עבור כל אוהד כדורסל בשנות ה-90 בארץ הסיפור של ריצ'י דומאס הוא בכלל לא סיפור NBA. עם פני חתול ותנועות חתוליות לא פחות הוא הלהיב והצית כאן את הדמיון לעונה אחת באולם הפחים בחולון. בהרבה מובנים אבל יש קווים משותפים בין המהירות בה הוא הופיע כמו מטאור (או כמו טיל סקאד) בשמי הכדורסל שלנו ושמי הליגה הטובה בעולם והמהירות שבא הוא נעלם מהם.
הסיפור של דומאס אינו יוצא דופן ולמרבה הצער חוזר על עצמו יותר מדי פעמים. סיפור של כישרון גדול עם אופי בעייתי ובעיות התמכרות. ריצ'ארד דומאס ג'וניור נולד ב1969 בטולסה שבאוקלהומה לריץ' סניור שגם לו היה חלום כדורסל מקצועני שלא ממש התגשם. האב אמנם שיחק חמש דקות אנונימיות ואף קלע סל בודד ב-ABA במדי היוסטון מאבריקס (כן זו לא טעות) אבל קשה לקרוא לזה קריירה.
ריצ'י ג'וניור גדל לתוך מציאות של סמים ואלכוהול אבל כישרון לא היה חסר לו. כך קיבל מלגה לאוניברסיטת אוקלהומה סטייט וכבר בעונתו הראשונה כפרשמן הוביל את הקבוצה בנקודות לפני ג'ון סטארקס. זה שהיה בשנתו היחידה במכללה ונדרש לעבוד הרבה יותר קשה ממנו כדי לזכות במלגה. למרות היכולת המרשימה בעיות המשמעת והחיבה של דומאס לגראס לא פסקו ולאוניברסיטה נמאס בשלב מסוים ובשנתו השלישית קיבל את הבעיטה החוצה.
זה הוביל את דומאס לחפש את מזלו מחוץ לגבולות המולדת. לכדורסל שלנו לא ממש הפריעו באותן שנים בעיות מחוץ למגרש. כל עוד אתה ייודע לשחק – התקבלת. ודומאס ידע לשחק או בעיקר לעופף. האופי הרגוע של אפי בירנבויים והמזג השקט של ארל וויליאמס הותיק יחד עם קהל הקונצרטים של הפועל בהיכל בחולון היו בדיוק החממה התומכת והמחבקת שלה דומאס היה זקוק. אהה כן כמעט שכחנו הייתה גם מלחמת המפרץ ברקע (תודה לך סדאם) וסקאדים על גוש דן מה שהוביל לא מעט זרים לעזוב אבל לא את דומאס.
יחד עם הצוות הישראלי של ישראל אלימלך האגדי, ניב בוגין והאחים בלול לצד המתאזרחים טרי פייר וג'ונתן דלזל הקבוצה הייתה גבוה בטבלה רוב העונה כשדומאס הצבעוני מטביע ומרחף מעל הרבה ראשים. אבל הפסד במחזור הסיום להפועל ירושלים בקרב ראש בראש על הפלייאוף השאיר את החולונים בחוץ. העונה הטובה בארץ הספיקה לדומאס כדי לגרום לסאנס להמר עליו בדראפט של 1991 עם הבחירה ה-46 . אנחנו נשארנו כאן עם הזכרונות.
אם לרגע חשבתם ששנה מקצוענית ברחבי העולם לימדה את גיבורנו משהו על מקצוענות, אז חשבו שנית. עוד לפני שהספיק לדרוך שניה אחת על מגרשי ה-NBA דומאס נכשל בבדיקת סמים והושעה לשנה. דומאס הלך לפרוק את זעמו בליגת ה-CBA המשנית ובשלב זה היו הרבה קבוצות שהיו נכונות לוותר על פרוספקט בעייתי כזה אבל הסאנס נתנו לדומאס את הצ'אנס להשתקם. מי שהיה נחוש לחלץ את דומאס מהבור היה ג'ון לוקאס (אחד שבעצמו יודע דבר או שניים על בעיות סמים).
דומאס נכנס לגמילה בקליניקה של לוקאס ביוסטון כשהוא מקבל תזכורת כואבת ומבהילה לאן הוא יכול להגיע במותו של אביו באותה העת בחוסר כל. לוקאס שהיה נחוש להעלות מקרים דומים לדומאס בחזרה על דרך הישר הבין שחלק מהטיפול צריך להיות כדורסל. הוא רכש שנה קודם את המיאמי טרופיקס מה-USBL והרכיב בשורותיה לצד דומאס גם נפלי סמים אחרים כמו כריס וושבורן, רוי טארפלי, דוויין וושינגטון וקני באניסטר. לפחות מבחינת כדורסל זה עבד מצוין כשהטרופיק חרכו את ה-USBL באותה עונה כשטארפלי וושוינגטון ודומאס מצטיינים. לגבי השיקום התוצאות היו הרבה פחות נחרצות. לפחות לגבי דומאס הייתה תקווה שהוא הצליח לצאת מהמעגל ההרסני ובדצמבר הוא 1992 הצטרף לשורות הסאנס.
.הסאנס כבר היו באמצע של פתיחת עונה נפלאה נישאים על גלי האנרגיה שהביא איתו למדבר סר צ'ארלס בארקלי. כל זאת למרות שכוכב הקבוצה השני קווין ג'ונסון התחיל את העונה פצוע. לכן כניסתו של דומאס לליינאפ עברה יחסית בשקט כשהחזרה הצפויה של KJ הטרידה יותר את אוהדי הסאנס.
הפורוורד האתלטי היה סקורר מחונן ולא נדרש לשום תקופת הסתגלות. כבר במשחקו הראשון שם 16 נקודות על הראש של הלייקרס ב-17 דקות בלבד. היכולות ההתקפיות האדירות של דומאס המשיכו לבוא לידי ביטוי ולא לקח הרבה זמן עד שמצא את מקומו בחמישיה. כש-KJ ובארקלי לצידו הוא רק מצא את עצמו עוד יותר פנוי מה שאפשר לו למרות פציעה במרץ לסיים את העונה עם 15.8 נקודות למשחק כשהסאנס סוגרים עונת שיא של המועדון עם 62 ניצחונות והמאזן הטוב בליגה.
הפלייאוף כבר היה סיפור הרבה פחות קל לסאנס ולדומאס. הם נקלעו לבור של 2-0 מול הלייקרס בסדרה של חמישה משחקים כששני הבאים ב-LA. כאן דווקא משחק טוב של דומאס עזר להתחיל להוציא את העגלה של הסאנס מהבוץ עם 18 נקודות. אבל בגמר המערב הסאנס נגררו ל-7 משחקים מול הסוניקס כשדומאס הולך כמעט לגמרי לאיבוד.
מצד שני דווקא אותה סדרה סימנה את רגעי דריכת כוכבו של דומאס על הבמה הכי גדולה – זו של גמר הליגה. במשחק השישי מול סיאטל סדריק סבאלוס שהיה הסמול פורוורד השני המשמעותי במכונה של הסאנס נפצע ולמעשה סיים את העונה. היה ברור שלא ניתן להעלות את טום צ'יימברס המזדקן לצד מארק ווסט ובארקלי כשבצד השני יש את סקוטי פיפן בפרונט ליין. לכן דומאס נקרא לדגל. וריצ'י התייצב.
כבר במשחק הראשון בפיניקס דומאס פרח וחיפה על בארקלי ו-KJ שהתקשו מאד מול ההגנה של הבולס. למרות ההפסד הרוקי סיים עם 20 נקודות 12 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. אחרי שהבולס לקחו גם את השני הסאנס הצליחו להישאר בחיים אחרי המשחק האייקוני של שלושוההארכות בשיקגו. כאן ג'ורדן נתן משחק לא פחות אייקוני עם 55 נקודות שנתנו לבולס יתרון 1-3 לפני המשחק השלישי בשיקגו.
הסאנס היו לו חייבים ניצחון כדי להישאר בחיים ודומאס היה גורם משמעותי בהשגתו. הוא פתח חזק כהרגלו עם 10 נקודות ברבע הראשון על הראש של סקוטי פיפן. זה עזר לסאנס לפתוח יתרון מבטיח של 12 נקודות עליו שמרו עד הסיום. דומאס המשיך לפגוע מכל מקום על הפרקט כשהוא קולע מהמיד ריינג' באותה יעילות שבה הוא הטביע פעם אחר פעם כדי לסיים עם 25 נקודות וב12 מ-14 מהשדה.
ההמשך ידוע כשהסאנס היו על סף מהפך בפיניקס ג'ון פקסון נעץ את הפגיון עמוק בתקוות האליפות של אוהדי הסאנס. אבל הפרישה של ג'ורדן יחד עם היכולת המעודדת של בארקלי KJ דומאס ושאר הצעירים נתנה את התחושה שאליפות היא רק ענין של זמן.
התחושה הזו גרמה להצלחה לעלות גם לראש של דומאס עצמו אולי גם החוזה החדש והנוצץ בסך כולל של 9 מיליון דולר, וזה כמו שראינו עבור בחור כמוהו היה מתכון לאסון. זה לא לקח הרבה לדיווחים על דומאס שותה בבארים בלי הכרה לצוף עד שבמהרה הוא שוב נתפס על סמים והושעה. הפעם עד להודעה חדשה. שוב הסיבוב המוכר ליוסטון למרכז הגמילה והפעם הוא לא היה קצר.
את עונת 1993/94 הוא החמיץ במלואה אבל הסאנס שראו את הכישרו עדיין היו מוכנים לחכות. הוא חזר רק בסוף העונה הבאה ונראה כמו הצל של השחקן שהיה בעונת הרוקי. בפלייאוף הוא ראה רק חמש דקות גארבג' בסיבוב הראשון מה שסימן את פקיעת הסבלנות בפיניקס שחתכו אותו עוד לפני המשחק השביעי אותו הפסידו ליוסטון בחצי גמר המערב.
מכאן הדרך הייתה רק למטה. ג'ון לוקאס שעשה איתו דרך ארוכה ניסה לתת לו עוד צ'אנס אחרון ב-NBA כשקיבל את משרת האימון בסיקסרס אבל גם זה לא צלח. דומאס המשיך להיראות נורא והקבוצה עוד יותר מה שסימן את הדרך החוצה גם לו וגם ללוקאס בתום העונה.
דומאס התחיל להסתובב ברחבי העולם מפורטו-ריקו לצרפת, פולין, אנגליה בוסניה וכל מיני ליגות זניחות ברחבי אמריקה. הוא לא הצליח להישאר בשום מקום עד שב-2003 החליט לתלות את הנעליים. הפרידה שלו מכדורסל לא סימנה את הפרידה שלו מהסמים והוא נעצר מספר פעמים על אחזקה ושימוש. בזה לא הסתיימו הצרות שלו עם החוק כאשר ב-2013 בעודו עובד בחברת שירותי נקיון תועד כשהוא גונב פריטים בשווי 800 דולר מחנות בסיס חיל אויר בו ביצע עבודות נקיון. דומאס הודה במסגרת עסקת טיעון ונשפט לשלוש שנים על תנאי.
זה יכול להיות סיפור עם סוף אופטימי כזה של שיקום התבגרות והפקת לקחים בסך הכל דומאס מאד מנסה ללכת בכיוון הזה כשהוא עובד עם ילדים במסגרת העמותה שהקים עם קצת עזרה מחברים (מארק ווסט ודן מארלי). זה גם יכול להיות סיפור טרגי עם סוף עצוב של הרס עצמי מוחלט. הסיפור של דומאס עוד יכול ללכת לכאן או לכאן או סתם להמשיך ולהיעלם לנו מהאופק. כך או כך קשה לדעת מה תקבל כשאתה קונה חתול בשק.
* מוקדש לפאקו, BERCH וכל החולוניה כמו גם לגיא ושאר אוהדי הסאנס שעדיין מחכים.
תודה עידו. מקרה קלאסי של one and done בגלל הרבה מאוד נסיבות שהצגת שלא קשורות ליכולות שלו ככדורסלן …
תכלס היה שחקן
לא קישרתי עד עכשיו שהוא, סבאלוס וצ'יימברס שיחקו ביחד בסאנס וגם בארץ בזמן אחר 🙂
תודה עידו. כישרון גדול עם כמה ברגים רופפים
וואי וואי זרקת אותי אחורה
איזו עונה אדירה זו הייתה בחולון. נראה לי שמאז ירושלים היא הנמסיס שלנו.
ואח"כ בפניקס עם בארקלי האליל… היה כל כך קרוב, אוי פקסון פקסון.
אגב, גם קני באניסטר שובר הסלים שהזכרת בקבוצת המשתקמים שיחק בחולון
🙂
אכן – החיה.
מעולה, תודה.
אני מודה שלא ממש שמעתי עליו לפני כן…
איי נפלא עידו. איזה כישרון (מבוזבז) הוא היה.
יש משהו מיוחד בין חולון ל-NBA.
תודה עידו. לא הכרתי אותו.
תודה עידו, עונג לקרוא!
ואיך אפשר בלי תחרות ההטבעות בארץ והשידור של אורי לוי: "שימו חגורות והיכונו להמראה", או את העובדה "ששיטת הניקוד לא התפרסמה ברבים"…
.
אגב ג'ון לוקאס – הוא לעד ייזכר כמשה המודרני, שנענש על זה שאימן את לברון במשחק אימון זמן שהיה בתיכון, אך פוטר שניה לפני שקליבלנד בחרו אותו בדראפט.
והפרס של ריצ'י: נופש במלון באיזור ו'!!
דאם, דומאס.
מזכיר קצת את הסיפור של גלן רייס ג'וניור בוגר החולוניה. מקורותי בפניקס אומרים שמאוד אהבו אותו שם.
עד כמה שידוע לי הוא די שיקם את עצמו, ואפילו ניסה להיכנס קצת לפוליטיקה.
יופי של פוסט תודה עידו.
.
האחים בלול – זה האב טיפוס הקדום של האחים מוריס.
סיפור מרתק, הקריירה של הבנאדם ב NBA אשכרה הסתכמה בחצי עונה ופלייאוף. אבל איזו חצי עונה זאת היתה
RICCI DUMB ARSE
בהחלט היה יהלום בגמר ההוא.