http://sportsillustrated.cnn.com/vault/article/magazine/MAG1208416/index.htm
*******************
השלשה של ריי נגד הספארס: הכל היה מתוכנן
כל עויני ההיט – בלשון המעטה – שחושבים שהשלשה של ריי אלן עם 5.2 טיקים במשחק הששי שהישוותה את התוצאה, והביאה הארכה שאחריה מיאמי היט שייטה אל הטבעות באותה קלות שהיאכטה של אפלטון משייטת לה היום במיים הכחולים והחמימים של איי הקריביים היתה "מזל", שיחשבו שוב.
בראיון ליו.אס.איי. טודיי ריי אלן מדבר על הנקודה ממנה הוא השליך את העור. "עשיתי זאת כל כך הרבה פעמים משם שזה לא הרבה יותר מסובך לי מלייאפ. למעשה, כשאני מחטיא אני מתפלא הרבה יותר מאשר כשאני קובר", הוא אמר.
כשסיימתי את יוקון והגעתי ל-NBA וראיתי שקשת השלוש רחוקה במטר מקשת ה-3 במכללות, ידעתי שזו יכולה להיות התמחותי כי תמיד הרגשתי ששיחרור הכדור לג'אמפ רחוק היה קל לי יותר משאר השחקנים. זריקת השלשה לא דורשת ממני מאמץ גופני, ואז גיליתי את הפינה. המרחק שם הוא קרוב בכמעט מטר מהאמצע, וידעתי ששם אבנה לי את ביתי!", הוא אומר.
הזריקה של ריי נגד הספארס היתה דבר של אומנות. כמו כל זריקה שלו. עלייה, יישור המרפק. שחרור עם סיבובי כדור אחורה בספין יפהפה. עבורו זה אינסטינקט. אינסטינקט שהפך עם השנים לאומנות. למומחיות הנראית וירטואוזית. מלאכת מחשבת ממש. רק ליחידי סגולה היה את הדבר הנראה פשוט כל כך. העלייה, ה-SUMMATION OF FORCES, הקואורדינציה בין המפרקים, היד הלוטפת את הכדור. ג'רי ווסט, פג'ה סטוז'קוביץ', גלן רייס, מיץ' ריצ'מונד, רג'י מילר, ריק בארי. היו ג'אמפ שטרס לא פחות טובים כלארי בירד, סטיב נאש, כריס מאלין, או ג'ורג' גרווין שקלעו לא פחות טוב, אך ללא היופי האומנותי של האחרים שהזכרתי.
ריי לא הפך לקלעי ה-3 הטוב בכל הזמנים מלידה. יש לו תכנית אימונים מדוייקת – METICULOUS – שאפשר לכנותה אובססיבית ממש כשהוא מתאמן באותה צורה, באותם תנאים, ואפילו באותה שעה, כדי לדאוג שכמה יותר משתנים ייעלמו, ויישאר רק הכדור, היד, והסל. שחקן 'היכל התהילה' הזה מתחיל את עונתו ה-18, והוא טוען שישנה בו עליזות משחק וציפייה לעונה כפי שלא היתה לו כבר שנים רבות. ישנה לו סיבה, משטר אימונים, סדר, ואורח קבוע ומחלט בכל דבר שהוא עושה בחייו, ולא רק באימונים. זה לא יהיה ככה לעולם; זה כך רק בשנים שאני שחקן מקצועני ומשלמים לי מיליונים רבים כדי שאהיה הטוב ביותר שאני יכול להיות. זה הדבר הקטן ביותר שאני יכול להחזיר כתמורה לאלה שמשלמים לי כה הרבה כסף". הדיאטה שלו נקראית "PALEO". תרגילי הכושר שלו הם בשיטת TOIL-EXERTION RT56. בימים חופשיים הוא הולך לישון ב-10:15 ומתעורר ב-7:55. שותה כוס קפה, מתקלח, ומבלה 25 דקות במתיחות על ה-'פרו-מקסימה-אינר-אאוטר 85' MACHINE. וכך יומו ממשיך.
הוא מודיע לכל שואל שברגע שיפרוש, הוא ייקח את אשתו וילדיו, ייצא עם היאכטה לאיזה אי בווסט-אינדיס, יילך לישון תחת עץ אננס, ויישן 12, 14 שעות, ויאכל את כל הג'אנק-פוד בעולם.
אבל לא כל זמן שהוא שחקן כדורסל מקצועני שעושה הכל להבשיג עוד טבעת – אולי אחרונה – העונה.
ואז פרישה?
"מאומה לא סגור בינתיים!".
מיאמי מפגרת 95-92. 19.4 טיקים לסיום, ולסיום העונה. ההיט עושה תרגיל עבור לברון – זריקת שלוש מהפינה השמאלית. למה לברון? כי ריי אלן סגור. בטיים-אאוא הפלח אומר לטוני פרקר, "לא משנה מה, את ריי אתה לא עוזב!". כריס בוש אומר: "זה תרגיל שאנחנו עושים בשינה. אני חוסם, הוא מגיע לפינה. אנחנו עושים זאת אוטומטית כמו עצימת עיניים. ב-5 על 0 ללא הגנה, ב-5 על 3, 5 על 4, 5 על 5. 4-5 פעמים במשחק. 82 משחקים. 400-500 פעמים בעונה, ועוד איזה 2,000 פעמים באימונים".
ללברון היה GOOD LOOK כי החסימה של בוש היתה כמו שכתוב בספר. מיד אחרי החסימה בוש מסתובב לצד הנגדי בדרכו לסל לקטיפת הריבאונד אם העור לא ניכנס..
ידוע שהפינה הפכה לחלק המועדף של כמה קבוצות, אבל הפינה גם מועדת לפורענויות. המון TURNOVERS קוריפם שם כי שחקנים עם הכדור דורכים על הקו. בהרבה מקרים הם נדחפים ע"י המגינים. כריס פורד, מאמן הסלטיקס לשעבר, היה מקדיש 10 דקות אימון לתרגול 'דחיפת שחקנים בלי שהזיברה תרגיש' , בכל אימון. ריי אלן מגלה שבמילווקי הוא היה מתאמן בלזרוק שלשות מהקרן כשכפות רגליו שני אינטש מהפינה. "אבל כשאתה בפינה גם קל יותר לדחוף אותך החוצה. צריך למצוא את ה-OPTIMAL BALANCE בין להחזיק מקום בפינה ובין לא לצאת החוצה".
הבעייה של ריי?
כל מאמן וןכל שחקן בליגה יודע שאם אתה עוזב אותו לשנייה, אתה חוטף דאונטאון דרך הגרון. אז מה הדבר היחיד שעליו לעשות? לנוע ללא כדור. 30 מנכ"לי הליגה בחרו בו אתמול כ-"הנע ללא כדור מס' 1 בליגה". ג'יי. ג'יי. רדיק הוא שני. רג'י מילר היה הגדול מכולם בזה. ריפ המילטון היה נהדר בצעירותו. האופציה היחידה שלו היא לנוע ולנוע, לרוץ ולרוץ, עד שהוא משתחרר לרבע שנייה משומרו. אבל אז הבעייה היא להתמקם, לקבל כדור, להתרומם מבלי לדרוך על הקו, ולקבור.
אחרי שבוש עשה את ה-SCREEN והכדור היה בידו של לברון, בוריס דיאו (ששמר אישית על בוש) עזב אותו והגיע לעזור בשמירה על לברון הוא לא עשה BOX OUT על בוש כי כל מה שרצה היה לעזור בחסימה של זריקת לברון. הכדור של לברון פדע בחישוק. לכריס בוש היה שטח חופשי להגיע לסל. דיאו היה רחוק מדי בשמירה על לברון, וכריס קטף את הריבאונד בקלות ממאט בונר ומאנו ג'ינובלי שקפצו ללא תפילה איתו.
גם זאת מיאמי עושה מאות פעמים באימון: זריקה מהקרן מכוונת לחישוק; הסנטר מגיע הביבוב לסל, קוטף את הריבאונד, וכמעט ללא הסתכלות הוא זורק לקרן השנייה. כי – הבינו – זה תרגיל לשלוש, לא לצמד.
אלן לימד את אריק ספואלטרה תרגיל שאריק לא הכיר לפני-כן: בשעת כל המהומה של החסימה והזריקה מהצד השני, אלן מתכופף כאילו שורך את נעלו, או מחזיק את עקבו במרחק של 3-4 מטרים מהפינה השנייה של הזורק. ברגע שהסנטר יורד עם הריבאונד הוא מתרומם ופורץ לפינה לפני ששומרו מספיק לומר "מה קרה?"
הוא מגיע לפינה. משך העונה הוא קבר 45.3% משם. בפלייאוף? 47.9%. כל מה שהוא צריך זה חצי שנייה של חופש, והשלשה נכנסת או לא. חצי-חצי. אבל ישנה עוד סטטיסטיקה 'סודית' שאיש לא יודע עליה מלבד שנון, אשתו. כשהדאונטאון הוא הקראנץ', הזריקה האחרונה המחייבת, אחוזי הדיוק קופצים ל-79.8%. זו סטטיסטיקה בינו לבינה. ז"א שהתרגיל האחרון של ההיט היה בר 80% סכוי 'קבירה'. תנו לי 'מזל' כזה ואני עובר ללאס ווגאס לבלות שם את השנים הנותרות – הבודדות, יא אללה – שנשארו לי. וזה "המזל הגדול" שהעויינים והנוטרים מעידים על המהלך המתוכנן והמתורגל להפליא של מיאמי. אז שימשיכו לחיות באשליות. הטבעות נמצאות על האצבעות שהיו מיועדות להן. אגב, גם לא ב-'קראנץ", ריי אלן היה 11 מ-17 בפלייאוף מהפינה הימנית המועפת עליו. זה משהו בסביבות 64-65% נדמה לי. מהפינה השמאליתצ הוא פחות מדוייק. אז גם עם 2 מ-3 אני עוזב ללאס ווגאס היום, ומוותר על גרינוויל, דרום קרולינה, אהובתי.
רק שנון יודעת על ה-79.8% שלו בקראנץ' טיים
אז אני מקווה שלמדתם היום שעור על "המזסל הגדול של ההיט". מזל גדול MY ASS!. זה שהפלח לא נתן לטים דנקן להיות על הפרקט באותם רגעים זו בעייה של מנהל הקולחוז, לא שלי.
אלן אומר: "כשאני בכושר אני מאמין שאני יכול לעשות זאת פעמיים משלוש. הבעייה היא להישאר עם הרגשה זאת ויכולת זאת כשאתה מתבגר. למעשה, הבעייה היא לעשות זאת אחרי 30, 35 דקות משחק כשאתה עייף ומרגיש שאתה בקושי יכול להרים את זרועותיך. לכן אני ישן כמו שצריך, אוכל אוכל בריא, מאמין באלוהים כפי שאני מבין אותו, וזורק 500 ג'אמפים לשבוע מאחורי הקשת באימונים. הבעיייה היא לקבור אותם כשאתה עיחיף וסחוט. זה גם נותן את הסיפוק הגדול ביותר!".
כשכריס בוש ירד עם הריבאונד, הוא ידע בע"פ שריי אלן עושה את תרגיל הכפיפה שלו. פעם נגד הסיקסרס הוא אפילו נשכב על הפארקט כאילו הוא סובל מהתעלפות או לך תדע. אולךי סתם נירדם? ולפתע הוא על שתי רגליו, בפינה האהובה. כל המאמנים היריבים יודעים את הטריק, מזהירים את שומריו, אבל איכשהו זה עובד כל פעם. בוש ידע עם הירידה עם הכדור שריי אלן מגיע ל-"CORNER" האהוב שלו. ריי אוהב לדבר על כך. הוא אוהב להסביר למראיינו את הבנתו ב-SPACE, הבנתו בענייני תחום, היקף, צדדיות. צד חלש וצד חזק. מה שהוא יודע על פריפריה, תחום, וכל פלך פארקט. כמה כל סנטימטר חשוב. הוא גם מומחה בזוויות , בנפח המקום. משקל ומסה. הוא חושב על הכל. לנו זה נדמה כאילו זה ניתור וזריקה, אבל עשרות אפשרויות עוברות לו בראש בחלקיק השנייה לפני שהוא מחליט לשחרר את העור. הוא מדי פעם מחליטלפזול מטה, לוודא שקצות אצבעותיו מאחורי הקשת. "אבל ברוב המקרים אני יודע. אני מרגיש אם אני שני סנטימטרים מאחורי הקו, או נוגע בו. רק לעתים רחוקות כשאני קרוב מאד ויש הכרח בשלשה, אני פוזל מטה בראייה פריפרלית. עם המסירה של בוש הייתי צריך לפזול. אפילו שידעתי. רציתי להיות ב-100% בטוח. גם ידעתי בשנייה כשהכדור עזב את אצבעות ידי שזה סוויש!".
השופטים החלויטו על REVIEW. להבטיח שלא נגע בקו. כשהוא מגיע לספסל הוא אומר לספואלטרה, "IT WAS GOOD!".
לברון אומר "הזריקה היתה אחת מה-CLUTCH SHOTS הגדולות בהסטוריה.
אלן מחייך: "לי זה היה עוד יום במשרד".
ב-4.1 השניות מהרגע שבוש קטף את הריבאונד וריי קבר אותה, מוגדרת כל הקריירה של ריי אלן. זו גדולתו. לכן אפילו היום, בגיל 38 הוא שחקן שמיאמי חייבת אותו. מעט מאד שחקנים בעולם היו מסוגלים באותן שניות קריטיות ל'בלף' מין קימה משריכת נעל, הגעה לפינה, הצצה על הקו, עלייה לג'אמפ, וקבירת הכדור. ריי אלן הוא אחד מהם. לכן הוא חי נכון עם אשתו, ישן 9 שעות, אוכל נכון, מתאמן לכושר ללא בלופים, זורק 500 דאונטאונים בשבוע, ומאמין בכוח עליון שמגן ושומר עליו שהוא מכנה 'לורד', או אלוהים.
כדי להיות מוכן ל-4.1 השניות הללו.
ה-NBA שינתה את שיטת הגמר
בהצבעת פה אחד ה-NBA החליטה לשנות את שיטת הגמר ל-2-2-1-1-1 אחרי 30 שנה של 2-3-2. הפורמט החדש ייכנס לתקפו כבר בסיום העונה הזאת. דיויד סטרן אמר שבעלי הקבוצות קנו את השינוי בקלות וברצון. מנוחת יום בין המשחק ה-6 וה-7 היה הדבר שכולם קיבלו בחיוב הגדול ביותר. הדיעה הרוחחת היתה שהשיטה של 2-3 אינה טובה לקבוצה עם הרקורד הטוב יותר כשהמשחק ה-5 הוא בחוץ. זה גם מחייב אותה להיות בבית של האוייב 8 ימים. "זה כלל לא צודק אבל משך שנים הבעלים לא רצו לשנות דבר שעבד", אמר סטרן.
הראשון שדרש את השינוי היה רד אורבך ב-1984 בסידרה נגד הלייקרס. אבל סטרן הציע 2-3-2 בעיקר כדי להקל על המדיה את מחיר הטיסות הלוך וחזור כי אז זה היה כמעט כל שנה בוסטון ולוס אנג'לס, וגופי מדיה רבים טענו שהוצאות הטיסה הן גבוהות מדי. 2-3-2 חסכה טיסה אחת הלוך וחזור. סטרן רצה שהשינוי ייעשה עוד בתקופת כהונתו לפני שסילבר הופך לקוסיונר בראשון לפברואר, 2014.
השלשה הראשונה של אודן מאז 2009
Greg Oden makes terrific surprise debut
אפשר לסגור את הליגה?
Oden checked into the second quarter of the Heat's preseason game in New Orleans, the first time he had played in an NBA game since Dec. 5, 2009, a span of more than 1,400 days.
On his first possession, the Heat ran a post-up play for Oden, who turned and dunked the ball. He played an eventful 80 seconds of game time, picking up the basket, two rebounds, a turnover and a foul.
The Heat gave no indication Oden would play before the game and prevented him from doing media interviews earlier Wednesday. Oden has been doing drills with the team since training camp and had his first 5-on-5 contact workout with the team last week.
Following that practice, Oden experienced swelling in his left knee and took off some time. Trainers have been closely monitoring swelling in his knees, measuring them before and after workouts.
Coach Erik Spoelstra told the Heat's television broadcast crew that Oden would get some floor time in part as a reward for his diligent rehab work since signing with the team over the summer. His latest knee surgery came in 2012, the same year he was released by the Portland Trail Blazers.
Before Wednesday's game, Spoelstra told reporters they still planned to go slowly with Oden.
"He's way ahead of schedule right now. We don't want to get ahead of ourselves. This is big picture," Spoelstra said. "But he's much further along right now than we anticipated when we first talked to him in July. But that does not mean, for one second, we're going to think about fast-tracking the process. We have a very specific plan that we're going to stay disciplined to."
סוסמעץ
24 אוק 2013 06:37:57לי זה עצוב שריי ריי הצטרף לאמפריית הרשע
Ori88
24 אוק 2013 10:45:30מוקדם עדיין לקבוע השפעה ממשית של אודן על מיאמי, אבל אני שמח בשביל הבחור עצמו. אחרי כל כך הרבה כשלונות ואכזבות.
נתן גולד
24 אוק 2013 16:01:49אתה צודק לא היה פה שום עניין של מזל. הכול בעצם תוכנית של ספולסטרה. זאת גם הסיבה שהוא הפסיד את משחק 5 בשביל לעשות קצת מתח בגמר ידוע מראש…
וברצינות, מעבר להתרברבויות המעצבנות של ריי אלן הרבה היה צריך להשתבש כדי שמיאמי ייקחו את המשחק הזה.
שימי
24 אוק 2013 16:51:28אם תראה בתמונה כמה שאלן חופשי אז אולי גם העשרה גרם של המוח שלך יבינו איזה תכנון מעולה היה כאן (או איזה אפס הוא הפלח הזה)
מנחם לס
24 אוק 2013 17:01:01מצטרף לשימי. תסתכל על התמונה האחרונה (לפני NBA שינתה את השיטה) ותגיד לי בעצמך אם יכול להיות דבר כזה בלתי מתוכנן מראש
נתן גולד
24 אוק 2013 17:49:42אז אם אני מבין נכון לברון החטיא בכוונה לטבעת כדי שהכדור ייפול רחוק ואז לבוש יהיה יותר סיכוי לקחת את הריבאונד. ריי אלן חיכה בפינה כי הוא ידע שלברון הולך להחטיא, ושבוש ייתן לו את הכדור. ואת כל זה כמובן ספולסטרה תכנן?
אני חושב שהמציאות הרבה יותר פשוטה. לברון ניסה לקלוע מעמדה טובה והחטיא, באותו זמן בוש רץ לריבאונד התקפה בזמן שדיאו וקוואי לוקחים את לברון (ברור לי שזה היה מתוכנן). באותו זמן שאר הקלעים של מיאמי שזה אלן וצ'אלמרס (לא זוכר מי היה השני) חיכו על קו ה3 בתקווה שאם בוש כן מצליח לקחת את הריבאונד של לברון הוא יצליח להעביר להם מסירה. הגנת הספרס התקפלה במטרה לקחת את הריבאונד. בוש הצליח לקחת את הריבאונד נגד ספליטר וג'ינו בזמן שפארקר עוזב את אלן כדי לנסות לקחת את הריבאונד למרות שהכדור לא נפל באזור שלו (הטעות היחידה של הספרס פה מלבד הוצאת דאנקן לדעתי). פארקר מאחר בעשירית השנייה לסוויש המדובר של ריי אלן. תכנון גאוני או יד הגורל? לפחות חמישה דברים פה יכולים להשתבש. הסיכוי שזה יקרה הוא נמוך. אני מסכים שמיאמי עשו כמה דברים בשביל להגביר את הסיכוי שלהם אבל עדיין מדובר פה על סיכוי נמוך,
גאונות באה לפני מעשה ולא לאחר מעשה. אני יכול להסתכל על כל אירוע היסטורי ולהקים תאוריית קונספירצייה לגבי מי תיכנן אותו או גרם לו לקרות זה לא הופך אותה לנכונה. האמת היא שהמציאות שלנו מורכבת הרבה יותר ממזל (או גורל, תלוי במה אתה מאמין) ממה שאנחנו מסוגלים להודות בכך.
רועי ויינברג
24 אוק 2013 16:09:12שינוי שיטת הגמר מבורך. הקטע עם ריי שופך מידע חדש על הגמר.
שימי
24 אוק 2013 16:49:39מעניין שעד עתה לא דיברו על זה (על אלן).
לא ייאמן כמה הוא חופשי!
מולי
24 אוק 2013 17:02:38מנחם, תודה על המאמר. נהנייתי לקראו.
וחוץ מזה, לפעמים אני ממש לא מבין חלק מהתגובות כאן,
אני מציע שתכתבו לעניין ואז כתבו כמו קאטו הזקן שהתפרסם בכך שנהג לסיים כל נאום בסנאט במילים הבאות: "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו", משפט בנוסח "וחוץ מזה, חייבים להרוס את מיאמי", וצאו כדי חובתכם,
אבל בחייכם, לפעמים זה ממש נראה כאילו אתם כל הזמן שוכחים את החלק של התגובה לעניין וכותבים רק את המשפט האחרון.
דדי
24 אוק 2013 17:39:37שום דבר מהשטות הזו על הזריקה של ריי אלן לא שווה תגובה או התייחסות רצינית.
לא פלא שרק שפוטי מיאמי טוענים אחרת.
אשך טמיר המקורי
24 אוק 2013 18:41:071+
יותם
24 אוק 2013 18:31:46ראיתי עכשיו את התקציר ולא רואים שריי ריי עושה שום תרגיל של קשירת שרוכים או משהו כזה. אז על מה דברת?
אשך טמיר המקורי
24 אוק 2013 18:45:10הוא בכלל לא חיכה בפינה. הוא הלך לריבאונד.
כשהוא רואה שבוש תופס את הכדור הוא מתחיל לסגת לאחור ובקושי מצליח להגיע מאחורי קו השלוש.
וזה כי הוא ריי אלן.
לא בגלל שום דבר אחר.
http://www.youtube.com/watch?v=tr6XsZVb-ZE
נתן גולד
24 אוק 2013 19:03:54כשאני מסתכל על זה שוב ולא כותב על זה מהזיכרון זה נראה עוד יותר צירוף מקרים מאשר תרגיל ממה שחשבתי.
דדי
24 אוק 2013 18:59:22אשך זה רק נדמה לך !
התרגיל היה כל כך טוב שהוא הטעה גם אותך בהילוך החוזר !!!
ואני בטוח שספולסטרה בקצה התמונה קושר את הנעליים כדי להשלים את הסחת הדעת !
איש הערפל
24 אוק 2013 19:04:50אני גם מסכים שאי אפשר לתאר משהו כתרגיל מוכן מראש על משהו שקרה ממש במקרה – כלומר לא היתה כאן איזו הוצאה חוץ אם תחילת ההתקפה, לברון החטיא ובוש לקח את הריבאונד (שניהם היו יכול להשתנות) וריי אלן חיכה בשלוש (או רץ לשם) כי זה התפקיד שלו.
אני חושב שהרבה יותר מענין לכתוב – מה היה קורה אם הכדור לא היה נכנס והספרס היו לוקחים את האליפות. תחשבו על ההשלכות לגבי הקריירה של לברון וכל התעשייה מסביב (משחק הקונסולה NBA הוא דוגמה מצויינת) למי שעדין תוהה על הקונספירציה.
מנחם לס
24 אוק 2013 21:38:44אבל הכדור של אלן כן ניכנס. חבל אולי, אבל מה לעשות, אלא הם החיים.
מנחם לס
24 אוק 2013 21:37:29הכל היה מתוכנן, כולל ההחטאה של לברון, כי אחרת לספארס היה זמן לנצח. ואם אתם לא מאמינים, לכו ותראו מי ניצח את המשחק.
העיקר שהטבעות הגיעו בזמן לאצבעות הנכונות.
אולי הוא לא עשה תרגיל של שריכת נעליים. אז הוא עשה תרגיל של מתעלף, או אמר לטוני פרקר שיסתכל ליציע כי איזו צרפתיה פצצה מחכה לו שם. הוא עשה משהו נכון כדי להיות פנוי עד כדי כך, או שהספארס מכרו את המשחק. גם זו אפשרות.
והכי עצוב לשונאים היא העובדה שהאליפות השלישית (הרצופה כמובן!) בדרך, והם כולם יכולים לקפוץ לנו, אוהבי ההיט עד אין קץ!
נחוץ
24 אוק 2013 22:31:20ושום מילה על זה שג'ינובלי נפל
mike
25 אוק 2013 02:16:04הניצחון שלהם מראה שזה היה מתוכנן? אתה מאמין לעצמך?
מי שהיה כל כך קרוב להפסיד את האליפות יכול לשמוח אבל ממש לא להשתחצן!!
דדי
24 אוק 2013 22:13:13http://www.youtube.com/watch?v=Zc11PUnFgkQ
Mbk
24 אוק 2013 23:34:45מתוכנן , לא מתוכנן
סל ענק של שחקן ענק
אלן הלך אל הפינה וחזר אליה לתקוע את השלשה
ריי אלן היה מרהיב עוד בימיו מיוקון עם דורון שפר פרום רמת א-פעל
שמדברים על קלעים גדולים מה -3 , מילר ואלן ראשונים בכל דיון , קארי יהיה שם תוך כמה שנים , פזה סטואקוביץ אחד מגדולי הקלעים שזכור לי נשכח מעט .
לבקן
24 אוק 2013 23:43:04אגב לכולם היה ברור שזו שלשה ולא שתיים אבל לפופוביץ לא היה פסק זמן והוא רצה אפשרות לארגן את הקבוצה שלו בשניות האחרונות
ת'אנדר
25 אוק 2013 13:34:49קשקוש אחד גדול!
הרבה מזל היה שם למיאמי ואף מילה שם אינה נכונה. תסתכלו בהילוך חוזר ותראו שלאורך המהלך לא טוני פארקר הוא זה ששמר על אלן אלא דני גרין.