תודה לגולש צחי שהרים את הכפפה והצטרף לפרויקט הפגרה שלנו "מלך ליום אחד".

פלייאוף עונת 2013-2014, משחק חמישי בגמר המזרח בין בעלת המאזן הטוב בקונפרנס אינדיאנה פייסרס לבין האלופה מיאמי היט. המצלמה מתמקדמת בלאנס סטיבנסון, הגארד של הפייסרס בעודו שומר על לברון ג'יימס במה שנראה בתחילה כמו עוד מהלך שגרתי של כדורסל. לפתע סטיבנסון מתכופף ומכל הדברים בעולם מחליט באופן ביזארי לנשוף באוזנו של המלך, כשהאחרון מניד בראשו בתמיהה ומנסה להבין מה בדיוק נפל עליו. משום מה, דווקא הקטע הקצר הזה התקבע בזיכרון הכדורסל הקולקטיבי, הפך למם פופולרי והוא כנראה המהלך הידוע ביותר באותה עונה של הפייסרס ובקריירה של סטיבנסון בכלל.

אבל נשאלת השאלה – למה בעצם? הרי היתה זאת עונת הפריצה של לאנס סטיבנסון. בעונתו הרביעית ב NBA הוא רשם שיאי קריירה בכל הקטגוריות (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים ואחוזים מהשדה). הוא היה קרוב להיבחר למשחק האולסטאר, סיים שני (מאחורי גוראן דרגיץ') בבחירות לתואר השחקן המשתפר ואפילו (תאמינו או לא) הוביל את הליגה בטריפל דאבלים באותה עונה. אינדיאנה היתה אז בעונת שיא ונראתה כמו המועמדת הוודאית לסיים את השליטה של מיאמי במזרח. אז למה מה שזכור לנו מאותה עונה הוא דווקא אותו ניסיון תמוה לערער את שלוותו של לברון? הרי סטיבנסון נראה אז כמו השחקן האולטימטיבי לליגה המודרנית – פיזי, עם חכמת משחק, יכולת לשחק בכל שלושת עמדות שחקני החוץ, מוביל כדור וקולע מצויין – בדיוק מה שכל קבוצת  NBA בימינו צריכה. אז איך קרה שרק חמש שנים אחרי ועוד לפני גיל שלושים הוא מוצא את עצמו מחוץ לליגה משחק בסין?

דראפט 2010 היה עוד מחזור דראפט טיפוסי – אולסטארים כמו ג'ון וול ודמארקוס קאזינס, כשלונות כמו קול אלדריץ' ואקפה אודו, כשבתווך שחקני רוטציה ברמות משתנות של הצלחה כמו אוון טרנר (עוד נחזור אליו), אל-פארוק אמינו ועוד רבים וטובים אחרים. אולם אם נרצה להצביע על המרוויחה הגדולה מהדראפט זאת תהיה ללא ספק תהיה אינדיאנה שבבחירה העשירית הצליחו לשים את ידם על פול ג'ורג', מי שלימים יתברר כשחקן הטוב ביותר מאותו מחזור, ומי שיהווה את הסופרסטאר בקבוצה המצויינת של הפייסרס. אולם ג'ורג' לא היה השחקן היחיד שהפייסרס בחרו באותו הדראפט – בבחירה ה 40 בסיבוב השני הצטרף אליו גם לאנס סטיבנסון, הגארד הבעייתי של אוניברסיטת סינסינטי.

יליד העיר ניו-יורק, לאנס סטיבנסון עלה על הכוונת של הסקאוטרים כבר בגיל 12. לאורך השנים המשיך להתפתח ולהוכיח את עצמו על המגרש וכיכב בתיכון לינקולן היוקרתי בעיר אותו הוביל לארבע אליפויות עירוניות רצופות תוך הצגת יכולת מרשימה. בתחילה נחשב לכישרון מבטיח וסומן כבחירת לוטרי עתידית בטוחה בדראפט, אולם כמו בהרבה מקרים אחרים ליכולת על המגרש התלוותה התנהגות בעייתית מחוצה לו. סטיבנסון הואשם בתקיפה מינית בתיכון, נופה מסגל נבחרת הנוער של ארה"ב בגלל חוסר התאמה ולא הפגין את הבגרות הנפשית הנדרשת משחקן כדורסל.

הופעה ביחד עם ג'ון וול על שער המגזין הנחשב Slam ותוכנית ריאליטי שעוקבת אחרי מעלליו מן הסתם לא הועילו, ומאמניו מאותה תקופה טענו שהוא בלתי ניתן לאימון ועדיף בלעדיו. עם סיום שנותיו בתיכון הסקאוטקרים כבר היו הרבה פחות נחרצים בנוגע ליכולות שלו להצליח ב NBA, ואחרי עונה אחת לא מרשימה באוניברסיטת סינסינטי הוא יצא לדראפט בו התדרדר עד הבחירה מספר 40.

השנתיים הראשונות בליגה היו המשך ישיר של המגמה – בראשונה הוא מיעט לשחק, שותף בעשרה משחקים בלבד והיה האחרון בקבוצה מבחינת דקות ונקודות למשחק. לקראת סיום העונה אפילו הושעה מהקבוצה כאשר המאמן המחליף פרנק ווגל שקיבל את הקבוצה במהלך העונה מסביר זאת בבעיות התנהגות מחוץ למגרש. העונה המקוצרת של 2011-2012 לא היתה טובה בהרבה מבחינתו של סטיבנסון – הוא שותף רק ב-10 מתוך 31 המשחקים האחרונים של אינדיאנה וסיים עם ממוצעים של של 10 דקות ו 2.5 נקודות למשחק.

לאנס ראה מהספסל את הפייסרס מסיימים את העונה במקום השלישי במזרח, עולים ליתרון של 2- 1 בסדרת חצי גמר המזרח מול מיאמי של לברון לפני שנכנעים לפציעות ולכשרון העדיף של ההיט. ילד הפלא לשעבר נראה בדרכו הבטוחה מחוץ לקבוצה ומחוץ לליגה כשהקריירה שלו ב NBA עומדת להסתיים לפני שעוד התחילה.

הכל השתנה לפני פתיחת עונת 2012-2013. במהלך משחקי קדם העונה דני גריינג'ר, הקלע המוביל של הקבוצה בחמש העונות האחרונות, התלונן על כאבים בברך. זה יוביל לכך שיחמיץ כמעט את כל העונה במה שנראה בתחילה כמו מכה קשה לאינדיאנה. הפייסרס עולים במשחקים הראשונים עם ג'ראלד גרין או עם סם יאנג בחמישייה, אבל העסק לא ממש עובד והם נופלים עד למאזן 2- 4 כשווגל מחליט לנסות לראשונה את סטיבנסון בחמישייה הפותחת במשחק מול וושינגטון.

לאנס עונה עם 12 נקודות ב-5 מ-7 מהשדה כולל 2 מ-2 משלוש ועוזר לפול ג'ורג' להוביל את הקבוצה לניצחון 89- 85. האם יכול להיות שאינדיאנה בכל זאת יצליחו להפיק משהו מהכשרון הצעיר? סטיבנסון מספק תשובה חיובית כשהוא תופס את ההזדמנות שנקרתה לו בשתי ידיים. מכאן ועד לסיום העונה הוא פותח בכל המשחקים ומעמיד ממוצעים של 8.8 נקודות ו-3.9 ריבאונדים עם אחוז קליעה אפקטיבי של 51%.

הפייסרס מעמידים חמישייה מאוזנת איתו ועם פול ג'ורג', ג'ורג' היל ורוי היברט הצעירים כשדייויד ווסט הווטרן מספק את הקשיחות והנסיון. למרות החסרון של גריינג'ר, הפייסרס מסיימים שוב במקום השלישי בקונפרנס, ומתגברים על אטלנטה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בדרך למפגש עם הניקס בחצי גמר המזרח. סטיבנסון ממשיך לפתוח בחמישייה לאורך כל משחקי הפלייאוף ולהעמיד מספרים יפים כשלשיאו הוא מגיע במשחק השישי בסדרה. עם יתרון 3-2 ורצון לגמור את הסדרה אצלם בבית, לאנס הוביל את הפייסרס עם ערב קריירה של 25 נקודות ב 9 מ 13 מהשדה ו-10 ריבאונדים. בשורה של מהלכי קלאץ' בהגנה ובהתקפה ברבע הרביעי הוא מחזיר את אינדיאנה כמעט לבדו מפיגור כדי להבטיח את הניצחון במשחק ובסדרה כולה. כדאי לצפות בסרטון קצר של 2 דקות עם ההייליטס של סטיבנסון במשחק – אפשר להתרשם מהכח והאתלטיות, חכמת המשחק והעמידה במצבי לחץ, כל מה שנחוץ למי שעתיד להיות כוכב בליגה.

אינדיאנה הגיעו כאנדרדוגים למפגש בגמר המזרח מול מיאמי אבל בכל זאת הפתיעו והצליחו לגרור את ההיט לשבעה משחקים. ספסל חלש וחוסר ניסיון היו הפעם בעוכריהם, במיוחד במשחק הראשון כשלברון קולע סל ניצחון קל עם הבאזר בהארכה. לסטיבנסון היתה סדרה בינונית כשלמעט בניצחון במשחק 4 בו קלע 20 נקודות הוא לא ממש בלט. הפייסרס היו עדיין צעירים מדי בשביל לקרוא תיגר על התואר, אבל נראה היה שקפיצת המדרגה שלהם הולכת וקרבה.

ואכן עם פתיחת עונת 2013-2014 הסתמן כאילו אותה קפיצת מדרגה גם הגיעה. החמישייה הפותחת המשיכה לספק מספרים יפים, ועם הצירוף של לואיס סקולה הוותיק וחזרתו של גריינג'ר נראה היה שגם הספסל התחזק. מיאמי נראו שבעים ופגיעים מתמיד ומן הרגע הראשון של העונה היה ברור שאינדיאנה היא הקבוצה הטובה במזרח אם לא בליגה כולה, כשהם מגיעים עד למאזן מצויין של 46-13 עם פתיחת חודש מרץ בהובלה של שלושה משחקים על ההיט.

עבור סטיבנסון זאת היתה העונה הטובה בקריירה כשהוא מציג ממוצעי שיא בכל הקטגוריות – 35 דקות בממוצע לערב עם 13.8 נקודות ב 54% אפקטיבי מהשדה, 7.2 ריבאונדים ו 4.6 אסיסטים. הוא מוביל את כל הליגה באותה עונה בטריפל דאבלים עם חמש (כן, היו ימים… ראסל ווסטברוק סיים את אותה עונה רק עם שתיים) ומחמיץ את הבחירה לאול סטאר רק במעט, כשג'ו ג'ונסון הוותיק ודמאר דרוזן הצעיר מועדפים על פניו. אולם לא הכל היה ורוד אצל סטיבנסון באינדיאנה – מתחת לפני השטח היו גם ביקורות על משחקו האנוכי לפרקים ובמיוחד על התנהגות לא ממש בוגרת. ולא עבר הרבה זמן עד שהדברים גם החלו לבצבץ מעל פני הקרקע.

בחודש בפרואר ביצעה הנהלת הפייסרס בראשות לארי בירד שני מהלכים שהיו אמורים להזניק את הקבוצה לאליפות. בראשון הגיע אנדרו ביינום שהיה שחקן חופשי על מנת לחזק את הקו הקדמי וגם כדי למנוע ממיאמי להחתים אותו (ראו את הכתבה המצויינת של צ'יקו בנושא). בשני הגיע בטרייד מפילדלפיה אוון טרנר הזכור לנו מדראפט 2010 והיה אז בעיצומה של עונת פריצה משלו בעבור דני גריינג'ר (ששוחרר מפילדלפיה מייד). אינדיאנה נראו כמו המנצחים הברורים בטרייד – אנשים בליגה ניסו להבין את ההיגיון המוזר שהביא את סם הינקי, ה GM של פילי, בעצם לוותר על השחקן הכי טוב של הקבוצה תמורת כלום. הפייסרס מצידם קפצו על המציאה – גם חיזקו את הספסל וגם נתנו לעצמם אופציה נוספת לקיץ למקרה שסטיבנסון (שהיה עתיד להפוך לשחקן חופשי) יבחר לא לחתום מחדש בקבוצה.

בתיאוריה היה כאן טרייד מוצלח גם להווה וגם לעתיד, אולם בפועל ההשלכות שלו היו הרסניות. נכון שגריינג'ר לא שב לעצמו אחרי הפציעה ולא תרם באותה עונה יותר מדי מהספסל (הוא פרש ממשחק לא מעט אחרי). אולם מה שבירד פספס היה את ההשפעה החיובית שלו בחדר ההלבשה. הוא היה השחקן הוותיק בקבוצה והדבק המחבר בין יתר השחקנים, כשסטיבנסון נפגע במיוחד מההגעה של טרנר שמשחק על אותה עמדה. ניתן לראות זאת בראיון בו הוא מתבשר על הטרייד כשכולו משדר תסכול מחוסר האמון בו ומהעזיבה של גריינג'ר שהיה עבורו מעין מנטור.

https://www.nba.com/pacers/video/2014/02/21/Stephenson140221f4v-3164601

הקריסה לא אחרה להגיע. הפייסרס היו במאזן של 44-13 לפני הטרייד, אולם התרסקו בצורה קולוסאלית וסיימו את העונה עם מאזן של 13-14 אחריו. סטיבנסון חווה ירידה בכל המדדים אבל במיוחד בתחום האסיסטים מ 5.2 למשחק לפני הטרייד ל 3.4 אחריו. השיא הגיע באימון לפני תחילת הפלייאוף כשסטיבנסון מתעמת עם ביינום ופותח בקרב אגרופים עם טרנר, כשרק דייויד ווסט מצליח להפריד בין השניים. ווגל ממשיך לשחוק את החמישייה הפותחת ולייבש את הספסל, והקבוצה כולה מגיעה מפורקת פיזית ומנטלית לסדרה מול המדורגת שמינית אטלנטה. אותה סדרה זכורה במיוחד בזכות הקריסה של רוי היברט שהפך בן לילה מסנטר אימתני מהטובים ב NBA לדינוזאור שאין לו מקום בליגה המודרנית. אינדיאנה הצליחו להימנע מסנסציה והתגברו בקושי על אטלנטה בשבעה משחקים ואח"כ גם על וושינגטון בשישה, לפני שהגיעו לסדרה מול מיאמי זאת השנה השלישית ברציפות.

רק חודשיים לפני היה נראה כאילו הפייסרס הם פייבוריטים בכזאת סדרה ושיש להם את כל הכלים להדיח את האלופה, אבל במצב העיניינים הנוכחי כבר היה ברור שהם צריכים נס כדי להשיג זאת… מיאמי שיחקו בחצי קלאץ' כשהם יודעים שכל מה שהם צריכים זה ניצחון חוץ אחד, אותו השיגו במשחק השני. הם ניצחו את שלושת משחקי הבית והתגברו די בקלות על אינדיאנה שבניגוד לעונה הקודמת לא הצליחה להציג הפעם אתגר רציני. לסטיבנסון היתה סדרה טובה יחסית עם 14 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 5 אסיסטים למשחק וגם אותה נשיפה מפורסמת שבסופו של יום לא הועילה. למרבה האירוניה, ביינום וטרנר לא שותפו.

לאנס היה שחקן חופשי מבוקש בקיץ והחליט לוותר על המשך הדרך באינדיאנה, ללכת בעקבות הכסף ולחתום בשארלוט הורנטס. אולם בעוד אינדיאנה מהווה מקום מצוין לשחקנים שנכשלו במקומות אחרים להצליח בו, הן בעבר (ג'יילן רוז, ג'רמיין אוניל) והן בעתיד (ויקטור אולדיפו) שארלוט של מייקל ג'ורדן היא אולי בדיוק ההיפך הגמור – מקום שאף אחד לא יכול להצליח בו, בטח שלא אישיות בעייתית כמו סטיבנסון. אכן שלא במפתיע הוא התגלה כאכזבה עצומה בהורנטס כשממוצע הנקודות למשחק בעונת 2014-2015 ירד בחריפות ל 8.2 נקודות באחוז קליעה אפקטיבי של 39%.

ההורנטס התחילו לחפש כבר בשלב מוקדם דרך להיפטר מהחוזה שלו ובסיומה של אותה עונה הוא הועבר בטרייד לקליפרס שחיפשו כלים לחזק את הספסל במאבק במערב הצפוף. זה היה הימור מצידו של דוק ריברס, ושלא במפתיע ההימור לא השתלם – המספרים של סטיבנסון המשיכו לצנוח עד ל 4.7 נקודות למשחק. הוא שיחק רק 43 משחקים בקליפרס לפני שהועבר לממפיס של שלהי עידן הגריט אנד גריינד.

דווקא בגריזליס המספרים חזרו לעלות והגיעו ל 14.2 נקודות למשחק ב 26 משחקים. אולם סדרת הפלייאוף נגד סן אנטוניו היתה אכזבה כשהגריזליס מודחים בסוויפ בהפרש ממוצע של 22 נקודות למשחק בסדרה שכולה גארבג' טיים אחד גדול. בסיום אותה עונה הוא משוחרר גם מממפיס וחותם בניו אורלינס כשחקן חופשי. כאן הפציעות כבר החלו לשחק תפקיד והפליקנס נאלצים לשחררו אחרי שישה משחקים בלבד לתוך עונת 2016-2017. סטיבנסון יושב בבית פצוע שלושה חודשים ואז מנסה את מזלו במינסוטה. אולם הוא לא מצליח להישאר בריא ובכושר משחק ומשוחרר גם מהטימברוולבס.

פעם נוספת הגארד המוכשר נראה בדרכו החוצה מהליגה – כשגם הפעם אינדיאנה היא זאת שזורקת לו חבל הצלה. הפייסרס מפתיעים ועל סף סיום העונה מעניקים לסטיבנסון חוזה לשלוש שנים! אוהדי הקבוצה עוד מנסים לעכל את החדשות המוזרות כשלאנס מגיע ונזרק הישר לפלייאוף לסדרה המסורתית מול לברון, הפעם במדי קליבלנד. אינדיאנה מפסידים בסוויפ, אבל עדיין בסדרה צמודה כשכל המשחקים מסתיימים בהפרש של עד 6 נקודות. לסטיבנסון סדרה אישית טובה עם ממוצע של 16 נקודות למשחק באחוזים טובים ונראה היה שהבן האובד שב הביתה. לקראת עונת 2017-2018 פול ג'ורג' עובר בטרייד לאוקלהומה סיטי תמורת ויקטור אולדיפו ודומנטאס סאבוניס (ניתן לומר שהפייסרס די מיקסמו את אותה בחירה בדראפט של 2010?).

עם העזיבה של לארי בירד את משרת ה GM, פתאום מתגלה שדווקא לאנס הוא השריד היחיד לאותה קבוצה נהדרת שהגיעה לגמר המזרח רק ארבע שנים קודם! סטיבנסון נותן עונה סולידית מהספסל כשהוא משחק בכל 82 המשחקים ורושם 9.2 נקודות בממוצע למשחק. אינדיאנה מפתיעה את כולם ובניגוד לכל התחזיות מסיימת במקום החמישי במזרח. הפרס – עוד מפגש פלייאוף מול לברון וקליבלנד… הפייסרס שוב מפסידים והפעם בשבעה משחקים. סטיבנסון, למרות יכולת סבירה באותה סדרה, זכור במיוחד בזכות שלל פרובוקציות נוסף מול לברון, שכמובן לא ממש הועילו יותר מדי.

בסיום העונה הפייסרס מחליטים לא לממש את האופציה על השנה האחרונה בחוזה, ולאכזבתם של אוהדי הקבוצה לאנס משוחרר. הוא חותם במפתיע בלייקרס של לברון ומצטרף לרייג'ון רונדו, מייקל ביזלי וג'באל מקגי בחבורת הווטרנים המשונה שהתקבצה בעיר הכוכבים. הרבה גבות הורמו בעקבות הסכמתו של לברון לאפשר לסטיבנסון להצטרף לקבוצה, אבל האמת היא שלא היה בכך שום דבר מיוחד – לברון מעולם לא התרגש מהשמירה ההדוקה או מהפרובוקציות למיניהן, ובין השניים מעולם לא שררה שנאה או יריבות אמיתית.

עונת 2018-2019 היתה מאכזבת עבור הלייקרס שלא הגיעו לפלייאוף, ולמרות מספר רגעים יפים סטיבנסון לא הפגין יכולת יוצאת דופן או השאיר חותם אמיתי. גם מהלייקרס הוא משוחרר ומשלא מצא קבוצה ב NBA עבר לשחק בסין. עוד היו דיבורים במהלך העונה הנוכחית כי בעקבות פציעתו של ג'רמי לאמב הוא יעשה קאמבק נוסף לפייסרס אבל מגפת הקורונה והשבתת הליגה גללו את החותם גם על האפשרות הזאת.

אז למה בעצם מי שהיה עתיד להיות כוכב מוצא את עצמו בלי קבוצה ומחוץ ל NBA עוד לפני גיל 30? האם בתנאים אחרים – נניח בלי המהלכים הכושלים של הנהלת הפייסרס בפברואר 2014 או עם הסכמה לחוזה צנוע יותר באותו קיץ כדי להישאר בקבוצה, הדברים היו נראים אחרת? אפשר ללמוד הרבה מהמקרה של לאנס סטיבנסון – על החשיבות של כימייה קבוצתית, הצורך לספק לכוכבים צעירים ובעיתיים מסגרות מתאימות, כיצד מועדונים מסויימים מהווים חממה תומכת ואחרים בתי קברות לשחקנים.

אוהדי הפייסרס יכולים רק לתהות אם הדברים היו יכולים להתנהל אחרת ואולי לקוות שנשוב לראות יום אחד את השחקן בליגה. ועד שזה יקרה, נצטרך להסתפק בסרטוני היילייטס שלו מפרק יריבים אובדי עצות בליגה הסינית וכמובן נושף על לברון בממים מן העבר