הקדמה: למי שלא קרא בעבר את אחד המאמרים הקודמים שלי במסגרת הסדרה הזו, אני חוזר על ההקדמה המקורית מהכתבה הראשונה (שעסקה בהיאבקות מקצוענית) – "רציתי לכתוב על ענף ספורט שלא זוכה לטעמי למספיק סיקור תקשורתי בארץ, וחבל. בנימה אישית – העניין הוא שיש יותר מדי כאלה. במקום לחשוף את הצופה הישראלי לעולם ספורטיבי הרבה יותר רחב ממה שהוא מכיר, התקשורת בארץ מעדיפה להתמקד בכמה ענפים "נבחרים", להפציץ בכותרות על נושאים שוליים ולא מעניינים (ולעיתים גם רכילותיים) ולהתעלם כליל מסוגי ספורט אחרים שראויים להערכה, או לכל הפחות להכרה. אבל זה עניין לפוסט אחר."

************************************************************************************************************************************************

השעה היא אחת בצהריים. המקום הוא אולם ה"אלכסנדרה פאלאס" בלונדון. צופים, עיתונאים וחובבי הענף ממלאים את האולם מפה לפה. לקול תשואות עולים סטיוארט בינגהאם ואלי קרטר, שני הפיינליסטים של טורניר המאסטרס היוקרתי לשנת 2020, כדי להכריע מי מבין שניהם יהיה בעל העונג להניף את הגביע הנכסף ולחרוט את שמו בדפי ההיסטוריה של הסנוקר. ובכן, תשאלו מה מיוחד כל כך באירוע גמר שגרתי מעין זה, אענה לכם – אם הייתם שואלים פרשנים וסוכנויות הימורים שבוע טרם פתיחת הטורניר באיזה דו-קרב הם יצפו ביום הגמר, כנראה שהדו-קרב הזה היה האחרון שהם היו מעלים על דעתם. אבל המצב הזה לא היה חדש למיודעינו, בינגהאם וקרטר, שלאורך כל הקריירה הארוכה שלהם היו רגילים להתגבר על כל הסיכויים ולהוכיח את גדולתם כל פעם מחדש.

סטיוארט בינגהאם (Stuart Bingham) לא נראה כמו שחקן הסנוקר הטיפוסי, ואולי זו הסיבה שבגינה הוא בכלל לא היה בטוח שסנוקר הוא המקצוע המתאים עבורו. האנגלי החייכן עם הפדחת הנוצצת נולד במאי 1976 במחוז אסקס. בתחילת דרכו עוד התלבט בין גולף לסנוקר, עד שלבסוף החליט להשקיע את מאמציו בענף האחרון. ההתחלה דווקא בישרה טובות; בשנת 1996 בינגהאם זכה באליפות העולם לחובבנים, ה- IBSF, שהכירה לעולם כמה מהשחקנים הטובים ביותר שידע הענף (כמו ג'ימי ווייט האגדי). בשנת 2000 הוא השתתף לראשונה באליפות העולם (הפעם למקצוענים) והיה אחראי לאחד מהאפסטים (up-set) הגדולים בתולדות התחרות בעודו מדיח בסיבוב הראשון את אלוף העולם המכהן, ולדעת רבים אף גדול השחקנים בכל הזמנים, סטפן הנדרי. לצערו ולצערנו, הוא הודח סיבוב לאחר מכן (על ידי לא אחר מג'ימי ווייט). אבל כמו שבטח הבנתם, סיפורו של בינגהאם איננו הסיפור המוכר של השחקן האלמוני שעלה פתאום על דרך המלך ובילה את שארית חייו המקצוענים בפסגת הר האולימפוס של הסנוקר. גיבורנו היה צריך לעבוד קשה יותר כדי להגיע לתהילה.

יותר מעשור שלם חלף ללא הישג ראוי לציון. רק לאחר 16 שנים תמימות בסבב המקצועי זכה בינגהאם בתואר מזכה הדירוג הראשון שלו (תואר מזכה דירוג הוא תואר המשמש את דירוג השחקנים הרשמי של הסבב העולמי) – אליפות אוסטרליה הפתוחה לשנת 2011. גם התואר הזה לא הגיע בקלות, אחרי ניצחון דחוק על מארק וויליאמס, ניצחון שהוכרע במשחקון (frame) האחרון של המשחק. הזכייה בתואר הקנתה לבינגהאם נקודות דירוג יקרות, שבזכותן הוא הצליח להשתחל לראשונה ל-16 הגדולים בסבב. נציין בהזדמנות זו שדירוג בין 16 הטובים בסבב העולמי הוא שאיפתו של כל שחקן סנוקר, מקביל לדירוג בעשירייה הראשונה בסבב הטניס העולמי. בינגהאם לא הביט לאחור, ובשלוש השנים שלאחר מכן זכה בכמה תארים נוספים, וביניהם תואר מזכה הדירוג השני שלו (השנגחאי מאסטרס בשנת 2014). ועדיין, אף אחד לא התכונן למה שעוד עתיד היה לקרות. אף אחד, כולל בינגהאם עצמו, לא העז לדמיין את מה שהתרחש באמצע 2015. אליפות העולם בסנוקר התחילה.

סטיוארט בינגהאם פתח את האליפות עם ניצחונות משכנעים מול רובי וויליאמס (בתוצאה 10-7) ומול גרהאם דוט, אלוף העולם לשעבר (בתוצאה 13-5). בשלב רבע הגמר חיכה לו אחד – רוני אוסליבן שמו. רוני "רוקט" האגדי דורג במקום השני בעולם באותה העת, והגיע למאצ'-אפ לאחר שהנחיל תבוסות צורמות ליריביו. רוני אוסליבן שמפגין ביצועים כאלה הוא רוני אוסליבן מרוכז וממוקד מטרה. רוני אוסליבן כזה הוא רוני אוסליבן שקשה על גבול הבלתי אפשרי לנצח. האמינו לי. לכן, לא פלא שכל עולם הסנוקר עמד בהשתאות למול הופעתו המופלאה של בינגהאם שהצליח לגבור על המועמד המוביל לזכות בטורניר, וזאת על אף שכבר היה בפיגור 9-8 והצליח לנצח ב-5 פריימים רצופים ובמשחק כולו. בחצי הגמר פגש בג'אד טראמפ, מי שהיה אז העתיד של עולם הסנוקר, והיום המדורג במקום הראשון בעולם. דו-קרב זה הבטיח הרבה ואכן קיים, כאשר רק בקושי בינגהאם הצליח לגבור על טראמפ בפריים המכריע (ובתוצאה הסופית 17-16 לזכותו), בדרך לגמר אליפות העולם. מי שעמד בינו ובין זכייה סנסציונית בטורניר היוקרתי ביותר שיש לסבב הסנוקר להציע הוא שון מרפי, אחד שאחראי בעצמו על אחת ההפתעות הגדולות בתולדות הטורניר עם זכייתו עשור קודם לכן. במשחק הפכפך וכמעט שקול, בינגהאם יצא וידו על העליונה ועם ניצחון היסטורי שהקנה לו את תואר אלוף העולם לשנת 2015, לתדהמתם של רבים כולל כותב שורות אלה. בסוף הטורניר טיפס בינגהאם לדירוג השיא שלו – המקום השני בעולם; כאילו הגורל מזכיר לו שלעולם לא יוכל באמת להיות במקום הראשון. מאז ועד אותו טורניר מאסטרס של השנה הנוכחית, בינגהאם צבר לא מעט הישגים יפים וביסס את עצמו כאחד השחקנים המובילים בסבב.

אם הקשיים של סטיוארט בינגהאם לאורך הקריירה היו בעיקר מקצועיים, הרי שסיפורו של אלי קרטר (Ali Carter) שונה בתכלית. קרטר סומן כפוטנציאל גדול כבר בתחילת הקריירה המקצוענית שלו, אותה החל בגיל 17 בלבד, עת זכייתו בתואר השחקן הצעיר לשנת 1999 של "איגוד הביליארד והסנוקר המקצועני העולמי" (WPSBA) והעפלה לטורניר המאסטרס של אותה שנה. על אף שלא הצליח לרשום הישג משמעותי בשנים הבאות, קרטר טיפס בהדרגה בדירוג העולמי והגיע מרחק נגיעה מ-30 הטובים העולם. ואז הגיעה המפלה הראשונה בקריירה שלו ובחייו האישיים בכלל – בשנת 2003 אובחן קרטר כחולה קרוהן. קרוהן היא מחלת מעי המאופיינת בדלקת כרונית הפוגעת ברירית של מערכת העיכול. אמנם עולה בידו של קרטר להשתלט עליה מעט באמצעות שינוי התזונה שלו וטיפול תרופתי, אולם בריאיון נרחב הוא סיפר שהמחלה מגבילה אותו יותר מכפי שנדמה. נגיע לאותו ריאיון בהמשך.

בחזרה לחייו המקצועיים של אלי "הקפטן" קרטר, המכונה כך משום שבין יתר תחביביו הוא מחזיק ברישיון טיס; בשנת 2006 השתחל לראשונה לטופ 16 ובשנת 2008 הגיע להישג השיא שלו עד כה בקריירה – הגעה לגמר אליפות העולם. אחרי סיבוב ראשון שנוי במחלוקת, בסופו גבר על בארי הוקינס בפריים האחרון (ובתוצאה 10-9), הוא ניווט דרכו אל הגמר שם פגש את רוני אוסליבן. גמר מאכזב למדי, שהיה הראשון שהפגיש שני שחקנים שהגיעו לרצף (Break) של 147 כל אחד במהלך הטורניר, נגמר בתוצאה 18-8 לזכותו של רוני והשאיר את "הקפטן" רק עם המחמאות. אבל קרטר ראה בכך תמריץ נוסף, והמשיך לפתח את המשחק שלו ולהתקדם בדירוג העולמי כשנכנס לעשירייה הראשונה בעולם. עשרה חודשים לאחר הגמר המאכזב, בפברואר 2009, הוא הצליח לזכות בתואר מזכה הדירוג הראשון שלו בקריירה – אליפות וולש הפתוחה (Welsh Open), ולא עצר שם; שנה לאחר מכן קרטר זכה בשנגחאי מאסטרס המוכר, התואר מזכה הדירוג השני שלו, ולאחריו עלה לדירוג השיא שלו בסבב – המקום השני בעולם – הישג שהצליח לשחזר פעם אחת נוספת בהמשך. מזכיר לכם מישהו?

ואם בדז'ה וו עסקינן, הגענו לשנת 2012 ולתקופת אליפות העולם המתקיימת מסורתית בעונת האביב. יכולים לנחש מה קרה? אם מחשבתכם היא שקרטר הגיע פעם נוספת לגמר בטורניר הגדול מכולם, רק כדי לסיימו מובס עם הפסד צורם לרוני אוסליבן, שהוכתר פעם נוספת לאלוף העולם על חשבונו של גיבורנו… אז צדקתם. כהרגלו, כעשרה חודשים לאחר מכן זכה בטורניר מזכה דירוג שלישי במספר, הפעם המאסטרס הגרמני (German Masters) כאשר גבר בגמר על מרקו פו ההונג-קונגי. אולם כמו שהתרגלנו, על כל עלייה שמיודעינו יחווה מצפה לו ירידה כואבת. וכמה כואבת היא הייתה. ב-1 ביולי של אותה שנה, דווקא לאחר אותו גמר, פורסם שקרטר אובחן עם סרטן האשכים בעקבותיו עבר ניתוח בהול. לשמחתו ולשמחתנו, עוד באותו החודש קרטר הכריז שהתגבר על המחלה הארורה, ובאופן סמלי הוא מתכנן לחזור להתחרות בטורניר השנגחאי מאסטרס. אבל "הקפטן" רגיל לחוות אירועים בזוגות, ולמרבה הצער גם המחלה נשמעה לכך. לא חלפה לה שנה ודווח שהתגלה אצלו סרטן הריאות, בעקבותיו נאלץ להיעדר מתחרויות לתקופה ממושכת לקבלת טיפול רפואי הולם.

אלי קרטר יודע להעריך את שהחיים נותנים לו, אך הדגיש את הקושי והסבל איתם הוא נאלץ להתמודד במהלך היום-יום בריאיון מרגש. "אני בר-מזל להיות בין החיים, אני מניח", הוא אמר לאחר אליפות בריטניה לשנת 2015, "אבל אני מתחרה כנכה מול שאר השחקנים בגלל מחלת הקרוהן הזאת שיש לי. אין מרגוע כשיש לך כאב תמידי כמו זה שיש לי כרגע. זה פלא שאני בכלל מצליח לשחק ולהתפרנס. אני מוכרח לקחת תרופה חדשה, הדומה לקודמת שצרכתי וייתכן שבגללה חליתי בסרטן. וזה מספיק קשה לא להירדם בלילות בגלל הסטרואידים שאני לוקח, ועוד מבלי לדבר על הכאבים. אבל זה מה שמאפשר לי להתחרות. הכל חלק מאיזון עדין מאוד."

השעה היא אחת בצהריים. המקום הוא אולם ה"אלכסנדרה פאלאס" בלונדון. צופים, עיתונאים וחובבי הענף ממלאים את האולם מפה לפה. לקול תשואות עולים סטיוארט בינגהאם ואלי קרטר, שני הפיינליסטים של טורניר המאסטרס היוקרתי לשנת 2020, כדי להכריע מי מבין שניהם יהיה בעל העונג להניף את הגביע הנכסף ולחרוט את שמו בדפי ההיסטוריה של הסנוקר. עכשיו אתם מבינים מה מיוחד בגמר הזה.

שני השחקנים הפגינו משחק מאוד מחושב ואיכותי במשחקון שנגמר עם סנטורי (century: רצף של 100 נקודות או יותר) של קרטר ועלייה ל-1:0. קרטר המשיך את המשחקון השני מהמקום בו הפסיק את הראשון, אך החטאה לא אופיינית של כדור אדום אפשרה לבינגהאם לרוץ לשני ברייקים (break: רצף, הטבעת כדורים בזה אחר זה) תוך כדי שהוא משתעשע עם הקהל. 1:1 בתוצאת המשחק. שני המשחקונים הבאים לא התעלו לרמה גבוהה ואופיינו בהרבה חוסר מזל וחוסר ריכוז מצד שני הצדדים. בסופם אנחנו שוב בשוויון 2:2. יצאנו להפסקת התרעננות ממנה שני השחקנים לא חזרו מפוקסים עם רצף החטאות, כל אחת מפתיעה יותר מקודמתה. קרטר הצליח להתעשת ראשון ורץ לברייק של 93 שסגר את המשחקון הנוכחי. משחקון שישי מייגע מאוד הגיע להכרעה רק בכדור השחור האחרון. טעות של קרטר הביאה אותנו שוב פעם לשוויון, הפעם 3:3. שחקן רודף שחקן, ועד לשלב זה המשחק שקול לחלוטין. משחקון שביעי נגמר עם ידו של בינגהאם על העליונה עם שני ברייקים מרשימים, וגם המשחקון השמיני, שחותם את הסשן (session) הראשון של הגמר, הולך לזכותו של בינגהאם ששובר משחק הגנה משובח. התוצאה היא 5:3 לזכותו של בינגהאם, חוזרים בעוד מספר שעות לסשן השני והמכריע. הסשן השני נפתח בצורה מקרטעת משהו, וקרטר מצליח לגנוב את המשחקון ולצמצם את הפער. במשחקון העשירי שוב חזינו במשחק הגנה עילאי מצד שני הטוענים לכתר, אבל בינגהאם מפספס הזדמנויות שקרטר מנצל. חזרנו לשוויון 5:5. שוב, בינגהאם היה בדרך לברייק מרשים אבל מחמיץ עוד הזדמנות פז לסגור סיפור. קרטר עם ניצחון שלישי רצוף ועלייה ליתרון. האם הוא בדרך לניצחון? במשחקון הבא לא היה מקום לספק; קרטר עם סנטורי שני במשחק, הפעם של 127, והתשובה לשאלה היא כן – קרטר נראה במסלול הבטוח לניצחון במשחק ובטורניר כולו, בדרך לזכייה היוקרתית ביותר שלו בקריירה. 7:5 לזכותו. בינגהאם יצליח לחזור לעצמו ולמשחק? לפחות לפי פתיחת המשחקון ה-13 במספר נראה שכן. גם המשחקון הבא נגמר בניצחון משכנע של בינגהאם. שוויון בפעם המי יודע כמה במשחק. עם חמישה משחקונים לסיום הגמר, יותר צמוד מזה לא יכול להיות. בינגהאם ממשיך לדהור, ועל אף שגם הפעם הוא לא מסיים את הברייק כמו שהיה רוצה, הוא עם ניצחון נוסף וחוזר ליתרון 8:7. האם אנחנו צופים בשידור חוזר? בינגהאם סוגר רצף של 4 ניצחונות משל עצמו, וכעת הוא רחוק מרחק משחקון אחד מניצחון. קרטר עוד הספיק לצמק ל-9:8 תוך הפגנת קור רוח מרשימה אבל פה נגמר לו האוויר. משחקון חד ומפוקס מאוד של בינגהאם סוגר את הסיפור עם הסנטורי הראשון והיחיד שלו במשחק (של 109). שני שחקנים, שמגיעה להם הבמה הגדולה ושעיני כל העולם יינשאו אליהם, הגיעו לאחד מהגמרים היוקרתיים ביותר שיש לסבב העולמי להציע, ובסיומו – סטיוארט בינגהאם הוא אלוף המאסטרס שלכם לשנת 2020.