הראשונה במערב בראשון לראשון, מנצחת את פניקס

הראשונה במערב בראשון לראשון, מנצחת את פניקס

והברכות לאשתי שאפשרה לי לעזוב אותה ואת הילדה בת שלושת השבועות שלי, בשביל לראות משחק דווקא ביום בו אני נמצא בלוס אנג'לס. אני אמנם מתגורר בימים כהווייתם בסן פרנסיסקו, אבל בעקבות העובדה שזה סוף שנה (ותחילת שנה) אני בלוס אנג'לס, ואני יודע שאם אוכל לראות משחק אחד של הלייקרס ואחד של הקליפרס השנה, דיי.

ועל הלייקרס, אני יכול כבר לסמן וי. לקליפרס עוד נגיע מתישהו. כך או כך, התגעגעתי לסטייפלס בו ביליתי לא מעט משחקים בעונה הקודמת. יש משהו מוכר וכמעט "משפחתי" באולם הזה עבורי, בניגוד לצ'ייס שהוא עדיין מסתורי וקשה עבורי לניווט.

.

מה שאני יכול להגיד אחרי שש דקות של משחק הוא ששני דברים כבר עכשיו ברורים (כלומר, חוץ מהבדלי הרמות). הראשון הוא שהלייקרס ינצחו ולא משנה מה, והשני הוא שאחרי ששנה שעברה ראיתי את דייויס ממטיר 46 נקודות במדי הפליקנס בסטייפלס (מול הקליפרס), הרי שהשנה אני הולך לראות אותו במשחק גדול במדי היריבה העירונית, כשכבר בדקות הפתיחה הוא נותן שני האלי הופים שבטוח ייכנסו לאיזשהו היכל היילייטים עתידיים שלו, בנוסף לשלשות וסתם נקודות רגילות. וחוץ מזה, החטאות מסמרות שיער מתחת לסל של פניקס והגנה אדירה בראשון בראדלי וגרין בחוץ, ודייויס עם מקגי בפנים.

והלייקרס בסבבה שלהם, ממשיכים לשחק בבטחון וביופי, גם כאשר דברים לא תמיד הולכים, כמו כאן למשל:

כן, את אותם דברים בדיוק אפשר לומר גם אחרי 12 דקות של משחק. ולמעשה, גם אל תוך פתיחת הרבע השני, כשגם האוורד בתורו מצטרף לדייויס ומקגי מהרבע הראשון, בהסבר – מדוע לברון הוא מלך האסיסטים של הליגה (בהמשך לדיון של מל). דבר נוסף אליו אני שם לב ברבע השני הוא שיש שחקן אחד בלייקרס שאשכרה זוכה לשריקות בוז (גם אם רכות) מהקהל – המדובר בקייל קוזמה, שהוא דווקא שחקן שאני מחבב, אבל מסתבר שהקהל הרבה פחות. אולי הוא מסמן תקופה חשוכה הרבה יותר בקבוצה הטובה במערב השנה.

.

עד לפני חודש בערך כולם דיברו במערב על שתי קבוצות שסוף סוף מילאו את הפוטנציאל שלהן, מינסוטה של קא"ט ווויגינס, וכמובן פניקס של בוקר ורוביו. חודש עבר ונדמה שכבר עכשיו ברור ששתי הקבוצות האלה, יראו גם השנה את הפלייאוף מהטלויזיה. ואם במינסוטה אפשר לתרץ תירוצים על כך ששני הגדולים לא משחקים הרי שבפניקס.. ובכן, כשהיא משחקת נגד קבוצות כדורסל טובות, כמו הלייקרס היא בעיקר נראית כמו אוסף מקרי של שחקנים שמשחקים אוסף מקרי של מהלכי כדורסל. אז כן, הכשרון מדבר ובוקר תמיד יקלע הרבה . אבל בגדול חוץ ממנו וקצת אוברה, כלום. אייטון? מצטער אבל כל פעם שאני רואה אותו הוא באמת נראה כמו סנטר שנות התשעים גדול. כלומר, כזה שעדיין תקוע בשנות התשעים, ובלי שום יכולת לשחק בכדורסל הדינמי ומשוכלל בהרבה היום.

הרבע הראשון יצר שני רבעים נוספים של גרבג' מוחלט, ואז הגיע הרבע האחרון וניסיון קאמבק עצום של הצעירים הסימפטיים יחסית של השמשות

ומה שאני יכול לומר אחרי 45 דקות משחק, ופיגור בן 7 דקות בלבד של הסאנס בדקות בהן הכל הלך ,הוא אחר לגמרי.

. אתם יודעים מה – בואו נעשה טבלה השוואתית

נושארבע ראשוןרבע רביעי
לברון כמוסר ושחקןפנומן, איזה הגבהות למקגי, האוורד והגבהבעיקר ראש בקיר עם המון חדירות ריקות שהבליטו את הגיל (אבל לזכותו ייאמר – גם שני סלים יפים שהבטיחו את הניצחון).
פניקס כקבוצה מוסרתבוקר באחד על אחד, אוברה באחד על אחד. שום דבר חוץ מזהאיזה יופי!
אנתוני דייויסשנה שעברה ראיתי אותו קולע 46. היום אראה אותו קולע 50נדבק מהראש בקיר של לברון
דאנדרה אייטוןבדיוק כמו סנטר גדול בשנות התשעים, שנותר תקוע בשנות התשעיםוואלה, הוא נזכר שהיום פתחנו עשור חדש.
קייל קוזמהכשהוא עולה לקראת סוף הרבע וברבע השני – קטלניאיזה שחקן מעצבן
אייברי בראדליבית ספר של הגנה, ויופי של משחק בלי הכדור בהתקפהלא יודע, הוא נמצא על המגרש בכלל? כתוב לי שכן
ההגנה של הלייקרסוואולא קיימת
ההגנה של פניקסלא קיימתוואו

.

וחוץ מזה, סתם רציתי לדבר על כמה נקודות נוספות:

.

לברון 1 (הקטע המקצועי) – האיש באמת נתן מחצית ראשונה עצומה, קונצרט. אבל הרבע האחרון שלו היה חלש. נקודה, והוא אכן הלך עם הרבה ראש בקיר. ובעיקר, נדמה לי שאין ספק שהוא כבר לא יכול לעשות דברים שהוא היה עושה פעם, ושהוא מתעייף קצת יותר מהר. וזה בסדר. אבל בסופו של דבר, העובדה היא ששלשה ועוד ליי אפ גדולים שלו ברבע האחרון (לצד לא מעט החטאות כאמור), הן אלו שנעצו את המסמר האחרון בארון של פניקס ובניסיון הקמאבק שלה. נדמה לי שדווקא הלונג'ביטי הזה שלו, מתחיל להצדיק יותר ויותר את העמדתו בסגנות ראש הפודיום של דברי ימי הכדורסל.

אסיסטים: בואו נדבר על זה קצת – אתם יודעים מי מוביל את הליגה באסיסטים, וגם באסיסטים פר פוזשן – אתם יודעים, הסטטיסטיקה הזאת שגולדן סטייט חתמה על שמה במשך העשור האחרון.

נכון – זאת הלייקרס עם מלך האסיסטים שלה לברון וכמובן רייג'ון רונדו. כלומר, לא נכון, זאת לא. הלייקרס נמצאים בצמרת הגבוהה אבל לא ממש במקום הראשון. המקום הראשון שמור דווקא ליריבתה דהיום – פניקס סאנס שבזכות רוביו ובוקר אשכרה מוליכה את הסטט' הדי יוקרתית הזאת השנה (ונדמה לי שזה שהחור השחור הידוע בשם טי.ג'יי וורן כבר לא נמצא שם, בטח עוזר). מה שמתמיה הוא שלפחות במחצית הראשונה נדמה היה שהקבוצה לא מוסרת בכלל וכל הסלים מגיעים כאמור ממהלכים אישיים של שני הסווינגמנים של הקבוצה.

אז חשבתי.. אולי הקבוצה מוסרת משמעותית פחות בהפסדים מאשר בנצחונות. חישבתי ובדקתי וגיליתי שלא – למעשה בהפסדים הם אפילו מוסרים 0.2 אס' יותר פר סל, מאשר בנצחונות.

אבל אז הרבע השלישי, כך נדמה לי, גילה לי מדוע, אם כי חפירה בנתונים נוספת אכן נדרשת. פתאום ברבע הגרבג' השלישי, רוביו מתחיל להפעיל את כולם והקבוצה באמת נראית כמו קבוצה מונעת אסיסטים. האם יתכן שפניקס מגיעה למספרי האסיסטים שלה רק בדקות המתות של המשחק ובזכות הכשרון האמיתי של כמה מהמוסרים שלה (כאמור, רוביו בעיקר אבל גם בוקר). יתכן…

רק שאז גם הגיע הרבע הרביעי והטוב ביותר של פניקס, ופתאום… הם חזרו לסגנון של הרבע הראשון עם הרבה בידודים של בוקר. רק שהפעם זה עבד, אולי גם בעיקר בגלל ההגנה הלוחצת וסתם מומנטום, ועדיין – זה מרתק לראות ולהבחין.

.

וכך, בעוד הגרבג' טיים על המגרש ממשיך, המשכתי להעסיק את עצמי במחשבות נוגות על כדורסל, ומחשבותיי נדדו על אקס הפועל ירושלים המיתולוגי, אייברי בראדלי הגדול

בראדלי – אז ככה, האיש זורק עם הידיים בגובה החזה, הוא נמוך למדי, לא אתלטי במיוחד ונדמה לי שגם מוטת הידיים שלו לא ארוכה במיוחד. באף סטט' הגנתית משמעותית הוא לא נמצא במקומות הגבוהים והוא מעולם לא היה כזה. הוא מחליף קבוצות לא מעט ובגדול, קשה להגיד שהוא מרשים. עד שחושבים על זה שמדובר בכל זאת בשחקן שנמצא המון זמן בליגה באופן משמעותי ובכל זאת נחשב בעיניי רבים ככלי הגנתי חשוב.

אז היום הוא נתן משחק גדול, אבל האמת היא שבלי קשר זה פשוט נכון. ברבע הראשון והשני הוא סתם את הגארדים של פניקס ובעיקר את רוביו הרמטית. ואתם יודעים מה – גם לשחקן שמסוגל לסתום רק שחקנים מסוג מסוים ולעשות זאת רק לאורך תקופה מסוימת (כלומר, המחצית הראשונה) מגיע מקום של כבוד בליגה של היום. אין הרבה שמסוגלים לעשות את זה. בראדלי יכול. ובאמת, כשמסתכלים על הנתונים היבשים, בראדלי לא מאד בולט. הוא לעולם לא היה חוטף גדול ואין לו את האנרגיות שיש לאיזה בברלי למשל או את הידיים של קוואי. הוא מדורג אמנם איפשהו בשליש הראשון של הליגה בהחזקת אחוזי השדה של היריב וברבע הראשון בהחזקת מס' הנקודות הממוצע של יריביו. הוא גם נמצא בצמרת המאד גבוהה (נדמה לי בערך מקום 50 בליגה בין השחקנים ששיחקו דקות משמעותיות) בהגבלת אחוזי השלוש של היריב אבל נדמה לי (וזה טעון הוכחה) שזה בא בעיקר כשהוא שומר על שחקנים מסוג מסוים. רוביו, כך נדמה לי, הוא בדיוק שחקן מהסוג הזה.

על כך הוא הוסיף על כך בעיקר הבנה מעולה במשחק ללא הכדור בהתקפה שבאו לידי ביטוי בהמון נקודות קלות. בהתקפה שוטפת כמו זו של הלייקרס במקרים רבים השנה ובטח היום, בראדלי וגרין הם שחקנים שפשוט בנויים לשחק על השיטה. ואם דני גרין עושה את זה בזכות התייצבות חכמה על קו השלוש, אז בראדלי משתמש יותר בחיתוכים לכיוון הסל והמון יכולת לזוז בין חסימות בשביל להגיע לזריקות נוחות. ואם כבר שחקנים מעולים בלי הכדור ביד אז…

.

קוזמה – דיברתי עליו בעבר כשכתבתי שנה שעברה על הלייקרס, הוא יופי של שחקן בלי הכדור ביד. באמת, מהאינטליגנטיים במשחק, אבל יותר ויותר אני מבין למה הוא השחקן היחיד שמקבל שריקות בוז מהקהל המקומי – האיש אולי יודע לשחק בלי הכדור, אבל אין לו מושג איך לשחק עם הכדור, ועם זאת הוא עושה את זה הרבה יותר מדי. חלק גדול מאד מהקאמבק של פניקס ברבע הרביעי נזקף לזכות כמה וכמה מהלכים דביליים במיוחד של האיש והחימצון.

.

לברון 2 הקטע האישי– דל"ת, וא"ו, שי"ן. סליחה , אבל כל פעם שאני רואה את לברון זאת התחושה שעולה לי לגביו. זה מעניין לראות איך חדר ההלבשה של הלייקרס מורכב משני צדדים, ובראש יש שלושה לוקרים. הימני שייך לדייויס, השמאלי ללברון, האמצעי הוא בגלל שלברון צריך יותר מאשר לוקר אחד. אבל עזבו – הרבה יותר מעניין זאת הדרך בה הוא נכנס לחדר ההלבשה, כאשר עשרות עיתונאים צובאים על כסאו ומחכים למשמע פיו. והוא נכנס עם מוזיקה בפול ווליום מהטלפון שלו, כשהוא שר במשך עשר דקות עם המוזיקה, בעוד המון הקהל מחכה וממתין בסבלנות.

מצד שני, יש לו באצבע אחת יותר כריזמה מאשר לדייויס בשתי הידיים, ובעיקר מעניין לשמוע אותו כשהוא מדבר על דיוויד סטרן, ועל האנקדוטה – סטרן אמר לו שיום אחד הוא היה רוצה ללבוש את החליפה של לברון.

לצערי, זה כבר לעולם לא יקרה.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  3. The Pro

    2 ינו 2020 13:34:36

    סליחה אבל לא הבנתי את הביקורת על הגיל של לברון.
    –
    אולי בגלל שהתרגלו אז זה אפילו לא מוזכר בסיקור כאן.
    בעוד לילה שהוא מוביל את הקבוצה בכל הפרמטרים ובעוד טריפל דאבל כשהוא משתווה לג'רי ווסט ובדרך לשבור עוד שיא פרנצ'יז בקריירה שלו.
    –
    אברי בראדלי שחקן חביב שליפניי כמה שנים שיחק בהפועל ירושלים.

      1. scab666

        2 ינו 2020 17:45:42

        *יותר מליונים ממילים בתגובה שלך, כי הוא שחקן חביב…
        ** הוא לא שיחק בי-ם. הוא היה שם לתקופה קצרה בתור רוקי וכו' (אגב, גם אז קטש היה המאמן)

  6. Yinon Yavor

    2 ינו 2020 13:50:51

    תודה.
    לדעתי קוזמה קיבל שריקות בוז בגלל מה שהמאמן האישי שלו אמר על לברון. לא זוכר את הסיפור אבל נדמה לי שקייל תמך בציוץ הביקורתי, ולכן נתפס כמי שיוצא נגד לברון

  7. ניר מועלם

    2 ינו 2020 13:56:25

    תודה רבה אבי, לא מובן מאליו שעזבת את אשתך עם תינוקת שרק נולדה, אז שיהיה המון מזל טוב ותודה רבה על הסיקור.
    הטבלה שהוספת הייתה אחת המעניינות ביותר, באמת הבדלים מהותיים בין החצי הראשון לשני, וחבל שאין ללייקרס יותר התמדה ביכולת ושמירה על אותה יכולת לאורך כל המשחק.
    לברון התבגר והוא צריך להפנים שהוא לא יכול לעשות מהלכים שהוא היה עושה לפני עשור בעיניים עצומות.

  9. עגל

    2 ינו 2020 19:55:37

    תודה אבי על פוסט מעניין.
    אהבתי את הטבלה עם ההשוואה בין הרבע הראשון לאחרון.
    הזכיר לי את הטבלה המפורסמת מהסיפור ״לובנגולו מלך זולו אבי עם המטבולו אשר בהרי בולוויה״ בה נחום גוטמן משווה בין מיסטר וויליאמס ״לפנים״ ״וכיום״.
    פעם – ״חתת האריות״
    כיום – ״זקן, מרוט, שבע ימים וחלש״.
    ספר הילדים האהוב עלי ביותר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט