הם שמרו, ולכן הוא סיים עם 8 מ-14 באזור הטבעת.

מצד שני, ג'יימס מוסר טוב. הוא סיים היום עם 16 אסיסטים וראינו אותו מנצל את התנועה של וויטסייד או נורקיץ' לעברו כדי למצוא את חבריו לקבוצה. הבעיה היא שהם לא קלעו מרחוק – דני גרין עם 2 מ-8 ומרקיף מוריס עם 1 מ-1, שאר שחקני הלייקרס עם 3 מ-23. הלייקרס החטיאו המון שלשות פתוחות גם במשחקי הדירוג, וזה הימור שפורטלנד מוכנה לקחת. הוא השתלם היום.

לקראת סוף המשחק ראינו את הלייקרס מנסה לרווח את המגרש עם קוזמה לצד דיוויס וג'יימס, כשדיוויס מתפקד דה פקטו כסנטר. זה לא עבד היום ללייקרס, בערב מזעזע מהשלוש (15.6% קבוצתי) שממשיך את המגמה מהבועה. יותר פיק-נ'-רול של דיוויס עם ג'יימס, הנשק המסוכן ביותר של הלייקרס, יכול להיות שימושי עבורם – ירחיק את הגבוה ששומר על דיוויס מהטבעת.

ההגנה של הלייקרס הייתה לא רעה – מקולום סיים עם 8 מ-20, נורקיץ' עם 4 מ-11 ואנטוני עם 3 מ-11. לילארד היה טוב מאוד עם 34 נקודות כשהוא מצליח לייצר לעצמו את המרחק מדני גרין בשביל לזרוק מרחוק, בזכות תנועה טובה וחסימות רחוקות מאוד מהסל. דני גרין נכנס לבעיית עבירות נגד דיים ולכן יכול להיות שקלדוול-פופ או קרוסו יעשו עבודה יותר טובה נגדו במשחקים הבאים, אבל הם לא יגיעו לשום מקום עם 15.6% מהשלוש ו-64.5% מהעונשין, 20 מ-31.

יוסטון-אוקלהומה סיטי

הניצחון של יוסטון, הקבוצה המדורגת היחידה שניצחה היום (!), שייך ל-3 שחקנים: ג'יימס הארדן, ג'ף גרין ובן מקלמור. הראשון קלע 37 נקודות כשהת'אנדר לא מצליחים לשמור עליו. הארדן במשך שנים מצטיין במשחק הראשון של סדרת פלייאוף (37.8 נקודות למשחק במשחק הראשון מאז 2018 לעומת 28 למשחק בשאר הפלייאוף) וזה קרה גם הערב – הוא הצליח ליצור לעצמו את המרווח בשביל לזרוק בקלות כשהת'אנדר לא מצליחים להגיב או להביא את העזרה ההגנתית לאורך זמן.

המהלך הזה מייצג זאת היטב. שרודר שומר על הארדן וסטיבן אדאמס נשאר על האיש שלו במקום להכנס לצבע ולנסות להפריע לזריקה של ה-MVP לשעבר. למה הוא לא ויתר על דנואל האוס? כי הרוקטס קלעו מהשלוש.

בשלושת הרבעים הראשונים יוסטון קלעה ב-18 מ-39 מחוץ לקשת כשהם הובילו ב-21 נקודות בסיום הרבע השלישי. מלבד הארדן בן מקלמור (4 מ-6 מהשלוש עד לאותה נקודה) וג'ף גרין (3 מ-6 מהשלוש עד אותה נקודה) היו בולטים בזכות היכולת שלהם לקלוע שלשות ולהקשות על דניס שרודר ושיי גילגיוס אלכסנדר. הם הצליחו לסגור את שניים משלושת הרכזים של הת'אנדר ולמנוע מהם לייצר לעצמם נקודות בשלבים המוקדמים של המשחק, בפרט גרין על שרודר.

יוסטון יכולה לשחק עם ארבעה שחקנים מאוד ארוכים במקביל על הפרקט (מקלמור, גרין, טאקר וקובינגטון לצד הארדן), אבל הת'אנדר יכולה לעשות יותר בשביל השחקנים שלה. סטיבן אדאמס למשל היה קרוב לצבע לאורך רוב המשחק בניסיון לנצל את יתרון הגובה שלו על הרוקטס ובקושי ניסה לחסום ל-SGA או שרודר. שניהם שחקנים חכמים שיכולים לנצל כל שנייה של מרווח משחקן ההגנה לסל קל ולכן אני מאמין שנראה אותו יותר רחוק מהסל במשחקים הבאים ועם תפקיד יותר מרכזי בלי הכדור. יכול להיות שאפילו נראה דקות משותפות שלו ושל נרלנס נואל, כשאחד משחק בעיקר בלי הכדור והשני מנסה לתפוס עמדה בצבע. אני מאמין שנראה את הקבוצות שבפיגור, בכל אחת מ-4 הסדרות, משוות ל-1-1 במשחק הבא.