אם שחקני ה-NBA היו דמויות קולנועיות / אשך טמיר המקורי

אז אם כוכבי הליגה היו דמויות קולנועיות, מי הם היו?

על שאלה קלילה זו ננסה לענות, ולהביא הקבלות, בפוסט זה.

המסך הורם והסרט (שבראש שלי) מתחיל.


ליליארד – זורו

האיש שנולד עם החרב כדור ביד.

הלוחם בשחור, השרמנטי וחסר החת (אבל עם קפיטל ז').

הוא שובה את לב הבנות, מלא קסם אישי, פאסון וכישרון להכות באויביו.
מזמר סרנדות או ראפ, לפי הצורך.

הוא לוחם צדק ומייצג את התקוממות ההמונים, ובו נשים מבטחנו בפלייאוף כנגד המלך המשוקץ בסיבוב הראשון, בתקווה שיקפד את ראשו.

לוחם צדק
האיש במסיכה השחורה
הותיר מאחוריו את אוקלהומה בוערת בעונה שעברה

מיטב מלהיטיו

קוואי – אנטון שיגור

אני יודע שהבחירה הקלה והברורה הייתה הטרמינייטור.

אבל החלטתי ללכת על דמות אחרת, מדויקת יותר לדעתי.

הטרמינייטור אולי לא מפגין רגשות כמו קוואי, והוא מחסל מושלם, אבל קודם כל הוא לא צריך לואד-מנג'מנט כי הוא רובוט, ושנית – לפחות הוא לפעמים מנסה לחייך.


אנטון שיגור, לעומתו (הרע מ"ארץ קשוחה"), הוא מחסל בן אנוש – אבל חסר רחמים, חסר רגשות, וכמו שמתארים אותו בסרט – נעדר לחלוטין מחוש הומור.


הוא חייזר בעולמנו, דפוק-בראש אמיתי שמשהו השתבש אצלו בילדות ומאז פנה למסלול משלו.

כל מה שהוא יודע לעשות זה לנצח, ולהרוג את היריב.

קוואי-שיגור הוא אניגמה.

לא נבין לא נדע את מניעיו, רצונותיו, והחלטותיו.

יש האומרים כי הוא מסתובב עם מטבע בכיסו, והאגדה מספרת שכך גם בחר בין הלייקרס לקליפרס, לאחר שמרט לחלוטין את עצביהם של המנהלים בשתי הקבוצות, כמו שעשה למנהל תחנת הדלק בסירטון:


ראסל ווסטברוק – אלכס מ"התפוז המיכני"


בהתחלה אלכס ווסטברוק היה רשע מרושע.

הוא היה עצבני תמיד, עצביו מתוחים כמו קפיץ וכולו סערה של כעס וזעם אשר מוכן להתפרץ.

הוא רצה להתווכח עם השופטים, הוא רצה ללכת מכות עם היריבים, הוא רצה לעלוב באוהדים ולהתעמר במראיינים.


אפילו עם חברו הטוב ביותר הוא רב, במאבק על מי יהיה המנהיג של הקבוצה, מה שהוביל מאז לביף מתוקשר.

ראסל מעמיד את חבריו במקום ומראה לחברו הטוב מי הבוס


אבל אז הוחלט להטריד את ראסל, ובקבוצתו החדשה החליטו מייד לאשפזו לחינוך מחדש – לא עוד המנהיג של הקבוצה, לא עוד פוחח סורר שעושה כרצונו, לא עוד שלשות וקלינגים בלי בקרה.

משחק מסודר, המותאם לתוכנית הקבוצה, ותחת מנהיג אחר.

התהליך היה ארוך וקשה לראסל.

בתחילה, זה עוד לא ממש עבד.
הנה האיבחון הראשוני, לאחר מספר קטן של טיפולים:


אבל אז, עם התמדה, תחת פיקוחו של דאנטוני, ותחת תנאים קליניים מחמירים, לאט-לאט התחילו ביוסטון לגמול אותו מהשלשות, ומהקלינגים, ולהכניסו לשיטת המשחק שלהם.

הם פיתחו תהליך חדשני, ובו החזיקו את עפעפיו פתוחים בעוד הם מראים לו סרטונים מעברו האלים – את הריאיונות, הריבים, וכל הקלינגים משלוש ומחצי מרחק שדפק שוב ושוב, עד שלא יכל לסבול זאת יותר – ונשבר, מבטיח לשנות את דרכיו.


האם הניסוי פורץ הדרך הצליח? האם ראס באמת השתנה?

ימים יגידו.

יאניס – ג'יימס בונד

כאן הבחירה קלה.

יאניס קיבל מהליגה "רישיון להרוג" ולכן הוא בונד, ג'יימס בונד.

הפנים החדשות של הליגה, שמיועד לרשת את השיקוץ, מקבל הרצה כבר שנתיים לקראת התפקיד החדש, ובהתאם לכך קיבל את הרישיון המיוחד המלווה לתפקיד מן השופטים.

הוא אתלטי ואמיץ, אך זה לא מספיק בכדי להבטיח את נצחונו ולכן מותר לו לדרוס, להשמיד ולהעיף כל מגן מדרכו בדרך לסל.

מרפקים, הסתערות כבאפלו עם כתף, תאוצה מהחצי עם הקרניים למטה, תפיסת מגינים בהגנה וזריקתם לרצפה – הכל הולך. יש לו קארד בלאנש.

לעיתים איזה שופט חצוף שוכח את עניין הרישוי והוא ממש מתעצבן כשפתאום שורקים לו על משהו.

אבל זה מתאזן עם הפעמים שבהן זרג אומלל מנסה לעמוד בדרכו, לעמום עיניים ולהוות מכשול, ואז מועף לרצפה עם מרפק חדה ועוד מקבל עבירה לרעתו – עונש על שלא זז כשסוכן חשאי יאניס מנסה לבצע את עבודתו.

כי חייבים לעשות הכל כדי שהטובים ינצחו.
והטובים – זה מי שמרוויח לנו כסף ממרצ'נדייס.

לברון – דארת' ויידר

הרע המושלם, שלקח את כשרונו לצד האפל.

זרועות התאגיד שלו חובקות עולם.
תחת המטרייה הקיסרית (ESPN) שהריצה אותו למעמדו מגיל צעיר, הוא שולח זרועות תמנון לעוד ועוד תחומים, כמו שואו ביז, פוליטיקה, ניהול קבוצות ושליטה בשחקנים דרך הסוכנות שלו.

הוא מתכונן לריצה אחת אחרונה כנגד המורדים מהקליפרס, ולמחוץ סופית את תנועת ההתנגדות, לאחר שזו מהמפרץ קרסה.

על הדרך הוא מנסה להכשיר את יאניס, מהסעיף הקודם, ומקווה שיצליח להפנות גם אותו לדרך האפלה כדי שימשיך את דרכו.

למרות הכוח האפל ועוצמת הקיסרות, האשך מהמר שוויידר שוב יפסיד, כוחות הטוב ינצחו ופרצופו המכוער ייחשף בפלייאוף.

אנטוני דייוויס – מינימי

אם השיקוץ הוא הרע המוחלט, אז ניתן להקבילו גם ל-Dr. Evil.

ואז הסייד קיק שלו, הגרופי הקטן שלצידו – זה מינימי.

לברון ודייוויס

השיקוץ בנה אותו בצלמו ובדמותו.
לברון לא רוצה לוותר על שמו בגב הגופיה בבועה – אז גם למינימי אסור.
לברון לא משחק – אז למינימי אסור להתאמץ כדי שחלילה לא ייראה כאילו הלייקרס טובים בלעדיו.

צמד חמד שכזה.
לברון היה צריך עזרה לצידו, וקיבל את מינימי שלו כדי שישלים אותו.


ג'ימי באטלר – פניווייז

באטלר, כמו פניווייז, אוהב לארוב לילדים צעירים ורכים.

הוא מפתה אותם, מבטיח להם ממתקים כמו פלייאוף, ואז כשהם לא מוכנים הוא מגלה את פרצופו האמיתי, פוער את פיו מלא השיניים וטורף אותם ללא רחמים.

הוא עשה את זה לחבר'ה הצעירים בשיקגו, והשאיר גם במינסוטה את גופותיהם המדממות והמחוללות של טאונס ו-וויגינס הצעירים.

עכשיו הוא במיאמי, ונראה שרכש את אמונם של הצעירים הרבים הממלאים את הסגל – נאן, הירו, רובינסון.

את תיאבונו לדם אינו יודע שובע, ואני במקומם הייתי נזהר מאוד שלא יקרה להם מה שקרה לקודמיהם בקבוצותיו האחרות…

תזכורת – מה קרה לטאונס כשפגש את באטלר

סטף קארי – בלונדי מ"הטוב הרע והמכוער"

סטף, הצלף מרחוק, הוא ה"טוב".

הוא נלחם ב"רע", השיקוץ הגדול, בעזרתו של "המכוער" – דוראנט.

לסטף היה הסכם עם דוראנט.

סטף עוזר לו לשקם את תדמיתו ומארגן לו כמה אליפויות, ובתמורה מקבל את שירותיו.
השניים עבדו היטב ביחד והרוויחו היטב את האליפויות.
אך אמון לא היה שם, ולבסוף העסקה המשתלמת לשני הצדדים פורקה.

נקווה עבור המכוער שגם קיירי יצליח לקלוע בחבל.


לוקה דונצ'יץ' – פריס ביולר

הבייבי פייס שגונב את ההצגה מכולם וחי את החיים הטובים.

הוא מקובל, מצליח, חתיך וכולם אוהבים אותו.

אי אפשר לשנוא אותו, גם כשהוא מעולל תעלולים ומעשי נוכלות קטנים כמו פלופים, סחיטת עבירות והתבכיינות מתמדת לשופטים.

אין מה לעשות בנידון – הוא חמוד מדי!

קווין דוראנט – סופרמן

דוראנט, כשהוא על המגרש, הוא סופרמן.

דוראנט במדי ג"ס

קולע מכל מקום, עושה הגנה, לוקח ריבאונד, חוסם, ופשוט מהווה נשק בלתי עציר.

תזכורת – דוראנט מביא 2 אליפויות ב-2017/8


אבל משהו קורה כשהוא יורד ממנו.

הוא הופך לקלארק קנט.

איש קטן וממושקף, חסר כוחות, חסר כישורים חברתיים, שלא מסוגל לכלום ומסתבך בריבים בטוויטר עם ילדים קטנים ושטויות אחרות.

דוראנט מחוץ למגרש, כקלארק קנט


השאלה הגדולה לקראת העונה הבאה –

האם סופרמן יכול לחזור למרות פציעת הקריפטונייט ולהראות את יכולתו?

או שנישאר רק עם קלארק קנט עד סוף הקריירה?

אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. יאניס זה אכילס.
    שיקצה זה סאורון אבל גם דארת זה מתאים.
    קאווי אולי זה לא טרמינייטר כי התחיל קצת להראות רגשות ולעשות לואד אבל אולי רובוקופ? כי רובוקופ עושה לואד ולפעמים מוטען במעבדה.
    דיוויס טוב כמינימי
    גימי באטלר התיאור שלך זה דרקולה
    דמיאן זה זורו קלאסי גם בתנועות שלו
    דוראנט סופרמן זה נחמד מצחיק התמונות ששמת
    ראס זה חניבעל לקטר האופי לא ישתנה

  2. גדול אשך.
    אבל קצת הפלאת אותי שהקבלת את לברון לדארת' ויידר. ויידר היה טוב בתחילת דרכו כאנאקין וממש בסופה. הייתי מצפה ממך להשוות אותו לקיסר פלפטין.

  3. נשבע לך שי,עוד לא קראתי,
    אבל אני חוכך את ידי ועל פני חיוך ממזרי ושטני……..
    אני סקרן את מי הענשת להיות הבולבוסה ואבו מנדבושקס,

  4. מצויין טמיר, חריף כהרגלך. סופרמן גדול, גם ראס מהתפוז המכאני – מבריק – להראות לו את כל הקלינגים מהקריירה – אכזרי.
    לגבי לברון – לא ממש סגור על זה. הבעיה ע לברון שהוא דומה רק לעצמו. אולי – עם הרבה דמיון – קייזר סוזה…

  5. מצוין אשכוס.
    .
    יחד עם זאת אני לא סובל את לוקה שמקבל ממך הנחת סלב בכיר משל היה יהודה לוי. לוקה הרבה יותר דומה לזעפן באופי. הרבה יותר דומה לנציג מכיר של קלאב הוטל מאשר אדם ישר. אני מחכה כאשר יהיו ציפיות יותר רציניות מדאלס בעוד שנתיים שלוש שלא בהכרח יתממשו.. כמויות הפאסיב אגרסיב שיעופו בדאלס..
    .
    ראיתי את התפוז בתיכון. הייתי צעיר ויפה ויכולתי להרשות לעצמי לאכול מה בא לי גם ככה שיחקתי כדורגל כל יום מינימום שעתיים. אבל גלידה בכמויות כאלה עושה בחילה וגם הסרט. מאז כל פעם שאני רואה את החברה בלבן יש לי בחילה.

  6. נתחיל בברור מכל –
    אין הזדמנות רעה להביא ציטוט של סטנלי קובריק.
    אז ברשותך, טמיר, אני אקח את הקטע של הציטוט צעד אחד קדימה:
    .
    If you ladies leave my island, if you survive recruit training, you will be a weapon. You will be a minister of death praying for war.
    (לברון "גאנרי סרג'נט הארטמן" ג'יימס לחברי קבוצתו החדשים במהלך פגרת הקורונה)
    .
    Hello Danny. Come and play with us. Come and play with us, Danny. Forever… and ever… and ever
    (ראסל ווסטברוק מתבלבל עם השם של הארדן. או שזה היה הארדן שהתבלבל עם השם של ראסל?…)
    .
    No lad who has liberty for the first time, and twenty guineas in his pocket, is very sad
    (אנדרו וויגינס בגולדן סטייט)
    .
    The dead know only one thing: it's better to be alive
    (כל מי שאי פעם שיחק בקבוצה של תיבודו)
    .
    ?The question is does God believe in me
    (ספקות ראשונים בקרב ה-ללל בעקבות תחילתה של עונת השיקוצים הגדולה…)
    .
    תודה, טמיר.

    .

  7. מעולה אשך
    ==
    במיוחד סופרמן ופריס ביולר 🙂
    ==
    אבל השיקוץ דארת ווידר??
    ==
    הרבה יותר דומה למנהיג של הBaseball Furies
    הרבה איפור, דרמה, חבורה שלמה סביבו, רק בשביל לקבל בראש
    כשמגיע לגמר.
    ==
    https://youtu.be/q0NBZTXrLSM

  8. הייתי שם את קרי יותר בקטגוריה של ספיידרמן, המסכה או הג'וקר (אם אתה לא מאוהדיו). מעין סופר גיבור שלא מצליח לשמור על רצינות, בניגוד לבאטמן למשל).
    לברון בתור טרמינייטור, תאנוס או ג'ון מקלין (במזרח יעידו שהוא Die Hard).
    הארדן בתור דני אושן מאושן 11. נכנס ליריבים לראש, מארגן הצגות, מחכה לרגע המתאים להכות ועוקץ.

  9. תודה
    קוואי דווקא עם השוואה לסייבורוג ולא לטרמינטור אבל אנטון שיגור זה מעולה.
    אשמח לתת את ה 2 סנט שלי בסימן טרנטינו
    לברון ג’יימס – מרסלוס וואלס. הביג דוג שחטף אותה ובענק. למרות שהוא מהלך אימה על כולם הוא חוטף אותה ובגדול.
    ראסל ווסטברוק – מר בלונד. לא בוחל בשום אמצעי להראות את הגאונות/טירוף שלו. בסוף מספיק מר פינק לחסל אותו
    מקס צ׳רי(קליי) וג’קי בראון(סטף קארי) צמד שגדל להיות מהגדולים שיש. עובדים פיקס אחד עם השני להפתעת כולם. בעוד ג׳קי משתמשת בכישרון הטבעי שלה למקס הכינור השני שעושה עבודה גדולה אבל לא זכה שהסרט יהיה על שמו.
    בומונט ליונגסטון – כשרון מלידה, פה ענק אבל בלי קבלות בכלל. מוצא את סופו בתא מטען כי לא שמר(לא על עצמו ולא אחרים) נשמע מוכר? לי זה נשמע כמו הארדן
    ד״ר שולץ קינג – מי אם לא גרג פופביץ. הוא חכם, הוא חד ולא רואה בעיינים
    מר וויט – מי אם לא טים דאנקן. וותיק, אמין, סולדי מקצעון ללא מעצורים. האהבה הגדולה שלו למר פינק עלתה לו ההסכם גירושין עסיסי.

  10. נהדר אשך!
    קוואי כאנטון שיגור וראס כאלכס מהתפוז המכני אלה הברקות!
    חנקת גם עם באטלר כפניווייז. אגב, בתור דוגמה הפוכה הייתי לוקח את קרטר של החצי עשור האחרון כפיטר פן – הילד הנצחי שלא מוכן להתבגר, שמגיע לקבוצות עם ילדים צעירים וחסרי ניסיון ולוקח אותם למסע מופלא, גם אם לא הירואי בהכרח..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט