מיאמי היט – סן אנטוניו ספרס

סדרה עונתית – 0-2 למיאמי. במשחק הראשון טים דאנקן, טוני פארקר, מאנו ג'ינוביל ודני גרין לא שיחקו. במשחק השני לברון ג'יימס ודוויין ווייד קיבלו מנוחה. מי אמר שאין משמעות לעונה הרגילה ב-NBA?

רקע – סן אנטוניו מגיעה אחרי עשרה ימי מנוחה. ההפסקה הזו הייתה יכולה לתת לספרס בדיוק את הפיזיותרפיה שהיו צריכים, קוואי לאונרד קיבל זמן להתאושש מהפציעה שלו, גרג פופוביץ' קיבל המון זמן להתכונן ליריבה הבאה שלו, ובכלל, כל דקה שדאנקן וג'ינובילי יכולים לנוח, היא מבורכת, אבל אליה וקוץ בה. אחרי כל כך הרבה זמן מנוחה מצטברת חלודה, כפי שראינו בסדרה מול גולדן סטייט, בה לקח לספרס מחצית שלמה להתעורר מהמנוחה שקיבלו אחרי הסוויפ מול הלייקרס. מול מיאמי, יהיו להם הרבה פחות הזדמנויות לתקן מאשר מול הווריורס.

לא שיחקו אחד נגד השני בשנה וחצי האחרונות. לברון ודאנקן

מה שמוזר אצל הספרס הוא שחוסר הניסיון של חלק מהשחקנים שלהם יכול להיות קריטי עבורם. זה מוזר לדבר על הספרס במונחים של חוסר ניסיון, אבל מלבד דאנקן, פארקר וג'ינובילי (שקשה לראות אותו מצליח לשמור על מישהו בסדרה הזו) זהו ביקור ראשון לכל שחקני הספרס בפיינלס (למעט מאט בונר, אם אתם מתעקשים להחשיב את הגמר של 2007). יהיה מרתק לראות איך לאונרד, דני גרין וטיאגו ספליטר מתמודדים עם הלחץ של הבמה הגדולה מכולן.

חוסר הניסיון היחסי הזה בולט במיוחד כשממול מתייצבת ההיט בהופעה שלישית תוך שלוש שנים בפיינלס. מיאמי נמצאת במירוץ נגד הזמן בדרכה ליצור שושלת, ואליפות שנייה ברציפות בהחלט תכניס אותם למועדון של הגדולות. אליפות שנייה ברציפות תעמיד אותם ברמה אחת מעל בוסטון של גארנט, פירס ואלן ורמה אחת מתחת ללייקרס ההיא של קובי ושאק. מהבחינה הזו, הגמר הזה הוא עוד צעד של מיאמי בדרך לכיבוש העולם, בעוד עבור סן אנטוניו, יכול מאוד להיות שמדובר בקרב האבירים האחרון שלה.

מעבר לתסביך השושלת, מיאמי מגיעה סחוטה אחרי הסדרה הארוכה מול הפייסרס, שפגמה קשות ביכולת ההרתעה שלה. דוויין ווייד (14.1 נק', 44% מהשדה בפלייאוף) וכריס בוש (11.0 נק' ב-37% מהשדה, 4.3 ריב' בגמר המזרח) מגיעים עם המון מה להוכיח, ולכאורה, אמור להיות להם בפרט, ולמיאמי בכלל, נח יותר מול הספרס. אחרי שהשתחררו מההגנה החונקת של אינדיאנה, סן אנטוניו נראית כמו הליכה בפארק עבור ההיט, ואחרי שהם ראו איך קבוצת שלשות כמו גולדן סטייט עושה להם בעיות, הם בוודאי מחייכים. אמנם המספרים של הספרס בכל הקשור לשמירה על השלוש בפלייאוף מרשימים (מחזיקים את היריבות רק על 18.8 זריקות ב-33%), טבל זה רק עד שנזכרים שחוץ מגולדן סטייט, הם שיחקו מול הלייקרס וממפיס, שתיים מקבוצות השלוש הגרועות בליגה. הדינאמיקה הזו יכולה להיות מה שיכריע את הסדרה.

ההזדמנות של ספולסטרה להראות שהוא בליגה של הגדולים, של פופוביץ'

ואם כל זה לא מספיק, יש לנו קרב סופר מעניין על הקווים. אריק ספולסטרה עוד לא נתקל בסדרה בשועל קרבות ותיק כמו גרג פופוביץ'. הדבר הכי קרוב שהוא התמודד איתו היה ריק קרלייל, וכולנו זוכרים איך זה נגמר. בניגוד לסדרת הגמר מול אוקלהומה, בה סקוט ברוקס לא הציב אתגר גדול במיוחד עבור ספולסטרה, מול פופוביץ' הסיפור יהיה אחר לגמרי ומאמן ההיט צפוי להיתקל במלחמה פסיכולוגית ורמת אימון אחרת לגמרי ממה שהוא התרגל אליה במהלך השנים האחרונות.

המצ' – אפ – לפני שנדבר על מצ'-אפים אישיים הדו-קרב הגדול יותר הוא אסטרטגי. ההתקפה של הספרס מציבה להגנה של ההיט את האתגר הגדול ביותר שלהם בפלייאוף הנוכחי. אחרי שהשתעשעו מול ההתקפה החד-מימדית של מילווקי, התבלבלו מול ההתקפה חסרת המימדים של שיקאגו והסתבכו מול ההתקפה הלא יציבה של הפייסרס, ההיט פוגשים לראשונה התקפה מהשורה הראשונה בליגה.

ההגנה של ההיט מתמחה בלרמוס את האופציה הכי טובה בהתקפה של היריבה. ראינו את זה בסיבוב הראשון על ברנדון ג'נינגס, ולפרקים מול אינדיאנה (בגיים 5 ו-7) כאשר פול ג'ורג', דייוויד ווסט ורוי היברט נוטרלו, כל אחד בתורו. מול הספרס ההתמחות הזו לא שווה יותר מדי, כי לספרס יש אלף אופציות בכל התקפה. הדרך היחידה של ההיט לנטרל את היכולת של סן אנטוניו להפעיל איזה אופציה שתרצה היא לחסל את המפעיל, טוני פארקר.

טוני פארקר בכושר מדהים

פארקר אמור להישמר ע"י מריו צ'אלמרס, אבל השומרים עליו יתחלפו לאורך כל הסדרה. בסדרה מול אינדיאנה השילוב של צ'אלמרס וקול הצליח להקשות על מובילי הכדור של הפייסרס, אבל פארקר הוא רמה אחת מעל ג'ורג היל. הוא מגיע אחרי הסדרה המדהימה שלו מול ממפיס (24.5 נק' ב-53% מהשדה פלוס 9.5 אסיסטים למשחק), בה הוא שלט כמעט בכל רגע על הפרקט ונראה בלתי עציר לרגעים מסוימים. המפתח לעצירת ההתקפה המסונכרנת של גרג פופוביץ' תלוי על צווארו של הצרפתי, ולא נראה שלהיט יש מישהו שמסוגל לעשות זאת לאורך זמן בצורה יעילה. עם זאת, ההגנה האתלטית של מיאמי צפויה להאט באיזשהו שלב את ההתקפה של הספרס, ולכן שני המשחקים הראשונים הם קריטיים עבור סן אנטוניו. לגניבה של משחק אחד בפלורידה תהיה משמעות אדירה בהמשך הסדרה, בה ספולסטרה צפוי לבצע התאמות.

בצד השני, המצ'-אפ בין לברון וקוואי לאונרד הוא מעניין מכיוון שאנחנו רוצים לראות אם לאונרד באמת מסוגל לשמור על השחקן הטוב בעולם, אבל כולנו יודעים שלברון ימשיך להעמיד מספרים מפלצתיים (26.2 נק' ב-51% מהשדה, 7.3 ריב', 6.4 אס') גם אם צוות של סיירת מטכ"ל ישמור עליו. המצ'-אפ היותר מעניין הוא דוויין ווייד מול דני גרין. להזכירכם, גרין היה מי שהצליח להאט את המומנטום האדיר של סטפן קרי בחצי הגמר ואין שום סיבה שהוא לא יקשה באותה צורה על פלאש.

כמה הוא יתקשה? דוויין ווייד

יתרון הגובה של גרין (ארוך ב-5 ס"מ) יאפשר לו לתת לווייד מטר כדי למנוע את החדירות שלו. ככלל, כל עוד ווייד לא בצבע, הוא הופך להיות סוג של מגבלה. הקליעה שלו מחרידה בפלייאוף הנוכחי (26% בג'אמפ שוטים) וכל עוד הוא מתרחק מהצבע היעילות שלו יורדת (32% בזריקות מחוץ לצבע). לגרין יש את היכולת למנוע מווייד להגיע לצבע בלי עזרה, וכולנו ראינו כמה מיאמי מתקשה כשווייד לא בעניינים.

למי לשים לב – השלשנים של מיאמי. סגנון המשחק של מיאמי הוא כמו סודוקו. ברגע שיש פריצת דרך עם איזה 2 או 7, כל שאר המספרים מסתדרים במקום. עם ריי אלן, שיין באטייה ומריו צ'אלמרס יחזרו להפציץ (נוריס קול עושה את העבודה מבחינתו עם למעלה מ-50% משלוש לאורך הפלייאוף), יהיה בלתי אפשרי לספרס למצוא לזה תשובה. עם זאת, לאורך כל הפלייאוף הם התקשו (אלן-36.5%, צ'אלמרס-32%, באטייה-23%). האם דווקא בגמר הם יתעוררו?

מעבר לקלעי השלוש, אי אפשר לא להתייחס לכריס בוש. למרות שמיאמי הצליחה לנצח סדרה שלמה בה הוא כמעט ולא היווה פקטור, עדיין בוש הוא נדבך קריטי בזהות של ההיט. הסדרה הזו לא צפויה להיות קלה יותר עבור בוש מבחינת קליעה, כי יציבו מולו גבוהים ניידים יותר משל אינדיאנה כמו ספליטר ומאט בונר, אבל זה בדיוק הקטע. בוש חייב להבין שמיאמי לא צריכה את הנקודות שלו באורח נואש כמו שהיא צריכה את של ווייד או ריי אלן, היא זקוקה ממנו לריבאונדים ולחימה מתחת לסלים.

צריכים אותך לוחם, לא כוכב. כריס בוש

עד גיים 7 מול אינדיאנה בוש לא היה קיים בגזרה הזו, אולם דווקא במשחק המכריע הוא קלט 8 ריב', פי 2 מהממוצע שלו בסדרה והוכיח את מה שדניס רודמן אמר תמיד, ריבאונד זה עניין של רצון, ולא של גובה או מסה. מול סן אנטוניו, קבוצת הריבאונד הטובה בפלייאוף הנוכחי מבין הקבוצות שעברו את הסיבוב הראשון (45.9 ריב' למשחק), בוש יהיה חייב ללטש את יכולות הרול-פלייר שלו כדי שההיט לא יובסו בקרבות בצבע. אם המשחק האחרון מול הפייסרס הוא אינדיקטור, הוא מוכן לאתגר.

סימן השאלה הגדול ביותר בסן אנטוניו, לעומת זאת, הוא איך מאנו ג'ינובילי יבוא לידי ביטוי בסדרה הזו. מבחן מאנו יהיה הסממן לאן הסדרה הזו הולכת, מכיוון שקשה לראות אותו מצליח להתמודד מבחינת אתלטיות ומהירות בסדרה שתשוחק בקצב של מיאמי, אבל אם יש משהו שלמדנו שלא עושים בשנים האחרונות, זה לא להספיד את ג'ינובילי ואת סן אנטוניו.

לא מספידים אותם כי הם תמיד יודעים להשתדרג, להשתנות, ושום נתון לא מצביע על כך יותר מאשר היותם קבוצת השלשות השלישית בטיבה בעונה הרגילה (37.5%, אחרי גולדן סטייט ומיאמי) והשנייה בטיבה בפלייאוף (37%, אחרי גולדן סטייט). מיאמי מאפשרת יחסית הרבה זריקות מחוץ לקשת (21.4 זריקות בעונה הרגילה, בשליש התחתון של הליגה), נתון שלא נוצל בפוסט סיזון עד כה לאור העובדה שהיא התמודדה עם יריבות שלא מסוגלות לקלוע. הספרס, עם דני גרין (44.7% בפלייאוף), מאט בונר (50%), קוואי לאונרד (41.7%) וטוני פארקר (37.5%) יכולה לקלוע, ויכולה לפגוע במיאמי בנשק שלה.

מבחן מאנו יהיה סממן לאן הסדרה הזו הולכת

חוץ מג'ינובילי והשלשות, זה יהיה הפיינלס של טים דאנקן. הביג פונדמנטל מקבל הזדמנות לסגור מעגל ולעשות היסטוריה עם זכייה באליפות 14 שנה אחרי האליפות הראשונה שלו בליגה. מעבר לאספקט ההיסטורי, לדאנקן יהיה תפקיד מרכזי אצל פופוביץ'. הוא אמור להיות הרוי היברט עבור הספרס בסדרה הזו, להיות במקומות הנכונים בהגנה ולהשפיע על הסדרה עם חכמת המשחק הבלתי נדלית שלו. מעבר לכך, כדי שהספרס יהיו בסיטואציה לזכות בתואר, הוא יהיה חייב גם להיות פקטור בהתקפה. אחרי שהתעלל בממפיס במאני טיים של גמר המערב, ועם המספרים היפים שהוא מעמיד לאורך כל הפוסט-סיזון (17.8 נק', 9.2 ריב', 1.7 חס') אפשר לבנות עליו שיופיע.

תחזית: 2-4 למיאמי. הספרס יצטרכו לגנוב את אחד המשחקים הראשונים בפלורידה, אולי אפילו את שניהם, כדי שיצליחו להאריך את הסדרה הזו, כי ככל שהקבוצות ישחקו יותר אחת נגד השנייה, היתרונות של מיאמי יבואו יותר לידי ביטוי, ולמרות שווייד בינוני ובוש לא בכושר והשלשות לא נכנסות, עדיין להיט יש את לברון ג'יימס, ומול הספרס, יכול להיות שזה מספיק.

באדיבות

yuvaloz.wordpress.com