מגרשי כדורסל, כדורגל או פוטבול בנויים פחות או יותר באותן המידות ובמראה זהה. פה ושם יש יציאות משעשעות, אך הרוב נראה אותו הדבר. זה לא המצב בבייסבול. לכל מגרש מידות משלו, מראה שונה, ובלא מעט מקרים גם קוריוזים יוצאי דופן. מובא בפניכם דירוג עשרת המגרשים המיוחדים ביותר בהיסטוריה של המשחק, פלוס כמה שכמעט נכנסו.
מקום עשירי: The Astrodome – הראשון בבידוד.
עיר: יוסטון.
שנות פעילות: 1965-1999.
ה-Dome הראשון בארה"ב, הקדים את זמנו בשנים רבות. הוא נקרא האסטרודוםף בשל הקשר בין יוסטון לחלל, כשלקבוצה ששיחקה באותן השנים ביוסטון קראו Colt.45's. בעקבות בחירת שם האצטדיון, שונה שם הקבוצה לאסטרוז. המראה הבולט ביותר באסטרודום הוא לוח התוצאות הענקי, בגובה ארבע קומות, המכונה Astrolite.
מקום תשיעי: Forbes Field – יחי הכיבוש.
עיר: פיטסבורג.
שנות פעילות: 1909-1970.
בחירת השם יוצאת דופן, על שם גנרל בריטי בשם ג'ון פורבס, שפיקד על כיבוש פיטסבורג במסגרת מלחמת צרפת-הודו. הוא היה גם זה שחבר לעיר את שמה. בזמנו האצטדיון נחשב לחדיש ביותר, ובמידות XXL. הבעלים של הקבוצה, דרייפוס, לא אהב שחובטים הום ראנס בקלות, כשהוא ממקם את הגדרות במרחק 360 רגל ב-Left Field, 462 ב-Center ו-376 ב-Right.
מקום שמיני: Municipal Stadium – בית וגן.
עיר: קנזס סיטי.
שנות פעילות: 1925-1972.
האצטדיון עצמו לא היה יוצא דופן, אך הבעלים של קנזס סיטי מאוד אהב גאדג'טים, שימו לב במה הוא אבזר את המגרש הביתי שלו:
- מכשיר בצורת ארנב בשם Harvey, שקופץ מתחת לאדמה עם כדורים חדשים לשופט.
- קומפרסור בשם Little Blowhard (הוא גם אהב לתת שמות למשחקים שלו) שמנקה את ה-Home Plate.
- גן חיות קטן, עם מגוון מרשים דוגמת עזים, כבשים, קופים, ציפורים ועטלפים (!).
- עדר כבשים לבושות שמיכות עם לוגו הקבוצה – Athletics, לצד רועה צאן חביב, כל זה לאורך ה-Right Field.
מקום שביעי: AT&T Park – יושב בסן פרנסיסקו על המים.
עיר: סן פרנסיסקו.
שנות פעילות: 2000-היום.
מפרץ מקובי, שבאנגלית נשמע הרבה יותר טוב (McCovy Cove), על שם ווילי מקובי האגדי, הוא האטרקציה מספר 1 של האצטדיון. מעבר לנוף המופלא שהוא מייצר, המפרץ, שממוקם מאחורי ה-Right Field, עמוס אוהדים בסירות שמנסים לתפוס כדורים.
תוסיפו לזה את בקבוק הקוקה קולה בגודל 80 רגל, ואת הקיר ב-Right Field בגובה 24 רגל, לכבודו של ווילי מייז, שלבש את החולצה מספר 24. עברתם בעיר הכי יפה בחוף המערבי ולא ביקרתם ב-AT&T פארק? פדיחה.
מקום שישי: PNC Park – לא לשכוח מצלמה.
מקום: פיטסבורג.
שנות פעילות: 2001-היום.
בפיטסבורג אוהבים להשקיע באצטדיונים שלהם. הנוף שנשקף לבאים למשחקי הפאיירטס הוא אחד היפים שהבייסבול יכול להציע. מחפשים תצפית לסקיי-ליין של העיר? בואו למשחק בייסבול. האצטדיון ממוקם ממש בצמוד לנהר Allegheny, כשגשר רוברטו קלמנטה, על שם שחקן העבר האגדי של הקבוצה, הוא החלק המרשים ביותר בתמונה שתצלמו.
קלמנטה קיבל עוד קצת כבוד, כשב-Center Field נבנתה חומה בגובה 21 רגל, לזכר מספרו של ה-Pirate מספר 1 בהיסטוריה, שלבש את החולצה מספר 21.
מקום חמישי: Old Yankee Stadium – המוזיאון.
עיר: ברונקס, ניו-יורק.
שנות פעילות: 1923-2008.
ביקור ב-Monument Park שמאחורי ה-Center Field הוא כמו ביקור בחצי היכל התהילה של הבייסבול. פסלים לזכר כל הגדולים, מה-בייב, דרך לו גריג וג'ו דימאג'יו ועד דרק ג'יטר ומריאנו ריברה. אני מתבייש להגיד זאת – לא ביקרתי שם.
החזית הלבנה המעוטרת היא אחד הסמלים הכי מזוהים עם היאנקי סטדיום, כשהיא הועתקה גם למגרש החדש, שמאוד דומה פיזית לקודמו, אבל חסר את הקסם שהיה באחיו הגדול. כמות הרגעים הבלתי נשכחים שנרשמו באצטדיון הזה בלתי נגמרת.
מקום רביעי: Ebbets Field – הפנים של ברוקלין.
מקום: ברוקלין, ניו-יורק.
שנות פעילות: 1913-1957.
המבנה המרשים ובמיוחד החזית, מזוהים מאוד עם ברוקלין של פעם יותר מכל דבר אחר, כשגם כשהניו-יורק מטס בנו את Citi Field, הם נעזרו במודל של Ebbets. בסופו של דבר העובדה שמדובר באצטדיון קטן (25,000) הרחיקה את הדודג'רס ממנו ומברוקלין.
מקום שלישי: Polo Grounds – חד בדורו.
עיר: מנהטן, ניו-יורק.
שנות פעילות: 1890-1963.
שמו של האצטדיון מסגיר את המראה המיוחד שלו, מדובר במבנה אליפטי, עם Center Field ארוך, מה שסידר לווילי מייז את התפיסה הכי מדהימה בהיסטוריה של המשחק. מצד שני, ה-Right Field היה קצר בצורה מגוחכת – 250 רגל בלבד. ה-Center Field לעומת זאת? 483 רגל. אף שחקן מעולם לא העיף הום ראן עד לשם.
מקום שני: Fenway Park – זקן השבט.
עיר: בוסטון.
שנות פעילות: 1912-היום.
האצטדיון הפעיל הוותיק ביותר בספורט האמריקני. מקום עמוס בקסם, שראה כל דבר אפשרי ב-MLB, כולל קללה שנמשכה 86 שנה. הפיצ'ר המזוהה ביותר עם פנוויי הוא כמובן ה-Green Monster, הקיר המפלצתי ב-Left Field, אחד הדברים הייחודיים ביותר מבין כל מבני הספורט בצפון אמריקה.
בצד השני של המגרש תפגשו את Pesky's Pole, העמוד של הפאול על שם שחקן העבר ג'וני פסקי, שלמרות שהעיף 17 הום ראנס בלבד בקריירה, הצליח לדחוק בפינה הקטנה הזו הום ראן שניצח משחק.
תוסיפו לזה את "אזור המשולש" (לא מדובר באזור טייבה, טירה וג'לג'וליה), ה-Death Valley ב-Center Field, שם החומות ייצרו משולש שמאוד קשה להגיע אליו. ביום שפנוויי ייסגר, פרק חשוב בספר של ה-MLB ייסגר.
מקום ראשון: Wrigley Field – בחזרה לעבר.
עיר: שיקגו.
שנות פעילות: 1914–היום.
אם אתם אנשים של נוסטלגיה, זה המקום בשבילכם. ביקור ב-ריגלי הוא כמו מכונת זמן, תחושה כאילו מורטי מקפליי לקח אותך במכונת הזמן מאה שנה לאחור. לוח התוצאות הידני, הגדרות המקושטים בצמח הקיסוס. יש הרבה מקומות טובים מ-ריגלי כדי לנצח משחקי בית, אך אין מקום כמוהו כדי ליהנות ממשחק בייסבול.
פספסו את הרשימה:
Crosley Field – עליה לרגל.
עיר: סינסינטי.
שנות פעילות: 1912-1970.
תופעה שנראתה מדי פעם במגרשים היתה שיפועים. ה-Left Field בקרוסלי היה משופע בזווית של 15 מעלות, ולהבדיל משאר השיפועים, לזה שבסינסינטי לא היתה סיבה מיוחדת. לוח התוצאות הענק גם הוא מזוהה מאוד עם האצטדיון.
Miller Park – לונה גל, סניף וויסקונסין.
עיר: מילווקי.
שנות פעילות: 2001-היום.
בכל פעם שהברוורס מעיפים הום ראן, הקמע של הקבוצה, Bernie The Brewer, מתגלש במגלשה שב-Left Field. תוסיפו לזה את תחרות הנקניקיות באמצע האינינג השישי, ותקבלו מקום ממש מגניב.
Petco Park – החיים הם כן פיקניק.
עיר: סן דייגו.
שנות פעילות: 2004-היום.
רק אם תחליטו ללכת למשחק של הפאדרס, תמצאו את ה-"Park At The Park", איזור דשא בקצה ה-Center Field, לשם ניתן לקנות כרטיסים בחמישה דולר ולעשות פיקניק בכיף.
מגרשים עם קוריוז משעשע:
- Kauffman Stadium, קנזס סיטי – לוח תוצאות בצורת לוגו של הקבוצה.
- Corrs Field, קולורדו – יער משעשע מאחורי ה-Center Field Wall.
- Citizens Park, פילדלפיה – שדרת עצים מאחורי ה-Center Field Wall.
- Chase Field, אריזונה – בריכת שחיה בין ה-Right ל-Center Field.
- Shea Stadium, ניו יורק – התפוח שעולה בכל פעם שהמטס מעיפים הום ראן.
מולי
8 מאי 2020 15:06:10פוסט נהדר. תודה.
יניב ש.
8 מאי 2020 16:11:57רק, אבל רק בבייסבול אנשים מגיעים למשחק ועושים פיקניק.
אחלה כתבה יוני, פתאום בא לי הוט דוג בצהריי יום ראשון באחד המגרשים הנפלאים הללו
יוני לב ארי
8 מאי 2020 16:21:37אפשר מקסימום ב-זום (:
MacLeod 1
8 מאי 2020 16:26:36אחלה, מעניין ביותר , תודה רבה
מנחם לס
8 מאי 2020 16:54:45משך 60 שנותי כאן הייתי ב-6 מהמגרשים האלה. אני מסכים עם הרשימה. עבורי זה פנוויי פארק. אתה מרגיש מין הרגשת 'קדושה' כשאתה מגיע לשם. כמו נוצרי אדוק המגיע למערה בבית לחם. ההסטוריה שם היא UNMATCHED.
נהדר
יש לי רעיונות לעתיד:
סרטי הבייסבול
ספרי הבייסבול
הצגות הבייסבול (אבל לא היו מספיק)
יוני לב ארי
8 מאי 2020 17:02:06נרשם (:
ארז
9 מאי 2020 13:41:34מעניין עם קווין קוסטנר נכלל בהול אוף פיים של הבייסבול, הטרילוגיה שלו עושה המון ריספקט לענף ולהיסטוריה שלו, For Love of the Game הוא סרט שאני מאד אוהב, ולוקח אותנו לדינמיקה של משחק, ומשם לאופן שבו שחקנים חיים, Field of Dreams דן בבייסבול כמיתולוגיה אמריקנית, ההיסטוריה של המשחק והאופן שבו הוא שזור בהוויה האמריקנית, וBull Durham, שנחשב לסרט הבייסבול הטוב בהיסטוריה פורש מולנו גם את המינור ליג וגם את העונה, וביחד מקיפים את כל המושג שנקרא בייסבול.
שחר דלאל
8 מאי 2020 18:17:53נהדר! הבעיה היחידה? עכשיו יש לי חשק ללכת למשחק…
.
בשבילי ה-AT&T פארק הוא מספר 1. אתה מרגיש נהדר שאתה נמצא שם, וזאת חוויה לא קטנה כשהקבוצה מנצחת 🙂
.
אבוט פילדס הוא הבייסבול בהתגלמותו, בנייה של תחילת המאה ה-20 בתוך שכונה עירונית (מזכיר את איצטדיוני הכדורגל בארגנטינה). חבל שאין עוד כאלה…
.
אם אפשר להוסיף, אלה שני האיצטדיונים שאני הכי אוהב במיינור ליג'ס:
* MCU Park – של הברוקלין צייקלונס, שנקראים ככה על שם המתקן האיקוני ביותר בקוני איילנד. הנוף כמובן הוא הנוף של המתקנים הפרוסים על הטיילת.
* Admiral Fetterman Field – המגרש של Pensacola Blue Wahoos, שנבנה על חלקת אדמה שנלקחה מהים. זה מסוג האיצטדיונים שהולכים אליהם ביום שבת אחה"צ ונהנים מהשקיעות המרהיבות.
יוני לב ארי
8 מאי 2020 19:51:50בהחלט הוספת (:
אור
8 מאי 2020 19:55:05תודה יוני, ניחשתי את ה-4 שפעילים היום
MBK
8 מאי 2020 22:32:19תודה רבה יוני
מבחינתי האישית כל מגרש בייסבול הוא חוויה
יש משהו נפלא במשחק ובאוהדים שלוקחים את המשחק באיזי.
הייתי ביאנקיס סטדיום בסיטי פילד ובמשחק של הג׳יאנטס בסן פרנסיסקו
כשהייתי בפילדלפיה לא הייתה עונה. יש להם מתחם מגניב
הייתי במלון עם נוף לאצטדיון הבייסבול רחוק 15 דקות הליכה מה וולס-פארגו ומאצטדיון הפוטבול
Alex Rabino
9 מאי 2020 10:06:38אני מאוד אוהב את Chase Field בפניקס. הגג נפתח ונסגר בהתאם למזג האוויר, יש מסעדה ובר שמשקיפים על שדה המשחק ויש גם חניה בשפע כי הוא צמוד לאולם של הפניקס סאנס. אבל האטרקציה כפי שנכתב מעלה היא בריכת השחיה. ראיתי הרבה צופים שמתעניינים יותר בחתיכות בביקיני מאשר במשחק.
מבין האצטדיונים החדשים כדאי להזכיר ולא לטובה את המרלינס פארק במיאמי. האצטדיון שנבנה על חורבות האוראנג' בול המיתולוגי הוא כישלון טוטלי. הוא גם לא הצליח לשדרג את הסביבה כפי שהבטיחו פרנסי העיר שמימנו את בניית האיצטדיון מכספי משלם המיסים. לכן ממוצע הצופים של המרלינס הוא מהנמוכים בליגה.
שחר דלאל
9 מאי 2020 17:13:26קשה לי מאוד להתחבר לאיצטדיוני בייסבול שרחוקים ממרכזי הערים. כן, גם בגלל שמחיר החנייה עולה לפעמים יותר מהכרטיס למשחק…
ארז
9 מאי 2020 12:16:12שיי סטדיום לצערי כבר לא קיים, תפוח ההומראנס נמצא בסיטי פילד, משכנם הנוכחי של המטס בפלאשינג. יפה ציינת שהמטס העתיקו את המודל של אבטס פילד, המטס הוקמו על חורבות הבייסבול הניו יורקי לאחר שגם הדודג׳רס וגם הג׳יאנטס ערקו ללוס אנג׳לס, ואמצו הרבה מהסממנים של שתי הקבוצות, הNY הוא הפונט של היאנקיז וכאמור האצטדיון בנוי לפי המודל של ברוקלין. גם הצבעים, כחול כתום ולבן הם צבעי העיר ניו יורק. לא סתם הקבוצה הפכה לסמל ולאהובה כל כך בעיר לכל חובבי הבייסבול שלא היו מוכנים לעבור ליאנקיז השנואים.
ארז
9 מאי 2020 13:37:24עוד דבר שלדעתי ראוי לציון, לא רק שצפיה במשחק באצטדיון היא חוויה שלא ניתנת להעברה בטלוויזיה, מי שכל הבנתו בביסבול מקורה בצפיה בטלוויזיה, מאבד מימד חשוב של המשחק, וזה מימד המרחק. זויות הצילום משטחות את המרחקים, ומי שצופה לא יכול לחוש את המרחק בין הpitcher's mound לצלחת, המרחקים בין הבסיסים, הגודל של האאוטפילד. הרבה מהflow של המשחק הולך לאיבוד בלי תחושת המרחק.
שחר דלאל
9 מאי 2020 17:14:50עופר שלח תמיד אמר: "כדי להבין בייסבול, קודם צריך ללכת למשחק"
ארז
9 מאי 2020 17:51:48לחלוטין. ולו רק כדי לחוש את האווירה, את מעבר הזמן, אבל המרחקים זה פשוט בכייה לדורות. גם הייתי ממליץ, אם וכאשר, לשבת ברייט או לפט פילד, לקבל מבט צדדי על המגרש ולא לשבת במיד פילד או מאחורי הצלחת. אני זוכר שמישהו, סלב כלשהו אמר שעד שהוא לא ראה משחק הוא לא הבין מה כל כך בעייתי להגיע לבסיס הראשון, כי בטלווזיה זה נראה כאילו מדובר באיזה חמישה מטר, לא 27 וחצי. בייסבול תמיד קיים בפער בין ההרגשה של ״כל אחד יכול לשחק״ לבין הרמה בפועל, צריך לראות זריקה מהאאוטפילד לצלחת, כדי להבין איפה אתה ואיפה הם 🙂
no funny shtuff
9 מאי 2020 16:36:31פוסט נהדר!
ארז
9 מאי 2020 18:00:05יוני, שתי שאלות והערה, אם היה עדיין היאנקי סטדיום הישן, היית שם אותו מקום ראשון או עדיין הולך על ריגלי? ומה זה העיגול האדום בתצלום על הפולו גראונד?
והערה, אם כבר משקיעים וכותבים, תרגם את המרחקים למטרים, שהקורא הישראלי יבין, לכתוב שהאאוטפילד הוא 435 רגל לא אומר כלום למי שלא גדל או חי באמריקה, אבל 147 מטר כן.
יוני לב ארי
9 מאי 2020 20:19:52ארז,
א. כיף לי התגובות שלך, מוסיפות המון, ממש מחכה להן (לא שלא מחכה לאחרות חלילה (: )
ב. היאנקי סטדיום היה באותו המקום בין אם היה פתוח אן סגור
ג. אין לי מושג מה זה העיגול, אנסה לבדוק בהמשך, שבת מתיה של טיולים (:
ד. נרשם, להבא מטרים. צודק לחלוטין
אור
9 מאי 2020 20:57:07לדעתי לא לכתוב במטרים, כל הטרמינולוגיה בשידורים ובפוסטים היא ב-feet אז זה יהיה סתם מאולץ. במונחי בייסבול הום ראן של "147 מטרים" לא יגיד לי כלום.
אולי הכי טוב זה שניהם אם אפשר…
יוני לב ארי
9 מאי 2020 21:16:08נשלב. שכולם יהיו מבסוטים (:
אני אוהב עבודה קשה (;
שחר דלאל
9 מאי 2020 22:25:07אם אני לא טועה, אלה המדרגות המפורסמות מתחנת הסאבוויי, כאשר האנשים שהיו מגיעים למשחקים היו צריכים לטפס משהו כמו 100 מדרגות כדי להגיע לגובה הרחוב.
המדרגות קיימות עד היום בתחנה, אז מי שמגיע לניו יורק יכול לבדוק אותן בעצמו
🙂
מנחם לס
9 מאי 2020 22:17:06ה איצטדיון החדש של אטלנטה ברייבס פיתח אזור שלם של בנייני מגורים, מסעדות יקרה, ומלון 5 כוכבים (שם התקיימה הבת מצווה שדל הנכדה טלי) ממנו אתה רואה את המגרש ממש כאילו מתחת חלון חדרך. מדהים.