חשיפה גבוהה / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

חשיפה גבוהה / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

אחרי שתמו הדיונים הקדחתניים, ההצהרה על הקפאת הליגה, התגובות להקפאה, והתגובות לתגובות, צנח אדם סילבר על הכסא במשרדו. "מנהל טוב צריך לדעת לראות שניים-שלושה צעדים קדימה", נזכר בעצתו של אביו לפני שנים רבות, "כשכולם עדיין עוסקים בעבר ובהווה, מנהל טוב צריך להסתכל קדימה, ולהיערך לבאות".

מיד התקשר לראש צוות האנליטיקה העסקית של הליגה, מארק קנינגהאם, שתמיד היה המקור הטוב ביותר להבנת מצבו של הביזנס.

"מה נשמע, בוס?", ענה קנינגהאם. "אני שואל אותך, מארק", ענה סילבר, "איך נראה תזרים המזומנים שלנו לחודשים הקרובים?". "בהנחה שהעונה הסתיימה, אנחנו מדברים על אבדן 20% מההכנסות בעונה הסדירה", שלף קנינגהאם מיד, "בנוגע לפלייאוף מדובר ב-15 סדרות. בהנחה של 5.5 משחקים לסדרה בממוצע איבדנו כ-82 משחקים. זה אמנם רק 3% ממספר המשחקים בעונה הסדירה, אבל ההכנסות עבורם גבוהות בממוצע פי 4 ממשחק רגיל, כך שבשורה התחתונה אנחנו צפויים לאבד כ-30% מסך ההכנסות השנתי של הליגה". "וזה רק מחוזיי שידור, כן?", חידד סילבר, "לא כולל את ההפסדים הצפויים מאי מכירת כרטיסים, החזר למנויים, מרצ'נדייז באולם, וכל זה?". "אכן", קבע קנינגהאם, "זה נופל על בעלי הקבוצות ולא משפיע עלינו ישירות".

"טוב, ומה אתה מציע לעשות?", שאל סילבר, "איך אפשר ליצור תזרים הכנסות חלופי, שיפצה לפחות על חלק מההפסדים?". "שאלה טובה, אדם, אפשר לעשות קצת שידורים חוזרים של משחקים היסטוריים, אולי אפילו עם פאנל של מומחים, שמפרשן מהבית", ענה קנינגהאם, "אולי סדרת הגמר של 93', פיניקס נגד שיקגו? שאק רק יגיד 'לא יאמן ששחקן פעיל יכול להיות כזה שמן', צ'אק ירה חזרה, והרייטינג יהיה בשמיים".

"זה פתרון טוב לטווח הקצר", אמר סילבר, "ואני מניח שנוכל להעלות מספר רעיונות דומים נוספים, אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה שלנו. ההבדל בין אירועי ספורט, כמוצר בידורי, לבין כמעט כל סוג של תוכן בידורי אחר, הוא שהם מתקיימים בלייב. בניגוד לכמעט כל מה שתמצא בנטפליקס, שידור הספורט הוא זה שכמעט 'מכריח' אותך לצפות בו עכשיו. המתח, העובדה שכולם מסתכלים על אותו מהלך, באותו משחק, באותו רגע, זה מה שעושה את הספורט כל כך יחודי. אבל בתקופות כאלו זה חרב פיפיות – כל שאר התוכן לא נפגע כלל, אפילו להיפך – לאנשים יש יותר זמן וגם צורך גדול יותר באסקפיזם, ואצלנו כל העסק נתקע. להם יש מספיק תוכן במחסנית כדי לעשות מיליארדים מהתקופה הזו, ואצלנו אין בכלל משחקים."

"אני מסכים איתך, כמובן", אמר קנינגהאם לאחר הרהור קצר, "אבל קשה לי לראות איך אפשר לשנות את המצב. זה מאפיין ייחודי של ספורט, לטוב ולרע, וכרגע – לרע".

האויב האמיתי

"בוא נדייק את זה", המשיך סילבר, "הרי הצופים בבית לא באמת מושפעים מהמצב, אלא רק הצופים באולם". "כן ולא", ענה קנינגהאם, "העדר צופים באולם פוגע בחוויית הצפייה של אנשים בבית. לכן לברון אמר אינסטינקטיבית שלא ישחק בלי קהל – זה נתפס כחלק קריטי בחוויה". "את זה אפשר לפתור", ירה סילבר, "יש היום יכולות וירטואליות מרשימות ביותר, ונוכל ל'יצר' צופים עם CGI – כמו צבא המתים במשחקי הכס. את הסאונד נוסיף לשידור בעצמנו. בדיוק כמו עוד פרק בסדרת טלוויזיה". "כן", נאלץ קנינגהאם להסכים, "ייקח קצת זמן לארגן את זה, אבל זה אפשרי".

"אז בעצם נשארנו רק עם בעיה אחת", המשיך סילבר, מעודד משהו, "האנשים בתוך האולם – שופטים, צוות האימון, והשחקנים עצמם". "אוקיי", אמר קנינגהאם והתחיל לתהות לאן זה מוביל, "ממממ, על מה בעצם חשבת?".

"תראה", הסביר סילבר, "נכון להיום, הדבקות שלנו בשופטים על הפרקט נובעת בעיקרה מסיבות היסטוריות. הרי אפשר לראות הכל, לעתים אפילו טוב יותר, דרך מסך הטלוויזיה. אז במקום שיהיה ריפליי סנטר שיבקר את השופטים, פשוט נוותר עליהם ונלך ישר לריפליי סנטר. התוצאה תהיה בדיוק אותה תוצאה, ואף יותר מזה, ההרגשה המרגיזה הזו שאתה מרגיש כצופה בבית – שאתה בעצם יודע הרבה יותר מהשופטים – תעלם. השופטים יראו כל מה שאנחנו רואים באולפן ויקבלו את ההחלטה בהתאם".

מיותרים

"ומה עם צוות האימון?", תהה קנינגהאם. "די דומה האמת", קבע סילבר, "הרי גם בפוטבול המאמן משדר הוראות לשחקנים מרחוק. למה שלא יקרה גם אצלנו? המאמן ישב בביתו עם אזניות ויעביר את ההוראות לאזניה של השחקנים. אפשרי לגמרי".

"אני מבין אדם, ואפילו יש בזה היגיון", התחיל קנינגהאם לאבד את סבלנותו, "אבל עדיין נותרת עם בעיה 'קטנה' – מה עם השחקנים עצמם? איך בדיוק נגרום להם לשחק בלי להיות על הפרקט???".

"נו באמת", התרגז סילבר, "מצאנו פתרון לכל הבעיות שהמשבר מציב בפנינו, אתה לא באמת חושב שניסוג עכשיו בגלל 24 אנשים שצריכים לעלות על הפרקט בכל משחק, נכון? הרי מדובר בעסק של מיליארדים, אנחנו לא נעצור את הכל בגלל 450 איש. זה לא רציני".

"מה לא רציני???", נדהם קנינגהאם, "אלה בני אדם. בשר ודם. כמו כולנו".

"נכון מאד", חתך סילבר, "והם צעירים, ובריאים, וחסונים להדהים, והסיכון לבריאותם אפסי! הם לא נמצאים בשום קבוצת סיכון! הסיכויים שלהם להיהרג בתאונת מסוק גבוהים יותר מאשר למות כתוצאה מהוירוס המזורגג הזה!!"

"מה עובר עליך, אדם???", הרים קנינגהאם את קולו על הבוס, "אולי תלך להיבדק בעצמך? אי אפשר להתייחס לאנשים בצורה כזו!!!". "תפסיק לבלבל לי את המח", ענה סילבר באגרסיביות, "מה עם רופאים, שוטרים, מכבי אש, עובדי תשתיות של חשמל, גז ונקיון – הם ממשיכים לעבוד במלוא המרץ."

"כן, אבל הם עושים את זה, למרות הסיכונים, מכיוון שהם יודעים שאם לא יעשו את זה המצב יחמיר עוד יותר", הסביר קנינגהאם, "אצלנו זה אחרת – האנושות יכולה להתקיים גם בלי עונה אחת של נ.ב.א".

"הנאיביות שלך מדהימה אותי", חתך סילבר, "מה זה קשור לסיכונים בכלל? השחקנים שלנו עושים את זה בשביל הכסף. גם ככה הקריירה שלהם עתירת סיכונים בריאותיים. ועל מה בסך הכל מדובר כאן? שפעת?"

"אבל אדם", קרא קנינגהאם, "מדובר באירוע גלובלי חסר תקדים. איך אפשר להמשיך לשחק במצב כזה? שמת לב שבין שתי הזכיות של אורוגוואי בגביע העולמי עברו 20 שנה? למה אתה חושב שזה קרה? הגביע העולמי לא שוחק בין 1938 ל-1950 כי כל העולם עלה בלהבות באותה תקופה. איך בכלל אפשר לחשוב על לשחק במצב כזה?"

"עוד לא הייתה אז נ.ב.א", הגיב סילבר, "אבל אתה זוכר את 1941?". "מה, פרל הארבור, אתה מתכוון?" תהה קנינגהאם. "אז זהו שלא", ירה סילבר, "היאנקיס ניצחו את הדודג'רס בוורלד סיריס! אנשים במדינה הזו שיחקו בייסבול לאורך כל המלחמה!!! אז למה עכשיו לא???"

"כי עכשיו זה לא עניין של חזית ועורף", צעק קנינגהאם, "עכשיו כל האנושות נלחמת באויב בלתי נראה – באוויר, בים וביבשה, ביום ובליל, באש ובמים. ורק אתה רוצה להמשיך כאילו לא קרה כלום!"

"זו האחריות שלי כמי שמנהל את העסק הזה", שאג סילבר, "אני צריך להיערך לכל תרחיש, גם החמור ביותר! ומה אתה חושב, שאחרי שהקורונה הזו תעבור הכל יהיה דבש? לא יהיו יותר מלחמות? אסונות טבע? משברים כלכליים? יהיו גם יהיו. ואנחנו חייבים לזהות את הסיכונים לעסק שלנו ולטפל בהם בהקדם!!"

"פור גוד סייק אדם", קרא קנינגהאם, "זה העולם! אין מה לעשות! האנושות תמיד סבלה מאסונות כל פרק זמן מסוים, חלקם ידי אדם, חלקם מעשה הטבע, ותמיד ידעה לצאת מהם בסופו של דבר. אז עכשיו צריך לספוג את ההפסדים, אבל גם אם זה ייקח זמן, גם מזה אנחנו נצא – האנושות תשרוד".

אנושות. המילה כאילו ריחפה לה באיטיות בתודעתו של סילבר, והוא הביט בה בריכוז מלא. אנושות. הוא הרגיש שהוא עלה כאן על משהו. הסינפסות במח האיצו את פעולתן, תרחישים מגוונים עלו במוחו הקודח ותמיד התנקזו איכשהו לאותה המילה – אנושות.

"אדם? אתה שם?" תהה קנינגהאם.

"אנושות", מלמל סילבר, "זה בדיוק העניין. אנושות. המודל העסקי שלנו סובל מחשיפה גבוהה לאנושות".

"סליחה???" הצטעק קנינגהאם.

"זו בדיוק הבעיה שאנחנו מתמודדים איתה. זו הבעיה שצריך לפתור" הפטיר סילבר.

"חתיכת בעיה הייתי אומר", קנינגהאם איבד את סבלנותו, "לא נראה לי שנפתור את זה בשיחת הטלפון הזו. אז אני מציע שנדבר על זה בפגישה ביום שני".

"ביום שני תציג לי כבר את הפתרון המלא", ציווה סילבר, "אנחנו לא יכולים לאבד זמן".

"אדם, תפסיק לבלבל לי את המח, אשתי נסעה לפלורידה לטפל באמא שלה, ואני כאן עם הבת שלי שגם ככה לא מרגישה טוב" התרתח קנינגהאם.

"נו בבקשה – הבת שלך", הרהר סילבר בקול, "זו בדיוק ההוכחה לכך שאני צודק. היא הנותנת – זה שוב הגורם האנושי שמפריע – הצופים, השחקנים, אפילו המתכנתים ואנשי האנליטיקה – בסופו של דבר כולם אנשים".

"ביי אדם" ניתק קנינגהאם, וסילבר שוב היה לבדו. מזג לעצמו כוסית קטנה, סחב כמה בייגעלך מהצנצנת שעל השולחן ונזכר ששכח לשטוף ידיים.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  3. מנחם לס

    13 מרץ 2020 16:35:34

    שמע מיקי הרעיון לשפוט דרך הטיווי הוא גאוני ממש ובכלל לא כזה דמיוני. גם מאמנים יכולים לאמן טוב יוןתר מהטיווי. אולי יצרת כאן משהו מיקי שייתן לך פרס נובל לספורט

  5. Zvika Bar-Lev

    13 מרץ 2020 17:43:58

    תכלס גמני חשבתי על זה, שעיקר ההכנסה היא מחוזי הטיוי, ואם משחקים בלי קהל, הכל בסדר מבחינת הקורונה. ויש יותר צופים בבית. למנויים שהקבוצה תסדר שידור חינמי בלי פרסומות, ולא תחזיר להם ּאת הכסף…

  6. Ljos

    13 מרץ 2020 18:27:01

    יפה, מיקי.
    ותזכרו שחקנים, לשטוף ידיים אחרי כל נגיעה בכדור במשך 20 שניות לפחות. סוף סוף תירוץ לאן הארדן נעלם בהגנה.

  7. no funny shtuff

    13 מרץ 2020 19:22:58

    ביג לייק מיקי. נהדר.
    .
    צחוק צחוק אבל היעדר הספורט והתרבות שהקורונה המיטה על ראשינו הוא קושי אדיר. פשוט מבאס!

  9. רותם אלרן

    14 מרץ 2020 00:38:17

    מעולה מיקי, נחמד שיש משהו לחיות את הנפש בזמן שהליגה איננה
    🙂
    טקסט נהדר, אני מתכנן בזמני הפנוי לראות משחקים גדולים מהעבר, שלא יצא לי לצפות בהם בלייב, בעיקר בגלל הפרט הקטן שלא הייתי קיים.

  12. Yinon Yavor

    14 מרץ 2020 11:08:55

    זה אולי זמן טוב להעלות פוסטים ופרויקטים מהעבר, שעדיין יכולים להיות רלוונטיים.
    מה עם סדרת "ועדת החקירה הממלכתית" שלך, מאנו, שיצאה בקיץ?
    אני זוכר שזה היה חיבור מופתי – ואפילו לא הספקתי לקרוא את כולו.

  13. עגל

    15 מרץ 2020 12:50:00

    יפה מיקי.
    השופטים וירטואליים ותוסיף את הקהל במחשב. אז הצעד הבא המתבקש הוא להוסיף גם את השחקנים על המחשב.
    et voila קיבלת nba2k corona edition

כתיבת תגובה

סגירת תפריט