אם בימים טרופים אלו, תסתכלו על המשחקים של קובי והלייקרס של סוף העשור הקודם, תראו שם סנטר דומיננטי שיודע להשתלב מעולה במארג הקבוצתי. שחקן שסוגר את הצבע בצורה מוחלטת בהגנה, ונותן עבודה טובה בפוסט בהתקפה. אז איפה השחקן הזה היום, ואיך הוא סיים את הקריירה שנשמעת כ"כ טוב?
שאלה טובה. אך כדי לדעת את התשובה נחזור להתחלה.
אנדרו נולד בסוף אוקטובר (צעיר בשנתון) וגדל בניו ג'רזי. החל לשחק כדורסל כבר ביסודי והיה דומיננטי מאוד. בשנת 2005 הוזמן ביינום לשחק באול אמריקן שם הוא קלע 9 וקטף 5. בסוף התיכון תכנן ללכת לאונברסיטת קונטיקט אך לבסוף ויתר ונרשם לדראפט.
דראפט 2005 לא היה מלא בשמות גדולים. השמות הבולטים בדראפט הם: אנדרו בוגוט דרון ווילאמס כריס פול, מונטה אליס דני גריינג'ר וכמובן אנדרו ביינום שנבחר בבחירה העשירית על ידי הלייקרס והיה לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של הליגה שנבחר בדראפט.
בעונתו הראשונה המאמן של הלייקרס דאז -פיל ג'קסון, לא נתן לרוקי דקות רבות. 7.3 למשחק, ביינום הצעיר (השחקן הצעיר ביותר לשחק בליגה בגיל 18 ו-6 ימים) נתן בתמורה 1.6 נק' ו-1.7 רב'. אחד המשחקים הזכורים ביותר מעונתו הראשונה הוא מול אקס הלייקרס – שאק.
בעונתו השנייה אחרי עבודה רבה עם כרים עבדול גאבר ופציעות של הסנטרים האחרים של הלייקרס (בראון ומיהם) קיבל ביינום בלית ברירה את המקום בחמישייה הפותחת. בתמורה ביינום הראה שיפור משמעותי כשהוא קולע 7.8 נק' עם 5.9 רב' ב-21.9 דק' ללילה למשך 82 משחקים (העונה היחידה בה הוא השלים את כל המשחקים).
בעונת 07/08, ביינום בעונתו השלישית מראה עוד התקדמות נוספת ושיפור משמעותי אך לאחר 35 משחקים הוא נפצע וגומר את העונה. עד הפציעה אנדרו הציב ממוצעים נאים של 13.1 נק', 10.2 רב' עם 2.1 חסימות ב-28.8 דקות ללילה.
בעונתו הרביעית ביינום כבר פותח בחמישייה וממשיך בגרף ההתקדמות המטאורי שלו והופך לכוח משמעותי התקפית והגנתית. הוא קולע 14.3 ומשפר את האחוזים מהעונשין. בנוסף הוא קוטף 8 רב' למשחק מוסר 1.4 וחוסם 1.8 ל-28.9 ללילה. אחרי 50 משחקים מול ממפיס קובי נופל על הרגל של ביינום והוא נופל פצוע.
המשחק הזכור ביותר שלו באותה עונה הוא מול היריבה העירונית בה קלע 42 נק, קוטף 15 רב' מתוכם 8 בהתקפה.
ביינום חוזר בדיוק בזמן לפלייאוף (עם מגבלת דקות) ועוזר לקובי ולליקרס לזכות באליפות ראשונה מתוך צמד.
עונה אחר מכן הוא ממשיך להיות כל כך משמעותי וקולע 15 נק'. והיה לאחד הסנטרים הטובים בליגה. ביינום עוזר לקובי לזכות באליפות השנייה ברציפות לאחר שהמשיך לשחק פצוע מול אוק' של הרביעייה הגדולה.
את עונתו הגדולה ביותר נתן ביינום בעונת 11-12 כשהוא בן 24 בלבד לאחר שהעמיד ממוצעים של 18.7 נק', 11.8 רב' ו-1.9 חסימות. אנדרו נבחר לשחק באול סטאר ונחשב כבר לסנטר השני בטיבו בליגה אחרי דוויט האוורד שהיה בשיאו. בסיום אותה עונה זוכה הסנטר הצעיר להיכנס לחמיישיה השנייה של העונה. במשחק הראשון של הפלייאוף מול דנבר רשם טריפל דאבל של 10 נק' 13 רב' ו-10 חסימות.
הלייקרס עברו את דנבר בשבעה משחקים אך נפלו מול הרעמים בחמישה משחקים. ביינום נתן את הפלייאוף הטוב ביותר שלו אך גם האחרון. 16.7 נק', 11.1 רב' ו-3.1 חסימות ב-12 משחקים.
אז מה הוא עושה פה? שאלה מעולה!
בסוף אותה עונה התבצע טרייד בין 4 קבוצות, שהביא את הווארד ללייקרס ואת ביינום לפילי. לפני העונה היו ציפיות גדולות מהעונה של פילי. השילוב של ג'רו הולידיי ביחד עם אנדרו ביינום על הדף נשמע מפחיד ונתן המון תקווה למועדון לצאת מהבינונית שהיא הייתה מאופיינת בו. אך פציעות שונות ומשונות (הוא נפצע במהלך משחק כדורת!!!! ואחרי הניתוח הלך לרקוד פלמנקו!) מנעו ממנו לשחק. וכך עזב ביינום את פילי בלי לעלות כלל על הפרקט, עם 16 מיליון בכיס, עם תסרוקת מזעזעת ועם אוהדים ומועדון ששונא אותו.
בסוף העונה הקאבס קיוו שהכישרון נשאר בסנטר והחתימו אותו לשנתיים על 25 מיליון. בתקווה שיחזור לעצמו.
בקליבלנד הוא הציג יכולת בינונית מסנטר שהיה מיועד להיות סנטר העתיד, ובעיקר הביא ביינום בעיות משמעת לחדר ההלבשה. אפשר להגיד שהשתן עלה לראש אחרי 2 אליפויות והכסף הגדול בבנק לא עזר. קליבלנד טענה מצידה שביינום הוא "לא ניתן לאימון" ולכן היא זורקת אותו לשיקגו תמורת לואל דנג ונכסים. שיקגו משחררת את ביינום מיד והוא מוצא את עצמו ללא קבוצה. כחודש לאחר מכן אינדיאנה מחתימה אותו כדי לחזק את מצבת הגבוהים ולהיות מחליפו של רוי היברט. אחרי 2 משחקים הרגיש ביינום כאבים בברך שהגבילו אותו ולכן לא שותף יותר. ולמעשה כאן פעם אחרונה שפוגשים אותו בליגה.
בשנת 2018 ניסה ביינום לעשות קאמבק אך ללא הצלחה.
אנדרו היה נחשב להבטחה גדולה אך בעיות בריאותיות ובעיות משמעת מנעו ממנו להיות הסנטר הבא בליגה. פילי האמינה בו שיוציא אותה מהבור ויהפוך אותה למאיימת רצינית ולא נחמדה יותר, כך גם אינדיאנה שהאמינה בו שיהפוך אותה למתמודדת ראויה מול מיאמי ומנעה מאחרים לקחת אותו (אפשר לראות אפילו בתגובות של החבר'ה באתר שיוכיחו את הדברים – https://hoops.co.il/?p=24033 ). קליבלנד שנכוותה מהבחור אמרה עליו "אין לו חשק לכדורסל, ולא בטוח שהוא אוהב את המשחק יותר".
אולי זה הפציעות שהכריעו, אולי ההישגים וחוסר התשוקה, ואולי שילוב של שניהם. שחקן שעלה כל כך גבוה במהירות, נפל מהר וכל כך חזק – מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (מגג גבוה לבור עמוק).
תודה צ'יקו. שילוב של פציעות ואופי בעייתי … פספוס ענק..
ביינום-גאסול-אודום, ללייקרס היה את הקו הקדמי הטוב בליגה.
2/3 ממנו סיים לא משהו את הקריירה…אודם גם כמעט את החיים..
כתוב נהדר. ביינום הוא קורבן של פציעות קשות. צריך אופי מסויים ואהבה גדולה למשחק כדי להשקיע את עצמך בשיקום שבמקרה הטוב יהפוך אותך לשחקן בקצה הספסל. לא מעט גבוהים נשברו וסיימו קריירה בעקבות זה. יחסית לשחקן שהיה לייקר כבר ביום הולדת 18 שלו וביחס לפיתויים דווקא הראה מוסר עבודה מצויין. גרף השיפור מראה זאת. בדומה לדני גריינג'ר הוא איבד עניין בלקרוע עצמו כדי להשיג בינוניות
ביינום בשבילי היה הכי "סנטר" שיכול להיות, משהו במבנה גוף שלו ובסיומת הקלאסית מתחת לסל.
לדעתי אם לא הפציעות סיכוי גדול שקובי היה עם הטבעת השישית
שותף להרגשה שהוא לפחות חלקית אשם במצב שלו,
בניגוד לדירק רוז ההפסד הכי גדול של הכדורסל אחחח
מעולה.
אני חושב שהטרייד לפילי גרם לו לאבד אמון וזה השפיע על הכל.
המרפק המזעזע שדחף לבראה לקראת הפסד נוסף בפלייאוף
איזה גוש של איכס
https://www.youtube.com/watch?v=d12YVBOrP00
תודה על הכתבה.
כשרון עצום, וסנטר התקפי ברמה הכי גבוהה שיש (בימים של טרום סנטרים שקולעים מהשלוש), אבל אופי אפס.
חלק מהדור של הסנטרים שסיימו מוקדם מדי, כמו אודן ויאו.
טקסט טוב על אחד הפוטנציאלים המפוספסים ביותר. חושב שאם הוא לא היה נפצע זה היה אחד ה-what ifs הגדולים של העשור, כי אז פילדלפיה לא היו עושים טנקינג
איזה פוסט מעולה. בחירה מצויינת. בזבוז ענק. הראש שלו לא מחובר ישר.
אחלה פוסט. זוכר את ההייפ כשהגיע לפילי.
עוד דוגמה לחוסר הבגרות המנטאלי של כשרונות המגיעים ישר מהתיכון….
🙂
טיפוס מזעזע, רעל מזוקק. מתאים ללייקרס שחושבים על זה. סימן את סוף התקופה התחרותית בפילי. טוני דילאו, הג'נרל מנג'ר שהחתים אותו בפילי, פוטר בסוף העונה והוחלף בידי סם הינקי, והפרוסס החל (אגב, מישהו יודע מה נסגר עם דילאו? הוא די נעלם מאז).