פרויקט אגדות כדורסל II: ריי אלן – רגע טהור אחד / אדר בר דוד

פרויקט אגדות כדורסל II: ריי אלן – רגע טהור אחד / אדר בר דוד

לפני שאתחיל אבקש מכם לעצום את עיניכם, לקחת דקה ולחשוב על זריקות הקלאץ' הכי גדולות שראיתם בליגת הכדורסל הטובה בעולם…

האם זאת הזריקה של ג'ורדן על הראש של בראיון ראסל, עם היד המונפת באוויר, הרגע הכי אייקוני שיש? זה שאחריו השדר אומר את המשפט האלמותי שגם 20 שנה אחרי נחרט בזכרוני כל כך עמוק: "that may have been the last shot michael jorden will ever take in the nba". תמיד מזכיר לי משפט אחר שנאמר בנסיבות אחרות לגמרי, גם אותו אדע לצטט עד יום מותי – איתן הבר בכיכר מלכי ישראל בליל ה-4 בנובמבר 1995 – "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה…"

אולי זאת בכלל הזריקה המדהימה של דרק פישר, זריקת ה-0.4 שניות, מול הספרס במשחק מספר 5, שהגיעה ממש אחרי סל ענק של דאנקן על שאקיל. זריקה שניצחה ללייקרס את המשחק ובפועל את הסדרה ב-2004.

אולי הזיכרון שולח אתכם לג'ון פקסון או סטיב קר שתפרו סלים על הבאזר ברגעים מכריעים במשחקי האליפות של הבולס, כל אחד בדרך לת'ריפיט אחר.

לצעירים בינינו אולי קופץ צ'נדלר פארסונס שרודף אחרי דמיאן לילארד ורואה אותו משליך שלשה על הבאזר בשביל לנצח לבלייזרס את המשחק מול הרוקטס?

או שמא זה ג'ון סטוקטון שמוכיח שחסימות נעות היו גם בניינטיז ואחת מהן עזרה לו להעיף שלשה מטווח סטף קארי הרבה לפני שהיה דבר כזה, מול בארקלי ופיניקס באחת היריבויות הגדולות של העשור, בדרך לגמר של 97'.

יכול להיות שהדבר הראשון שאתם חושבים עליו זה הזריקה שקיבלה את הכינוי הנצחי "the shot" כשג'ורדן הצעיר רץ ימינה ושמאלה ושוב ימינה ואז שוב פעם שמאלה בשביל לעלות לזריקה קשה שנכנסת על הבאזר בקליבלנד במשחק המכריע ב-1986?

ואי אפשר להכין רשימה כזו בלי "ביג שוט רוב" – רוברט הורי – ששלשת באזר שלו מול סקרמנטו הנפלאה ניצחה ללייקרס את משחק מס' 4 בדרך לאליפות ב-2002. או שאולי דווקא השלשה הבאמת גדולה שלו היתה מול דטרויט במדי הספרס, בפיגור 2-3 בפאלאס, בפיגור 2, 5 שניות לבאזר?

מה עם ההוק שוט של מג'יק מעל מקהייל בבוסטון גארדן ב-1987?

הצעירים כנראה רואים בדמיונם את קיירי ארווינג עולה לשלשת ניצחון 53 שניות לבאזר על הראש של סטף במשחק מס' 7 באוראקל בשביל לתת לקליבלנד אליפות מדהימה על הווריורס 73-9 ב-2016.

כל הזריקות האלה נכנסו, כמובן, לפנתיאון של ה-NBA אבל אף זריקה לא היתה גדולה כמו הזריקה של ריי אלן ב-18 ליוני 2013 באמריקן איירלינס ארנה במשחק מס' 6 בין מיאמי היט לסאן אנטוניו ספרס. למה זאת הזריקה הגדולה מכולם? עוד נגיע לזה. לפני זה, בואו אספר לכם קצת על גיבור אותו הרגע.

וולטר ריי אלן נולד ב-20.6.75 בקליפורניה. כבן לאב ששירת בצבא, ריי ומשפחתו נדדו בין בסיסים בארה"ב ומחוצה לה. כבר בגיל צעיר הוא התבלט כשחקן כדורסל מחונן כשהוביל את התיכון שלו, הילקרסט ויילדקטס, לאליפות צפון קרולינה. 4 שנותיו בתיכון עזרו לו להתבלט ומבין המכללות אשר רדפו אחריו, אלן בחר בקונטיקט של ג'ים קלהון.

קריירת המכללות:

כל בני ה-30 פלוס בטח זוכרים את התקופה הזו בגלל הקשר הישראלי – דורון שפר, איתו אלן שיתף פעולה בקו האחורי המצוין של יוקון. בעונת הפרשמן של אלן הוא כבר היה דומיננטי עם 12 נק' למשחק אבל היה זה דווקא שפר שזכה בפרס פרשמן השנה של הביג איסט, כשקבוצתם זוכה באליפות הביג איסט. בעונתו השניה אלן השתפר משמעותית, הוביל את הקבוצה לזכייה נוספת בביג איסט ולרבע גמר טורניר המכללות כשהוא קולע 21 נק' למשחק. בעונתו השלישית ביוקון הוא קיבע את מעמדו ככאחד השחקנים הטובים במכללות: זכייה נוספת בביג איסט, שחקן השנה בביג איסט ומקום בחמישיית העונה של המכללות. הוא סיים 3 שנים במכללה כמדורג במקום השלישי בתולדות מכללת קונטיקט בכמות נקודות ויצא לדראפט.

דראפט 1996 נחשב לדעת רבים כאחד הטובים בהיסטוריה, כנראה שני רק לזה של 1984 כשזה של 2003 קורא תיגר רציני. קובי, נאש, אייברסון, פז'ה סטויאקוביץ', אנטואן ווקר, סטפון מרבורי, מרכוס קמבי, ג'רמיין אוניל. לא פלא ששפר התדרדר עד המקום ה-35, בדרך לקריירה נהדרת אבל ללא דקה על הפרקט בליגה הטובה בעולם. אלן נבחר במקום החמישי על ידי מינסוטה שהעבירה אותו בטרייד למילווקי תמורת מרבורי שנבחר מקום אחד לפניו. אלן פספס הזדמנות לשחק עם קווין גארנט בטימברוולבס אבל דרכיהם עוד תצטלבנה בעתיד.

חלק א: מילווקי (1996-2003)

אלן מגיע לקבוצה שהכוכבים שלה הם וין בייקר וגלן "ביג דוג" רובינסון. הוא מקבל קרדיט למן ההתחלה ומסיים את עונת הרוקי עם 81 משחקים בחמישיה, 31 דקות ו-13 נק' למשחק ב-39% מחוץ לקשת. זה לא מספיק ליותר מ-33 ניצחונות ומקום מחוץ לפלייאוף אבל כן למקום בחמישיית הרוקיז השניה. בקיץ הבאקס מעורבים בטרייד ענק כששולחים את בייקר ומקבלים את תרל ברנדון, כשגם שון קמפ היה מעורב בו. הקבוצה דורכת במקום ועם 36 ניצחונות נשארת שוב מחוץ לפלייאוף. אלן מקבל תפקיד משמעותי בהרבה עם 40 דק' לערב, עולה ל-19 נק' למשחק וממצב את עצמו כאחד השחקנים הטובים בליגה בעמדת השוטינג גארד.

בקיץ, הבאקס מקבלים שתי החלטות משמעותיות. הראשונה – ממנים את ג'ורג' קארל למאמן הקבוצה. השנייה היתה קצת פחות טובה. הבאקס מבצעים את אחד הטריידים הכי גרועים בתולדות הליגה, שמשאיר אותנו עם מחשבה ארוכה לאן היתה הולכת הקריירה של אלן לולא אותו טרייד. אחרי שבחרו את דירק נוביצקי, מילווקי מעבירים אותו תמורת, תקשיבו לזה, רוברט טריילר. אחד הופך לאגדה, השני הופך לבדיחה. לצערה של מילווקי, האגדה הלכה לדאלאס. למרות זאת, הצבאים מסיימים את העונה המקוצרת במאזן 28-22 ואלן זוכה לטעום לראשונה את טעמו של הפלייאוף. טעמו היה קצר וחמוץ כשאינדיאנה טיאטאה את הבאקס בשלושה משחקים בסיבוב הראשון אבל אלן הותיר את חותמו עם סדרה מצוינת והוכיח שיש על מי לבנות לעתיד.

סם קאסל, שהצטרף בשלהי העונה הקודמת, חובר לרובינסון ואלן ויחד מרכיבים שלישיה תוססת שבעזרת השיטה של קארל מציגה את ההתקפה השניה בטיבה בליגה. לראשונה בקריירה, אלן זוכה בהכרה ונבחר למשחק האולסטאר אבל הקבוצה לא מתרוממת. שוב מקום שמיני, שוב מפגש מול הפייסרס, שוב הדחה בסיבוב הראשון.

השינוי הגיע ב-2001. המכונה של קארל המשיכה לרוץ והבאקס קפצו למאזן 52-30 ומקום שני במזרח הבינוני אחרי פילדלפיה של אייברסון. הופעה שנייה באולסטאר וזכייה בתחרות השלשות היו תוספות נחמדות, ובחירה לחמישייה השלישית של הליגה אפילו יותר, אבל העיקר היה שסוף סוף אלן הצליח לקחת את הקבוצה על הגב ולהוביל אותה קדימה. סיבוב ראשון מול אורלנדו של טרייסי מגריידי ובלי גרנט היל הסתיים עם 3-1 קל לצבאים כולל המהלך הזה:

https://www.youtube.com/watch?v=l5zQUb7aTEo

בחצי גמר המזרח הבאקס חלפו על פני שארלוט של ג'מאל משבורן וברון דיוויס בשבעה משחקים. גם סדרת הגמר מול פילי הלכה לשבעה משחקים אבל ידם של הבאקס היתה הפעם על התחתונה כשהסיקסרס ממשיכים לגמר מול הלייקרס. אלן לא חסך את ביקורתו כלפי השופטים והליגה בטענה שהעדיפו את פילי בגמר ושהבאקס קופחו בצורה מכוונת: http://assets.espn.go.com/nba/playoffs2001/2001/0531/1208098.html

היתה זו שירת הברבור של הבאקס בהרכבם הנוכחי. בעונה הבאה הם מצאו את עצמם מחוץ לפלייאוף כשכוכב צעיר סומן כמחליפו של אלן. היה זה מייקל רד, בחירת דראפט נמוכה שהתגלה כקלעי מצוין. בתחילת עונת 2002/3 רובינסון מצא את עצמו מחוץ לקבוצה ובמהלך העונה, כשהקבוצה ממשיכה לדשדש במאזן חצוי, מילווקי החליטה לוותר על השחקן הכי טוב שלה ואלן מצא את עצמו בסיאטל תמורת גארי פייטון שעשה את הדרך ההפוכה.

חלק ב': סיאטל סופרסוניקס (ז"ל) (2003-2007)

אלן הצטרף לרשארד לואיס כשני ספקי הנקודות העיקריים של הסוניקס, אבל גם 24 נק' למשחק מאלן לא הספיקו. הקבוצה סיימה רק במקום העשירי אבל התחילה להתגבש מחדש. פציעה של אלן, לראשונה בקריירה, גרמה לו להחסיר 26 משחקים בעונה הבאה והסוניקס שוב פספסו את הפלייאוף אבל עם השיפור של לואיס וחבורה צעירה ושאפתנית, הובילו בעונה הבאה לעונה מצוינת של 52 ניצחונות, 15 יותר מזו שלפניה, ומקום שלישי  במערב. אלן ולואיס נבחרים לחמישייה השנייה של הליגה וסיאטל עוברת את סקרמנטו בחמישה משחקים בסיבוב הראשון אבל בחצי הגמר נתקלת ביריבה שגדולה עליה בכמה מידות – האלופה שבדרך, ס"א.

חוסר היציבות נמשך ואחרי עונה מצוינת הגיעה עונת שפל כשהסוניקס שוב יורדים למאזן שלילי ורואים את הפלייאוף מהבית. אלן המשיך לחרוך רשתות גם ב-2007 עם שיא קריירה של 26 נק' למשחק אבל הקבוצה לא התרוממה, ניצחה רק 31 משחקים וסיימה במקום ה-14 בליגה, הרבה בגלל פציעה נוספת של הצלף שהחסיר 27 משחקים. הכיוון היה ברור – הולכים לבנייה מחדש. ב-28 ביולי הקבוצה בוחרת בקווין דוראנט שעתיד להוביל את המשכו של הפרנצ'ייז באוקלהומה סיטי לפני שהפך לאלוף ולשנוא, לא בהכרח בסדר הזה, בגולדן סטייט. עוד באותו היום – הסוניקס שולחים את אלן לבוסטון יחד עם גלן "בייבי" דיוויס. שלושה ימים מאוחר יותר הסלטיקס משלימים את העבודה ויוצרים את הטריו הראשון באותם ימים כשמצרפים את קווין גארנט ממינסוטה תמורת אל ג'פרסון, שחקנים משלימים ובחירה גבוהה שהפכה לג'וני פלין. שני הכוכבים חוברים לפול פירס ויוצרים שלישייה של שחקנים מעט אחרי שיאם שניסו להתחרות על האליפות אבל כשלו. עכשיו הם זוכים להזדמנות לה חיכו כל כך הרבה זמן – להיות חלק מקונטנדרית אמיתית.

חלק ג': בוסטון סלטיקס (2007-2012)

מהקבוצה עם המאזן הגרוע בליגה ב-2006/7 ו-24 ניצחונות בלבד, הסלטיקס הופכים לקבוצה עם המאזן הטוב בליגה – 66-16 בהובלת הטריו הנהדר. גארנט אחראי על ההגנה הטובה בליגה, פירס על הבידודים ואלן על הצליפות מרחוק כשרז'ון רונדו צובר קרדיט ככל שהעונה מתקדמת ומנהל את העניינים. הופעה חמישית ברציפות במשחק האולסטאר ושמינית בסך הכל מדגימות כמה טוב ויציב אלן היה במהלך אותן שנים.

גם בפלייאוף הקבוצה לא עוצרת – 4-3  על ההוקס בסיבוב הראשון, 4-3 על לברון והקאבס בסדרה נפלאה בחצי הגמר ו-4-2 על הפיסטונס, הכוח הכי דומיננטי במזרח מתחילת העשור, בגמר המזרח. מהמערב הגיעה היריבה הנצחית מל.א עם קובי, ביינום, אודום וגאסול שהגיעה במהלך העונה בטרייד מממפיס. הירוקים לא עצרו וניצחו 4-2 בסדרה נהדרת ואליפות ראשונה מאז ימי בירד, מקהייל ופאריש בשנות ה-80. ריי אלן, אחרי 12 שנים בליגה, סוף סוף זוכה בטבעת אליפות כשגארנט משאיר אותנו עם המשפט המהדהד:

בעונת 2008/9 בוסטון המשיכה מהמקום בו הפסיקה אשתקד עם עונה של 62 ניצחונות, אבל פציעה של גארנט בפלייאוף היתה יותר מדי. אחרי שעברו את שיקגו בולס בסדרה אפית מלאת הארכות, כולל משחק 6 בו אלן מפציץ 51 נקודות ו-8 שלשות, הסלטיקס נפלו מול דוויט האוורד והמג'יק שהמשיכו עד הגמר. אלן הוסיף עוד הופעה באולסטאר באותה עונה.

עונה לאחר מכן גארנט חזר והקבוצה קרטעה וסיימה במאזן בינוני 50-32 אבל כמו וטרנים אמיתיים ידעו מתי להעלות הילוך: 4-1 על מיאמי בסיבוב הראשון, 4-2 גדול על לברון ונקמה על אורלנדו עם 4-2 נוסף שלח אותם שוב אל הגמר, שוב מול הלייקרס. במשחק מספר 2 אלן עם 8 קליעות מחוץ לקשת שובר את שיא השלשות למשחק בסדרת הגמר אבל אחרי סדרה צמודה שהלכה למשחק 7 הלייקרס הצליחו לגרד את הניצחון למרות משחק נוראי של קובי (6-24 מהשדה) והסלטיקס מסיימים עוד עונה ללא אליפות.

אפשר לומר שהסדרה מול לברון היתה נקודת מפנה בעלת משמעות רבה לכיוון אליו הליגה הלכה מאז. אחרי שנכנע לטריו (+ רונדו), ג'יימס הבין שללא עזרה הוא לא יוכל להגשים את מטרותיו. באותו קיץ, הגיעה "ההחלטה". לברון חובר לדווין ווייד במיאמי יחד עם כריס בוש כדי ליצור טריו צעיר וחזק יותר שיגבור על שלישיית פירס-גארנט-אלן. הסלטיקס עושים עונה טובה של 56 ניצחונות אבל מסיימים רק במקום השלישי אחרי הבולס וההיט וחילופי השלטון באים לידי ביטוי בחצי גמר המזרח כשההיט מדיחים את הסלטיקס עם 4-1 מרשים. אלן הראה שלא נס ליחו גם מול הסוסים הצעירים עם 16 נק למשחק ב-50% מחוץ לקשת אבל כבר היה ברור שהשליטה של בוסטון במזרח הגיעה לקיצה. בכל זאת, ב-2011/2 הסלטיקס יצאו לריצה אחרונה על הכתר. הם שייטו בעונה הרגילה המקוצרת למקום הרביעי, הדיחו את אטלנטה ופילי בדרך למפגש נוסף מול מיאמי. הסדרה הגיעה לשבעה משחקים אבל שוב ידם של הצעירים היתה על העליונה, גם אחרי שהירוקים שמרו על הבית והובילו 3-2. זו היתה שירת הברבור של השלישייה הגדולה שהפכה לרביעייה לכל דבר. אלן ורונדו הסתכסכו ובקיץ, למרות הצעה גבוהה יותר מהסלטיקס, אלן החליט להצטרף לכוחות הרשע בסאות' ביץ בשביל טבעת נוספת.

חלק ד': מיאמי היט (2012-2014)

אחת התכונות הטובות של ריי אלן היתה היכולת שלו לעשות התאמות במהלך הקריירה למצבים וסיטואציות משתנות. איפה שהוא היה הוא מילא את התפקיד שציפו ממנו ואת המקום שהיה צריך למלא. בגיל 37 כבר לא היתה לו בעיה לעלות מהספסל ולתת את הניצוץ עם החמישייה השניה. מיאמי נכנסה לעונה כאלופה אחרי שהכניעה את אוקלהומה סיטי והתחושות ברחבי הליגה היו שזאת רק הראשונה מיני רבות. ההיט שייטו לעונה אדירה של 66 ניצחונות כשאלן מסיים כקלע הרביעי אחרי השלישייה הגדולה עם 11 נק' יעילות למשחק. סוויפ בסיבוב הראשון על מילווקי, 4-1 מהדהד על שיקגו והאמויפי רוז ו-4-3 מאתגר על אינדיאנה שלחו את ההיט לגמר שם חיכו המאמן והפרנצייז הכי מצליח ב-20 השנים האחרונות – פופוביץ' והספרס. הטקסנים גונבים את הביתיות כבר במשחק הראשון וההיט משווים בשני. בשלישי זה בלואו אאוט של 36 הפרש לחבורה של פופ אבל מיאמי מתעשתים ומשחק מצוין של אלן עם 14 נק ו-19+ במדד מחזיר את הסדרה לשוויון. במשחק החמישי הספרס שומרים על הבית וחוזרים למיאמי במטרה לנצח את משחק 6 ולהחזיר את אליפות אחרי 6 שנים, בשנה אי זוגית כמובן.

טו מייק א לונג סטורי שורט – ההיט יוצאים להתקפה אחרונה בפיגור 3 עם 18 שניות על השעון. 6 שניות עוברות ולברון עולה לשלשה בשביל להשוות ולהשאיר את ההיט בחיים אבל הזריקה הולכת החוצה. דאנקן על הספסל, בוש על הריבאונד, ריי אלן עושה ארבע צעדים אחורה כדי לעמוד מאחורי הקשת, מקבל את הכדור בתנועה, מעמיד את הרגליים בצורה מושלמת ועולה לג'אמפ כל כך נקי וטהור שנכנס בלי לדגדג את הטבעת. שוויון. 5 שניות על השעון. הספרס לא מצליחים לקלוע. המשחק הולך להארכה. ההיט מנצחים בהארכה. מנצחים את משחק 7 ולוקחים אליפות שניה ברציפות בגמר שלישי. הספרס יחזרו שנה לאחר מכן לזירת הפשע רק בשביל להפוך את האליפות למתוקה יותר ואת הנקמה להכי מתוקה שיש. אלן יפרוש בסיום אותה עונה, עם שתי אליפויות וארבעה גמרים.

אז אחרי 2000 מילים הגענו לתשובה – למה השלשה של ריי אלן היא הזריקה הגדולה מכולן. מה מבדיל אותה מכל שאר הזריקות הגדולות לאורך השנים. אז התשובה פשוטה. בניגוד לכל שאר הזריקות, אם ריי אלן לא קולע את השלשה מהפינה הימנית מיאמי היט לא היתה אלופה באותה 2012/3. נכון, תיאורטית אם הוא מחטיא היה למיאמי עוד איזה 4 שניות לייצר איזה מצב מריב' התקפה נוסף כדי לקלוע שלשה ממצב נוסף. בפועל, זה פשוט לא היה קורה. והזריקות הגדולות האחרות? הם פשוט לא היו זריקות שבלעדיהן אין אליפות.

ג'ורדן מחטיא את הזריקה מעל ראסל? במקרה הגרוע הולכים למשחק 7.

פקסון וקר? שוב מדובר במשחק 6 כשהבולס לא חייבים לנצח. גם ההוק שוט המדהים של מג'יק נופל מאותה סיבה.

לילארד? ניצחון בסדרת סיבוב ראשון, כשהבלייזרס הודחו בסיבוב הבא. לא קרוב בכלל.

סטוקטון? שלשה אדירה אבל בשורה התחתונה הג'אז לא לקחו אליפות.

הסל המופלא של פישר? עונה שהסתיימה באליפות מדהימה של הפיסטונס.

הסל של ג'ורדן על קווין אילו והקאבס? מייקל סיים עם טבעת באותה עונה? לא נראה לי, נקסט.

השלשה שוברת הלב של הורי על הראש של סקרמנטו? אכן שוברת לב אבל זה היה במשחק מספר 4, בואו נשים דברים בפרופורציות. היתה חשובה מאוד? קריטית? כן. הכריעה את האליפות? לא.

טוב, מה עם השלשה של קיירי? משחק 7, בחוץ, שוויון. הכל נכון. חוץ מזה שהיו לווריורס עוד 53 שניות לעשות כל כך הרבה בשביל לצאת מפיגור 3. ראינו מקרים רבים של קבוצות שהופכות את הקערה או לפחות שולחות את המשחק להארכה. קרוב אבל לא מספיק.

וכך הגענו למועמדת האמיתית היחידה – השלשה של הורי מול הפיסטונס בפיגור 2-3 בסדרה, הספרס בפיגור 2, חמש שניות לסוף. אין ספק, אם הורי לא קובר את זה הפיסטונס שוב אלופה. שלשה ששווה אליפות. מה בכל זאת מכריע את הכף לטובת הקליעה של ריי אלן?

א. ההיט היו בפיגור 3, הספרס בפיגור 2, כלומר הספרס לא היו חייבים שלשה.

ב. ההבדל ברמת הביצוע ביחס לרמת הקושי. הורי קיבל את הכדור פנוי על הקשת, קאץ' אנד שוט קלאסי. אלן נסע ברברס 4 צעדים כדי לעמוד במרחק הקצר בין קו השלוש לקו האורך. כל נגיעה באחד הקווים והמשחק, בפועל, גמור. גם האליפות כמובן. אבל אלן בדיוק של צלף צ'צ'ני, בכלל לא צריך להסתכל איפה הוא עומד ביחס לקווים – יש לו פשוט חוש למיקום והוא הוציא לפועל בצורה המושלמת ביותר. זריקה טהורה.

כמות העבודה שריי אלן השקיע כדי הגיע לסיטואציה הזו היא נדירה אפילו ברמת השקעה של שחקני NBA. למי שלא יודע, ריי אלן סובל מ-OCD – הפרעה טורדנית-כפיייתית. ההפרעה מתאפיינת במחשבות טורדניות ופולשניות וביצוע פעולות חזרתיות וטקסיות שנועדו להתמודד על אותה חרדה שנוצרת בעקבות אותן מחשבות. כך ריי אלן היה מתאמן – בכפייתיות ובחזרתיות אין קץ. תמיד באותה צורה, תמיד אותה רוטינה.  זה עלה לו בהרבה קשיים והתמודדויות לא פשוטות במהלך הקריירה מול שחקנים יריבים ומול חברי קבוצתו. אבל ריי אלן הכיר רק דרך אחת להצליח. רק כך הופכים לקלעי מהטובים שהליגה הזו ראתה; רק כך הופכים לשחקן עם הכי הרבה שלשות בהיסטוריה של הליגה; רק כך הופכים לשחקן במקום השביעי באחוזים מהעונשין בהיסטוריה של הליגה; רק כך קולעים 72 קליעות רצופות מהקו ושוברים את שיאו של בירד בסלטיקס; רק כך הופכים לשחקן במקום ה-24 בטבלת קלעי כל הזמנים.

להוסיף שהוא שיחק בסרט "He Got Game" של ספייק לי? לציין שזכה בפרס הספורטאי ההוגן על שם ג'ו דומארס ב-2003? להזכיר שהוא מדריך וחבר בדירקטוריון של מוזיאון השואה בוושינגטון? הכל נכון ומעיד איזה בן אדם מיוחד הוא, הרבה יותר מסתם ספורטאי מצוין. ועדיין, עוד 20 שנה כשניזכר בריי אלן, לא נזכור את הקריירה המצוינת בקונטיקט, העונות היפות במילווקי, סיאטל או אפילו האליפות בסלטיקס. לא נזכור שהוא לא היה רק קלעי אדיר אלא שחקן אול אראונד משובח, אתלט נהדר וגם שומר טוב משנדמה. נזכור את הקליעה הטהורה הזו. 4 צעדים אחורה, התייצבות מאחוריי הקשת. סוויש. אליפות.

 

 

 

 

לפוסט הזה יש 70 תגובות

    1. מתן גילור

      23 יול 2018 09:05:29

      בוא נניח שעושים עבירה. אבל אתה לא לוקח סיכון שהיא תהיה בזריקה. אז זה משהו כמו 17 שניות לסיום. עכשיו אתה מסתכן:
      1. מיאמי קולעים את הראשונה, מחטיאים את השניה בכוונה וכ"ח של מיאמי שיכולה לקלוע 2.
      2. מיאמי קולעים יותר מאשר הספרס אחרי שהם הם שולחים אותם לעונשין (1 מול 0 או 2 מול 1 או 2 מול 0) ואז יש נניח 10 שניות אבל הפרש של 1 או 2.
      כמובן שיכול לקרות מצב שמיאמי קולעים פחות מספרס בעונשים ראש-בראש, אבל באותן התקפות ספרס לא ממש הוכיחו עצמם מהעונשין.

      מהצד השני עומד הסיכוי שלברון יחטיא את השלשה (מה שאכן קרה) וספרס תיקח את הכ"ח (מה שלא קרה) או שלא תיקח ומיאמי תחטיא גם את הניסיון השני (מה שגם לא קרה).

      ברור שבדיעבד הם בחרו לא נכון, אבל זו חכמת בדיעבד. אם היה נשארות 3 שניות על השעון כשלברון היה זורק זה באמת היה טיפשי לא לעשות עבירה לפני, אבל היו 11.

      2. עידו גילרי

        23 יול 2018 12:14:59

        וקצת יותר ברצינות, ההיט היו צריכים שלשה לכן הוא העלה את השחקנים שיוכלו להגן על קו השלוש. בגדול זו הייתה החלטה הגיונית כי הזריקה שלברון לקח הייתה קשה והוחטאה.

        2. Smiley

          24 יול 2018 00:36:13

          ולכן היה צריך מישהו בריבאונד. אני לא חשב שזו סיבה מספיק טובה להושיב את השחקן הכי טוב שלך בדקות המכריעות (בטח שהוא גם השומר הכי טוב והריבאונדר הכי טוב).
          בנוסף, בוש היה על המגרש – אין שום סיבה שדאנקן לא היה צריך להיות על בוש. יכול היה למנוע ממנו שלשה ואת הריבאונד המכריע

  3. שמעון טבדי

    23 יול 2018 08:31:26

    אחד הגדולים ואחד האהובים עלי. אם היה משחק היום בתחילת הדרך היו יורדים עליו שהוא שחקן של קבוצות קטנות. הוא לטעמי אחד מ50 הגדולים המקוריים בכל הזמנים. אכן ידע לסגל ולהתאים את עצמו לכל סיטואציה.

    סלי הקלאץ הכי גדולים שלי:

    1. הורי מול הקינגס
    2. אלן מול הספרס
    3. הורי מול דטרויט
    4. מייקל על ראס
    5. קיירי על קרי

    הסל של דרק פישר לא חוקי והוא תוצר של רמאות לכן הוא לא ברשימה שלי וגם לא מועמד. ב-4 מאיות לא מספיקים לתפוס כדור להסתובב ולזרוק אבל זה חלק מהשואו של הליגה.

  5. עידו גילרי

    23 יול 2018 08:34:40

    נהדר אדר. הזריקה של אלן (באופן כללי לא רק השלשה ההיא) היא אחת היפות שהיו.גם אני תמיד הייתי בעדו בגלל שנות יוקון-שפר שלו.
    רק תיקון אחד – הבאקס לא עשו טרייד על נוביצקי אלא על בחירת דראפט. הם לא ויתרו כאן על משהו שהיה יכול להיות אחרת.

  7. מתן גילור

    23 יול 2018 08:47:39

    מצוין. תודה רבה.
    באמת קשה להכריע בין הקליעה הזו לבין הורי, אבל אני הולך על הורי בדיוק מהסיבה שהיה רק 2 הפרש. במקרה של אלן המשחק הלך להארכה ואילו הקליעה של הורי ניצחה את המשחק.

  11. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    23 יול 2018 09:03:33

    הלב אומר שזה פוסט מבאס ועצוב על שחקן אכזרי במיוחד… שזה לא היה כדור אלא פיגיון שהוא זרק שם, ושהוא לא נכנס לסל אלא ישר ללב… אבל אחרי שמנגבים את הדמעות, אפשר להודות על פוסט נפלא על שחקן אדיר עם כשרון אדיר ואופי אדיר שלכל שחקן כדורסל צעיר יש מה ללמוד ממנו. תודה רבה אדר.

    2. אסף

      23 יול 2018 17:26:31

      וגם לזכור שהנקמה הוגשה קרה וכואבת ע"י הספרס שנה אח"כ….
      ליד המושג קלעי צריך לשים את התמונה של ריי אלן זורק – שלמות.

  14. 33&34

    23 יול 2018 10:06:45

    בוגד…
    השלשה הזו גם לקחה לדאנקן FMVP בדיעבד

    ראיתי בגרדן את משחק 2 בסדרת ההארכות מול שיקאגו ב2009. זה מאוד הרשים אותי שבהפסקה ריי ריי עם ה-OCD תפס בלטה מצד ימין וזרק ללא הפסקה. הסבלנות השתלמה בבאזר ביטר מאוחר יותר באותו משחק:
    https://www.youtube.com/watch?v=usWQ0CF6K0s

  15. amitlahev

    23 יול 2018 10:17:55

    פוסט איכותי מאוד ומושקע. תודה רבה.
    ריי אלן אחד השחקנים האהובים עלי. קודם כל הוא מענטש וזה הכי חשוב. כל שחקן שצולף מ-3 ישר מתחבב עלי והוא היה אחד הטובים.
    מסכים איתך לגמרי – הקליעה שלו נגד הספרס הייתה הגדולה אי פעם. פשוט קלאסה מתחילתה ועד סופה.

  16. ליאור

    23 יול 2018 11:02:41

    עוקב שנים באתר ופעם ראשונה שאני מגיב.
    בכל פעם שאני רואה את השלשה של אלן (כולל השידור החי), אני נזכר בשלשה של דריק שארפ בנס ז'לגיריס…

  17. אהרון שדה

    23 יול 2018 11:07:45

    עוד לא יצא לי לקרוא לעומק .
    אך מדובר בקולע הסל הגדול ביותר בנ.ב.א והשני בכל הזמנים אחרי השלשה של שארפ כמובן ☺.
    בכלל ההשוואה בינן לבין שארפ מעניינת ואולי כדאי לשפר להחליט (היחיד ששיחק עם שניהם ).

    ועכשיו ברצינות .
    היה אחד הקלעים הטובים בנ.ב.א בכל הזמנים השיג שם הכל כולל צמד אליפויות בה היה פקטור של ממש.
    השלשה ההיא במיאמי עדיין צורבת את ליבי .
    הטעות הגדולה ביותר של המאמן הגדול ביוחר .
    שהיה צריך לתת להם ללכת לקו ואם הוא האמין בהגנה ובר ' היה צריך להשאיר את דאנקן .
    כואב הלב אך שנה אח"כ התנחמנו בנקמה .
    אלן היה שחקן אהןב מאד מהיחידים שזכיתי לעקוב אחריו ממש במכללות (בזכות שפר).
    לא תיארנו לעצמנו כמה יתפתח .
    קריירה לתפארת ממש.

  19. תמיר

    23 יול 2018 11:24:20

    תודה רבה
    בהחלט השחקן האהוב עלי הסרטון הדרכה של אלן
    "איך זורקים ג'אמפ שוט" צריך להיות חובה לצפיה לכל שחקן מגיל קט-סל. פשוט יופי טהור

  20. בוני

    23 יול 2018 11:28:13

    אלן בסוף הקריירה היה כמו רוצח שכיר.
    לברון ידע מה הוא עושה כשהביא אותו בגיל 38 להיט.

    הגארדים המובילים בליגה כדוגמת קורי,ארדן ווסטברק לא קרובים ליכולת שלו בקלאצ'.

  22. הציפור הנדירה

    23 יול 2018 11:38:52

    גארנט נפצע כבר בעונה הסדירה אחרי 58 משחקים. אתו בלי הפציעה מן הסתם מאזן הסלטיקס היה טוב מהעונה שלפני כן עם סיכוי גבוה לריפיט וגם לת'ריפיט כי אחרי הפציעה כברהיה פחות טוב ואז לקובי לא היו אליפויות ככוכב הראשי הבלתי מעורער.

    הניצחון הברור של מיאמי ב-2011 על הסלטיקס 1-4 בחצי גמר המזרח היה בעקבות ההידרדרות אחרי הטרייד האומלל על הציר פרקינס כשלפניו הסלטיקס היו ראשונים במזרח ואחריו יכולתם ירדה וסיימו את העונה הסדירה במקום השלישי. בלי הטרייד הזה הסלטיקס היו יכולים לגבור על מיאמי והיו מועמדים רציניים לאליפות. ב-2012 בגמר המזרח הסלטיקס פשוט קרסו בביתם במשחק השישי והובסו בידי מיאמי. הפ יעה של גארנט מנעה כנראה שושלת של 3 אליפויות לפחות. הפציעה של פרקינס במשחק השישי ב-2010 מנעה אפשרות טובה מאוד לאליפות שנייה למרות שהשלישיית לא כ"כ תפקדה כראוי בסך העל של הגמר, הטרייד הרע מנע סיכוי טוב לאליפות ב-2011 והקריסה במשחק השישי בבוסטון ב-2012 מנעה סיכוי טוב לאליפות באותה עונה.
    הסלטיקס של גארנט-פירס-אלן ושאר החבר'ה שווה יותר מאליפות וגמר.

    1. עידו גילרי

      23 יול 2018 11:54:12

      צא מזה ישראל – פרקינס היה נון פקטור באותה עונה ופצוע רוב הזמן. לא בגלל הטרייד הזה הסלטיקס התדרדרו.

  25. DORS

    23 יול 2018 11:54:33

    כתיבה נהדרת על שחקן ענק!
    רק תיקון: הזריקה של ג'ון סטוקטון הייתה מול יוסטון רוקטס של בארקלי, האקים ודרקסלר ולא מול פיניקס.

  26. הציפור הנדירה

    23 יול 2018 12:09:25

    רשימה של סלי קלאץ' אינה שלמה גם לא בלי בירד ורג'י מילר וסם ג'ונס וג'רי וסט ועוד כמה.
    כאן ישנם כמה סלי קלאץ' של בירד (ועוד אזכור נתונים של משחקים מהגדולים ביותר שלו בפרק "פרופיל כשחקן": https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%93

  27. Smiley

    23 יול 2018 12:12:44

    ריי אלן היה אחד השחקנים האינטלגנטים והאלגנטים בליגה. הוא ממש לא היה תרבות "היפ=הופ" כמו שהיה נהוג לומר. ואולי זה בגלל שהוא גדל עם אב בבסיס צבאי (מחוץ לארה"ב) ולכן לדעתי גם על זה היו לו הרבה "תאקלים" עם שחקנים.

    שחקן סופר מהנה לצפייה שידע לעשות את השינוי מ-SG סופר אתלטי לקלעי אדיר

  28. asi

    23 יול 2018 12:20:39

    חשוב לציין ב"דירוג חשיבות הקליעה" שניסית ליצור שאני מסכים איתה, היא "מה היה קורה אם הכדור לא נכנס":
    1. מיאמי לא זוכה באליפות
    2.פרוייקט לברון נוחל אכזבה שניה ברצף, אחרי ההדחה בגמר לפני מול דאלאס.
    אני חושב שלברון המרוויח העיקרי מהשלשה הזו. עם כל הכבוד ליכולת המנטאלית שלו, לא חושב שבן אנוש היה מסוגל להתרומם משני כשלונות רצופים כאלו כאשר התקשורת היתה צולבת אותו על המשפט האידיוטי (NOT1,NO 2). גם אם קראים לך לברון.

  29. שמייקל

    23 יול 2018 12:43:22

    אני חושב שהשלשה הכי גדולה בכל הזמנים היא השלשה של ג'ון סטארקס נגד יוסטון במצב 2-3 לניקס ב-94…אה הוא החט….שיט

  30. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    23 יול 2018 13:55:17

    מצוין אדר. רי אלן זה כבר שחקן שהוא אגדה אמיתית. אני עוד זוכר אותו ביוקון כשכבר התחילו להתלחש שהוא הדבר האמיתי ויהיה כוכב בנב"א. נדמה לי שגם דורון בעצמו התראיין בסגנון זה.
    כפי שציינת אלן ידע להתאים את עצמו, והשתנה מסקורר אמיתי ומגוון שהוא ה גוטו גאי של הקבוצה בזמנו בסיאטל לשחקן שהוא אחד מ-3 כלים התקפיים בבוסטון, ולבסוף לקלע טהור שעולה מהספסל במיאמי. מקצוען אמיתי.
    הקליעה שלו עם הצעדים אחורה זה מאסטרפיס שאין כמותו.
    שני דברים קטנים – הסל של סטוקטון היה מול יוסטון (לא נשכח ולא נסלח למרות שבסתר ליבי הייתי גם שמח קצת עבור הצמד סטוקטון+מאלון), והסל הגדול ביותר היה של דריק שארפ בנס ז'אלגיריס 🙂

  31. אחד העם

    23 יול 2018 15:01:57

    עם כל הכאב על הקליעה ההיא (ההיא שגרמה לי לשבור אגרטל (בטעות, נשבע), ההיא שבשבילה הייתי מזוכיסט וראיתי בלופים, ההיא שגרמה לי לכעוס על פופ (אח"כ היו עוד פעמים רבות))
    שחקן שחייבים להעריך.
    קלאסה, ענייניות, מוסר עבודה ומכניקת קליעה שעושה צמרמורת.

  33. מנחם לס

    23 יול 2018 15:25:55

    נהדר אדר, וברור שאתה מבוגר מ-30 אם אתה קולע בול בכל כך הרבה סלים קריטיים. ריי אלן היה פיור שוטר נפלא. שחקן מיוחד במינו. כנראה שגדל במשטר ומשמעת צבאית כי הוא נראה (לפחות מבחוץ) כ-PERFECT HUMAN ואף אחד הוא לא פרפקט. הבעייה של אלן היתה כניסה למריבות עם שחקנים. כנראה שה'סטרייט' שבו לא סבל עיקולים וחוכמות מיותרות. לכן הוא היה אדם די בודד ב-NBA, לרוב יושב בעצמו, ורק לעתים רחוקות מצטרף לחבריו לכמה בירות אחרי משחק. כנראה שגם מחלת בנו גרמה לו לרצות לאוץ הביתה.

  34. שמש העמים

    23 יול 2018 15:34:21

    הסל הכי גדול הוא סל הניצחון במשחק מספר 7 בקאמבק הגדול בכל הזמנים נגד הקבוצה עם המאזן הטוב אי פעם. נקודה.

  35. ברוך רובין

    23 יול 2018 16:47:58

    פוסט מופלא על שחקן מדהים ואחד האוהבים עליי, נקשרתי אליי כל כך כי שנינו סבלנו מOCD שדחף אותנו לקצה כל אחד בתחומו, הרוטינה הקבועה התנועה הקבועה זריקה שהיא פשוט מושלמת.

  36. דביר

    23 יול 2018 19:09:44

    אם לא השלשה המדהימה שלו לא בטוח שהיה נכנס לפה למרות שהוא טוב מווקר ורוז לדוגמא ( במכלול הקריירה כי רוז בשיא לא רואה אותו) . בכל מקרה כנראה שמדובר השלשה הכי גדולה בהיסטוריה של המשחק לאחר מכן השלשה של הורי מול הספרס ואז השלשה המדהימה של קיירי על קרי שהביאה אליפות בלתי נשכחת מול הווירוס 73_9 ( הקבוצה הכי גדולה שלא זכתה באליפות בכל הזמנים) .

  37. עידן

    23 יול 2018 19:09:51

    לא משנה כמה עשירה הייתה קריירת הנבא של ריי אלן תמיד הוא יזכר אצלי כבחור מיוקון.הפעם היחידה שראיתי כדורסל מכללות.
    אחד השחקנים האהובים עליי

  38. ראובן

    23 יול 2018 20:34:04

    כתיבה מצויינת על שחקן אדיר .
    שמתם לב שלברון מרים את היד ומבקש את הכדור אחרי ההחטאה שלו ?
    מעניין אם זה אינסטינקט או שהוא באמת חשב שיש לו סיכוי גדול יותר לקלוע.

  40. תומר השני

    23 יול 2018 21:38:14

    פוסט מדהים ומושקע אדר ! אחד הקלעים הגדולים ביותר בתולדות ה-NBA .
    שחקן אהוב שהיה מצויין גם במכללות וגם ב-NBA . לברון קיווה שריי יחזור מהפרישה לתת עונה ביחד בקליבלנד אבל זה לא קרה .

  41. Ljos

    23 יול 2018 22:10:26

    יפה, שגיא, ואני לא אומר את זה בלשון סגי.
    בשבילי הוא היה סיאטל, גם בזמן שלו בבוסטון, עוד לפני ששמעתי על סטארבאקס, הפנמתי גראנג', בטח לפני אייזומבי אבל קצת אחרי שלמדתי על הגשם. עד שפצצה גרעינית הונחתה על העיר והיום במדבר הסופרסוניקס שולט אימורטן ראס.
    כמה חבל שהקריירה שלו נגמרה אחרי התקופה בבוסטון. אני בטוח שעוד היה לו מה לתרום, אולי לקבוצה שצריכה צלף מנהיג מהספסל.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט