מסע בזמן – בנייתן מחדש של קבוצות גדולות (7א) / המורה להיסטוריה

בנקודת הזמן של אמצע שנות השמונים נסתכל על שני מועדונים הפוכים – פילדלפיה הוותיקה, שהציבה בעבר את שתי מהאלופות הגדולות שראתה הליגה (ב- 1967 עם  ווילט, האל גריר, צ'ט ווקר, בילי קנינגהם, וב- 1983 עם מוזס, הדוקטור, טוני, צ'יקס וג'ונס), ולעומתם – היוטה ג'אז, קבוצת אקספנשן כושלת, שעברה מניו אורלינס ליוטה ברגעה האחרון לפני עונת 1979 כך שלא הספיקה להחליף את השם שלה, ונותרה עם ה'ג'אז' ועם צבעי פסטיבל מארדי גראס (סגול, ירוק, צהוב) על מדיה, למגינת ליבם של המורמונים החסודים ביוטה. שני 'הישגיה' הבולטים של יוטה היו בוויתור על מוזס מאלון ב- 1975 והעברת זכות הבחירה שלה בדראפט 1979, שהסתברה לאחר מעשה כ… מג'יק ג'ונסון. למרות ההבדל בין שתי הקבוצות, ננסה הפעם לחזור אחורה במנהרת הזמן לאמצע שנות השמונים ולאתגר את עצמנו בבנייה מחדש של שתי קבוצות במקביל. משימתנו – לגאול את פילדלפיה משורת השגיאות שעשתה לאחר האליפות של 1983 שקברו אותה במרתף הליגה למשך שנים ארוכות, ולגאול את יוטה מתווית הלוזרית שמלווה אותה.

בקיץ 1984 פילדלפיה עוד התאוששה מהטראומה שחוותה בפלייאוף, כאשר לא הצליחה להגן על האליפות שלה והודחה כבר בסיבוב הראשון  על ידי ניו ג'רזי. לפחות, כך התנחמו אוהדיה, יש לה שתי בחירות דראפט גבוהות, בחירה 5  ובחירה 10, יחד עם הבחירה ה- 22 בדראפט משובח עמוס בכוכבי הנבחרת האולימפית. בבחירה החמישית בחר הג'נרל מנג'ר פט וויליאמס בפורוורד העגלגל מאובורן, צ'ארלס בארקלי. בבחירה העשירית התלבט וויליאמס בין הרכז של הנבחרת האולימפית, לאוד ווד, הרכז האלמוני של גונזגה ג'ון סטוקטון, לבין הפורוורד-סנטר הענק ממישיגן סטייט, קווין וויליס, בעשר ההכרעה נפלה על האחרון. בבחירה ה- 22 שלה בחרה פילדלפיה בסמול פורוורד האגרסיבי ג'רום קרסי כמחליף לדוקטור ג'יי המתבגר.

במקביל, יוטה, בבחירה ה- 16 שלה בחרה ברכז ג'ון סטוקטון, לאכזבת אוהדיה שלא הבינו מי האיש הזה ובאיזה ענף ספורט הוא משתתף. מצד שני, היות ומקבל ההחלטות ביוטה היה המאמן והג'נרל מנג'ר פרנק ליידן, במשקל 150 קילו  שהמוטו שלו היה 'אני לא עושה ספורט כי אני רוצה להיות חולה כשאני אמות" – היו שהטילו ספק בשיקול דעתו.

בארקלי השתלב יפה בפילדלפיה, ירד במשקל וקיבל הדרכה צמודה ממוזס מאלון. הוא נבחר לחמישיה הראשונה של הרוקי'ס עם 14 נק' ו- 10 ריב' למשחק. וויליס, עם 8 נק' ו- 6 ריב' כמחליף של מוזס ושל בארקלי, נראה היה גם הוא כרכישה טובה. פילדלפיה הגיעה ל- 54 ניצחונות, והעפילה לגמר המזרח, שם נוצחה על ידי בוסטון, שעלתה לגמר. יוטה, במקביל, בזכות ההגנה של שחקן ההגנה של העונה מארק איטון עם 5.6 חסימות למשחק, הגיעה גם היא לפלייאוף, אך הפסידה בסיבוב הראשון לפיניקס.

בדראפט של 1985 פילדלפיה, עם הבחירה ה- 21, ה- 33 וה- 44 בחרה את טרי פורטר, טיירון קורבין וג'רלד ווילקינס. רוב הפרשנים העריכו ששחקנים אלו לא יעזרו לפילדלפיה בטווח הקצר, אך יתכן ויגישו לה עזרה בהמשך הרחוק: חלק מהפרשנים הטילו ספק בשיקול דעתו של הג'נרל מנג'ר פט וויליאמס, שלא החליט מה מטרות הקבוצה.  יוטה, עם הבחירה ה- 13 וה- 37, בחרה שני פורוורדים חזקים ויעילים, קארל מאלון מלואיזיאנה טק, והוט רוד וויליאמס, שהצטרפו לקבוצה של דאנטלי (30 נק' למשחק), איטון, גריפית', ות'ארל ביילי.

בעונת 1985-6 שתי הקבוצות חשו שיש להם שילוב טוב ויעיל בין מבוגרים מנוסים לבין צעירים אנרגטיים. בארקלי הפך לשחקן של 22 נק' ו- 13 ריב', ויחד עם הוותיקים המצויינים, צ'יקס, טוני, דוקטור ג'יי ומוזס מאלון פילדלפיה ניצחה 56 משחקים. אך הפסידה בסיבוב השני מול מילווקי. יוטה, מצדה, למרות ההצטיינות של הרוקי קארל מאלון, בקושי עלתה לפלייאוף,  ואיש לא הופתע כאשר יוסטון ניצחה אותה בסיבוב הראשון בפלייאוף 1-3, בדרכה לגמר הנ.ב.א. מול בוסטון.

בקיץ 1986 עמדו בפני פילדלפיה צרות של עשירים: בעקבות טרייד עם הקליפרס 7 שנים קודם לכן עבור ג'ו בריאנט (שחקן נחמד, אבל עם טעם נוראי בבחירת שמות לילדיו – מי קורה לבן שלו על שם מנה במסעדה יפנית?), בחירת הדראפט הראשונה הייתה בידיהם. המועמד הטבעי בדראפט היה הסנטר של צפון קרולינה, ברד דוהארטי – גבוה, חכם, ויעיל. אבל הדעות בהנהלת הקבוצה היו חלוקות – היו שסברו כי הוא רך מדי בכדי להתמודד עם מפלצות הצבע בנ.ב.א.. בעיה אחרת הייתה מה לעשות עם מוזס מאלון. מוזס, שהוביל אותם לארץ המובטחת בסך הכל שנתיים קודם לכן, רצה שכר גבוה יותר, ונחשב כשחקן שמאט את קצב המשחק וחוסם את הצבע עבור בארקלי ודוקטור ג'יי. מצד שני הוא עדיין היה סקורר, ריבאונדר וחוסם מעולה, עם שלושה תארי MVP בשש שנים האחרונות. האם לבחור בדוהארטי ולהשאיר את מאלון ולשחק עמם כתאומי מגדל? האם להעביר את אחד מהם בטרייד? האם לבחור בדוהארטי ושהוא ישב על הספסל ובהדרגה ייכנס לנעליו של מאלון?  מה לעשות עם הבחירה ה- 21 והבחירה ה- 44? האם לבנות קבוצה צעירה סביב בארקלי, וויליס, קרסי, ווילקינס, קורבין ופורטר, או לנסות ולהשיג שחקנים מנוסים שיחד עם צ'יקס, ת'ריט וטוני יתנו לדוקטור הזדמנות אחרונה לטבעת אליפות בעונת הפרישה שלו?

להרולד כץ, הבעלים של פילדלפיה, ולמנכ"ל פט וויליאמס הייתה תכנית מתוחכמת בכדי לרקוד על כל החתונות, תוך כדי אכילת העוגה והשארתה שלמה באחיזת המקל משני קצותיו מבלי לצאת קרח מכאן ומכאן: העברת מוזס מאלון וטיירון קורבין לוושינגטון תמורת הסנטר האול-סטאר רולנד והפורוורד קליף רובינסון (שקלע בעונה הקודמת 19 נק' עם 10 ריב'), והעברת הבחירה הראשונה לקליבלנד תמורת רוי הינסון המצוין ו- 800 אלף דולר.  הקבוצה תוכל להתמודד כאן ועכשו סביב שחקנים המשלימים בצורה מושלמת את כוכביה. איזו עסקה נהדרת.  

בלילה לפני הדראפט ישבו כץ ו-וויליאמס במסעדה צרפתית משובחת בפילדלפיה, ועברו על כל הניירת לקראת סגירת העסקאות, וגמרו שני בקבוקי יין יקרים בחגיגה מוקדמת. לפתע כץ, שיכור למחצה, אמר: "עצור רגע, איזה קטע, הנה אחיין שלי, שמעון בירנבוים. חמוד כזה. רופא מומחה. אני רוצה להגיד לו שלום"" בירנבוים, בחור צנום וממושקף קשות, מצא את עצמו מחובק על ידי דודו המשהק והמדבר בקול רם מדי. "בוא, בוא, שימע'לה, בוא. מה שלומך? אתה רופא, נכון?" "לומד וטרינריה במכללה ברומניה" תיקן בירנבוים, מבוהל קלות.  "לא משנה, אותו דבר. בוא תסתכל רגע על התיק הרפואי של רולנד. הכוכב הגדול שיביא אליפות לעיר הזאת. תביע דעה של רופא מומחה". "סטודנט שנה א', לוטרינריה" תיקן בירנבוים המבועת, בעוד דודו דוחף לו ערימת דפים לתוך הפנים. כמה דקות לאחר מכן הרולד כץ הרים טלפון לוושינגטון וביטל את העסקה. מסתבר שבירנבוים עידכן את הדוד שלו שלבנות פרנצ'ייז על זוג רגליים שנשברו שוב ושוב  ולא שיחקו כמעט שנתיים, יתכן ואיננו בגדר מהלך מחוכם. פילדלפיה ניצלה. בירנבוים קיבל קינוח חינם במסעדה צרפתית משובחת.

ביום הדראפט פילדלפיה בחרה בבראד דוהארטי, והגיעה לעסקה עם דטרויט. בהתחלה דטרויט הציעה עסקה של ליימביר, ויני ג'ונסון ובחירת הדראפט ה- 11 תמורת הסנטר הטוב בליגה, אך פט וויליאמס שינה את העסקה לרוקי ג'ו דומארס והקלע הוותיק ויני ג'ונסון תמורת מאלון ואנדרו טוני (המשתקם מפציעה). בבחירה ה- 21 בחר וויליאמס רכז בשם נייט מקמילן, ואת הבחירה ה- 44 הוא החליף, יחד עם הבחירה בסיבוב השני ב- 1987, תמורת הבחירה ה- 32, בה בחר בסנטר רחב ממדים (בארקלי היה מאושר, 'אני כבר לא הכי שמן בקבוצה!') בשם קווין דקוורת'. העיתונות בפילדלפיה נזפה בפט וויליאמס – למה לוותר על מוזס מאלון? למה להעמיס כל כך הרבה צעירים בקבוצה שרוצה לנצח פה ועכשו?! למה ללכת על דומארס, גארד צעיר שקלע רק 9 נקודות למשחק? אבל וויליאמס הרגיש בטוח בהחלטותיו. כץ סמך עליו לגמרי. הוא גם אמר שהוא ידאג שמישהו יחסל אותו אם המהלכים הללו יכשלו. בעיסקה  נוספת הוא שלח את הצעירים קורבין ו-ווילקינס תמורת הסווינגמן אדי ג'ונסון מסקרמנטו קינגס, בכדי להוסיף מעט ניסיון לקבוצה.

קחו אותי

ביוטה,  פרנק ליידן קץ בהתמודדות הבלתי-נגמרת עם הסקורר המעולה, אדריאן דאנטלי (ממוצע קריירה, נכון לאותה העת, 26 נק' למשחק). במהלך העונה הקודמת, כאשר ליידן התעמר ברוקי קארל מאלון, דאנטלי הגן עליו. וויכוחים על ענייני חוזה ועלבונות הדדיים הפכו את דאנטלי למועמד לטרייד בדרך לקבוצה החמישית שלו ב- 10 עונות. טרייד עם דטרויט תמורת קלי טריפוקה נפל ברגע האחרון, והוא נשלח לאינדיאנה תמורת הסנטר הרב וויליאמס. בבחירה ה- 15 בדראפט היא בחרה בגארד בעל יד הזהב, דל קרי.

לעונת 1986-7, עונת הפרידה מדוקטור ג'יי, כוכבה הגדול, עלתה פילדלפיה בתקווה שהיא תוכל לשלח אותו לדרכו בצורה מכובדת. החמישייה כללה את האול-סטאר מוריס צ'יקס, ויני ג'ונסון, הדוקטור, צ'רלס בארקלי, ובראד דוהארטי. על הספסל ישבו אדי ג'ונסון כבייביסיטר על  הצעירים – פורטר, מקמילן, דומארס, קרסי, וויליס ודקוורת'. בראיון טרום-עונה צ'יקס התבדח ואמר שהוא חושש שההוצאות על חיתולים  יכבידו על התקציב הקבוצתי.

פילדלפיה התחילה את העונה באיטיות, וסביב דצמבר עוד הייתה סביב 50% הצלחה. אבל לאט לאט הקבוצה הלכה והתגבשה. המנהיגות האצילית של הדוקטור ושל צ'יקס, הכאריזמה האקצנטרית של בארקלי, ההצטיינות של דוהארטי שנבחר להיות רוקי השנה, הקליעה המשובחת שסיפקו פורטר, ויני ג'ונסון, דומארס ואדי ג'ונסון, לצד האגרסיביות של קרסי, דקוורת' ו-וויליס, הפכו את פילדלפיה להפתעה נעימה. היא הגיעה לרקורד יפה של 26-56, כאשר דוקטור ג'יי, שזכה למופעי פרידה מרגשים בכל אולם ברחבי הליגה, נותן עונה מצוינת, והוא, צ'יקס ובארקלי נבחרו לאול-סטאר. יוטה, לעומת זאת,  הגיעה לרקורד בינוני של 37-45, עם החמישיה של ריקי גרין, דרל גריפית', ת'רל ביילי, קארל מאלון ומארק איטון, כאשר על ספסל סטוקטון, האנסן, קרי, הרב וויליאמס,  ו-איוורוני.

בסיבוב הראשון בפלייאוף ניצחה יוטה את גולדן סטייט, ובסיבוב השני הובסה על ידי הלייקרס 4-0. במזרח, פילדלפיה ניצחה בקלות את אינדיאנה (למרות תצוגה מרשימה של דאנטלי). בסיבוב השני התרחשה סדרה קצרה מול אטלנטה, כאשר דומיניק ווילקינס והדוקטור מספקים מאבק ראש-בראש מרהיב של הטבעות וסלים וירטואוזים. דוהארטי ובארקלי חגגו בצבע של אטלנטה והובילו את פילדלפיה לניצחון 1-4. בגמר המזרח המתינה להם יריבה מוכרת ומאיימת – האלופה, בוסטון, פייבוריטית ברורה. בוסטון ניצחה בשני המשחקים הראשונים בבוסטון, כאשר הדוקטור וצ'יקס מתפקדים בצורה טובה, אבל יתר הצעירים מסתובבים הלומים ומבולבלים. שיחת מוטיבציה דרמטית של הדוקטור לפני העליה למגרש למשחק השלישי הפכה כבר לקלסיקה – "העזו להיות גדולים! העזו להאמין! עמוק בתוך לבכם יש מכרה זהב – העזו להושיט ידכם ולקחת ממנו מלוא החופן! תשאפו אל השמיים התכולים, אל שיאים שלא ידעתם על קיומם!" שחקני פילדלפיה נראו נרגשים ומרוממים, אם כי בארקלי איחר לעלות למגרש מכיוון שישב עם מילון בחדר ההלבשה בכדי להבין את מרבית הנאום המרגש. פילי יצאה כמו מלועו של תותח. בארקלי כתש את מקהייל, דוהארטי גרם לפאריש להיראות סנטר העבר, וצ'יקס חדר שוב ושוב. דומארס, שהשתלב בחמישיה במהלך הפלייאוף, סיפק הגנה מעולה, ויחד עם פורטר ומקמילן התישו את איינג' ודי. ג'יי. . אמנם בירד קלע 37 נקודות, אבל המשחק הסתיים בניצחון ענק של פילדלפיה. בשני המשחקים הבאים הדוקטור אמנם החטיא זריקות רבות, ודוהארטי הסתבך בבעיית עבירות, אבל וויליס ובארקלי כיכבו והובילו את פילדלפיה לניצחונות קלים. במשחק השישי בוסטון הובילה במחצית בהפרש ניכר, אבל במחצית השנייה נפלה מהרגליים, ובארקלי, עם 33 נקודות ו- 22 ריבאונדים חתם את הניצחון בהטבעה מרושעת על הראש של פאריש שאושפז עם זעזוע מוח. פילדלפיה חוזרת לגמר אחרי 4 עונות. מהעבר השני המתינה להם היריבה הקבועה – הלייקרס.

במשחקים הראשונים מג'יק היה במיטבו, כאשר הגארדים הנמוכים של פילדלפיה מתקשים להתמודד עמו בתחילה. לעומת זאת, סקוט נסגר בצורה יעילה על ידי ויני ג'ונסון ודומארס. קארים ניסה להתמודד עם דוהארטי, וויליס ודקוורת', אך כבר אחרי הרבע הראשון נראה מותש לחלוטין. וורת'י אמנם קלע ביעילות, אבל לא הצליח לעצור בהגנה את האגרסיביות של קרסי ובארקלי. אחרי שוויון 1-1 פילדלפיה הצליחה לנצח את שני המשחקים הבאים – הדוקטור נתן הופעת וינטג' נהדרת, עם 65 נקודות בשני המשחקים, חטיפה מכרעת בדקה האחרונה של משחק 4, והטבעה מדהימה מקו העונשין להכרעת המשחק. בארקלי שלט בריבאונד עם 15.8 ריב' לאורך הסדרה. דוהארטי אמנם החטיא הרבה, אבל סיפק הגנה יעילה על קארים. במשחק השישי פילדלפיה נראתה במיטבה. היא הובילה במחצית הראשונה ב- 17 נקודות, כאשר דומארס, ויני ג'ונסון ואדי ג'ונסון קלעו ביחד 10 שלשות, ו-וויליס כבר עם 10 ריב'. אבל במחצית השניה מג'יק וג'אבר כמו התעורר ונלחמו כדוב שכול או כאריה עם אולקוס. סל של וורת'י בתחילת הרבע הרביעי העביר את היתרון ללייקרס שהלכו והרחיבו אותו בדקות הבאות. הסדרה נראתה כהולכת למשחק שביעי. כאן הדוקטור ביקש פסק זמן ונשא נאום נוסף, ובו קטעים מהמלך ליר לשייקספיר ומהאיליאדה של הומרוס. בחמש הדקות הבאות נראה היה שחזרנו לשנות השבעים – הדוקטור ריחף כמו פרפר ועקץ כמו עקרב בשורה של סלים וירטואוזים. בדקה האחרונה ריוורס ליי-אפ שלו מול ג'אבר החזירה את היתרון לפילדלפיה – וחסימה של בארקלי על הוק-שוט של מג'יק – הכדור נהדף עד לשורה האחרונה באולם. פילדלפיה שוב אלופה. הצעירים רקדו בטירוף סביב הדוקטור המאושר, בעוד שחקני הלייקרס באים לברך אותו, נרגשים. דוקטור ג'יי, דומע אך מחוייך, התראיין כשהוא אוחז את גביע השחקן המצטיין והגביע האליפות "אני מאושר. מאושר בשבילי. מאושר בשביל העיר הזאת, אני עוזב, אך אני מותיר אחריי קבוצה שעוד תגרום אושר רב לאוהדים הנפלאים הללו. בראד, צ'אק, ג'ו, ג'רום, קוו, – הם עוד יעשו כאן דברים של תהילה, כמו תהילה לדוד, ארוממך אלוהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד" המראיין המתין בסבלנות עד שהדוק סיים נאום שהורכב משלושה פרקי תהילים וארבעה שירי הייקו מפרי עטו של הכוכב הפורש. הרולד כץ חיבק את פט וויליאמס, אך לחש באוזנו " זה לא נגמר. אם משהו ישתבש אני מבטיח לך שאחסל אותך". בירנבוים, שסיים את השנה השנייה בלימודי וטרינריה ברומניה, הופתע לקבל חבילת הרשיי'ס מהדוד שלו.

בליל הדראפט 1987, פילדלפיה (המוצפת צעירים) העבירה את בחירת הדראפט לדאלאס תמורת בחירת דראפט מוגנת בדראפט 1994. ליוטה הייתה את הבחירה ה- 15 בדראפט. היא שלחה אותה, יחד עם הגארד הוותיק דרל גריפית' לאינדיאנה תמורת הבחירה ה- 11, ובו בחרה גארד דקיק  מ- UCLA, בשם רג'י מילר. את מקומו של גריפית' בחמישייה היה אמור לתפוס דל קרי. ביום הדראפט ישבו דל קרי וקארל מאלון בפאב ביוטה לצפות בדראפט  בטלוויזיה. מאלון ראה שדל קרי לא מרוכז בכלל, הוא שאל אותו מה קורה. " זה לא כדורסל, בנאדם, זה לא הרוקי הזה שינסה לתפוס לי את המקום או משהו כזה – אני לא דואג, הוא לא נראה לי יחזיק בליגה יותר מיומיים עם התת-משקל שלו. זאת סוניה. היא חופרת לי על חתונה, היא רוצה להיכנס להריון – ומה אני אגיד לך – זה לא מרגיש לי נכון". אחרי לילה של שתייה משותפת ועצות חבריות מקארל, דל קרי הודיע לסוניה, חברתו מאז ימי הקולג', שהם נפרדים.

בתחילת הקיץ  יוטה בחרה לקדם את סטוקטון לחמישייה הפותחת על חשבון ריקי גרין הוותיק: לתחילת העונה היא עלתה עם ההרכב הבא:

סטוקטון, קרי, ביילי, מאלון, איטון, ועל הספסל, גרין, רג'י מילר, האנסן, איוורוני, הוט רוד וויליאמס, הרב וויליאמס.

סטוקטון הוכיח את עצמו כרכז מצויין, ושיתוף הפעולה בינו לבין קארל מאלון, לצד הקליעה מבחוץ של קרי, ביילי, ומילר, דחף את יוטה לעונה ראשונה של 50 ניצחונות.  קארל מאלון נבחר לראשונה לאולסטאר. בסיבוב הראשון התמודדה יוטה עם גולדן סטייט שנוצחה בסוויפ 3-0. בסיבוב השני ציפתה סאן אנטוניו הצעירה  והמפתיעה של קווין ג'ונסון, אלווין רוברטסון ודריק מקקי. כאשר מאלון קולע 34.3 נק' למשחק, הסדרה הסתיימה בניצחון 1-4. בגמר המערב ציפתה הלייקרס. הייתה זו סידרה מרתקת, כאשר איטון מקשה מאוד על ג'אבר, והזריזות של סטוקטון מאתגרת את מג'יק. גרין, רמביס ומייקל תומפסון היקשו מאוד על קארל מאלון. רק במשחק השישי, בזכות תצוגת תכלית של וורת'י, הסתיימה הסדרה. השחקנים נפרדו זה מזה בחיבוקים בסוף המשחק, כששחקני הג'אז מאחלים ללייקרס הצלחה בגמר. מייקל תומפסון החליף חיבוק עם דל קרי ושאל: 'תגיד לי, מה המצב איתך ועם סוניה? לא חוזרים להיות ביחד? מאז שנפרדתם התחלתי לחשוב עליי ועל ג'ולי. וואלה, לא יודע אם זה הולך כמו שצריך, היא רוצה עכשו עוד ילד וממש לא מתאים לי". השניים קבוע לשבת על כוס בירה אחרי הגמר. 

בצד השני של היבשת, פילדלפיה גילתה שהחיים בלי הדוק הם קשים למדיי. בארקלי ניסה לקחת על עצמו את נטל המנהיגות, אבל חוסר הניסיון של הצעירים, לצד עייפות של צ'יקס ו-ויני ג'ונסון, באו לידי ביטוי בעונה בינונית של 48 ניצחונות. הטרייד השנוי במחלוקת  באמצע העונה, בו הועבר הגבוה המצוין קווין וויליס תמורת הסקנד-גארד המאכזב של גולדן סטייט, כריס מאלין, לא עזר. העונה הסתיימה בהדחה בסיבוב השני של הפלייאוף בידי שיקגו והMVP הטרי, מייקל ג'ורדן. בגמר, בין מילווקי ללייקרס ניצחה האחרונה 1-4.

בדראפט של 1988 פילדלפיה עשתה עוד טרייד שנוי במחלוקת כאשר העבירה את הרכז האול-סטאר שלה, מוריס צ'יקס לוושינגטון תמורת בחירת דראפט 12 (בה בחרה בסווינגמן מסנטרל מישיגן, דן מארלי). לאחר שמאלין עבר טיפול לגמילה מאלכוהול, מאושש מחזרתו לחוף המזרחי בו גדל, ומשובץ לעמדת הסמול-פורוורד המתאימה לו יותר, הוא היה נראה מצוין במחנה האימונים. יוטה, מצדה, בחרה בבחירה ה- 19 ברכז רוד סטריקלנד. לעונת 1988-9 עלו שתי הקבוצות בהרכבים הבאים:

פילדלפיה: מקמילן, דומארס, מאלין, בארקלי, דוהארטי, פורטר, ו. ג'ונסון, א. ג'ונסון, מארלי, קרסי, דקוורת'.

יוטה: סטוקטון, מילר, ביילי, מאלון, איטון, סטריקלנד, קרי, האנסן, איוורוני, הוט-רוד וויליאמס, הרב וויליאמס.

לכתו של צ'יקס איפשר לשני הרכזים הצעירים, מקמילן ופורטר, לבוא לידי ביטוי, כשהם מוכיחים את עצמם כמנהלי משחק יעילים ושחקני הגנה מעולים. מארלי נבחר לחמישיית הרוקי'ס עם משחק הגנה בלתי מתפשר, ומאלין נבחר לשחק המשתפר של העונה עם 21.3 נק' למשחק באחוזים מצויינים. בארקלי, דומארס  ודוהארטי נבחרו לאול סטאר, ופילדלפיה סיימה את העונה במאזן  28-54. יוטה המשיכה במגמת ההשתפרות שלה, בהנהגת סטוקטון, מלך האסיסטים, וקארל מאלון, מלך הסלים וה- MVP של העונה הסדירה, בדרך ל- 56 ניצחונות. סטריקלנד וקרי נחשבים לקו האחורי המחליף הטוב בליגה, והאחים וויליאמס מהספסל נותנים הגנה וריבאונד. יוטה סיימה עם מאזן של 56 ניצחונות.. הפלייאוף, עם זאת, הסתיים באכזבה עבור שתי הקבוצות. פילדלפיה ניצחה אמנם את דטרויט הקשוחה עם תומאס, מקדניאל ומוזס מאלון, אך בסיבוב השני הודחה בידי הניקס, שהשילוב בין דרקסלר, הוראס גרנט ויואינג הוכיח את עצמו כיותר מדי. בצד השני, יוטה ניצחה בקלות את פורטלנד של פרייס, פרסון וקרטרייט, אך הודחה בסוויפ מתסכל מול דנוור של אינגליש, ליוור  וצ'יימברס. בגמר הלייקרס סיפקו מתנת פרידה מרגשת משלהם לכוכבם העוזב, וניצחון את הניקס 1-4, כאשר ג'אבר עוזב כמנצח.

יוטה, נחושה לערוך כמה שינויים, ערכה טרייד עם דאלאס, כאשר העבירה אליה את הסנטר הרב וויליאמס תמורת הפורוורד הגרמני מקצה הספסל דטלף שרמפף. בבחירה ה- 24 בחרה יוטה בסנטר היוגוסלבי, ולאדה דיבאץ', ותמורת ת'ארל ביילי היא קיבלה שתי בחירות סיבוב שני מסיאטל, כאשר באחת מהן היא בחרה בקליף רובינסון מקונטיקט. פילדלפיה, בבחירה ה- 20 בחרה בסווינגמן האטרקטיבי, בלו אדוארדס.

blue note

לעונת 1989-90 עלתה פילדלפיה עם ההרכב הבא:

מקמילן, דומארס, מאלין, בארקלי, דוהארטי, פורטר, מארלי, ו. ג'ונסון, א. ג'ונסון, אדוארדס, קרסי, דקוורת',

יוטה עלתה עם: סטוקטון, מילר, שרמפף, מאלון, איטון, סטריקלנד, קרי, האנסן, ק. רובינסון, וויליאמס, דיבאץ',

פילדלפיה הציגה יכולת מצוינת בהגנה ובהתקפה, וביססה את מעמדה כקבוצה הטובה במזרח, כאשר מאלין, בארקלי ודוהארטי נבחרים לאולסטאר. יוטה, מצדה, הציגה ספסל מצויין, ושרמפף הוכיח את עצמו כשחקן חמישייה מוצלח לאחר כמה עונות של ריקבון מתקדם בקצה הספסל של דאלאס. סטוקטון, מילר ומאלון נבחרו לאול סטאר. בסיום העונה יוטה סיימה עם מאזן של 58 ניצחונות, ואילו פילדלפיה סיימה עם 60 ניצחונות, ובארקלי נבחר ל- MVP. בסיבוב הראשון במערב הדיחה יוטה בקלות את סן אנטוניו של קווין ג'ונסון ומקקי, בסיבוב השני התפתחה סדרה מצוינת מול הלייקרס:  הטרייד של העברת וורת'י, סקוט וגרין תמורת אולג'ואן הוכיח את עצמו והראה שהלייקרס לא התכוונו להישאר ללא מחליף ראוי לקארים. אך יוטה שילחה עוד ועוד שחקנים טריים להתיש את שני הכוכבים של ל.א., בעוד שקארל מאלון קולע ללא הפסקה מול היעדר שחקני הספסל של היריבה. במשחק החמישי האקס-פקטור היה הרוקי דיבאץ' שעלה מהספסל של יוטה וקלע 15 נקודות, כולל שלשה מכרעת בדקה אחרונה של ההארכה, ונתן ליוטה יתרון 2-3 בסדרה. במשחק השישי הלייקרס כבר היו מותשים, קופר לא הצליח לרדוף אחרי מילר הזריז בחסימות האינסופיות, מג'יק סובב את הקרסול, ויוטה ברחה לניצחון בהפרש 18 נקודות. בגמר המערב ניצבה מולם פיניקס עם רוקי השנה, דיויד רובינסון. הציפייה לרובינסון במשך שנתיים ששירת בצי הוכיחה את עצמה, ופיניקס של מארק ג'קסון וג'ף הורנאסק השתפרה פלאים בהנהגתו, יחד עם הרוקי הנוסף גלן רייס, ובאק וויליאמס שהגיע מהנטס. רג'י מילר נתן סדרה מעולה עם 24.2 נק', וקליף רובינסון והוט רוד וויליאמס סיפקו הגנה טובה בצבע, אך דווקא הכוכבים, סטוקטון ומאלון איכזבו, ופיניקס ניצחה בסדרה 2-4. במזרח, פילדלפיה עברה ללא קושי את מילווקי הפצועה, ניצחה את ניו יורק במשחק השביעי, כשדוהארטי מתגבר על פציעה בכדי להתמודד מצויין עם יואינג, ובארקלי מביס את הוראס גרנט במאבקים בצבע. דומארס ומארלי אימללו את דרקסלר במשחק השישי והשביעי, ובארקלי, עם סל ניצחון יפה בשניות האחרונות קבע – פילדלפיה סוף סוף חוזרת לגמר.

בגמר דוהארטי הוכיח את עצמו שוב ככוכב, כאשר התמודד בצורה טובה עם רוקי השנה, דיויד רובינסון. מאלין להט לאורך הסדרה כשהוא קולע 23.2 נק', ודומארס, מקמילן ופורטר הגבילו מאוד את מארק ג'קסון. למרות הבלחות של גלן רייס, שקלע במשחק השלישי 34 נק', ושל רובינסון שהשיג טריפל דאבל מרשים במשחק הרביעי, היה זה צ'ארלס בארקלי ששלט בסדרה עם 28.3 נק' ו- 15.7 ריב'. כאשר דיוויד שטרן העניק לו את גביע השחקן המצטיין לסדרת הגמר, בארקלי החל מייבב. " זה שלי, זה שלי. אני עבדתי כל כך קשה, אני כל כך אוהב את העיר הזאת, את הקבוצה הזאת. תודה למוזס שלימד אותי כל כך הרבה. תודה לדוק על כל מה שקיבלתי ממנו. לבובי, למוריס, לאנדרו – לכל הוותיקים. אני עכשו בנעליים שלהם מוביל את הפרנצ'ייז הזה. זה לא יאומן" פרץ בארקלי בבכי מטלטל, בעודו מחבק את שטרן ההמום ומנשק אותו על שפתיו.

המשך יבוא….(מחר)

לפוסט הזה יש 14 תגובות

    1. תודה… קפץ לי כשגיליתי שדל קרי עבר לכמה דקות ביוטה לפני שהגיע לקליבלנד (ואז נולד סטף) לפני שהגיע לשארלוט שם עשה את עיקר הקריירה שלו. 'מה היה קורה אילו' עם השלכות של שלושים שנה קדימה…

  1. זה מדליק. אבל – במערב לא התעלמת מלייקרס בסיפור, אבל במזרח נראה שלאחר 87 שכחת את בוסטון כשהיא עדיין בשנים הכי טובות שלה, כאשר בהסטוריה החילופית לא באמת פגעת בהרכב שלה. אז כל המופלאים שם, הקו הקדמי הכי טוב אוור, ומלבד התיאור שלך בגמר 87 – זהו? נעלמה בשנתיים הבאות?

    1. תודה. לא שכחתי… ב- 88 הם הגיעו בקושי רב לגמר כשמקהייל עם רגל שבורה. בחרתי לתת למילווקי לעלות לגמר על שחבונם (זה סביר) ב- 89 בירד היה פצוע והם בקושי הגיעו לפלייאוף, וב- 90-91 הם כבר דעכו בעצמם. לא עשיתי להם כלום, באמת. נשבע לך.

    1. ממליץ לך להחליט שהתיאור כאן הוא האמיתי. יותר בריא. כל הקטע הזה של אמת היסטורית וכל זה הוא פאסה לגמרי. מבטיח שלא תתחרט

  2. ישנם רבים וטובים הבוחרים בפילךדלפיה 1983 כאחת הקבוצות הגדולות. בכלל, שנות ה-80 היו טובות לפילדלפיה. אבל אז בארקלי עזב, מוזס מלון עזב וכל העסק התפרק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט