כוכב ליום אחד: ארון ברוקס / רועי ויינברג

עונה של 19.6 נקודות ו-5.3 אסיסטים למשחק בקבוצה שסיימה עם מאזן חיובי אחרי ריצת פלייאוף מוצלחת בדרך כלל מזניקה קריירות של שחקנים. במקרה של ארון ברוקס הוא לא עבר את 12 הנקודות למשחק באף עונה אחרת או הפך לשחקן חמישייה. זה סיפורו של אחד מפלאי העונה האחת הגדולים של הליגה.

אחרי עונת רוקי פושרת ביוסטון, ברוקס הצליח לתפוס את המקום בחמישייה של הרוקטס ב-2008/09 בשליש האחרון של העונה. ב-28 המשחקים האלה יוסטון ניצחה 20 והצליחה להתחבר לריצה שהובילה אותם עד למקום החמישי במערב ולפלייאוף, כשהוא בתפקיד חשוב בחמישייה לצד יאו מינג, רון ארטסט ולואיס סקולה. רבים סימנו אותם כסוס שחור לקראת הפוסט-סיזן.

בסיבוב הראשון של אותה שנה הרוקטס עברו את פורטלנד של ברנדון רוי בשישה משחקים, כשכלל הבלייזרס (מלבד רוי ולמרקוס אולדריג') בסדרה חלשה מאוד, מה שלא מונע מיוסטון לעבור סיבוב לראשונה מאז 1997 בזמן שטרייסי מקגריידי, הכוכב המקורי של הקבוצה, בחוץ. בסיבוב השני חיכו הלייקרס של קובי בראיינט ופאו גאסול. ברוקס קלע 19 נקודות והוביל את הרוקטס לניצחון באל.איי. הלייקרס השוו במשחק השני עם 40 נקודות של בראיינט וניצחו משחק חוץ ביוסטון. 2-1 לייקרס. בסוף המשחק השלישי יאו מינג נפצע בקרסול והרוקטס החליטו לפתוח עם צ'אק הייז, 1.98 מ', כסנטר.

השימוש בהייז הוביל למשחק הקריירה של ברוקס. 34 נקודות על הלייקרס של 2009, מתוך 99 של יוסטון, בזמן שהלייקרס לא מצליחים לקלוע ומסיימים עם 87 נקודות. הסדרה ירדה ל-2-2 ונראה שיוסטון יכלו לעשות את הבלתי יאמן. הלייקרס הביסו אותם בבית במשחק 5, 78-118, אבל במשחק השישי ההגנה של יוסטון עצרה את האלופה שבדרך על 80 נקודות. ברוקס קלע 26, יוסטון 95, והרוקטס חסרי מינג ומקגריידי כפו משחק 7.

המשחק השביעי כבר היה סיפור אחר. יוסטון קלעו רק 70 נקודות בלוס אנג'לס נגד קבוצה מנוסה מהם שהביסה אותם והגיעה לגמר לפני כן. הלייקרס ניצחו את המשחק וסיימו עם אליפות, אבל יוסטון וברוקס בן ה-24 יכלו להיות מעודדים מהופעה נהדרת נגד הלייקרס לקראת ההמשך.

לכן הם נשארו עם סגל דומה לקראת 2009/10. ארטסט עזב אותם לטובת הלייקרס והוחלף בטרבור אריזה, שחקן חמישייה של האלופה, כשמינג ומקגריידי לא התחילו שם את העונה. ברוקס קיבל את המושכות לקבוצה והוביל אותם עם 19.6 נקודות למשחק כגו-טו-גאי לגיטימי. ההתקפה זרמה דרכו כשהוא קלע טוב מרחוק עם 6.4 ניסיונות למשחק, הכמות השנייה בגובהה בליגה של אז (ב-2019/20 יש 37 שחקנים שזרקו יותר), ו-39.6% מחוץ לקשת לצד 5 אסיסטים. עונה יחסית חביבה לא הסתיימה בפלייאוף באחת השנים הנדירות בהן כל המערביות היו קבוצות של מעל 50 ניצחונות, אבל ברוקס זכה בשחקן המשתפר ונתן עונת ליגה לגיטימית לחלוטין. המנטליות של הגאנר כמעט הובילה אותם לפלייאוף בשנה יחסית חיובית, אבל נשכחת.

ב-2010/11 יוסטון התחילה לא טוב. הם הפסידו את חמשת המשחקים הראשונים של העונה. ברוקס המשיך את המגמה מהעונה שעברה בחמשת המשחקים הראשונים של אותה שנה, כשהוא נפצע בחמישי. יוסטון הפסידו את כל החמישה ובזמן הפציעה שלו הרוקטס נתנו צ'אנס לרכז צעיר אחר שלהם, אחד בשם קייל לאורי. לאורי תפס את המקום בחמישייה והפך לאחד הרכזים הטובים בליגה בעשור לאחר מכן עם סגנון הגנתי וקבוצתי יותר, בזמן שברוקס לא מצליח להשתלב כשחקן שישי מהספסל – בחירת הזריקות הדרדרה וההגנות התמקדו בו יותר ממה שהוא ראה בעונה הקודמת.

לכן יוסטון החליטה להעביר אותו לפניקס יחד עם בחירת סיבוב ראשון תמורת גוראן דראגיץ', עוד רכז שהיה מהטובים בליגה בעשור לאחר מכן. גם בסאנס ברוקס לא הצליח להטביע חותם כמחליפו של סטיב נאש ו-9.6 נקודות למשחק בחצי עונה הובילו לכך שפניקס לא בחרה להאריך את חוזה הרוקי שלו, שנה בלבד אחרי עונה של כמעט 20 נקודות למשחק והשחקן המשתפר.

שביתת השחקנים של ה-NBA ב-2011 הובילה את ברוקס לסין, והוא נשאר שם גם לאחר שהליגה חזרה. מנטליות ה-scoring first השתלבה טוב בסין והוא הוביל את הגואנגדונג טייגרס לגמר, שם הם הפסידו לגרסה המוצלחת יותר של ברוקס, סטפן מארברי. בסיום עונה אחת הוא חזר לאן.בי.איי והתחיל לנדוד: סקרמנטו, חזרה ליוסטון, דנבר, שיקגו, אינדיאנה ומינסוטה. 6 קבוצות, 54 משחקים בחמישייה ובסופו של דבר נפלט מהליגה.

אז מה בעצם קרה? הפציעה של ברוקס לא הייתה מסיימת קריירה והיו לו משחקים טובים גם אחריה, אבל הקבוצה נראתה טוב בהרבה כשהוא לא שיחק. ברוקס אולי הגיע לליגה באיחור של כמה שנים – בעונות המוקדמות יותר סקורר שמפציץ מרחוק וחושב קודם על הטבעת ואז על חבריו לקבוצה היה יכול להצליח, כמו גילברט ארינאס או אלן אייברסון המוצלח יותר בהרבה. אולי אם היה מגיע לליגה שמקדשת את השלשות כמו היום יכל להיות יותר משמעותי ולפתח את המשחק שלו בלי הכדור, אבל שילוב של נסיבות רעות, תפקיד קטן בהתקפה ומזל רע מנע ממנו להפוך לשחקן משמעותי באמת בליגה.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

    1. אייזיאה תומאס – כאוהד בוסטון סלטיקס מ-2009 אני יכול להגיד לך שעצוב מאוד מה שקרה עם אייזיאה תומאס ויום אחרי הטרייד שלו הייתי עם רגשות מעורבים , מצד אחד בוסטון קיבלה את קיירי אירווינג שחקן שזכה בטבעת אליפות , אול-סטאר ועם שליטה בכדור יוצאת מן הכלל והיה לה את גורדון היוורד מיד לאחר שעזב את יוטה ג'אז,מהלך שמביא את קיירי אירווינג הוא אכן מהלך משנה מציאות אבל מצד שני עבורי כאוהד הרגשתי רע כי אייזאה תומאס לקח את בוסטון מאפס והפף אותה לקבוצה פלייאוף ב-2015 שעפה בסיבוב הראשון לקליבלנד ב 4-0 לקבוצה רלוונטית ב-2016 שעפה לאטלנטה הוקס ב4-2 לקבוצה אטרקטיבית ב-2017 שעפה ב4-1 בגמר המזרח עם פלייאוף בלתי נשכח. הרגשתי רע גם כי אייבי בראדלי עזב בטרייד לדטרויט פיסטונס עבור מרקוס מוריס וגם אייזיה תומאס אחרי כל מה שהוא עשה עבור בוסטון הוא עוזב לקליבלנד,עצוב לי מאוד על מה שקרה עם אייזיאה תומאס לאחר מכן,הוא היה שחקן רלוונטי בלייקרס אבל לאחר מכן בדנבר שהוא לא שיחק כמעט,בוושינגטון וכרגע כשחקן חופשי זה עצוב מאוד עבורי לראות אותו ככה ואני חושב שבשביל הרבה אוהדי בוסטון סלטיקס איכשהו נצבט הלב לראות לאיזה מצב אייזיאה תומאס הגיע כשלפני פחות מ-3 שנים אייזיה תומאס היה מועמד ל-MVP ומעמיד ממוצעים של קרוב ל-30 נקודות למשחק לשחקן חופשי נידח,עצוב מאוד ולדעתי הוא כוכב ליום אחד.

  1. מעניין תמיד לקרוא כמה הנסיבות משחקות תפקיד בקריירה של שחקני NBA, ומסקרן האם זה יהיה המצב גם בנוגע לשחקנים אחרים בסדרה. את אהרון ברוקס אני בקושי זוכר, אולי מכיון שהשם מתקשר לי תמיד עם הקווטרבק הכושל של הניו אורלינס סיינטס בתחילת שנות ה 2000 (שגם לו אגב היתה עונה אחת טובה בין שלל עונות בינוניות)

  2. מודה שהחלק האהוב עליי בקריירה שלו, מנקודת מבט צינית ואירונית משהו, הייתה בסיבוב השני ביוסטון, כשהם לקחו אותו, ביטלו את החוזה שלו ושלושה שבועות אחרי החתימו אותו שוב.
    למיטב זכרוני ברוקס הוא אחת הדוגמאות לשחקנים שמכריחים עצמם לחזור מפציעה (הצד האפל של מאנו ג'ינובילי) מוקדם מדי כדי לא לאבד את המקום שלהם בליגה ומאבדים הכל.

  3. נראה כמו שחקן שפורח רק כשהוא הכוכב (אם כבר הזכרת את אייג'נט זירו ואייברסון האליל). בתור רול פלייר הוא לא היה משהו….
    🙂

  4. פתיחה מצוינת לפרויקט.
    אם לרגע היה נדמה שהפציעות של יוסטון חשפו כוכב עתידי בדמות ברוקס אז גם הוא נפצע וזה סייע לחשיפת רכז אחר שבאמת נהיה כוכב, אבל לא ביוסטון – קייל לאורי.
    אני מאמין שהוא היה יכול להחזיק עוד בליגה אם היה מגיע למקומות הנכונים

  5. בכלל, נדמה שהלוק דאון השפיע על לא מעט שחקנים. מעניין היה לעשות כתבה על זה בעצמו.
    ועוד יותר מעניין לראות מה תהיה ההשפעה ארוכת הטווח של הקורונה. במיוחד אם גם תחילת העונה הבאה תבוטל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט