******************************
אם בתגובות ("כתיבת תגובה") אתה רואה "מחובר כמו ג'ו שמו. התנתק" שמך והאימייל שלך לא יופיעו בתגובה. כשזה קורה (בד"כ – אבל לא תמיד – כשעוברים ממאמר אחד לשני) כל מה שעליך לעשות זה להקיש על "התנתק" וכשתחזור לקופסת התגובה שאתה רוצה לכתוב, שמך וכתובת האימייל יהיו שם מוכנים להגיב.
****************************
1. מה שהיה הוא שיהיה. אין חדש תחת השמש!
בתחילת העונה ניבאתי שהקליבלנד קאבס ינצחו את האליפות, אבל בניצחון על אוקלהומה-סיטי ת'אנדר. הם עלולים עוד להיות אלופים אבל רק אם ינצחו את גולדן סטייט, דבר שאני לא מאמין שיקרה. היום אני מרגיש – יותר ממרגיש, בטוח – שהלוחמים מהמפרץ יהיו אלופים בגלל שהם הקבוצה הטובה ביותר בליגה עם קלעי השלשות הטובים ביותר.
היי. הערב הם קלעו מה-3 לא בהרבה פחות טוב מאשר מהקו.
אני מתנצל מראש שחלק זה מהמעורב יהיה שונה מהרגיל כי על המשחק עצמו אין לי הרבה מה לכתוב מלבד שקבוצה אחת קלעה 48% מהפרקט, כשמה-3 היא 41%, והקבוצה השנייה קלעה 40% מהפרקט, ו-16.9% מה-3.
זה לא היה בגלל ההגנה הטובה יותר של הווריורס נגד קבוצת השלשות הטובה בליגה. למעשה השמירה של הרוקטס והמלחמה שלה היו עליונים על אלו של הווריורס. אבל הווריורס קלעו נגד שמירה הדוקה (וגם כשהיו חופשיים), בעוד שהרוקטס פיקששה כשהייתה תחת שמירה פחות הדוקה, וכשהייתה יותר משוחררת ופנוייה.
אז מה קרה פתאום? מה קרה ליוסטון, הקבוצה הטובה בליגה בקליעה מה-3 שקלעה הערב 17%? ואני בכוונה לא מזכיר את היעדרו של כריס פול כי כריס פול לא היה עוזר היום.
למה גם כריס פול לא היה עוזר?
כי לדעתי גם הוא סובל מאותה בעייה שסובלת יוסטון רוקטס כקבוצה, וכמה משחקניה הבכירים כאינדיבידואלים.
יוסטון הפסידה כי זוהי קבוצה הסובלת מ-SUCCESS PHOBIA. "פחד מהצלחה".
מוזר שישנם היום שני פוסטים עם נדבך פסיכולוגי, אחד כתוב ע"י איש מקצוע, והשני כתוב על ידי עבדכם הנאמן שחי 16 שנים עם אשה פסיכולוגית (לרינה ז"ל, אשתי הראשונה, היה PH.D בפסיכולוגיה קלינית מפן סטייט ואני לקחתי כמה קורסים הנקראים ELECTIVE איתה, לא כסטודנט מן המניין אלא כשומע בלבד).
תמיד התעניינתי מאד בהשפעות מנטליות ואמוציונליות על PERFORMANCE ואת הקורסים לקחתי עם דגש אישי על הפן הקושר את הקורס לאימון ולהצלחה או כישלון בספורט.
אני לא פסיכולוג בשום פנים ואופן, אבל קראתי קצת ואני מוכן לקבל סטירה או שתיים ממומחים בשטח אם יטענו שאני בכלל לא בכיוון, אבל ההרגשה שלי לגבי יוסטון רוקטס, וכמה משחקניה ובראשם ג'יימס הארדן, כריס פול ואריק גורדון, היא שהם סובלים מפחד הצלחה, ומאחר והם ראשי ומנהיגי הקבוצה, הם גורמים לכל הקבוצה להיות כזאת.
אחרת הם לא היו 16% מה-3, והם משך כל העונה היו הטובים מכולם בשלשות. אז מה קרה?
דווקא במשחק החשוב ביותר כוחות רשע בלתי מודעים – שהם למעשה DEFENSE MECHANISM – עבדו נגדם. בוודאי שהם רצו לקלוע. בוודאי שהם רצו לנצח. אבל בשביל זה קיים ד"ר פרויד שיבהיר לכולנו שזה לא מה שהם רצו או לא. זה מה שכוחות פנימיים בלתי רצוניים ובלתי מוכרים פועלים נגדם כי הם ההגנה הפנימית של כמה שחקנים מפני חרדות מהצלחה, הגנה פנימית שגורמת חיצונית להרס עצמי.
אני לא מכיר אישית את הארדן, פול או גורדון, אבל אני מעלה אפשרות ששלושתם סובלים מ-SUCCESS PHOBIA, ועד כמה שידוע לי זהו אחד הקשיים המנטליים שניתן לטפל בהם (לפחות במידה מסויימת) בעיקר על ידי טיפולים היפנוטיים – אחד משטחי הטיפול המוצלחים ביותר של רינה.
רק לפני כמה שבועות קראתי מאמר עברי העוסק בדיוק בעניין הפחד מהצלחה, מאמר שרשמתי כמה נקודות חשובות ממנו לרשימות שאני שומר מהקורסים שלקחתי בשנות ה-60 , אבל מאחר ולא חלמתי אפילו שאצטט כמה משפטים ממנו, לא רשמתי לצערי את הרפרנס.
הארדן היה היום 2 מ-13 מה-3. גורדון 2 מ-12. אריזה 0 מ-9. בחלק אחד של המשחק הם החמיצו 23 שלשות רצופות, במשחק החשוב ביותר בימי חייהם.
אין לי כל ידע כמובן ואני לא מדבר אישית על הארדן, אבל ידוע שישנם בני אדם שהיו ABUSED בצעירותם פיזית (כולל כמובן מינית), מנטלית, ורגשית, מפתחים הרגשה פנימית שלפעמים היא לא מודעת שהם לא טובים מספיק, ולא מגיעה להם הצלחה אולטימטיבית-מקסימלית. עד גבול מסויים ההצלחה לא גורמת לחרדות, אבל כשההצלחה עומדת לפרוץ גבולות, האדם מכשיל את עצמו. זוהי מן הרגשה פנימית שורשית שמפקפקת בסגולות האדם ויוצרת בלבול.
אנשים מסוג זה חוששים גם מהרגשת התוגה והייסורים שיבואו עם השגת המטרה העליונה. לי ישנן כמה דוגמאות אישיות מהחיים עם חבר טוב שהצליח מאד במחלקה שלנו באדלפי יוניברסיטי (הוא לא היה ראש המחלקה) וכשהוצעה לו משרת רקטור של בית הספר לחנ"ג ומוטור פרפורמנס באונ' מישיגן הוא הותקף חרדה שהוא "לא טוב מספיק לג'וב", ונשאר כאסושיאט פרופסור באדלפי.
אנשים כאלה מתפרקים לחלוטין כשהם מממשים את משאלת חייהם, והרגשות האושר והסיפוק הופכות באופן פרדוקסלי לסיבת הדיכאון שבאה. פרויד כינה את התופעה נוירוזת הצלחה.
הארדן לא יודע מה זה להיות אלוף NBA. הוא חושב שהוא רוצה להיות אלוף NBA. אבל משהו בפנים, לא מודע, אומר לו שהוא לא טוב מספיק, לא מוכן, ואם יהיה אלוף רק אלוהים יודע איזה דיפרסיות והרגשות ריקנות יתקיפו אותו.
אני לא רוצה להיכנס לפרויד יותר מדי – אשאיר זאת לד"ר סקוטי פ. אבל מקריאה למדתי שהאיסור הפנימי לקבל הצלחה – ולכן הריסת הסיכוי להצליח כמו 2 מ-13 לאחד מקלעי השלשות הטובים בעולם – מקושרת להגשמה של דחפים אדיפליים מוקדמים על רצח אב שמימושם מעורר חרדה משתקת. זה הכל קשור לרגשות אשמה שחייבים להתגבר עליהם ללא הרס עצמי.
הפחד מהצלחה יכול להיגרם גם ממה שבפסיכולוגיה מכנים 'תסביך יונה הנביא' – הפחד להגיע למקום שאדם חושש להגיע אליו כי בתוכי תוכו הוא חושב שהוא לא טוב מספיק להיות שם. כשיונה הנביא קיבל את הנבואה שהוא עומד להציל את האנושות הוא חש פחד נוראי וסרב לקחת את התפקיד על עצמו, ואלוהים שאז לא היה אמפתי במיוחד זרק אותו לבטן הלוויתן.
הפחד מהצלחה – אליפות ה-NBA – נובע גם מחרדת הלא נודע. מה יהיה כשנהיה אלופים? כיום הארדן, כריס פול, אריק גורדון – כל אחד לחוד וכולם יחד – חיים חיים שקטים, נוחים, ובטוחים עם משכורות נאות, עליונות בקונפרנס, ובעונה הבאה לאף קבוצה לא תהיה אמביציה מיוחדת לגבור על הרוקטס. היא תמשיך לנצח, לקבור שלשות, לשבור שיאים, ושלום על ישראל. לא יהיה לה כל תואר להגן עליו והחיים ימשיכו במסלולם.
לברון רוצה בדיוק ההיפך. החיים הנוחים והשלווים יהרגו אותו. הוא חייב חיכוך, מאבק, מלחמה, וניסיון להחליף את ה-G.O.A.T.
אובדן הזהות הוא תסביך נוסף שעלול לגרום לאנשים להריסה עצמית. הארדן וחברים מאושרים להיות 'הדבר האמיתי' של העונה. שיאים על שיאים'. באופן תת הכרתי הם – מספיק שכמה שחקנים מרגישים כך – לא מעוניינים להיות "הקבוצה הגדולה ביותר של המאה הזאת". שגולדן סטייט יתעסקו עם הבולשיט הזה. לנו טוב עם להיות 'הקבוצה של העונה'.
שוב, הכל תת הכרתי, אבל הרס עצמי הוא משתנה תת הכרתי.
מחיר האחריות החדשה הוא גורם תת הכרתי נוסף שעלול לגרום להרס עצמי. אתה אלוף? כל אחד ירצה חתיכה ממך, ותצטרך להגן על התואר בעונה הבאה. אתה אלוף? אתה חייב לשחק כאלוף כל משחק, בית וחוץ, עייף או תשוש? לא משנה. אתה האלוף ועליך לבצע ולתת תמורה לקונה הכרטיס כל משחק.
ואז קיים הגורם האחרון והוא שאלת אובדן האושר. האם אהיה מאושר יותר כשאסיים את לימודיי? האם אהיה מאושר יותר אם אחליט לעבור לחו"ל? האם אהיה מאושר יותר אם אהיה אלוף ה-NBA? ומה אם האליפות תביא איתה פחדים וחרדות? ואז מה? אם אהיה אלוף, אולי ארצה להיות בלתי מנוצח. קחו את טראמפ לדוגמה: הוא היה מטורף ממש בריצתו להיות נשיא. היום הוא נשיא. האם הוא מאושר יותר משהיה? אני בטוח שלא, כי יותר אין לאן ללכת אלא למטה. אותו דבר עם אליפות ה-NBA.
אולי בשפה אחרת אתם מכנים את האפשרויות האלה כלוזריות. אני מעדיף להישאר עם ההגדרה הפסיכולוגית של חרדת הצלחה. SUCCESS PHOBIA. קושי שאני מאמין שג'יימס הארדן, לפחות, סובל ממנו, והוא מדביק את שאר הקבוצה.
2. ללגלג על זעזוע מוח מסוגלים רק שני מטומטמים כבארקלי ושאקיל
התכנית "INSIDE THE NBA" היא אחת מתכניות הספורט הפופולריות ביותר בטיווי, אבל זה לא פותר אותה מלהיות גם תכנית אחראית, ולא אחת הדביליות ביותר כי מככבים בה שני דבילים.
התכנית לא דבילית. שניים מאורחיה הקבועים – צ'ארלס בארקלי ושאקיל או'ניל – הם דבילים, ואני לא חושב שהם עושים זאת כדי להצחיק. הם פשוט צמד אהבלים שהסיבה היחידה שהם משתכרים מיליונים בטיווי היא שהם היו שחקנים גדולים, מצויינים, שהירבו באמירות כנף מצחיקות, ונשאר להם המוניטין של שחקנים חדים ועוקצנים שהפכו לשדרי טיווי חדים או מצויינים.
לא פעם ולא פעמיים התחשק לי לשפוך חרדל וקטשופ על המסך בזמן השטויות שהם מדברים, אבל אני לא עושה זאת כי הזקנה תסרב לנקות ואני אשאר עם המטלה. אבל לפעמים הטפשות וחוסר הידע שלהם, גורמים לניבי הלשון שלהם להפוך לממש מסכנים, מהשורש 'סיכון'.
כשקווין לאב נבדק וה-MRI של מוחו הראה זעזוע מוח, פציעה חמורה לחלוטין שלא איפשרה לרופאיו לאשר לו לשחק, שקיל הענק הגיב: "אם אני חוטף מכה בראש? אני הולך למגירת הרפואות ולוקח שני ADVILE או TYLANOL (כדורים נגד כאבי ראש) ומופיע למשחק. AIN'T NOTHING HOLDING ME BACK FROM GAME 7".
"http://<blockquote class="twitter-tweet" data-lang="en"><p lang="en" dir="ltr">Glad we all decided to start taking brain injuries seriously <a href="https://t.co/xcpDNaO64b">pic.twitter.com/xcpDNaO64b</a></p>— Deadspin (@Deadspin) <a href="https://twitter.com/Deadspin/status/1000536532321820672?ref_src=twsrc%5Etfw">May 27, 2018</a></blockquote> <script async src="https://platform.twitter.com/widgets.js" charset="utf-8"></script>.)
בארקלי מיהר אחריו: "באזיקים לא מונעים ממני לשחק משחק שביעי".
אידיוטיות גדולה מזו לא יכולה להיות, במיוחד שעכשיו בפוטבול בעיית זעזועי המוח לא יורדת מהעתונים והיא עלולה לגרום לשינוי דראסטי ממש בחוקי המשחק.
נראה לי מתשובתם המפגרת שגם בארקלי וגם שאקיל סבלו מכמה זעזועי מוח יותר מדי בעצמם שהם ניסו לרפא עם 'אדוויל'.
3. סטף קרי מגחך על אלה הטוענים שללברון "אין עזרה"
(ואני מסכים איתו)
סטף קרי אמר ל-"95.5" שאחד הדברים המעצבנים ביותר היא החזרה במדיה הכתובה והאלקטרונית – שוב ושוב – ש"לברון נאלץ לשחק לבד. אין לו עזרה". הוא אומר:
"משחקים איתו שחקנים ששיחקו באול סטאר, שחקנים שהיו אול-אמריקן, וכולם עד אחד הם שחקני כדורסל מקצוענים ב-NBA. הוא נתן סדרה מצויינת ואיש לא לוקח זאת ממנו אבל הגיע הזמן להפסיק לבטל את השחקנים האחרים בקבוצתו.
Steph Curry bristles at notion LeBron James led a bunch of terrible players to NBA Finals. “I hate when people say that. They’re NBA players.” pic.twitter.com/JwZzn98Uf4
— 95.7 The Game (@957thegame) May 28, 2018
GOAT
29 מאי 2018 08:22:51יש שני דברים שמצילים את הליגה:
1. לברון ג'יימס עדיין השחקן הכי טוב בעולם, ובהפרש
2. לברון ג'יימס פרי אייג'נט הקיץ
אנשים אוהבים לשנוא את לברון מכל מיני סיבות, אבל בתכלס – לברון מציל את הליגה בשנים האחרונות משיעמום מוחלט.
ההירואיקה עם בלאט ודלבדובה ב-2015. הפינאלס המדהים עם קיירי ב-2016. שנה שעברה היה בטטה בשני הקונפרנסים וגם בגמר. השנה זה לברון בכושר שיא במזרח, אבל פה זה ייגמר, בסוויפ מוחץ בהפרש ממוצע דו ספרתי.
צריך עכשיו לקרות 3 – לברון עובר לקבוצה רצינית בקיץ, ואז יש בולגיים מחדש.
יוסלה בפלאפון
29 מאי 2018 08:42:17+1
אהרון שדה
29 מאי 2018 09:21:12הכי הפוך שיש בדיוק הפוך .
הפוך גוטה הפוך.
מי שייצר את המפלצת הדו ראשית הזו שגורמת לגמר רביעי ברצף עם תוצאה ידועה מראש הוא לברון ג'יימס במהלכו הציני בשנת 2010 בהצטרפותו לנבחרת החלומות של מיאמי.
מהלכו הציני נתקל כמה צפוי במהלך ציני גדול יותר והוא הצטרפתו של דוראנט לג.ס .
וזה מה שיוצר חוזר תחרותיות בליגה.
אלמלא השטויות של לברון הייתה בליגה קצת תחרות.
ד"ר רזי הופמן
29 מאי 2018 11:54:05מה ההבדל בין מה שאמרת לפירס גארנט ואלן?
הוא לא חתום על העניין הזה.
הוא ניסה ולא הצליח בקבס אז בנה קבוצת על בשביל להשיג את מבוקשו. אינני רואה בזה שום רע.
Smiley
29 מאי 2018 12:09:17אני לא בטוח שלזה התכוון המשורר… ואולי אני טועה ויש לבדוק.
עד כמה שאני זוכר…
גארנט ואלן הגיעו כחלק מטרייד שבוסטון ואיננג' עשו, כלומר אם אני זוכר הם לא סגרו דיל כדי לעבור לשחק ביחד
לברון, בוש ו-וויד הגיעו להסכם לשחק ביחד כחלק מחתימה חדשה והתאמת חוזים.
הערבי
29 מאי 2018 13:08:11+ חןץ מגארנט אף אחד מהם לא היה TOP 10 בליגה
לברון וויד היו אפילו טופ 5 (לפי ESPN בדירוג של 2011 שנה אחרי המעבר לברון ראשון וויד שלישי) ובוש טופ 25 מינימום.
המעבר של לברון כן סלל את הדרך לדוראנט לעשות זאת.
Smiley
29 מאי 2018 13:09:36אני מסכים שעל פניו המהלך של לברון היה יותר משמעותי משל בוסטון.
וזה גרם לכל חבירת הכוכבים בשנים האחרונות
עידו גילרי
29 מאי 2018 13:20:45זו התקטטנות. גם פירס וגם אלן היו שחקנים של 25+ נקודות בעונה לפני.
הערבי
29 מאי 2018 13:51:40פירס היה מקום 15 במזרח (24-58) אלן 14 במערב (31-51) גארנט 13 במערב (32-50) לקלוע המון בקבוצה לוטרי זאת לא חוכמה.
לברון עזב את הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה (61-21) בשביל הקבוצה ה5 בטיבה במזרח (47-35) ובוש סיים 9 במזרח (40-42) משחק אחד מאחורי הבולס שסיימו 8.
כמו כן הביג 3 של בוסטון היו כולם בני 30+ בתחילת הירידה שלהם.
במיאמי הם התאספו בתחילת השיא שלהם (אף מילה על הברכים של וויד והמחלה של בוש אלו דברים שקרו מאוחר יותר ולא היו רלוונטים לזמן המעבר).
אני לא מקטין את לברון לברון הוא השחקן הכי טוב שראיתי לייב בחיי (אני צעיר מדי מכדי לזכור את ג'ורדון) אפילו יותר טוב מקובי (ואני חולה על קובי השחקן האהוב עלי). אבל צריך לסיים את הקלפים על השולחן ולומר את האמת שיש לו חלק נכבד באיך שכלי השחמט הסתדרו על השולחן ובאיך שהוא שבר את הכללים הלא כתובים של מעבר שחקנים
עידו גילרי
29 מאי 2018 13:58:27כן אבל הם כבר היו סופרסטארים מוכחים וכבר לקחו את הקבוצות לפלייאוף.
נכון שהחיבור של וויד עם לברון היה יוצא דופן במיוחד כשמצרפים את בוש לסיפור.
Smiley
29 מאי 2018 14:19:21הכוונה היא שפירס, גארנט ואלן לא תכננו לשחק ביחד, אלא הגיעו כל אחד בטרייד של איינג' שהוא הנדס כדי להביא אותם. לא חושב שהם תכננו לשחק ביחד, אבל אם יש מידע כזה אשמח לשמוע
לברון, וויד ובוש סגרו דיל שכולם שחקנים חופשיים וחתמו (עם וויתורים) במקום אחד.
עידו גילרי
29 מאי 2018 15:29:27לא ממש לא. זה לגמרי תכנון של איינג'. אני אישית אבל לא רואה הבדל מהותי עם מנג'ר מתכנן את זה או השחקנים עצמם (גם לא רואה בזה פסול).
Smiley
30 מאי 2018 00:40:59מה שאיינג' עשה היה מה שקורה בכל קבוצה שה-GM עושה מהלכים לחזק קבוצה.
מה שלברון, וויד ובוש עשו היה הפעם הראשונה שהשחקנים לקחו את "הגורל" שלהם בידיים וממש תכננו זאת.
שתי הדרכים כשרות
בוני
29 מאי 2018 08:29:44מנחם שריר ההאמסטרינג מעלה את הנבלות האלה לגמר שנתיים ברציפות.
לקווין לאב יש התקפי חרדה מוגברים בגלל העובדה שהוא מספר 2.
אני לא בטוח לגבי הזעזוע מוח.
מתן גילור
29 מאי 2018 08:32:40תודה מנחם.
איך מתמודדים עכשיו עם המתח במשך שבוע וחצי עד שנגלה אם ה-FMVP האו דוראנט או קרי ואם ההפרש המצטבר +/- 99.5 נקודות?
אתה יכול להתמודד רק במי שמולך, ובזה דאבס מספר 1 בליגה כבר 3/4 העונות האחרונות. שאפו ענק להם.
MVP
29 מאי 2018 08:39:54אובר קללל
גיא רוזן
29 מאי 2018 08:36:55אלא אם SUCCESS PHOBIA זה שם חדש שניתן לשרירי מיתר הברך,
אז אני לא מסכים עם ההצהרה.
מנחם לס
29 מאי 2018 08:45:18הבנתי. שריר ההמסטרינג גרם להארדן להיות 2 מ-13, וליוסטון להחמית 23 שלשות, חצי מהן חשופות לחלוטין.
גיא רוזן
29 מאי 2018 08:48:44הארדן החטיא גם במשחקים בהם יוסטון ניצחו.
ההבדל היה שפול שיחק.
יוסטון באו למשחק עם תכנית משחק ברורה, וחלק גדול ממה שהם ניסו לעשות, הצליח.
חסר היה להם עוד מוציא לפועל, שחקן נוסף ש-"ימשוך אש".
אז אולי האחוזים היו משתפרים בקצת, והפער של 9 הנק' היה מצטמצם עד נעלם.
מנחם לס
29 מאי 2018 08:51:01הרס עצמי כולל גם פציעות. הרס עצמי זה כשקבוצה הורסת את עצמה. לא משנה איך. עובדה שלווריורס אף פעם לא קורה שום דבר קריטי.
גיא רוזן
29 מאי 2018 09:01:06הפציעה של פול זה "הרס עצמי"?
זו טענה שלא מחזיקה מים.
יש דבר בחיים ששמו הוא "מזל".
והוא שווה לפעמים הרבה יותר משכל או כישרון.
מנחם לס
29 מאי 2018 09:05:33גיא, אני כותב על בעייה נפשית שאני מאמין שהארדן סובל ממנה. לא על מה שפול היה מוסיף או גורע. לדעתי גם לפול ישנו הקושי הזה. אתה לא חושב? מותר לך. אני לא פסכולוג, אבל רציתי להסביר כמה אפשרויות ולא לכנותו 'לוזר', כי הוא שיחק משחק של לוזר. לשחקן ברמתו אסור שזה יקרה. אני מאמין גם שהוא מתחבא מתחת זקנו.
ד"ר רזי הופמן
29 מאי 2018 11:55:11גיא, פול כל פעם נפצע במאני טיים? איזו קארמה שלילית…
גיא רוזן
29 מאי 2018 11:59:00יש ביטוי בעברית, למה שעובר על כריס פול –
"אִתְּרַע מַזָּלוֹ".
באנגלית, דרך אגב, זה מתורגם ל-
"…played for the clippers"
ינתיאל
29 מאי 2018 10:11:44גם על ג'יימס אמרו שהוא לוזר עם חרדות. הניסיון עושה את ההבדל
p
29 מאי 2018 08:46:52+1
מנחם לס
29 מאי 2018 08:49:20להחמיץ 23 שלשות ר-צ-ו-פ-ו-ת?
הבנתי. זה בגלל שפול לא שיחק.
. אני נוטה לההסכים עם פרויד קצת יותר מאשר להאמין לך
סתם אחד
29 מאי 2018 08:46:36תנו ללברון FMVP ושקרי ודוראנט ישחקו רגוע ויפה וינצחו 4-0
שמעון טבדי
29 מאי 2018 10:32:38נראה לי כל הצדדים חותמים על זה
מנחם לס
29 מאי 2018 08:46:5523 שלשות ר-צ-ו-פ-ו-ת?
. אני נוטה להנהסכים עם פרויד קצת יותר מאשר להאמין לך
השרת
29 מאי 2018 08:56:04*27 החטאות רצופות
מצאתי את התמונה שלי בחזרה
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
29 מאי 2018 08:51:07תודה רבה מנחם.
הסוגיה המנטלית היא בהחלט חלק מהנקודות שסומנו כמפתחות להצלחת יוסטון בפלייאוף העונה. נקודות נוספות היו התאקלמות של כריס פול, ההתבססות על זריקות משלוש, וניהול הרוטציה של דאנתוני. לדעתי כולן שיחקו תפקיד, אבל קשה להצביע על נקודה ספציפית שבגללה לא הצליחו להעפיל לגמר:
הנקודה היחסית ברורה, לדעתי, היא שהשילוב של כריס פול היה מוצלח. ואני חושב שההעדרות שלו משני המשחקים האחרונים הוכיחה זאת ופגעה מאד ביוסטון. לא יודע אם היה מביא לתוצאה סופית שונה, אבל בהחלט יתכן שהיה קובר כמה שלשות ומחזק את ההגנה.
קשה להבחין בין סוגית השלשות והפחד מהצלחה – האם החטיאו כי נחנקו? בגלל שמשחק השלשות לא מתאים מול הגנה אדירה כמו של הלוחמים? קשה לדעת, גם מכיוון שגם בוסטון וגם הלוחמים עצמם החטיאו יותר מהרגיל בסדרות הגמר. יתכן שזה שילוב של הגורמים, וכאן אני חושב שהמאמנים יצטרכו לעשות התאמות לשנה הבאה – אפשר להמשיך להתבסס על שלשות אבל לא להגיע למצב שבו אם הן לא נכנסות אין לך מה לעשות חוץ מלהמשיך לזרוק. גם סטיבנס וגם דאנתוני לדעתי שגו בנקודה הזו. נראה לי שמורי כן ניסה ליצר אופציה כזו עם ההבאה של פול, אבל הפציעה פגעה ביוסטון בדיוק בנקודה הזו. גם סוגית באיזו של דוראנט נכנסת כאן, והיא מצביעה לדעתי על כך שקשה לעשות את השילוב הזה, ואת המעבר ממשחק שלשות למשחק מיד ריינג'. יש מתח בין שתי השיטות, אבל אני חושב שהקבוצות שניצחו בגמר ניצחו גם בגלל שהצליחו ליצר נקודות גם כשהשלשות לא נכנסו.
בעניין הרוטציה הפציעה של פול מקשה לשפוט. אפשר להגיד שעם פול כשיר ליוסטון מספיק שחקנים כדי להצליח, אפשר לטעון שגם איתו היו נופלים מהרגליים. יהיה מעניין לראות את התגובה של מורי בקיץ לנקודה הזו, סביב אנדרסון ושחקנים נוספים.
עוד נקודה, שלא חושב שעלתה בתחילת העונה היא חלוקת הדקות של יוסטון בתוך המשחק. משחק שני רצוף, לפחות, שיוסטון רצה בהתחלה ונתקע בסוף. אולי היה נכון יותר לשמור כוחות בהתחלה כדי להגיע רעננים יותר לרבע השלישי לקראת המתקפה הצפויה של הלוחמים? אולי זה לא היה עוזר בגלל הפחד מהצלחה? דאנתוני יצטרך לחשוב על זה בקיץ. וקר ולברון יצטרכו לחשוב על זה עוד קודם. האם לברון יכול, או צריך, לשחק 48 דקות גם מול הלוחמים, או שעדיף להוציא אותו לקראת המחצית כדי שיהיה בשיאו לקראת הבליץ? יהיה מעניין
מנחם לס
29 מאי 2018 09:12:17מסכים בהחלט עם מה שאתה כותב. רציתי רק להוציא מלבי הרגשה שמזמן היתה לי עם הארדן, אבל במקום לכנותו 'לוזר' רציתי שהקוראים ילמדו קצת על האפשרות של 'פחד הצלחה' שהוא גורם ידוע וקיים, וישנן אנקדוטות על מקרים ספציפיים של טיפולי היפה=נוזה שעזרו מאד, במיוחד בענפי ספורט יחידים כמו התעמלות, והרמת משקולות.
אפילו אם פול היה משחק והיוסטון רוקטס מנצחים, הייתי נשאר בדעתי שהארדן די סובל מהקושי הזה (שלדעתי הוא קשור גם לרגש נחיתות) ושהוא די מתחבא מאחורי זקנו.
Berch
29 מאי 2018 08:52:14אצלנו קוראים לזה התרגשות ו/או חרדת ביצוע 🙂
מדהים איך יוסטון הצליחו להישאר קרוב למרות האחוזים הדיאטטים, במיוחד לאור כל הבלואו-אאוטים שהיו. דוראנט הרג אותם בסוף עם קליעות מכל מקום על השמירה.
תודה על המעורב. הגיע הזמן לנחות ולחזור לשיעמומון של הליגה… עונה רביעית ברציפות….
Ap
29 מאי 2018 08:55:21תגידו צה אתם חושבים. אני די בטוח שדוראנט עם קליבלנד במקום לברון היה מצליח גם כן לעלות לגמר. המזרח די חלש בואו נודה בזה. אולדיפו באינדיאנה הצליח לגרור את אלופת המזרח ל7 משחקים! בוסטון ופילדלפיה? צעירות.. טורונטו וושינגטון? נו באמת? אינדיאנה? מיאמי? מילווקי טובים אבל לא מאומנים בשיט.. די בטוח שגם דוראנט היה מגיע לגמר. עם פחות עייפות ו"הירואיות"..
אלי לס
29 מאי 2018 09:17:1310000+
לברון מדהים אבל כל הזמן מנסים לשכוח שהוא עושה את זה שנה אחרי שנה אבל במזרח. נגרר למשחק שביעי מול אינדיאנה ולמשחק שביעי מול להקת פרחי בוסטון. נו באמת! וגם כעת כשהוא יאכל סוויפ מול גולדן סטייט עדיין ירעיפו עליו שבחים, מישהו פה באמת חושב שהוא היה עולה ל8 גמרים רצופים במערב?. יש לי כבוד אליו אבל כבוד מוגבל ביותר ולעומת זאת ליוסטון יש לי המון כבוד, הגיעו למשחק 7 מול קבוצה מהטובות בהסטוריה ונלחמו עד שנגמרה להם התחמושת וכריס פול.
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
29 מאי 2018 09:29:10הטיעון של מזרח מערב כבר נטחן לעייפה. ברור לך שאם הוא היה במערב הוא היה בס"א, יוסטון, פורטלנד או קבוצה אחרת חזקה (לא היה בא לפיניקס, כן?) ואז הוא שוב היה בגמר 8 פעמים רצוף.
אלי לס
29 מאי 2018 10:14:27לא, זה לא ברור לי
שנית, אני מדבר כמובן על לברון עם מיאמי ולברון עם קליבלנד במזרח , זאת ההשוואה שצריכה להיות.
GOAT
29 מאי 2018 10:45:56אתה אומר, המזרח חלש, לכן לברון יכול לשחק בקבוצה מזרחית טיפוסית ("חלשה") ולנצח.
אתה אומר, המערב חזק –
לכן לברון היה משחק בקבוצה מערבית טיפוסית ("חזקה") ומנצח
אלה חוקי המשחק. העברת את לברון למערב? הוא לא הולך לסקרמנטו כי בא לך, כי הוא לברון. הוא בוחר בלייקרס עם קובי. הוא בוחר בספרס עם דאנקן ופארקר וקוואי. הוא בוחר באוקלהומה עם דוראנט ווסטברוק. נראה לי הרבה יותר סיכויים לאליפות מאשר לברון נשאר בקליבלנד.
אלי לס
29 מאי 2018 11:07:15הבנתי את המשחק התאורתי שלך, אבל כל מה שאני טוען זה ששלברון הנוכחי עם קליבלנד הנוכחית (או מיאמי ההיא) לא היה מגיע לגמר ובוודאי לא ל8 רצופים ועל זה לא נראה לי שתחלוק
Ap
29 מאי 2018 11:50:17לא אמרתי שהוא היה הולף למערב ומה היה קורה. מאוד קשה לדעת.. מה שאמרתי זה האם כוכב על אחר בליגה לדוג' דוראנט או הארדן וכו' היה בקליבלנד או במיאמי במקום לברון האם גם הם היו עולים השנה או כמעט בכל שמונה השנים? אני חושב די בוודאות שכן. וזה קצת מוריד מההיסטוריה של ה8 גמרים והפלייאוף ההיסטורי.
בלתי חסים
29 מאי 2018 15:47:30אתה בטוח או שזה רק נדמה לך? כי אם אתה בטוח אז באמת אין מה לדבר על זה יותר…
צביקה
29 מאי 2018 09:11:45מנחם, אולי כל מה שאמרת נכון לגבי הארדן. אבל ממש לא הוגן להגיד את זה על פול, שבמו ידיו ניצח את המשחקים 4 ו5, ולא על גורדון, שהיה אדיר בכל אחד מהמשחקים בסדרה הזאת, גם היום, למרות האחוזים הנוראיים מהשלוש.
Nir
29 מאי 2018 09:12:12שאקיל ובארקלי היו שחקנים אלימים ומלוכלכים למרות הכישרון הגדול של שניהם. אבל ככה זה אצל בני אדם הם נוטים לשכוח , כי מותר להגיד/ להתנהג איך שרוצים בשם האומנות (ספורט במקרה הזה).
ככה אני מוצא גם טורים בהופס או תגובות בבלוגים שיורדים לרמות הכי נמוכות, מאנשים שהם לכאורה נורמטיביים.
לכן אסור להתפעל מהתגובות שלהם, למה מי הם בכלל?! וגם מנחם אתה יורד לפסים אישיים וגם חברך מידן שמוחק תגובות של אנשים ומדבר כמו בהמה ואז מתלונן על תגובות של אחרים.
הספורט הוא המראה שלנו ואני אתן דוגמא: שירתתי בגל"צ עם טל שורר ושרון דוידוביץ שעבדו אצל רסקין בעושים ספורט, חוץ מאלי ישראלי כל השאר היו בהמות. רסקין שורר ודוידוביץ. וככה נראית תרבות הספורט הישראלי שלנו שבליבי אני מעוניין שתימחק. בגלל אנשים גועליים כאלה שעוד אחד מהם הקים את יציע העיתונות. מירי רגב נהייתה שרת הספורט וברקוביץ יכול להיות הוגה דעה נחשב.
מנחם לס
29 מאי 2018 09:15:31מאיפה אתה יודע שמידן מוחק תגובות? אתה בטוח בזה? ואיזה תגובות הוא מוחק?
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
29 מאי 2018 09:34:32ואם הוא מוחק אז מה?
ישנן תגובות שצריך למחוק
(זו אמירה כללית, לא קשור למה שהיה עם סטוקטון, שפיספסתי לגמרי)
Nir
29 מאי 2018 10:45:53כן הוא מחק, הוא בעצמו אמר את זה. אין לי בעייה עם מחיקה, יש באמת לפעמים תגובות נוראיות, אבל מוסר כפול זה דבר שקשה לי לקבל. וזה לא שאני לא מעריך את הידע שלו, אבל בין זה לבין להראות שהוא בעל הבית ואסור להעביר עליו ביקורת גם כשהיא מוצדקת, אחרת הוא ייכנס בך, זה ממש לא לעניין.
Smiley
29 מאי 2018 12:15:03אני בטח אפתח פה תיבת פנדורה… ואני בטוח שמידן לו צריך הגנה ממני…
עד כמה שידוע לי מיידן הוא אחד הבכירים באתר, מבחינה ניהולית ומאחורי הקלעים. מנחם שם בידיו סמכויות רבות ומנחם סומך עליו (כמו על אחרים כמו רועי ועוד ש"רצים" עם האתר שנים).
מידן עושה המון לטובת האתר (ממה שרואים וגם מאחורי הקלעים) ואני חושב שהוא "הרוויח" את הזכות לעשות באתר דברים שאחרים לא (כמו למחוק תגובות שנראות לו לא לעניין) כולל מחיקה ו"עריכה" של תגובות.
מוסר כפול… צביעות… ושאר דברים… האתר הוא פרטי (עד כמה שידוע לי) בסופו של דבר.
בשורה התחתונה זוהי זכותו מתוקף תפקידו
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
29 מאי 2018 13:34:36נכון
הממזר של סטוקטון
29 מאי 2018 14:37:29סמיילי ועגל בחיאת ראבק, אם אין לכם מושג, פשוט אל תכתבו שטויות.
האיש החליט על סמך התגובה הכי תמימה בעולם, לחשוף פרטים אישיים לגביי, רק כי לא בא לו טוב בעין שאני חוגג לו באתר.
חוצפן ממדרגה ראשונה.
זו היתה התגובה:
"אני רוצה לברך את אוהדי יוסטון על עונה נהדרת
(אפילו שהכדורסל שלהם מכוער טילים)
אני מקווה שמורי יעמיד לאריק גורדון צוות מסייע הרבה יותר טוב.
וכדי שלא תגידו שאני לא אובייקטיבי –
תוצאות הסדרות היו ידועות מראש בחלונות הגבוהים.
לקחו את 2 הגמרים ל גיים 7 ודפקו וואחד קופה."
סוף ציטוט.
יש לך בעיה איתי ?, תשלח לי מייל בפרטי, בשביל זה נתתי פרטים אישיים, לא בשביל שהוא יחליט מתי שבא לו על דעת עצמו לפרסם אותם בבלוג החי.
לעניין מחיקת התגובות, האיש כתב פה באתר לא פחות תגובות לא PC ממני, אז שיגדל קודם מודעות עצמית, לפני שהוא עוד מעיר לי מה מותר ומה אסור, וישיעמוד בסטנדרטים שהוא מציב למגיבים.
אני רוצה לראות אותו עורך את הדוק כשהוא פולט את הבדיחות PC שלו.. אז זה לא פוגע ? אנשים לא נעלבים ? אתה צריך שאני אתן לך דוגמאות ? אתה צריך לפנות את הלוז של כל הפינל'ס בשביל זה.
אשך טמיר המקורי
29 מאי 2018 17:59:11אם זה אכן היה כך צר לי מאוד וזה לא לעניין.
מקווה שזה לא יפגע בתרומתך לאתר בתגובות.
Smiley
30 מאי 2018 01:03:14ממזר, ראיתי את התגובה לפני ואחרי – כמו שנאמר על ידי שי, הייתה שם הערה אנטישמית/גזענית (אם בכוונה ואם בציניות ולכן אחד העורכים החליט לשנות ו/או להוריד).
.
מסכים שאין צורך בחשיפת פרטים אישיים וזאת לא הייתה המטרה..
מזכיר לך שוב, לדעתי, מדובר באתר פרטי ולאחראים בו יש זכות לעשות בו כרצונם. אתה כ"אורח" יכול להסכים ולהתנהל כראות עיניך, אבל כך בחשבון שבעלי האתר ועורכיו עדיין יכולים לשנות זאת.
1. אתה יכול להקים אתר משלך ולרשום בו כרצונך.
2. יש לך תמיד אפשרות לחפש אתר כדורסל אחר לרשום בו כרצונך.
3. אתה יכול להישאר ולרשום בו כראות עיניך, אבל כך בחשבון שתגובות קיצוניות כנראה ימחקו (כפי שנאמר לך).
הממזר של סטוקטון
30 מאי 2018 01:35:32סמיילי
1. חשיפת הפרטים באה הרבה לפני אותה כתיבת תגובה פוגענית, שאני בכלל לא בטוח שהייתה פוגענית כי מחקו אותה, התגובה שאתה רואה למעלה היא הראשונה שזכתה להתייחסות ממידן, וכבר באותה התייחסות הוא חשף פרטים אישיים לגביי. הבן אדם הזה סימן אותי מהיום הראשון שלי באתר, ותכלס זה גורם לי תענוג רב להוציא אותו טמבל כל פעם שהוא מנסה אותי, אז שימשיך לבוא.
2. אתה מציג את זה כאילו מדובר באיזו מדיניות כוללת וקוהרנטית של כל צוות האתר, כשברור שיש שם חילוקיי דיעות רציניים לגבי התנהלות מסוג זה, וזה התבטא גם בבלוג עצמו.
3. אף אחד לא יטיף לי פה מוסר על השפה שלי, כשהוא נוקט בשפה יותר קשה, ואשכרה מעודד בן אדם להתאבד בבלוג חי. החלק היותר עצוב זה שאותו איש צוות עדיין לא הבין את חומרת המעשה, ולא חושב בדיעבד אפילו שהיה ראוי לנכון לצנזר עצמו.
4. לגבי עזיבת האתר/הקמת אתר..
האתר הזה צריך להיות קצת יותר פתוח לגבי ביקורת עניינית שמופנת אליו בנושאים שונים, במקום השליחה האוטומטית להקים/לחפש אתר אחר. ברור שזה אתר פרטי ולמנחם ואנשים שמנהלים אותו יש את הזכות למחוק מה שלא נראה לי, כמו שלי יש הזכות להראות להם כמה טיפשים וצבועים הם נראים בעשותם זאת, מבלי להתייחס לטיעונים עצמם.
עכשיו תתרגם לאנגלית כדי שתוכל לתרגם לעברית בחזרה.. סמיילי.
Smiley
30 מאי 2018 03:01:26🙂
אהרון שדה
29 מאי 2018 09:19:03בשורה האחרונה כפי שכתבת אין חדש תחת השמש והגמר ישוחק בפעם הרביעית ברציפות ומן הסתם הרייטיניג ייפול ואולי זה מה שהליגה צריכה.
המהלך הציני והפחדני של לברון בתחילת העשור נתקל במהלך ציני ופחדני פי כמה וכמה של דוראנט והנה הלכה התחרות בליגה.
אשר לגמר כמה הערות שלי (הכל כולל מה שנכתב קודם סובייקטיבי ).
1. גמר משעמם והכי פחות מעניין שאני זוכר שהשאלה הכי מעניינת לגבי הגמר בעיני היא האם הגמר אכן יסתיים ב 1-4 לג.ס או שלברון יהיה מסוגל להגיע למשחק שישי ולחליפין האם נראה סוויפ .
אך זהות המנצחת ברורה בערך כמו שברור לי שתהיה שמש ביולי .
2 . הדבר הכי טוב מבחינתי כאוהד שיהיה בגמר הזה הוא …שמישהי תפסיד בו .
הדילמה שלי כאוהד במי אני רוצה שתפסיד גדולה מאד מאד.
מצד אחד אם אני מטיף כל הזמן נגד הציניות במהלכי לברון איך אוכל להיות בעד דוראנט השפל ?
אבל מצד שני בואו נתקדם צעד קדימה .
אם דוראנט יזכה זה יהיה לו כולה תואר שני ברציפות עם חבורה שלקחה אליפות גם לפניו (2 גמרי םברצף) אף אחד לא יעלה על דעתו להשוות אותו למייקל למשל.
אם במקרה תהיה תאונה ולברון ינצח אז שומו שמיים ההשוואה תלך ותגבר.
לכן מבחינת האמת אני בסדרה הזו בעד לברון (יותר מדויק נגד דוראנט).
אך מבחינת המבט ההיסטורי אני ממש נגדו ולכן אשאר עם ג.ס
היה מסתדרת לי אם הייתה איזו פציעה קטנטנה /שפעת או סתם היעדרות של דוראנט מהסדרה .
ככה היינו מקבלים גם מתח וגם הייתי יכול להיות בשקא בעד ג.ס כפי שהיה טרם מהלכו הציני של הנבל דוראנט .
הייט אשברי
29 מאי 2018 10:05:57ההנחה שלך בדבר הרייטינג בגמר מוטעית . זו כבר נתפשת יריבות היסטורית , והרייטינג יהיה בשמיים .
no funny shtuff
29 מאי 2018 11:51:53זו יריבות היסטורית כמו היריבות ההיסטורית בין מכבי ת"א לנס ציונה.
צא מהסרט.
הייט אשברי
29 מאי 2018 13:35:31כרגיל אני כותב על א' ואתה עונה על ב' .
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
29 מאי 2018 09:33:37אני לא מאמין בשום חרדת ביצוע. כריס פול נפצע וכל אחד היה חייב לקחת יותר על עצמו. הם כולם קרעו את התחת (גורדון, הארדן, טאקר, קאפלה ואפילו אריזה המושמץ) מול קבוצת עילית. ואז כשכול אחד רוצה להציל את המולדת ובעומס כזה גבוה איכות הביצוע יורדת. יכול להיות שאם היו חודרים לסל יותר זה היה מצליח (לא בטוח כי אז ג"ס היתה מצופפת יותר, חייבים את השלשות בשביל הריווח), אבל מצד שני אם רק 3 שלשות היו נכנסות הכל היה נראה אחרת.
חצבני
29 מאי 2018 09:35:55אני מסכים בהחלט שיש פה פחד מניצחון של הארדן. הוא התחיל את המשחק נפלא ושפת הגוף שלו היתה משוחררת. ואז, כשהגיעו רגעי ההכרעה הוא קפא וכשל – כמו טניסאי 150 בעולם שמוביל על המדורג 1 בעולם 6:4 5:4 ומגיש לניצחון – וכולם יודעים שבמשחקון הזה אופיו נבחן.
אני לא מסכים לגבי כריס פול – הוא לא הראה את הסימנים האלה במשחקים הקודמים. הארדן כן. מסיבה זו אני בתוכי משוכנע שאם פול היה כשיר היינו רואים גמר אחר.
צביקה
29 מאי 2018 09:40:15אני חושב שיהיו קרבות גדולים בגמר. לברון הגיע במשחק האחרון לזון קליני, ולדעתי הוא ימשיך איתו עד סוף הסדרה. אין עליו שום לחץ, ויש עליו את כל היכולת וצוות מסייע שרוצה ומתאמץ ומוכן לשרוט ולנשוך וגם יודע לשים את העור ברשת. הלוחמים ממש לא הולכים לעשות חיים בסדרה הזאת.
ברבור שחור
29 מאי 2018 09:45:10ממש לא מסכים עם האבחנה הלא מוסמכת ופזיזה שהעלת כאן. יש לא מעט שחקנים שהפסידו רבות בקריירה שלהם לפני שהפכו ללוזרים והתיאוריה שעליה התבססת יכולה להתאים ללברון ג'יימס עצמו שהפסיד ב 4 פלייאופים רצופים לפני שלקח אחת.
GOAT
29 מאי 2018 10:03:16אתה בוודאי מתכוון למייקל ג'ורדן שהפסיד בשלוש העונות הראשונונת שלו בפליאוף בסיבוב הראשון, 3-1 ואח"כ סוויפים 0-3.
לברון דווקא ניצח את הסדרה הראשונה שלו בפליאוף 2-4.
בלתי חסים
29 מאי 2018 16:22:13הוא התכוון למייקל גורדן שניצח בשישה גמרים ולא ללברון שהפסיד בחמישה
IDO
29 מאי 2018 09:54:33אני גם בדעה של מנחם. חרדת נצחון.
החבטה הכי קשה בטניס. ההגשה למשחק.
החבטה הכי קשה בגולף. לשחק כשאתה מוביל את הקבוצה.
נכון או לא מל?
מנחם לס
29 מאי 2018 17:24:14נכון
עמוס הנביא
29 מאי 2018 10:10:35כפיים לסטף ודברי העניין שהוא אמר.
לברון משחק ענק אבל הוא לא משחק לבד, מישהו צריך לחסום לו בבידודים. לקחת ריבאונדים ולהכניס איזה כמה שלשות מדי פעם. פאק איט, מישהו צריך לעשות עבירות כשצריך. אלה שחקני NBA ונכון שזה ממש לא הקאסט של ג"ס אבל זה בהחלט קאסט לגיטימי.
הימור שלי: 4-1 אחד לקבוצת הטרמפיסטים הגדולה בליגה.
משחק אחד ייגנב בקליבלנד ולברון ייקלע בו 61 נקודות וישווה את שהיא למשחק גמר של אלג'יו ביילור (השיא של מייקל 55).
באסה שלא תהיה פה תחרות.
נתן
29 מאי 2018 10:19:03לא יודע לגבי פוביה מהצלחה, אבל היה אפשר להרגיש איך יוסטון איבדו את כל הביטחון בסוף הרבע השלישי, כולל דאנטוני שלא לקח פסק זמן בתוך המפולת.
אין שום סיבה להילחץ מ10 נקודות הפרש לווריורס, ולא היה שם מנהיג אחד שיעשה פעולה יוצאת דופן, ויראה לחימה ורצון לשנות. הפנים הפכו לנפולות. זה דבר שלא יקרה ללברון במשחק שביעי, למרות שעלול לקרות לו מידי פעם.
יוסטון היתה חסרת הנהגה, כמו קבוצה טיפוסית של הארדן, ופול ממש היה חסר, חסר מישהו נוסף שיתעלה, גם במשחק, ובעיקר במנהיגות. פול בהחלט עשה את זה בחלק מהמשחקים בהם היה בריא.
נתן
29 מאי 2018 10:23:49לגבי הפיינלס, אנחנו יודעים מה אפשר לקבל מלברון במיטבו: 40 פלוס, 10 ו10.
דוראנט יכול לאזן את הנקודות, וקרי את האסיסטים.
לקליבלנד אין באמת מי שישמור, אין להם גארדים קולעים, ואין להם אף כישרון התקפי מלבד לאב הבינוני, וטריסטן תומפסון הלוחם.
הם לא יכולים לעשות חילופים אינטנסיביים בהגנה.
הולך להיות יותר קל לג"ס, כי גם ביום רע מאד, הם לא קולעים פחות מ 90, לעומת ה 87 של קליבבלנד בגיים 7.
קוין ג'ונסון
29 מאי 2018 10:46:58כשקראתי כאן את פרויד נזכרתי בקטע של רבי נחמן מברסלב:
"שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ [את ר' נחמן]:כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה ?
הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה
וְרָשַׁמְתִּי זאת, כִּי הוּא נִצְרָך מְאד כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאד מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאד עַל כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה חַס וְשָׁלוֹם וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר
וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה.
וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאד."
(לקוטי מוהר"ן תנינא קי)
אדם
30 מאי 2018 02:12:47בחירה נהדרת kj
Zivke
29 מאי 2018 10:47:25אני לא פסיכולוג, אבל הרוקטס נלחמו כל העונה על יתרון ביתיות, עלו לרבע שלישי מול קבוצת התקפה היסטורית שידועה ברבע ה-3 האימתני שלה, במשחק 7 של גמר מערב אחרי 23 שנים בלי גמר ביוסטון, ועדיין הכרוז צריך להתחנן לאוהדים שיתיישבו במקומות אחרי המחצית ויעודדו את השחקנים בניסיון למנוע את ההתפרצות של ג"ס.
השרת
29 מאי 2018 11:32:59לא ברור הקטע הזה באמת..
אפלטון
29 מאי 2018 11:41:38זו אחת הבעיות הכי גדולות באולם ביוסטון ומדברים על זה כל השנה.
הבר מסתבר ממש אחלה ונמצא גם במיקום מצוין לראות את המשחק משם.
אז העשירים, אלו שיש להם כרטיסים לשורות התחתונות, מעדיפים לשבת שם בסבבה ולאכול ולראות את המשחק מאשר להזיז את התחת שלהם לכיסא ולעודד.
טילמן פרטיטה, הבעלים החדש ומבעלי רשתות המסעדות מהגדולות בארה"ב, רק מתכנן להפוך את זה ליותר מפתה, אז אני לא יודע איך זה יהיה יותר טוב מבחינת עידוד. געגועים לסאמיט 🙁
Zivke
29 מאי 2018 13:13:17דריל מורי השקיע כ"כ הרבה כדי להגיע לסדרה מול ג"ס עם יתרון ביתיות, ובסוף היתרון הזה מבוזבז??? שיביא מצידי מעודדים בתשלום שיטריפו את הקהל ובעונה הבאה, אחרי האליפות, ימכור לכל המיליונרים כרטיסי פרקט במחירים כפולים.
זה פשוט הדהים אותי כמה דיברו על חשיבות הביתיות לרוקטס, ובצדק כי מול קבוצה כ"כ עדיפה כמו הווריירס אתה חייב לנצל כל יתרון שיש לך (וגם אז זה לא בטוח יספיק), ובסוף אין להם בכלל תמיכה ועידוד כשמתחילה ההתרסקות הצפויה ברבע 3…
אפלטון
29 מאי 2018 13:19:40זה עדיין חשוב, אבל כן, הבעיה עם השורות הראשונות בקהל של הרוקטס ידועה ומעצבנת. זו הבעיה כשיש עיר של תאגידים ומי שמחזיק בכרטיסים הם לא אוהדים אמיתיים.
איש הערפל
29 מאי 2018 15:48:33אתם חיים בסרט שלמישהו מהאוהדים בשורות הראשונות אכפת כמו יושבי האתר כאן או אפילו מסוגל לדעת מי בחמישיה, כרטיסים למקומות האלה בכל אולם עולים מאות ואפילו עשרות אלפי דולרים, לא מדובר כאן באוהדים אלא סתם כאלה שבאים להנות משואו. מזכיר קצת את השינוי שעבר על האיצטדיונים באנגליה עם המחירים האסטרונומים.
גם הNBA באופן שלישראלים קשה להבין נמצא בארה"ב הרבה אחרי פוטבול, בייסבול ואפילו כדורסל מכללות.
IDO
29 מאי 2018 12:03:25אני ראיתי בדקות האחרונות את האוהדים האדומים עומדים אומנם אבל משלבים ידיים ונראים מודאגים ושקטים להפליא
IDO
29 מאי 2018 12:04:38אגב צביקה – אי אפשר לא להאריך את קר קשישא שאחרי תדרוך מחצית הקבוצה שלו טורפת את המגרש פעם אחר פעם
A
29 מאי 2018 11:08:25עוד פעם הגמר הזה😥 אני מקווה שיקרה משהו רציני בקיץ ולא נאלץ לקבל את הדבר הזה בפעם החמישית, והשישית והשביעית ומי יודע כמה, לפחות יש סטנלי קאפ
https://bit.ly/2L5xZmJ
וושינגטוניין
29 מאי 2018 19:10:43ואיזה משחק היה אתמול!! וגאס קבוצה מדהימה
Ljos
29 מאי 2018 19:21:24לגמרי.
ותודה לאור שעזר להכניס אותי לעניין. אני בטוח ממשיך עם זה שנה הבאה.
אפלטון
29 מאי 2018 11:16:30סורי מנחם אבל זו ממש ההגדרה של פסיכולוגיה בגרוש.
אמרו את זה על כל כוכב שלא לקח אליפות- עד שלקח.
האקים קיבל את זה שנים, נוביצקי, לברון.
מסכים שברגע שאתה לוקח אליפות משהו משתחרר וזה חושף עוד 'שלב' בהתפתחות כשחקן. אבל זה לא משהו ש'יש לך' או 'אין לך'.
הארדן ממש לא נשבר אתמול. לא קלע, כמו כל הקבוצה, אבל המשיך לחדור (ואני בתענית דיבור על שיפוט) , הגן מעולה וסחב את הקבוצה על הגב. שחקן לא קולע מעל 30 נק' בטעות, ואז מוסיף 4 חטיפות וחסימה.
הקבוצה שהיו לה יותר כלים ניצחה, דווקא יוסטון ניצחה בקרב ה'פסיכולוגי'.
עידו גילרי
29 מאי 2018 11:18:04עזוב את האקים זה כבר היסטוריה עתיקה, על לברון אמרו את זה בלי סוף.
אמרו גם שהוא לחא מסוגל להוביל קבוצה ויכול להיות רק מספר 2. היום זה נראה מגוחך בראי ההיסטוריה.
רפיקי
29 מאי 2018 11:24:48מנחם אין לי שמץ בפסיכולוגיה
אבל אני חושב שמה ניצח את יוסטון זה הכישרון של ג"ס ועייפות
סתם אחד
29 מאי 2018 11:32:49יוסטון ובוסטון שיחקו טוב יותר מהיריבה בחצי ראשון.
יוסטון ובוסטון הפסידו בעיקר בגלל המון אבל המון החטאות שנבעו מעייפות או מלחץ פסיכולוגי לנצח את היריבה (לברון/אלופה) אבל הפסידו כי מהצד השני עמדה קבוצה שהאמינה שאפשר לנצח בחוץ והזריקות שלה גם נכנסו. הברק היכה פעמיים תוך יומיים (ועוד חצי פעם על מחצית שניה במשחק 6 של הלוחמים)
אבי
29 מאי 2018 11:47:28מנחם אחד הדברים שמעצבנים אותי בשני המשחקי גמר זה כמות השלשות הלא הגיונית ששתי המפסידות זרקו.
באירופה זה לא היה קורה בחיים כי המאמן לוקח טיים אאוט ואחרי כמה שלשות שמחטיאים מסביר להם שיתחילו להיכנס לסל ויפסיקו ליידות אבנים
אני חושב שכולם נשבו בתיאוריה של השלשותת וזה מה שהרג אותם .
לא משנה מה הסיבה של כל ההחטאות אבל אני אפילו באליפות בתי כנסת לא זורק יותר מהשלוש אחרי ארבע החטאות .
אך אתה מסביר את זה שלא הכריחו את השחקנים לחדור יותר לסל , לנסות להוציא פאולים או כל תרגיל אחר?
זה בסוף כמות לא הגיונית של החטאות ולדעתי הכל יכל להיות אחרת.
הבעיה בעיקר של יוסטון זה ברגע שכל העונה הפגיזו משלוש אין להם כבר תרגילים לכדורסל אמיתי עם חסימות וחדירות עד הטבעת וזה פשוט חבל. במקרה של בוסטון זה נראה לי כמו הרדמות של המאמן שהיה חייב להפסיק את הזריקות האלו .
אשמח לדעתך
אשך טמיר המקורי
29 מאי 2018 11:57:48מנחם אין דבר כזה פחד מהצלחה, רק פחד מכישלון.
כל מה שאתה מתאר זה יפה אבל בשורה התחתונה לבנאדם רועדות הידיים כי פתאום כשהוא קרוב הכישלון האפשרי הופך להיות מוחשי יותר והרבה יותר כואב וגדול.
פחד מכישלון.
דובי
29 מאי 2018 12:13:39לא מסכים איתך בכלל.
לצערי החשש מפני ההצלחה, והמחויבות והציפיות שמתלווים אליה, הוא גורם מעכב חזק.
להעביר אדם מכשול נקודתי זה קל, יחסית. קואצ'ר בינוני עושה את זה בקלות.
הקושי הגדול מגיע כשיש צורך לשמר את ההצלחה לאורך זמן לגייס את הכוחות למלא אחר הציפיות.
בכישלון, מצד שני, יש משהו מרגיע ולכן מושך. הרבה יותר פשוט לקבל חוסר הערכה ואפילו זלזול כשכל מה שנדרש הוא להגעד נכון, אני אפס. או לחפש אשמים.
Smiley
29 מאי 2018 12:20:58כמאמר המשורר דודו טסה: "עדיף כישלון מפואר… מחלומות במגירה…"
אשך טמיר המקורי
29 מאי 2018 16:59:25אני לא המצאתי את זה. למדתי את זה מפסיכולוג קליני מצוין ואני מסכים איתו.
לדעתי אתה מדבר על משהו אחר. להצליח לאורך זמן ומחויבות זה דבר אחר (כבר הצלחת).
מנחם מדבר על להשיג מטרה כלשהי שהצבת בפניך ולהיכשל בזה, ולמה נכשלת.
אני אומר – פחד מכישלון (נבואה שמגשימה את עצמה).
דובי
29 מאי 2018 17:53:22ואני אומר פחד מהצלחה זה דבר חזק
מנחם לס
29 מאי 2018 17:51:29טועה בגדול
סתם אחד
29 מאי 2018 12:04:15למי שפספס ויונק מהמקורות (או ינק פעם): https://ibb.co/gkSw2d
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
29 מאי 2018 13:42:04+1
נתן
29 מאי 2018 20:24:35חזק!
amitlahev
29 מאי 2018 12:11:04מצוין מנחם!
לא יודע מה עבר ליוסטון בראש אבל ברור שזה היה מנטלי. להחטיא שלשות חופשיות יותר מבאימון זה מחסום פסיכולוגי.
הערבי
29 מאי 2018 13:14:25גילוי נאות התעררתי כדי לצפות במשחק בתקווה שCP3 שחק אחרי שראיתי שהוא לא בחמישיה כיביתי את הטלוויזיה נשנתי משהו שתיתי מים (אני צם) והלכתי לישון.
בלי CP3 הסדרה הזאת הייתה נגמרת בסוויפ כלכך חבל.
אנשאללה לברון ביוסטון/פילי בעונה הבאה שנקבל עוד סדרה כמו זאת.
הערבי
29 מאי 2018 13:32:04ישחק** נשנשתי***
בוני
29 מאי 2018 13:41:00אני לא מסכים.
החשיבות של כריס פול הייתה אפילו יותר גדולה מהחשיבות של דורנאט בגולדן סטאט.
הערבי
29 מאי 2018 13:58:19אני לא מסכים עם דבריך.
כן אם פול היה משחק הדאבס היו מתקשים יהרבה יותר ויש סיכוי לא רע שהם היו מודחים.
אבל סטפ כמו הארדן הוא מי שמכתיב את סגנון המשחק של הקבוצה.
אתה יכול לטעון שפול הוא המקביל של דוראנט ביוסטון ואני לא אחלוק עליך, שניהם השחקנים הכי טובים בקבוצות שלהם (בטח בסדרה הזאת. פול ניצח ליוסטון שני משחקים לבד) אבל הם לא השחקנים הכי חשובים
סקוטי פ.
29 מאי 2018 14:19:55מנחם סחטיין עליך. יש מצב שפיספסת קריירה מזהירה כפסיכולוג. לא מספיק עקבתי השנה אחרי יוסטון כדי שדעתי תחשב. אני תמיד תפסתי מהרדן -לא רציני מספיק- בגלל מה שנראה לי זלזול שלו באספקט ההגנתי של המשחק. ועדיין אתה מעלה נקודה מעניינת ולדעתי קריס פול לוקה בחרדה הזאת לא פחות בהתחשב שזו פעם ראשונה שבכלל הגיע לשלב הזה של גמר מערב. אני לא סגור בן כמה הרדן אבל אם מתחת ל 30 אפשר לתת לו עוד להנות מהספק. מצד שני אם הבנתי נכון הוא פספס את 23 הזריקות האחרונות מחוץ לקשת. זה מדהים כמה הפסיכולוגיה משחקת תפקיד במעמדים האלה.
מנחם לס
29 מאי 2018 17:54:02תמיד התעניינתי מאד בנושא. ביחוד כשהייתי מאמן
IBL
29 מאי 2018 14:50:44גם בוסטון סבלו מחרדת ביצוע ואכן בולט מאוד ששני המאמנים לא עצרו את השטף ברבע השלישי ועברו לחדירות
סטף צודק. אני דיי בטוח שהסגל סביב לברון הוא מעל הממוצע בליגה ולדעתי לא נופל מזה של אף קבוצה חוץ מג״ס
אבנר
29 מאי 2018 15:04:53הגזמה פרועה
גיא רוזן
29 מאי 2018 15:37:46שאלה מעניינת, כזו שקשה למצוא עבורה תשובה אבסולוטית,
אבל כן ניתן לבצע הערכה גסה תוך שימוש בכלי מדידה שמתייחסים לממוצעים בליגה.
מדד PER, אותו הגה הולינגר, כאשר זה עבד ב-ESPN, משכלל את שלל נתוני כל שחקן בליגה, מכמת אותם לכדי ציון, ומנרמל את הציונים כך ש-PER 15 הוא הציון הממוצע בליגה.
נבדוק כמה שחקני "מעל הממוצע" יש לכל קבוצת פלייאוף,
אבל נהיה גמישים –
נבדוק כמה שחקנים "טובים" יש בכל קבוצה (PER>20),
וכמה שחקנים שנושקים לממוצע (PER בין 10 ל-20),
כך שלא נשלול אוטומטית שחקנים שזלגו מעט מתחת לממוצע.
נכנסים רק שחקנים ששיחקו לפחות 50% ממשחקי קבוצתם בתקופה שלהם בשורות אותה קבוצה.
בודקים את סגלי הפלייאוף.
שחקנים שנדדו בין קבוצות, בודקים את ציונם המשוכלל.
והכי חשוב – ט.ל.ח
(הסדר הוא לפי מאזן)
יוסטון.
3 שחקנים טובים. 7 שחקני ממוצע.
גולדן סטייט.
4 שחקנים טובים. 9 שחקני ממוצע.
טורונטו.
2 שחקנים טובים. 9 שחקני ממוצע.
בוסטון.
2 שחקנים טובים. 10 שחקני ממוצע.
פילדלפיה.
2 שחקנים טובים. 10 שחקני ממוצע.
קליבלנד:
2 שחקנים טובים. 8 שחקני ממוצע.
פורטלנד.
1 שחקן טוב. 8 שחקני ממוצע.
אוקלהומה.
2 שחקנים טובים. 8 שחקנים טובים.
יוטה.
1 שחקן טוב. 12 שחקני ממוצע.
פליקנס.
2 שחקנים טובים. 6 שחקני ממוצע.
אינדיאנה.
1 שחקן טוב. 10 שחקני ממוצע.
סן אנטוניו.
1 שחקן טוב. 10 שחקני ממוצע.
מינסוטה.
2 שחקנים טובים. 8 שחקני ממוצע.
מילווקי.
2 שחקנים טובים. 8 שחקני ממוצע.
מיאמי.
1 שחקן טוב. 9 שחקני ממוצע.
וושינגטון.
0 שחקנים טובים. 11 שחקני ממוצע.
מסקנות:
אין הרבה. בדיקה שטחית מדי…
אבל בכל זאת –
א. צריך 2+ שחקנים טובים בשביל להגיע לשלבים המאוחרים של הפלייאוף. הפתעה…
ב. לכל הקבוצות שלפני הקאבס במאזן בעונה הרגילה, יש יותר שחקנים טובים + שחקני ממוצע. הפתעה…
ג. הסגל של הקאבס שלצדו של לברון, הוא לא גרוע, הוא טוב (1 שחקן טוב + 8 שחקני ממוצע. כמו פורטלנד).
אבל הוא פחות עמוק מלשאר קבוצות הצמרת (אהמ, אהמ, מישהו אמר גולדן סטייט?)
ד. גם אינטואטיבית, ההצהרה "סגל סביב לברון הוא מעל הממוצע בליגה ולדעתי לא נופל מזה של אף קבוצה חוץ מג״ס" לא מסתדרת.
סגל יוסטון שלצדו של הארדן בהשוואה לקאבס שלצדו של לברון?
סגל בוסטון שלצדו של קיירי בהשוואה לסגל הקאבס?
סגל טורונטו שלצדו של דרוזן בהשוואה לסגל הקאבס?
(את גולדן סטייט לא צריך להזכיר).
השורה התחתונה –
אפשר להפסיק עם השטות של "קבוצת יורוליג".
גם ההצהרה ההפוכה, לא מחזיקה מים.
האמת –
כמו תמיד, ככל הנראה היכן שהוא באמצע.
הפתעה. . .
בלתי חסים
29 מאי 2018 16:21:19איך איפשר לנתק את הבינוניות של הסגל של לברון מהדומיננטיות שלו? זה כמו השחקן הישראלי בליגה – תפקידו הוא חוטב עצים ושואב מים – לא בדיוק כר פורה לצמיחה והצלחה.
גיא רוזן
29 מאי 2018 16:24:32תעשה השוואה בין ה-PER של אותם שחקנים, כאשר הם לצדו, וכאשר הם בלעדיו.
לתחושתי, בממוצע, הפערים יהיו מזעריים עד לא קיימים.
מנחם לס
29 מאי 2018 17:55:05וואו. תודה על ההשקעה גיא
שמואל
29 מאי 2018 14:56:30אפשר לקרוא לילד בשמו. ג'יימס הארדן הוא פצצת כישרון, אבל עצלן. זו הסיבה שג"ס ניצחו.
הארדן לא מגן, כי הגנה זה לא כיף, הארדן לא מניע כדור, כי הוא יכול לקלוע לבד, הארדן לא נע ללא כדור, כי הוא ימצא דרך לקלוע. זה לא משחק. ככה לא מתקדמים, שייקח את כל הכשרון שלו, שיעשה עבודה מנטלית שתגרום לו לתת את הלב והנשמה על המגרש. וכמובן, עבודה בחדר כושר על הגנה גם תעזור. הוא לא רץ אחרי השחקן שהוא מגן! נשמע נורמלי?
קוין ג'ונסון
29 מאי 2018 15:07:23לכן גם יש לו זקן, הוא מתעצל להתגלח
סתם אחד
29 מאי 2018 15:09:40🙂
מנחם לס
29 מאי 2018 17:55:57לדעתי הוא 'מתחבא' בתוך זקנו
אשך טמיר המקורי
29 מאי 2018 18:00:46100+
אשך טמיר המקורי
29 מאי 2018 17:56:12100+
בגלל זה הוא גם מחפש כל הזמן את העבירות כמו אף שחקן לפניו בהיסטוריה – מחפש את הדרך הקלה.
אבל אי אפשר ללמד אופי. צריך מראש להתבסס על השחקנים הנכונים (כמו שס"א עושה).
האווי לאסוף
29 מאי 2018 14:59:18תודה רבה דוקטור, כרגיל מעניין ומחכים
Ljos
29 מאי 2018 17:59:02אז מה פספסתי? טורונטו החתימו את רוביו והם בדרך לגמר?
אתחיל בלהגיד שאני לא חושב שזה מה שקרה ליוסטון. קבוצות מפסידות. מישהי הייתה צריכה לסיים את העונה הלילה.
כמומחה בעיני עצמו להרס עצמי, בעל ניסיון רב שנים בניהול פרוייקטים מסובכים לשריפה והשמדה טוטאלית של חיים (אם תרצו, אפנה אתכם לדף התואם בלינקדאין) ואז בנייתם מחדש לאותה רמה בערך, יש לי את ההסמכה המקצועית להגיד מילה בנושא (והדבר הכי טוב שאני יכול להגיד לכם – אל תקשיבו לי אף פעם).
הסימן הכי בולט לכך שדברים הולכים להתמוטט, להישרף ולחטוף שתן מכלב עובר הוא כשהכל נראה טוב. כשהחיים נראים מסודרים, כשמובילים בסדרה, כשמצליחים להוציא את הפופקורן מהשיניים.
אחרי כמה גלגולים כאלו של הצלחה, כשלון, בנייה ואז הרס עצמי, טיפוסים מאושרים ושמחים כמוני, שרגילים כל כך לתהליך הזה, ועבדו קשה מאוד לבנות את עצמם שוב, בפעם ה-15,672, כשכל מהלך בזמן האחרון היה הצלחה ובנייה קדימה, מהלך שלאחרים נראה פשוט אבל עבורך הוא הישג עצום, מתישהו כל תחושה קלה של סטגנציה, של היתקעות, יכולה להפיל את כל המגדל מחדש. סט הציפיות הופך להיות מבוסס על אירועים כל כך לא נורמליים שכל דבר מלבד התקדמות חיובית הופך לשלילי. ואז אתה מתעורר ומגלה שהבחור הקטן עם המצית עומד לידך ומחכה לשנייה המתאימה לפעול.
בדרך כלל קשה להבין שזה מה שקורה עד לרגע שאחרי שהעשן מתפזר ואם יש לך מזל ונשאר מישהו בסביבה שיסכים לעזור לך לטאטא את האפר.
אז אם זה מה שיש שם ביוסטון, להארדן, פול וגורדון, ואני לא אומר שזה מה שיש (בכל זאת עמדו כנגד גולדן שהיא קבוצה בסדר, חטפו פציעה מקרית של פול, קר למד איך להתמודד יותר טוב עם ההגנה שלהם והרוטציה הקצרה של מייק די). הם צריכים ללמוד להבין את התבניות שלהם. לדעת לזהות את הרגע שבו הם מתחילים לדחוף פצצות אל תוך החיים שלהם. אבל יותר קל לדבר מאשר לעשות. והכי קל להדליק את המצית.
טוב, עכשיו יש לי איזה שבוע של פוסטים ותגובות לטבוע לתוכו כדי להבין מה היה השבוע. החיים יכולים לשבת בצד, אחזור עוד שבוע כשאסיים. ואז יהיה לי עוד שבוע של חומר לקרוא. הגלגל מתחיל.
זיו פנמה
29 מאי 2018 18:45:03מנחם תודה על המעורב
באופן אישי אני פחות מתחבר למעורבים שבהם יש מלל רב על נושאים מקצועיים/פסיכולוגיים. אבל זה אני.
לעניין עצמו: עצם העיסוק (הכמעט אובססיבי לטעמי) בסיבות שמובילות לטראומה או לפחדים, גורם במקרים רבים להעצמה של אותה הטראומה/פחד.
שיטנ יעילה הרבה, שאינה כרוכה בהדחקה או בשלילה של הפחד/טראומה, היא מיקוד וכוונון מחודש של אותו אדם במטרה חדשה במקום בחיפוש האינסופי אחרי סיבות מהעבר שהובילו אותו למצבו הוכחי.
המוח, כלי רב עוצמה, לא מבין את המילה 'לא'. ולכן, כשבן אדם, למשל, רוצה להשתחרר מפחד מעכבישים, הדבר המוטעה לעשות הוא לומר לעצמו: "אני לא מפחד מעכבישים". המוח יפרש את ה'לא' אוטומטית כ'כן' והפחד (פוביה) תתעצמם. מה שהוא כן יכול לעשות זה לומר לעצמו: "אני עומד באומץ אל מול כל דבר שפוגש אותי ואת חיי מרגע זה ואילך". זו ודאי לא נוסחת קסם והפחד או הטראומה לא מתמוססים ברגע (בכל זאת, הם נבנו ותוחזקו במשך שנים רבות) אבל זה מייצר ערוץ חדש, מקביל, שנבנה בהדרגה לצד הערוץ הישן, הערוץ שהוזן ותודלק לאורך שנים בחשיבה שגוייה.
ולגבי היפנוזה (ושוב, זו דעתי האישית):
היפנוזה היא תהליך בו מנותק חלק אחד (המוח או חלקים מסויימים בו) מיתר החלקים שמרכיבים את המכלול הנקרא 'אדם'. יתר החלקים ממשיכים לנוע בציר הזמן בו בזמן שהמוח מנוטרל או מנותק מהם. כאשר מסתיים התהליך ההיפנוטי נוצר לפיכך חוסר סנכרון בין אותם חלקים למוח עצמו מה שמוביל, לא אחת, למקרים קשים של מחלות נפש או הפרעות נפשיות.
כל הכתוב למעלה הוא על דעתי ואחריותי האישיים ולא מדובר בהמלצה כזו או אחרת.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
29 מאי 2018 19:01:54538 בדקו, חישבו ומצאו שהסיכוי לרצף ההחמצות של יוסטון אתמול הוא אחד לשבעים ושתיים…. אלף (?!?!) או במילים אחרות 1:72,000…
נשמע לי סביר יותר שההנחות שלהם שגויות, או לפחות לא משקללות את הפן המנטלי, כלומר השאלה לא צריכה להיות מה הסיכוי להחמיץ 26 שלשות רצופות, אלא מה הסיכוי להחמיץ 26 שלשות רצופות במשחק מספר 7 בגמר המערב, ולשקלל גם אפקט מצטבר – הסיכוי להחמיץ את הזריקה החמש עשרה גבוה הרבה יותר מאשר את השניה, בדיוק בגלל הפן המנטלי.
https://fivethirtyeight.com/features/the-odds-of-the-rockets-missing-that-many-3s-1-in-72000/
פאקו
29 מאי 2018 19:24:57לדידם הילארי עכשיו נשיאת ארה"ב. או שאולי יותר מתאים פה הביטוי שיש שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה.
ליאור
29 מאי 2018 19:50:25משחק משוגע אתמול. חסרונו של כריס פול ללא ספק שינה את הסדרה, אבל אלה החיים. לא מאמין שרק עוד ארבעה משחקים עד הסוף. לברון יותר סולידי מהארדן אבל ההגנה של קליבלנד זה לא יוסטון. תודה מנחם!
Ish
30 מאי 2018 01:30:42טוב החלטתי לבדוק את הטענה שהרוקטס סתם החטיאו המון זריקות אימון חופשיות (או טענה כלשהי שנשמעה לי כמו משהו כזה מוקדם יותר היום)
https://stats.nba.com/events/?flag=3&CFID=&CFPARAMS=&PlayerID=0&TeamID=1610612745&GameID=0041700317&ContextMeasure=FG3A&Season=2017-18&SeasonType=Playoffs&RangeType=0&StartPeriod=1&EndPeriod=10&StartRange=0&EndRange=28800§ion=game&sct=plot
הנה רשימה של כל הזריקות לשלוש של הרוקטס במשחק
בלי כוכבית – לא זריקה טובה
* – זריקה טובה
** – זריקה טובה מאוד
*** – זריקה מצוינת
כל הזריקות לשלוש של הרוקטס
1 – גורדון מחטיא ממטר וחצי מאחורי השלוש 14 שניות על ה24 *
2 – הארדן קולע פנוי לגמרי על הקשת 21 שניות על ה24 *** (מיד אחרי ריבאונד התקפה מהשלשה הקודמת)
3 – הארדן קולע אחרי צעדים בסטפ בק עם תומפסון על הפרצוף שמבצע עליו גם עבירה 16 על ה24
4 – גורדון קולע ממטר וחצי מאחורי הקשת עם מרחב כאשר גרין סוגר עליו 3 על ה24 *
5 – גורדון נחסם ע"י דוראנט(שיהיה נראה שרחוק מדי ממנו בשביל זה) מטר וחצי מהקשת 10/24
6 – אריזה מהפינה קונטסט של בל 10/24 *
7 – גרין מחטיא קצת מאחורי הקשת אחרי ריבאונד התקפה עם קונטסט בכאילו של קרי 22/24 *
8 – גרין מחטיא מהפינה דוראנט רחוק מדי 14/24 **
9 – פולאפ של אריזה מול שמירה רפויה של ליוינגסטון 12/24
10 – טאקר קולע מהפינה חופשי לגמרי 15/24 ***
11 – גורדון בפולאפ אחרי חסימה דוראנט בקונטסט חלש 18/24 *
12 – טאקר מהפינה אחרי ריבאונד התקפה שלו גרין מאחר 22/24 *
13 – גרין קולע מעל קרי שעליו 5/24 *
14 – גורדון קולע מטר וחצי מאחורי הקשת גרין מאחר 13/24 *
15 – הארדן מטר מאחורי השלוש קונטסט של גרין 8/24
16 – הארדן נחסם ע"י קרי (יותר סטריפ למען ההגינות אבל זה נרשם כנסיון שלשה במשחק) 3/24
17 – גורדון עם קרי צמוד אליו 1/24
18 – גורדון עם קרי על הפרצוץ 10/24
19 – הארדן צעדים בסטפ בק ועבירה של בל שלא נשרקת 5/24
20 – הארדן מנסה לקבל עבירה מבל בזמן שקפלה מגיע לסדר לו חסימה 12/24
21 – טאקר מהפינה עם דוראנט סוגר עליו 3/24 **
22 – הארדן עולה מפיק דוראנט לא מגיב 16/24 **
23 – הארדן מטר מאחורי הקשת קונטסט של דוראנט 5/24
24 – הארדן מנער את תומפסון ועולה מטר מאחורי הקשת 12/24 *
25 – אריזה מטר מאחורי הקשת דוראנט סוגר 14/24
26 – דוראנט חוסם את גורדון קצת מאחורי הקשת 22/24 *
27 – הארדן בסטפ בק מול קונטסט טוב של לוני 5/24
28 – טאקר מהפינה בים של מרחב 17/24 ***
29 – גורדון קצץ מאחורי הקשת פנוי לגמרי 18/24 ***
30 – אריזה עם קרי צמוד אליו 3/24
31 – אריזה מהפינה קרי מאחר 4/24 **
32 – גרין מנער את יאנג ועולה לזריקה לא יציבה מהצד 15/24 *
33 – מסירה של הארדן וחסימה של טאקר מסדרות לאריזה זריקה פנויה 10/24 ***
34 – גורדון מטר מאחורי הקשת בל מאחר 5/24 *
35 – אריזה מול ים של אויר מהפינה 20/24 ***
36 – הארדן בסטפ בק מול קונטסט של בל 15/24
37 – ג'ונסון מהפינה יאנג לא ממש אתגר 10/24 **
38 – גורדון קצת מאחורי הקשת תומפסון מאחר 11/24 *
39 – אריזה קצת מאחורי הקשת מול ליוינגסטון 14/24 *
40 – גורדון בסטפ בק מטר מאחורי הקשת מול דוראנט 5/24
41 – הארדן בפול אפ מול קרי 19/24
42 – טאקר קולע פנוי מהפינה 12/24 ***
43 – הארדן בסטפ בק מול ליוינגסטון 18/24
44 – אריזה מול דוראנט אחרי ריבאונד התקפה 23/24
וושיפול או מי שלא רוצה מוזמן להביט ולא להסכים אתי על הציונים שנתתי לאיכות הזריקות
סיכום (מקוה שספרתי נכון, כבר די עייף)
*** – שבע זריקות שלוש מהן בפנים
** – חמש זריקות אפס בפנים
* – ארבע עשרה זריקות 3 בפנים
לא טובות – שמונה עשרה אחת בפנים
סתם נקודה מעניינת ששמתי לב אליה תוך כדי – מ6:28 ל0:41 ברבע הרביעי הרוקטס לא לקחו שלשה
הממזר של סטוקטון
30 מאי 2018 01:42:48מה ההבדלים בין זריקה טובה לטובה מאוד ?
אז אם ספרתי נכון היו להם בערך 30 זריקות טובות. זה לא רע בכלל.
Ish
30 מאי 2018 02:31:00לקחתי כגורמים את כמה פנוי השחקן(כמה רחוק ממנו המגן והאם היה נסיון להפריע לא לזריקה, האם יש לחץ זמן(שמן על השעון זריקות), האם השחקן קיבל את הכדור במצב נוח לזריקה (לקץ' אנד שוט לעומת זריקות שבהן צריך להתאמץ לזרוק) ומרחק של הזריקה.
זריקה טובה מאוד הייתה כזאת שבה אחד מהנ"ל לא התקיים, וזריקה טובה הייתה כזאת שבדרך כלל היו חסרים לה לפחות שני מרכיבים. זריקות לא טובות בדרך כלל לא היו בעלות יותר ממרכיב אחד(אם כי כמובן שהחשיבות של המרכיבים אינה באמת שווה וזריקה לא טובה בהחלט יכולה בקלות להית בעלת שני מרכיבים כמו מרחק מהסל ולחץ זמן).
מה שנקרא כאן זריקה טובה הינו לטעמי יותר זריקה שבסדר לקחת ולא באמת זריקה שטוב לקחת אבל זה מה שיצא שקראתי לזה כשהתחלתי לכתוב ולא היה לי כוח לשנות אחר כך.
חיהבקל
30 מאי 2018 12:45:26יוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטוןיוסטון