פרעה אמריקאי במצרים / חובת קריאה לכל מאמן ואוהד ספורט אמיתי!!!

 

 פרעה אמריקאי במצרים / גראנט וול ,ספורטס אילוסטרייטד

(תירגם מנחם לס עם תוספות מה-'אינסיידר')

****************************

הקדמה של מנחם לס:

214 מדינות נירשמו להשתתפות למשחקי הכדורגל לגביע העולמי בבראזיל ב-2014. בין כולן ישנה רק בלתי מנוצחת אחת, עם רקורד של 0-6, ושם המדינה אינו ספרד. גם לא ארגנטינה, איטליה, או גרמניה. שם המדינה מצרים, ושם מאמנה הוא בוב בראדלי. אמריקאי שפוטר מתפקידו כמאמן נבחרת ארה"ב אחרי ההפסד למכסיקו ביולי 2011. מאז הבראדלי היחיד בנבחרת הוא שחקנה הטוב ביותר, מייק בראדלי בנו בן ה-24 של בוב, ושחקן מרכז שדה של 'רומא' האיטלקית. אחרי פיטוריו בוב חיפש משרה באירופה אבל איש לא רצה בו. למרות שהוא הוביל את שיקגו קאפ לאליפות ה-MLS; למרות שהיה לו רקורד של 11-21 עם נבחרת ארה"ב כולל נצחון על ספרד  במשחק חצי הגמר לאליפות הפדריישיון קאפ בדרום אפריקה, ולמרות הגעה לסיבוב ה-16 במונדיאול הלפני אחרון – לפני אנגליה איתה יצא בתיקו למרות יתרון אמריקאי ברור – עד ההפסד לגאנה.

קלובים אירופאים סרבו לשוכרו. "אמריקאי לאמן באירופה? היכן נשמע כדבר הזה?". נדמה לי שעצם הרעיון היה כה זר לאירופאים שקבוצות בהולנד, בלגיה, צרפת, ואנגליה סרבו לתת לו ג'וב. אני מכיר את המאמן האמריקאי טוב יותר מכמעט כל 'זר': בנוסף ל-50 שנות חיים עם ה-NBA, עבדתי 4 שנים עם מאמני הפוטבול של פן סטייט בתור מדריך לאימוני הכושר, ובאוניברסיטת 'אדלפי' פתחתי בשנת 1981 "בי"ס למאמני תיכון" (הקיים עד היום) שכלל את הקורסים שמדינת ניו יורק הטילה כקורסי חובה בעזרה ראשונה, CPR, מתודיקת למידה, עקרונות חינוך, עקרונות אימון, ושני קורסים בספורט עצמו למתחילים ולמתקדמים. אני הוספתי קורסים בעקרונות בסיסיים בביומכניקה,עקרונות יחסי אנוש, יעילות תקשורתית, פיתוח כושר גופני, מדע ספורט ותזונה, תורת המשחק, עקרונות שיפוט, וסטאז'. ס"ה 15 קורסים – שתי שנות לימוד. כל בוגר בית הספר לאימון היה בעל ידע נירחב בכל עקרונות האימון, כושר גופני, פציעות ועזרה ראשונה, תזונה, תקשורת, ולמידה. הידע בספורט הספציפי היה יותר לימוד ספציפי ע"י מאמן מוסמך בספורט הניבחר, אבל רוב הסטודנטים שבאו לקורס היו בעלי ידע רב בספורט עצמו כשחקני עממי, שכבת ביניים, תיכון, ולרוב גם ספורט מכללה. 

כמעט כל מאמן אמריקאי הוא בעל ידע כללי העולה על רוב מאמני העולם ברמתם. אני יודע זאת ספציפית מהידע שיש לי על מאמני ישראל בכדורסל וכדורגל (ואני מדבר לא רק על מאמנים לאומיים, אלא גם על מאמנים מבתי הספר לכדורגל של מכבי ת"א, מכבי חיפה, ובתי ספר לכדורסל וטניס בכפר המכבייה, ובמרכז הכרמל שיש לי איתם נסיון אישי), על תלמידי וינגייט במגמה לאימון (שם לימדתי שלוש פעמים, בשנות השבתון שלי), על מאמני אנגליה בכדורגל (שבמשך 30 שנה שכרתי את הצעירים שבהם שעברו דרגת "A" או לפחות "B" של פיפ"א לעבוד בקייטנות הכדורגל שלי), ועל מאמני פינלנד, שבדיה, ונורווגיה, שם ביליתי חצאי שנות שבתון.

אני מאמין שגם ההצלחות האמריקאיות באולימפיאדות הקיץ והחורף הן עדות ליכולת המאמן האמריקאי המצליחים לפתח ספורטאים על רמה עולמית ללא כל עזרה ממשלתית (כמו בישראל למשל עם 'אתלטים מחוננים', וכמובן מדינות כמו רוסיה, סין, וכדומה).

בקיצור, בוב בראדלי (שבנוסף לאימון ב-MLS אימן גם כמה שנים את מכללת פרינסטון) היה יכול לאמן בהצלחה כל קבוצה בעולם. אבל רק המצרים נתנו לו צ'אנס.

היום הוא היום הגדול של מצרים. למרות ה-0-6 שלה במשחקים מוקדמים עליה לנצח את גאנה בשני משחקים – חוץ ובית. היום המשחק הראשון נגד גאנה המצויינת! ב-19 לנובמבר המשחק השני בקהיר!

**********************

(התרגום  הוא משני מאמרים, 'הפרעה האמריקאי במצרים' שהופיע שלשום בספורטס אילוסטרייט, וב-'אינסייד סוקר' אליו אני שייך. התרגום של שני הפוסטים אינו מילולי מילה במילה, אך נאמן ב-100% למקור)

הסתכל. הנה בוב בראדלי האמריקאי, מאמן נבחרת מצרים בכדורגל ביום ספטמבר חם במרכז קהיר. בוב ואשתו לינדסי ניכנסים למסעדה 'אל-פרינץ' באימבאבה, אזור של WORKING CLASS ליד מרכז העיר. זה עתה שנתיים מאז המרד הפופולרי, חודשיים אחרי החלטת הצבא לקחת פיקוד על מדינת 80 המיליון הזאת, ואחרי שהצבא הרג מעל 800 מפגינים המוחים את אי הצדק בהפלת ממשלה שניבחרה בצורה שמוקרטית. המדינה והעיר הם על חוד התער. המטייל ברחוב לא יודע אם הפנייה ימינה מסוכנת יותר מהפנייה שמאלה. מתח באוויר היבש של העיר, אוויר של מדבר סהרה.

בוב ואשתו הבלונדינית לינדסי ניכנסים לבדם ומבקשים שולחן לשניים.

עוד לפני שהמלצרית מוצאת להם שולחן פנוי, עשרות סועדים שמייד מכירים את הפרצוץ עם הראש הקרח נעמדים, מוחאים כפיים, וקוראים יחד – באנגלית – "WORLD CUP! WORLD CUP!". הקריאות אינן פוסקות והסלולרים לא מפסיקים לצלם, עד שבוב מרכין את ראשו כאומר תודה, ולינדסי והוא מתיישבים לאכול. הם לא ממהרים כי השעה היא 8 בערב, ורק מהשעה 11 מתחיל העוצר בעיר (ביום ששי, היום המועד לפורענות, העוצר מתחיל ב-7 בערב).

בוב ברדלי, אמריקאי בן 55 מאסקס פולס, ניו ג'רסי, הוא האמריקאי האהוב ביותר, ואחרי אובמה גם המוכר ביותר, בארץ העתיקה הזאת. הוא-הוא הנותן למצרים תקווה גדולה כמעט מכל דבר אחר בימים טרופים וקשים אלה.

הסתכל. הנה בראדלי שוב. נוהג ב'קיאה' סדן שלו ברחובות קהיר. מחסום. 'היי מיסטר בראדלי. המשך דרכך בבטחון בעזרת אללה'. הוא ממשיך בנהיגה כשאשתו יושבת מאחור. אחרי שנתיים בעיר בהן החליט להסתובב בכל שכונותיה ולהכירה על בורייה במקום להסתגר בבניין ה-14 קומות על שפת הנילוס בו הוא גר עם שמירה בטחונית חמורה, הוא מרגיש כמעט כנהג מונית, בעיר העצומה והמסובכת הזאת. הוא לא מרגיש פחד. הוא רוצה להכיר את העם כי רק כך יוכל להכיר את שחקניו. הוא יודע מהרגע הראשון שכדי להצליח הוא חייב להתערבב בעם ולא להסתגר בקונדומיניום המוגן והמסוגר שלו. הוא עובר עתה ליד הקלאב המפורסם של העיר, AL-AHLY, שעל קירותיו צבועים שמות 74 אוהדים שנהרגו לפני שנה בטרגדיה – או טבח, תלוי כיצד אתה מסתכל על זה – באיצטדיון של פורט סעיד.  הם בדרך לבית החולים לחולי סרטן אותו הוא אימץ עם אשתו המתנדבת שם יום-יום כעוזרת אחות (היא אחות מוסמכת בארה"ב), שהפך לקרן אותה הם מממנים בחלק גדול מכספם.

 

לינדסי ובוב בראדלי בבית החולים לחולי סרטן אותו אימצו, ובו מבקרת לינדסי בתמידות כעוזרת לאחיות

 

הם משוחחים עם הילדים החולים. רובם מבינים את השפה אם הם מדברים לאט.  ההשפעה הבריטית מ-1919 עדיין קיימת כשאנגלית היא שפת לימוד חובה בבתי הספר. בוב מתקרב לילד שליד מיטתו נמצע גביע כדורגל קטן.

-מי השחקן הכי אהוב עליך?, הוא שואל ילד המחובר ל-IV.

-מוחמד אבוטרייקה!, באה התשובה.

-היי! גם עלי! הוא השחקן הטוב ביותר שלי!

בחדר אחר נמצא ילד עם אביו. האב מחבק את בראדלי ואומר בקול רם שכולם ישמעו:"זה הוא הסופרמן האמריקאי שלנו!! הוא יביא אותנו למונדיאול בבראזיל!!!"

הסתכל. אני מבקש שתסתכל בעיניים מבקרות. הסתכל ממש. בוב בראדלי לא הגיע למצרים עם משרוקית לתקוע את ראשו בחול ולקוות לטוב. הוא בא להכיר את האומה. להכיר את שחקניה. להבין מה דוחף אותם ומה גורם להם לתת את מה שיש להם. "תראה", אומר בארדלי, "אנחנו גרים כאן. אנחנו יודעים את הסכנות. אבל לינדסי ואני החלטנו שאם אנחנו מגיעים למצרים, ואם אני המאמן הלאומי, עלינו להבין את העם. להבין את השחקנים. אנחנו לא יכולים לבודד את עצמנו באיזו דירה, ואז אני יוצא עם שמירה לאיצטדיון. אני עומד על כך שאני נוהג בעצמי, ועובר בעצמי את כל החוויות שעובר כל שחקן עם מחסומים והכל כדי להגיע לאימון. אני לא עושה זאת להרשים אף אחד. אם החלטתי להגיע הנה, אז אני כאן בלב שלם, חי כמו כל בן קהיר!".

באוגוסט, כשהצבא החליט לזרוק את ה'אחים המוסלמים' מהשלטון, וכמובן את הנשיא מוחמד מורסי, בראדלי ראה את כל ההצגה ממרפסת דירתו הגבוהה על גדות הנילוס ליד רעמסס סקוור. הליקופטרים שחורים טסו 100 מטר מהמרפסת בה עמד וצפה. הוא שמע את קולות הכדורים והיריות באוויר. ב-15 לאוגוסט הקונסוליה האמריקאית המליצה "המלצה רצינית שהיא כמעט דרישה" מכל אזרחיה לעזוב את המדינה. בראדלי לא חשב אפילו לשנייה לעזוב. "באתי הנה עבור מטרה מסויימת, ואני נשאר עד הסוף". ואז הוא מוסיף: "התקרבתי מאד לכמה מהשחקנים. אני מרגיש כאילו הם בני. מנהלי הקבוצה הם כמו אחי. אנחנו בדבר הזה ביחד לטוב או לרע. אני איתם ALL THE WAY. זה, פשוט, THE WAY IT IS!".

אז בראדלי החליט שהוא נשאר, ולינדסי לא חלמה אפילו לעזוב בלעדו.

וכשהוא נישאר עם הקבוצה, הדבר הבלתי יאומן ביותר קרה: הפרעונים המשיכו לנצח. הם היו בגביע העולמי פעם אחרונה ב-1990, ובינתיים זהו הדבר היחיד המאחד את האומה הזאת. הטרוף לכדורגל הוא כה מושרש בדמם שבקשר לנבחרת הלאומית אין כל שאלה: היא הנבחרת של כולם. הנבחרת של העם. ובראשה יאנקי קרח בשם בוב בראדלי שמכניס להם בראש שהם מסוגלים לנצח; שאין דבר כזה "חוסר סכוי". שהם יכולים לעשות את הבלתי יאומן, ולהביא מעט תקווה ואושר למדינה השסוייה הזאת.

אתה יכול לזרוק כל משוכה לעברו של בראדלי, אבל הוא החליט מזמן שדבר לא ייעצור אותו ואת שחקניו.  הוא לא יעצור נבגלל שהליגה נקטעה, והפסיקו לשלם לשחקנים שכר. שחקנים שאיבדו את מכוניתם לאש, לזריקת אבנים ושבירת שמשות. אפילו חוסר כסף לדלק היא בעייה.  אך כולם מגיעים לאימונים, בזמן, כי כאמריקאי הוא הטיף להם שאין מאחרים. אחרת? איבדת מקום בקבוצה. אם קרה מקרה חרום – יש סלולרי והשחקן חייב להודיע למפרע, ואת הסיבה. במשחקים נגד האומות היריבות האיצטדיונים כמעט ריקים. אין 'הרגשה' של משחקים לאומיים. אבל בראדלי אומר לשחקניו להשתמש בדמיונם ולדמיין שהם משחקים לעיני 100,000, "אבל אתם משחקים בעיקר עבור עצמכם". ישנו אפילו "POLITICAL DIVIDE" בקבוצה: שישה משחקני הסגל הם 'אחים מוסלמים'. אבל על הדשא בראדלי אומר להם שוב ושוב, "כולנו אחים. כולנו משחקים עבור מטרה אחת!". מצב הנבחרת כה רע מבחינת עזרה ממשלתית, שבמשחק הנצחון 2-4 על גייאנה לפני חודש, השחקנים צבעו את מספרם ושמם על הגופיות במג'יק מרקר שחור, כי חולצות הנבחרת נעלמו.

"כשבראדלי הגיע", אומר מידו, כוכב הנבחרת לשעבר והיום אנליסט של אל-גזירה, "השחקנים היו מלאי ספקות. 'אמריקאי? מאמן אמריקאי בכדורגל? האם מנהלי ההתאחדות השתגעו'?, אמרו כמה מהשחקנים. אבל הוא כבש אותם מהר. הם חשבו שהוא רק יכניס בהם כושר גופני ויאמן רק כוח ומהירות, אבל כשהוא החל לעבוד עליהם מנטלית, פתאום הוא רכש רספקט. הוא דיבר איתם על דברים שהם לא שמעו בכדורגל ואף פעם לא חשבו עליהם. הוא כבש מייד את כל השחקנים ברצינותו, הכבוד שהוא רוכש להם, האהבה שהוא הראה כלפיהם, אבל גם עם ידו החזקה שהבהירה לכולם שאמנם הוא קרח  עם עיניים בלונדיניות, אבל הוא רואה הכל, רגיש לכל, מבין הכל, והוא ההיפך המחלט מפוסי קאט! כשצריך – יש לו יד ברזל. יד אוהבת, אבל קשה כפלדה!"

 

בוב עם שחקני הנבחרת במסיבת יום הולדת

הסתכל. מצרים קראה לו בעיקר בגלל שראשי ההתאחדות שם היו מלאי הערצה לצורה בה ניהל את ארה"ב לנצחון 0-3 על מצרים בגביע הקונפדרציה, ובנוסף בוב התחבר מאד עם מאמן השוערים של הנבחרת האמריקאית, מצרי-אמריקאי בשם זאק עבדל שהוא בעל  קשרים בהתאחדות. בוב ואשתו החליטו שילדיהם קרי וריאן בני ה-20 וה-22 מבוגרים מספיק להישאר בארה"ב לבדם, ומייק החל לשחקן כמקצועני ידוע יותר ויותר באירופה. בוב הגיע להתאחדות מושחטת, חצוייה  פוליטית, וחצוייה  גם כספית בגלל כך. AL-AHLY, ZAMALEK, וקבוצות נוספות היו אוייבות פוליטית וחברתית. 'זמלק' למשל היתה 'קבוצת המלך' (פארוק) עם השפעה בריטית גדולה. חוסני מובארק היה יריב גדול של-AL AHLY, אבל היה פעיל מאד עם הנבחרת. הנבחרת היתה הצעצוע שלו. בפרעות האחרונים אוהדי AL AHLY לקחו חלק פעיל מאד בסילוקו מראש הממשל. טוענים שזאת היתה הסיבה לטרגדיה במשחק AL-MASRY בפורט-סעיד, קבוצה שאוהדיה מאד פרו-ממשלתיות צבאית ואריסטוקרטית.

בראדלי כבר היה במצרים כשהטבח בו נהרגו עשרות קרה. הוא רצה להיכנס לעובי הקורה ולהבין בדיוק מה קרה. "זה אחרת כשאתה קורא דברים בעתונים, וכשאתה מוצא בעצמך את הסיבות והגורמים לפרעות", הוא אמר. הוא החליט להיפגש עם כל שחקן ולהביע את רצונו לפגוש את כל המשפחה ולראות היכן וכיצד הם חיים, "כי אני משוכנע שהמשפחה והקשרים המשפחתים קובעים הרבה אצל השחקן, הרבה יותר מאשר אצלנו בארה"ב, ואני רוצה להבין את הבקראונד של כל שחקן". השחקנים היו בשוק. אף פעם, אף מאמן, לא התעניין בהם יותר מאשר אם הבעיטה היתה ישרה או עקומה. הנה בא מאמן מאמריקה ורוצה לדעת על עברם, קשרי המשפחה, האמונה הדתית, והנאמנות לדגל המצרי – דגל שמוציאים ממנו את כתמי הפוליטיקה. הם העריצו את נכונותו לנסוע 3 ו-4 שעות לבקר את משפחתם והעיר ממנה הגיעו. הם העריצו את אומץ ליבו ונכונותו להגיע לכל מקום.

הסתכל. אחרי ה-MASSACRE בפורט סעיד – שכמה שחקנים אמרו לו שהטבח היה לדעתם PRE-MEDITATED  ומתוכנן מראש – הוא הגיע ללוויות של שחקנים ואוהדים, חיבק ושוחח עם כל משפחה. זעיר נאסר אלטרוני מההתאחדות המצרית אמר לו שהוא חופשי לחזור הביתה לארה"ב. "אתה המאמן הזר היחיד שנשאר במצרים" הוא אמר לבראדלי. בוב ענה לו: "יש לי חוזה ביד ואני לא עוזב לפני תום החוזה". אפילו אל-גאזירה סיפר על כך בחדשות הספורט שלו. באימון הראשון של הנבחרת אחרי הטבח הוא שאל את השחקנים אם הם שמעו על ברוס ספרינגסטין. איש לא הרים ידו. "מי הוא?"  שאל איד מרכז השדה הוסאם גאלי. בוב ענה שאחרי האימון הוא יתן להם להקשיב לשיר שלו . אחרי האימון הוא השמיע את השיר וכתב על הלוח את מילותיו הראשיות:

"השאר את החרב מאחוריך/

תן ליום הזה לךהיות היום הגרוע האחרון/

מחר השמש תיזרח/

וכל החושך של היום ייעלם, ואור חדש יאיר/

כל השחקנים מיהרו אליו וחיבקו אותו. "כולנו יחד בכל מצב" הם אמרו לו, "ואתה חלק מאיתנו!".

אחרי הטבח בפורט סעיד הכדורגל המצרי לעולם לא יחזור להיות מה שהיה.

הליגה הארצית בוטלה. כמה שחקנים ובראשם אבוטרייקה הודיעו על פרישתם מהמשחק. כמה חודשים אחר כך אוהדי AHLY שרפו את בניין ההתאחדות אחרי שבית המשפט הוציא 9 שוטרים שטבחו אנשים יותר מכל אחד אחר לחופשי.

 

 

בחודשים אחר כך השחקנים שנותרו החלו לגלות משהו חדש על המאמן האמריקאי שלהם: הוא לא רק ביקר משפחות שכולות, ושחקניפ פצועים. הוא אפילו עזר להם כספית, והכל עם בקשה לשמור הכל כסוד כמוס ביניהם. מה שהם גילו הוא שבוב בראדלי הופך יותר ויותר להיות אחד מהם. עד שיום אחד אמר בודאאי אלחפייזרה המגן: "המאמן בוב הפך להיות אחד מאיתנו!". אמהות נתנו ללינדסי תמונות של בניהם שנפלו. לינדסי בכתה איתן. זה היה עניין של אמא לאמא. לא היתה כאן כל הצגה כי לא היו שם כל צלמים או עתונאים. רק בוב, לינדסי, והמשפחה. אבל  המשפחות החלו לדבר על "האמריקאי קוץ' בוב שבא לבקר ומרגיש כאב אמיתי על כל צעיר שנהרג".

לשחקנים הוא אמר שדווקא מאסון כזה יכולה לצמוח תקווה. "זה הזמן להקשיב אל תוך נשמתכם. להחליט להיות חזקים  וטהורים יותר מאשר לפני האסון. לאהוב כל שחקן, ולאהוב את מה שאתם עושים כי רק זה יתקן את העבר". הוא עשה את האימונים בדיוק כפי שעשהב עם הנבחרת האמריקאית ולפני כן בשיקגו: אימונים קצרים של שעה וחצי, אבל מלאי אנרגיה ופאור כשדקה לא מבוזבזת. עם המאמנים הקודמים האימונים היו בני 4 ו-5 שעות, שברוב הזמן השחקנים עומדים או שוכבים על הדשא. באימונים של בוב בראדלי הכל נע כסרט נע, כשאין הזדמנות או אפשרות לדבר. ואחרי כל אימון שיחה קבוצתית על רגשות, מחשבות, בעיות, כל מה שיש לכל אחד לומר בחופשיות וללא חשש. הוא דיבר איתם על דברים שהם לא שמעו לפני כן מעולם: מנהיגות. אחריות. קנאה. הקבוצה יותר חשובה מכל שחקן. הקבוצה שבוב מחפש היא קבוצה שתהיה גדולה וחזקה מסכום חלקיה. שחקני נבחרת מצרים ישבו פעורי פה. אף אחד, אף פעם, לא דיבר אליהם ככה.

הסתכל. בוב בראדלי הראה מהרגע הראשון אובייקטיביות מוחלטת. לפני משחק ידידות נגד צ'ילי בפברואר הוא קרא הצידה את השוער המצרי זה שנים  אסאם אל-הדארי, שהוא לא מעלה אותו אלא את השוער הצעיר סעיד אל הוברירייה.  אסאם החליט לפרוש מהנבחרת. זה היה ספור גדול במצריים כי אל הדארי היה 'שוער העם'. לפני בוב, אל הדארי היה גורם – ומלהיב –  מרד בנבחרת. לא עם בוב ועם הכבוד שאל הדארי רכש לו. הוא ביקש פגישה עם בראדלי, הודה לו על השנתיים המצויינות שהיו לו, ואיחל לבוב ולנבחרת הצלחה, ו-"אם אתה אי-פעם צריך את עזרתי, אני לרשותך".

דבר כזה לא קרה אף פעם לנבחרת מצרים. הוא שינה עוד כמה מנהגים שהיו טבועים בדם המצרי. אחד מהם היה 'הקפטן'. הק'פטן המצרי היה גם מין 'שוטר'. הכוונה לשוטר כמו ב-POLICEMAN שהיה מקובל שהוא היה סוטר לשחקנים צעירים ואפילו מבוגרים יותר. בראדלי הפסיק עם המנהג. "קפטין הוא בד"כ השחקן הוותיק והמבוגר בקבוצה שכולם מעריכים. הוא החוט המקשר ביני לביניכם. תפקידו לגשר ולחבר, לא לסטור לאנשים בפנים. לא רק זאת, אלא שאני לא ממנה יותר את 'הקפטן'. מעתה הקפטן הוא בחירה דמוקרטית שלכם. ואגלה לכם עוד דבר: זאת לא בחירה עד סוף החיים. זאת בחירה זמנית או לא, אתם תחליטו על כך בהצבעה כל שנה!". השחקנים ישבו המומים.

הוא גם אמר להם שאין יותר דבר כזה כמו "וותק". מי שישחק יהיו השחקנים התורמים ביותר לקבוצה. והרבה פעמים הם יוחלפו ממשחק למשחק.

הסתכל. בראדלי הקפיד שהוא יהיה מסובב במעגל קצר של אנשי סודו. השחקן שמיד הרגיש כבוד גדול והערכה לבראדלי היה אבוטרייקה, ששנים על גבי שנים טענו שהוא השחקן הטוב בעולם שלא משחק באירופה או דרום אמריקה. אבוטרייקה הפך לאיש סודו. הביע דעתו לכאן או לכאן. הוא גם אחד מהיחידים עם תואר אקדמאי בפילוסופיה. ב-2008 אחרי שכבש שער באליפות אפריקה הוא הרים חולצתו על המגרש ומתחת לחולצת המשחק הוא גילה גופייה ועליה כתוב "צדק לעזה". הוא הפך לגיבור לאומי. אבל כשבראדלי החל לאמן אבוטרייקה היה כבר בן 33 ובראדלי גילה איטיות וחוסר כושר במשחקו. הוא קרא לו למשרד ואמר לו שהוא – בוב – לא יודע אם יוכל להשתמש בו יותר כשחקן ב-11, במיוחד במשחקים הפיזיים נגד ניגריה וגאנה. אבוטרייקה הגיב: "קוץ', מה שתגיד. אין לי זכיון על כל מספר בקבוצה!".

הוצאותו מההרכב גרם לסערה במצרים.  העתון היחיד בשפה האנגלית "DAILY NEWS – EGYPT" יצא בכותרת ענק: "NEW COACH DROPS ABOUTREIKA". לזכותו של איש מרכז השדה ייאמר שהוא לא התלונן. הוא רק אמר לעתונאים ש-"זה עכשיו תלוי בי לזכות במקום בהרכב".

מה קרה? אבוטרייקה חזר לכושר שיא, ויש סכוי רב שבראדלי ירכיב אותו היום ב-11 נגד גאנה. הוא חזר לככב בנבחרת, וכבש שער מכריע נגד גיאנה. לא רק זאת, אלא שהוא הבטיח להיות 'המדריך' הפרטי של הכוכב המצרי החדש, מוחמד סלאח בן ה-21, המשחק בבאזל, ונושא על גבו את המספר 22, מספרו של אבוטרייקה.

היחסים היום בין בוב בראדלי ואבוטרייקה מזכירים מאד את היחסים בין רד אורבך המאמן, ושחקנו המבוגר והטוב ביותר ביל ראסל: שני שחקנים מבקראונד שונים לחלוטין, דתות שונות, גזעים שונים, ועדיין יש ביניהם קשר של כמעט אב ובן!.

יתומאז קשמראק, מאמן הכושדר של הנבחרת, יודע מדוע בוב בראדלי כבש כל לב בנבחרת: "אנחנו רגילים לאנשים עם שתי פנים ושתי לשונות. עם המדיה הם מדברים ככה, ועם השחקנים אחרת. עם בוב היה ברור מהרגע הראשון שמה שאנחנו רואים ומה שאנחנו שומעים זה המראה של בראדלי והקול של בראדלי. לעולם לא נראה מראה אחר או קול אחר. האמינות והיושר שלו כבשו את כולנו. אף אחד לא רגיל לזה. השחקנים כולם מעריצים ואוהבים אותו על כך, כולל הביקורת כי כולם יודעים שהכל מקצועי ללא כחל ושרק"!.

אבוטרייקה הוא אדם אדוק מאד, שפוט ידוע של 'האחים המוסלמים'. בראדלי ידע שזאת בעייה כי רוב השחקנים הם אוהדי המשטר הקיים עם הצבא בראש. לפני המשחק המכריע היום הוא אמר להם באסיפה האחרונה:

"אנחנו עומדים בפני מבצע ענק. משחק שיכול להרים את מצב הרוח והגאווה של הארץ הזאת לגבהים. כמובן שישנם הבדלים ביניכם השחקנים, אבל בדבר אחד אין הבדל: כולכם אוהבים את מצרים. תפקידכם מחר (היום) הוא להראות את אהבתכם במעשים. כולם עבור אחד ואחד עבור כולם. בידיכם נמצא דבר אדיר שאתם יכולים לעשות עבור ארצכם. אני מאמין שתצליחו!".

השחקנים מיהרו אליו, חיבקו אותו, ואמרו "נעשה הכל!".

המשחק היום הוא בגאנה. המשחק הבא במצרים הוא ב-19 לנובמבר. במקרה של שוויון, או שוויון בנצחונות, מספר השערים יכריע.

 

הסתכל. אני ממש – אבל ממש – לא מאמין שישנו מאמן אחר בעולם שהיה מצליח להשיג יותר מבוב בראדלי, מחבורה של 16 מצרים הבאים מארץ משוסעת וקרועה,  לנסות להגיע למונדיאול בבראזיל.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 59 תגובות

  1. דוד

    15 אוק 2013 05:19:15

    נפלא ממש מנחם. תוד'ה על סיפור נפלא ותרגוום מעולה. איזו דרך נפלאה להתחיל את הבוקר, עם מאמן שאף פעם לא שמעתי את שמו!

  3. שאול

    15 אוק 2013 06:00:45

    נפלא ממש. ספור לא רגיל על מאמן לא רגיל. תודה על ההשקעה. נתת לי רגעי השראה. אני מחזיק יד לנבחרת מצרים במשחק של היום.

  5. מנחם לס

    15 אוק 2013 06:12:57

    הוטא לא כל כך פוטר כמו שלא האריכו לו את החוזה.
    הוא עשה את שלו עבור נבחחרת ארה"ב ועתה הם היו זקוקים למאמן שיביאם לרמה אחת הלאה, יותר גבוהה.
    בוב בראדלי לא היה בעצמו ברמות הגבוהות של הכדואגל העולמי ולכן קלינסמן היה האדם המתאים. הדברים שבוב מכניס למצרים כגון אמינות, אחריות, וכו' – לא צריך לעשות עם האמריקאים. את זה הם לומדים בקולג'. האמריקאים היו צריכים מאמן ברמה איכותית של גדולי מאמני העולם, ובוב בראדלי הוא לא כזה.

  7. k_700

    15 אוק 2013 08:06:49

    אני בדיוק לומד עכשיו בחקר עבודה(שיעור מתחיל עוד שעתיים בערך) על ביומכניקה ואנתרופומטריה בהקשר של ארגונומיה בארגון.

    מרתק יש לומר.

  8. Yinon Yavor

    15 אוק 2013 15:25:24

    Thanks Mel. There are other unbeaten teams, but not with a perfect record like our neighbors. I want Ghana though to qualify, after what happenned to them with Uruguay last time

  12. אשך טמיר המקורי

    15 אוק 2013 17:43:29

    הוא צד את עיני בעבר. עשה רושם של מאמן מצוין ויסודי שמוציא את המיטב משחקניו ובעיקר מעולה בפן המנטלי (קשיחות, מסירות, וינריות, נאמנות לקבוצה…).
    מצרים עשו עסקה מצוינת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט