דיון ליום ד': מי הם חמשת המאמנים הטובים בליגה?

דיון ליום ד': מי הם חמשת המאמנים הטובים בליגה?

לפני פתיחת העונה, דרגו את חמשת המאמנים הטובים בליגה ולאן הם יובילו את הקבוצה שלהם השנה?

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. 5. מקמילן- מקמילן הוא מאמן הגנה מצוין עם רקורד מוכח ויש לו קבוצה מושלמת באינדיאנה עם מספר שחקני הגנה מעולים (טרנר, אולדיפו וברוגדון). אני מאמין שיוביל את אינדיאנה למקום השני במזרח.
    4. קני אטקינסון- אטקינסון הוא מאמן גארדים מצוין (בתור דוגמא, דיאנג'לו ראסל בעונה שעברה) שיתאים מאוד לקיירי ויוכל להוביל אותם למקום גבוה עם התקפה זורמת והגנה טובה.
    3. בראד סטיבנס- סטיבנס הוא מאמן שיטה מצוין ויהיה יותר טוב העונה בשל עזיבת קיירי שהשפיע רע על הקבוצה. עם קמבה ומבחר צעירים הסלטיקס יהיו מצוינים איתו.
    2. סטיב קר- קר הוא אחד המאמנים הטובים בליגה בשנים האחרונות (ואי פעם) עם רקורד עונה רגילה ופלייאוף מדהים. עם קרי שהוא שחקן נפלא ומועמד mvp ודיי- לו שהוא אולסטאר וצעיר מצוין הוא יוכל להוביל את גולדן סטייט לפלייאוף.
    1. גרג פופוביץ' AKA 'הפלח'- פופ הוא מאמן מדהים ומוכח שהביא מספר אליפויות לסן אנטוניו. הוא יודע להתגמש בסגנון הקבוצה והשנה יוכל להעמיד קבוצת הגנה נהדרת עם וויט, מארי, ווקר ועוד. אני מאמין שיוביל את סן אנטוניו למקום גבוה במערב ולסיבוב שני הפלייאוף או אפילו גמר מערב.

  2. 5 – סניידר – סיבוב ראשון
    4 – דוק ריברס – אליפות
    3 – בודנהולצר – גמר כללי
    2 – פופ – סיבוב ראשון / חצי גמר מערב
    1 – סטיב קר – חצי או אולי אפילו גמר מערב

  3. 5- בודנהולצר- גמר כללי
    4- אטקינסון- סיבוב שני
    3-סניידר- סיבוב שני
    2- מייק מאלון- גמר מערב
    1- פופוביץ'!!! סיבוב שני

  4. 5. סטיבנס – סיבוב שני
    4. 🙂 לברון – אליפות
    3. ניק נרס – סיבוב שני
    2. קר – סיבוב ראשון/שני
    1. פופ – סיבוב ראשון

  5. הסדר לא מחייב
    בודנהולצר גמר כללי
    סטיב קר סיבוב שני או גמר מערב
    פופוביץ פלייאוף
    סטיבנס סיבוב שני או גמר מזרח
    ווגל אליפות

  6. 5נייט מקמילן- עןשה באינדיאנה הצלחה עם פחות כישרון, כמו שמשותף לכל המאמנים ברשימה.

    4.קווין סניידר- כנל ביוטה. מוצא שיטה התקפית מרשימה ללא go to guy בודד, התקפה זורמת ושיתופית עם כינון הגנת ברזל בכיכובו של הסטייפל טאוור.

    3. אריק ספולסטרה/טרי סטוטס- הראשון הראה את כל צדדי המאמן בתקופתו הממושכת במיאמי (שם מ2008 בערך) עם ניהול כוכבים ואגו (יחד עם ריילי), הרכבי סמול בול בשנות הbig 3, ועבודה יפה עם כישרון סביר, תוך כדי הנחלת מנטליות קשוחה בותיקי וצעירי הקבוצה. סטוטס נתן למקולום (אחד האהובים עלי) לפרוח ולהוריד עול מלילארד, כך שניהם יכולים להגיע למאבקי הפלייאוף רעננים ומוכנים לקרב (משחק 5 נגד אוקלהומה של דיים, ומשחק 7 הגורלי נגד דנבר של מקולום). הצליח לתת לנורקיץ' נופח טוב של כוכב שלישי (קשה לי לקרוא לו כוכב אבל הוא בהחלט נותן מספרים של סנטר עלית) וחשוב לזכור לו את הקפיצה הגדולה בעונת 15/16 לאחר ש80 אחוזים מהחמישייה עזבו, הוא לקח אותם לפלייאוף, הישג לא קטן.

    2. סטיב קר- מעשית הוא ההבדל בין קבוצת ווריורס נחמדה לקבוצה היסטורית, בעיקר בהתקפה אבל גם בהגנה החזקה שלהם בראשות גרין. קרי קליי ודריימונד נתנו מעצמם וגם עזרו לו להנחיל את השיטה ברוטציה העמוקה של 2015 ו2016 וגם איגואדלה הזדקן יפה בשיטה של קר. נתן המון דקות לספסל שלו כדי לשמור על החמישייה והכוכבים טריים, לקח 3 אליפויות, ונתן ללוחמים את הערב לזכות בעוד אבל הפציעות היו יותר מדי עבורם, יש דברים שגם מאמן לא יכול לעצור (לא שהוא לא ניסה).

    1. גרג פופוביץ'- קודם כל טנקינג- בפעם הראשונה והיחידה שהוא עשה זאת הוא קיבל 3 פעמים פיינלס mvp ואת אבן הבנייה לתרבות הספרסית, טים דאנקן. לימד את רובינסון העצום להעביר לילד מאיי הבתולה את הלפיד, והוא נשא אותו בגבורה אל עבר העתיד, יחד עם ילד ארגנטינאי יצירתי וחביב ורכז צרפתי נמוך קומה, ועל כולם ניצח הפלח, שהצעיד את הספרס ל22 שנה רצופות של טוטאל בסקטבול, בדומה לקר ניהל את הדקות של כוכביו בפינצטה (האמת היא שקר לקח מפופ את הרעיון), ולקח איתם 5 אליפויות ב3 עשורים שונים, שכולם דרשו סגנונות משחק שונים: הראשונה דרשה תאומי מגדל בצבע כמו טימי ודייויד, 3 הבאות היו בשנות האלפיים, שהמטרה הייתה הגנה, נדרשו שחקנים שיתאימו לשיטה, וגם יופיעו ברגעי הקלאץ' ויסחבו את העגלה ביחד עם 3 הבינלאומיים- ברוס בואן ורוברט הורי, שחקני המשנה של אותן אליפויות. ובאליפות האחרונה זה היה משחק קבוצתי בלתי מתפשר והנעת הכדור עד שמגיעים לזריקה טובה, שהופכת לזריקה מצויינת, גם דגש על שחקנים יוצרים שיתאימו לשיטה ושלשנים (גארי ניל, מילס, בלינלי, קצת ספליטר וכמובן דיאו הבלתי נגמר). ההתאמות שפופ דרש לעשות עם השנים ועם השינויים בסגנונות הכדורסל, הן שמייחדות אותו בפסגת המאמנים בליגה, ואף אחד לא יוכל להתקרב לרמת האימון שלו (אליפויות זה עניין אחר).

  7. שכחתי לדרג את המקומות שהמאמנים יסיימו בהם
    מקמילן- סיבוב ראשון/שני תלוי מה יקרה עם ויקטור אולדיפו
    סניידר- חצי גמר מערב
    ספולסטרה/סטוטס- סיבוב ראשון
    קר- גמר המערב
    פופ- אליפות😉 ואם לא אז סיבוב שני

  8. פופוביץ' סיבוב ראשון
    קר לפחות חצי גמר מערב
    ריברס לפחות גמר מערב
    אטקינסון סיבוב ראשון
    ספולסטורה סיבוב ראשון

  9. פופ – סיבוב ראשון
    בודנהולצר – גמר
    סניידר – סיבוב שני
    ספולסטרה – סיבוב ראשון, בעצם שני
    ריברס – אליפות

    כמעט נכנסו והסיבה למה לא:
    ניק נרס – כולה שנה אחת בסביבה, בואו נראה שזה לא מזל של מתחילים
    סטיב קר – מה לעשות, חובת ההוכחה תמיד תהיה עליו, והוא עדיין לא הוכיח שהוא מגיע להישגים ללא כוכבים – אבל השנה תהיה לו הזדמנות 🙂
    ריק קרלייל – בעיקר בגלל העבר, אבל השנה תהיה מסקרנת במיוחד. אם הוא יצליח להגיע לפלייאוף, אז שנה הבאה הוא עולה לחמישייה

    1. כדי להגיע להישגים צריך לרוב כוכבים או לחילופין סגל שמשלימים בשלמות אחד את השני כמו דטרויט 2004. השאלה האם הסגל של הלוחמים הוא כזה ואם לא אז אין להם סיכוי ממש להצליח.

  10. 5. ספולסטרה- מוציא מים מהסלע. סיבוב ראשון
    4. קרלייל- מוציא מים מהסלע 2. הותק, הניסיון, היכולת, ועכשיו קיבל כלים ליצור. מקום 9 במערב
    3. סטיבנס- חדשני, יצירתי, עתידו לפניו. גמר מזרח
    2. קר- המהפך של ג"ס עליו. קלישאת כדורגל ישראלי- מאמן של שחקנים. סיבוב שני
    1.פופוביץ'- אורקל, תמיד צעד לפני כולם, יודע להשתנות ולהשתדרג עם הזמן. שדרג את הליגה עם עץ העוזרים שטיפח. יתכן והטוב בהיסטוריה. סיבוב ראשון

    כמעט נכנסו- קווין סניידר, מייק בודנהולצר, מייקל מאלון, טרי סטוטס

    למה לא מקמילן?- מיושן, מקובע, כדי לעשות את הצעד הבא (אל עבר הסיבוב השני!!), צריך לקבל החלטה לא פשוטה ולא פופולרית ולהביא מאמן אחר. לצערי, לא רואה כרגע מישהו פנוי בשוק. (מזכיר לי את ליברפול עם ברנדן רוג'רס על הקווים, שהוא מאמן לא רע בכלל, אבל כשהייתה הזדמנות להביא את קלופ- הוא פשוט לקח אותם קדימה, עם רוג'רס הם היו נתקעים במקום)

  11. More fun is the worst in the business

    1. Brown. Turn gold into shit
    2. Stevens. Use college method in the big boys game
    3. Luo . One year finals the next wooden Spoon.
    4. The butcher – he hated his job. His team hated him. We hated see him. And he did a crappy job.
    5. Kidd . I love the men but as soon as he left, the bucks started to fly

    1. לא מסכים לגבי קיד. אולי הוא לא מאמן מדהים, אבל כנראה שלא מהגרועים
      א. הבאקס לא נהיו הרבה יותר טובים כשהוא עזב. ג׳ו פרונטי הגיע, ומה שהלך שם לא היה אופטימלי לחלוטין.
      ב. הסגל שהוא אימן היה הרבה יותר צעיר, והרבה פחות שלם מהסגל שהיה השנה. לא יודע מה בודנהולצר היה יכול לעשות עם יאניס הצעיר ובלי לופז, בלדסו, מירוטיץ׳, ברוגדון וכו'
      אני גם מאמין שבתוך כמה שנים יהיה מאמן ראשי בקבוצה טובה

  12. ניק נרס 5
    4 סניידר כי על זה הצד ההגנתי המצויין בקבוצות שלו אין עוררין..
    3 מייק מאלןן ( בודהנילזר) שניהם באותה רמה אבל עדיפות למאלון עם ניהול משחק יותר טוב..
    2 סטיב קר המאמן הכי מגוון וייחודי שהיה בכלל בענף ספורט..
    1 פופוביץ כי להמשיך לחולל ניסים עם וויט ודרוזן ..

  13. אולי הדבר הקשה ביותר. לדרג מאמנים. כל כך הרבה תלוי בסיטואציה.
    .
    ניקח את דוק ריברס. המנעד של הביקורות להן זכה, מזכיר רכבת הרים. במקרה שלו, מתברר שהוא מאמן טוב, מנהל גרוע.
    מה שמביא אותי לאיזו שורה תחתונה ברורה –
    מאמן, טוב ככל שיהיה, זקוק להנהלה שיודעת מה היא עושה. אחרת אין לו סיכוי.
    .
    ועדיין, יש כמה בודדים שהם בבירור בטופ –
    .
    פופוביץ'. יש דרך להתווכח עם הרזומה שלו? כבר ראינו בעבר מאמנים מצליחים במשך תקופה ארוכה עם קבוצה אחת. אבל לא עפ קבוצה שעברה תהפוכות כמו הספרס של החמש השנים האחרונות. בין הקבוצה שעשתה פלייאוף בשנה שעברה לבין הקבוצה שזכתה באליפות ב-14' כמעט ואין משותף. למעט פופ.
    לאן הספרס יגיעו בשנה הבאה?
    אין לי מושג. אבל, כרגיל, הם יהיו בפלייאוף.
    .
    בודנהולצר. טוב, הוא גדל תחת שרביטו של פופ. בודנהולצר הוא מאמן שאולי יותר מכל מאמן אחר, מזהים בקבוצות שלו שיטה. גם כאשר אלו היו קבוצות חלשות ומפורקות, ניתן היה לזהות את שיטת בודנהולצר במשחקן.
    הוא הסיבה מספר 1 לאופטימיות בקרב אוהדי הבאקס. זו שנה 2 בסך הכל שלו בקבוצה, הם עדיין לא מיצו את הפוטנציאל הגלום בקבוצה.
    לאן הם יגיעו?
    לצערם, בינם לבין הפיינלס עומדת קבוצה אחת שהיא פשוט מוכשרת יותר. פילי. אבל בגמר המזרח, זה יהיה צמוד צמוד (ע"ע הכדור המקפץ של טורונטו בעונה שעברה).
    .
    סטיב קר. יש מי שיאשימו את קר בכך שהוא מאמן קבוצת כוכבים, ולכן יש לו את אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר בקרב המאמנים (כולם. בעבר, ובהווה).
    רק מה?
    שוכחים שהוא מוכיח יכולת התאקלמות מרשימה. שחקנים באים, שחקנים נפצעים, שחקנים הולכים. וגולדן סטייט מנצחים. אז השנה כוכב על הלך, כוכב חדש הגיע. שוב, יש שחקן פצוע, אבל אני לא חושב שזה יעצור את קר מלהוביל שוב את גולדן סטייט לפלייאוף, כאשר אני ממש לא אופתע אם זו תהיה ריצת פלייאוף עמוקה שתספיק אפילו לגמר המערב.
    .
    סניינדר. הוא מוכיח את עצמו כמאמן רב גוני. הוא מאמן של שיטה (הגנה, הגנה, הגנה). הוא מאמן שיודע לתת לכישרונות לפרוח (מיצ'ל). הוא מאמן שיודע לגרום לשלם להיות גדול מסך חלקיו (מי היה מאמין שהג'אז יהיו עדיין קבוצה חזקה אחרי עזיבת הייוורד. בעצם, מישהו בכלל זוכר את הייוורד?) השנה תהיה הפעם הראשונה בה הוא צריך להוכיח שהוא יודע להוביל צוות מוכשר עמוק לתוך הפליאוף. לצערו, יש קבוצות מוכשרות יותר שממתינות בדרך, כך שאני לא רואה את הג'אז שוברים את תקרת הסיבוב השני בפלייאוף.
    .
    מקום חמישי זה בעייתי. יש כמה וכמה מאמנים ששווים אזכור. ספולסטרה, קרלייל, מייק מלון, לדוגמה.
    .
    ועדיין, צריך לבחור אחד. אני הולך עם ההצלחה האחרונה. אני לא באמת חושב שנרס מאמן טוב יותר מהמאמנים שהוזכרו. אבל מה שהוא עשה בעונה שעברה, בהחלט שווה מקום ברשימה –
    הוא לקח קבוצה עם היסטוריה של כישלונות פלייאוף, וחיבר אותה לכוכב מהזן של הזאב הבודד. זה לא קל. הוא הצליח לרתום את שחקני הקבוצה למשימה, ואולי רק על זה מגיע לו מקום ברשימה. הלך הרוח של לאורי לא היה במיטבו, אחרי עזיבת דרוזן. בלי לארי, לא הייתה אליפות.
    לא פחות חשוב, הוא התמודד היטב מול אתגרי האימון השונים בפלייאוף, כאשר את הדוגמה הטובה ביותר לחשיבות המאמן ב-NBA, הוא נתן בסדרה מול מילווקי, בעקבות משחק 2. טורונטו של 4 המשחקים הבאים הראה בבירור את טביעת אצבעו של נרס. הן בהגנה, והן בהתקפה.
    השנה הקרובה היא שנת מבחן. קרלייל, וספולסטרה. הם היו בדיוק באותו מקום כמו נרס –
    מאמנים של קבוצה אלופה בשנה של "אחרי". ספולסטרה בשנה של אחרי לברון. קרלייל בשנים של דעיכת נוביצקי. מה שנרס יעשה עם טורונטו בעידן שאחרי קאוויי, יעזור ללמוד על טיבו כמאמן.
    לאן יגיעו טורונטו השנה?
    אני מהמר על מקום בפלייאוף.

  14. לכל חובבי הג'ודו באשר הם – אכתוב את זה תחת כל עץ רענן עד שהמסר יעבור:
    השידור הישיר בערוץ הספורט הוא מביש. ממליץ לכולם לכתוב "judo" ביוטיוב ולהיכנס לשידורים הישירים שלהם. מקצועיות, הבנה, פשוט תענוג. הם משדרים את כל האליפות, את כל הגראנד סלאם, את כל הגראנד פרי, הכל ישיר, הכל בחינם, ויש אפשרות לעבור ממזרן למזרן על פי בחירתכם.

    1. זיו אתה יודע להגיד אם השידור המביש שהיה בספורט 5 היה עם במאי ישראלי או של האליפות עצמה? כי אשכרה לא ראו את רגע הזכייה של מוקי…רק שמעתי את הצרחות של נבו שאומרת שהוא ניצח והמסך היה עדיין האמצע ריפליי מחורבן

      1. אהלן.
        הפאשלה הייתה של הבמאי של האליפות. יש איזושהי הנחייה מטופשת להראות בREPLAY מיידי כל ניקוד, ובמקרה של הקרב של מוקי (שידוע שהוא קם מהר אחרי הפלה), הבמאי לא הספיק לחתוך את הREPLAY לפני שהווזארי השני קרה.
        זה קרה בקרבות נוספים אבל לא בצורה מחפירה ודרמטית שכזו.
        השידור ביוטיוב הוא נפלא. השידור בערוץ מתחת לכל ביקורת. לדעתי

  15. תודה רבה שחר, שאלה יפה, קשה ומעוררת מחשבות.
    .
    לבחור 5/30 זו משימה הוגנת, כלומר אם היית מבקש רק אחד או שניים, זה היה הופך לעניין של טעם והיינו נאלצים להוציא מהרשימה מועמדים מתאימים. ביקשת 16 אחוז ועל פניו נשמע סביר לגמרי שאפשר להצביע על 16 אחוז המובילים בכל קבוצה של אנשים.
    .
    ועדיין מצאתי את עצמי מתקשה לעשות זאת ומסכים עם כמעט כל השמות הרבים שהוזכרו בתגובות דלעיל.
    .
    חלק ממה שהופך את העניין לקשה הוא חלוקת המשקל בין העבר להווה. קרלייל, למשל, זכה באליפות ב-2011, ועברו מאז שמונה שנים. האם הוא עדיין ראוי לשבחים? האם מאמן מתיישן והופך למאמן פחות טוב? לטעמי לא בהכרח ולכן גם קרלייל וגם ספולסטרה ראויים. האם האליפות של פופ בפריקינג 99 עדיין נחשבת? את עצמי אני לא מודד לפי הישגיי לפני 20 שנה, האם נכון למדוד את פופ לפי הישגיו בעולם העתיק? לטעמי כן, אבל זה ממש לא טריוויאלי.
    .
    עוד היבט שמקשה הוא עניין הרוסטר – אטלנטה של 2014, יוטה ואינדי של השנים האחרונות הן קבוצות שכנראה אי אפשר היה לזכות איתן באליפות. האם זה אומר שהמאמנים שלהן פחות טובים מקר וספולסטרה? לטעמי לא, וגם בתגובות עולה שפרמטר מוביל הוא להוציא את המקסימום מהסגל, לאבל זה מקשה על ההשוואה.
    .
    בקיצור, אם אני חייב אגיד פופ, קר, באד, אטקינסון וספו, אבל הייתי שמח להוסיף את ריברס, קרלייל, סניידר, נרס, מקמילן, וסטיבנס, ולתהות האם ההתפלגות בתחום הזה אינה גאוסיינית, איך בעצם היא נראית, ולמה?

  16. 5. אריק ספולסטרה- הביא את מיאמי למאבק על הפלייאוף כשאין להם את דראגיץ׳ ו וויד זקן מידי כדח לסחוב אותם
    4. המאמן של הקליפרס אני לא זוכר את שמו- הביא את הקליפרס למקום השמיני ולהפסיד רק ב6 משחקים נגס הווריורס גם אחרי שהאריס עזב
    3. ניק נרס – אליפות השנה
    2. סטיב קר- אין מה לומר
    1. פופוביץ׳

כתיבת תגובה

סגירת תפריט