"I sucked" אנתוני דייויס קולע 46 ומנצח בלוס אנג'לס

"I sucked" אנתוני דייויס קולע 46 ומנצח בלוס אנג'לס

וכן, אנטוני דייויס באמת אמר את זה בסוף הרבע הראשון, בו הוא בעיקר הרבה להחטיא. את סל השדה הראשון שלו הוא השיג רק עם 1:40 לסיום הרבע הראשון, לאחר שכבר החטיא ארבע זריקות. אנתוני דייויס היה פשוט רע ברבע הראשון.

את המשחק הוא סיים עם 46 נקודות ו 16 ריבאונדים, כשאף אחד לא באמת יכול לעצור אותו ובטח ובטח שלא גאלינרי שמשום מה שמר עליו הרבה יותר מדי. אני עוד אחזור לדייויס בהמשך אבל קודם כל – תובנות.

 

כוח:

הדבר שהכי בלט ברבע הראשון אבל היווה גם נדבך חשוב בהמשך המשחק – הוא הכוח. לניו אורלינס יש לפחות שני שחקנים מאד חזקים, חזקים בהרבה מאשר הממוצע בעמדה שלהם. הראשון הוא ג'וליוס רנדל שמכיר את הסטייפלס סנטר היטב ופשוט דרס את כל מי שעמד מולו ברבע הראשון בדרך ל 12 נקודות מאד קלות, כשהוא – ולא דייויס, נראה ככוכב הגדול של הקבוצה. כוח בכלל הוא משהו שמדברים עליו מעט יחסית בליגה, אבל הגיע הזמן לדבר על זה – כוח הוא דבר חשוב. כוח הוא הסיבה שבגללה שאקיל אוניל היה השחקן  שהוא היה, וכנראה גם הסיבה בגלל ווילט צ'מבליין (שבגיל 59 יכל להרים משקלות כבדות יותר מששאקיל יכל בשיאו!) היה השחקן שהוא היה. כוח הוא, בין השאר הסיבה שסטף קרי אולי נראה כמו דחליל, אבל כשאתה יכול לדחוק 180 קילו, זה בא לידי ביטוי במשחק, כוח הוא הסיבה בגללה ציון ווליאמסון הולך להיבחר במקום הראשון בדראפט, וכוח הוא משהו שלרנדל יש המון.

אבל לא רק לג'וליוס רנדל יש המון כוח, גם לג'רו הולידיי. בחלק מהמשחק הוא אמנם התקשה, אבל הוא כן התחיל עם 11 נקודות קלות, כששי גילגיוס אלכסנדר שעוד יהיה שומר גדול ולפעמים הוא כזה כבר היום, אבל עדיין לא מול שחקנים כמו ג'רו – לא יכל לעשות כלום. בהמשך, הוא אמנם נשמר בהצלחה מרובה יותר על ידי אייברי בראדלי, ובאופן כללי גם העדיף שלא לקחת על עצמו את המשחק כפי שרכזים גדולים יודעים לעשות – אבל כאמור, ג'רו מצליח לעשות דברים שאחרים לא מצליחים לעשות בגלל שכרכז הוא מאד חזק.

ואם מדברים כבר על כוח, הרי רק הוגן הוא לדבר גם על הצד השני – מונטרז הארל, שחקן האנרגיה המובהק על הקליפרס היה הטוב ביותר, ובעיקר האנמי פחות מבין שחקני הקליפרס היום, ואת כל זה הוא עשה בגלל שלמרות שהוא לא מאד גבוה, הוא כן מאד חזק. גם מול רנדל, גם מול דייויס, גם בפוסט וגם בריבאונד ההתקפה, ובטח ובטח כששחקני הפליקנס נתנו לו פה ושם מטר לזרוק, הארל היה נקודת אור שכל כולה כוח.

וכוח היה הדבר האחד, שפרט להארל, באמת חסר היה לקבוצה המקומית היום. הקליפרס שיחקו יפה ומסרו לא פחות מ 34 אסיסטים, אבל גם שחקנים שריריים למדי כמו גאלינרי, והרבה יותר ממנו – הספסימן הפיזי שהוא טוביאס האריס, הם לא שחקנים שבהכרח משתמשים בכוח שלהם במיוחד. קשה גם להגיד שבראדלי או בברלי, שחקני הגנה נהדרים ככל שיהיו, הם שחקנים חזקים במיוחד, אלא כאלה שבנויים הרבה יותר על עבודת רגליים מצוינת ואנרגיה בלתי מתפשרת. הקליפרס שיחקו כדורסל יפה, ולפעמים נכון, אבל למען האמת – מעט "חנוני". והיום מה שניצח את המשחק היה כוח. כלומר, אנתוני דייויס, אבל גם כוח.

 

שלשות:

אתמול היה אמנם יום היסטורי להארדן (1-17 מהשלוש, אבל איזה רדמפשן היום מול ממפיס!) ולקארי (11 שלשות בפעם השביעית בקריירה) ובכלל נדמה שלא עובר שבוע שבו לא נקבע שיא שלשות כזה או אחר. אבל דווקא במשחק היום, כל המומנטום נקבע אך ורק על ידי שלשות – ובעיקר השלשות של הקליפרס, כי אצל ניו אורלינס ומשחק הפנים האדיר שלה, השלשות לא באמת היוו פקטור משמעותי.

אבל אצל הקליפרס, הכל התחיל ונגמר ביכולת שלהם לקלוע שלשות. 7 השלשות שהקליפרס קלעו ברבע הראשון, היו הסיבה המרכזית לכך שהם הובילו בסיום הרבע, כשבראדלי, במיוחד הוא, מגדיל לעשות. ברבע השני השלשות התחילו להיעצר ואכן ההובלה עברה צד במחצית. אבל בעיקר ב 7-8 הדקות הראשונות של הרבע השלישי, הברומטר הגיע והגנה מצוינת מנעו מהקליפרס להגיע לזריקות שלוש, וכשהן כבר כן הגיעו, הן בעיקר הוחטאו (1-4 מהשלוש בשבע הדקות הראשונות של הרבע). את הדקות המצוינות האלה, ניצלה ניו אורלינס בשביל לעלות להפרש שיא במשחק שהיה די צמוד בסך הכל – בן 20 נקודות. וברגע שהסכר נפרץ על ידי לו ווליאמס, הקליפרס קלעו עוד שלוש שלשות (שתיים מהן של האריס) עד סוף הרבע והצליחו לצמצם את ההפרש ל-6 בלבד. ככה בדיוק נראה ברומטר. וכך, גם ברבע האחרון, הניצחון של ניו אורלינס התחיל להתברר דווקא בגלל ששוב הקליפרס התקשו מהשלוש (למרות שלשה + עבירה אדירה של גאלינרי) ובגלל שני חיצים מעולים של אנתוני דייויס וג'רו הולידיי, ווינרים.

ואמנם, היום השלשות היו נשק פחות חשוב אצל ניו אורלינס, אבל בסופו של דבר יש קבוצות חזקות יותר מהקליפרס, ונדמה לי שאם ניו אורלינס רוצה להיאבק באמת על מקום בפלייאוף היא צריכה שקלעי השלשות העיקריים שלה, ובעיקר מירוטיץ' החלוד לחלוטין יחזרו לעצמם ויספקו את הנשק הכה חשוב הזה.

 

הגנה:

איפשהו באמצע הוידאו הזה של דוק ריברס (שככלל הוא מרואיין מעולה לדעתי, בהחלט טוב יותר מאשר אלבין ג'נטרי) הוא מדבר על כך שאולי פעם היה אפשר לעצור את אנתוני דייויס עם כוח, אבל היום הוא יהרוג אותך מכל כיוון ובכל דרך, ושאין באמת מה לעשות נגדו. יכול להיות שהגישה הקצת תבוסתנית הזאת היא שגרמה לקליפרס להפסיד, ויכול גם להיות שהוא פשוט צודק – אולי אמביד יכול, אבל הארל הנמוך, גורטאט האיטי, וגאלינרי הלא פיזי מספיק בהחלט לא יכולים לשמור על דייויס, ודייויס נתן את הרפרטואר כולו היום, מחצי מרחק, בפוסט ובשלשות בשביל לנצח את המשחק.

אבל אם מדברים על האנשים שאותם אי אפשר לעצור, קרי  – דייויס. אולי גם נדבר על אלה שכן אפשר לעצור, ובכלל על חשיבות ההגנה, גם בכדורסל של היום.

דריימונד גרין התבטא לפני כשבוע על כך שבליגה של השנה קשה מאד לשחק הגנה, ואכן הסקורים הממוצעים בליגה, כולל במשחק המדובר היום הם הגבוהים ביותר שראינו מזה עשרות שנים ומזכירים סקורים של משחקי אולסטאר בשנות התשעים. האופנסיב רייטינג של הנ.ב.א בעונה הנוכחית הוא הגבוה ביותר אי פעם עם 110.1 נקודות לכל מאה פוזשנים, האחוז האפקטיבי (EFFECTIVE FIELD GOAL) גם הוא הגבוה ביותר אי פעם בליגה עם 52.2%, וב 48 דקות בממוצע יש לא פחות מ 99.5 פוזשנים, שניים יותר מאשר בשנה שעברה וכשבין השנים 1995-2013, הקצב הממוצע היה בערך 90-92 פוזשנים ל 48 דקות. אפילו מדדים שהם נטו הגנתיים נראים פחות טוב השנה מאי פעם, כאשר קבוצות מאבדות רק 12.4 כדורים בכל 100 פוזשנים, המספר הנמוך ביותר אי פעם! הקצב מדהים, וההגנות סובלות לכאורה.

או שלא, כי אם משהו באמת קורה בנ.ב.א, והמשחק הזה יכול בהחלט להוות אבן בוחן לכך – הוא שההגנות פשוט נעשות מתוחכמות יותר ויותר. במקום לסגור שחקן על שחקן, הן מעדיפות לסגור שחקנים ספציפיים ואף לסגור קווי מסירה ספציפיים. במקום לגרום לקבוצה ממול לא לקלוע, ההגנות היום מעדיפות למזער את הנזק (למשל – נתינת הזריקה מ-2 במקום הזריקה מ-3). היום למשל, ברגע שהתגלה שג'רו הולידיי נמצא ביום מצוין, אייברי בראדלי לקח אותו כפרויקט אישית ואכן הצר את צעדיו לא מעט. היתה זאת בחירה מושכלת לומר – לא ג'רו הוא זה שינצח אותנו. וכאמור, ברגע שג'נטרי קלט שהשלשות הן הברומטר העיקרי של הקליפרס היום, הוא עשה ככל יכולתו לעצור את השלוש. אז נכון – גאלינרי חדר יותר משאי פעם (ועדיין מצא זמן לזרוק 9 שלשות ולקלוע 6 מהן) והארל עשה המון נזק – אבל לפחות הנזק האמיתי – זה מהשלוש, לא נעשה. הולידיי שקלט שבהתקפה קשה לו יותר, לקח על עצמו כפרויקט הגנתי את לו ווליאמס והראה עד כמה הוא שומר אדיר. הנה מה שג'נטרי אמר עליו.

אז כן, במשחק היום נקלעו 238 נקודות, כשהפליקנס קולעים רק 4 יותר מהקליפרס – ועם זאת, האמת חייבת להיאמר, בעיניי היה זה משחק שהצטיין דווקא בגלל החלטות הגנתיות.

ואכן, אם בהחלטות הגנתיות עסקינן, אין לי שום ספק, שלו הם היו יכולים, הקליפרס היו מעדיפים להרוג את AD ולא את ג'רו. אבל בסופו של דבר, ג'רו הוא שחקן עציר יותר  ו AD של היום נעצר רק על ידי עצמו, וגם זה – רק ברבע הראשון.

ג'רו מדבר על המון דברים בשלוש וחצי הדקות האלה – אבל אני אוהב סיכומים, והולידיי הוא בהחלט מרואיין טוב מספיק בשביל לסכם – Give the ball to Anthony.  אלא מה?

 

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  3. Berch

    15 ינו 2019 12:20:01

    אחלה מאמר וניתוח של המשחק
    אני אישית מתחבר לקליפרס יותר מלפליקאנז (סורי מולי) אבל לאחר הניתוח שלך אני מבין יותר טוב את השתלשלות המשחק
    🙂

  6. אשך טמיר המקורי

    15 ינו 2019 12:36:29

    עיתונאי למופת.
    כתבתי בזמן המשחק – הולידיי אחד הגברים.
    היישר ל'נבחרת הגברים' שלי – האנשים התותחים והנחמדים בליגה.

  7. עידו גילרי

    15 ינו 2019 12:41:33

    מצויין אבי. נגעת כאן בנקודה מאד חשובה שלא מקבלת מספיק תשומת לב. הגנה היום היא לגמרי עניין קבוצתי. יכולים להיות לך שומרים אישיים מצויינים בקבוצה (כמו הולידיי לדוגמא) אבל הגנה מזעזעת. זה בהרבה מובנים תוצאה של הריווח ממשחק השלשות. לכן רואים גם לא מעט קבוצות שעוברות שינוי משנה לשנה בלי שהסגל כמעט יתחלף.
    בגדול אבל אני לא אוהב את האמירה שאי אפשר לשחק היום הגנה או שההגנות לא קיימות. יש היום הרבה יותר מחשבה מאחורי איך לשחק הגנה ממי יהיה מול מי. המוריבול שינה את המשחק לכיוון ההתקפי (זה כמעט השינוי היחידי שקרה) ההגנות עד עתה לא מצאו עדיין תרופת נגד. כשזה יקרה אנחנו נראה תזוזה בכיוון ההפוך.

  10. א.ב

    15 ינו 2019 14:15:17

    מאד אהבתי את ההתייחסות לכוח, היה שווה להזכיר גם את הוד אווירותו בהקשר הזה.
    היכולות לסיים עם מגע (או במקרה של ג'ורדן, עם שחקן המופיע בתמונה של המגיב תלוי עליו) או להגיע למקום שאתה רוצה להגיע אליו על המגרש הן קריטיות וכוח מאד משמעותי בזה, שחקנים שיותר חזקים ממה שהם נראים לא תמיד מוערכים על זה.

  11. משה

    15 ינו 2019 16:51:46

    בקשר לכח כמו שכבר כתבו פה לפני באמת יפה כתבת
    והראיה הטובה ביותר היא לברון שכל משחקו הוא כח (בעיקר)
    אחלה סיקור תודה רבה

    1. פלס

      15 ינו 2019 17:17:59

      שטויות ברוטב:

      כל מהלך שני של לברו ןדורש רמת כישרון ואיקייו שאין לאף אחד בליגה.
      בניהול משחק הוא כמה רמות מעל הארדן,ווסטברוק ודורנט.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט