מה כל קבוצה יכולה ללמוד מהיום השני של הפלייאוף? / רועי ויינברג

מילווקי-אורלנדו

המג'יק עשו כמה דברים טובים בניצחון המפתיע שלהם. אהבתי במיוחד את התפקוד של ניקולה ווצ'ביץ', סנטר התקפי נהדר ואחד השחקנים הפחות מוערכים בליגה. ברוב המחצית הראשונה שמר עליו ברוק לופז, ווץ' הצליח להרחיק אותו מהסל ועשה תנועה כמעט בלתי פוסקת. שימו לב לתפקיד שלו (9) במהלך הבא:

ווץ' חוסם לאיוונדו ומגיע לקבל את הכדור ליד הסל. הוא מתרחק (יחד עם יאניס) ומקבל את הכדור בטופ אוף דה קי מאוגוסטין שמקבל אותו חזרה בהנד-אוף מוצלח. אוגוסטין מושך כמה שומרים פנימה ומשאיר את ווצ'ביץ' חופשי לשלשה פתוחה. הוא זרק כמה זריקות טובות מחצי המרחק והצליח להשאיר את הצבע פנוי לחדירות של המג'יק, בעיקר כשלופז שמר עליו. מילווקי יכולה להגיב לזה בקלות – יאניס או הגבוה השני על ווצ'ביץ' והגבוה הראשון יותר קרוב לצבע. במחצית השנייה, כשהשלשות לא נכנסו, הוא שיחק יותר קרוב לצבע ועצר את ניסיונות הקאמבק של הבאקס:

ווצ'ביץ' סיים עם 35 נקודות משלו ועוד 23 נקודות כתוצאה מחסימות (Screen Assists). תצוגת תכלית.

מעבר לזה, אורלנדו הצליחה לנצל את האורך שלה בשביל לכפות איבודים על מילווקי. בין אם כשהבאקס נכנסו לפוסט או ניסו למצוא את יאניס השילוב של גארי קלארק בחמישייה, במקום ארון גורדון הפצוע, אפשר למילווקי לכפות איבודים על יאניס ומידלטון. הם הצליחו להשיג נקודות קלות במעבר, נקודה חשובה למשחקי ההמשך.

יותר מניצחון של המג'יק זה היה הפסד של מילווקי. ההתקפה שלהם לא עבדה – קריס מידלטון שיחק רע, לופז לא פגע והיחיד ששיחק טוב היה יאניס, שגם קלע היטב מחוץ לקשת (סימן מסקרן להמשך). בסיבוב הראשון של השנה שעברה המג'יק ניצחו את המשחק הראשון בטורונטו והפסידו את הארבעה הבאים ובוסטון ניצחה את מילווקי ב-22 הפרש לפני שהפסידה את ארבעת הבאים. הבאקס יכולה לשחק, ושיחקה לאורך רוב העונה, הרבה יותר טוב ממה שראינו היום. השאלה היא האם הם יצליחו לעשות את הסוויץ' במשחק השני בסדרה, כי ברגעים בהם הצליחו לשחק כמה מהלכים טובים ברציפות הם הראו שהם יותר מוכשרים מהמג'יק. אני מאמין שכן, ושלא נראה את אורלנדו לוקחת עוד אחד.

מיאמי-אינדיאנה

ההיט ניצחו משחק שהם היו אמורים לנצח, כשהפייסרס שיחקו בלי ויקטור אולדיפו שנפגע בפניו בתחילת הרבע השני. אני מאמין שנראה אותו בהמשך הסדרה, אולי כבר במשחק הבא (עם מסכה), וזה יכול לעשות בעיות מצ'-אפ קשות למיאמי: אינדיאנה תקפה כמה פעמים את דאנקן רובינסון בהגנה והוא לא קלע הערב מספיק טוב בשביל להשאר על המגרש, ההגנה של טיילר הירו גם בעייתית ולכן יכול להיות שנראה את אנדרה איגודלה ממשיך לקבל כמות משמעותית של דקות.

איגודלה היה התשובה הטובה ביותר של ההיט למלקולם ברוגדון ברבע הרביעי, בניגוד לרובינסון, דראגיץ' או הירו. הוא הצליח להצמד עליו ולהאט את כל ההתקפה של אינדיאנה, במיוחד כשאולדיפו בחוץ. וורן נתן משחק טוב וקלע 22 נקודות, אבל ההצבה של באטלר עליו יכולה להיות הפתרון הטוב מבחינת מיאמי. החזרה של אולדיפו לצד שניהם, שנתנו משחקים לא רעים, תקשה על ההיט.

בהתקפה הנעת הכדור של מיאמי קרטעה. רובינסון והירו קלעו ב-3 מ-13 משותף מחוץ לקשת והצוות המסייע של הרביעייה המרכזית במיאמי (דראגיץ', הירו, באטלר, נאן) קלע 29 נקודות. הרביעייה הזאת הצליחה לנצח את המשחק – אדביו מסר היטב והשיג נקודות בצבע, הירו שיחק עם ביטחון עצמי עודף אבל סיים עם 15 נקודות והמשמעותיים ביותר היו דראגיץ' ובאטלר, שני שחקני ההתקפה הטובים ביותר של מיאמי. דראגיץ' הגיע בקלות לטבעת, שיחק על החסימות של חבריו לקבוצה ונכנס לרצף חשוב ברבע האחרון שהבטיח למעשה את המשחק למיאמי. ההיט הצליחו להגיע לטבעת ולקו העונשין, כשמיילס טרנר לא היה פקטור בהגנה הערב. שימו לב לזה כאן:

החסימה של באטלר והתנועה של אדביו מאפשרות לדראגיץ' להגיע בקלות לסל והיו רגעים שבהם המשחק של מיאמי עבד היטב כמו כאן, במיוחד בריצה ברבע השלישי שהעלתה אותם ליתרון דו ספרתי. הם לא הצליחו לשמור על יציבות במשחק הפלייאוף הראשון שלהם העונה, אבל לאינדיאנה לא הייתה תשובה כשהזריקות שלהם נכנסו. השאלה עכשיו, ובכן, היא איך הם יכנסו בהמשך.

ג'ימי באטלר הציל אותם מהיום הבינוני של ההתקפה הקבוצתית. הוא לקח מעט זריקות ביחס לסופר-סטאר בפלייאוף, 15 (ו-12 מהעונשין), אבל רובן הגיעו בחצי הראשון או ברבע הרביעי, כשההתקפה נתקעה. ברבע האחרון ראינו אותו עושה משהו שהוא כמעט ולא עשה העונה, קולע משלוש, והקליעה שלו יכולה להיות גיים צ'יינג'ר. המשחק הבא עם אולדיפו יראה אחרת לחלוטין. ההיט יקוו שהדקות בהן הצליחו להניע את הכדור יהפכו למשחקים שלמים, אינדיאנה תקווה שאין להם איך לשמור על אולדיפו, וורן וברוגדון במקביל.

לייקרס-פורטלנד

הבלייזרס הפתיעו אותי. חשבתי שהם ינצחו אחד משני המשחקים הראשונים בסדרה (ויפסידו אותה בסופו של דבר), אבל שזה יקרה דרך ההתקפה – משחק 50+ של לילארד או יום מעולה של כל הקבוצה ו-120 נקודות מרחוק. הפעם הם ניצחו דרך הגנה טובה שעצרה את הלייקרס על 93 נקודות. לברון נעצר על 9 מ-20, אנטוני דיוויס עשה מחווה לקובי בראיינט עם 8 מ-24 וההתקפה שלהם לא הייתה טובה.

השיטה ההגנתית שלהם הייתה פשוטה ויעילה במקביל. כשלברון חדר לצבע הם נתנו לאחד הגבוהים שלהם, חסן וויטסייד או יוסוף נורקיץ', לרדת לפוסט על חשבון השחקן עליו הם שמרו, ולכן הוא סיים עם 8 מ-14 באזור הטבעת.

מצד שני, ג'יימס מוסר טוב. הוא סיים היום עם 16 אסיסטים וראינו אותו מנצל את התנועה של וויטסייד או נורקיץ' לעברו כדי למצוא את חבריו לקבוצה. הבעיה היא שהם לא קלעו מרחוק – דני גרין עם 2 מ-8 ומרקיף מוריס עם 1 מ-1, שאר שחקני הלייקרס עם 3 מ-23. הלייקרס החטיאו המון שלשות פתוחות גם במשחקי הדירוג, וזה הימור שפורטלנד מוכנה לקחת. הוא השתלם היום.

לקראת סוף המשחק ראינו את הלייקרס מנסה לרווח את המגרש עם קוזמה לצד דיוויס וג'יימס, כשדיוויס מתפקד דה פקטו כסנטר. זה לא עבד היום ללייקרס, בערב מזעזע מהשלוש (15.6% קבוצתי) שממשיך את המגמה מהבועה. יותר פיק-נ'-רול של דיוויס עם ג'יימס, הנשק המסוכן ביותר של הלייקרס, יכול להיות שימושי עבורם – ירחיק את הגבוה ששומר על דיוויס מהטבעת.

ההגנה של הלייקרס הייתה לא רעה – מקולום סיים עם 8 מ-20, נורקיץ' עם 4 מ-11 ואנטוני עם 3 מ-11. לילארד היה טוב מאוד עם 34 נקודות כשהוא מצליח לייצר לעצמו את המרחק מדני גרין בשביל לזרוק מרחוק, בזכות תנועה טובה וחסימות רחוקות מאוד מהסל. דני גרין נכנס לבעיית עבירות נגד דיים ולכן יכול להיות שקלדוול-פופ או קרוסו יעשו עבודה יותר טובה נגדו במשחקים הבאים, אבל הם לא יגיעו לשום מקום עם 15.6% מהשלוש ו-64.5% מהעונשין, 20 מ-31.

יוסטון-אוקלהומה סיטי

הניצחון של יוסטון, הקבוצה המדורגת היחידה שניצחה היום (!), שייך ל-3 שחקנים: ג'יימס הארדן, ג'ף גרין ובן מקלמור. הראשון קלע 37 נקודות כשהת'אנדר לא מצליחים לשמור עליו. הארדן במשך שנים מצטיין במשחק הראשון של סדרת פלייאוף (37.8 נקודות למשחק במשחק הראשון מאז 2018 לעומת 28 למשחק בשאר הפלייאוף) וזה קרה גם הערב – הוא הצליח ליצור לעצמו את המרווח בשביל לזרוק בקלות כשהת'אנדר לא מצליחים להגיב או להביא את העזרה ההגנתית לאורך זמן.

המהלך הזה מייצג זאת היטב. שרודר שומר על הארדן וסטיבן אדאמס נשאר על האיש שלו במקום להכנס לצבע ולנסות להפריע לזריקה של ה-MVP לשעבר. למה הוא לא ויתר על דנואל האוס? כי הרוקטס קלעו מהשלוש.

בשלושת הרבעים הראשונים יוסטון קלעה ב-18 מ-39 מחוץ לקשת כשהם הובילו ב-21 נקודות בסיום הרבע השלישי. מלבד הארדן בן מקלמור (4 מ-6 מהשלוש עד לאותה נקודה) וג'ף גרין (3 מ-6 מהשלוש עד אותה נקודה) היו בולטים בזכות היכולת שלהם לקלוע שלשות ולהקשות על דניס שרודר ושיי גילגיוס אלכסנדר. הם הצליחו לסגור את שניים משלושת הרכזים של הת'אנדר ולמנוע מהם לייצר לעצמם נקודות בשלבים המוקדמים של המשחק, בפרט גרין על שרודר.

יוסטון יכולה לשחק עם ארבעה שחקנים מאוד ארוכים במקביל על הפרקט (מקלמור, גרין, טאקר וקובינגטון לצד הארדן), אבל הת'אנדר יכולה לעשות יותר בשביל השחקנים שלה. סטיבן אדאמס למשל היה קרוב לצבע לאורך רוב המשחק בניסיון לנצל את יתרון הגובה שלו על הרוקטס ובקושי ניסה לחסום ל-SGA או שרודר. שניהם שחקנים חכמים שיכולים לנצל כל שנייה של מרווח משחקן ההגנה לסל קל ולכן אני מאמין שנראה אותו יותר רחוק מהסל במשחקים הבאים ועם תפקיד יותר מרכזי בלי הכדור. יכול להיות שאפילו נראה דקות משותפות שלו ושל נרלנס נואל, כשאחד משחק בעיקר בלי הכדור והשני מנסה לתפוס עמדה בצבע. אני מאמין שנראה את הקבוצות שבפיגור, בכל אחת מ-4 הסדרות, משוות ל-1-1 במשחק הבא.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. אחלה של פוסט וניתוח Backstage. אהבתי.
    הנקודות שלי
    1. מילווקי – אורלנדו – יאניס צריך לסחוב את כל הקבוצה שלו. אם לא הולך לאחרים הוא צריך לקלוע 50. ואני לא צוחק בכלל.
    ככה נמדד סופרסטאר (אם הוא רוצה להיות כזה. לדעתי הוא עוד לא שם). אה כן, והוא צריך ללמוד לשחק יותר טוב נגד דאבל טים. אפילו פולין עצרה אותו באליפות העולם ככה.

    2. מיאמי – אינדיאנה. תענוג של משחק. 3 דברים מאד מאד חשובים קרו במשחק הזה עבור מיאמי:
    הראשון – דראגיץ'. מי שלא ראה את כל המשחק לא יבין עד כמה הוא היה נהדר ופשוט שלט במשחק. לא פחות. מיאמי ממש צריכים אותו בכושר.
    ודראגיץ' מצידו צריך להראות יותר יציבות. לא לתת משחק אחד טוב ואז להיעלם לשלושה.
    השני – איגודאלה. הביאו אותו בדיוק לשלבים האלו של העונה ולדעתי הוא התוספת כח הכי משמעותית שקבוצה כלשהי הצטיידה בה לפני הפלייאוף. מהלך מדהים של ריילי. גם קראודר תוספת אדירה והם הגיעו למיאמי בדיוק בזמן.
    השלישי – סופסוף למיאמי יש קלוזר למשחקים. שוב מיאמי פתחו פער, שוב הפער הלך ונסגר קצת אבל ג'ימי הראה שהוא פה כדי להראות נוכחות.
    כבר חשבתי שהנה הוא נמנע מהכדור שוב אבל לא….הוא הדביק את הקבוצה באגרסיביות שלו בהגנה ואח"כ התפנה לסגור את המשחק סטייל מארי אתמול. מדהים.

    לייקרס – אם הם רק ישחקו יותר בפנים ולא יתפתו למחוץ לקשת, הם יטחנו את הבלייזרס שלא באמת שומרים.
    דייויס, הווארד, מגי, לברון אלו שחקנים מאד גבוהים ולפחות 3 מהם גם אתלטים. את הסדרה הזו הם צריכים לנצח בצבע.
    לגבי הבלייזרס – לא יודע אם תהיה שם עייפות בכלל. הם הרי נחו כמה חודשים טובים, והגארדים שלהם, כשזה נכנס, מדהימים ומהירים מדי בשביל הלייקרס כרגע.

    יוסטון – כשהארדן בזון אף שחקן בעולם לא יכול לעצור אותו. השאלה אם דונובן ימצא פיתרון. אבל כל עוד הקלעים של יוסטון ימשיכו ככה זה יהיה מאד מאד קשה.

    1. מסכים בקשר למיאמי. אני חושב שהמשחק הבא יהיה קשה יותר, במיוחד בהנחה שאולדיפו משחק, אבל בתקווה הנעת הכדור תהיה יותר שוטפת ונראה משחק יותר טוב של רובינסון. אני מאמין שהוא יכול לתת משחק אחד טוב בסדרה הזאת

  2. אכן נקודה חשובה לגבי ווייצ'יץ'. הוא משך את לופז החוצה יותר מה שהבאקס בדרך כלל עושים והמגי'ק גרמו לבאקס לצאת מהמסגרת שלהם. הם עשו המון נקודות מתחת לסל של מילווקי עד כדי כך שהבאקס שיחקו יחסית הרבה בהרכבי יאניס/וויליאמס סנטר והתחילו לעשות בניגוד להרגלם לא מעט סוויצ'ים כדי להתמודד אם שאר שחקנים היותר נמוכים של המג'יק (אם כבר אנחנו שם – באמת חובה לדחוף "אורך" לכל מקום? איפה היה אורך של המג'יק הלילה הם שיחקו עם הרכב יחסית נמוך חות מוויי'צי'ץ?).
    מהצד השני המג'יק לקחו את דף המסרים של הבאקס והשתדלו לא לאפשר נקודות מתחת לסל וכמו כן הצליחו יחסית לעצור את משחק המעבר של הבאקס. כמו כל קבוצה בפלייאוף בערך הם שמו שני שחקנים לחסום את החדירה של יאניס מה שהכריח את האקס למצוא דרכים אחרות להביא אותו ליד הסל (הם דווקא הצליחו בזה לא רע). בכל מקרה המג'יק יהיו מרוצים מכל משחק שבו יאניס לוקח 7 שלשות.

  3. דרל מורי בטח מרייר על הניסוי החולני כשהחבורה של הארדן מגשימים את חזון אחרית הימים שלו בשלמות (כמה רחוק זה ייקח אותם זו כבר שאלה אחרת). בעוד שבצד ההתקפי די מכאיב לראות את הרוקטס הצד הגנתי מאד מעניין. זה היה מאד משעשע לראות את מגוון הגמדים שמנסים להתמודד עם אדאמס.
    איך לומר זה הניסוי המעוות והמעניין ביותר בליגה בשנים האחרונות.

  4. עכשיו עלו נתוני המעקב של הליגה, מוסיף בתגובות כמה מעניינים:
    .
    יאניס שמר בעיקר על גארי קלארק וג'יימס אניס. ווצ'ביץ' זרק פעם אחת נגדו (1:50 דקות) כשהוא היה השומר העיקרי.
    .
    אינדיאנה קלעו ב-6 מ-7 בזריקות בהן טיילר הירו היה על השחקן שזרק. 4 מ-11 על באטלר, 6 מ-17 על אדביו. ברוגדון זרק 2 זריקות ומעלה מול 6 שחקנים שונים של מיאמי, כשבאם אדביו (0 מ-3) ואנדרה איגודלה (0 מ-4) עשו את העבודה הטובה ביותר נגדו.
    .
    הלייקרס קלעו ב-34%, 17 מ-50, בזריקות חופשיות. ווינן גבריאל עצר את דיוויס על 1 מ-10, אבל שלח אותו 9 פעמים לעונשין. 50 מ-93 הנקודות של הלייקרס היו בצבע ועוד 20 מהעונשין. 24 מ-42 באזור הטבעת ו-10 מ-57 מחוץ לה.
    .
    כשג'ף גרין היה המגן על השחקן הזורק של אוקלהומה הת'אנדר קלעו ב-4 מ-13 מהשדה. 7 מ-16 כשזה היה טאקר, 7 מ-15 במקרה של קובינגטון. 20 מ-40 נגד כל השאר.

    1. אם מורי היה מסוגל, אני בטוח שהיה שמח לעשות קופי-פייסט לג׳ף גרין. זה בדיוק הפורוורד שמתאים לשיטה הנוכחית – מסוגל לשחק בהתקפה עם ובלי הכדור, לפגוע משלוש ולקלוע בצבע, ובנוסף להכל – יש לו סייז סבבה שבהחלט מתאים ל-4 קלאסי. כל שאר החב׳רה ה״גבוהים״ – טאקר, קובינגטון והאוס, בקושי מגרדים סייז של 3 ״קלאסי״.
      אם חלילה גרין נפצע, ליוסטון באמת אין ״גבוהים״ בסגל.

  5. פוסט מצוין.
    1. אורלנדו קלעו טוב מכל הטווחים, וזה שחרר את ווצ'ביץ' להתמודד עם שומרים נוחים יותר.
    2. אני איתך בעניין איגי על ברוגדון. השאלה המעניינת היא מי שומר על באטלר. ברוגדון עשה עבודה טובה ואני הייתי מנסה אותו יותר.
    3. אני לא מאמין בהרכב של אדאמס ונואל ביחד, בעיקר בהגנה על השלשות. השאלה היא האם הת'אנדר ימצאו את השיטה הנכונה מבחינתם להתמודד עם הארדן – כמו גולדן-סטייט ויוטה, מה שיהפוך את העסק לצמוד, או שלא ואז זה ייגמר כמו מינסוטה.
    4. על השיטה ההגנתית של פורטלנד – לא כזה פשוט. פירוט יגיע בנפרד…

  6. בנוגע למילווקי חייבים לסדר ליאניס עזרה, המג'יק שיחקו מעולה, ולא הייתי מהמר שזה יחזור במהלך ארבעת המשחקים הקרובים (אני הייתי משוכנע שזה סוויפ בונקר). אבל אף אחד לא עזר ליאניס, כל הנגרים יוצאים לחופשי במילווקי כשזה מגיע לפלייאוף. יאניס שיחק טוב וקשה לבוא אליו בטענות, אבל אין לו עזרה עקבית, אני מפנה אצבע מאשימה למידלטון ובלדסו – כל עוד הם לא יקלעו בצורה עקבית, הם יגרמו ליאניס לעזוב את מילווקי.

    פורטלנד – לייקרס – משחק מדאיג מעוד ללייקרס, לא רק פרט לעובדה שאף אחד לא קלע אצלם באחוזים טובים, והיחיד שתפקד קרוב יותר לפנסיה מאשר לתקופה שלו בתיכון. מה שמדאיג היא העובדה שכל שחקן בחמישייה של פורטלנד מסוגל לתת משחק התקפית יותר טוב מהאחרון.
    אפילו לילארד, שקלע 34 (שזה 4 נקודות פחות מהממוצע שלו בבועה) מסוגל ליותר התקפית, וזה מדאיג מאוד.

    1. מסכים, אבל עם קצת יותר ריכוז מהעונשין או שלשה אחת שנכנסת במקום הנכון הלייקרס מנצחים את המשחק הזה וכל הסיקור שלנו היה נראה אחרת. אני מאמין שיהיה 4-1 בשתי הסדרות האלה

      1. אני חושב שפורטלנד תקח עוד משחק אחד ונפרד כידידים עם 4-2, אבל חשוב לזכור שפורטלנד משחקת עם 7 שחקנים בלחץ (לילארד, מקולום, נורקיץ, מלו, טרנט, ווייטסייד וקולינס (כרגע פצוע)). חוששני שזה סימן לבאות מול קבוצות קצת יותר עמוקות, למרות שאני חושב שללייקרס יש מאצ' אפ יותר טוב מול הקליפרס אל מול פורטלנד, בעיקר בגלל היעדר גארדים זריזים בקליפרס. אבל תמיד יש תרחיש אפשרי שהלייקרס ימשיכו לשחק כך, ומלו חוזר ל2010, ואז יש לנו סדרה אמיתית.

    2. הבעיה של הלייקרס שהם משחקים נגד קבוצה חזקה, שבמקרה הגיעה למקום 8. אם הם לא יתאפסו על עצמם זה יהיה כואב(אני מאמין שהם ינצחו את הסדרה).
      ולרועי, ליליארד זורק מהחצי, קשה לעצור דבר כזה.

            1. רועי דאבל טים בכל הזדמנות תן לאבבלים האחרים לקבור אותך העיקר לא דמיאן, כשהוא רותח הוא השחקן מספר 1 בעולם, מעדיף להשאיר את שמנמלו, או את גבריאל לבד חופשי.

  7. תודה רועי!
    כנראה שהקורונה/בועה גורמת לקונטנדריות להיות קצת מנומנמות, 2 הפסידו הלילה והשלישית הייתה מפסידה (אולי) אם לא ההרחקה המפוקפקת של KP. עדיין, מאמין שכולן יגמרו את זה ב-6 מקס' (כי יהיה לדיים משחק אחד לפחות עם 55+ לא?)
    הערת עורך (מינוי עצמי 🙂 ) על הכתיבה: לא שאני לא נהנה מהתובנות על כל משחק/קבוצה, אבל כרגע זה יותר כמו סיקור מורחב עם פוקוסים, אולי היה עדיף שהפוסט ינסה לענות בצורה יותר מובנית על השאלה המעניינת שבכותרת – "מה כל קבוצה יכולה ללמוד מהיום X של הפלייאוף?" בכל מקרה, תמשיך להפציץ אותנו בתכנים שלך

כתיבת תגובה

סגירת תפריט