מה כל קבוצה יכולה ללמוד מהיום השלישי של הפלייאוף? / רועי ויינברג

בוסטון-פילדלפיה

נמרוד איתן שלנו עשה ניתוח נהדר של המשחק של ג'ואל אמביד בקרב הראשון בין הקבוצות בסדרה, וזה נראה כאילו הסיקסרס הקשיבו לו. הוא קיבל ברבע הראשון את הכדור עם הגב לסל בעמדות נוחות והיה טוב באותו רבע, אבל בהמשך המשחק ראינו אותו מנסה לזרוק רחוק מהסל ולא בפנים. 15 מ-21 הזריקות של אמביד היו מיד-ריינג', מה שמראה שבוסטון הצליחה במטרת העל שלה: להרחיק את הסנטר הטוב במזרח מהטבעת.

במהלך הזה אמביד מקבל את הכדור בפוסט ושובר ימינה, כשאין אף שחקן אחר של הסיקסרס בחלק הזה של המגרש ו-4 שחקנים בצבע. חוסר התנועה של שחקני פילדלפיה לכיוון של אמביד מנעה ממנו את האפשרות לשלוח לאחד מהם את הכדור לסל קל, בעיה שחזרה גם במשחק הראשון. למרות זאת, הסיקסרס הפסידו את המשחק הזה בהגנה.

פילדלפיה הגיבה היטב למשחק הטוב של בראון וטייטום כשפתחה עם מת'יס ת'ייבול במקום אל הורפורד וניסתה להתאים את הדקות שלהם בתחילת המשחק. שאר שחקני בוסטון לא נתנו משחקים גדולים (ווקר עם 22 נקודות ב-50% מהשדה, בראון עם 20 ב-46% והיווארד לא שיחק). טייטום קלע 8 מ-12 מהשלוש בדרך ל-33 נקודות.

טייטום יצר לעצמו זריקות עם צעד ראשון נהדר והכניס כמה שלשות שנחשבות קשות, כשפילדלפיה לא שלחה עליו עזרה עד שהמשחק מעשית נגמר. הם לא ידעו להתמודד עם התנועה שלו או עם הצעד הראשון הזה ויכול להיות שבערב בו שאר הסלטיקס קולעים ב-11 מ-32 מחוץ לקשת הפתרון הנכון היה לשלוח אותה עזרה. אסור להם לתת לטייטום את המרווח הזה בשביל הזריקות, בין אם זה אומר לשלוח עליו מישהו ברגע שהוא מתחיל לכדרר ולהמר על הקליעה של מרקוס סמארט או אחד השחקנים האחרים בחמישייה או ללכת מתחת (אנדר) החסימות של השחקנים האחרים בהתקפה. כאן פילדלפיה לא עשתה את זה:

אלה שני המפתחות שלה לקראת המשחקים הבאים בסדרה – ההגנה האישית על טייטום והניסיון לשלוח כדורים לאמביד. בשני המקרים הקבוצה אולי משתמשת בשחקנים טובים, אבל המשחק הקבוצתי יכול להיות טוב בהרבה – בין אם בחילופים אחרי החסימות של סימונס או שליחת שחקן נוסף עליו כשהוא חם, או ביותר פיק-נ'-רול של אמביד שיכול להקל עליו בכל הקשור להגעה לסל.

דאלאס-קליפרס

דאלאס ניצחו את המשחק ומשחקים כדורסל מעולה בסדרה. ראינו אותם עושים את הדברים שנותנים להם יתרון על הקליפרס: פורזינגיס נכנס יותר פנימה וניצל את המיס-מאצ'ים על השומרים הנמוכים שיש לקליפרס כשדאלאס מנהלת את הדקות שלו בצורה חכמה ונותנת לו לשחק בדקות בהן זובאץ המסיבי על הספסל ואין מישהו משמעותי בצבע של הקבוצה מלוס אנג'לס. טריי בורק הצליח לתקוף את הטבעת וסת' קרי הצליח להיות איום מחצי המרחק, מה שהוביל למהלכים כאלה:

שימו לב למה שמונטרז הארל (5) עושה ולא עושה כאן. הוא הסנטר של הקליפרס והוא לא נכנס לנתיב של ברק בניסיון למנוע ממנו לקלוע, גם בגלל זמן תגובה איטי וגם כי הוא לא רצה להשאיר את קרי פנוי לשלשה. ההתקפה של דאלאס הייתה במיטבה ורוב הקרדיט שייך לאיש אחד, לוקה דונצ'יץ'.

לוקה איבד את הכדור פעם אחת בלבד אחרי 11 במשחק הקודם כשהקליפרס מנסים שוב לשחק נגדו עם שומר נמוך, הפעם היו לא מעט דקות של רג'י ג'קסון ולו וויליאמס כי פטריק בברלי היה בחוץ. הוא הצליח ליצור נקודות בקלות מחוץ לצבע והתקשה בחצי המרחק, כפי שאפשר לראות בתרשים הזריקות הזה (ככל שצבע הזריקה בהיר יותר כך היא נקלעה באחוז גבוה יותר מהממוצע של הליגה):

אני מאמין שנראה את הקליפרס עוברים לשמור אותו עם ג'ורג'/לנארד/מוריס למשך משחקים שלמים כשאחד מהאחרים מתחלף עליו אחרי חסימה של גבוה. הם עדיין לא הגיבו לזה, מה שמביא אותנו לנקודה מדאיגה אחרת – מצב הפלייאוף של פול ג'ורג'. הוא החטיא לא מעט זריקות טובות במשחק שהיה נראה אחרת הם הן היו נכנסות. האם מדובר ביום רע או במגמה שתשפיע על הקליפרס לכל אורך הפלייאוף? מוקדם מדי לדעת. עברו רק שני משחקים…

טורונטו-ברוקלין

אחרי המשחק הראשון האמנתי שהמשחק הצמוד ביותר של הסדרה יהיה כשהשלשות של ברוקלין יכנסו והערב הן נכנסו: הנטס עלו ל-26-12 כשהם קלעו 4 מ-5 השלשות הראשונות שלהם (ו-5 מ-9 ברבע הראשון) והצליחו להשיג נקודות גם ברבע השלישי מחוץ לקשת (4 שלשות מ-10 ניסיונות, אחרי 1 מ-10 ברבע השני).

הנטס הצליחו לקלוע את השלשות לא רק כי הגיעו לזריקות טובות, אלא בגלל שהם הגיעו לזריקות חופשיות. בתחילת המשחק ראינו את פרד ואן וליט או קייל לאורי האנדרסייזד שומרים על כריס לברט, מה שמוביל לעזרה של אחד או שניים מהשחקנים האחרים של הראפטורס וסל פתוח.

בהמשך, במיוחד ברבע השני הטוב של טורונטו (הגנתית) וברבע הרביעי, ראינו את או ג'י אנונבי שומר על כריס לברט. האורך של אנונבי אפשר לו להתמודד עם לברט בלי עזרה והקשה על היכולת של הראפטורס להשיג שלשות חופשיות, וזה דבר שנראה גם במשחקים הבאים בסדרה. פתרון מעניין של ברוקלין יכול להיות הוצאת הכדור מהידיים של לברט, כשטיילר ג'ונסון יתחיל התקפות ולברט יתחיל בידוד/תנועה כשההגנה נערכת אחרת. עדיף לנטס שהכדור יהיה בידיים של לברט, עד שהוא מקבל שמירה כפולה והשלשות לא נכנסות.

נקודה מעניינת נוספת בהקשר של טורונטו שהייתה רלוונטית לכל אורך העונה היא מי מספר 1. ההתקפה של טורונטו בחצי המגרש הייתה בינונית לאורך העונה והבועה וגם הערב לא ראינו הנעת כדור יוצאת דופן, אבל התחלנו לקבל תשובה מפתיעה לגו-טו-גאי: פרד ואן וליט.

אחרי 30 נקודות באחוזים גבוהים במשחק הקודם היום ואן וליט לא היה מדויק במיוחד, אבל הוא היה האיש שטורונטו פנתה אליו והתעלה במחצית השנייה (6 מ-14 מהשדה אחרי 2 מ-8 בראשונה), כשהוא משאיר אותם במשחק ברבע השלישי. ראינו אותו משחק על שלשות אחרי חסימות וגם נכנס לסל באגרסיביות. בפלייאוף הקודם הוא היה דריק פישר של הראפטורס, ב-2 המשחקים של הפלייאוף הזה הוא היה יותר קרוב לקובי ברייאנט. שימו לב לזריקה עם ביטחון עצמי של פרנצ'ייז פלייר:

הכדור היה אצלו. 22 זריקות, יותר מכל שחקן אחר, נוסף ל-10 אסיסטים. טורונטו נתנו לו להיות מוביל הכדור בדקות ההכרעה ולא לקייל לאורי ששיחק לידו, בהרכב סמול-בול עם נורמן פאוול, או ג'י אנונבי ופסקל סיאקם. ההרכב הזה שיחק בעונה הסדירה 2 דקות לפי pbpstats והיה על המגרש ברגעי ההכרעה בפלייאוף, עדות ליכולת ההתאמה המרשימה של נרס שהשפיעה גם הערב.

זה היה משחק רע, של 2 הקבוצות, אבל הנטס הגיעו ליתרון 14 נקודות ושיחקו יותר טוב מהיריבה ברבעים הראשון והשלישי. יכול להיות שזה היתרון הגדול ביותר שהם יגיעו אליו במשחקים הבאים, עכשיו כשהראפטורס מצאו דרך להאט את לברט בלי שמירות משולשות.

דנבר-יוטה

נוק-אאוט טקטי של יוטה, שאמורה לקבל את אחד משחקניה הטובים ביותר, מייק קונלי, לקראת המשחק השלישי. מה הם עשו בשביל הניצחון המשכנע?

הם קלעו את השלשות שלהם. 19 מ-33 בשלושת הרבעים הראשונים, 57.6% (!), כשהם ניצלו את הדאבל טים שדנבר שלחה על דונובן מיטשל ברגעים הראשונים של המשחק. מיטשל לא היה דומיננטי במיוחד במחצית הראשונה ובבריחה של יוטה ברבע השלישי. זאת הזדמנות טובה לדבר על ההבדל בין תוכנית משחק לניהול המשחק.

כשיש שחקן שקולע נגדך 57 נקודות אז הדבר הנכון הוא להדק את ההגנה עליו, בין אם עוד עזרה והימור על הזריקות של האחרים, דאבל-טים קבוע או לחץ אישי. אם ההימור על הזריקות של האחרים, הדבר החכם לעשות מול יוטה בערב נתון, לא מצליח, אז צריך להגיב בהתאם ולשחרר את ההגנה על אותו מיטשל. דנבר לא הגיבה בזמן ולכן יוטה עשתה דברים כאלה:

גרנט מגיע כדי לעזור לקרייג עם מיטשל, אבל גובר חוסם אותו בתזמון הנכון בשביל לסדר לקלארקסון מבט פנוי. כמה פשוט, ככה יעיל. לא סביר שנראה במשחקים הבאים את הג'אז קולעים באחוזים כאלה, אבל מלון היה צריך להגיב מהר יותר – דנבר עלו ל-39-42 ברבע השני ונקלעו לפיגור של 61-48 במחצית ו-104-79 בסיום שלושה רבעים.

ההצלחה השנייה של יוטה, שבלטה גם בדקות המוצלחות במשחק הראשון, היא בהגנה על ניקולה יוקיץ'. להוציא מייקל פורטר ג'וניור דנבר לא פגעה מהשלוש וזה הכריח את ניקולה יוקיץ' לקחת על עצמו הרבה יותר בהתקפה, כשבמהלכים מסוימים – בעיקר ברבע השלישי – הוא קיבל את הכדור בפוסט-אפ על רודי גובר, אחד המהלכים הרעים ביותר שיכולים להיות לכל קבוצה נגד יוטה. זאת לא הסיבה להפסד של הנאגטס. הם לא הצליחו להגיב מהר מספיק למסירות של יוטה שהגיעה להמון שלשות קלות, אבל הם ירצו להראות משחק התקפה זורם יותר במשחקים הבאים שלהם.

המפתח לזה יכול להיות מייקל פורטר שהיה טוב היום. השילוב שלו לצד גרנט ויוקיץ' נותן לסרבי שני שחקנים שיכולים לקלוע מרחוק ולרוץ לטבעת, כשהשילוב של התנועה שלהם פנימה בזמן שיוקיץ' בהיי-פוסט, או אפילו מצב בו הם חוסמים ליוקיץ' בפיק-נ'-רול גבוה במיוחד, יכול להכניס עניין להתקפה של דנבר. הסדרה הזאת הולכת להיות ארוכה ומעניינת מאוד.

מוזמנים לעקוב בטוויטר, לפעמים עולים שם דברים (שאחרי זה עולים גם כאן):

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 63 תגובות

  1. מה כל קבוצה יכולה ללמוד

    1. שפילי גמורים ויש מצב אפילו למטאטא
    2. שבראון כנראה הולך
    3. שהסלטיקס יתקשו הרבה יותר מול הראפס
    4. שהנטס יכולים ללכת לקנקון
    5. שהראפס יצטרכו לעלות רמה מול בוסטון
    6. שריברבס מאמן פח
    7. שקאווי הפסיק לשחק הגנה
    8. ששאמט מתאים לגי ליג ותואם קארוסו בקליפרס
    9. שלוקה עם פוטנציאל להgoat
    10. שקרלייל מאמן פלייאוף על
    11. שדנבר לא טובה כמו שחשבו
    12. שיוטה עשו בשכל לברוח מיוסטון
    13. שדונובן מיצל שחקן
    14. שהשיפוט של כדורסל אומנותי נהדר

      1. בראון בנה שיטה סביב סימונס, פילי בנוסף להחלפתו תצטרך גם להחליט מה עושים עם סימונס/אמביד שלא מתאימים לשחק יחד, שניהם אפקטיביים רק בצבע. את הורפורד יטרידו לקבוצה שבה הוא יוכל לתרום

      1. אני מת על הסלוגן הזה.
        אנחנו צריכים להדפיס את זה על חולצה ולשלוח לשמעון במשלוח מיוחד (במקום החולצה של דיימו).
        שמעון הוא תואם מנחם, מתהפך בלי בושה מצד לצד בלי סנטימנטים 🙂

        1. איך מנחם אמר פעם רק חמור לא משנה את דעתו😎.
          חשבתי שהוא יהיה כמו גלינארי אחרי שראיתי אותו בליגה אני חושב שהוא פוטנציאל גואט.
          לא סותר אחד את השני.
          פעם גם חשבתי שמייקל ביזלי יהיה ברמה של דוראנט כמעט. ששיחק הוא ברמת ליגה סינית.
          שוב לא סותר.
          הסלוגן של גלינארי גם אני אוהב אותו. גלינארי היה צריך להיות הדירק הבא…נו ויצאהרק גלינארי שזה בסדר לא בושה והיום הוא יעניש את הקבוצה שלך סטייל לוקה😎

          1. יופי, אתה מביא כדוגמה את מי שמכתיר 10 אלופות שונות משבוע לשבוע
            .
            אתה לא יכול לתת מיליון תחזיות (בד"כ סותרות) ואחר כך לדבר על אנשים אחרים

            1. מה מונע בעדו?…

            2. ההגיון

            3. ענית לעצמך…

            4. 😂😂😂

    1. תשמע, אני חולה על לאקי לוקה, אבל לא עדיף לתת לילד ללמוד להתגלח קודם, לפני שאתה מעלה אותו על ראשמור?

    2. לגבי 9, אין מצב לזה אם לוקה לא יהיה בהגנה באותה רמה של ההתקפה כמו אצל מייקל, מה שהוא רחוק ממנו עדיין. רק כשיגיע לזה אז יהיה אפשר לדבר על אפשרות להיות "עז".

  2. תודה רועי. מעניין מאוד.
    לא כל כך מסכים לגבי פול ג'ורג'. הוא היה מאוד מדויק וקליני במשחק מספר 1. אי אפשר להסיק מסקנות.

  3. תודה רועי, אחלה נקודות.
    .
    אמביד היה טוב בפיק אנדרול אבל חא השתמשו בזה יותר מדי וחבל. הןא חייב להיכנס לצבע יותר!!
    .
    בובאן היה מצויןן והשימוש בו הפך אותו לכל כך יעיל לצד לוקה. הוא יכול להיות סופר קריטי לרגעים בהם המאבס לא מצליחים לקלוע.
    .
    יוטה היו צצויינים, שימשיכו ככה

  4. 1. ברט בראון עשה בתחילת משחק 2 את ההתאמות ההגנתיות שהיו אמורות לבוא באמצע משחק 1, ולקח לסטיבנס בערך 9 דקות לעשות את ההתאמות שלו. מאז בראון ויתר על התאמות. נראה מתי הוא יעשה את ההתאמה הבאה.
    2. זה פלייאוף ראשון שבו אמביד בריא, והוא אישית נראה מצוין בהתקפה, למרות שלא תמיד מפעילים אותו נכון. אפשר רק לדמיין מה מאמן אמיתי היה עושה איתו נגד הקו הקדמי של בוסטון.
    3. כל שחקני המשנה של דאלאס היו מצוינים. הקליפרס לא הצליחו לעצור את לוקה או פורזינגיס, אבל קיבלו בראש גם מכל השאר. קוואי יצטרך לקחת את לוקה בתור משימה אישית, אחרת הם יצטרכו להביא עזרות כל הזמן ולוקה ימצא את המסירה.
    4. בניגוד להפתעות אחרות, זזו של ברוקלין הגיעה איפה שציפינו – הנטס קלעו טוב מחוץ לקשת, אבל היו במשחק בעיקר בגלל שהראפטורס לא ממש פגעו במשך רוב המשחק. טורונטו מראים שהם יכולים לנצח גם דרך ההגנה, אבל ההתקפה תצטרך להשתפר.
    5. המקרה של דנבר קצת דומה לזה של הקליפרס. ההגנה ניסתה להתמקד בעיקר בכוכב של היריבה, מה שנתן לשחקני המשנה הזדמנות לבלוט, והכוכב עצמו לקח על עצמו ביעילות גבוהה מתי שהשאר קצת התקשו.
    6. ההבדל בין דנבר לקליפרס הוא קוואי. קוואי לקח על עצמו את המשחק פעם אחר פעם והשאיר את הקליפרס בתמונה עד הרגעים האחרונים. יוקיץ' היה מצוין, אבל המשיך בהנעת הכדור הרגילה. לצורך העניין – מיטשל ודונצ'יץ' עשו כמו קוואי במשחק הראשון ולקחו על עצמם על חשבון השטף ההתקפי, כי הוא לא עבד.

    1. נקודות נכונות. היום הזה הראה את ההבדל בין מאמנים שמגיבים תוך כדי משחק (סטיבנס, נרס, במידה מסויימת גם קרלייל) לכאלה שמגיעים עם תוכנית משחק ולא עושים שינויים תוך כדי (מאלון ובראון). אני מאמין שנראה את יוטה ממשיכה להגן ככה על דנבר, מה שהופך חזרה של וויל בארטון לקריטית – הוא היוצר השלישי של הנאגטס ויכול להניע את הכדור גם כשהוא לא בידיים של יוקיץ'.

  5. השאלה אצל דאלאס אם הספסל שלהם יהיה יציב לאורך כל הסדרה כדי להוריד עומס מדונצ׳יץ׳.
    הקליפרס צריכים לנער את ג׳ורג׳ ולהזכיר לו שהוא אמור להיות סופרסטאר ולשחק/לקלוע כמו אחד כזה.

  6. ליוטה יש פשוט הגנה מחורבנת,וליוטה יש מאמן שלומד, ועושה מה שצריך.
    מיטצ'ל כוכב,הביא 57 והגיע למשחק ושיתף את החבר'ה, בגרות נהדרת. ושהיה צריך התפוצץ עם 20+ נקודות ברהע השלישי.
    אוטו פורטר זה אסון הגנתי, בהתקפה הוא נחמד, אבל כל חילוף שלו על מיטצ'ל זה אסון הגנתי.
    ומארי חייב להיות עקבי, הביא משחק נפל משחק 2.

    1. אתה בטח מתכוןן למייקל פורטר, אוטו פורטר עדיין פצוע מתחילת הקריירה למעט משחקים בודדים.
      יש לו מספיק אתלטיות כדי להיות שומר טוב, צריך לבנות את זה.
      .
      מסכים לחלוטין. רכים בטירוף

  7. לא הבנתי אם הנטס פגעו ברבע הראשון אז זה אומר שהשלשות שלהם נכנסו? בסופו של יום הם היו 14 מ-41 לא משהו בכלל.
    גם הקטע על השמירה על לברט לא ממש קשור למה שקרה במשחק. ון וליט היה השומר העיקרי שלו והסתדר לרוב בלי שום עזרה כשלברט ניגר ללא הכרה. הבעיה העיקרית שלהם הייתה בהגנה דווקא עם גאסול שלא יכול לא להגיע לקלעים של הנטס מספיק מהר ולא להגיב בפיק אנד רול למהירות של אלן. הנטס הגיעו לשלשות פנויות בכל הרבעים בעיקר בגלל הנעת כדור יפה. אתה שוב מנתח את הסיבה על פי התוצאה ולא להיפך.

    1. בסוף היום היה כאן יום קליעה רע של 2 הקבוצות, אבל ברבע הראשון השלשות שלהם כן נכנסו וזה התחיל את הפער. כשהן לא נכנסו הראפטורס הצליחו לסגור את הפער ולכן רוב המשחק התנהל בהפרשים קטנים.
      .
      לברט לא פגע מהשדה, אבל יש סיבה שבדקות ההכרעה אנונבי היה עליו (וגם בסוף הרבע הראשון). מסכים איתך בקשר לאיטיות של גאסול ולכן נרס עלה עם סיאקם והרכב סמול-בול במאני טיים.
      .
      ברוקלין קלעה 12 נקודות ב-3:02 הדקות בהן אנונבי היה השומר המרכזי על לברט, 26 ב-4:44 של ואן וליט. זה מושפע בעיקר ממי שהיו לידם ומזה שכשאנונבי היה השומר המרכזי הם שיחקו את אותו סמול-בול והצליחו להגיב מהר להנעת הכדור, אבל ברגע שאנונבי עליו הוא היה פחות מעורב באותה תנועה בהתקפה (לפי אותם נתונים 4 אס' על 0 איב' נגד ואן וליט, 2 ו-2 נגד אנונבי).
      .
      מאמין שאת התשובה האמיתית לשאלה נראה במשחק הבא.

      1. לא זה לא רועי. אתה שב מנתח את הבוקס סקור. עיקר הדקות של גאסול על המגרש היו כשון וליט שמר עליו. אנונבי הגיע הרבה בחילופים ובדקות של האיזורית. הוא עבר לשמור עליו פרופר ב5 דקות האחרונות כשהן עברו להרכב שסיאקאם בסנטר.

  8. איפה ראית את פןרזינגיס נכנס פנימה?הוא היה כל המשחק בחוץ למעט מספר מהלכים בודדים כתוצאה מפיק אנד רול בעיקר. זה מה שקרלייל רוצה וזה מה שמאפשר לדונצ'יץ להיות כל כך יעיל (הוא למעשה אימץ את השיטה של יוסטון בלי לקרוא לזה ככה). גם לא הבנתי את הקשר לזובאץ שמתקשה בדיוק בגלל שהוא כבד ולא יכול לכסות את הקלעים של דאלאס מספיק מהר. הוא בקושי שיחק ופוריזנגיס היה על המגרש ברוב הדקות שהוא היה עליו אז מה הנקודה כאן בדיוק? בסופו של דבר פורינגיס שיחק פלוס מינוס את דקות הרוטציה הרגילות שלו.
    לגבי דונצ'יץ' – הם זורקים עליו הרבה שומרים גם את הגארדים אבל גם את קאווי ומוריס לא מעט – הם כנראה ימשיכו אם זה לאורך הסדרה.

        1. אכן כך. ואם הוא יהפוך למניה בטוחה מבחוץ כמו דירק או קיידי, אז ההתקפה של דאלאס תהיה בלתי עצירה, לא שכרגע יש להם במה להתבייש

  9. תודה רועי,

    לגבי פילי, כמו שאמרת הם התחילו טוב ושיחקו מצוין בהתקפה והכניסו כדורים לאמביד במצבים מצוינים לאחר שההתקפה זזה. אחרי שנכנס למשחק וקיבל בטחון קיבל גם כמה כדורים בעמדות טובות ולקח חצי מרחק וקלע אותן. הבעיה שהוא ממשיך עם זה אח"כ גם כזה לא נכנס. מניח שיש פה גם שיקולי עייפות – הרבה פחות מאמץ.

    ככל שהמשחק התקדם הם פשוט הפסיקו עם הנעת הכדור והתנועה ללא כדור, שיחקו יותר באיטיות ובלי תחכום ולכן ההתקפה הפסיקה לעבוד. סטן ואן גנדי גם דיבר על זה בשידור.

    בהגנה אני מתקשה להבין את ההגנה שלהם על הפיק&רול. סטיבנס דווקא אמר שההגנה הזאת קצת שיבשה אותם במשחק הראשון, אז מה שהוא עשה זה דאג שהחסימות יהיו קצת יותר למעלה, מה שמאפשר לקמבה וטייטום (שבעיקר משחקים את הפיק&רול) להרים שלשה ישר ביציאה מהחסימה. אמביד שוב נשאר נמוך בהמון מצבים וגם אם האחוזים יכולים להיות עוד יותר גבוהים הם לקחו זריקות מאוד נוחות. לא מבין את זה כ"כ, בעיקר שיש להם שחקנים שיכולים לשים גוף מול תייס/אחד הגבוהים האחרים ברוטציה אם אמביד יהיה קצת יותר גבוה.

  10. לגבי דאלאס אני מסכים עם עידו שפורזינגיס לא משחק בפנים כמעט. מה שכן- היו שניים-שלושה מצבים שקיבל את הכדור עם גב לסל ומיהר להסתובב ולקחת זריקות קשות. זה משהו שחסר לי אצל פורזינגיס , אי אפשר להתלונן על 23 נק' באחוזים שקלע היום, אבל הוא מאוד תלוי באחרים כרגע (לוקה בעיקר) בתחושה שלי. כדי שיהפוך להיות ממש כוכב ליד לוקה צריך לדעת לנצל את המיס מאצ'ים האלה שיש לו מול כל שחקן בליגה כמעט.
    כרגע דאלאס לא הולכים לכיוון הזה והשאלה היא האם זה בגלל שהם לא רוצים ושקרלייל מעדיף את הריווח הנוכחי או שפשוט הוא עוד לא שם (נראה גם שלא חזק מספיק עדיין בשביל זה)

        1. למה כל עוד זה מה שהוא עושה משנמך אותו למס 3 ולא מס 2 לא הבנתי. זה מה שהוא עושה כדי לפנות את הצבע למס 1 להמשיך לנצח על ההתקפה הטובה בליגה.

          1. מספר 2 באלופה יכול להחזיק את ההתקפה כשהפרנצ'ייז פלייר נח או להתעלות כשההתקפה נתקעת (סטייל סטפן קרי, קיירי אירווינג או דווין וויד). אני לא חושב שזינגיס מספיק דומיננטי בשביל להיות שם

            1. אני מסכים להגדרה לא על פורזינגיס, הוא פשוט לא מקבל הזדמנויות ליצור כרגע

            2. סטף קרי לא היה מס 2…

            3. לדעתי הוא מאוד דומיננטי מאז האולסטאר ובבועה, וכשרוב היוסאג אצל לוקה המס 1 שלך, והיוסאג של לוקה עצום, כל מס 2 לצידו יהיה דומיננטי עד גבול מסויים

            4. לשמעון הקוריוז: בשלוש שנים של דוראנט סטף כן היה מספר שניים ודואנט היה הכוכב הראשי והמצטיין בשתי האליפות האחרונות של הלוחמים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט