מדוע פורמט חדש ב-NBA? / מנחם לס

אתמול נפלה פצצה. ה-NBA החליט סוף-סוף לשנות את שיטת משחקי הגמר מ-2-3-2 ל-2-2-1-1-1 (משמאל לימין: שני משחקי בית, שני משחקי חוץ, ואז 1,1, ו-1.

השיטה הישנה קיימת כבר משנת 1985. רק אורבך כבר אז התלונן עליה, אבל דייויד סטרן שהיה אחראי על הכנסתה הגיב שזה נעשה בגלל שאנשי המדיה (במשחקי הגמר ישנם מעל 1,000 אקרדיטציות) התלוננו שבשיטת 2-2-1-1-1 יש להם טיסות מרובות מדי עם הוצאות רבות מדי. מאחר ובשנות ה-80 זה היה לרוב הלייקרס והסלטיקס, הטיסות היו מחוף לחוף. גם לקבוצות עצמן זה היה קל יותר: אז לאף קבוצה לא היו מטוסים פרטיים וכולם טסו בטיסות רגילות. היו אחורים, בעיות. אתם יודעים את כל הבעיות בטיסות אזרחיות עם תורים, איחורים,  שעות של ישיבה בטרמינל.

בשנים האחרונות קרו דברים רבים: ראשית, לכל הקבוצות ללא יוצא מין הכלל ישנם מטוסים פרטיים. עתונים רבים נסגרו, ואני בטוח שמספר האקרדיטציות קטן בהרבה, ואתרי אינטרנט גדולים ועשירים החליפו אותם, והטלוויזיה עושה כל כך הרבה כסף, והטכניקה הגיעה לרמה כזאת, שמלבד להטיס כמה אנשי צוות, כל העשרות (אולי מאות) אנשי צוותות הטיווי לא טסים יותר. NBC היא עשירה מספיק ויש לה מספיק ציוד בכל עיר גדולה שאין צורך יותר למשאיות הנוסעות מעיר לעיר עם כל החבילות.

אז למה השיטה הישנה נשארה? כי איש לא טרח לשנותה.

ולמה השיטה החדשה ניכנסה לתוקפה אתמול? כי מישהו שאל שאלה: "למה לא מחליפים את השיטה?".

האיש היה אדם סילבר, זה שיהיה קומיסיונר חדש של הליגה מה-1 לפברואר.

כולם יודעים שהשיטה הישנה נותנת לקבוצה עם יתרון הבית, למעשה חסרון. מספיק שהקבוצה האורחת מנצחת משחק ראשון מהשניים, ויתרונה עולה לשחקים. אבל אפילו עם שני הפסדי חוץ, ואז שני נצחונות בית, המשחק החמישי נותן יתרון עצום לקבוצה עם הרקורד הנמוך יותר, ואם היא מנצחת אותו ומגיעה לשני המשחקים האחרונים בחוץ עם יתרון 3-2, זה נותן לה יתרון פסיכולוגי גדול מאד. המומנטום שלה, והיא מגיעה עם הידע שכל מה שהיא צריכה זה נצחון אחד משניים.

כמובן שזה לא קורה כל הזמן, אבל הרוב הגדול של המאמנים שנשאלו הוא בדיעה הזאת.

אז סילבר שאל,

 "Why are we still doing it this way?"

התשובה היתה הצבעה של 0-30 לשינוי.

מלבד הקלות הרבה יותר בטיסות, ומספר אקרדיטציות קטן יותר, השיוויון בין הקבוצות גדל יותר וזדה כבר לא "סלטיקס נגד לייקרס". בשלוש השנים האחרונות זה היה מיאמי נגד דאלאס, מיאמי נגד אוקלהומה-סיטי, ומיאמי נגד סן אנטוניו. אלה מרחקי נסיעה במכונית לאלה שלא חפצים לטוס. הטיסה היא עניין של שעתיים-שלוש. אם אינדיאנה החזקה תגיע לגמר, היא לא נמצאית קרוב יותר בהרבה לחוף המזרחי מדאלאס, סן אנטוניו, מינסוטה, אוקלהומה סיטי, ממפיס, יוסטון, או ניו אורלינס. למעשה אני לא ליד מפה, אבל אולי ישנן כמה קבוצות מערביות שהן יותר מזרחיות ממנה.

בשיטה הישנה, אם קבוצה מארחת מפסידה 1 מ-2, היא עלולה לא לחזור הביתה יותר. לקבוצה המארחת ראשונה עם הרקורד הטוב יותר ישנה בעייה נוספת: 3 משחקי החוץ שולחים אותה למיטות זרות ל-7 לילות לפחות, ולפעמים ל-8 לילות. בהתחלה של 2 ו-2 ואז 1 ו-1, לשתי הקבוצות ישנו שוויון מחלט, ולקבוצה עם הרקורד הטוב יותר ישנו יתרון בית רק במשחק השביעי, וכך בדיוק צריך להיות.

 

 

 

 

אבל…

עם כל ההגיון בדבר, העובדות לא הולכות עם ההגיון. בשיטת ה-2-3-2, הקבוצה הביתית הראשונה עם הרקורד הטוב יותר ניצחה 69% מסידרות הגמר. בשיטת ה-2-2-1-1-1 בה משחקים את הגמרים האזוריים, הקבוצה עם יתרון הבית ניצחה רק 69% פעמים מסידרות הגמר.

איך אומרים החברים שלי מאור עקיבא?

GO FIGURE!

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  2. רועי ויינברג

    24 אוק 2013 16:17:51

    השיטה הקודמת באמת נתנה לקבוצה האורחת את הביתיות. היו רק 7-8 מקרים בהיסטוריה שקבוצה עם הביתיות חזרה מפיגור 3-2 (בהנחה שאף קבוצה לא מנצחת בחוץ) לניצחון ב-7 משחקים. השינוי יעשה טוב לליגה, וזאת התחלה טובה לקנדציה של סילבר.

  4. asi

    25 אוק 2013 11:04:31

    מה שיותר חשוב זה לקצר את כמות המשחקים הבלתי הגיונית. לשחק פעמיים בשבוע, ולהאריך את משחקי הפלייאוף ליומיים הבדל בין משחק למשחק. פחות פציעות, יותר כוכבים בריאים, יותר מתח כי כל משחק מקבל משמעות גדולה יותר. מת על הNBA!!!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט