בילדותי אני ואחי היינו נוהגים לבלות שעות על גבי שעות במרתף ביתנו, דבוקים למסך המחשב. המשחק האהוב עלינו היה NBA Live 07. הייתי נכנס ל-mode/season, ותמיד בחרתי בקליבלנד קאבלירס. את קליבלנד הנהיג אז לברון ג'יימס הצעיר, שבאותה מהדורה גם קיבל את הדירוג הגבוה ביותר מבין שחקני הליגה (97 אם זכרוני איננו מטעה אותי), וקסמה לי האפשרות להוביל קבוצה די אלמונית לאליפות הליגה כשהכוכב שלי גם מוביל כל קטגוריה סטטיסטית אפשרית. אז מה עשיתי? בכל התקפה הכדור נמסר לשחקן הכנף שלי, הלוא הוא קינג ג'יימס, ומשם הדרך לניסיון קליעה הייתה מהירה. אולם היה שחקן אחד שהפריע לי לעמוד במשימתי; זה היה שחקן הכנף השני שלי שמדי פעם קיבל בטעות את הכדור ומנע מלברון לצבור עוד נקודות. קראו לו לארי יוז (Larry Hughes), או לארי הוג'ס כמו שנהגתי לקרוא לו בשוגג. עם הזמן למדתי לאהוב אותו, בעיקר בגלל המומחיות שהעניק לו המשחק כקלע שלשות. אז מי הוא אותו לארי הוג'ס, והאם באמת הגיע לו הקרדיט כקלעי כפי שניתן לו?
לארי דארנל יוז נולד בשנת 1979 בסנט לואיס שבמיזורי. בשנתו האחרונה ללימודים הוביל את התיכון שלו "Christian Brothers College High School" לאליפות התיכונים המקומית. באותה שנה הספיק גם להשתתף במשחק המקדונלד'ס אול אמריקן, שם רשם 17 נקודות ו-9 ריבאונדים. לאחר מכן, בחר להמשיך ללמוד באוניברסיטת סנט לואיס, אותה הוביל לטורניר ה-NCAA היוקרתי לאחר עונה מרשימה של 20.9 נקודות, 5.1 ריבאונדים ו-2.2 חטיפות בממוצע למשחק. באותו טורניר אגב, הם נעצרו בסיבוב השני על ידי אוניברסיטת קנטאקי שהמשיכה לזכייה באליפות. בתום עונת הפרשמן החליט לעזוב את לימודיו ולנסות את מזלו בדראפט של 1998.
יוז נבחר במקום השמיני ע"י הסבנטי סיקסרס (אני מאתגר אתכם להיזכר מי נבחר במקום הראשון!) מיד לפני נוביצקי ופירס האגדיים שנלקחו במקומות התשיעי והעשירי בהתאמה. את השנה וחצי הראשונות הוא בילה בצילו של כוכבה הגדול של הקבוצה, אלן אייברסון, כשהוא בעיקר עולה מהספסל ומנפק כ-10 נק' נאות בממוצע למשחק. כסופומור, יוז לקח חלק בתחרות ההטבעות של אולסטאר 2000 הנחשבת לאחת הגדולות בכל הזמנים תודות להופעה מחשמלת של וינס קרטר, עוד אחד ממחזור הדראפט של יוז. בחלוף ארבעה ימים, הועבר כחלק מטרייד משולש לגולדן סטייט יחד עם בילי אוואנס (שמול אוהדיה הופיע במהלך סוף שבוע האולסטאר לפני זמן קצר…), ואת שארית העונה העביר כשחקן חמישייה והראה את הפוטנציאל הגדול שהיה לו – מעל ל-22 נק' בממוצע למשחק, יחד עם כמעט 6 ריבאונדים ו-2 חטיפות.
בשנתיים הבאות יוז לא הצליח להגיע ליכולת של אותה חצי עונה, אבל גם הן לא היו רעות עם ממוצעים של כ-16.5 ו-12.3 נק' בממוצע בהתאמה, כשברוב המשחקים הוא פותח בחמישייה. בסוף עונת 2001/2002 חתם כשחקן חופשי בוושינגטון וויזארדס על חוזה לשלוש שנים. העונה הראשונה בקבוצה מהבירה, במהלכה הוסט לעמדת הפוינט גארד, לא הייתה בולטת מאוד. יחד עם זאת, מעניין לראות שמדובר בעונה עם אחוזי השדה הטובים ביותר שלו בקריירה, אולי בגלל העובדה שההגנות התמקדו בג'רי סטקהאוס ובמייקל ג'ורדן, שגם פרש ממשחק פעיל (בפעם האחרונה) בסוף אותה עונה. בעונת 2003/2004, עם חזרתו לעמדת השוטינג גארד, הוא גילה יכולת משופרת וזו הכינה אותו היטב להתפוצצות בעונה הבאה והטובה בקריירה שלו.
בתחילת עונת 2004/2005 הוויזארדס החתימה את אנטוואן ג'יימיסון שחבר ליוז ולגילברט ארינאס. כך, למעשה, הקבוצה איחדה את שלישיית "הצעירים" ששיחקו יחדיו בווריורס לפני שלוש שנים ושמה עליהם את יהבה. אלא שבניגוד לאותה עונה, הפעם השלישייה "הצעירה", או “The Big Three” כפי שכונו, סיפקה את הסחורה ובגדול. עונה מעולה הסתיימה במקום החמישי במזרח עם מאזן 45- 37 וכרטיס לפלייאוף בפעם הראשונה מאז עונת 96/97 (ובפעם הראשונה מאז החליפו את שמם ל'וויזארדס'). יוז שלנו סיים את העונה עם שיאי קריירה במספר נקודות למשחק (22), ריבאונדים (6.3), אסיסטים (4.7) וחטיפות (2.9). בקטגוריה האחרונה הוא אף הוביל את הליגה כולה, נתון שסלל לו את הדרך לבחירה מרשימה לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה (לצד ארבע אגדות היסטוריות בתחום: טים דאנקן, ברוס בוואן, קווין גארנט ובן וואלאס). גם ארינאס וג'יימיסון ידעו עונה נהדרת במהלכה נבחרו לשחק באולסטאר.
בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם פגשו את הבולס מהמקום הרביעי במזרח. תחילת הסדרה לא בישרה טובות לוויזארדס הנלהבים. שני הפסדים צורמים ואנחנו עם צמד משחקים חשובים בוושינגטון. המשחק השלישי נגמר בתוצאה מוחצת לזכות הוויזארדס, 117- 99, במה שהיה ניצחון הפלייאוף הראשון של הקבוצה מזה 17 שנים. המומנטום נמשך גם למשחק מספר 4 שהסתיים עם 106- 99 לאחר מחצית שנייה טובה של הבולס, שלא הצליחו להשלים מהפך. שיוויון 2-2 בסדרה. אבל הדרמה האמיתית התרחשה במשחק מס' 5. 40 שניות לסוף, וושינגטון הובילו כבר ב-10 והכל היה נראה גמור. לא אם אתם שואלים את השוורים. במפגן קלאץ' אדיר, בו הבולס קולעים שלשה משוגעת אחת אחרי השנייה, ומנגד ארינאס, ג'יימיסון ויוז נשלחים לקו אבל לא עומדים בלחץ, הגענו לשיוויון 110-110 5 שניות לסוף המשחק. כדור כחול. ארינאס לוקח כדור אחרון וקולע עם הבאזר כדי להבטיח ניצחון חוץ יקר מפז ולהחזיר את הסדרה הביתה לבירה. גם משחק 6 לא היה פשוט, אולם רבע רביעי גדול של הקבוצה הביתית הביא לוויזארדס ניצחון בסדרה כולה ועלייה לסיבוב השני. שם, כבר נגמרו לה הכוחות. סוויפ של מיאמי המדורגת ראשונה במזרח הביא לסוף העונה הקסומה של החבר'ה בכחול, ויוז מסיים פלייאוף לא רע בכלל מבחינתו עם קצת מעל ל-20 נקודות למשחק.
בסוף העונה עזב את וושינגטון לטובת קליבלנד קאבלירס כאשר חתם על חוזה עתק בסך 70 מיליון דולר ל-5 שנים והפך למשתכר הגבוה בקבוצה. למרות זאת, הוא לא הצליח לעמוד בציפיות הגבוהות, וניפק 15.5 נק' ו-14.9 נק' בממוצע למשחק בשתי העונות הראשונות שלו במועדון. בעונת 2006/2007, השנייה שלו במועדון, הקאבס הצליחו להעפיל לראשונה בתולדותיהם לפיינלס. אך כפי שכולנו זוכרים, הם לא הצליחו לשתות מהבאר אליה הגיעו והפסידו בסוויפ לסן אנטוניו הגדולה. יוז היה מאכזב במיוחד בסדרה הזו, עם 2 נק' בלבד בפחות מ-44 דקות סך הכל על הפרקט בעקבות פציעה במשחק השני שהשביתה אותו כליל. מאז הוא כבר לא חזר לעצמו.
באמצע העונה שלאחר מכן, יוז הועבר בטרייד לשיקגו בולס ובעונה שלאחריה הפך להיות שחקן ספסל. משם נשלח לניו יורק ניקס, ולמעט משחק שיא של 39 נקודות לא הרשים יותר מדי. גם בניקס הוא לא הצליח לשרוד עונה מלאה כאשר שוב היה מעורב בטרייד משולש, והפעם הגיע לסקרמנטו קינגס. לא עבר שבוע והקינגס ניפו את יוז המאוכזב מהקבוצה, שלא שותף באף אחד משלושת משחקיה בתקופה זו. את סיום העונה בילה בשארלוט הורנטס, וחתם את העונה כולה עם ממוצע נקודות חד ספרתי, לראשונה מאז עונת הרוקי שלו. בעונת המשחקים של 2010/2011 הוא צפה מהבית, ושירת הברבור הייתה באורלנדו מג'יק שם חתם לקראת עונת 2011/2012, אך שוחרר בתחילת פברואר עם ממוצע של קצת יותר מנקודה למשחק. בסיום העונה הודיע על פרישה ממשחק, בגיל 33, וכך חתם את הקריירה המוחמצת שלו. אבל היי, לפחות הוא הופיע בקליפ של נלי.
אחלה פוסט!
פוסט מעולה
זוכר את התקופה שלו בפילי. היה טוב, אבל פחות ממה שציפינו
🙂
מייקל אולווקנדי היה הנבחר מספר 1 בדראפט הזה
קנדימן התכוונת.
רציתי לכתוב, פשוט שכחתי
מעולה.
אני חושב שהוא עשה טעות בהליכה לקליבלנד שהפכה אותו לשחקן משני, דווקא אחרי שהוא הוכיח שהוא שווה יותר.
אני לא חושב שהוא הוכיח שהוא שווה יותר ומבחינתו זה בטח לא הייתה טעות הם נתנו לו חוזה ענק לזמנו.
הירידה התחילה בעיקר בגלל פציעות. נראה לי שקליבלנד מתחרטים הרבה יותר ממנו.
כמו כל כוכב, ללברון יש סגנון משחק מסוים שהוא מביא לקבוצות שלו. לדעתי יוז, שהגיע ממקום יותר "דמוקרטי" שהכיל כמה גאנרים, נפל בקליבלנד למעמד משני, בתור "ראש הצוות המסייע" והמעמד הזה לא התאים לו.
איןמספק שמבחינה כלכלית מדובר בעסקה מצוינת וכמובן היו דברים רבים שהפריעו לו, אבל אני חושב שהיה עדיף לו להישאר בוושינגטון.
המעמד של כוכב גדול עליו. הוא תמיד היה שחקן משלים. וושינגטון של אז לא הייתה דוגמא לכלום. בלאגן לא מאורגן. הוא ואייג'נט זירו ביחס זו הייתה תאונה שחיכתה להתרחש.
תודה.
שחקן נהדר במשחקי מחשב. קלע שתופר אותך לאורך המשחק.
כשהגיע לשיקגו הייתה לנו האוהדים תקווה שהוא יצעיד אותנו קדימה.
בוא נגיד שמחוץ למשחק המחשב קלע הוא לא ממש היה.
לטעמי הקריירה שלו לא מפוספסת. למה אתה חושב ככה?
תחושה שמבוססת על ההישגים שהוא כן הצליח להגיע אליהם בעונת 04/05 אבל לא היה קרוב ללשחזר אותם מאז.
כלומר כן הראה פוטנציאל גדול לאורך חלקים מהקריירה שלו, ועדיין לא הצליח להיחרט בזיכרון הקוקלטיבי של עולם הכדורסל (לפחות לתפיסתי)
אלה לא ממש היו הישגים. קיבל אור ירוק לזרוק הרבה.
עדיין משמעותי בעיניי, אבל אני מתייחס גם לבחירה לחמישיית ההגנה למשל
שחקן הגנה טוב הוא תמיד היה.
הקריירה שלו מפוספסת כי הוא לא מיצה את הכישרון, שיחק עד גיל צעיר יחסית, ולא זכה בכלום….
משהו בניסיון להפוך לכוכב לא הלך לו (כנראה שילוב של סיטואציה ופציעות)
למה החלטת שהיה לו פוטנציאל להיות כוכב?
הבן אדם שיחק 13 עונות בליגה – זה די ממצה לשחקן עם הגנה ובלי קליעה.
מתן, וכולם: חשוב להוסיף שב-2017 הוא פתח יחד עם אחיו של כריס פול את ה-'לארי יוז בסקטבול אקדמי' – שהוא אמר שיהיה "הטאז' מהאל" של אקדמיות לכדורסל.
ה-larryhughesbasketballacademy התחבר עם UNDER ARMOUR לפתוח אקדמייה הנחשבת לאחת המובילות מבחינה טכנולוגית, והיא נחשבת להצלחה מסחררת. "לארי יוז מחזיר לסנט לואיס מה שהיא נתנה לו" ניכתב בעתון המקומי