סיפור וסרטון מהתיבה של אמנון פז (אז פס), עיתונאי ספורט מהימים שלי / מנחם לס

 

האתר הפך כבר מזמן למכשיר שהוא הרבה יותר מדיווחי משחקים של ה-NBA. הוא ממשיך כמובן עם תפקידו העיקרי – הכל מכל כל של ה-NBA – אבל הוא הפך לקהילה חייה של מאות אנשים, ועשרות אלפי גולשים שלפעמים יוצאים מהמעגל של ה-NBA, ולדוגמא הפגישה הנהדרת (וחמה במיוחד!) של בערך רבע מאנשי הצוות (שהיום זה אומר 15 כתבים) אמש בבאר ברמת החייל.

הנה דוגמה לדברים שקורים באתר שלפעמים אני שומר לעצמי ולפעמים – כשאני מאמין שזה משהו שיעניין כמה גולשים – אני מכניס לאתר.

לפני כמה ימים קבלתי את המכתב הזה:

*****

שלום מנחם,
שמי אורן פז ואני קורא פסיבי של הופס כבר שנים (נכנס כמעט כל יום אבל לא מגיב בתגובות).
קודם כל ולפני הכל רציתי להודות לך על כתבות מעולות והכל בהתנדבות. ממש כיף לקרוא בייחוד את הסיפורים שלך מהתיבה, לצערי היום כבר לא כותבים כתבות ארוכות כמעט באף אתר ישראלי, ואלו כתבות אדירות.
היום שלחתי את אחת מהכתבות שלך לאבא שלי (זאת על ההתחלה של הפועל חולון), לראות אם הוא הכיר את כל החבר'ה האלה שהדוק מדבר עליהם. הוא התלהב ושוב רושם לי כל מיני עובדות על הכדורסל של שנות ה – 60. בסוף הוא שואל אותי מאיפה אני מוצא את כל הכתבות האלה של מנחם לס? סיפרתי לו (שוב) על הופס ואז חשבתי שאולי יהיה כיף להכיר ביניכם.
אבי – אמנון פז, שהופיע אז כאמנון פס – היה עיתונאי בעתון חדשות הספורט המיתולוגי משנת 1963 בהיותו בן 16 וכיסה את כל ארועי הספורט של עמק הירדן וקבוצת הכדורסל הפועל אשדות יעקב. מ 1969 היה נוסף לעיתונאי גם בהנהלת קבוצת אשדות/אפיקים ומנהל הפועל אשדות יעקב בשנים 1971 – 1974. הוא כתב גם בעתון חדשות שיצא לאור ב 1984 וסיקר את משחקי מכבי קרית מוצקין ששיחקה בליגה הלאומית. נוסף לזה היה גם מספר שנים שופט כדורסל בליגות ארצית , א, ב , ג.
לפני כשלושה חודשים הוא ארגן כנס לקבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב בו נכחו כל השחקנים מאלה ששיחקו בקבוצה מיום שנוסדה ב 1955. בכנס שהיה מרגש עד דמעות הגיעו שחקנים ששיחקו בקבוצה שלא נפגשו למעלה מ 50 שנה והיום הם בגיל 75 – 80. המבוגר שבהם שהגיע לכנס הינו משה (מוסה) דניאל בן ה87! עוד הגיעו דני ברזילי, אמיר ראובני ועוד רבים וטובים. הכנס צולם על ידי שחקן הקבוצה יוסי קינן (קנטרוביץ).
היות שגם הוא בפנסיה ובא לו למצוא כל מיני עיסוקים, שאלתי אותו אם יהיה מעוניין לכתוב כתבה להופס בנושא כדורסל עבר, והוא השיב בחיוב. כהכנה לכנס הוא חפר ימים בארכיון של הכדורסל הישראלי כדי להוציא כתבות ותמונות מהתקופה הישנה. אם דבר זה נראה לך הוא ישמח לכתוב כתבה.
תודה,
אורן
***
כמובן שעניתי בחיוב, והיום קבלתי את זה. את האירוע ארגן אמנון פז, והצלם היה יוסי קינן. מקווה שתהנו:

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. קרי קיטלס אנדרייטד

    15 נוב 2018 10:32:17

    נהדר,
    סחתיין על השיתוף.
    נראה שהייתה הרבה יותר תמימות בספורט הימים ההם. כשכסף דיבר פחות מאשר היום.

    1. מנחם לס

      15 נוב 2018 10:42:10

      היתה הרבה יותר תמימות כפי שאתה כותב, אבל גם יותר אהבה טהורה לספורט. אני לא מאשים את הדור הצעיר: החיים ממשיכים ומשתנים. היום משחקי המחשב בסמארטפון החליפו את הריצה על מגרש כדורסל שריצפתו היתה כולה ראש גבעה ש'חתכו' ונשאר מגרש סיד כשאת קווי המגרש צבענו בשמן/דיזל.
      את הסלים בנה אבא של גיורא, שהיה מסגר, והם קצת "הזדעזעו" עם כל סל, אבל היינו שם שעות על גבי שעות כשהריאות מלאות כנראה בסיד, אבל אנחנו חיים ובועטים עד היום.
      הימים חלפו, הזמן התחלף, הכל שונה. אני לא אומר 'א=טוב יותר' או 'טוב פחות', אבל בטוח שונה.
      היו ימים.

      1. שחר דלאל

        15 נוב 2018 21:40:20

        מנחם, השינוי הוא ברמת המתקנים והחינוך.
        לא סתם הקיבוצים הובילו את הספורט בארץ במשך שנים, הם היחידים שהיו יכולים להרשות לעצמם מגרשי כדורסל (וכדורעף) ובריכות. הזמן וסגנון החיים גם אפשר דברים שבערים אחרות לא היה נגיש.
        היום בערים יש מגרשי כדורסל, אבל חצי מהם נעולים בגלל שהם בתוך בי"ס ואל החצי השני צריך לנסוע ברכב (כי תחבורה ציבורית נורמאלית אין בישראל) – שלא לדבר על אולמות או בריכות.
        בסופו של דבר גם ספורט חובבני תלוי בניהול, משהו שהקפידו עליו בקיבוצים ופחות היום בערים. הרעב לספורט עדיין קיים ורואים את זה עם האלפים שיוצאים לרוץ או לרכב על אופניים בכל יום.

  2. אפלטון

    15 נוב 2018 10:52:52

    מעולה הזכרונות מבית אבא האלה. סיפור שהולך אצלי במשפחה- סבא שלי שיחק בשנות ה50 בהפועל סאסא. הוא קיבל זימון לנבחרת ישראל והקיבוץ עשה אסיפה וסרב לאפשר לו להצטרף לנבחרת, שמא יחמיץ תורנויות חליבה. ככה נגמרה לה קריירת כדורסל מפוארת.

        1. מנחם לס

          15 נוב 2018 11:40:23

          מקווה שהוא חי את שנות ה-70 ואז אולי אפילו את התקופה של פטריק יואינג של סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-80 עד הזריקה של ג'ון סטארקס נגד יוסטון…

          2. אפלטון

            15 נוב 2018 11:46:27

            כן, כשהייתי נער בשנות ה90 כל ביקור שלי אצלו בטבעון (הוא עזב את הקיבוץ מאוחר יותר ועבר לטבעון) היה מתחיל ב- How ’bout those knicks?
            מתאר לעצמי שאתה היית הקשר היחידי שלו לניקס בשנות ה70

  8. שחר דלאל

    15 נוב 2018 21:47:08

    אורן,

    נהדר שעשית את הקשר בין האתר לאביך, אשמח לעוד טורים בהמשך ועוד סיפורים מהכדורסל של התנועה הקיבוצית (אם אפשר אז גם מהצפוניים והדרומיים יותר 🙂 )

  9. יהודה ב״ד

    15 נוב 2018 21:55:59

    ברשימת ה׳נזכור׳ של הקבוצה ראיתי שני שמות שהפתיעו אותי (מכיוונים שונים):
    אברהם שניאור המהולל (סנטר בגובה 1.86)
    ודן שומרון (בהמשך הרמטכ״ל)

  11. עגל שסבור שיש לפרק את דיוק

    18 נוב 2018 15:35:21

    מצוין.
    אם תהיה הזדמנות בהמשך אוכל להוסיף כמה מילים על הספורט הקיבוצי עם דגש על שחיה וכדורמים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט