שבת בבסיס – הבייב מתהפך בקברו / יוני לב ארי

אין כמו ספורט. רק אנחנו, האוהדים האמיתיים, יודעים כמה הספורט נותן לנו רגעים בלתי נשכים, גם לטובה, אבל לצערנו זו עסקת חבילה, ויש גם את הרגעים הקשים. אחד כזה תקף אותי ב-2004, כשלאחר שסדרת ה-ALCS הסתיימה, לקח לי חודש להתאושש. קניתי שישיית בירה והחלטתי לנסות ולחזור לאחור.

הרד סוקס חוגגים היסטוריה (צילום: scoopnest.com)

מי מספר 1?

נתחיל בהתחלה. בראשית המאה הקודמת, הבוסטון רד סוקס היו ה-Team To Beat. עם זכיה באליפות הראשונה בתולדות המשחק (1903) ובארבע אליפויות נוספות בין 1912 ל-1918, בוסטון ברחה למועדון מניו יורק, שהותיר את ארון המדליות שלו יתום בשלב זה.

אירוע היריבות הראשון בין השתיים התרחש ב-10 באוקטובר 1904, כשהיאנקיז עדיין היו הניו יורק היילנדרס, ובוסטון היו ה-אמריקנס. הקבוצות נפגשו ביום האחרון של העונה, כשהמנצחת עולה לוורלד סירייס. הפיצ'ר של ניו יורק, ג'ק צ'סברו, שניצח 41 משחקים במהלך העונה (!!), זרק Wild Pitch באינינג התשיעי, האמריקנס ניצחו ועלו לגמר. היתה זו הפעם האחרונה ב-100 השנים הבאות שהקבוצה מבוסטון תנצח את הקבוצה מניו יורק בקרב על תואר.

הבייב במדי בוסטון (צילום: history.msu.edu)

תכירו – בייב רות'

בינתיים החל בחור בשם ג'ורג' הרמן רות', המכונה "בייב", להרשים במדי בוסטון, משני צידי המגרש. התקפית, הוא חבט לממוצעים של 325., 300. ו-322. בין 1917 ל-1919, כשהוא מוביל את הליגה עם 29 הום ראנס בעונה האחרונה. כפיצ'ר, רות' רשם מאזן של 12:23 עם ERA של 1.75 ב-1916, כמו גם 13:24 ו-2.01 עונה לאחר מכן. בקיצור, הוא עשה הכל.

עכשיו תכירו את הארי פרייז. איש עסקים, ומפיק מחזות זמר בברודוויי. ב-1916 רכש פרייז את הרד סוקס, תמורת 500,000 דולר, כשכבר בהתחלה הוא לא חיבב במיוחד את רות', וטען שהוא מאבד את סבלנותו כלפי הכוכב. ב-1919, לאחר עוד עונה מאוד מוצלחת של רות' אך חלשה של הרד סוקס, פרייז החליט למכור את הבייב, ליאנקיז, שאז עדיין לא באמת הדאיגו מישהו במסצ'וסטס.

הארי פרייז. נמאס לו מהבייב (צילום: ESPN)

תחילת הקללה

הרד סוקס קיבלו 125,000 דולר תמורת רות', כסף שפרייז הזדקק כדי לממן הצגה חדשה. רות' היה חלק משורת חובטים מאוד מרשימה שנבנתה בניו יורק, לצד לו גריג, ארל קומבס ובוב מיוסאל. היאנקיז יזכו בארבע אליפויות במהלך שנותיו של הבייב בניו יורק, כשבבוסטון – יוק. כאן החלה אגדת ה"קללה" של הבייב.

במהלך 15 העונות שרות' שיחק ביאנקיז, הוא העיף בממוצע 43.9 הום ראנס (659 בסך הכל), ושמר על ממוצע חבטות של 349., בהחלט מרשים. במקביל, אגב, פרייז המשיך למכור שחקנים ליאנקיז, מה שהעלה את חמתם של אוהדי הקבוצה עליו. הבעלים של היאנקיז, ג'ייקוב ראפרט, היה חבר טוב של פרייז, מה שגרם לעסקים בין המועדונים לפרוח. הסוקס, בינתיים, סיימו במקום האחרון בתשע מתוך 11 העונות הבאות.

צמד חמד. רות' וגריג (צילום: dudeliving.com)

הבית שהבייב בנה

באפריל 1923 ייפתח לראשונה ה-"יאנקי סטדיום", שמכונה גם The House That Ruth Built, שכן נראה כאילו מיימדיו של המגרש נבנו ליכולותיו של רות' להעיף הום ראנס ל-Right Field. האצטדיון נפתח, איך לא, עם 1:4 מרשים של היאנקיז על הרד סוקס, כשרות' מעיף את ההום ראן הראשון בתולדות האצטדיון. העונה הזו, אגב, תסתיים עם האליפות הראשונה של היאנקיז מתוך 28 עד היום.

היריבות בין המועדונים נמשכה גם בשנות ה-40, כשבניו יורק כיכב ג'ו דימאג'יו, ובבוסטון טד וויליאמס. האחרון חבט ב-1941 לממוצע מדהים של 406. (האחרון עד היום שעבר את ה-400.), אך דימג'איו זכה בתואר ה-MVP, לאחר שהשיג לפחות חבטה אחת מוצלחת ב-56 משחקים ברציפות, שיא שכנראה כבר לא יישבר.

דימאג'יו חוגג את השיא (צילום: YAHOO!)

הטווח בבוסטון

היו עוד לא מעט נקודות חיכוך בין המועדונים לאורך השנים, עם ערימה של קטטות בין השחקנים. אירוע נוסף זכור סגר את עונת 1978. הסוקס, עם דון זימר כמנג'ר, וסוללת כוכבים דוגמת קרלטון פיסק, קארל יאזרמסקי (יז) וג'ים רייס, חלמו על אליפות, כשהם מובילים על היאנקיז ב-14 משחקים באמצע יולי.

בתחילת ספטמבר היתרון צומק ל-4 בלבד, כשהיאנקיז מגיעים לסדרה בת ארבעה משחקים בפנוויי פארק. זה ייגמר ב-0:4 מהדהד של ניו יורק, עם יחס ריצות של 9:42, שתיזכר לעד כ-Boston Massacre. העונה הסתיימה כשלשתיים מאזן זהה, ומשחק מכריע נערך שוב בפנוויי. המארחים הוליכו 0:2 בשביעי, עד שבאקי דנט הגיע, העיף כדור החוצה, קבע 2:3 ניו יורק ושלח את הגרביים שוב הביתה, ותרם עוד פרק לקללה.

היאנקיז חוגגים בבוסטון ב-1978 (צילום: blogspot.com)

פדרו? רוג'ר? בון!

לאחר שנים רבות, השתיים נפגשו בסדרת פלייאוף, באוקטובר 1999, כשהיאנקיז מנצחים 1:4 ועולים לוורלד סירייס. ההזדמנות הבאה של הסוקס לשבור את הקללה אירעה ב-2003, כשהשתיים שוב נפגשו בסדרת גמר. זו היתה סדרה שהיה בה הכל, קאמבקים, מכות, בייסבול איכותי, איומים, ובסוף השתיים נפגשו במשחק השביעי ביאנקי סדטיום.

זה היה אמור להיות משחקו האחרון של רוג'ר קלמנס, אגדת בוסטון שכיכב בחמש השנים האחרונות בניו יורק. מהצד השני זרק פדרו מרטינז, כנראה הפיצ'ר הטוב ביותר באותה העת בליגה. באינינג השמיני נראה היה שהקללה סוף סוף מוכרעת, כשפדרו שייט עם יתרון 2:5. אך אז נגמר לו האוויר, היאנקיז נגסו, ונגסו, המנג'ר של בוסטון, גריידי ליטל, התעקש להישאר עם הסטארטר שלו, והופ – 5:5. באינינג ה-11 עלה ארון בון, המנג'ר של היאנקיז היום, והעיף Walk Off Home Run ששלח את ניו יורק לוורלד סירייס, ואת הסוקס לעוד שנה של קללה.

בון חוגג ב-2003 (צילוםף Pinstripe Alley)

The Idiots

בשנים האלה החלה להיבנות בבוסטון קבוצה יוצאת דופן של שחקנים, שקראו לעצמם "האידיוטים". ג'וני דיימון וקווין מילאר הובילו את החבורה, שכללה גם את פדרו, דרק לואו, ביל מילר, מאני רמירז, וכמובן, דייויד "ביג פאפי" אורטיז. הרעיון היה: לא מתגלחים, לא מסתפרים, ועושים הרבה צחוקים. קלילות. ההיפך מהיאנקיז.

בניו יורק בנו במקביל מפלצת התקפית, אך עם פיצ'רים זקנים במקרה הטוב, ופצועים במקרה הרע. רשימה שכללה ב-2004 את קווין בראון (בן 39), אורלנדו "אל דוקה" הרננדס (38), מייק מוסינה (35), טום גורדון (36), מריאנו ריברה (34), ג'ון ליבר (34, חזר מפציעה קשה), לצד כוכבי על התקפיים דוגמת איירוד, גארי שפילד, דרק ג'יטר, הידקי מאטסוי, ג'ייסון ג'יאמבי, ברני וויליאמס וחורחה פוסאדה.

צפו בתקציר גיים 1

The Moose Is Loose

השתיים שוב נפגשו בגמר האמריקן ליג, כששוב הביתיות של החבורה מניו יורק. המשחק הראשון היה קרב יריות, מה שנתן את היתרון ליאנקיז. שילינג, שנפצע בסדרה הקודמת, דימם מהקרסול והיה חלש, כשהמפציצים מהברונקס עלו ל-0:8 באינינג השישי. עד לשלב הזה מוסינה היה אדיר, כשהוא רושם שישה אינינגים ושליש של Perfect Game. 19 עלו, 19 ירדו. דאבל של דיימון בתחילת השביעי פתח את הסכר, ובוסטון החלה לרדוף והורידה ל-8:7. היאנקיז סגרו את המשחק ב-7:10, אך העובדה שהיה צורך להשתמש בריברה במשחק עם יתרון 0:8 תפגע בהם בהמשך.

בגיים 2 ראינו קצת יותר פיצ'ינג, אך גם הפעם היאנקיז פתחו חזק, כשכבר באינינג הראשון שפילד הביא את ג'יטר הביתה וקבע 0:1. זה יכול היה להיגמר רע יותר, כשהיאנקיז היו עם שניים על הבסיסים בלי אאוטס, אבל פדרו הראה מדוע הוא פדרו, יצא מזה והעביר למוד שיוט. עד שבאינינג השישי ג'ון אולרוד העיף הום ראן שקבע 0:3. ריברה שוב נזקק ליותר מאינינג אחד, אך נעל סופית את המשחק, והיאנקיז כבר ב-0:2, נוסעים לבוסטון.

צפו בתקציר גיים 2

An A-Bomb, From A-Rod

אם המשחק הראשון היה קרב יריות, גיים 3 היה מופע זיקוקים. היאנקיז עלו עם קווין בראון קשישא, הסוקס עם ברונסון ארויו הבינוני, כשהם עם הגב לקיר. זה החל עם 0:3 לניו יורק כבר באינינג הראשון, אך הגרביים ענו מהר ועלו ל-3:4 – יתרון ראשון בסדרה. כאן היתה תחושה שהכל מתהפך, אבל ההתקפה של ניו יורק היתה יותר גדולה מהקהל של פנוויי. כבר בתחילת האינינג השלישי זה הפך ל-4:6, אך גם הפעם הגיעה תשובה מהירה, כשבוסטון השוותה ל-6:6, וכבר באינינג השלישי שני הסטארטרים היו בחוץ.

שוב, התחושה היתה שהשדים של פנוויי משתלטים על המשחק, אך דווקא פה החבורה מניו יורק נתנה גז ולא הסתכלה לאחור. חמש ריצות באינינג הרביעי ועוד שתיים בחמישי קבעו 6:13 ענק, והמשחק היה גמור. זה נגמר עם 8:19 מהדהד, היאנקיז ביתרון 0:3 בסדרה, אך גם ביתרון מוראלי עצום אחרי כזו תצוגת תכלית התקפית.

צפו בתקציר גיים 3

Do Or Die

במשחק הרביעי הרד סוקס לא סתם היו עם הגב לקיר, הם כבר חיברו אליו מסמרים. לחטוף סוויפ, מהיריבה השנואה, בבית, במעמד כזה, זה מאוד מביך. היאנקיז, שכבר היו בלי ג'ייסון ג'יאמבי הפצוע, איבדו לפני תחילת המשחק את המחליף שלו בבסיס ראשון, ג'ון אולרוד, שהיה נפלא לאורך העונה (280.), כשזה נפצע ברגל. ג'ו טורה עלה עם אל דוקה המנוסה, שמאוד אוהב פלייאוף, הסוקס עם דרק לואו הנפלא.

הפעם האורחים חיכו לאינינג השלישי כדי לעלות ליתרון, כשאיירוד קבע 0:2 עם הום ראן מעל ל-Green Monster. אל דוקה שייט לאורך ארבעה אינינגים, וכמעט יצא מהחמישי, אך ניסיון לדאבל פליי התפספס, והסוקס עלו ליתרון ראשון במשחק – 2:3. מאטסוי פתח את האינינג השישי עם טריפל, ששלח את דרק לואו הביתה, כשבהמשך האינינג ברני וויליאמס ניסה לגנוב בסיס, נפסל, כנראה שלא בצדק, והיאנקיז פספסו הזדמנות לאינינג גדול. רק בדיעבד זה יתברר כמשהו גדול, אך עדיין היתרון חזר לניו יורק – 3:4.

צפו בתקציר גיים 4

הגניבה של העונה

ריברה עלה שוב באינינג השמיני, אותו הוא עבר די בקלות. בתחילת התשיעי מתחיל הסיפור להסתבך. קווין מילאר, ה"אדיוט" הראשי, החל עם Walk, כשמהספסל עלה לרוץ דייב רוברטס הזריז שהגיע במהלך העונה. רוברטס מייד ניסה לגנוב בסיס – והצליח במילימטר. אם הוא פסול – כנראה שכל הכתבה הזאת לא תיכתב. סינגל של ביל מילר השווה את התוצאה – ממשיכים הלאה, פנוויי חזר לחיים. בתחילת האינינג ה-12 החל דייויד "ביג פאפי" אורטיז את מסורת הווינריות שלו, עם 2 ראן הום ראן – אנחנו כבר אחרי 01:00 בלילה, והגרביים כפו משחק חמישי.

היאנקיז עדיין במצב טוב, מובילים 1:3 בסדרה, אך היום פדרו זורק לבוסטון, מה שכמובן נותן לסוקס יתרון מסוים. גם לניו יורק היה אייס, כשמוסינה הנפלא תפס פיקוד. אורטיז המשיך מהיכן שהפסיק במשחק הקודם, ובוסטון ירתה ראשונה במשחק הזה, עם 0:2 כבר באינינג הראשון.

צפו בתקציר גיים 5

עם תחילת האינינג השני, ברני שלח את הכדור הראשון שראה החוצה, וניו יורק צמצמה ל-2:1. עד לאינינג השישי הציגו שני הסטארטרים יכולת נפלאה, אך אז עלה ג'יטר עם בסיסים מלאים, ועם Bases Clearing Triple מרשים קבע 2:4 ליאנקיז, שקרובים קרובים לסגור עניין, בטח עם מוסינה ביכולת כזו.

המסורת של ביג פאפי

אורטיז המשיך עם המסורת, ובתחילת השמיני העיף הום ראן על טום גורדון, וזה רק 4:3. ליאנקיז יש עדיין שישה גרביים לפסול. שוב ריברה הוזעק, חטף את הריצה המשווה שלא באשמתו, ואנחנו הולכים לתשיעי ב-4:4, וממשיכים ל-אקסטרה אינינגס. עד ל-14 לא קרו דברים גדולים, או אז שוב חזר מיסטר אורטיז, ועם סינגל קטן הביא הביתה את הריצה המנצחת – 4:5, הסוקס מורידים ל-3:2, חוזרים לניו יורק.

צפו בתקציר גיים 6

שוב, גם בשלב הזה ליאנקיז היו הרבה סיבות להיות אופטימיים. ההיסטוריה לצידם, הבית שלהם, היתרון שלהם, שני משחקים ביאנקי סטדיום – ניצחון אחד וזה נגמר. אף קבוצה מקצוענית שלא הגיעה מתחום ההוקי לא חזרה מעולם מ-3:0 ל-3:4. המשחק השישי הציג את ג'ון ליבר מהצד הביתי, מול שילינג המדמם שהיה חלש במשחק הקודם שלו בצד שני.

פוסאדה פספס הום ראן במטר באינינג השני, ובוסטון היתה הראשונה ששברה את הקרח, עם סינגל של ג'ייסון וריטק באינינג הרביעי – 0:1 לאורחים. הום ראן של בלהורן המקרטע בהמשך האינינג, שהשופטים כמעט פספסו, קבע 0:4 מהדהד, מזה כבר יהיה קשה לחזור.

ביג פאפי בפוזה אופיינית (צילום: trifectanetworksports.com)

השטות של איירוד

שילינג והקרסול המדמם היה נפלא, הזכיר את שילינג של פעם, ולא נתן לניו יורקרים אפילו פתח של תקווה. ברגע שהוא יצא – הום ראן של ברני באינינג השביעי הוריד ל-4:1, ודאבל של ג'יטר בשמיני קבע 4:2. הר הגעש בברונקס התעורר, אך אז הגיע רגע בלתי נשכח:

בזמן שג'יטר בבסיס שני איירוד חבט כדור חלש, והתנגש בפיצ'ר של בוסטון, ברונסון ארויו. הכדור נפל לארויו מהכפפה, ג'יטר הגיע הביתה והשופטים אישרו את המהלך. אך לאחר תלונה של בוסטון השופטים התכנסו, והחליטו, בצדק, שאיירוד העיף את הכדור מהיד של ארויו, והמהלך בוטל. מהרגעים המביכים ביותר שאיירוד אסף לעצמו במהלך הקריירה, והוא אסף…

צפו בתקציר המשחק השביעי

הכל או כלום

זה נגמר ב-4:2, הולכים למשחק שביעי, ועכשיו, הכל יכול לקרות. השדים והקללות עדיין בצד של ניו יורק, אבל הביטחון כבר עבר צד. והעובדה שהיאנקיז עולים עם קווין בראון בהחלט לא עוזרת. כבר באינינג הראשון בוסטון איימה, כשדיימון נפסל בניסיון להגיע הביתה, ממש על מילימטר. אך בפיץ' הבא העיף, מי אם לא, אורטיז, הום ראן שקבע 0:2, והיאנקי סטדיום דמם.

בוסטון עלתה עם דרק לואו, שקיבל ליינאפ ניו יורקי שאיבד את הביטחון בשלושת המשחקים האחרונים. בראון הסתבך באינינג השני ומילא את הבסיסים, טורה החליט שמספיק, הוריד אותו והעלה עוד אחד שהבטיח שול קיים, חאווייר ואסקס. הפיץ' הראשון שהוא שלח, לג'וני דיימון, יצא מהמגרש – גראנד סלאם, ובוסטון ב-0:6 כבר באינינג השישי. השדים והקללות כבר בדרך לחניון.

הרד סוקס חוגגים אליפות היסטורית (צילום: The Baltimore Sun)

ג'יטר הוריד ל-6:1 באינינג השלישי, ורק האוהדים הנאמנים ביותר קיבלו מעט תקווה, אך בפעם הבאה שוואסקס פגש את דיימון הכדור הלך לאותו המקום – 8:1 בוסטון באינינג הרביעי, זה כבר כנראה יותר מדי. פדרו עלה לאינינג השביעי, ושני דאבלים של מאטסוי וברני נתנו תקווה קטנה ביותר, 8:3. בלהורן השיב מהר עם הום ראן משלו, 3:9, ודממת המחבטים של איירוד ושפילד, שכל כך להטו עד המשחק הרביעי, נמשכה.

זה נגמר עם 3:10, בייב רות' הרים ידיים, ובוסטון המשיכה ל-0:4 בוורלד סירייס, ולזכיה ראשונה באליפות מאז 1918. מאז 2004 ועד היום בוסטון רשמה ארבע אליפויות (2004, 2007, 2013 ו-2018), כשהיאנקיז הסתפקו באליפות בודדת ב-2009. האם הקללה התהפכה?

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. עידו גילרי

    1 מאי 2020 14:27:43

    נהדר יוני. אחת הסדרות המיתולוגיות בהיסטוריה של הליגה ובכלל. מעניין מאד לקבל את זה מהזווית של אוהד יאנקיז שרוף.
    ככה הורגים קללה (עזוב אותך מהוורלד סירייס זה היה פורמלי).

  3. שחר דלאל

    1 מאי 2020 16:03:10

    אגב יוני, יש לי שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן, ואנסה לשאול אותך כי כבר העלית את הנקודה:
    הוורלד סירס המודרני אכן התחיל ב-2004, אך האליפויות הולכות אחורה עד לפחות 1876 (אם נהיה מהמחמירים) אם לא יותר. מדוע הקבוצות הקיימות (ברייבס – שאז היו בוסטון רד סוקס והקבאס – שאז היו הווייט סוקס) לא סופרות אותן כאליפויות רשמיות?

    2. יוני לב ארי

      1 מאי 2020 18:23:02

      בגדול, הגורמים הרשמיים של המייג'ור ליג רואים בכל מה שקרה עד 1903, כשהליגות התאחדו, כ-"פרי-וורלד סירייס", היו שם כל מני שיטות, נניח, בעונה הראשונה קבוצה אחת סיימה עם המאזן הטוב ביותר, אבל רק אחרת ניצחה את כל קבוצות הליגה, ולכן הוחלט על סדרה בין השתיים. יש מקומות שכן סופרים את האליפויות של לפני 1903, אבל ברשמי מרגע תחילת הוורלד סירייס מתחילים לספור. מעכ…….שיו
      (:

    3. ארז

      2 מאי 2020 11:52:31

      אטלנטה ברייבס היו הבוסטון ברייבס ולפני זה בוסטון רד סטוקינגס, לא קשור לרד סוקס שבמקור כונו בוסטון אמריקנס, הקאבס כונו הוויט סטוקינגס ואחרי ששינו את השם הוקמה הוויט סטוקינגס מחדש והם היום הוויט סוקס. וכמו שציינו, זה לא עניין של הקבוצות אלא של הליגה, כל הסיפור של האמריקן והנשיונל היה די מסובך עד תחילת שנות ה10 של המאה הקודמת, ב1903 שוחקה הסירייס הראשונה (בסדרה של הטוב מ9), אבל ב1904 הניו יורק ג׳יאנטס סירבו להתייצב לסידרה, והדבר גרם למנהלי שתי הליגות לשבת ביחד ולהסדיר את הסירייס באופן רשמי, אז אולי בעצם צריך לספור מ1905.

  4. מנחם לס

    1 מאי 2020 17:07:39

    כשקראתי את ההום ראן של באקי דנט נמלאתי אושר. ההרגשה של "HIGH" היתה כזאת אדירה שאני יכול להרגיש אותה עד היום. דווקא 'באקי' עשה זאת? האיש האחרון ביאנקיס שהייתי מצפה זאת ממנו. אבל ה-"HIGH" הוא כלל לא מה שהיה פעם. כי כשהוא עשה זאת זה היה הרבה לפני עונת 2004. וכשאני מרגיש את ה-HIGH העכשווי עם דנט, אני יודע בדיוק מה הולך לקרות בדף הבא. עונת 2004 הזאת גרמה לי את האכזבה, רוגז, וייאוש יותר מכל דבר אחר בספורט לפני או אחרי. גרתי אז כבר בפלורידה, ובד"כ יהודים מניו ניורק שונאים את היאנקיס עוד מימי הדודג'רס בברוקלין. בפלורידה הייתי כמעט תמיד עם יהודים, וכמעט תמיד אחד מאוהדי היאנקיס היחידים. משך 7 שנים אחרי זה הם לא הצליחו לעלות עלי מלבד ב-2007. ב-2011 כבר גרתי בדרום קרולינה, ושם בייסבול הוא משחק לזרים.
    הפוסטים האלה שלך, יוני, שווים זהב. כמה חבל שהבייסבול עדיין לא תפס בישראל. אבל דע לך שישנם כאן כמה אוהדי בייסבול אמיתיים שהם גם בעלי יידע, שאתה ממש מוסיף להם תענוג של ממש ליום ששי (או כל פעם אחרת שאתה כותב!).

    1. ארז

      2 מאי 2020 11:41:11

      יש קצת בייסבול בארץ, אבל בעיקר של אקס-פאטס אמריקנים. יצא לי לצפות בכמה משחקים וזה חביב מאוד רק חבל שאתה יושב עם כל הילדים של השחקנים ואין ממש עם מי לדבר.

  8. ברוך רובין

    1 מאי 2020 20:35:32

    תודה על פוסט אדיר , בייסבול זה לא הכוס תה שלי ואף פעם למרות כל השנים פה לא הצלחתי להתחבר לענף, אבל העברת סיפור אדיר בצורה מופלאה

    1. ארז

      2 מאי 2020 12:14:00

      אולי מבחינת הקריסה של היאנקיז, אבל ממש לא בתולדות הספורט, מה עם The shot heard around the world, ברוקלין דודג׳רס נגד ניו יורק ג׳יאנטס מ51, או היאנקיז-דודג׳רס מ47? מה עם הדיאמונדבאקס נגד היאנקיז ב2001 כשראנדי ג׳ונסון זורק את גיים 3, 6 ו7 לניצחון על ניו יורק חודש אחרי ספט׳ 11? מה עם מטס-קארדינלס 86, שבא אחרי מטס אסטרוס, גם סדרה מדהימה? אני שם את 2004 בעשירייה הראשונה, אולי חמישייה, אבל לא במקום הראשון.

      1. MBK

        2 מאי 2020 15:04:07

        רחוק לי 1951
        היכולת לחזור מפיגור 0-3 ל 4-3
        השנאה בן הקבוצות, זה תרחיש בלתי נתפס
        היו סדרות גדולות בשנים האחרונות, הקאבס מול קליבלנד, טקסס מול סנט לואיס.
        האליפות של קליבלנד על גולדן סטייט לדוגמא, סיפור מדהים. סדרה מזעזעת עם בלו אאוטים(להוציא גיים 7)
        בכל אופן זו בחירה סובייקטיבית

        1. ארז

          2 מאי 2020 19:01:38

          אין ספק שזה סובייקטיבי, כל מה שמוצג פה בהופס הוא סובייקטיבי, אלא אם אתה מציג נתון סטטיסטי, וגם אז הפרשנות היא סובייקטיבית.
          לגבי 1951, באופן אירוני היום זה פחות רחוק מפעם, הנה ככה בחיפוש זריז גיים 7 בסדרה של היאנקיז נגד הברוקלין דודג׳רס 1952, גם אחת הסדרות המרתקות https://www.youtube.com/watch?v=hqZnPQnxO9U ואני בטוח שיש עוד הרבה שמה.

  10. ארז

    2 מאי 2020 12:01:26

    כתוב תאווה לעיניים וללקק את האצבעות, באמת מהנה. כבר דיברנו על קללת הבמבינו לפני איזה שבועיים, אני ממש לא מחזיק מהסיפור שדי הומצא על ידי אוהדי בוסטון כמה עשורים אחרי המקרה (בניגוד לקללת העז נניח). זה פחות קללה ויותר הבעיה שהיאנקיז דרסו את האמריקן הרבה מאוד שנים, חלק מזה בגלל הבייב, והעובדה שעד לפני כמה עשורים להגיע לוורלד סירייס הצריך לנצח את היאנקיז כמה וכמה פעמים בעונה, שלא לדבר על שמאז 1993, היותם של הרד סוקס באותו אזור שם אותם עם היאנקיז באותה דיוויז׳ן, מה שהגדיל את מספר המשחקים ביניהם בעונה ועשה לרד סוקס עוד יותר כאב ראש. אז אני לא קונה את הקללה, ובטח לא כמו שזה מוצג בכותרת, מה היה לרות׳ לקלל את המועדון שהפך אותו לשחקן היקר עד אז, העביר אותו למועדון ששילם לו הון עתק, ובו הוא הפך למגה סטאר עולמי? ואם כבר, the house that babe built זה אומר ״מהכסף שהבייב הכניס לנו בנינו איצטדיון״ לא ״בנינו את האיצטדיון בשבילו״.
    ובמאמר מוסגר, יש סרט מעולה לדעתי ״Fever Pitch" שמתרחש בזמן שהפוסט מדבר עליו, ואפילו במהלך המשחקים עצמם, למי שרוצה קצת להרגיש את מה שהיה אז ולא בא לו לצפות במשחקים שלמים.

      1. ארז

        2 מאי 2020 14:32:09

        מיתוסים תמיד יש ותמיד יהיו. מה שאותי יותר מעניין הוא, כמו שדיברנו בפוסטים קודמים, לבדוק האם ה״קללה״ משפיעה על השחקנים? ידוע שלמשל בslump שחקנים מתפקדים אחרת מבstreak, אז כמה השפעה פסיכולוגית יש לעלות ולשחק במצב שאתה יודע שהמועדון כבר 50 או 80 שנה לא הצליח? אפילו בקטע ההפוך, שאם תצליחו אתה נכנס להיסטוריה יכול לגרום לשחקנים לקבלת החלטות לא נכונות.

        2. יניב ש.

          2 מאי 2020 18:15:35

          הקללה משפיעה, מתעצמת עם השנים, ובמקרי קיצון הופכת לקיר פסיכולוגי של ממש.
          ומכיוון שבייסבול הוא משחק מנטלי מאין כמוהו, קללות מחזיקות מעמד הרבה שנים.

    2. שחר דלאל

      2 מאי 2020 18:30:44

      ארז,
      "הבית שבייב בנה" שינה את המשמעות שלו לאורך השנים, אך הכוונה המקורית היתה בעובדה שעיצבו את האיצטדיון ככה שיתאים לסגנון החבטה של הבייב. באיצטדיון החדש המימדים כבר אחרים…

      1. ארז

        2 מאי 2020 18:56:46

        אני זוכר סיפור אחר, דבר ראשון בנו את האצטדיון בגלל שעד אז הם שיחקו במגרש של הג׳יאנטס ועם ההגעה של רות׳ ועוד כמה הג׳יאנטס הבינו שיש פה מתחרה רצינית, במיוחד שהיאנקיז התחילו להביא יותר אנשים למגרש, ומאחר והבעלים של הג׳יאנטס היה הבעלים של האצטדיון אז היאנקיז קבלו ״צו פינוי״ והחליטו לא להלחם אלא להקים אצטדיון משלהם, לא רחוק משם, יאנקיז סטדיום. זה היה אצטדיון ענק ביחס למה שהיה מקובל, והבעלים היו צריכים להלוות הרבה כסף, שנשאלו מנין להם הבטחון שהם יחזירו את ההשקעה הם ענו ״כי יש לנו את הבייב״. בנוסף, המשחק הראשון באצטדיון החדש נוצח מהום ראן של בייב רות׳. כל זה הביא את אחד העיתונאים שסקרו את היאנקיס לתת את הכותרת ״הבית שבייב רות׳ בנה״ לסיקור המשחק. עם השנים הפך המונח למטבע לשון לציין פרנצ׳ייז פלייר ש״במו ידיו״ בנה את המועדון שהוא שיחק בו. ייתכן שבנו אותו באופן שיתאים לבייב (אם כבר הסטדיום החדש הרבה יותר היה מתאים לזה…), אבל זה לא המובן, ובטח שזה לא המשמעות המקורית.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט