הצעה חדשה ב-MLB: עונה של 76 משחקים / יוני לב ארי

כל הליגות הגדולות בארה"ב מתחילות לחזור לעניינים, NBA, הוקי, פוטבול. רק הבייסבול עדיין בהקפאה. השחקנים והליגה מחליפים ביניהם הצעות, כשהאחרונה הונחה לפנות בוקר על שולחנם של השחקנים – עונה של 76 משחקים, פחות מחצי מעונה רגילה (162).

מתגעגעים (צילום: africa.espn)

בתכנית החדשה יש פוטנציאל לשכר גבוה יותר, אך פחות כסף מובטח מראש. אם הצדדים לא יגיעו לסיכום, לליגה יש את הזכות לקבוע בעצמה את אורך העונה, כשבמקרה כזה הכיוון הוא עונה של 48 משחקים.

ההצעה החדשה מבטיחה לשחקנים קרוב ל-75 אחוזים מהשכר הבסיסי שלהם – סך כולל של 1.432 מיליארד דולר, כשבשל החשש מגל שני של התפרצות נגיף הקורונה, בליגה מעוניינים לסיים את הליגה הרגילה עד ל-27 בספטמבר, ולסיים את הפלייאוף עד סוף אוקטובר.

מתי נראה דברים כאלה? (צילום: ABC 7 Chicago)

יו"ר איגוד השחקנים, טוני קלארק, אמר ל-ESPN שהוא מחכה לקבל את תגובות השחקנים. השחקנים ציפו לעונה כמה שיותר ארוכה, כשהשאיפה שלהם היתה לעונה של 114 משחקים, אך כעת הם מבינים שזה כבר לא יקרה. מהליגה נמסר כי הם מצפים לתגובה ביום רביעי לכל המאוחר.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. השחקנים כבר הגיבו בפרץ צחוק, אחרי שהציעו להם שכר מלא ל-48 או 50 משחקים בו הם יקבלו כמעט אותו דבר לעומת 76 משחקים *מותנה בפלייאוף* למה שעכשיו הם יסכימו?
    .
    כנראה שברגע האחרון יסגרו על משהו כמו 50 משחקים בשכר מלא אם בכלל.

  2. אחרי שהאייס החליטו לבטל את ההקצבה לשחקני המיינור ליג'ס, כבר ברור לחלוטין שהבעלים לא מתרגשים מהשחקנים או מהאיומים שלהם.
    השאלה היא האם השחקנים יסכימו להיכנס מתחת לאלונקה, או שנראה עוד עונה מתבזבזת לחלוטין…

    1. ברור שהם לא מתרגשים אבל לטווח ארוך הנזק יעלה על התועלת גם מבחינתם.
      .
      אגב הבעלים של האייס חזר בו לאחר "בחינה מחדש" של ההחלטה

      1. הבעיה שב-MLB הסכמי השכר מזכירים יותר את הכדורגל האירופי, אך ההתנהלות קרובה יותר לזאת של הליגות האחרות בצפון אמריקה.
        בשנים האחרונות הבעלים נוגסים שוב ושוב בזכויות של השחקנים (בכל הרמות) ואנחנו לא שומעים כלום מהשחקנים המובילים. אפשר להגיד הרבה דברים על חלוקת השכר ב-NBA בהנהגת לברון-את-פול, אבל קשה להתווכח עם זה שכל השחקנים נהנים מהפירות.

          1. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יהיה. זה עוד אחד מהדברים שאנשים אומרים, כולם חוזרים, הכדורסל, הפוטבול, ההוקי והכדורגל חוזרים, לבייסבול שגם ככה הולך ומאבד את נתחי השוק שלו, אין את הלוקסוס לא לפתוח את העונה.

        1. אתה גם לא אמור לשמוע מהשחקנים המובילים. כל הרעיון הוא לא שאיי רוד הרוויח כל עונה את משקלו בזהב, אלא זה שפיצ׳ר מחליף עולה ויורד כל הזמן מהמייג׳ורס למיינורס דרך הדיסאבלד ליסט וככה דופקים לו את הפנסיה. מי שצריך לדבר זה האיגוד וטובת האיגוד קובעת שלא השחקנים העשירים והמצליחים יעשו את הרעש, אלא כל השחקנים כקולקטיב, ושזה לא יתפס כויכוח של מיליונרים במולטי מליונרים.

  3. אני לא יודע בקשר לבייסבול הזה. משך כל ההסטוריה שלי כאן שחקני הכדורסל היו תמיד הקולניים ביותר בעניינים אנושיים, פוליטים, וכלכליים. אחריהם שחקני הפוטבול. שחקני הבייסבול היו תמיד שתקנים כאילו 'עזוב אותנו ותן לנו לחבוט בכדור' (זה מתבטא גם במספרים היחסיים בין בוגרי המייג'ור ליגס ונציגותם בקונגרס או בממשלות המדינות השונות.
    כנראה שגם כאן ההחלטה תהיה של הבעלים והשחקנים יקבלו מה שלבסוף יוחלט, עם ויכוח או שניים על גובה השכר.

  4. יש כל כך הרבה בעיות בסיפור הזה. כפי שציינתי, אני צופה יום יום בשידור של ESPN מהליגה הקוריאנית, וכל יום מתארח אצלהם לפחות insider אחד מהצוות שמסקר את הליגה, וכל יום זה רק הולך ונעשה גרוע יותר. דיברו על חזרה ביוני, דיברו על חזרה ב4 ליולי, עכשיו מקווים לחזור בסוף יולי, צריך לזכור ש״חזרה בסוף יולי״ פירושו ״ספרינג טרייניג״ מסוף יוני, וסוף יוני כבר מתקרב.
    יש כמה בעיות מרכזיות בסיפור.
    הראשונה, יש המון דם רע בין איגוד השחקנים לליגה, וזה לא מ1994, אלא מתחילת המאה העשרים, ששחקנים נכבלו בהסכמים דרקוניים שהפכו אותם לרכוש הקבוצה ואף אחד, לא הליגה, לא בית המשפט ולא הקונגרס לא בא לעזרתם (מה עוד שהליגה נוהלה על ידי הבעלים והשופט שאישר את ההסכמים אחרי זה התמנה לקומישיונר הראשון…) וכשהקימו את האיגוד בשנות החמישים לקח לו איזה עשור עד שהכירו בו וגם אז הבעלים האכילו את השחקנים מרורים עד דצמבר 75 שבו סוף סוף בוטל הסעיף הרזרבה, כמעט 100 שנה לאחר שהוקם. ומאז בעצם הגענו לשלב שבו פותחים את החוזים ומתחילים להתדיין ברצינות על תנאי ההעסקה של שחקנים, וכמובן שזה הביא לקפיצה משמעותית בשכר, והבעלים נלחצו, והתחילו לנסות לסגור את האורווה מה שהוביל, כמעט 20 שנה אחרי לשביתה הגדולה. אז אהבה גדולה אין בסיפור הזה.
    הבעיה השניה היא שכל הזמן מזיזים את הgoal post. בהתחלה דיברו על חצי ליגה-חצי שכר. עכשיו הבעלים אומרים ״בלי קהל אנחנו לא יכולים לשלם חצי שכר״ ומנסים להוריד את המספרים, האיגוד שלא הסכים לחלוקת רווחים עם הליגה אחרי זה כן מסכים, כל הזמן ההרגשה היא שהולכים לישון בערב עם צעד קדימה ובבוקר קמים עם צעד אחורה ואחד הצידה, עם עוד איזה דרישה שצצה פתאום.
    הבעיה השלישית היא המדיה החברתית. מאז 72 ובכל פעם שמוכרז סכסוך עבודה, האיגוד עשה עבודה יפה בתקשורת להציג את השחקנים כ, כפי שהדוק אמר, כאלה שרק רוצים לשחק ולקבל את מה שמגיע להם, וזה נתן להם רוח גבית יפה מול הליגה. הפעם הבעלים החליטו לשחק את אותו המשחק, רק שהפעם התקשורת היא לא עיתון בוקר וריאיון ערב בטלוויזיה, אלא טוויטר, ופייסבוק, ואתרים מפה ועד הודעה חדשה, ורשתות ספורט, ומה לא, וכל מי שיש לו מה לומר אומר את זה ויוצר סערה חדשה, וזורק זה אומר שהוא לא מוכן, ובעלים זה אומר שמבחינתו שלא ישחקו, ובלגן שלם נוצר שדופק את המו״מ כל הזמן.
    הבעיה הרביעית היא שלא מדובר בCBA, הסכם קבוצתי על השכר, זה בתוקף עד 2021, ולכן אין פה בעצם עניין ששחקנים לא מקבלים את מה שהם ראויים לו, אלא רוצים להחזיר את הליגה לשחק וכולם מנצלים את המצב לשפר עמדות, גם כדי לצמצם הפסדים וגם כדי לשפר תנאים, ויש הנחה שכל מה שיוותר צד זה או אחר יחזור אליו בשנה הבאה שהCBA יפוג ואז יתחילו הדיונים האמיתיים. השחקנים חוששים שוויתור מצדם כי אין קהל יכניס סעיפים של הכנסות מכרטיסים וכיוב להסכם השכר, והבעלים חוששים שויתור מצדם יגרור דרישות מוגזמות מהשחקנים.
    הבעיה החמישית היא שאין בעצם נקודת אל-חזור. אם נגיד כדי לפתוח את הליגה בסוף יולי צריך להשיג הסכם תוך שבוע, ולא יושג הסכם כזה, אז ״לא קרה כלום״, יפתחו באוגוסט. או בספטמבר… אחת הטענות היתה שכשהגרזן יונח על השולחן, ב11th hour. כולם ירגעו ויעשו את מה שצריך. שזה סבבה, אבל בשביל ה11th hour, צריך לדעת מתי הmidnight. אם הליגה תודיע שאם לא יושג הסכם עד ל15 ביוני אין ליגה, יושג הסכם עד ל15 ביוני, בדוק. אבל אף אחד שמה לא מעז לקבוע דברים כאלה, וככה דוחים ודוחים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט