פרויקט אגדות כדורסל II: סטיב נאש – לא לפי התסריט / עידו גילרי

זה לא היה אמור להיות ככה. ילד, אוהד טוטנהאם שרוף, שגדל על משחקי כדורגל והוקי לא אמור להגיע ל-NBA. בחירה 15 בדראפט מאוניברסיטה שכוחת אל לא אמור להיות פעמיים MVP. שחקן לבן לא אתלטי במיוחד שנראה יותר כמו גולש גלים ולא משחק הגנה לא אמור לשנות את המשחק מקצה לקצה. אבל זה קרה, ובשביעי לספטמבר השנה בספרינגפילד מסצ'וסטס המסע הכדורסלני הבלתי צפוי של סטיב נאש יגיע לסיומו ההולם בטקס הכניסה להיכל התהילה.

 

אקספוזיציה – שנים חסומות

בעולם מקביל, סטיב  נאש היה צריך לגדול להיות כדורגלן כמו אחיו הצעיר מרטין. הוא נולד בדרום אפריקה מכל המקומות, לשני הורים בריטים שעברו לשם על מנת שאביו יוכל להתפרנס ככדורגלן. וכך, אין זה מפתיע שליום הולדתו הראשון הוא קיבל במתנה כדורגל, אבל כנראה שהילד הרך לא הבין את הרמז. אחרי שהוריו היגרו מדרום אפריקה לקנדה, סטיב הצעיר לא יכול היה שלא להתאהב גם בספורט המקומי: הוקי. אולי באותו עולם מקביל נאש היה יכול להיות שחקן הוקי מקצועני כמו האחים ראס וגף' קורטנול שהיו עושים עליו בייביסיטר.

מי לא היה נותן להם לשמור על הילדים שלו?

אבל סטיב שהיה משוגע על ספורט בחר לכתוב את התסריט של עצמו. בגיל 12 התוודע למשחק הכדורסל והניצוץ נדלק. פוסטרים של אייזאה תומאס, מייקל ג'ורדן ומג'יק ג'ונסון החלו לפאר את קירות חדרו, ויום אחד בכיתה ח' סטיב נכנס הביתה והודיע לאימו שהוא הולך להיות שחקן NBA. האם ג'ין הייתה יכולה מן הסתם לגחך בינה לבין עצמה על הרעיון המוזר כי ביננו הסיכוי של קנדי באותם ימים להגיע לליגה היה תלוי בעיקר בממדיו. אבל ג'ין שכבר ראתה את בנה הצעיר מתאמן עד אפיסת כוחות כשהציב לעצמו מטרה והכירה את כח הרצון שלו, לא הטילה בו ספק.

למרות שהסיכויים היו נגדו נאש היה נחוש. הוא בילה את מרבית זמנו במגרש ולא ויתר גם על אהבתו הראשונה: הכדורגל. כשציוניו החלו להתדרדר, הוריו נאלצו להעבירו אותו לבית ספר פרטי. רגע משמעותי בדרך לחלום הגיע בקיץ לפני כיתה יב' כאשר השתתף במחנה אימונים בנוכחות שחקני נבחרת קנדה. באחד הערבים אלי פסקאל, רכז הנבחרת הבוגרת שכמעט והצליח להגשים את חלום ה-NBA שלו עצמו, הסיע אותו הביתה. במהלך הנסיעה פתח פסקאל ואמר: "אם אתה רוצה לעשות את זה, באמת לעשות את זה, אתה צריך תוכנית. תחליט עכשיו. אם אני היית מחליט בגילך, והייתי מקדיש את כל מה שיש לי כדי להצליח, הייתי היום ב-NBA."  עבור נאש היה זה כמו צלצול של שעון מעורר. זה דבר אחד לחלום על משהו, אבל סיפור אחר לגמרי לממש את החלום.

אז נאש תכנן. הוא ידע שכדי להגיע ליעדו הוא יצטרך להתקבל למכללה מהדרג הראשון, והוא ידע שיצטרך לשמור על ציונים נאותים. הוא חילק את זמנו בין הכדור הכתום המקפץ לבין הספרים. בשנתו האחרונה בתיכון העמיד ממוצעים של כמעט טריפל דאבל (22 נקודות, 11 אסיסטים ו-9 ריבאונדים) שהיו אמורים למשוך את עינם של הסקאוטים מהצד השני של הגבול. מכתבים וקלטות נשלחו לעשרות מכללות, אבל אלה של ילדים מוכשרים מקנדה נזרקות לתחתית הערימה ואף הצעה לא הגיעה, כלומר כמעט אף הצעה. עוזר מאמן בשים דיק דאבי ממכללת סנטה קלרה האלמונית שבקליפורניה הסתקרן והחליט לנסוע לראות במה מדובר.

דאבי לא היה צריך לראות הרבה כי כפי שהוא מציג זאת "אחרי שראיתי אותו הייתי עצבני בטירוף בתקווה שאף אחד אחר לא יראה אותו. לא היית צריך פרס נובל כדי להבין שהבחור הזה די טוב". למזלו של העוזר, שעתיד היה להפוך למאמנו של נאש, אף אחד אחר לא ראה את הקנדי המוכשר כי דאבי כנראה לא היה רגיל לשיחות שכנוע של מועמדים. הדברים הראשון שאמר לרכז שלו לעתיד היו "אתה שחקן ההגנה הגרוע ביותר שאי פעם ראיתי". למרות הפתיחה הזו נאש קיבל מלגה מסנטה קלרה שאפשרה לו לעשות את הצעד הבא.

סנטה קלרה כאמור היא מכללה די אלמונית שהבוגר המפורסם ביותר שלה עד אז היה קורט ראמביס. ואולם, כבר בעונה הראשונה של נאש במדי הברונוקוס, הם העפילו לטורניר המכללות רק כדי לפגוש את המדורגת 2  במערב – אריזונה, במדיה כיכבו צמד הגארדים דיימון סטודומאייר וחליד ריבס לצד כריס מילס. זה לא הפריע לנאש וחבריו לחולל את אחת ההפתעות הגדולות בטורניר המכללות  ולנצח 61-64 כשנאש הולך פעם אחר פעם בדקה האחרונה לקו ובקור רוח קובר 6 זריקות ששמרו על ההפרש (ואז גם מחטיא שתיים שהשאירו לווילדקאטס סיכוי אחרון לניצחון).

זו הייתה בעצם ההיכרות הראשונה של הקהל הרחב עם הקוסם הקנדי שהביאה את שמו לתודעת הציבור. בשנים הבאות נאש היה השחקן הטוב ביותר בליגת ה-WCC והצעיד את סנטה קלרה לטורניר ה-NCAA בשלוש מתוך ארבע העונות שלו במכללה. רק בשביל הפרספקטיבה: ב-20 השנים לפניו הברונקוס הגיעו רק פעם אחת לטורניר, ומאז שעזב אף לא פעם אחת.

 

כשסטיב נאש יצא לדראפט ב-1996 הוא כבר לא היה אלמוני. הוא הספיק לשחק בנבחרת קנדה ואף התאמן בקיץ עם ג'ייסון קיד וגארי פייטון כדי לצבור קצת ניסיון. ואולם, למרות שנחשב לעושה המשחק הטוב בקולג'ים באותה שנה, ולשחקן בעל ראיית משחק ויכולות מסירה נדירות, היו עדיין ספקות לגבי התאמתו למשחק ב-NBA.  בדראפט, שהיה עמוס בכישרון בעמדת הגארד, הסיכוי להיבחר גבוה הלך ופחת עם כל בחירה. אלן אייברסון, סטפן מארבורי, ריי אלן, קרי קיטלס וקובי ברייאנט ירדו כולם מהלוח לפניו אך כשהגיעה הבחירה ה-15 הסאנס החליטו להפוך את נאש לרכז העתיד שלהם שיחליף את קווין ג'ונסון המזדקן. האוהדים באמריקה ווסט ארינה היו מאוכזבים והשמיעו את קולם, במיוחד כשכוכבי האלופה מקנטקי- וולטר מקארתי וטוני דלק נותרו זמינים. קריאות הבוז לא הפתיעו את נאש אך גם שימשו עבורו כדלק ומוטיבציה להמשך דרכו. "סביר להניח שגם אני היית שורק לעצמי בוז." הוא אמר, "כשמסתכלים עלי זה לא נראה כאילו אני הולך להיות שחקן אדיר. אבל אני הולך להיות שחקן ממש טוב ולעזור לקבוצה רבות. יש לי המון אמונה בעצמי ובתקווה גם הם יהנו לראות אותי משחק." נאש לא ידע כמה צודק הוא עומד להיות, אבל הדרך לשם עוד הייתה ארוכה.

אם העובדה שהאוהדים לא ראו בו מנהיג לעתיד לא הספיקה, אז גם ההנהלה כנראה לא הייתה בטוחה בו. עוד לפני תחילת העונה הסאנס העבירו את בארקלי המתוסכל ליוסטון תמורת רוברט הורי והרכז המחליף סם קאסל. עם שני רכזים לפניו ברוטציה, נאש לא ראה הרבה דקות משחק, וכאילו כדי להתריס, אז בהמשך העונה הסאנס שלחו את קאסל לדאלאס תמורת ג'ייסון קיד המבטיח. למרות הקושי להראות את כישוריו על המגרש, הרוקי שאב עידוד מהמנטור הותיק כשKJ ניגש אליו ואמר לו ש"הוא טוב כמו כל אחד אחר שהוא שיחק נגדו". מאחורי קיד לא היה מקום לנאש לפרוח, ולמרות שהראה ניצוצות כשקיבל הזדמנות התחנה הבאה הייתה רק עניין של זמן.

 

נקודת שינוי – לנסוע על 180

אחרי שנתיים כרכז שלישי בפיניקס הגיעה נקודת המפנה הראשונה החשובה בקריירת ה-NBA של נאש. בערב הדראפט של 1998 הסאנס שלחו את הכישרון הקנדי לדאלאס תמורת בחירות דראפט וקצת עודף. מי שדחף למהלך היה דוני נלסון בנו של המאמן האגדי דון. נלסון נתקל בכישרון של נאש עוד לפני שהגיע למכללות בזמן שחברו קן שילדס אימן אותו בנבחרת קנדה. אבל דוני למד להכיר את היכולת והאישיות של נאש ממש מקרוב כשהיה עוזר המאמן בפיניקס בשנתיים שלו שם. כשדון נלסון קיבל את המושכות בדאלאס הוא גם הביא אחרי שנה את בנו למשרה ניהולית, ומשם העניין התגלגלו במהירות. באותו הדראפט המאבס גם בחרו במי שעומד להיות האייקון של הקבוצה דירק נוביצקי.

מיד עם פתיחת העונה (לאחר סיום השביתה של 1998) המאבס גם הודיעו מעשית שנאש הוא רכז העתיד שלהם עם הארכת חוזה לשש שנים על סך 33 מיליון דולר. לפעמים, כגודל הציפיות כך גודל האכזבות והעונה הראשונה של נאש בדאלאס הייתה זוועתית. הוא סבל מפציעות וקלע באחוזים הגרועים בקריירה שלו בהפרש ניכר, מה שזיכה אותו בהרבה שריקות בוז מהקהל הביתי. למרות זאת, היה לו חלק חשוב בהשתלבות המהירה של נוביצקי בקבוצה והקשר המיידי והמיוחד שנוצר בין השניים הניח את היסודות להצלחת הקבוצה בשנים שיבואו.

צמד על ומחוץ למגרש:

נאש המשיך לסבול מפציעות גם בשנה שאחרי, אבל בעונת 2000/01 הוא סוף סוף הפך למה שהמאבס קיוו.  נאש השתלט על עמדת הרכז הפותח וניהל את המשחק בקצב מהיר. השילוב של חדירות לסל, עם יד מדויקת מבחוץ, יחד עם ראיית משחק נדירה, הפכו אותו לעושה המשחק האולטימטיבי. למרות שתמיד חיפש קודם את המסירה הוא הקשיב למאמנו דון נלסון שאמר לו "זה אנוכי מצידך כשאתה לא זורק. אם אתה פאקינג שחקן דומיננטי – אז תשלוט." הוא סיים את העונה עם 15.6 נקודות למשחק  שנוספו אליהם 7.3 אסיסטים שאפשרו למי שכבר הפך לחברו הטוב, נוביצקי להפוך אט אט לכוכב. דאלאס ניצחה 53 משחקים ולראשונה מזה עשר שנים עלתה לפלייאוף.

במשך שלוש השנים הבאות, הצמד נאש את נוביצקי הפך לאחד השילובים המהנים והמסוכנים ביותר בליגה. בין אם זה בפיק-אנד-רול או במשחק המעבר, החיבור הכמעט עיוור בין השניים הפך לבלתי ניתן לעצירה והפך את שניהם לאולסטארים. כתוצאה מכך, המאבס הציגו את ההתקפה המלהיבה והטובה בליגה בעזרתו של מייקל פינלי הותיק שהיה הצלע השלישית במשולש של דאלאס. למרות זאת, ההגנה של הקבוצה הייתה רחוקה מלהיות מספקת, והמאבס לא הצליחו להגיע מעבר לגמר המערב ב-2003 בו הודחו בשישה משחקים על ידי הספרס בדרכם לאליפות.

קליימקס – מכה אפורה

בסוף עונת 2003/04, לאחר עוד הדחה מאכזבת בסיבוב הראשון, הפך סטיב נאש לשחקן חופשי. בפני מארק קובאן, בעלי הקבוצה, עמדה החלטה חשובה: האם להציע לכוכב המזדקן שלו את החוזה העצום לו הוא צפוי או ללכת בכיוון אחר? קובאן חשש מהתחייבות כספית ארוכת טווח שתקשה עליו לבנות קבוצה שתרוץ לאליפות, והחליט לתת לקוסם הקנדי ללכת.

מי שקפץ על ההזדמנות הפתאומית שנוצרה היו דווקא הפיניקס סאנס. למה דווקא? כי הבעלים רוברט סארבר  נודע כקמצן שלא נוטה לפתוח את ארנקו, והנה, הסאנס הציעו לנאש חוזה של 63 מיליון ל-6 שנים. בפיניקס היו באמצעו של תהליך בניה מחדש, כאשר שלחו באמצע העונה שנגמרה את כוכבם סטפן מארבורי לניקס והעבירו גם החוזים הכבדים של פני הארדאווי וטום גוגליוטה הגמורים. הם השאירו גרעין של הצעירים המוכשרים: שון מריון, ג'ו ג'ונסון ורוקי העונה – אמארה סטודומאייר. את החבורה חסרת הניסיון הזו היה אמור להנהיג נאש.

הרבה ספקות היו במדבר, כמו גם ברחבי הליגה, בקשר להצלחת החיבור הזה. מי שהיו לו כנראה פחות ספקות היה המאמן של הקבוצה, מייק דאנת'וני, שקיבל את המושכות באמצע העונה לפני כשפרנק ג'ונסון פוטר.  דאנ'תוני, שתמיד היה מאמן בעל אוריאנטציה התקפית, שראה מה נאש מסוגל לעשות בדאלאס, האמין שהוא יוכל לעשות דברים דומים עם חומר השחקנים בפיניקס. הוא שם את הכדור בידיים של נאש ונתן לקבוצה להריץ את ההתקפה שזכתה לכינוי " שבע שניות או פחות". המטרה הייתה לשחק בקצב גבוה ולהגיע לזריקות מהירות. זה היה בניגוד גמור לתהליך שהתחיל קצת יותר מעשור קודם, בו קצב המשחק הלך וירד.

זה התאים כמו כפפה ליכולות של נאש שהטיס את התקפות של הסאנס למעלה במהירות שהביאה להמון זריקות במשחק מעבר עם דגש על המון שלשות חופשיות. הסאנס נפלו על הליגה בהפתעה גמורה, כשאף אחד לא ממש ידע איך להתמודד עם התופעה החדשה. הסאנס פתחו את העונה עם ריצת 4-31 מדהימה כשנאש, סטודומאייר ומריון נבחרים לאולסטאר. הפיק-אנד-רול בין נאש לסטודומאייר השמיד את היריבות, כששאר השחקנים רצים ומתפנים בזמן שנאש מכדרר כמו מסי דרך כל שחקני ההגנה של היריב בדרך למצוא אותם לעוד שלשה פנויה או לייאפ קל מתחת לסל.

בסוף העונה הסאנס סיימו מהפך אדיר מ- 53-29 עונה קודם ל- 20-62 ומקום ראשון בליגה. נאש סיים עונה נהדרת של 15.5 נקודות יחד עם 11.5 אסיסטים וניהול משחק יוצא דופן שהביא לו את תואר ה-MVP. למרות זאת, בדיוק כמו בדאלאס, ההגנה של הסאנס הייתה "חשודה" ורבים הטילו ספק ביכולתם להתקדם בפלייאוף. לאחר טיול מול ממפיס בסיבוב הראשון, הסאנס ונאש פגשו באופן סימבולי בדאלאס של נוביצקי.  בסדרה מהנה ומרתקת הסאנס גברו ב-6 משחקים, כאשר במשחק השישי והמכריע נאש ממטיר 39 נקודות ו-12 אסיסטים על ראשיהם של חבריו לשעבר כולל שלשה משווה 5 שניות לסיום המועד החוקי. בגמר המערב הסאנס פגשו בספרס הקשוחים של דאנקן, ג'ינובלי ופארקר. במה שעומד להיות מוטיב חוזר, סן אנטוניו מחצה את הסאנס ב-5 משחקים ללא תנאי בדרכם לאליפות.

למרות ההדחה המאכזבת, לנאש ולסאנס היו את כל הסיבות לאופטימיות אחרי עונת בכורה מדהימה ועם סגל צעיר ומבטיח. ואולם, למציאות היו תוכניות אחרות. ראשית, הסאנס ניהלו משא ומתן קשוח עם ג'ו ג'ונסון על הארכת חוזהו, כשבסופו ג'ונסון נפגע וביקש מהקבוצה לעבור בטרייד.  לאחר מכן, בקדם העונה, אמארה סטודומאייר נפגע בברכו והיה צריך לעבור ניתוח ממנו לא הצליח להחלים עד סיומה. נראה היה שהקבוצה נמצאת בחורבות של שאיפותיהם. אבל דווקא בנקודה הזו נאש זהר במלוא הדרו.

כשמרבית הפרשנים צופים לקבוצה הדרדרות משמעותית, הסאנס הציגו משחק קבוצתי של הנעת כדור נפלאה שכולה מתחילה דרך הרכז הכשרוני. למרות הסגל האפור למדי שלצידו, נאש סחף את הסאנס להישגים דומים כשהסאנס מסיימים במקום השלישי במערב  הצפוף, והקבוצה מובילה את הליגה כמעט בכל פרמטר התקפי. הצלחה זו, בנוסף לשיא קריירה של 18.8 נקודות ועונה של 92% מהקו ,51% מהשדה ו-44% מהשלוש, הביאו לנאש את תואר ה-MVP השני שלו.

בפלייאוף, שוב כולם ציפו לנפילה מהירה. "קבוצות בלי כוכבים לא יכולות להצליח בפלייאוף", ו- "קבוצה רכה שלא תגיע לשום מקום", היו תפיסות שגורות באותם ימים. הם גם נראו מדויקות כשכבר בסיבוב הראשון הסאנס נכנסו לפיגור 3-1 מול הלייקרס של קובי. אבל, הקבוצה ההיא הייתה חבורה מלוכדת ודי קשוחה. הסאנס לא נשברו וניצחו את הסדרה בשבעה משחקים כשגם את הסדרה הבאה הם מנצחים בשבעה משחקים מול הקבוצה השנייה של LA. בגמר, פיניקס פגשה בדאלאס שנקמה בהם על ההפסד בשנה הקודמת, ועצרה שוב את המסע של נאש לגמר ה-NBA  ולחלום האליפות.

שנה לאחר מכן הסאנס נראו שוב מוכנים להתמודד על האליפות כשסטודומאייר חזר מהפציעה (אם כי לא אותו שחקן). הם ניצחו 62 משחקים כשנאש מציג אולי את הכושר הטוב בקריירה שלו, כשהוא מוביל את הליגה שוב באסיסטים וקולע באחוזים מטורפים (45% לשלוש ו-65% TS). הסאנס רמסו את הלייקרס בסיבוב הראשון, ופגשו שוב בנמסיס מסן אנטוניו בסיבוב השני. הספרס גנבו את המשחק הראשון בפיניקס במשחק בו נאש התמודד בדקות האחרונות עם חתך עמוק באף שלא הפסיק לדמם. אחרי שהקבוצות חילקו ביניהם את שני המשחקים הבאים הגיע הרגע שהיווה את נקודת המפנה מטה של הקבוצה הנהדרת הזו.  הסאנס נלחמו והפכו פיגור 92-97 2 דקות לסיום ליתרון 97-100 חצי דקה לסיום מסל של סטודומאייר מעוד אסיסט של נאש. הספרס יצאו להתקפה, ולאחר שג'ינובלי החטיא נאש יצא במהירות להתקפה כשרוברט הורי מעיף אותו בגסות על שולחן המזכירות. במהומה שנוצרה בוריס דיאו ואמארה סטודומאייר קמו מהספסל למגרש. הורי קיבל פלייגרנט 2 והרחקה. הסאנס ניצחו והשוו את הסדרה אבל דיאו וסטודומאייר הורחקו ממשחק מספר חמש, והספרס ניצחו את שני המשחקי הבאים, ושוב השאירו את נאש והסאנס מאוכזבים.

 

נקודת דעיכה – פצעים ונשיקות

באמצע העונה שאחרי, הסאנס התחילו לאבד אמון בשיטה והחליטו לשנות כיוון. הם שלחו את שון מריון להיט תמורת שאקיל אוניל הוותיק. חבלי הלידה לא היו פשוטים, והסאנס הודחו שוב בקלות על ידי הספרס בסיבוב הראשון. השינוי נמשך כאשר בעונת 2008/09 החליפו גם את אדריכל השיטה מייק דאנתוני בטרי פורטר. הקבוצה איכזבה ולא הגיעה לפלייאוף, מה שהביא להחלפתו הדי מהירה של פורטר כמו גם לסיום הניסוי עם שאק בסוף העונה.

עונת  2009/10 הייתה שירת הברבור של נאש ושל הסאנס. משנעלם השאקטוס, הסאנס שוב הציגו משחק התקפה דינמי ויפה לעין שנהנה גם מנוכחותו של גרנט היל הותיק. הם חזרו לנצח וסיימו עם 54 ניצחונות ומקום שלישי במערב התחרותי מתמיד. נאש סיים עם עוד עונת 90/50/40 וחזר להוביל את הליגה באסיסטים. אחרי סדרת סיבוב ראשון לא פשוטה מול פורטלנד, הסאנס פגשו שוב במשוכה של הספרס, כשכולם צופים שהסאנס יעשו מה שהם תמיד עושים מול הספרס ויתקפלו. הסדרה באמת נגמרה בסוויפ אבל דווקא מצידה של פיניקס. נאש היה מצויין והוביל את קלעי הסאנס עם 22 למשחק, כדי לגרש אחת ולתמיד את שדי הספרס שלו. לצערו, הקבוצה נתקלה בהמשך בשושלת השנייה של קובי בלייקרס, ונכנעו להם בשישה משחקים בגמר המערב (כולל הפסד כואב על הבאזר במשחק החמישי הקריטי).

 

בסיום אותה עונה הסאנס החליטו לא להציע לסטודומאייר חוזה מקסימום והוא נדד לניקס. נאש המשיך לשחק עוד שנתיים בקבוצה, אבל ללא הצלחה קבוצתית כשהוא מתחיל לדעוך ולסבול מכאבי הגב שהפריעו לו לא מעט במהלך הקריירה. מכיוון שהסאנס היו לקראת תהליך של בנייה מחדש ולנאש עוד היו תקוות לאליפות, ב-2012 הוא הועבר ללייקרס שם נבנתה על הנייר סופרטים חדשה.

הלייקרס, שנפרדו  בתהליך מאנדרו ביינום, צירפו את נאש לקובי ברייאנט ופאו גאסול כשהם מוסיפים גם את דווייט הווארד בתקווה להוביל את הקבוצה מחדש לאליפות. על הנייר זה נראה מאיים ביותר, אבל בפועל הקבוצה הזו לא הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה. זה התחיל עם החלפת מאמן מיד לאחר פתיחת העונה כדי להביא את דאנתוני לקבוצה.  אבל הסגנון שלו לא התאים להרכב עם פאו גאסול ודווייט הווארד. נאש נפצע כבר במשחק השני של העונה והחמיץ חודשיים. גאסול נפצע גם הוא בהמשך, ושני משחקים לסיום העונה קובי ברייאנט קרע את גיד אכילס וסיים את העונה. הגלקטיקוס של הלייקרס התנפצו לרסיסים וחטפו סוויפ מהדהד מהספרס בסיבוב הראשון.

העונה הבאה הייתה מוכת פציעות לא פחות לפרויקט השאפתני של הלייקרס. דווייט הוארד שלא התאקלם עזב ליוסטון, ברייאנט חזר רק בדצמבר, נפצע מיד שוב, ולא חזר עד סוף העונה. נאש סבל מפציעות חוזרות ונשנות והצליח לשחק רק 15 משחקים כל העונה. הליייקרס שקעו לפתע – בניגוד לתוכניות – למרתפי הליגה, והאוהדים התמרמרו על התמורה שהקבוצה קיבלה עבור החוזה השמן של נאש. בגיל 40 נאש עדיין רצה לחזור ולשחק, אבל הגוף לא נתן לו ולאחר שהגב הוציא אותו משימוש גם לעונת 2014/15 הוא נאלץ להודיע על פרישה. במכתב בפליירס טריביון הוא סיפר כמה קשה לו להיפרד מהמשחק והודה באופן אישי לאוהדים וכל אחד מאותם מאמנים שחקנים ואחרים שדחפו אותו ועזרו לו לאורך הקריירה הארוכה.

 

רזולוציה  – מנגינה

גם מחוץ למגרש נאש נשאר קרוב לכדורסל ולהוליווד. עוד כשחקן הוא התחיל להפיק סרטונים ופרסומות ואף ביים סרט תיעודי על אתלט קנדי קטוע רגל לסדרת הסרטים המיתולוגית "30 מ-30" של ESPN. למרות שעל המגרש הוא לא נטה להיכנס לעימותים נאש לא חשש להביע את דעתו בגלוי גם בנושאים שבמחלוקת. הוא יצא נגד חוקי ההגירה הנוקשים של אריזונה בה שיחק במדי הסאנס ואפילו לא היסס לצאת נגד מדיניות הנשק של ארה"ב לאחר הירי בבי"ס בפלורידה השנה.

בענייני כדורסל מאז 2015 הוא משמש בעמדת יועץ בנושאי פיתוח שחקנים בגולדן סטייט ווריורס ומנהל גם את הנבחרת הקנדית כך שהוא לחלוטין לא עזב את המשחק.

נאש השאיר לנו מאחור המון רגעים מרגשים אבל גם תחושת החמצה שמלווה ארבעה גמרי חטיבה שלא התממשו לאף הופעה בגמר אפשר לפרוט את השגיו למספרים:

פעמיים MVP

8 פעמים אולסטאר

3 פעמים בחמישית הליגה הראשונה, 2 פעמים בשנייה ו-2 פעמים בשלישית.

10335 אסיסטים (מקום 3 בהיסטוריה).

90% בקריירה מהעונשין (מספר 1 בהיסטוריה), 49% מהשדה, 43% מהשלוש.

אבל כל אלו לא קרובים לתאר את הקסם שהוא יצר על המגרש. את החיבור המדהים בין שחקני הקבוצות בהן שיחק לכדי יחידה אחת שמתפקדת באופן שוטף השובה את העין, את יכולת הכדרור בין כל שחקני ההגנה והמסירות כאילו ללא מאמץ מכל נקודה במגרש לכל נקודה.

נאש שינה את המשחק בלי להתכוון לכך. הוא הוציא את הליגה מעידן של כדורסל איטי של בידודים על חצי מגרש, למשחק שהיום כבר שואף לקצב המהיר של שנות ה-80. הוא הראה שוב שקבוצתיות יכולה להיות מתכון מנצח בליגה, והניח את היסודות לכדורסל של האלופות מסן אנטוניו של תחילת העשור וגולדן סטייט הנוכחית. הוא היה נדבך חשוב בהפיכת השלשה לכלי נשק החשוב שהיא היום, ומעבר לכל: הוא היה דמות ששחקנים נהנו לשחק איתה ולהיות בחברתה.

הסיפור של נאש אמור היה להסתיים בסוף הוליוודי עם טבעת על היד, אבל כרגיל אצל נאש, הדברים לא הולכים לפי התסריט. זה אולי פחות נוצץ אבל יותר מציאותי. אתה יכול לתת את כולך, להגיע להישגים ולהשאיר חותם עצום, גם בלי להגשים את כל שאיפותיך. סצנת הסיום תצולם בהיכל התהילה בשביעי לספטמבר, אבל  אין צורך בה כדי לדעת שהסרט הזה אולי לא יגרוף פרסים אבל תמיד יהיה חביב הקהל.

ולפני שהמסך יורד הנה עוד כמה רגעים אחרונים של אושר:

תודות ל-Ljos על העזרה בהפקה.

לכבוד מארז ה-DVD המהודר כמה שאלות בונוס שנותרו על רצפת חדר העריכה:

  1. איזה מאמן בליגה יוכל לפתוח את האימון הראשון שלו העונה בסיפור על " כשאני שיחקתי עם סטיב נאש…"?
  2. סטיב נאש שהעריץ את אייזאה תומאס לבש את הגופיה מספר 11 בקולג'. בגלל מי נאלץ לעבור למספר 13 בסאנס?
  3. באיזה קבוצת ספורט מקצועני באחת מהערים בהן שיחק נאש שיחק במקביל מי שעתיד להיות גיסו?

 

מקורות לקריאה נוספת:

הספר: Steve Nash the Unlikely Ascent of a Superstar מאת Dave Feschuk ו-Michael Grange

https://www.si.com/vault/2006/01/30/8368174/point-guard-from-another-planet

https://www.nba.com/suns/news/fastbreak_nash_cover.html

https://www.si.com/vault/2001/12/17/315392/the-tao-of-steve-the-mavericks-steve-nash-has-found-a-winning-philosophy-by-tempering-his-you-first-attitude-with-a-little-selfishness

 

לפוסט הזה יש 136 תגובות

  3. יוסל'ה שוחמכר

    24 יול 2018 08:59:25

    מבחינתי אחד השחקנים המרגשים והמהנים בתולדות המשחק, ועושה רושם שגם בתור אדם הוא מענטש.

    פוסט נהדר.

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    24 יול 2018 09:04:11

    פוסט נפלא, תודה רבה עידו.
    שחקן אדיר, מיוחד ומשפיע.
    גם בן אדם אינטילגנטי ואנושי מאד – למרות שהקריירות שלהם חפפו במידה רבה, הוא סיפר לא אחת שהוא מעריץ את זידאן, ואני מוצא הרבה דמיון ביניהם בראיית משחק ויכולת מסירה.

    2. Ljos

      24 יול 2018 18:01:40

      אם כבר חברות עם כדורגלנים, אז לא מפתיעה ההתחברות של נאש, כדורסלן קנדי-בריטי שגדל על כדורגל, אל הארגריבס, כדורגלן קנדי-בריטי שגדל על כדורסל.

  6. Berch

    24 יול 2018 09:09:43

    פוסט משובח
    שחקן שהיה תענוג לראות אותו משחק לאו דווקא בגלל ביצועים אישיים אלא בגלל מה שהוא עשה מהקבוצה 🙂

  8. שמעון טבדי

    24 יול 2018 09:20:20

    שחקן ענק, היה רב אומן והיה כאילו משחק לאט ולא אתלטי והיה תופר אותך. הכי אהבתי את הטיולים שלו הלוך חזור בסיסובים בתוך הרחבה, זה היה משג שחקנים. היה קטלני מהשלוש ומהעונשין וראיית משחק פנומנלית. דאנטוני מיקסם אותו כמו שמיקסם את הארדן בשיטת הראן אנד גאן. אצל מאמנים אחרים הוא היה פחות טוב.

    לגבי הMVP אני לא חושב שהיה מגיע לו אף אחד מהם ונוביצקי היה צריך לקבל את שניהם.

    אחד מ50 הגדולים בכל הזמנים מהמקוריים.

    נ.ב

    ההרחקה של אמרה היא הביזיון הכי גדול בתולדות הליגה ובספורט כולו.

    1. עידו גילרי

      24 יול 2018 10:55:46

      גם עלי אחד הדברים האהובים היה הדריבלים ברחבה ואז המסירה לשחקן חותך או פנוי על הקשת.
      לפי החוק היבש ההרחקה של אמארה ודיאו הייתה מוצדקת אבל בהחלט סופר מטופשת. לצערי היו לליגה בזיונות הרבה יותר גדולים.

  10. סוסמעץ

    24 יול 2018 09:24:14

    אחלה כתבה על שחקן נהדר

    מה שהספרס עשו באותה סדרה היה פשוט גועל נפש מרוכז
    רוברט הורי עם בעיטות לביצים ושיפוט שאשכרה נתן לדרבנות את הניצחון

    אחד הרגעים המאכזבים של הליגה..

      1. Yinon Yavor

        25 יול 2018 09:05:00

        אין לי מושג מי זה, אבל ההיגיון אומר שאחותו תתחתן עם קנדי, כלומר בטח שחקן הוקי, כלומר הקבוצה של פיניקס (נדמה לי קויוטיס)

  12. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    24 יול 2018 09:50:18

    תודה עידו. עשית לעצמך חיים קלים, לכתוב על ענק שכזה.
    כמובן שאהבתי אותו מאוד ואפילו קיוויתי שיצליח בלייקרס (!)
    שחקן חכם שידע להוציא מהגוף שלו את המקסימום.
    ענק בין ענקים

  14. אחד העם

    24 יול 2018 10:25:15

    כספית.
    אתה חושב שלכדת אותו והוא כבר הספיק להשתחל ולתת עוד מסירה גדולה מאחורי הגב לback door
    פיור שוטר היסטורי שזכה לתהילה דווקא בשל המשחק הקבוצתי שהוביל ויכולת החזירה המופלאה.
    זריקה בוואן מושן (כמו קרי וקצת שאראס, להבדיל מ2 מושנס כמו ריי אלן, קובי, אנתוני פארקר, ג'ורדן, דוראנט )
    מה 2 אהובים עלי ביותר לצד מאנו.

    עדו פוסט נהדר!!

      1. אחד העם

        24 יול 2018 11:55:58

        ממש כך.
        כמה שהיינו מנסים לחקות את זה בין משחקים בשכונה זה אף פעם לא ברמת הדיוק ובתזמון של המכשף הסגול

  15. amitlahev

    24 יול 2018 10:34:01

    אני בהלם מרמת הפוסט הזה!
    הכי מקצועי שיכול להיות.
    שחקן סנסציוני ומרגש. בגלל המימדים והנחיתות הפיזית מרגיש כאילו הוא "אחד משלנו".

  16. יניב

    24 יול 2018 10:37:19

    מעולה עידו.
    איך אהבתי את דאלאס שלהם,היא הייתה כל כך מהנה וכיף לראות אותה.באמת החלטה די מוזרה לאור ההיכרות שלנו עם קיובאן שהוא סירב לתת לנאש חוזה גדול.
    לגבי השאלות שלך אז לצערי ואולי לבושתי לא יודע לענות על אף אחת מהן.

  19. גיא רוזן

    24 יול 2018 10:49:47

    איך אפשר לתמצת לכדי תגובה את כמות האושר (והדמעות) שחוויתי מנאש והסאנס שלו?
    אי אפשר.

    הוא היה הקלע הטוב ביותר מבין מנהלי המשחק הגדולים.
    או אולי מנהל המשחק הטוב ביותר מבין הקלעים הגדולים.

    4 עונות שונות הוא סיים עם 40-50-90. יותר מכל שחקן אחר
    (במקום השני בירד עם 2 עונות).
    קרי ודוראנט, 2 מהשוטרים/סקוררים הגדולים של המשחק –
    לכל אחד מהם יש עונה אחת כזו.

    10 אסיסטים למשחק, זה רף עליו מגיעים רק הרכזים הגדולים.
    יותר מ-5 עונות של 10 אסיסטים למשחק,
    זה רף שרק סטוקטון (10 עונות), מג'יק (9 עונות), ונאש (7 עונות) הגיעו עליו.

    כמובן, אלו רק מספרים יבשים שממש לא מספרים את הסיפור המלא, או אפילו מתקרבים לספר אותו.
    לשמחתי, עידו כתב את הסיפור, והוא ממפאר את תיבת האוצרות של הופס.

    תודה, עידו.

          1. גיא רוזן

            24 יול 2018 12:07:44

            שאלה 3, אין לי מושג.
            שאלה 2, לא ידעתי, אבל לא הצלחתי להתאפק ובדקתי (לא זוכר מספרים של שחקנים. בכלל). מה אפשר לומר? היה צריך לוותר על המספר, לא נורא. אבל לוותר לאח הפחות מוצלח?…

            את התשובה לשאלה 1 לא הייתי אמור לדעת, או אפילו להיות מסוגל לנחש. אבל שלוב של היכרות עם רוב מאמני הליגה, ופטיש מוזר לקבוצה של קולינס, תרמה המון לניחוש המושכל.

    3. שגיא נאור

      24 יול 2018 19:47:51

      עם השנים הבנתי שעניין ה-90/50/40 הוא אוברייטד ואנקדוטה לא רלוונטית. אי אפשר להשוות שחקן ש-20% מהזריקות שלו מהשדה הן שלשות לימינו אנו בהן חצי מהזריקות הן שלשות. העונשין הנתון בודד כמובן לא השתנה אבל כמו שאין טעם להסתכל על אחוזים מהשדה אלא על אחוז אפקטיבי כך גם העובדה שהבאת לגבי נאש לעומת קארי ודוראנט קצת נסחפת את המציאות. העובדה שנאש היה קלעי מופלא אינה מוטלת בספק כמובן.

  20. Smiley

    24 יול 2018 11:14:50

    מנהל משחק ענק וכל זה בגוף של מישהו שמשחק בסופ"ש במגרש בקיבוץ. עשה בית ספר לכל המפלצות האתלטיות עם קבלת החלטות ברמה הכי גבוה שיש.
    בנוסף, קלע גם באחוזים פסיכיים.

  24. הערבי

    24 יול 2018 13:19:37

    נאש ושאראס הם גיבורי הילדות שלי שני שחקנים שאתה מסתכל עליהם אתה אומר הם לא אמורים לשחק כדורסל בכלל.
    נאש "יפצה" את עצמו באליפיות כאשר יהפוך למאמן הבחור גאון כדורסל כמו סטיב קר זה רק עניין של זמן עד שיקבל את ההזדמנות.
    נאש הוא מהסופרסטרים הבודדים שאני לא מצליח להזכר איזשהו קטע שלילי שהוא עשה או שפורסם עליו פשוט ספורטאי ואדם למופת.

  28. Avri

    24 יול 2018 13:52:44

    טור ענק, על שחקן ענק. אחד הגדולים בספר שלי. לקח קבוצה די מצ׳וקמקת ועשה מהם קונדטרית.
    הפספוס של הנהלת הסאנס עם ג׳ו ג׳ונסון הוא היסטורי ולדעתי עלה להם באליפות.

  29. רועי ויינברג

    24 יול 2018 13:54:58

    פרופיל מעניין מאוד על שחקן ששינה את המשחק. אהבתי לקרוא. מעניין מה היה קורה אם ג'ו ג'ונסון היה נשאר או אם הוא לא היה פוגש את הספרס. אחד השחקנים שהכי אהבתי בליגה, חבל שסיים בלי טבעת.

  30. עב"ם

    24 יול 2018 14:07:27

    באמת השחקן האהוב עליי בכל הזמנים. לראות אותו היה מעבר לכדורסל, זה היה חוויה ערכית ואסתטית. בשבילי הוא כמו רדיוהד, הסמויה, שובר שורות, דיויד בואי, שמש נצחית בראש צלול, המופע של טרומן ומועדון קרב.
    תודה על כתבה שעושה צדק עם האיש המופלא הזה.

  31. אחד העם

    24 יול 2018 14:54:21

    לחובבי הדירוגים (די נו, פעם בהרבה זמן זה כיף)
    זה הזמן לחמישייה וספסל מהגדולים ביותר בלי טבעת אליפות.

    הבטוחים *שלי* בעשרייה הכללית

    מלון
    ברקלי
    רגי
    אייברסון
    סטוקטון
    נאש
    ביילור

    1. הערבי

      24 יול 2018 16:35:39

      נאש
      ג'ורג' גירווין
      ביילור
      מלון
      פאטריק יואנג

      איברסון
      טי-מאק
      דומיניק ווילקינס
      בארקלי
      וינס קארטר
      רג'י מילר
      אלכס אנגליש
      מוטמבו

      CP3 ווסטברוק הארדן מלו יכולים להיכנס לעשריה לפחות אם לא ישיגו אליפות עד סוף הקריירה (אנתוני דיוויס עוד יזכה באליפות)

  32. דרור

    24 יול 2018 14:54:57

    וואו….ניכר שכתוב באהבה ענקית לשחקן הענק הזה. כתבה אדירה, כבוד גדול. כמה קשיחות צריך כדי להיות הטוב ביותר במשחק כ"כ פיזי עם גוף כזה רזה ופציעת גב קשה. לא יאמן. הוינר האולטימטיבי בעיניי, שחקן שמפיק מהקבוצה כולה 200%. שחקן שבשבילו קונים מנוי. אם יבחר לאמן ג'יאמים חייבים להיאבק עליו בכל הכח והכסף שיש להם. תודה עדו.

  33. ברוך רובין

    24 יול 2018 15:29:29

    כתבה מדהימה על שחקן מדהים, כמו שציינת הסטטיסטיקה של נאש שאין לו בכלל במה להתבייש בה לא נותנת קמצוץ מידע על השחקן המיוחד הזה, שהוא אחד מאבני היסוד למהפכה בליגה.
    שחקן שנראה כמו המוכר בוולמארט מהתל בשחקני הליגה לא בעזרת אתלטיות ,אלא בעזרת יכולת דריבל מופלאה וראיית משחק וירטואזית, וכמובן שמדובר על אחד מקלעי ה3 הטובים ביותר מאז ומעולם.

    אצלי רשום לו אליפות, מה שטים דונהי עשה באותו סדרה היה הבזיון הספורטיבי הגדול ביותר שראיתי , ופופ שקלט מהר מאוד שהשיפוט ״בעייתי״ נתן הוראה לשחקנים שלו לשחק חזק באופן לא ספורטיבי ולבצע עבירות מכועורות.
    תודה על כתיבה מופלאה

  34. שייקה

    24 יול 2018 16:18:24

    כתוב מעולה ומרתק.

    שחקן ענק שהיה התגלמות הלא-צריך-להיות-מפלצת-כדי-להצליח-בליגה ואולי אחד החלוצים בכדורסל המודרני לפחות.

    המסירות שלו הן פשוט תענוג לצפייה ומבחינתי כנראה המוכשר ביותר בתחום זה שיצא לי לראות, או לפחות שם למעלה למעלה…

  35. מנחם לס

    24 יול 2018 16:38:11

    כתבה מצויינת על שחקן מיוחד במינו. מה שקרה לי במקרה שלו היה שהוא אף פעם לא הגיע לגמר ה-NBA ולכן אף פעם לא שיחק משחק קובע נגד הקבוצות 'שלי' ולכן הוא נשאר לדידי שחקן מעולה שלא פיתחתי לגביו רגש של אהבה-שנאה. פשוט ראיתיו משך העונה והערצתי את הישגיו עם גוף ויכולות אתלטיות פחות מהממוצע ב-NBA.

  37. Ljos

    24 יול 2018 16:56:15

    "עוצמתי"
    "הביקורות מהללות"
    "השחקן שגרם לי לאהוב כדורסל"
    "ידו היציבה של הבמאי מוציאה את המיטב מנאש"
    "כשסטף קרי פוגש את אדם אוטס"
    "זוכה פסטיבל 'קנה רצוץ' באדמונטון"
    "רוקי מי?"

  42. ערן

    24 יול 2018 18:13:04

    נהדר עידו! תודה רבה.

    שלא במפתיע (בכל זאת, הוא האווטר שלי עם התמונה בהמשחק המקולל ההוא מול הספרס), השחקן האהוב עלי בכל הזמנים. וזה עוד לפני שהפכתי לקנדי… המושג השחוק פואטרי אין מושן מעולם לא תיאר מישהו טוב יותר לדעתי.

    גם מחוץ למגרש הוא עושה לא מעט טוב. צדקה, השקעה בתשתיות, ומעורבות פוליטית.

    ודווקא כמנהל הנבחרת הקנדית הוא בעיני אכזבה לא קטנה. ניכר שהוא לא מתעניין יותר מדי בפעילויות היומיומיות ואת רוב זמנו ומרצו הוא מקדיש בכלל לכדורגל אירופאי (תבדקו את חשבון הטוויטר שלו). כנראה שאף אחד לא מושלם…

  43. פינקי

    24 יול 2018 18:15:05

    הרכז האהוב עליי בכל הזמנים.
    גרם לכל מי שלידו להיראות הרבה יותר טוב.
    אם היה צדק בעולם, סטודאמייר היה צריך להפריש חצי מהמשכורת שלו לנאש.

    כתוב מעולה, תודה רבה.

  46. נמרוד

    24 יול 2018 18:57:09

    תודה רבה עידו!
    השחקן האהוב גם עליי, אין על הטיולים שלו ברחבה והמסירות המפתיעות.
    זכיתי להיות במגרש ב2 משחקים מאותה סדרה כואבת נגד הספרס ב07, חוויה אדירה.

      1. אשך טמיר המקורי

        24 יול 2018 22:09:32

        זה לא משנה, בלי להסתכל אני זוכר שהוא קבר מספיק עד אז בקור רוח כדי להוכיח שהוא ווינר, וגם חתר למגע ללא הרף כדי שיעשו עליו עבירות כדי שיוכל לעמוד על הקו כשהלחץ עליו ולהכריע את המשחק.

        1. עידו גילרי

          24 יול 2018 22:14:12

          זה נכון, וכדאי לציין שהוא היה פרשמן.
          אבל זוכר את הדיון מאתמול על ריי אלן? אתה זוכר איך הגיעו גם למצב שהוא היה יכול להשוות. הספרס עשו בשתי התקפות 2 מ-4 מהעונשין.
          אחד המחטיאים היה ג'ינובלי. אתה רוצה להגיד לי שהוא לא ווינר?

  51. שגיא נאור

    24 יול 2018 20:06:46

    פוסט מדהים לשחקן אהוב במיוחד. עידו, היחס בין כמות ואיכות אצלך היא כמו במרחק בין ליצמן לניצן הורוביץ. חבל שאתה לא כותב יותר. לא שוכח לך את הכתבה המופתית על ההיסטוריה של הסאנס. חובת קריאה.

    מבין הדברים המענגים אני הכי אהבתי את התדירות הבלתי אפשריות שסיים הרבה פעמים עם זריקות הזויות שנכנסו.

    שנים ליווו אותי הבוז והסלידה מג'ו ג'ונסון שהעדיף עוד כמה לירות באטלנטה הפח במקום לרוץ לאליפות בפיניקס. כל פעם ששחקן עשה את זה חשבתי עליו. לזכותו ייאמר שבפרספקיטיבה של עשור ויותר מאז אני מבין שזה לגיטימי והגיוני לרצות להיות שחקן מוביל על פני שחקן בקבוצה מנצחת, ע"ע הארדן ועזיבתו את אוקלהומה.

    1. עידו גילרי

      24 יול 2018 20:13:17

      בסופו של דבר זה היה שם כבר ענין של כבוד. הוא הרגיש שלא מעריכים אותו ולכן ביקש טרייד אחרי שהסאנס כבר הסכימו לשלם את מה שביקש.

  53. ולדי קוגן

    24 יול 2018 20:21:28

    שחקן ענק.זה תמיד הציק לי טיפה שהוא זכה פעמיים באמ וי פי,במיוחד בשנים ששאק עוד היה דומיננטי. אבל וואלה שחקן עצום שגם שינה את המשחק, מה שאנו רואים היום לא מעט בזכותו של נאש.

  54. Mbk

    24 יול 2018 20:21:35

    מס 11 בסאנס – ווסלי פרסון
    פוסט משובח
    אני לא אוהב את נאש
    שדד פעמיים MVP והוא ודרק רוז האם וי פיס היחדים של היו מעולם בגמר הליגה
    האריך את הקרירה יתר על המידה והתקופה שלו בלייקרס הייתה רעה מאוד
    תודה על פוסט מצויין

    1. עידו גילרי

      24 יול 2018 20:26:15

      וי על wrong person
      אתה לא יכול לכעוס עליו על ה-MVP. כלומר אתה יכול אבל זה לא משהו שהוא עשה. הוא רק נבחר. התקופה בלייקרס הייתה רעה לא רק בגללו.
      אני רק אזכיר איך לפני תחילת העונה ההיא הרבה אמרו כמה זה לא פייר שיש קבוצה כזו שהולכת לקרוע את הליגה..

      1. Mbk

        24 יול 2018 21:00:40

        חשבתי בזמנו שזאת טעות לתת לו חוזה ל 3 עונות בגיל 39
        הוא היה צריך לפרוש לדעתי ולא להמתין עוד שנתיים בקבוצה ממש גרועה
        אני נגד קבוצות שנבנות בחטא
        הלייקרס 2004 הלייקרס 2012
        מעדיף שחקנים טובים ולא קשישים שקופצים על העגלה

  55. bobby

    24 יול 2018 20:23:30

    כתבת נהדר עידו, תודה רבה!

    שחקן נהדר, שללא ספק ישאיר מורשת נהדרת.
    הוא אולי לא זכה באליפות, אבל בקנדציה השנייה שלו בפיניקס הוא הציג כדורסל נהדר, הן ברמה האישית והן בקבוצתית. בסופו של דבר במערב הפרוע קשה לצאת עם אליפות, ולרוע מזלו לא הצליחה להתגבש בפיניקס קבוצה מעולה כמו זו של נוביצקי ודאלאס ב-2011. אבל עדיין, אי אפשר לקחת מנאש את 2 תארי ה-mvp ואת שאר ההישגים האישיים שלו, ואת העובדה שהיה אחד הרכזים הטובים ששיחקו בליגה.

  60. תומר השני

    24 יול 2018 21:21:41

    תודה עידו כתבה מדהימה צפיחית בדבש ! נאש היה שחקן מצויין ותודה גם לצוות הרפואי של הפניקס שקיבל אצלי גם MVP .

  61. דורון

    24 יול 2018 21:32:39

    פרט לא חשוב: במשחק חי ראיתי שממש מחבקים בכבוד רב את נאש, יתכן וזה היה משחק חשוב ואחד הראשונים שראיתיו, אז הקטן והלבן קיבל כבוד כמו ג'ורדן, ברמת הטפיחות והחיבוקים

  63. דורון לעידו שמייפה ומעיף את האתר למעלה

    24 יול 2018 23:43:58

    הסימפטיה לנאש גדלה בעקבות הפוסט, קראתי עוד חלק ומשאיר לימים אחרים, כך היה לי עם מילכוד 22, קראתי חצי, ואז כל יום 2 3 עמודים לפני השינה שלא יגמר לעולם, זו מחמאה אדירה להשוות את גילרי לג'וזף הלר, עידו מופלא גם בתגובות בהומור ובשירים שהוא מביא

  64. דורון

    24 יול 2018 23:49:01

    תודות לרבים מכם שמייפים/מיפייפים את המקום; כמעט כל אחד מוסיף עוד צבע ועוד חכמה ידע הומור,…. ביחד נוצר אתר מדהים מאין כמוהו , [כמו האומנות של גילרי]תודה לכם

  65. הציפור הנדירה

    25 יול 2018 00:16:27

    לגבי לבן לא אתלטי במיוחד זה מתאים לעוד כוכבים גדולים עד כוכבי על וביניהם זוכי תואר ה-MVP ונבחרי חמישיית העונה הראשונה בעונות נוספות, כגון: קוזי, סטוקטון, מרק פרייס, וסט, הורנאסק, בירד, הבליצ'ק, בארי, מאלין, מקהייל, בובי ג'ונס, ועוד.

  68. Yinon Yavor

    25 יול 2018 09:17:12

    תודה עידו.
    איזה כיף של שחקן, ואיזה כיף של כתבה.
    עשית כבוד לאדם שהכי מגיע לו.

    ובנימה אחרת – אין לי זמן! מבאס שאני לא מספיק לקרוא את כל האגדות. על זאת לא ויתרתי, וגם אל האחרות אחזור.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט