מלך ליום אחד – דווין האריס / חיים

לאורך ההיסטוריה של ה-NBA היו 46 שחקנים שונים שהצליחו במהלך עונה מסוימת לקלוע 20 לפחות, יחד עם 6 אסיסטים או יותר, חטיפה ומעלה ב-80% או יותר מהעונשין. אם נקשיח מעט את התנאים ל-21 נקודות, 6.5 אסיסטים ו-1.5 חטיפות, יחד עם אותם 80% מהקו, אז ישארו לנו 20 שחקנים בלבד. הרשימה לפי סדר אלפביתי מצורפת בטבלה הבאה:

כמות עונות בטווחהופעות אולסטאר בקריירה
מייקל אדאמס11
נייט ארצ'יבלד16
לארי בירד412
סטף קרי56
טים הארדאווי15
ג'יימס הארדן58
דווין האריס11
קיירי אירווינג16
אלן אייברסון311
קווין ג'ונסון13
מג'יק ג'ונסון311
מייקל ג'ורדן112
פיט מאראביץ'15
סטפון מארבורי12
קלווין מרפי11
כריס פול210
אייזאה תומאס (המקורי)112
דווין וויד113
ג'ון וול15
ראסל ווסטברוק69

(האיש שעליו נדבר היום מודגש…)

ניתן לראות שכל אחד מהשחקנים כאן נבחרו לאולסטאר לפחות פעם אחת, רובם המוחלט גם מוכרים בתור אולסטארים קבועים וסופרסטארים ובערך חצי מהם ייכנסו לכל רשימת אגדות NBA. הנושא שלנו היום הוא אחד מאלו ה"פחות מוצלחים" מבין השחקנים המופיעים ברשימה, כזה שחתום על עונה אחת מצוינת, כפי שניתן לראות בטבלה, אבל לא הצליח לשמור על הרמה הגבוהה הזאת – דווין האריס.

דווין האריס ידוע בתור רכז סולידי ורול פלייר נחמד שבשנותיו הטובות היה עושה את זה מהחמישייה וכשהזדקן עבר לעשות את זה מהספסל, בעיקר במדי דאלאס. חלקנו כנראה גם זוכרים אותו בתור אחד ממיליון רכזים בדאלאס של 2014 – חוזה קלדרון, דווין האריס, שיין לארקין וגל מקל, ואולי גם זוכרים לרעה את הדקות שהוא לקח לישראלי השני בליגה. מעטים זוכרים שהאריס היה יכול להיות הרבה יותר מזה, ולרגע גם היה הרבה מעבר לרול פלייר מוכשר. על כך בפסקאות הבאות…

דווין האריס הוא יליד ה-27/2/1983 והתגורר בילדותו במילווקי שבויסקונסין. הוא זוהה ככישרון כדורסל ובעונת התיכונים האחרונה שלו הוא נבחר ל"מר ויסקונסין". האריס המשיך בויסקונסין גם במכללות, ובשנתו השלישית והאחרונה שם הוא נבחר לחמישייה השנייה של ה"אול אמריקן" מה שהפך אותו לאחד המועמדים המובילים בדראפט.

האריס נבחר בבחירה החמישית על ידי וושינגטון והועבר בטרייד לדאלאס, יחד עם ג'רי סטאקהאוס וכריסטיאן לייטנר בעד אנטואן ג'יימיסון. רק נציין בהערת אכב שהאריס היה בחירת הדראפט המאוחרת ביותר שהייתה מעורבת בטרייד הזה, כאשר ג'יימיסון נבחר 4 (1998), סטאקהאוס 3 (1995) וכך גם לייטנר (1992).

בטווח הקרוב לא היו הרבה ציפיות מהאריס, בעיקר כי העמדה שלו הייתה מכוסה על ידי הרכז האולסטאר (אז לא יותר מזה) סטיב נאש, וגם כשהוא לא קיבל מדאלאס את החוזה שרצה ועבר לפיניקס, המאבס מיהרו להביא רכז אחר לחמישייה בדמותו של ג'ייסון טרי. החמישייה של דאלאס הכילה את טרי, מייקל פינלי, ג'וש הווארד, כמובן נוביצקי וסנטר נגר מזדמן – לרוב אריק דאמפייר, ובמצב כזה ברור שהאריס הרוקי לא בנה על מעמד גבוה מדי בהיררכיה.

האריס אמנם פתח בחמישייה בשלב הראשון של העונה, בעיקר בגלל ניסיון של דון נלסון לתפקד את טרי כשחקן שישי, אבל עם 10-15 דקות בסך הכל, כך שהמקום בחמישייה היה סמלי בלבד. 19 משחקים היו לו בחמישייה בעונת הרוקי, בהם הוא קלע 5.7 נקודות עם 2.2 אסיסטים.

בחודש הראשון של העונה זה הספיק לו כדי להיבחר לרוקי החודש של המערב, אבל בסופו של דבר הוא לא נכנס לאף אחת מחמישיות הרוקים. בפלייאוף מעמדו של האריס ירד משמעותית עם 8.9 דקות למשחק בלבד וברוב משחקי הסדרה נגד פיניקס הוא כלל לא שותף. נאש ניצל את זה והוביל את הסאנס לניצחון על האקסית שלו.

בקיץ 2005 מייקל פינלי החליט לנטוש את דאלאס ולעבור לאלופה סאן-אנטוניו. את המקום בחמישייה קיבל דאג כריסטי, ואחרי שהוא גמר את העונה בשלב מוקדם היו אלו מרקיז דניאלס ואדריאן גריפין, אבל כמות הדקות של האריס השתדרגה משמעותית. יחד עם השיפור הטבעי של שחקן בשנה השנייה בליגה הגיע האריס ל-9.9 נקודות ו-3.2 אסיסטים למשחק.

הפעם האריס הצליח גם לשמור על מעמדו בפלייאוף, ואפילו פתח בחמישייה ברוב המשחקים. במשחקים 2-4 בסדרה נגד הספרס האריס קלע 20, 24 ו-18 בהתאמה וסייע לדאלאס להפוך פיגור 1- 0 ליתרון 3- 1, ואת הסדרה הוא סיים עם 12.7 נקודות יחד עם 36 ביקורים מצטברים על קו העונשין (5.1 למשחק). המשחק הראשון נגד פיניקס היה משחק השיא של האריס עד כה, עם 30 נקודות ב-12/17 מהשדה ו-5 חטיפות, ולמרות שדאלאס הפסידו את המשחק הם ניצחו את הסדרה ועלו לגמר.

בגמר ההוא, הטראומטי עבור אוהדי דאלאס, האריס היה אחד מאלו שניסו לשמור על וויד ללא הצלחה, כפי שמעיד ממוצע של 3.5 עבירות למשחק באותה סדרה. עבור האריס באופן אישי, נדמה היה באותו שלב שהקריירה תפסה כיוון חיובי בפלייאוף בו הוא היה משמעותי עבור קבוצה שהגיעה לגמר, למרות הגמר המאכזב שלו באופן אישי, כמו גם של שאר חבריו לקבוצה.

עונת 2007 הייתה המשך השיפור הטבעי של דאלאס כקבוצה, וגם של האריס כשחקן. הפעם הוא השיג את המקום בחמישייה ל-61 משחקים בעונה והגיב עם 10.2 נקודות, 3.7 אסיסטים ו-1.2 חטיפות, כולם שיאי קריירה עד אז, והמאבס השיגו במהלך העונה שיא מועדון של 67 משחקים. האריס עצמו השתדרג עוד יותר בפלייאוף עם 13.2 נקודות ו-5 אסיסטים למשחק, אבל דאלאס כקבוצה הפסידו לגולדן סטייט באותו סיפור סנסציה ידוע.

עונת 2008 המשיכה את השיפור האישי של האריס, שהגיע ל-14.4 נקודות, 5.3 אסיסטים ו-1.4 חטיפות, אבל נפצע לקראת סוף ינואר ומאז עד פגרת האולסטאר מאזן 5-5 של דאלאס הביא את המאבס למסקנה שצריך להמר על טרייד. האריס נשלח לניו-ג'רזי, יחד עם כמה משלימי משכורות ו-2 בחירות דראפט (ריאן אנדרסון וג'ורדן קרופורד) בתמורה לג'ייסון קיד ומשלימי שכר.

בשתי הופעות הבכורה של האריס במדי הנטס הוא קלע 21 בכל אחד, ובזמן שקיד לא הצליח לקדם את דאלאס נדמה היה שדווקא הנטס ניצחו בטרייד הזה עם האפשרות לבנות קבוצה סביב הרכז הצעיר והמוכשר. ב-29 משחקים עם הנטס קלע האריס 15.4 נקודות, והוסיף לזה גם 6.5 אסיסטים ו-1.4 חטיפות. הנטס ניצחו רק 34 משחקים ולא הצליחו להגיע לפלייאוף אפילו בעונה שאטלנטה הצליחה עם 37 ניצחונות, אבל נדמה היה שהעניינים מתקדמים יפה שם.

בקיץ החליטו הנטס לוותר גם על הקלעי המוביל של הקבוצה, ריצ'ארד ג'פרסון, ולתת להאריס את המושכות , יחד עם חוזה של 43 מיליון ל-5 שנים, יחד עם וינס קרטר והרוקי ברוק לופז. כבר במשחק הרביעי של העונה קלע האריס שיא קריירה של 38 נקודות על הראש של אלן אייברסון ב-20/24 מהעונשין ואחרי היעדרות של 3 משחקים הוסיף עוד 2 משחקי 30 נקודות רצופים.

שלושה שבועות מאוחר יותר האריס שבר את שיאו האישי עם 47 נקודות (21 במחצית הראשונה ו-21 ברבע האחרון) במה שהיה ניצחון החוץ הראשון של הנטס על פיניקס מאז ימי דראזן פטרוביץ' ז"ל, ואחרי עוד שלושה שבועות האריס אירח את חבריו לשעבר מדאלאס להופעה של 41 נקודות ו-13 אסיסטים. האריס גם שמר על יציבות לאורך העונה ורק ב-2 משחקים מתוך ה-69 שהוא שיחק הוא קלע בחד-ספרתי.

אל פגרת האולסטאר הגיע האריס עם ממוצעים של 21.8 נקודות, 6.5 אסיסטים ו-1.6 חטיפות ב-81.9% מהקו, והוא בא על שכרו בבחירה ראשונה בקריירה למשחק האולסטאר, זאת בזמן שהוא מוביל את הנטס למאזן 24- 29, אמנם שלילי, אבל מרחק משחק אחד בלבד מהמקום שמוביל לפלייאוף. במשחק האולסטאר עצמו המזרח קיבלו בראש משאקובי שלקחו תואר MVP משותף, והאריס קלע 6 ב-17 דקות בלבד.

שבוע אחרי האולסטאר הגיע משחק נגד פילדלפיה אליו הגיעו הנטס עם 5 הפסדים רצופים, וקליעת עונשין של איגודאלה העלתה את הסיקסרס ליתרון עם 1.8 שניות על השעון, כך שנדמה היה ש-36 נקודות שהיו להאריס בשלב הזה לא יספיקו גם הפעם. ההמשך מחכה בסרטון כאן למטה. גם במשחק הבא נגד שיקגו האריס תפר 42 וסייע לנטס להשיג ניצחון חשוב, אבל אלו היו הופעות הענק האחרונות שלו באותה עונה.

גם בלי יותר מדי הופעות יוצאות דופן האריס שמר על היכולת האישית הגבוהה שלו גם אחרי האולסטאר וסיים את העונה עם 21.3 נקודות, 6.9 אסיסטים ו-1.7 חטיפות, אבל הסגל הקצר והלא מספיק איכותי של הנטס, יחד עם פציעה של האריס בשלב קריטי, גרם לסיום רע את העונה עם כמה רצפי הפסדים, והתוצאה הסופית הייתה 34 ניצחונות, בדיוק כמו בעונה הקודמת.

בקיץ נשלח וינס קרטר לסגנית האלופה מאורלנדו והמשיך להתקבץ סגל צעיר מסביב להאריס עם קורטני לי, יי ז'ייליאן וברוק לופז. הויתור על וינס קרטר הפך אמנם את הנטס לקבוצה לא מספיק טובה, אבל נדמה היה שיש קבוצות גרועות יותר, ופינוי החוזה של קרטר פיתח תקוות להחתמת שחקן או שניים בכירים בקיץ הבא, קיץ 2010 הידוע לשמצה, בעיקר בזכות הבעלים העשיר ביותר בליגה שבדיוק הצטרף לנטס, האוליגרך מיכאיל פרוכורוב.

בעיה ידועה במצב שבו גארד צעיר צריך להוביל קבוצה לא מספיק טובה היא אחוזי השדה של אותו שחקן. בעונת 2010 לקחו 30 יום מתחילת העונה של הנטס עד למשחק הראשון בו דווין האריס הגיע ל-50% מהשדה, אבל קפצנו קצת יותר מדי קדימה…

6:51 לסיום משחק פתיחת העונה במינסוטה הכל היה נראה טוב עבור הנטס שהחזיקו ביתרון 87- 71, למרות 3/10 מהשדה של האריס בשלב הזה. פתאום ג'וני פלין הוביל קאמבק והעלה את מינסוטה ליתרון, אבל אז הגיע האריס ובשווה עם 18 שניות לסיום. המהלך הבא הסתיים בסל ניצחון של דמיאן ווילקינס, אבל לא נורא. גם המשחק הבא היה הפסד, אבל נגד הקונטנדרית מאורלנדו, במשחק דאבל 20 של דוויט הווארד, זה גם לא נורא.

במשחק הזה האריס סבל מפציעה שהשביתה אותו ל-10 משחקים, ובוודאי לא תופתעו לשמוע שהנטס הפסידו את כולם. גם כשהאריס חזר הוא היה פחות טוב מהעונה שעברה, והאחוזים שלו מהשדה, שגם ככה היו בינוניים, ירדו לשפל של 37.7% ב-6 המשחקים הבאים. אחרי החמישי שבהם, השוו הנטס את שיא ההפסדים הרצופים בפתיחת עונה, שעמד על 17, ואחריו אמר האריס: "אני לא רוצה להיות קשור לזה. זה שיא שאסור לך להיות חלק ממנו".

המשחק המיועד לשבירת השיא המביך היה נגד האקסית של האריס מדאלאס. אחרי רבע ראשון צמוד המאבס התפוצצו בשני עם 49- 22 והחתימו את הנטס על שיא NBA חדש (אחרי כמה שנים הושווה על ידי סם הינקי ופילדלפיה). המשחק הבא היה בבית נגד שארלוט והתפוצצות של ברוק לופז וקורטני לי סייעה לנטס להביא ניצחון ראשון לעונת 2009-10. המשך העונה הביא רצפי הפסדים של 10, 11, 8 ושוב 8, וזה בלי לספור כמה רצפים של 3-4 הפסדים.

דווין האריס התקשה לשמור על יציבות וסבל מפציעות, כך שאת העונה הזאת הנטס סיימו עם מאזן מביך של 12- 70, והאריס עצמו סיים עם ממוצעים של 16.9 נקודות, 6.6 אסיסטים ו-1.2 חטיפות ב-40.3% מהשדה, לעומת 21.3, 6.9 ו-1.7 ב-43.8% בהתאמה רק עונה אחת לפני זה. לפחות ברוק לופז נתן עונת פריצה עם 18.8 נקודות, 8.6 ריבאונדים ו-1.7 חסימות למשחק כשהוא היחיד בערך שנשאר בריא ושיחק את כל העונה.

את העונה הבאה פתחו הנטס עם סגל מוכשר יותר, אבל עדיין כזה בו מצופה מדווין האריס להיות הכוכב של הקבוצה. השיפור ההתקפי של ברוק לופז גרם לכך שהאריס לקח 2.5 פחות זריקות מהשדה, אבל האחוזים קצת עלו והאסיסטים הגיעו לשיא קריירה של 7.6 למשחק. את העונה האריס פתח עם 2 משחקים של 21.5 נקודות ו-9.5 אסיסטים שהובילו לשני ניצחונות, כדי לא להתקרב שוב לשיאים השליליים, אבל ההמשך מיקם אותם שוב בתחתית עם מאזן 17- 40 ביציאה לפגרת האולסטאר.

לנטס נמאס מהמצב והם החליטו לחפש טרייד על כוכב. קודם הם ניסו להביא את מלו, אבל הוא נשלח בסופו של דבר לניקס, ויממה בלבד לאחר מכן סיכמו הנטס עם יוטה על טרייד על דרון וויליאמס. הנכס המרכזי שעבר ליוטה במסגרת הטרייד הוא דווין האריס כמובן, ושוב הוא נשלח בטרייד בעד רכז מהשורה הראשונה בליגה. האריס מצא את עצמו כשחקן משלים ליד ביג אל ג'פרסון, פול מילסאפ ואנדריי קירילנקו. ללא דרון וויליאמס וקרלוס בוזר, צמד הכוכבים שהוביל את יוטה בשנים הקודמות, הג'אז נכשלו הפעם בהגעה לפלייאוף.

כיאה לקבוצה ששני השחקנים המובילים שלה הם גבוהים – ג'פרסון הסנטר ומילסאפ הפאוור פוורוורד, כמות הכדורים שהאריס קיבל ליד ירדה משמעותית. אחרי 4 עונות בכמות דו-ספרתית של זריקות נאלץ האריס להתפשר בעונת 2012 על 8.6 זריקות בלבד וכמות הנקודות למשחק ירדה ל-11.3 בלבד. הפעם יוטה הצליחו להשתחל למקום ה-8 במערב, והאריס חזר לפלייאוף לראשונה מאז טראומת גולדן סטייט במדי דאלאס, אבל הפעם זה נגמר אפילו יותר מהר עם סוויפ קליל של הספרס, למרות 20 נקודות ו-6 אסיסטים של האריס ב-2 משחקי הבית של הג'אז.

בקיץ 2012 החליטו גם הג'אז להעביר הלאה את האריס, הפעם בתמורה למרווין וויליאמס, וכאן הסתיימה דרכו של האריס כשחקן חמישייה קבוע. יחד עם זה, ובתזמון בעייתי עבורו, הגיעה גם העונה הכי "פצועה" שלו, בה הוא שיחק 58 משחקים בלבד. האריס הפעם סיים את העונה עם 9.9 נקודות למשחק, ויותר לא הגיע לדאבל-פיגרס בקריירה שלו, ושוב הפסיד בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הפעם לאינדיאנה.

החוזה הגדול של האריס נגמר בקיץ 2013, והוא הבין שזה היה החוזה הגדול הראשון והאחרון בקריירה שלו. את 4.5 השנים הבאות בילה האריס בדאלאס בתור הרכז המחליף של חוזה קלדרון, ג'אמיר נלסון, רייג'ון רונדו, דרון וויליאמס, יוגי פרל ודניס סמית ג'וניור, כולל משחק אחד שבו האריס עלה מהספסל כמחליף לגל מקל בהופעתו היחידה בחמישייה. 3 הדחות נוספות היו להאריס בסיבוב הראשון באותן שנים, וכך הוא הפך לאחד הבודדים שבמשך 5 שנים רצופות הודח בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

קרוב לדדליין של 2018 נשלח האריס שוב בטרייד, הפעם לדנבר ובמדי דנבר היה לדווין האריס חלק משמעותי מהספסל בקבוצה שהגיעה מרחק הארכה לא מוצלחת מהפלייאוף, ובמשחק נגד דאלאס, כחודש לאחר שנשלח משם שנית בטרייד, הגיע האריס ל-10000 נקודות בקריירה. בקיץ חזר האריס לדאלאס, כשחתם שם לעוד עונה, שהתבררה כאחרונה של נוביצקי והראשונה של דונצ'יץ'.

עונת 2019 הייתה שירת הברבור של האריס ששיחק רק 15.8 דקות וקלע רק 6.3 נקודות (הכי קצת מאז עונת הרוקי בשני הנתונים), אבל לראשונה בקריירה הצליח האריס לעבור את נוביצקי בכמות הדקות למשחק בעונה העשירית המשותפת שלהם. האריס אמנם לא הודיע רשמית על פרישה, אבל הוא לא שיחק מאז, וגם אם הוא יחזור לשחק זה יהיה בתפקיד משני, כמו בשנים האחרונות.

אין ספק שדווין האריס מתאים להיכלל ברשימת שחקנים שהיו "מלך ליום אחד", כי הייתה לו עונת שיא אחת מובהקת, בה הוא הצליח להגיע לנתוני שיא בכל הקטגוריות החשובות, להיבחר לאולסטאר ולהיות שחקן שבונים סביבו קבוצה. לצערו של האריס, בעונה שלאחר מכן הוא החל להסתבך בפציעות וחוסר היציבות שלו גרם לכך שקבוצות העדיפו על פניו כוכבים מובהקים יותר – ג'ייסון קיד ודרון וויליאמס בעדם הוא הועבר בטריידים, ברוק לופז ואל ג'פרסון להם הוא סיפק כדורים שפגעו בסטטיסטיקה האישית שלו ועוד.

למרות כל זה, דווין האריס, בניגוד לשחקנים אחרים בפרויקט, הצליח לשמור על יכולת אישית טובה והפך לשחקן משנה אמין שניתן לסמוך עליו. מעניין לשים לב לכך שמאז ההפסד של דאלאס למיאמי בגמר של 2006 הגיע האריס לפלייאוף ב-6 עונות שונות, ובכולן הודח בסיבוב הראשון. מכיוון שאת שנותיו הטובות העביר האריס מחוץ לפלייאוף יוצא שסטטיסטיקת הפלייאוף שלו – 9.1 נקודות, 2.6 אסיסטים ו-0.8 חטיפות פחות טובה משמעותית מזו של העונה הרגילה לאורך הקריירה – 10.8 נקודות, 3.9 אסיסטים וחטיפה למשחק.

דווין האריס הוא במידה מסוימת החמצה. שחקן שסבל מפציעות בשלבים קריטיים של הקריירה שמנעו ממנו להשתפר ושחקן שמצא את עצמו בסיטואציות בהן הוא היה מטרה נוחה וטובה מספיק לטרייד ששידרג משמעותית דווקא את הקבוצה אותה הוא עזב. זה שחקן שאנחנו זוכרים אותו רק בתור בתפקיד המשנה בו הוא היה בשנים האחרונות, אבל מגיע לו שנזכור גם את אותם רגעים בהם הוא היה יותר מזה, ואולי גם היה יכול לשמור על יציבות עם קצת יותר מזל.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. אחלה טור על שחקן לא רע באופן כללי שהיה כוכב לרגע.
    אם לא הקליעה מחצי מגרש על פילדלפיה יתכן והייתי מחבב אותו….
    🙂

  2. וץ. הוא היה שחקן די טוב ולפעמים טוב, אבל 'מלך' הואהאריס שחקן שהיה 'מלך ליום אחד', ומין 'עובד בבית המלוכה' בכמה עונות. אחד השחקנים שתמיד נתן הרגשה שאו-טו-טו הוא עומד שוב לפרוץ למלוכה, אבל זה לא קרה.
    פוסט מעניין ובחירה טובה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט