מתוך 115 אליפויות שחולקו עד היום בשיטת הוורלד סירייס (החל מ-1903), 70 מהן נחגגו על ידי אותן שש קבוצות גדולות: היאנקיז (27 אליפויות), הקארדינלס (11), האת'לטיקס (9), הרד סוקס (9), הג'איינטס (8) והדודג'רס (6).
אך מה עם שאר האליפויות, או נכון יותר, מה עם האליפויות יוצאות הדופן, בהן זכו קבוצות ממקומות שהם לא ממש "עיר של בייסבול", כאלה שכנראה לא יחזרו עוד? זה הזמן לתת להן את הכבוד הראוי – האליפויות יוצאות הדופן.
במקום הרביעי: אנאהיים איינג'לס – כמו קופים, כמו קופים
זכיות: אחת, ב-2002.
כוכבי הזכיה: טרוי גלאוס, גארט אנדרסון, טים סלמון, ג'ארד וושבורן, רמון אורטיז וטרוי פרסיבל.
רגע מכונן: האיינג'לס של 2002 היו קבוצת ה-"קאמבקים" של כל הזמנים. הקבוצה של מייק סושייה לא פחדה להיכנס לפיגור, כשאוהדיה ידעו כמעט תמיד לשלוף את ה"Rally Monkey" ולהפוך עוד ועוד קערות על פיהן.
לאחר שהדיחו את היאנקיז והטווינס בשני הסיבובים הראשונים, עם מספר לא מבוטל של קאמבקים, חיכו להם בוורלד סירייס הסן פרנסיסקו ג'איינטס של בארי בונדס. אנחנו מצטרפים לסדרה במשחק השישי, כשבונדס ושות' מוליכים 2:3 בסדרה ו-0:5 במשחק, עמוק בתוך האינינג השביעי. האליפות כבר נראית באופק.
ראס אורטיס זרק מהצד של הג'איינטס, והיה פנטסטי עד כאן. אחרי שהאינינג החל עם פסילה, טרוי גלואס, שימשיך לזכות ב-MVP של הוורלד סירייס, עלה על בסיס, כשבראד פולמר עלה אחריו. דאסטי בייקר, המנג'ר האורח, הוריד את אורטיז, והקהל התיישב יפה על פליקס רודריגס, שהיה מצוין לאורך העונה והפלייאוף.
מהצד החובט עמד סקוט ספיזיו. עוד פאול, ועוד אחד, ועוד אחד – ובום – 5:3. האצטדיון בעננים, פיגור 5:3 מרגיש כמו יתרון 0:10. עוברים לאינינג השמיני. דארן ארסטד עלה בפתיחת האינינג, הסתכל טוב על הכדור, הוריד את המחבט – ושלח ד"ש לקהל – 5:4, הדציבלים בעננים. עוד שניים עלו על הבסיסים, כשמעידה של בונדס בהגנה שלחה אותם לבסיסים שני ושלישי.
בייקר הלך לקלוזר שלו – רוב נן הנפלא. מהצד השני – טרוי גלאוס. שחקן הבסיס השלישי, שכל העונה להט, שלח כדור מעל לראש של קני לופטון עמוק בסנטר פילד – 5:6 לאיינג'לס, שימשיכו לניצחון במשחק, 1:4 בשביעי, ואליפות היסטורית.
מדוע זה לא יחזור? האיינג'לס נמצאים במקום הרביעי ברשימה, כיוון שאם יש סיכוי שאחת מהארבע תזכה – זו אנאהיים (לוס אנג'לס היום). עיר גדולה, בסיס קהל מצוין, אך לאורך העשור האחרון המועדון הזה לא הצליח להקיף את השחקן הטוב בליגה – מייק טראוט, אפילו במועמדת לאליפות, וזה אומר הכל.
במקום השלישי: טורונטו בלו ג'ייז – יותר מתוק ממייפל
זכיות: שתיים, ב-1992 וב-1993.
כוכבי האליפויות: ג'ון אולרוד, ג'ו קארטר, פול מוליטור, רוברטו אלומאר, ג'ק מוריס ופאט האנטגן.
רגע מכונן: תחילת שנות ה-90 היתה תקופת תור הזהב של טורונטו. קבוצה שלא היתה ממש בטופ של הבייסבול הגיעה לפלייאוף מספר פעמים, כשב-1992 אף זכתה באליפות היסטורית. עונה לאחר מכן הגיעו המנג'ר סיטו גאסטון והקנדים לעוד וורלד סירייס, הפעם מול הפילדלפיה פיליס.
לאחר שני משחקים בטורונטו התוצאה עמדה על 1:1. מפילדלפיה חזרו הבלו ג'ייז ביתרון 2:3, משחק שישי בטורונטו. ניצחון – ויש אליפות שניה ברציפות. הבלו ג'ייז התחילו טוב, עם יתרון 0:3 כבר באינינג הראשון, אך חמש ריצות באינינג השביעי, כולל 3 ראן הום ראן של כוכב הפיליס, לני דיקסטרה – והאורחים ביתרון 5:6, תשע פסילות ממשחק שביעי.
בשמיני התחתון מילאו הבלו ג'ייז את הבסיסים – אך לא הביאו אף אחד הביתה. האם ייצא להם האויר מהמפרשים? נכנסים לתשיעי התחתון. ריקי הנדרסון החל עם Walk, אליו הצטרף גם פול מוליטור עם סינגל. אין אוהד אחד שיושב ב-סקיידום, אין גרון אחד שלא עבד. ג'ו קארטר עולה. מסתכל לכיוון ה-מאונד, מכוון את המחבט, משחרר סווינג – וקובע: הבלו ג'ייז שוב אלופים! 3 ראן הום ראן, Walk Off, טורונטו אלופה שנה שניה ברציפות ואחרונה עד היום.
מדוע זה לא יחזור? גם בטורונטו, כמו LA , יש סיכוי לעוד אליפות, בעיקר אחרי שאוהדי ה-NBA הדליקו את הניצוץ בשנה האחרונה, אבל קטן, מאוד קטן. הבלו ג'ייז לא ראו וורלד סירייס מאז אותן אליפויות, וקשה לראות איך זה ישתנה בשנים הקרובות. מרגיש כאילו תור הזהב של תחילת שנות ה-90 לא יחזור שוב.
במקום השני: פלורידה מארלינס – דג ושמו אדגר
זכיות: שתיים, ב-1997, 2003.
כוכבים: באליפות הראשונה – מוייזיס אלו, אדגר רנטרייה, בובי בונילה, קווין בראון ורוב נן. באליפות השניה: מייק לאוול, לואיס קאסטיליו, ג'וש בקט ודונטרל וויליס.
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/55623693/52989229.0.jpg)
רגע מכונן: עונת 1997 היתה בסך הכל הרביעית בהיסטוריה של המועדון. קבוצה קטנה, בלי שוק אמיתי לבייסבול, אף אחד לא ציפה שמשהו יגיע מהכיוון הזה. אך שימו לב: בעונה הראשונה של המועדון סיימו המארלינס במקום החמישי, לאחר מכן ברביעי, עונה הבאה? שלישי, ב-1997 כבר במקום השני, תשעה משחקים מאחורי הברייבס.
בוורלד סירייס חיכתה להם קליבלנד, שחולמת על אליפות מאז 1948. גם הפעם שני המשחקים בפלורידה חולקו בין הקבוצות, והמארלינס ניצחו 2 מ-3 באוהיו. קליבלנד כפתה משחק שביעי עם 1:4 במיאמי, Do Or Die.
למארלינס זרק אל לייטר, ששיחק גם במדי טורונטו של 1993. אגב, היתה זו הפעם הראשונה שמשוחק משחק שביעי בוורלד סירייס מאז טורונטו והפיליס של 1993… באינינג השלישי עלו האינדיאנס ל-0:2, כשג'ארט רייט משייט לאורך שישה אינינגים. בתחילת השביעי התחתון עלה בובי בונילה, שחקן שמקבל מהמטס משכורת עד היום, והעיף כדור ליציעים של ה-רייט פילד, וזה רק 2:1.
אך רייט חזר לעצמו והמשיך לפסול מארלינס. עד שהגיע האינינג התשיעי. הקלוזר חוסה מסה עלה, מוייסיס אלו התחיל עם סינגל, והקהל של המארלינס, כן, פעם היה דבר כזה, התעורר. בונילה חשב שנשאר לו עוד משהו ממה שהיה לו באינינג השביעי, אך הוא נפסל, אאוט ראשון. צ'ארלס ג'ונסון מצא דשא פנוי לכדור – יש רצים על בסיסים ראשון ושלישי. קרייג קאונסל עולה. המטרה ברורה – להביא את אלו הביתה. קאונסל העיף כדור רחוק מספיק, אלו רץ הביתה והשווה את התוצאה – 2:2, הולכים לאקסטרה אינינגס, יותר מתח מזה?
האינינג ה-11 התחתון הגיע כשבונילה עלה עם סינגל. שוב קאונסל הגיע, עם אאוט אחד, וגלגל כדור לבסיס שני שבקלות היה מסיים את האינינג, אך טוני פרננדס פספס אותו, ויש לנו רצים על בסיסים ראשון ושלישי. הגיבור היומי שלנו הפעם הוא אדגר רנטרייה. בסיסים מלאים, שני פסולים, והשורט סטופ הצעיר מצא מקום לכדור שזרק לו צ'ארלס נייגי – 2:3 למארלינס, אליפות היסטורית!
מדוע זה לא יחזור? האליפויות של המארלינס כל כך יוצאות דופן, שגם כשמסתכלים לאחור קשה להאמין שהן קרו. קבוצה קטנה, חסרת קהל, שכל שחקן שמגיע אליה מחפש איך לעבור הלאה. הסיכוי שהבעלים החביב, דרק ג'יטר, יצליח להנהיג את הספינה הזו לפלייאוף, שלא לדבר על אליפות, הוא יותר נמוך מחיים בעולם ללא מסיכות.
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/55273677/52975753.0.jpg)
במקום הראשון: אריזונה דיימונדבאקס – אש במדבר
זכיות: אחת, 2001.
כוכבים: קורט שילינג, רנדי ג'ונסון, לואיס גונזאלס.
רגע מכונן: הדי-באקס רק נוסדו ב-1998, וכבר בעונה השניה הגיעו רנדי ג'ונסון ולואיס גונסאלס, והקבוצה הצעירה סיימה במקום הראשון בבית, עם לא פחות מ-100 ניצחונות, אך נוצחה בסיבוב הראשון. ב-2000 הצטרף קורט שילינג, ולאט לאט נוצרה שם חבורה מיוחדת.
ב-2001 רשמו הדי-באקס ניצחון ראשון בסדרת פלייאוף, 2:3 על סיינט לואיס, שהמשיך עם 1:4 קליל על אטלנטה. בגמר חיכו היאנקיז, האלופים בשלוש העונות האחרונות, ופגועים במיוחד אחרי 9/11 שמוטט את העיר.
שני המשחקים הראשונים בפיניקס – 0:2 למארחים. שלושה משחקים בניו יורק – 2:3 ליאנקיז, עם שני ניצחונות סופר סופר דרמטיים. המשחק השישי היה טיול בפארק – 2:15 לאריזונה, יש משחק שביעי. שתי הקבוצות עלו עם האייסים שלהם – רוג'ר קלמנס מול קורט שילינג.
נדלג לאינינג השמיני. התוצאה – 1:1. הילד, העתיד של היאנקיז (לפחות עד 2003), אלפונסו סוריאנו, העיף כדור לשכנים, על הראש של שילינג, כל פיניקס בשוק – 1:2 ניו יורק, האליפות הרביעית ברציפות קרובה מאוד. כזכור, ליאנקיז יש נשק שאין לאף קבוצה אחרת – מריאנו ריברה, הקלוזר הגדול בכל הזמנים, מוכן לעלות.
באינינג התשיעי העליון, כאילו שהוא יודע מה יקרה בתחתון, עלה רנדי ג'ונסון, שרק אתמול זרק שבעה אינינגים, ושיתק את היאנקיז, נותן תקווה לאריזונה לחזור. את התשיעי החל מארק גרייס הוותיק עם סינגל. דייויד דלוצ'י עלה במקומו לרוץ, ובניסיון להגיע לבסיס שני, גרם לריברה לזרוק את הכדור לאאוטפילד, והצרות מגיעות.
במצב של שניים על הבסיסים שלח טוני וומאק דאבל, השווה את התוצאה ל-2:2, פתאום השטיח שסידרו בחדר הלבשה של ניו יורק קופל. הבסיסים מולאו, ולואיס גונזאלס, מי אם לא הוא, עלה לחבוט מול "מו". גונזו שלח כדור, לא חזק ולא חלש, מעל לראש של ג'יטר אבל מספיק רחוק מברני וויליאמס – 2:3 אריזונה, אליפות שלא תחזור, בטח לא בדרמה שהיא ייצרה.
מדוע זה לא יחזור? מאז 2001 הדי-באקס לא הגיעו לוורלד סירייס, כשרק פעמיים הם מנצחים סדרות פלייאוף. פיניקס היא אמנם עיר לא קטנה, ואוהבים שם בייסבול, אבל החיבור האנושי הכל כך מיוחד שהתאסף בתחילת המילניום באריזונה, של כל כך הרבה כוכבים מבוגרים שמחפשים צ'אנס אחרון – כבר לא יחזור.
הכירו את השחקן
שם: אסף לוונגראט.
גיל: 22.
קבוצה: רעננה ריידרס.
עמדה: אינדיפלדר.
בכמה מילים: אסף החל את דרכו באגודה הישראלית לבייסבול בגיל 11. מאז ייצג את ישראל בכמה נבחרות נוער. אסף שיחק לראשונה בנבחרת הבוגרת בגיל 18, ומאז מייצג אותנו בכבוד. לאחרונה הוא צורף לסגל הנבחרת האולימפית שתייצג אותנו בטוקיו 2021. כיום משחק אסף בקולג' בארה"ב ומקווה להגיע ל-MLB.
שחקן אהוב: דרק דיטריץ'.
קבוצה אהודה: מילווקי ברוורס.
כמה מילים מאסף: "לא חשוב ה-אם, אלא ה-איך".
בהצלחה, אסף.
MBK
5 יונ 2020 13:35:51האליפות של האינג׳לס הייתה מרהיבה
קבוצת הווילדקארד הראשונה מה AL לקחת אליפות
ראוים לציון – קיי רוד עם הופעות מרשימות על הגבעה בגיל 20 בלבד ,ודוויד אקשטיין.
אליפות על הראש של בארי בונדס
האליפות של אריזונה הייתה חד פעמית בזכות שילינג והביג יוניט בהופעת הפלייאוף הכי גדולה שלו אי פעם.
האליפות של המרלינס ב 2003 על הראש של היאנקיס אחרי שהדיחו את הקאבס הייתה יותר גדולה מזאת של 97
ארז
5 יונ 2020 13:40:04האמת שאני תוהה מה זה בכלל ״עיר של בייסבול״. יש המון מקומות בארה״ב שחולים בייסבול, אוכלים ושותים ומה שאתה לא רוצה, אבל השוק לא מספיק גדול בשביל להכיל קבוצת מייג׳ורס. יש מקרים מוזרים כמו גרין ביי אבל זה היוצא מהכלל המעיד על הכלל. מהצד השני מה נגיד על ניו יורק? איך עיר כמו ניו יורק עם קבוצת כדורסל אחת? שלא לדבר על זה שמולדת הבייסבול מצאה את עצמה בסוף שנות השישים עם מועדון אחד באמריקן ליג ואפס בנשיונל? או בוסטון שיש להם מועדון אחד באמריקן ואפס בנשיונל? לא ערי בייסבול? הכל כסף. ככה למשל אינדאנפוליס שמאוד אוהבים בייסבול אבל מה לעשות שאינדיאנה לא יכולה לעמוד בכסף שרץ בליגה? אותו דבר לואיוויל קנטקי, גם עיר שמאד אוהבת בייסבול והיא ביתו של מותג ״louisville slugger״. עיר של בייסבול באבוהה. כמה כבר לוס אנג׳לס היא עיר של בייסבול עם שתי קבוצות (ושני מועדוני הוקי ושתי קבוצות כדורסל ומועדון פוטבול אחד) וכמה זה פשוט כי השוק שמה ענק ורווחי?
ולעניינינו, כל מקרה מאלה שתיארת לא רק היה מיוחד בזה שהאליפות הלכה למועדון לא מאריות הליגה, אלא גם איך. אני זוכר את הקוף המעצבן של אנהיים, ואיך שפתאום האוהדים התחילו להקפיץ את הבובות ועל המסך ראו את הסרטון שלו והג׳איינסט פשוט קרסו ולא הצליחו לתפקד! חוויה כמעט מיסטית. ולמזלם הם עלו עם יתרון הביתיות ומשחק 6 ו7 היה בכלוב הקופים.
ואריזונה? אגב, זה ממש דוגמה ל״לא עיר של בייסבול״. אבל איזו סדרה. הנס במדבר עם רנדי ג׳ונסון רושם שלושה נצחונות, שניים כפותח. איזה שחקן.
טורונטו הם כבר לפני זמני ואת המארלינס אף פעם לא סבלתי. מועדון שהוקם רק כי זה מיאמי פלורידה ולא לשים שם מועדון ספורט זה כמו לטרוק את הטלפון לאראלה ממפעל הפיס.
ורק מילה אחת, מה זה ״לא יחזור״? תמיד אפשר לחזור, לא באופן שבו זה קרה אז, ולא באותו דבר, אבל תמיד זה יכול לקרות שוב וראינו קבוצות שחיכו עשורים בין אליפות לאליפות או בין העפלה לוורלד סירייז אחת למשנה. במיוחד היום עם שיטת הדראפט והפוסט סיזן, הכל יכול לקרות.
הציפור הנדירה
5 יונ 2020 14:01:26בניו יורק כבר כמה שנים יש דתי קבוצות כדורסל אחרי שהנטס עברו מניו ג'רסי לרובע ברוקלין בעיר ניו יורק.
יוני לב ארי
5 יונ 2020 14:32:16מיאמי, לדוגמה, היא עיר גדולה, לא של בייסבול
שחר דלאל
5 יונ 2020 18:37:20לואוויל היא העיר הכי אנדרייטד בשוק האמריקאי (ביחד עם אומהה), זה שאף ליגה מלבד ה-ABA לא ניסתה לשים שם קבוצה זאת שערוריה.
יניב ש.
5 יונ 2020 14:38:49המאה ה-21 מאירה פניה לאלופות חדשות או כאלה שלא זכו עשרות שנים:
– 4 אלופות חדשות – דיימונדבקס, איינג'לס, אסטרוס ונשיונלס
– אליפות אחרי 108 שנים – קאבס
– אליפות אחרי 88 שנים – ווייט סוקס
– אליפות אחרי 86 שנים – רד סוקס
– אליפות אחרי 56 שנים – ג'ייאנטס
– אליפות אחרי 30 שנים – רויאלס
אם זה סימן לבאות, אולי אפילו האינדיאנס יצליחו לזכות באליפות……
מנחם לס
5 יונ 2020 17:15:31למרות גילי 'המופלג' את רובן אני זוכר טוב מאד. בכמה מהן אפילו כדורים מסויימים. וואו, הזכרונות הללו. בייסבול הוא המשחק היחיד שהגדולה של מה שראית רק מתעצמת עם הזמן, בניגוד לפוטבול, כדורסל, והוקי שהעבר הופך ל…עבר. אני ממש נדהם מהתמונות שאתה מוצא. אוצר ממש.
שחר דלאל
5 יונ 2020 18:41:18אריזונה – אני מסכים שעצם העובדה שהקבוצה היתה צעירה גורמת לה להיכנס לדירוג, אבל בהחלט אפשר להגיד שפיניקס (כלל המטרופילין) היא עיר של בייסבול, בטח כשמחשיבים את אימוני האביב והסתיו.
אבל מסכים איתך שאם יש משהו שלא יחזור זה שני פיצ'רים ברמה של שילינג את ג'ונסון (ובכלל, כנראה שלעולם לא נראה שחקן כמו ג'ונסון).
.
מכיוון שלא הספקתי בשבוע שעבר, מברך מאוד על היוזמה להכרת השחקנים הצעירים. פשוט נהדר.
ארז
5 יונ 2020 22:29:53זה שמשחקים שם את הספרינג טריינינג לא מלמד כלום על תרבות הבייסבול במדינה אלא יותר על מזג האוויר שם והמתקנים. אותו דבר פלורידה, אם כי שמה יש הרבה מקובה והאיים שכן אוהבים בייסבול, בניגוד לתושבי אריזונה הלבנים והמקסיקנים שפחות בקטע. מן הסתם בעיר של מליון וחצי תושבים יימצאו כמה עשרות אלפים שילכו לראות בייסבול, וכדורסל ושאר ענפים, אבל זה לא שזה הספורט שהכי אוהבים שמה, שזה בעיקר פוטבול וברמת הקולג׳ים פוטבול ובייסבול. רק לסבר את האוזן, לפיניקס יש קבוצת הוקי קרח, שזה בערך כמו לערוך מרוץ גמלים באלסקה, רק בגלל שפיניקס היא שוק ענק בגלל המיקום והמצב הכלכלי וכו. נכון שאחרי 2001 הסטטוס של הבייסבול שמה קצת יותר עלה, אבל עברו מאז 20 שנה וכולם חזרו לסורם.
בכלל, אני לא רוצה להתחייב כי אני לא יודע, אבל הרגשה שלי שבייסבול בכללי פחות פופולרי בדרום, ובעיקר במדינות שלאורך הגבול הדרומי.
שחר דלאל
6 יונ 2020 16:31:58מכיר את כל השווקים, ומסכים איתך מאוד לגבי קבוצות שנמצאות רק בגלל שהן "נמצאות". המרלינס או הרייס בבייסבול והקיוטיס או הסטרס בהוקי, הן דוגמה טובה.
.
עם זאת, מהניסיון שלי והמפגשים שלי עם האנשים, דווקא אריזונה (בכללותה) היא מדינת בייסבול, עם אוהדים נלהבים וקהילה היספנית גדולה שמעריכה את המשחק. כן, קשה להפסיד כסף כשאתה מקים קבוצה בפיניקס, אבל במקרה הזה אני חושב שהצורך (של הליגה) פגש את הרצון (של האוהדים).
jefffoster10
6 יונ 2020 01:59:49עונג שישי כרגיל
תודה!